עונה 5, פרק 1: מה נשתנה.

"I don't recognize that man"

העונה החמישית בסדרה נפתחת, לא בפרק אחד ארוך אלא בשני פרקים רצופים, שנראה כביכול שממשיכים אחד את השני, אבל כל אחד מהם מציג מצב אחר. הפרק הראשון מתאר את חיי הדמויות כפי שהן עכשיו – כולם מאוד השתנו, והפרק השני מראה לנו שלמרות כל השינויים החיצוניים שראינו עד עכשיו – אנשי מד מן לא באמת משתנים כל כך מהר.

הדבר הראשון שאנחנו רואים בפרק הוא דווקא משרד אחר, Y&R, שהפגנת השחורים שדורשים שוויון הזדמנויות בעבודה, מפריעה להם מאוד לא לעבוד, ולכן הם מחליטים לזרוק שקיות מים על המפגינים. "זה מה ששדרות מדיסון מייצגות?" שואלת אחת המפגינות בזעם. והאמת היא, שמכל מה שראינו עד כה בסדרה, התשובה היא כן.

סאלי דרייפר מתעוררת בחדרה החדש. היא הולכת לאיבוד בבית ומנסה לפתוח דלת. כשדון פותח אותה, אנחנו מבינים שמדובר בבית החדש שלו, ולא של בטי. דון מכין ארוחת בוקר לשלושת הילדים וסאלי מביאה לו מתנת יום הולדת מוקדמת. מייגן מצטרפת וכל המשפחה מחויכת ושמחה. מאוחר יותר, דון מחזיר את הילדים לביתה של בטי, אותו אנחנו נראים רק מבחוץ, ואם נדמה לנו שהוא נראה כמו טירה, דון מחזק את ההרגשה הזו כשהוא מבקש למסור ד"ש ל"גומז ומורטישה". הוא לא נכנס פנימה, וברור שאם היה עושה את זה, כל אווירת המשפחה המאושרת הייתה מתנפצת ברגע. מבטי, אף אחד לא מצפה לשינוי.

הופ הופ טרללה. הדרייפרים (צילום מתוך האתר הרשמי)

 

פיט נוסע ברכבת לעבודה – משמע, הוא כבר לא גר בעיר. בדרך הוא מתלונן בפני הווארד, חבר לנסיעה, שאשתו לא ממש "חזרה לעצמה" מאז הלידה ועושה דברים שלא הייתה חולמת לעשות בעבר, כמו לצאת מהבית בחלוק. אין ספק שחיי הבורגנות שלתוכם שקע פיט, הם לא בדיוק פסגת שאיפותיו. הווארד מסביר לו שככה זה עובד, ושבסופו של דבר אתה מוצא את עצמך מגיע ברכבת הכי מאוחרת הביתה, או לא מגיע בכלל. פיט נרתע מהרעיון.

השינוי החיצוני הגדול ביותר עובר על ג'ואן, שהפכה ממזכירה לוהטת לאמא בחופשת לידה. היא לא ישנה, לא מתפקדת ונעזרת באמה בזמן שגרג עדיין לא חזר הביתה. את השמלות ההדוקות והתסרוקת המוקפדת היא החליפה בפיג'מה ושיער מבולגן, והגבר היחיד שבו היא מטפלת כרגע הוא קווין, בנה. נראה שהיא ואמה, גייל, לא מסתדרות במיוחד, אבל ג'ואן עדיין אסירת תודה על העזרה.

במשרד, אנחנו מגלים שלמרות הכל, חברת סטרלינג קופר דרייפר פרייס עדיין עומדת על תילה. דון ורוג'ר חולקים מזכירה, או יותר נכון, היא יושבת בשולחן של דון רוב הזמן, כי לרוג'ר אין עבודה, אחרי שאיבד את הלקוח היחיד שהיה לו – לאקי סטרייק. בעוד הוא מסתובב בחוסר מעש, פיט דואג שהפרזנטציה של היינץ מוכנה (מסתבר שבכל זאת הם הצטרפו כלקוחות, למרות הנסיון הכושל של דון להביא אותם בסוף העונה הקודמת). מהשיחה בנושא אנחנו מגלים שגברת דרייפר היא חלק מהצוות הקריאייטיבי בחברה עכשיו, וגם די ברור למה. הגברים צוחקים על כך שקופונים הם לא הדבר היחיד שהיא נותנת לדון לבדוק. בינתיים רוג'ר המשועמם עבר לפלרטט עם קלרה, המזכירה של פיט.

כשהדרייפרים סוף סוף מגיעים למשרד, רוג'ר ודון צוחקים על תעלולי המים של Y&R ומחליטים ללגלג להם על גבי העיתון במודעה שבה הם מתפארים בהיותם מעסיקים שוויוניים, שאצלם "החלונות לא נפתחים". בתוך כל העליצות הזאת, מייגן נכנסת למשרד של דון בענייני עבודה, אבל הוא דווקא פחות מתרשם מהקופונים ויותר מיכולות פתיחת החולצה שלה, לדרישתו. אין ספק שזה הדבר היחיד שהיה חסר לדון כדי להפוך את העבודה שלו למושלמת. פלא שהוא שמח?

בחדר הקריאייטיב, פגי היא זו שמנהלת את העניינים, נותנת ביקורת למייגן והוראות לסטן, מתלוננת על עבודה שלא נעשית כמו שצריך ובעיקר עמוסה עד כדי כך ששכחה את יום הולדתו של דון. מייגן, מסתבר, מארגנת מסיבת הפתעה, ולא סתם מסיבת הפתעה, אלא כזו שכולם "ילכו הביתה לעשות סקס" אחריה. פגי לא ממש חושבת שדון יאהב את הרעיון אבל מסכימה לעבור על רשימת המוזמנים. את דאק פיליפס, היא מוחקת בלי למצמץ. אחר כך היא מובילה את הפרזנטציה בבטחון עצמי מוחלט ומפתיע (בכל זאת, פגי), כשדון בכלל לא נוכח בחדר. הוא כנראה בוטח בה לחלוטין. בסופו של דבר, הלקוח לא מתחבר לרעיון, ודון, שנכנס לחדר בינתיים, לא מנסה אפילו להתווכח. מה יש לו? שואלת פגי. הוא נחמד וסבלני. ובאמת, אין זכר לאיש הזועף שהיה מתעצבן על לקוחות שמנסים להמציא רעיונות משלהם, או על כל דבר אחר בעולם, בעצם. מצד שני, גם אותה כבר קשה לזהות עכשיו.

אמה של ג'ואן מנסה להניא אותה מחזרה לעבודה. אשה שבעלה רופא לא אמורה לעבוד (ויותר מזה, למה שהוא ירשה לה?), אלא להשאר בבית וליהנות מהתינוק שלה. וזה לא משנה אם היא היחידה שעובדת במשרד מלא ליצנים, או, חס ושלום, רוצה לעבוד.

פיט נפגש עם מוהוק איירליינס, הלקוחות שהם נטשו לפני כמה שנים למען נסיון כושל להשיג את תקציב אמריקן איירליינס (שעלה לפיט בשימוש ציני בתאונת הטיסה שהרגה את אביו). כשהוא מגיע למסעדה, הוא מגלה שרוג'ר כבר הקדים אותו ויושב עם הלקוחות למשקה. או חמישה. פיט מתעצבן ושולח את רוג'ר בחזרה לעבודה בטענה שמחפשים אותו בדחיפות (למה שמישהו יחפש אותו בכלל? הוא לא עושה כלום). כשהוא חוזר, הוא נתקל בעמוד שבמשרד שלו מרוב כעס, ומדמם מהאף. תוך כדי שהוא כועס, עצבני ומנסה לעצור את הדם, הוא מתעצבן על קלרה, שמסתבר שהיא לא מה שמעניין את רוג'ר, אלא לוח הפגישות של פיט שמונח על שולחנה. כי למה לעבוד קשה כשאפשר לגנוב לקוחות. כשהוא חוזר לבית הפרברי והמאובזר שלו (מאוחר מאוד, ממש כמו שהווארד ייעץ לו ברכבת), טרודי – שבאמת נראית מוזנחת מתמיד בחלוק ענקי שמחליף את כותנות הלילה הסקסיות הידועות שלה – מרגיעה אותו בטענה שהוא בסך הכל שאפתן נורא, מה שכמובן הוביל אותו לחיים מושלמים עם בית, אשה וילדה. אבל לא נראה שהוא נלהב כל כך משום דבר מאלה.

בערב המסיבה, כולם מתכנסים בבית דרייפר וכל הזוגות מציגים תמונה אידיאלית. אין זכר לחלוק הענקי של טרודי מהערב הקודם, ליין מגיע עם אשתו, שחזרה לחיות איתו בניו יורק, פגי עדיין בזוגיות עם אייב. בהמשך לסצנה הקודמת, כשטרודי מציינת עד כמה הדירה, נפלאה ככל שתהיה, נמצאת בלב הרעש של מנהטן, פיט מתקשה להסתיר את קנאתו. רוג'ר וג'יין רבים בכניסה לדירה והורסים את ההפתעה בדיוק כשדון ומייגן מגיעים, ודון מבועת לגלות מה מתרחש בדירה. חברים לעבודה, חברים של חברים, חברים של מייגן (בעיקר משוחררים מינית/ מעשנים כל מה שזז/ צעירים מאוד/ כל מה שבטי לא) ובעיקר ברור שאין בדירה אף אחד שהוא באמת חבר של דון. סביר להניח שזו גם הסיבה לכך שהוא לא ממש אוהב ימי הולדת.

חכי חכי שכולם ילכו. דון ומייגן (צילום מתוך האתר הרשמי)

 בין שיחות חולין לוויכוחים על המלחמה ופליטת פה נוראית של פגי, לפיה אף אחד חוץ ממנה לא באמת עובד (כנראה בתגובה לכך שדון הוציא את מייגן מוקדם מהמשרד רק כי הוא החליט שהגיע הזמן ללכת) – הגיע שיא הערב, ובו מייגן מעניקה את המתנה שלה לבעל השמחה. ובהמשך לכל גישת "דברים שבטי דרייפר לא הייתה עושה גם אם חייה היו תלויים בכך" המובילה את הערב, המתנה היא שיר. בצרפתית. בצירוף ריקוד פרובוקטיבי משהו. לעיני, ובעיקר לתשואות, כולם. כנראה שלזה מייגן התכוונה כשאמרה שכולם ירוצו למיטה אחרי המסיבה שלה. אולי חוץ מרוג'ר וג'יין, שהמרמור ביניהם רק עולה מסצנה משותפת אחת לשנייה (הוא: "למה את לא שרה לי ככה?" היא: "למה אתה לא נראה כמוהו?"). גם הברכה שרוג'ר נותן מיד אחרי המופע מלאה במרירות על כך שאין לו באמת הכל, כפי שהיה בעבר, וכעת תואר "האיש שיש לו הכל" עבר אל דון.

ובסוף הערב, כשכולם הולכים, מייגן שואלת את דון אם אהב את המסיבה. הוא לא רוצה לענות, אלא לישון. כשהיא מתעקשת, הוא מודה שלא רצה מסיבה ולא מעוניין בציון ימי ההולדת שלו. היא חושבת שהוא כועס כי הוא כבר בן 40. "אני בן ארבעים כבר חצי שנה", הוא אומר לה. ואז אנחנו מגלים שדון בכל זאת עשה דבר אחד נכון בחייו, וסיפר למייגן על זהותו האמיתית. "אף אחד לא אוהב את דיק וויטמן", היא אומרת לו. "אני אוהבת אותך, ולכן ערכתי לך מסיבה". הוא לא מתרצה והולך לישון. היא נעלבת ויוצאת אל המרפסת, לבד. האושר נסדק.

נקודות למחשבה:

-       בהמשך לעונה הקודמת, סאלי עדיין מוקסמת מכל גילוי מיני שנקרה בדרכה, היא בוהה באביה החצי עירום שפותח את הדלת, ובאשתו שבמיטה, ולאחר מכן בשניהם מתנשקים במטבח, במבט סקרן (ודי ברור שזה המקום היחיד שבו היא רואה התנהגות כזו. בטי והנרי? לעולם לא).

-        נראה שפיט, דון ורוג'ר עברו שינוי, שבו כל אחד "זז קדימה" למשבצת חדשה בחיים. פיט עבר למקום הישן של דון – כבול בנישואין לא מאושרים, בבית פרברי, אליו הוא מנסה להגיע מאוחר עד כמה שניתן, דון עבר למקום של רוג'ר – נשוי באושר למזכירה שצעירה ממנו בכמה שנים טובות, יש לו כל מה שגבר רוצה, ורוג'ר עבר את השלב הזה ונכנס לתפקיד של זה שהיה לו הכל ואיבד, גם בבית וגם בעבודה. האם הגורל שלהם בלתי נמנע?

-          דון אומר למייגן שהוא "בן 40 כבר חצי שנה". כלומר, אם דון דרייפר נולד ב - 1 ביוני, יום ההולדת של דיק וויטמן היה אמור להיות בסביבות דצמבר. זה קצת לא מסתדר עם העובדה, שבפרק הראשון של עונה 3 יש לו יום הולדת, למרות שהפרק מתרחש, כנראה, באפריל. 

לחלק השני - פרק 2