עונה 7 פרק 5: שלוש

"just know the man who wrote that letter was trying to save his business, not destroy yours"

הפרק החמישי עמוס בסיפורים ובדמויות, אך בסופו של דבר, נראה שהריבוי הזה נועד לחבר את הדמויות זו לזו, כך שלכל אחד יש מישהו אחר שעומד מולו. מייגן, מייקל, בטי ודון נמצאים באמצע של שלישיית דמויות שקשורות אליהם בדרך כזו או אחרת, כשהדרך שבה כל אחת מהדמויות מתנהגת, מראה משהו על ההתנהגות של האחרת, או התחושות שלה.

מייגן נמצאת בין סטפני לאיימי. סטפני מעוררת בה קנאה – היא צעירה מאוד, היא יפה מאוד והיא בעיקר מעוררת מדון אכפתיות שהוא לא מפגין כלפיה לעולם. סטפני מתקשרת ומיד דון קופץ, מוכן לטוס עד לוס אנג'לס באותו ערב רק כדי לטפל בה ורוצה לעשות הכל כדי שיהיה לה נוח וטוב. בהתחלה זה נראה כאילו מייגן דואגת שמשהו קרה בין שניהם (והיא לא רחוקה מהאמת, דון הרי ניסה להתחיל עם סטפני בעבר) אבל בהמשך, כשמייגן מתהפכת סופית מול המשפט "אני יודעת את כל הסודות שלו", אנחנו רואים שהיא פשוט מקנאה בקשר הזה, שלא היה ולא יהיה למייגן עם דון. נכון, גם מייגן יודעת מי זה דיק ויטמן, אבל סטפני ממש מכירה אותו.

מתוך רגש הקנאה הזה, מייגן דואגת להיפטר מסטפני לפני שדון יגיע ללוס אנג'לס, והיא תיאלץ לחזות בקשר הזה במו עיניה. היא רוצה לקבל את מלוא תשומת הלב של דון, והיא רוצה להיות זו שמשמחת אותו, שדואגת לו ושנמצאת במרכז חייו. מהעבר השני של סטפני, שגורמת לה להיות אישה ממורמרת ורכושנית, נמצאת איימי, שגורמת לה להשתחרר ולהפוך לקלילה ומתירנית. לכן, היא נותנת לדון את מה שהיא יודעת שהוא רוצה, ומחליטה שבמקום להלחם ברצון הזה, היא תהיה זו שתספק לו אותו – אישה אחרת. כך, היא מקווה, על ידי העלמת הגורם לקנאה והחלפתו בשחרור ותשוקה, היא תיראה אחרת בעיני דון, תקבל את מלוא תשומת לבו ובתקווה גם את אהבתו. אבל כפי שהיא רואה בבוקר שלמחרת (כשהיא לובשת בדיוק את אותו החלוק שסטפני לבשה, כנראה מתוך ציפייה לקבל את אותה תשומת לב), ההתלהבות והדאגה שלו עדיין שמורים ל"אחיינית" שצצה פתאום.

הבוקר שאחרי. דון, מייגן ואיימי (צילום מהאתר הרשמי)

בהמשך לפרק הקודם, כולם כבר התרגלו לנוכחותו של המחשב במשרד, מלבד מייקל, שמרגיש שהמכונה משפיעה עליו לרעה. בהתייחס לדמות של מייקל, כדאי לשים לב לשני אנשים שעובדים איתו - לו ופגי.

לו מוטרד מכך שצוות הקריאייטיב מצא את הקומיקס שלו והוא כל כך מפחד מבוז וזלזול, שהוא נכנס לפרנויה שמובילה לצעקות, להתעמרות בצוות, לענישה כללית ואפילו, מי היה מאמין, משווה את עצמו לבוב דילן, לא פחות. 

ברגע שלו חושב שצוחקים עליו, הוא נכנס ללחץ ועושה הכל כדי לא להתפס כחלש. לעומתו, מייקל בכלל לא לוקח חלק בפעילות הקבוצתית, הוא נשאר באובססיה שלו למחשב ובכלל לא אכפת לו מה אנשים יחשבו עליו. הוא נותן דרור לטירוף שמשתלט עליו ולא עוצר לחשוב מה יגידו. אם ללו אין שום סיבה להתגונן, למייקל יש את כל הסיבות להתגונן, אבל הוא לא עושה את זה. אם לו דואג שיצחקו על הרעיונות שלו ולכן הוא משווה את עצמו למוזיקאי גאון, מייקל בטוח שהרעיונות שלו והמחשבות על המחשב ומה שהמחשב עושה - משגע את כולם והופך גברים להומואים - הגיוניים לחלוטין. מהצד השני של מייקל נמצאת פגי. היא היחידה שמתייחסת למייקל ברצינות, היא זו שהוא פונה אליה לעזרה, היא מציעה לו ללכת לטיפול והיא זו שבסופו של דבר מביאה לאשפוזו. אבל יותר מכל, נראה שפגי היא היחידה שמאמינה למייקל ומשתפת פעולה עם הרעיונות ה״מטורפים״ שלו, כשהיא מסתכלת על המחשב במבט שטנה, כחושבת, המכונה הזו באמת הרסה אותו ומי יודע אם היא תמשיך. 

אצל בטי מתחיל להתעורר שינוי. אחרי שראינו שהיא מבינה שככל שהילדים שלה גדלים, כך היא חשה חסרת תועלת, היא מתחילה לפקפק במטרות שלה בחיים. בהמשך לכך שהיא מאבדת את הכח שלה בתפקיד האמא, הפעם היא בועטת בתפקיד שאותו מילאה כל הסדרה - הרעייה הכנועה. בטי מעזה לחשוב אחרת מהנרי ולהביע דעה במסיבה, והנרי מתפוצץ מרוב זעם ודורש ממנה לא לחשוב ולא להתעסק בשום דבר מלבד ענייני עקרת הבית, כמו אוכל ואירוח. הוא מנסה למשוך אותה חזרה לתפקיד הרעייה חסרת האופי והיא מתמרדת ומבהירה שיש לה שכל, ושהיא לא שם על תקן בובה שנשלטת על ידי גבר. וכדי להמחיש את הקונפליקט בחייה של בטי, מגיעה סאלי, שהיא ההפך הגמור ממנה ובעיקר ההפך הגמור מהנרי ומהדעות שהוא מייצג בפרק הזה. לסאלי אין בעיה להרוס את המראה החיצוני שלה, כיוון שהיא לא מעוניינת בעתיד שבו היא תינשא לגבר מוצלח ותהיה עקרת בית שתקנית וצייתנית כמו אמה - היא מבינה כבר עכשיו את מה שלבטי מאוחר מדי להבין. בטי נמצאת כרגע בין הצד של הנרי, אותו חייה כל חייה, לבין הצד של סאלי, אותו היא מתחילה לגלות רק עכשיו, ומעניין לדעת באיזה צד היא תבחר.

יודעת לחשוב בעצמה, ואפילו מדברת איטלקית! בטי והנרי (צילום מהאתר הרשמי)

ובסופו של דבר, ישנו דון. אצל דון לא מדובר בדמויות נוספות באמת, אלא הוא עצמו מתחלק לשלושה אנשים. האחד מתעורר כשסטפני מתקשרת, וזה דיק, השני הוא מי שהוא היום - עובד זוטר שאומר תודה לפגי על כך שהיא מוכנה ברוב טובה לשתף אותו בצוות הקריאייטיבי שלה, והשלישי הוא דון דרייפר הישן, האגדה שאיננה ושאותה הוא מחזיר לחיים בסוף הפרק. בזכות העובדה שסטפני צצה ומבקשת את עזרתו של דיק, הידיד הישן,  דון מגיע ללוס אנג׳לס, פוגש את הארי ולומד על המצב החדש שאותו הוא חייב לעצור ומיד. הגילוי הזה, שדון ייאלץ לעזוב את החברה אם לו וג׳ים יצליחו להביא את פיליפ מוריס כלקוחות (מה שמעורר כמובן את החשד הלא מופרך בכלל, שכל הרדיפה אחרי הלקוח הזה נועדה כדי להעיף את דון, שנוא חברות הסיגריות), הוא זה שגורם לדון ״להעיר״ את עצמו הישן, ולא רק להציל את העבודה שלו, אלא גם לגרום לכך שהלקוח ירצה לעבוד עם החברה, ובפרט עם דון עצמו. לא עוד בקשות מנומסות להיכלל בצוות, אלא טריק גאוני שגרם לדון לסובב את כל הסיטואציה לטובתו ולהביא את הלקוח לרצות בשירותיו. ואגב, דון עצמו מתייחס לעצמו כאל יותר מאדם אחד כשהוא מסביר ללקוחות על ״האיש ההוא" שכתב את המכתב נגד חברות הסיגריות לפני שלוש עונות.

בתחילת הפרק, לו אומר ״אני לא מקבל עצות ניהול מדון דרייפר״, כשהוא משתמש בשמו של דון כהשמצה. בסוף הפרק הוא אומר לו ״אתה מדהים״, ונאלץ להבין שדון דרייפר האמיתי, הישן, הוא לא מישהו שכדאי לזלזל בו. כבר לא.

נקודות למחשבה

- מייגן אומרת לסטפני "אני שחקנית". איימי אומרת לדון "אני אהיה, אם מישהו ייתן לי"

- מייגן מדברת בלשון רבים. היא אומרת לדון "נגרום לה להרגיש בבית" ולסטפני "היה לך קשה למצוא אותנו?" – יחד עם העובדה שהחברה שלה כל הזמן שם, זה נראה כאילו היא גרה איתה

- רמיזות הומוסקסואליות מתעופפות בפרק ללא הרף - בין איימי למייגן, מייגן וסטפני וכמובן מייקל ש"נדלק" מסטן ומאשים בכל את המחשב. 

- משעשע לראות שמערכת היחסים היציבה והטבעית בחייה של פגי היא עם חוליו, השכן. מייקל אולי משוגע, אבל ההערות שלו לגבי ה"זוגיות" של השניים היו מאוד במקום.

אין עתידות, יש שאלות

- האם זוהי הפעם האחרונה שנראה את מייקל?

- בפעם האחרונה שראינו אותם יחד, מייגן זרקה את דון מהבית. עכשיו פתאום היא שמחה לראות אותו, אבל עדיין לא יודעת מה לעשות איתו. לאן זה ילך?

- האם לבטי יהיה אומץ להמשיך במרד שלה?

- והאם נזכה לראות את ג'ואן עושה משהו בחצי העונה הזה?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 6, פרק 10: זה לא אותו דבר

"You have no idea what's going on out there. This is not the same business anymore"

דיסנילנד, קונרד הילטון, דני סיגל, "בל ג'ולי" וכמובן "סטרלינג קופר", הם שמות וזכרונות שעולים מהעבר בפרק העשירי בעונה. אבל הסיבה שהם עולים אינה התקף נוסטלגיה אלא דווקא להפך – הם מדגישים את הרעיון שחוזר שוב ושוב בפרק – עד כמה שהכל נראה מוכר ושגרתי, שום דבר ואף אחד כבר אינו כמו שהיה. והאדם היחיד שמכיר במציאות החדשה ומזהיר מפניה, הוא זה שתמיד מקדים את זמנו מול האחרים – פיט.

המלחמה ממשיכה להופיע בחלק גדול מהעלילה, כשברקע הפעם מתקיימת הועידה הדמוקרטית בשיקגו, שתופסת את תשומת לבו של דון מהרגע הראשון בפרק. שני המתנגדים הגדולים למלחמה – מייקל וסטן, יושבים בחדר הקריאייטיב ומאזינים לרדיו בדריכות. כשג'ים מגיע לשאול על ענייני עבודה, מייקל לא יכול להתאפק וצורח עליו שהוא פאשיסט שאכפת לו רק מכסף וששונא אחרים (כמו למשל, יהודים, כמוהו). אבל תגובתו של ג'ים מצליחה לערער את מייקל. ג'ים (ששירת בצבא, בניגוד לשניים האחרים בחדר) טוען שמייקל צבוע מכיוון שהוא מדבר נגד המלחמה אבל מתפרנס מכספם של לקוחות שמשתפים איתה פעולה ומייצרים נשק. לראשונה, למרות שזו המציאות שהוא רגיל לה, מייקל כבר אינו הקרבן, כפי שאנחנו יודעים שהיה מהרגע שנולד במחנה ריכוז, אלא האשם, משתף הפעולה. התחושה הזו מחלחלת לתוכו והוא חוטף התמוטטות עצבים.

הרבה יותר מהמזכירה היפה שמקבלת את פני הלקוח. ג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

ג'ואן הולכת לפגישה שסידרה לה חברתה קייט, עם גבר בשם אנדי, ובמהלכה היא מבינה שלא מדובר בדייט, אלא בפגישה מקצועית – כבר מקרה חריג, כשמדובר בג'ואן, אבל נראה שהיא אוהבת את זה. היא מבינה שיש לה לקוח פוטנציאלי ביד ובמקום ללכת ולפעול לפי הנהלים, היא ניגשת אל פגי, אחת שכבר חצתה את הקווים בעבר, כדי לקבל בטחון בהחלטה שלה – היא רוצה להשיג את הלקוח הזה בעצמה. היא לא רוצה להעביר אותו הלאה ולראות איך אחרים שוב מקבלים את הכסף והמחמאות על משהו שהיא עשתה. אבל טד מחליט שדווקא פיט הוא האדם המתאים למשימה, וג'ואן מחליטה לשחק מלוכלך ולהפגש עם אנדי בלעדיו. כשהפגישה לא מצליחה במיוחד, פגי מאשימה אותה בהריסת הסיכויים להשיג את העסקה והמריבה ביניהן מגיעה כל כך רחוק, שפגי מזכירה לג'ואן שבניגוד אליה, היא לא התקדמה בחברה דרך המיטה.

אבל כשג'ואן נתפסת על ידי פיט הזועם, היא מוצאת את עצמה חסרת אונים. אין לה דרך להגן על עצמה ועל מעשיה, ומי שמצילה אותה בסופו של דבר, היא פגי. למרות שג'ואן מזכירה לפגי לאורך כל הפרק מאיפה היא הגיעה והיכן התחילה הקריירה שלה, אנחנו רואים לראשונה את מערכת היחסים הזו מחליפה תפקידים – אם בעבר ג'ואן הייתה הממונה על פגי, הבוגרת והמנוסה מבין שתיהן, הסמכות המקצועית והאישית שנותנת לה פקודות ועצות, בפרק החזרה של פגי לחברה הן נראו שוות במעמדן מכל בחינה, ובפרק הזה ג'ואן כבר עוברת סופית לעמדת הנחיתות ופגי היא זו שצריכה לעזור לה ולקחת עליה אחריות. פגי היא זו שהצליחה במה שג'ואן מנסה לעשות עכשיו – להתקדם בזכות עצמה. אבל היא עשתה זאת ביושר.

דון ורוג'ר טסים ללוס אנג'לס להפגש עם לקוח (מייגן נשארת בבית למרות הרצון של דון לשחזר את ימי דיסנילנד העליזים). כבר ראינו את דון בנסיעות הללו בעבר ואנחנו יודעים למה לצפות – שמש, בריכה ובחורות. במקום כל זה, דון מסתגר בחדרו ומדבר עם מייגן בטלפון על הפגנה אלימה. כשהוא כבר מגיע למסיבה עם הארי ורוג'ר, הוא מעשן חשיש ולרגע נראה שהוא מתחיל לחזור לעצמו, ומנשק אשה שפגש. אבל בדיוק ברגע הזה, מייגן מופיעה. או לפחות הזיה של מייגן, לבושה כהיפית ומודיעה לו שעזבה הכל כדי להיות איתו וכדי לספר לו שהיא בהיריון. או בקיצור: דון דרייפר נמצא בקצה השני של ארה"ב, בהשפעת סמים, ובמקום לבגוד באשתו הוא מפנטז עליה ועל תינוק, "הזדמנות שנייה", אומרת לו הדמות שנמצאת בראש שלו.

שמש, בריכה ובחורות. או שלא. דון, הארי ורוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

מייגן היא לא היחידה שרודפת את דון בהזיותיו, אלא גם דינקינס, החייל שפגשנו בפרק הראשון ושדון מסר את אשתו בחתונה בהוואי. דון כנראה לא מצליח להתנתק מענייני המלחמה בהם הוא שקוע גם בבית בניו יורק וגם בבית המלון, והוא רואה את דינקינס כמת, ומספר לו שגם הוא עצמו מת. אבל רגע לפני שזה קורה, רוג'ר מצליח להציל את דון מטביעה בבריכה. המקום שעליו אומרת לו מייגן ש"תמיד משפר את ההרגשה שלך" כמעט הורג אותו הפעם.

בסופו של דבר, כולם חוזרים למשרדים. טד וג'ים מציגים את הרעיון שלהם לשם החדש של החברה: סטרלינג, קופר ושות'. לא לחינם זה השם שהם מעלים, הם מחפשים דרך להסיח את דעתם של אנשי החברה הישנה מהטעויות והבעיות שהם מביאים לתוך החברה החדשה. אבל לאיש לא אכפת מלבד אדם אחד, וזה פיט. הוא יודע שהשם החדש הוא "פרס ניחומים", ושאולי הוא נשמע כמו משהו מוכר מפעם, אבל בעצם העסק כולו השתנה לרעה. כמו תמיד, הוא לא מקבל את היחס הרציני שהוא ראוי לו. אבל בניגוד למה שקורה בדרך כלל, הפעם פיט לא משתולל, לא מתרגז ולא מנסה לשנות את דעתו של אף אחד. הוא הולך לחדר הקריאייטיב, לוקח את הג'וינט הנצחי מידו של סטן ומעשן. הנה רגע שכנראה אף אחד לא צפה שיגיע. זה כבר לא אותו העסק, מסתבר. 

נקודות למחשבה

- מייגן קוראת להחלטה שלה להתחתן עם דון "הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים". היא אומרת את זה בצחוק, אבל קשה שלא לתהות אם יש קצת אמת במשפט הזה.

- סוף סוף ג'ים אומר את מה שכולנו חושבים על בוב בנסון - למה לכל הרוחות הבן אדם הזה צץ בכל פעם במקום שאין לו מה לחפש בו?

- עוד אחד שמאבד את מי שהוא היה תמיד: רוג'ר מפסיד בחורה מסטולית בשם לוטוס, לטובת דני הגמד.

- לאף אחד אין בעיה עם העובדה שמתקיימת פגישה בין השותפים בלי לקרוא לג'ואן. היא מנסה להתקדם והם ממשיכים לראות בה דמות לא חשובה.

אין עתידות, יש שאלות

- האם ההזייה של דון מבשרת על רצון לילד? או להזדמנות שנייה אמיתית עם מייגן?

- האם פיט צודק, ו"סטרלינג קופר ושות'" יגררו את עצמם לשפל חדש?

- האם ההתנדבות של קופר לצרף את שמותיו לשל המתים "האחרים" בחברה הוא רמז?

והפרומו
לפרק הבא

עונה 6, פרק 5: אנשי משפחה

"Now is the time that a man and a woman need to be together the most. In a catastrophe. In the flood, the animals went two by two. You, you're gonna get on the arc with your father?"

אירוע היסטורי נוסף נכנס לתוך עלילת הסדרה – רצח ד"ר מרטין לותר קינג, שהתרחש ב – 4 באפריל 1968. וכמו במקרה של רצח קנדי בעונה השלישית, האירוע משפיע ישירות על החיים הפרטיים של הדמויות, במיוחד בכל הקשור לבית, משפחה והורות. הבגידות והשקרים הקבועים מונחים לרגע בצד לטובת הכנות, וכמו שאביו של מייקל מציין, בזמן אסון הזוגות חולקים יחד רגעים אישיים ויוצאי דופן.

המכשול בחיי הנישואין של דון ומייגן – סילביה – נעלם כבר בתחילת הפרק, כשהיא נוסעת עם ארנולד לוושינגטון (הוא אפילו לא מצליח להשיג אותה בטלפון בהמשך), ובכך מאפשרת מבחינה עלילתית לדון לשמש בפרק הזה אך ורק כאיש משפחה.

כמעט כל הדמויות מגיעות לחלוקת פרסי ה – ANDY אך כבר בתחילת הערב מתברר כי מרטין לותר קינג נרצח, מהומות מתחילות להתרחש בעיר ובכל רחבי המדינה, וכולם נסערים מאוד. דון, שעד לפני כמה דקות לא רצה אפילו לדבר עם פגי על רקע הבגידה המקצועית שלה, חוזר לרגע לתפקיד האבהי שלו איתה ודואג לה מיד, בזמן שאייב יוצא להארלם לסקר את האירועים.

איחוד מרגש, מייגן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

למרות שהטקס מתקיים בסופו של דבר (ומאוחר יותר אנחנו גם מגלים שמייגן זכתה בפרס), פיט מחליט לנסוע מיד לדירה ולהתקשר לטרודי. בניגוד לפעם האחרונה שבה ראינו אותם מדברים, האסון גורם לו לוותר סוף סוף על הנימה המזלזלת והשחצנית שלו כלפיה והוא מיד מבקש לבוא להיות איתה ועם תמי, בתם, כדי שלא יהיו לבד בלילה. לשם שינוי, נראה שפיט מדבר בכנות ובאמת רוצה למלא את תפקידו כבעל ואב, אבל כנראה שזה מאוחר מדי וטרודי דוחה את הנסיונות שלו לאיחוד זמני של המשפחה. 

מי שלא נמצא בטקס הוא מייקל, שאבא שלו ארגן לו פגישה עיוורת כפויה עם בחורה (יהודייה) בשם בוורלי. הם שומעים על הרצח ברדיו של הדיינר ומייקל חוזר הביתה מוקדם ומספר לאביו את החדשות הרעות. מוריס חושב שבזמן שהכל מתמוטט, גבר ואישה צריכים להיות יחד, כמו הזוגות במבול, ומגייס את המצב לטובת השאיפה שלו למצוא כלה למייקל. אנחנו מגלים בפרק הזה עד כמה מייקל, שמעולם לא נראה שסבל מחוסר בטחון עצמי, בעצם חסר נסיון עם נשים והתפקיד האישי היחיד שהוא נושא בחייו הוא הבן. הוא מעדיף להסתגר בביתו ובתפקיד שלו (מתקן את המעיל בשביל מוריס) ולא לחפש אהבה בזמן קטסטרופה, כהמלצת אביו.

בבית משפחת פרנסיס, בטי מסרבת לתת לילדים לצפות בדיווחים בטלוויזיה, כי "מי יודע מה יראו שם", אבל מאוחר יותר, אין לה שום בעיה לצוות על דון לקחת את הילדים לעיר דרך המהומות עצמן. בינתיים, הנרי נשלח אל "שדה הקרב" כדי לעזור לראש העיר לינדזי להתמודד עם המהומות ברחובות העיר, ובובי נראה מודאג מהקביעה שלו ש"הם הולכים לשרוף את העיר".

למחרת במשרד, הארי ופיט חולקים את התחושות שלהם לגבי הרצח, עד שמתברר לפיט שמה שמפריע להארי הוא ביטול שידור הפרסומות שמביא איתו הפסד כספי. פיט נגעל מההתנהגות של הארי, שממשיך וגם מגלה גזענות כלפי המתפרעים ש"הורסים את העיר היפה ביותר בעולם". זאת הסיבה היחידה שאכפת לו מהרצח, ההפסדים האישיים שלו. כדי להסביר להארי את גודל האובדן, פיט מציין שהיו לד"ר קינג אשה וארבעה ילדים – הוא קודם כל היה איש משפחה, והיא איבדה אותו. בתור אנשי משפחה בעצמם, הם אמורים להבין.

סאלי, בובי וג'ין מבקרים אצל דון ומייגן בעיר. בובי מעמיד פנים שאינו מרגיש טוב כדי להשאר בבית עם דון, בזמן שמייגן יוצאת עם הילדים. מכיוון שבטי אוסרת עליו לצפות בטלוויזיה, דון עוקף את העונש ולוקח אותו לקולנוע. הם צופים ב"כוכב הקופים" ובובי מוקסם מהסרט ובמיוחד מהרס העולם על ידי בני האדם. לפני שהם צופים בו שוב, בובי אומר לסדרן ש"כולם אוהבים ללכת לקולנוע כשהם עצובים" וכך דון מבין את מה שבנו מנסה לספר לו. אבל דון כנראה לא חזק במילים אישיות ולמרות הדרך השונה שבה הוא מסתכל על בובי והרצון שלו לדאוג לו, הוא לא אומר דבר.

טלוויזיה אסור, קולנוע מותר - הורות למופת. בובי ודון.

פגי, שעמדה בפניו של רגע מכונן בחייה – קניית הדירה הראשונה שלה, ועוד ב – Upper East Side  של מנהטן. הרגע שבו היא עומדת בדירה פותח את הפרק בדרמטיות ובצדק – זה רגע מאוד חשוב לפגי ולהתפתחות שלה, וכמובן, כמו בכל התקדמות של פגי, זה גם רגע פמיניסטי גדול – פגי עומדת לרכוש את הדירה מכספה שלה בלבד. אייב יתגורר בה יחד איתה, אבל הוא לא צד בעסקה בשום צורה, ואין לו אמירה בנושא. כל זאת, כמובן, עד הרצח. המתווכת של פגי משכנעת אותה שבהתחשב בנסיבות כדאי להוריד את המחיר המוצע וכתוצאה מכך היא מאבדת את הדירה לקונה אחר. הרגע ההיסטורי של פגי נהרס בגלל רגע היסטורי עולמי (ויש בכך מין צדק, בהתחשב בזה שפגי מנסה לייצר רווח אישי מאסונו של ציבור מקופח אחר, דווקא כשהיא אמורה להבין אותו יותר מכולם). ההפסד הזה גורם לה לצאת מדמות המקצוענית המצליחה ולהכנס לדמות בת הזוג, והיא מערבת לראשונה את אייב, בן זוגה, בהחלטה. כשהוא סוף סוף יכול להגיד מילה בעניין הוא מגלה שבכלל לא רצה לגור באזור אלא במקום יותר מגוון תרבותית. פגי מופתעת ומבהירה לאייב שהוא חלק מחייה ושהיא רוצה לשמוע את דעתו. היא נראית כל כך מופתעת כשהוא מספר לה מה הוא חושב, אבל מה שבאמת לא ברור זה למה היא חיכתה עד עכשיו, והתשובה לכך היא רק אחת – פגי שבויה בהצלחה ובכסף שלה, על חשבון הזוגיות.  

הנרי  כועס מאוד על התנהגותו המחויכת של ראש העיר מול ההמון הזועם בהארלם. הוא רוצה לעשות את הדברים אחרת ולכן הוא סוף סוף מחליט לעזוב את תפקידו  ולקדם את עצמו בסנאט המדינה. בטי מאושרת כי זה מה שתמיד רצתה שיעשה, והוא מודה ש"סוף סוף אני מקשיב לך". אפילו הנרי ובטי חולקים סוף סוף רגע חיובי ביחסים, שנגרם באופן ישיר על ידי הרצח (וזה מעניין במיוחד כשזוכרים שההחלטה שלהם להינשא הייתה בהשפעת רצח קנדי).

כל ההתנהלות של דון מול מה שקרה, כלומר – חוסר היכולת שלו לדבר עם ילדיו בנושא – מרגיזה מאוד את מייגן. היא מכירה את ההרגשה, כי גם אביה "מתחבא מאחורי האינטלקט שלו כדי לא להרגיש שום דבר". בעיניה דון דומה לו בדיוק, רק שבמקום מרקס הוא מתחבא מאחורי הבקבוק והשכרות התמידית שלו. דון מודה בפניה, ברגע נדיר של קרבה ביניהם, שעוד לא ראינו כמותו העונה, שהוא מתקשה לבטא את הרגש שלו כלפי הילדים, ושהתקשה אפילו לאהוב אותם כשנולדו. הוא חושש שגם אביו שלו לא אהב אותו. מייגן עוברת מכעס להבנה והוידוי גורם לדון להבין שהוא חייב לשנות את דרכיו. הוא מנהל עם בובי שיחה כנה, אמיתית ובעיקר אוהבת, כשהוא נשכב לצידו במיטה ובפעם הראשונה בסדרה, מקשיב לו ולפחד שלו, וגם מרגיע אותו ומלטף אותו. זה הרגע הכי אבהי של דון אי פעם, והוא כל כך שונה מכל התפקידים האחרים שהוא ממלא בחייו, כי הפעם, זה רגע אמיתי.

נקודות למחשבה

- מסתבר שכל האירועים בANDY קרו באמת

- חוסר היכולת הגברית לדבר חוזר שוב ושוב בפרק: אייב לא יכול להתערב בקנייה של פגי, דון לא מצליח לבטא את רגשותיו, אמיל מתחבא מאחורי מילים ריקות בשיחה עם מייגן, מייקל פולט רצף שטויות בדייט עם בוורלי, הלקוח המוזר ממלמל מילים חסרות משמעות ושליח האוכל של פיט לא מסוגל להוציא מילה מפיו.

- בכלל, עליונות נשית מופגנת בפרק הזה מול הגברים: פגי ומייגן הן היחידות מהחברה שמועמדות לפרס, מייגן זוכה בפרס (זכות שבעבר הייתה שמורה לדון), טרודי מסרבת לתמיכתו של פיט.

- אייב מגלה סימני בורגנות: בעבר הוא היה כתב של עיתונים מחתרתיים, ועכשיו הוא כותב לניו יורק טיימס, ומתלהב מזה.

- אנחנו רואים את הסוף של "כוכב הקופים" ואת בובי מגלה שבני האדם הרסו את העיר ניו יורק ואת אמריקה כולה. זה כמובן רמז למהומות המתחוללות בחוץ ולהרס שנגרם גם מהרצח וגם מהתגובות האלימות כלפיו.

- כולם אמנם מאוד נסערים, אבל קשה שלא להבחין בכך שהלבנים מרגישים כאילו האובדן שייך לשחורים בלבד ולא לאומה כולה, ומנחמים אותם בחיבוקים (או חיבוקים מוזרים, במקרה של ג'ואן) ובדאגה, אבל לא אומרים שום דבר שמראה על שותפות גורל או שוויון.

- כולם, מלבד פיט כמובן, ששוב מקדים את זמנו כשהוא מתייחס לניצול סיפור הרצח לטובת סרט חדש בשנה הבאה.

- דון מרגיע את בובי שהנרי לא מספיק חשוב כדי שיירו בו, בדיוק בזמן שהנרי דואג להפוך לחשוב. 

אין עתידות, יש שאלות

- האם הנטייה של דון לאלכוהוליזם שוב משתלטת על חייו, כפי שמייגן רומזת בפרק?

- החיוך יורד מפניה של בטי כשהיא מבינה שהיא תצטרך להפוך שוב לאשה ייצוגית, רק בהפרש של כמה קילוגרמים עודפים. הסצינה בה היא מחזיקה את השמלה מול המראה מביאה איתה משבר חדש?

- המועמדויות היחידות ש - SCDP קיבלה לפרסים הייתה של שתי נשים שכבר לא עובדות שם, ללקוחות שכבר לא נמצאים שם. התרסקות באופק?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 5, פרק 9: הבלתי מיוחדים

 

"Guess what? You're not special, and neither is Anna"

כולם רוצים להרגיש מיוחדים. אבל מה קורה כשפעם, לא לפני זמן רב, באמת היית מיוחד למישהו, במשהו, והיום אתה סתם עוד אחד ויש טובים ומיוחדים ממך? זה מה שמגלות הדמויות בפרק התשיעי, שבו אפילו הלקוח החדש (מנישביץ) רוצה לקחת את היין שהוא מייצר ולהפוך אותו ממוצר המיוחד ליהודים, למשהו שמיועד לכל אדם בעולם. 

מה שמעניין הוא שדווקא דון ובטי (הו, שלום לך, אגב) עוברים את אותו מסלול בדיוק, בצורה סימטרית, ומגיבים באותה דרך כשהם מאוימים על ידי מתחרה. אולי למרות כל המתחים ביניהם, הם יותר דומים זה לזו ממה שנראה. שניהם עוברים משבר, מתגברים עליו באמצעות עבודה קשה, מגיעים לנקודת שבירה ופוגעים באדם אחר כדי להשיג את מה שהם רוצים. בטי נכשלת, דון מצליח. לפחות הפעם. 

דון אוסף עבודות לכתבה על החברה, שאמורה להתפרסם. הוא מבחין בכך שכל העבודות הן של מייקל (אחת של פגי, אחת של מייגן) וג'ואן ממש מנחמת אותו ומנסה לשכנע אותו שהקרדיט בעצם שלו, בתור הבוס, ושממש כדאי לו להכניס את "המכתב" – עבודה בת יותר משנה שלא הייתה מודעה אמיתית אפילו. אולי הכוונות שלה היו טובות, אבל קשה להאמין שהאגו של דון התרצה. 

הידיעה הזו, שיש כוכב חדש במשרדים, שמביא את כל ההברקות והרעיונות, היא זו שמאתגרת את דון, וכשהוא רואה את העבודות של מייקל לסנובול, הוא מתיישב במשרד ועובד אל תוך הלילה על רעיונות לקמפיין (מתי לאחרונה הוא עשה דבר כזה?). כשהוא מציג את הרעיון שלו בישיבת הקריאייטיב, כולם מופתעים מכך, ולא פחות מופתעים מהעובדה שהוא אפילו רעיון טוב. דון מרוצה מעצמו. 

באותו זמן ממש, בטי נכנסת לראשונה לדירה של דון ומייגן, והיא מתפעלת וחוקרת את המקום. ממש במקרה, היא גם רואה את מייגן מתלבשת ומביטה בה בקנאה. פעם בטי הייתה האשה היפה של דון, והיום היא הדודה השמנמנה בחצאית כהה ומשעממת, שעומדת מול מחליפתה, ההפך הגמור ממנה – צעירה יותר, רזה יותר, לבושה במכנסיים ובצבעוניות. היום, היא האשה המיוחדת של דון.

אשה ישנה, אשה חדשה. מצאו את ההבדלים. בטי ומייגן (צילום מהאתר הרשמי)

בטי מצליחה לעמוד בפיתוי ברגע האחרון, ולא להפנות את הקנאה לאכילה, ואפילו מצליחה לסיים את השבוע בירידה במשקל. היא מודה שעברה חוויה לא נעימה שאתגרה אותה, אבל מרוצה מההישג העצמי שלה.

דון ובטי מגלים בהמשך שעבודה קשה זה טוב ויפה, אבל עד גבול מסוים מאוד. בטי מוצאת, בין שיעורי הבית של בובי, פתק שדון משאיר למייגן. היא מתמלאת קנאה מהצהרות האהבה שבו, ומחליטה לנקום, בכך שהיא מספרת לסאלי על אנה, במטרה לסכסך בין דון למייגן, אבל למרות שסאלי ממש זועמת בהתחלה, הכל מסתדר ובטי נכשלת במשימתה, כועסת ומסיימת את השבוע בלי לרדת במשקל בכלל. העובדה שהנרי מסתבך עם העבודה שלו, שהיא בעצם הדבר היחיד ששווה אצלו, לא ממש עוזרת לה להרגיש טוב עם עצמה. 

במפגש הבא של שומרי משקל, היא לומדת שמה שצריך למלא את חייה זה הבית, הילדים, הבעל. היא מנסה להסתפק באלה, ומודה על כך ש"יש לי הכל, ולאף אחד אין שום דבר טוב יותר" – כלומר, היא מצהירה שהיא מרגישה מיוחדת. אבל בטי כבר הייתה בסרט הזה, ואנחנו יודעים שהיא, שוב, רחוקה מאוד מאחת שיש לה הכל. אגב, לפי ההתנהגות של סאלי, בטי אפילו לא מיוחדת ביכולת שלה להתנהג ברשעות.

משום מה, דון דווקא לא מבין ללבה של בטי, למרות שהוא עושה את אותו הדבר בדיוק. אחרי שהוחלט להגיש ללקוח את שני הקמפיינים של סנובול – אחת של דון, אחת של מייקל – הארי, קן ואפילו פיט, חושבים שהעבודה של מייקל טובה יותר. העובדה שאיבד אפילו את תמיכת מועדון המעריצים שלו, גורמת לדון להחליט שלא לקחת סיכונים והוא"שוכח" את העבודה של מייקל במונית, ומוכר את שלו ללקוח. הוא יהיה מיוחד שוב, ולא משנה במי הוא פוגע בדרך. 

הכלבה האם, הכלבה הבת. בטי וסאלי (צילום מהאתר הרשמי)

בין שני הסיפורים המרכזיים, מתרוצצים עוד כמה מקופחים שמישהו הוריד מגדולתם. פיט חושב שהוא הולך להיות הכי מיוחד בעולם, כשריאיון איתו יתפרסם בעיתון ("אל תדאגו, הם מעוניינים רק בי", הוא אומר לשאר השותפים). כל כך מיוחד, שבת' לא תוכל לעמוד בקסמיו ותבוא לפתות אותו במשרד. אבל הפנטזיה מתרסקת כשפיט מגלה שהמשרד לא נכלל בכתבה, ובטח לא הריאיון איתו. 

פגי, שלא רק שמתחילה לאבד קמפיינים לטובת מייקל (ראיתם את הבטחון העצמי המופרז שבו היא מציגה את הרעיון שלה לסנובול?), מתחילה גם לאבד את העבודות הצדדיות בחסות רוג'ר סטרלינג. "אתה לא נאמן", היא מטיחה בו, "אתה חושב רק על עצמך". אבל היי, רוג'ר עונה לה, כולם חושבים רק על עצמם. במיוחד בפרק הזה, מסתבר. אז אם פגי כבר לא נחשבת לקופירייטרית הטובה ביותר, או המבוקשת ביותר, מה בעצם נשאר לה, במה היא מיוחדת? וכשרוג'ר אומר לה "It's every man for himself" הוא אפילו לא מתייחס לעובדה שהיא אשה. היא חלק מכולם עכשיו. 

ג'יין דורשת מרוג'ר לקנות לה דירה בתמורה לפגישה עם הלקוח, שבה היא מעמידה פנים שהיא עדיין אשתו. רוג'ר שוב נכנע לסחיטה ואכן קונה לה אחת. אבל כשהפגישה מסתיימת (ובהצלחה, הודות לרעיונות של מייקל שרוג'ר הציג) רוג'ר הולך עם ג'יין לדירה ושוכב איתה שם. בכך הוא הופך את הדירה ללא מיוחדת. מה ההבדל בינה לבין הדירה הקודמת, ג'יין שואלת? היא רצתה להתחיל מחדש, ולא הצליחה (חבל רק שהיא מאשימה את רוג'ר ומתעלמת מהצד שלה בעניין).

בסוף הפרק, מייגן מתקשה לפרגן לחברתה שקיבלה תפקיד באופרת סבון (ובכך גם היא הופכת למיוחדת עבור מישהו, בעוד שמייגן לא מצליחה לקבל אפילו אודישן). דון מנסה לפתוח את החלון בזמן תהלוכת החג, אבל היא מזהירה אותו "האוויר כאן רעיל". ובמציאות בה כולם דורכים על כולם כדי להחזיר לעצמם בכוח איזה ייחודיות שאבדה, האוויר בהחלט רעיל. 

נקודות למחשבה

- בתחילת הפרק, מייגן מלמדת את סאלי לבכות בצורה מלאכותית והיא משתמשת בידע הזה כדי להשיג מדון את מה שהיא רוצה (עפרונות). בהמשך, הילדה מפתחת התנהגות של כלבה רצינית. מעניין לראות מה יהיה עם זה בהמשך.

- אגב חוסר רלוונטיות קשה – קופר לא יודע שרוג'ר וג'יין מתגרשים

- לפי רוג'ר, יש אנשים יהודים ויש אנשים "נורמליים"

- מייקל נבחר לעבודה כנראה בגלל יהדותו. הוא צריך להגיש רעיונות לרוג'ר עד "שישי בשקיעת השמש" (ניסוח של רוג'ר) כלומר – בכניסת השבת

- הידד לבובי, שקיבל לראשונה משפטים שלמים

אין עתידות, יש שאלות

- ג'יין מציעה לרוג'ר לקחת את "ג'ואני" לארוחה במקומה – אפילו היא יודעת שזה מה שהוא באמת רוצה. אולי זה רמז לאיחוד האפשרי?

 - איך בטי יודעת שאנה מתה? זה קרה אחרי הגירושין, למה שהוא יספר לה כזה דבר רגיש?

- האשה היחידה שנשארה מיוחדת ותמיד תשאר, היא אנה. השאלה היא אם זה רק כי היא מתה. מה היה קורה אם היא הייתה פוגשת במייגן? האם מייגן קיבלה את תפקידה של אנה בחייו של דון?

והפרומו

לפרק הבא 

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז