"I look at you and I think, 'I want what he has. You have everything and so much of it."
"הערפל", שם הפרק, מתייחס ללידה שחווה בטי, אך הערפל הוא גם מסך שמתפזר בפרק הזה, מעל לאמת שכולם מנסים להסתיר. דברים שאף אחד לא מעוניין לשמוע או להתעמת איתם, נחשפים ברגעי חולשה ומעמידים בסימן שאלה את התדמית המושלמת של מי שיש לו הכל, בעיקר זו של דון אבל גם של הסובבים אותו.
בסצנה הראשונה, דון ובטי נפגשים עם המורה של סאלי, מיס פארל – אותה מורה שאנחנו כבר יודעים שדון חושק בה, והסצנה הנוכחית לא משאירה מקום לספק. בהריונה המתקדם מאוד, בטי לא יכולה לשבת מאחורי כסא תלמיד רגיל ולכן יושבת בכסאה של המורה. לידה נמצאים דון ומיס פארל כשהם יושבים זה מול זו, כשבטי נראית כצופה מן הצד, מעין צד שלישי בשיחה בין שני אנשים. דון יושב באמצע, בין שתיהן, אבל מבטו מופנה לכיוון אחד בלבד. בכל פעם שמיס פארל מדברת, אנחנו רואים אותה מנקודת מבטו של דון, ולמרות שנושא הדיאלוג הוא המשבר שחווה סאלי, הבימוי מספר לנו סיפור אחר לגמרי.
כשהמורה שומעת על מותו של הסבא (שאת שמו היא מכירה, סאלי סיפרה לה עליו), היא נסערת מאוד ולא מבינה למה היא לא עודכנה במצב. בעוד בטי נכנסת ללחץ ומסרבת להתמודד עם כל העניין, נראה שלמורה של סאלי דווקא ממה שעובר עליה. "יש כאב מיוחד לאובדן בגיל הזה, אני לא יודעת אם אתה יכול להבין זאת", היא אומרת לדון כשהם נשארים לבד. "אני יכול", דון עונה. בעוד בטי ממש לא מעוניינת לדבר על המוות הזה, המורה הצליחה להוציא מדון דווקא רגע נדיר של כנות. בהמשך אנחנו מגלים שהחיבה שלו כלפיה כנראה הדדית – היא מתקשרת אליו, שיכורה מעט, וחולקת איתו סיפור אישי משלה.
בינתיים במשרד, פיט מנסה להתמודד עם נתוני המכירות של אדמירל, ומגלה שהקהל העיקרי של רוכשי הטלוויזיות שלהם הוא ציבור השחורים. מבחינתו מדובר בתגלית שיכולה להביא להצלחה, אבל לא רק שבחברה כבר יודעים את זה, אותם לא מעניינת המציאות הזו והם ממש לא מעוניינים להיות מזוהים כ"טלוויזיה לכושים".
 |
| כן, עלית עלינו, יש לנו תינוק ביחד. אה, דיברת על עבודה? שכח מזה. דאק, פגי ופיט (צילום מהאתר הרשמי) |
אחרי הישיבה הזו, פיט ננזף על ידי קופר ורוג'ר. מה שהם לא יודעים זה שבינתיים פיט מגלה שיש לו אפשרויות עבודה אחרות. דאק פיליפס מזמין אותו ואת פגי לארוחת צהריים, במטרה לגייס אותם לגריי, ואם אפשר לנקום בחברה שזרקה אותו על הדרך, מה טוב. לא רק שפיט מתעצבן על כך שלא קיבל תשומת לב ייחודית לעצמו, דאק גם בוחר לומר לשניים "יש לכם מערכת יחסים סודית". הוא מדבר על עבודה, אבל הם כמובן נלחצים רק מהמחשבה שמישהו יחשוף את הסוד שלהם.
האירוע המשמעותי ביותר בפרק, הוא לידת התינוק של בטי ודון. כיאה לשנות השישים, דון לא יכול להיות נוכח בלידה ולכן הוא מחכה בחדר ההמתנה, בעוד בטי נשארת לבד בידיהן של המיילדות הלא מאוד רחמניות.
במהלך הלידה, ותחת טשטוש כבד, בטי מתחילה להרפות ממנגנוני ההדחקה הידועים שלה. כשהיא נאבקת בכאבים ולא ממש מודעת לעצמה, היא צועקת על המיילדת "איפה דון? היית איתו?" ובעצם מודה שהוא אף פעם לא שם בשבילה, אלא עם אחרות. היא ממשיכה להזות ולראשונה אנחנו רואים אותה מתמודדת עם מותו של ג'ין, אביה. היא חולמת שלושה חלומות, ושלושתם עוסקים במוות. היא סוף סוף מדברת אל אביה המת, ואנחנו עדים למערכת היחסים שלה עם הוריה דרך החלום השלישי – אמה נוזפת בה, אביה מגן עליה. לכן היא מחליטה שלא להתעלם יותר ממותו ונותנת לתינוק את השם ג'ין.
באותו זמן שבו בטי מתמודדת עם הבעיות שלה, דון פוגש בחדר ההמתנה סוהר בשם דניס, שמצליח לחשוף את הפחדים הגדולים ונקודות החולשה שלו, בלי לדעת. "בטח יש לך סיוטים שבהם אתה בכלא", הוא אומר בתמימות, ולא יודע שהסיוט הכי גדול של דון הוא אכן להתפס ולשבת בכלא, כי הוא באמת ביצע פשע. דניס טוען שכל אסיר מאשים את ההורים שלו בכשלונו. למרות שדון טוען שזה "בולשיט", אנחנו יודעים שהסיבה המדויקת שבגללה הוא התחזה למישהו אחר, היא הימלטות ממשפחתו שלא אהבה אותו. אחר כך דניס תוהה בקול איך יוכל לאהוב את התינוק אם יקרה משהו לאשתו במהלך הלידה. זה כמובן בדיוק מה שקרה לדון כתינוק – אמא שלו מתה בלידה שלו והוא נאלץ לחיות עם אב שמתנכל אליו. כשהתינוק של דניס נולד, הוא מיד מודיע לדון "אני אהיה איש טוב יותר" – הבטחות של אב טרי ומאושר שלא מבין איך אשתו סובלת אותו, מול אב ותיק שכבר לא ישתנה ובזמן שאשתו יולדת לו בן, מעוניין במישהי אחרת. שוב.
 |
| איזה יפה את, איזה גיבורה את, איך אני הולך לבגוד בך שוב. דון ובטי (צילום מהאתר הרשמי) |
כשהלידה נגמרת, הכל חוזר לקדמותו – דון מתנהג כאילו הוא מאוהב לגמרי בבטי, מדחיק את השם שהיא בחרה לו ("אין לו עדיין שם", הוא אומר לרוג'ר) ולוקח את הילדים לראות את אמא והתינוק מהחלון. תמונה מושלמת.
דון חוזר למשרד ושם מחכה לו פגי, מושפעת מארוחת הצהריים שלה עם דאק. היא רוצה העלאה, היא רוצה להתקדם. היא רוצה להיות כמוהו. "יש לך הכל, וכל כך הרבה מזה", היא אומרת. כן, לדון יש תדמית של זה שהשיג הכל – משפחה יפהפיה והצלחה מסחררת בעבודה. אבל אחרי פרק כזה, יותר מתמיד אנחנו יודעים שלמען האמת, לדון אין שום דבר ששווה לקנא בו.
נקודות למחשבה:
- הלידה והמוות הם שני נושאים שמתחברים יחד בפרק – בטי חולמת על הוריה המתים במהלך הלידה, לתינוק החדש קוראים על שם ג'ין המת, והוא גר בחדר שהיה קודם שלו. דניס מזכיר לדון את לידתו, שהייתה כרוכה במוות.
- פיט שוב מקדים את זמנו כשבעיניו אין בושה לפנות לקהל השחור, ואפילו באותה פרסומת כמו זו של הקהל הלבן. מבחינתו כולם אנשים שיושבים בבית וצופים בבייסבול.
- "המים שלי לא יורדים לעולם" – בטי מוכיחה איפוק עד הסוף. לפחות כל עוד לא מסממים אותה.
עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד
פרק 6:
- דאק הבין את מה שדון יבין בסוף העונה – פיט ופגי הם שני האנשים שהוא צריך להשאיר לידו, ובכל מחיר.
- החיבור בין ג'ין החי לג'ין המת הוא זה שיגרום לסאלי לפחד מהתינוק בפרק הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה