עונה 6, פרק 13: משהו בחיי הולך להשתנות

"I've got kids. I can't throw this away, I can't… I can’t go on like this"

בפרק האחרון בעונה, דון מגיע לשפל ומחליט לשנות את חייו. אבל ההחלטה הזו מגיעה כנראה מאוחר מדי, וגובה מדון את כל מה שעוד נשאר לו – מייגן והעבודה שלו. בנסיון לשמור על הדבר היחיד שעוד קיים בחייו – הילדים – ומתוך הבנה שהוא חייב לעצור את ההיסטוריה המשפחתית שקיבל בילדותו ושהוא מעביר הלאה לילדיו, נראה שדון סוף סוף מתחיל למצוא את הדרך הנכונה.

מול הבעיות של דון נמצאים שני גברים אחרים שמתפקדים כתמרורי אזהרה לעתידו של דון: רוג'ר, ההורה שמעולם לא היה נוכח, שיחסיו עם בתו נהרסו כנראה באופן סופי, ושנתון לרחמיה של אם בנו הצעיר, ופיט, שנמצא בצד השני – הילד שמעולם לא היה אהוב ושיעשה הכל כדי להשתחרר מנוכחותה של אמו, גם אחרי מותה ושמצליח לעזוב את בתו הקטנה כי גם הוא לא יודע איך להעניק אהבה הלאה. שני הגברים מראים את העתיד האפשרי של דון – שנוא על ידי ילדיו ומוריש להם את חוסר התפקוד ושלל הבעיות שלו.  

ההורה הכושל ביותר והעתיד שצפוי לדון. רוג'ר (צילום מסך)

רוג'ר סטרלינג מסרב לתת כסף לבתו ולכן היא כועסת עליו ומבטלת את השתתפותו בארוחת החג. "מה אני צריכה לעשות כדי להכנס לרשימת הבנות שאתה נותן להן כסף?" שואלת מרגרט ובעצם מזכירה לו שזה כל מה שהוא עשה במקום לגדל אותה. למזלו של רוג'ר, יש לו מזכירה נאמנה, קרוליין, שמספרת על כך לג'ואן. מתוך רחמים, ג'ואן מחליטה לפתוח את הדלת בפני רוג'ר לתוך חייו של בנם המשותף, אבל מבהירה לו שהוא לא יהיה חלק מחייה. רוג'ר האומלל מקבל הזדמנות אחרונה להיות הורה, אחרי שהרס את ההזדמנויות הקודמות עם בתו הבכורה. אנחנו יודעים שגם דון כבר הרס את יחסיו עם סאלי וזה בדיוק המצב אליו הוא צפוי להגיע אם לא ישתנה.

סאלי מוזמנת למסור הצהרה בעניין הפריצה לבית. כשדון מבקש ממנה להגיע, היא שואלת אותו "למה שאתה לא תספר להם מה ראיתי?" ובעצם רומזת שהוא כבר ניסה לשכנע אותה בעבר שלא ראתה משהו כפי שקרה באמת. היא מבהירה לו מה היא חושבת עליו בשיחת טלפון קצרצרה. דון המוטרד הולך להתמודד בדרך היחידה שהוא מכיר – לשתות בבר באמצע היום. כשמטיף מנסה לדבר איתו על גאולה, אנחנו רואים פלאשבק לחייו של דיק הצעיר שבו "הדוד" מק זורק מטיף בעצמו מהבית. בהמשך, מתברר שדון מבלה את הלילה בכלא כי בשכרותו, הרביץ למטיף בבר. וזה סוף סוף הרגע שבו הוא מבין שהכל יצא משליטה.

דון בעצם עשה את מה שהדוד מק עשה בצעירותו, ובדיוק כמו שהוא מחקה את ההתנהגות שראה בביתו כילד, כך הוא מעביר את ההתנהגות שלו לבתו, ובטי מבשרת לו שסאלי הורחקה מבית הספר בגלל שכרות. בטי, שדווקא ניסתה להעביר את החינוך שקיבלה בבית הלאה, מבינה שנכשלה, ובדון מתחילה לחלחל ההבנה שילדיו זקוקים לו.

מאוהב, ולכן חייב לברוח מיד. פגי וטד (צילום מהאתר הרשמי)

טריגר נוסף שמכה בדון מגיע דווקא מכיוונו של מי שנחשב להפך הגמור שלו – טד. לטד יש בעיה רצינית. הוא מאוהב בפגי אבל לא רוצה לפרק את המשפחה שלו. שלא כמו דון, הוא לא יכול לעזוב את אשתו ולהרוס את חיי ילדיו, וכמובן שהוא לא יכול לעשות את מה שדון עשה בכזו קלות – להמשיך ולהשאר נשוי, אבל לנהל רומן. גם לטד יש תמרור אזהרה, וזה המצב של דון ושל משפחתו.

דון מנסה לשכנע את חברת הרשי להצטרף כלקוחות. בלי שום בעיה, וכמו שהוא עושה תמיד, הוא משקר לנציגי החברה כשהוא מוכר להם סיפור על ילדות מושלמת שבה אביו היה קונה לו שוקולד כתשלום על כיסוח הדשא בבית. אבל בדיוק בנקודה הזו, ברגע הזה שדון חווה כל כך הרבה פעמים בלי למצמץ, הוא נתקל במבט העצוב של טד. והמבט הזה גורם לו להבין בדיוק מה הוא צריך לעשות.

בצעד לא אופייני ודי מדהים, דון מחליט לספר את האמת על ילדותו – הייתי יתום שגדל בבית זונות, ושוקולד הרשי היה הדבר המתוק היחיד בחיים בהם קיוויתי כל הזמן שיום אחד ארגיש רצוי. לדון לא היו חוויות ילדות נורמליות, והוא הרגיש כל הזמן שלא רוצים אותו, אבל עכשיו, כשיש לו ילדים משל עצמו, הם לא יתומים והוא עדיין נותן להם את התחושה שהם לא רצויים, במקום להעניק להם את הילדות המושלמת שהוא מנסה למכור ללקוחותיו. דון מחליט שטד ייסע במקומו לקליפורניה. הוא יכול לעזור לטד להמנע מהטעויות שהוא עשה ושהמחיר שלהן כבד מאוד. הצעד שהיה בשביל דון בריחה מאחריות, הוא צעד לקיחת האחריות של טד. שניהם צריכים לעשות את כל מה שניתן כדי להציל את המשפחות שלהם. אולי בכל זאת הם לא כל כך שונים.

העתיד מתחיל במבט ישיר אל העבר. דון, בובי, ג'ין וסאלי (צילום מהאתר הרשמי)

אבל ההחלטות הטובות של דון לא ממש עוזרות לו להתחמק משתי המכות הבאות – הראשונה מגיעה ממייגן, שמגלה שהמעבר לקליפורניה בוטל ונשארת בלי עבודה, ופשוט קמה והולכת, כשהיא לא מבינה למה הם עדיין יחד וכשהיא מבהירה לו, חד משמעית, שהילדים שלו מסכנים וזה באשמתו. המכה השנייה מגיעה מהדבר היחיד שעוד נשאר בטוח בחייו של דון – הוא מאבד את עבודתו, אחרי שהגיע לשפל חסר תקדים מול לקוחות בסיפור על ילדות בית הזונות שלו. ועד כמה שהשותפים מנסים לצייר תמונה של עזיבה זמנית להתאווררות – אין לו תאריך חזרה ויש לו מחליף חדש. דון בחוץ, פגי כבר משתלטת על המשרד שלו. לא נשאר דבר מלבד שלושה ילדים אבודים.

דון מחליט שהפעם הדרך לשינוי מתחילה בחזרה אל האמת. והאמת של דון מתחילה בבית ילדותו. הוא לוקח את סאלי, בובי וג'ין לראות את הבית העלוב, את השכונה העזובה, ואומר "כאן גדלתי". ארבעתם עומדים ומביטים לעבר בעיניים, פשוטו כמשמעו, כדי להתחיל עתיד חדש ומוצלח יותר. בלי להוסיף עוד מילה, הילדים מבינים שהילדות שלו הייתה שונה מאוד משלהם. מבטים רבי משמעות מוחלפים בין סאלי ההמומה לבין אביה, ונראה שהיא מתחילה להבין ואולי אפילו לסלוח. כאן הכל מתחיל. החסרונות, הטעויות, חוסר השלמות, ההורות הכושלת. וכאן, דון מקווה, הכל גם ייגמר. 

נקודות למחשבה

- הנקודה הראשונה נוגעת לכל העונה, שבמהלכה ראינו המון פלאשבקים לחייו של דיק ויטמן הצעיר, החל מהרגע שאביו מת. לכאורה, היה נדמה שאין שום משמעות מיוחדת לפלאשבקים האלה, כי הם לא גרמו לדון לעשות שום דבר מיוחד, אבל עכשיו מסתבר שהם תמיד היו מקור התשובה לשינוי שדון חייב לעשות, ושהוא ממש נגרר אליו במהלך העונה כולה, עד לשיא שהגיע עכשיו, כמובן.

- קשה מאוד להבין מהפרק אם לבוב בנסון אכן היה חלק בהריגתה של דוט, דרך שיתוף פעולה עם מנולו. ואם כן, מעניין לדעת אם הסיבה שבוב נכנס בכלל לחברה היא כדי לרמות ולהשיג כסף (והוא אכן מחזר אחרי כל מוקדי הכח והעשירים בחברה במשך כל העונה)

- כשפגי נשאלת אם השתמשה ב"שאנל מס' 5" היא עונה "That's all i wear". היא כנראה מתייחסת בכך להצהרה של מרילין מונרו המנוחה, ששאנל 5 הוא כל מה שהיא לובשת למיטה. די ברור לאן פגי מכוונת במשפט הזה. 

אין עתידות, יש שאלות

סיום העונה מביא איתו רק שאלות: האם דון יחזור לחברה? האם הוא יקים חברה משלו? מה יעלה בגורל הזוגיות שלו עם מייגן? האם נזכה לראות שוב את פיט שעזב לקליפורניה? האם רוג'ר יורשה לתפקד כאביו של קווין? מה עוד זומם בוב בנסון? האם קן איבד את העין לתמיד, וכמובן - האם סוף סוף, דון באמת יצליח להשתנות לטובה? התשובות, כנראה, בעונה השביעית והאחרונה.

עונה 6, פרק 8: ייסורי ויטמן הצעיר

"The history can't be ignored. The history should not be ignored"

שם הפרק השמיני בעונה הוא "The Crash" והוא גם נפתח בתאונת דרכים שעובר קן. הוא נוסע במכונית עם מנהלים שיכורים משברולט, כשאחד מכסה את עיניו והשני שולף אקדח – ההתנגשות היא כמובן בלתי נמנעת, אבל היא רק הקדמה להתרסקות האמיתית. הסצינה נראית כמו חלום והיא נראית כפתיחה לפרק הזוי במיוחד שבו קשה להבחין במסגרות הזמן, המקום, המציאות והדמיון. בהשפעת הסמים ומצבו האישי המעורער, דון מאבד שליטה וחווה מסע מנטלי בזמן שחושף בפנינו עוד חלק מחייו של דיק ויטמן הצעיר.

הנשים בחייו של דון – סילביה, פגי, מייגן, בטי וסאלי מעוררות אצלו, במצבים שונים, זכרון מילדותו, שממחיש את הדרך המעוותת שבה חווה דון/ דיק מושגים כמו אמהות, טיפול, אהבה וחמלה. חוויות שכמובן מלוות אותו עד לבגרותו ומגלות את המקור לאחד התסביכים הגדולים ביותר שלו – יחסיו עם נשים וטשטוש הגבולות שבין דמות אם למאהבת. התנודות האלה בין דון דרייפר לדיק וויטמן קיצוניות במיוחד – בכל פעם שנראה שדון "החדש" נמצא בשיאו, הזכרון של דיק האומלל שב ומכה בו.

דון עדיין לא מצליח להתגבר על הפרידה שכפתה עליו סילביה והוא אורב לה מחוץ לדלת ומשאיר בדלי סיגריות בפתח ביתה כמסר. היא מתקשרת אליו באמצע ישיבת שותפים חשובה ומטיחה בו את האמת – הוא מפחיד אותה, היא לא יכולה לבטוח בו והוא לא מסוגל להרגיש דבר. נראה שסילביה מגלה באיחור את דון דרייפר האמיתי. היא מבקשת ממנו להתרחק ממנה ולעזוב אותה בשקט. השיחה גורמת לדון להרגיש רע, ומכאן גם להזכר במקרה בו היה חולה בילדותו, ובאמו שלא הראתה כלפיו שמץ של חיבה במצבו אלא ציוותה עליו להתרחק מכל יושבי הבית ולישון לבד במרתף. שתי הנשים, האם והמאהבת, מפקירות אותו בקרירות כשהוא חסר אונים.

בדרך לסוף שבוע של הזיות. דון והדוקטור (צילום מהאתר הרשמי)

סילביה משתמשת בשמו של ארנולד – ד"ר רוזן – כשהיא מתקשרת למשרד, מה שנותן לג'ים את הרעיון להביא את הרופא שלו "לתקן" את כולם, כלומר – להזריק להם סמי מרץ ולגרום לכולם לאבד שליטה באופן כזה או אחר. צוות הקריאייטיב נשאר לעבוד בסוף השבוע במשרד, במקביל ללווייתו של פרנק גליסון מ – CGC  שמת מסרטן. 

בעקבות המוות של פרנק, דון רואה את פגי מנחמת את טד במשרדו (גם זה קורה מיד אחרי שהוא נמצא בעמדת חוזק – הרופא מחמיא לו על החברה המחודשת). מחזה החמלה הנשי הזה שהוא נקלע אליו בטעות מחזיר אותו להמשך הפלאשבק: זונה בשם איימי לוקחת אותו לחדרה ומטפלת בו. בניגוד לאמא של דיק, לה אכפת ממנו והיא גם מצליחה לאבחן את המחלה האמיתית שלו – הוא רק מקורר ואין לו שחפת. איימי נכנסת לדמות האם ופוסלת את האמא של דיק "אמא שלך לא יודעת לטפל באף אחד", ודיק מזכיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים – היא לא באמת אמא שלו. אמא שלו מתה והייתה, כמובן, זונה.

הזריקה שדון מקבל גורמת לו להתפרצות מרץ אדירה. הוא רץ במסדרונות ונושא נאומי מוטיבציה בפני קן ואח"כ גם בפני צוות הקריאייטיב. "אני יודע שלא נובס, כי יש תשובה שתפתח את הדלת". הקופירייטר החדש מתלהב מהגילוי שדון דרייפר מתגלה לו כמדהים בדיוק כמו שכולם טוענים, ואז פגי אומרת משפט תמים – "אנחנו צריכים להזמין ארוחת ערב" – היא האשה היחידה בחדר והיא זו שדואגת לאוכל. המשפט שלה מביא את הפלאשבק השלישי, בו איימי מאכילה את דיק מרק כדי שיתחזק.

החזיון הזה מזכיר לדון מודעה למרק שעשה בעבר, שאמור להיות הדרך לפיצוח הקמפיין החדש. אבל לא רק שהקמפיין ההוא לא היה למרק, הוא גם לא קשור בשום צורה לבעיית שברולט. יש משהו נוגע ללב בכך שתחת השפעת סמים, מה שדון מחפש הוא בעצם מודעה שמציגה קרבה בין אם לבן. הוא עומד בארכיון, מוקף בכל היצירות שלו, עדות לגאונות של מנהל הקריאייטיב האגדי, והוזה. המשפט על המודעה "Because you know what he needs" מביא איתו את הפלאשבק החמישי, שבו הפרשנות למשפט הזה מתעוותת לחלוטין אצל דיק הצעיר. דמות האם המטפלת, האוהבת והמאכילה הופכת בחזרה לזונה, והיא יודעת מה הוא צריך – היא לוקחת מדיק הביישן את בתוליו.

אחרי סוף שבוע שלם של עבודה, דון מרגיש שהצליח למצוא את הדרך לפצח את סוד השכנוע האולטימטיבי. זה הרבה יותר גדול ממכונית, הוא אומר לפגי. זה הרבה יותר מהכל. אבל מה שמעניין אותו כרגע זו לא שברולט, אלא סילביה, והוא בטוח שמצא את הדרך חזרה אליה. כשהוא חדור אנרגיה, בטוח בעצמו ויודע בלבו שהוא הולך לכבוש מחדש את המאהבת שלו, דון חוזר הביתה כדי להתכונן ושם הוא מגלה את מה שהתרחש בהיעדרו – אשה זרה נכנסה לבית, בזמן שילדיו היו שם לבד, שיקרה להם ושדדה אותם. בעוד הגברים מנסים להגן עליו, שלוש הנשים בחדר (בטי, מייגן וסאלי) היסטריות מדאגה ומאימה, ודון פתאום מבין את המציאות שמחוץ למשרד ולבועה שלו, ופיזית, מתמוטט על הרצפה. הפלאשבק האחרון מגיע, ובו איימי מגורשת מבית הזונות, ואביגייל, אמו החורגת של דיק מכה אותו מפני ששכב איתה. דיק נשאר ללא הדמות היחידה בחייו שטיפלה בו כאם וכמאהבת, מה שכנראה מסביר את החיפוש האובססיבי שלו אחריה עד היום.

הסבתא שמעולם לא הייתה. בובי, סאלי והפורצת (צילום מהאתר הרשמי)

ובסופו של דבר, כמו שדיק, שלא היה לו מה להפסיד, בחר להתחיל את חייו מחדש לבד, כדון דרייפר, גם דון מבין שבסופו של דבר הוא תמיד יישאר בודד וחבול ולא ישיג את הדמות הבלתי אפשרית שהוא מחפש, ומניח לרדיפה שלו אחרי סילביה. במפגש הבא ביניהם הוא כבר לא אומר מילה.

"בכל פעם שאנחנו מקבלים מכונית, המקום הזה הופך לבית זונות", אומר דון בסיום הפרק. טד לא מבין על מה הוא מדבר. ובניגוד לדרך בה הושג תקציב יגואר, במקרה הזה, הכל קורה אך ורק בראש של דון. אבל דון לא מוכן להכיר בעובדה שהעצב שלו, האופי שלו, הוא מה שעורר את הזכרונות, אלא מאשים את העבודה. הסמים היו רק הטריגר. "אי אפשר להתעלם מההיסטוריה", אומר דון ההוזה. אבל דון הפיכח עוד ממשיך לנסות.

נקודות למחשבה

- העלילה מתקדמת דרך נושא שחוזר על עצמו - דלתות. דון מדבר על האפשרות למצוא את הקמפיין המנצח כ"תשובה שתפתח את הדלת". איימי היא זו שפתחה לו את הדלת, פיזית, וטיפלה בו. הוא משאיר את דלת הבית פתוחה וכך הפורצת שמתחזה לדמות אם נכנסת, והוא גם אורב לסילביה מחוץ לדלת. 

- סאלי דואגת בתחילת הפרק לאחיה הקטן ג'ין, ולאחר מכן שומרת עליו ועל בובי בדירה לבד, וגם עושה את המעשה הנכון ומתקשרת למשטרה בזמן הפריצה. ההתנהגות האחראית שלה, בשילוב עם השאלה של בטי באיזו פינת רחוב היא הרוויחה את הכסף כדי לקנות את חצאית המיני שלה, מזכירות שוב את השילוב האמהי-זנותי. 

- בטי חזרה להיות הבלונדינית המהממת מפעם. אין כמו האיום שבקרוב שוב תצטרכי להיות ייצוגית, כדי לסתום את הפה.

- "אתה לא יכול לשכך את הכאב עם סמים וסקס", פגי אומרת לסטן. זה בדיוק מה שדון מנסה לעשות. 

- "שאלתי אותה את כל מה שאני יודעת. היו לה תשובות לכל והבנתי שאני לא יודעת עליך כלום", אומרת סאלי לדון למחרת הפריצה. הפורצת הציגה את עצמה כאשה שגידלה את דון בצעירותו, והציגה חזות אמהית ואכפתית. אם סאלי הייתה מכירה באמת את אביה, היא הייתה יודעת שאין סיכוי שמישהי גידלה אותו בחום ואהבה, בדיוק כמו שבטי ומייגן כבר יודעות ושסילביה הבינה ממש עכשיו. הדבר היחיד המשותף לדון ולפורצת הוא, ששניהם מתחזים למישהו שהם לא.

 אין עתידות, יש שאלות

- בסצינה בה מייגן מתנצלת כלפי דון על מה שקרה, היא מעניקה לו את האהבה שהייתה חסרה לו לאורך כל הפרק. האם הוא מבין את זה? (כנראה שלא)

- אנחנו יודעים שפגי כבר לא מאושרת עם אייב. האם יהיה המשך לנשיקה שלה ושל סטן? (או: האם סוף סוף פגי תבחר בבן זוג נורמלי?)

והפרומו

לפרק הבא

עונה 6, פרק 3: אמון, בגידה, אשמה

"You don’t mind, sitting across the table from your wife and my husband"

- "I don’t think about it"

בגידות הן לא עניין חדש במד מן, ואנחנו רואים אותן כדבר מובן מאליו עוד מתחילת הסדרה, אבל הפרק השלישי של העונה השישית מראה לנו צד קצת שונה, עמוק יותר, של הבגידה – זה הרבה יותר מסקס עם מישהו אחר. הבגידה בפרק הזה היא בעיקר הפרת אמון, לא בהכרח של בן הזוג, ואשמה, שלא תמיד מגיעה מהצד הבוגד.

פיט קמפבל מעולם לא היה נאמן לאשתו, טרודי (כבר בפרק הראשון בסדרה הוא בוגד בה עם פגי, עוד לפני שהתחתנו), ובשלב הזה של חייהם המשותפים הוא כבר לא חושש לפלרטט עם נשים אחרות (ונשואות) בזמן שהיא נמצאת איתם בבית. אחת מהן, ברנדה, מגיעה לביקור בדירה הניו יורקית שפיט אכן קנה בסופו של דבר. הביקור מתגלה כנראה לבעלה של ברנדה, והיא נמלטת לביתם של פיט וטרודי בלילה, כשהיא מוכה ומדממת. טרודי המבוהלת מטפלת בה ומסיעה אותה לבית מלון, בזמן שפיט בעיקר נלחץ מהאפשרות שאשתו תגלה מה קרה ביניהם.

אפילו לבגוד כמו שצריך הוא לא מצליח. פיט (צילום מהאתר הרשמי)

אבל פיט כנראה מזלזל באשתו ולמחרת בבוקר מתגלה האמת – היא תמיד ידעה שהוא בוגד בה. היא לא טיפשה והדבר היחיד שהיא רצתה להמנע ממנו הוא השפלה. בצעד אמיץ היא זורקת אותו מהבית ומודיעה לו שמעכשיו היא זו ששולטת ביחסים ביניהם. מה שמדהים הוא, שמבין שניהם, טרודי היא זו שחשה בושה, בעוד פיט ממשיך בהתנהגות השחצנית שלו ואפילו לא מנסה להתנצל.

מי שמבין את מחיר הבגידה, ועדיין נופל אליה שוב הוא דון, כמובן. הנאמנות יוצאת הדופן שלו כלפי מייגן בעונה שעברה נעלמה כלא הייתה, ובדיוק כמו פיט (ולא במקרה. פיט תמיד עושה את מה שדון עושה. אבל לא בהצלחה כמוהו), גם הוא בחר לו מאהבת שגרה בשכנות. במקרה שלהם הבגידה היא כפולה – דון בוגד גם בארנולד, חברו הטוב, וסילביה בוגדת גם במייגן, שמחבבת אותה מאוד ומרגישה שהיא יכולה לחלוק איתה סודות.

דון רואה במעלית את סילביה וארנולד מתווכחים. ארנולד אומר שהוא נותן לה כסף והיא כנראה שולחת אותו לבן שלה. כלומר, הוא חושב שהיא מפרה את האמון שהוא נותן בה. הוא צודק, אבל היא מפרה את האמון הזה כשהיא בוגדת בו עם דון – בדיוק האדם שהוא מרגיש בנוח לספר לו על ענייניו האישיים.

דון הולך לדירה שבה הוא יודע שסילביה נשארה לבד, וכשהיא פותחת לו את הדלת בחלוק פתוח, אנחנו רואים פלאשבק שלו אל דמותה של זונה. בזכרון, דיק הצעיר מגיע עם אמו החורגת אל הבית של אחותה ובן זוגה, מק. הבית הוא לא סתם בית אלא מקום עבודתן של זונות (בעונה החמישית, דון אכן מזכיר שהוא "גדל במקום כזה"). האם כך דון רואה את סילביה? אולי כן, אם זה מה שהיא מזכירה לו. שלא לדבר על כך שמיד אחרי שהוא קם ממיטתה, הוא נותן לה כמה דולרים כדי שתעמיד פנים שמצאה אותם, בעקבות הוויכוח עם בעלה.

כמו שארנולד בוטח בדון, גם מייגן בוטחת בסילביה, ואחרי שהיא מפטרת את המנקה שלה ומתחילה לבכות, סילביה היא זו שמנחמת אותה וגורמת לה להיפתח. מייגן מספרת לה שעברה הפלה ושלא סיפרה לדון. למרות שלא עשתה דבר, מייגן חשה אשמה על כך שבניגוד לחינוך הקתולי שקיבלה, היא לא רצתה ללדת תינוק, ושההפלה חסכה ממנה החלטה קשה, וסילביה, שבעצמה עברה הפלה בעבר, לא מקבלת את הרגשתה, מכיוון שגם היא קיבלה חינוך קתולי. חבל רק שהיא מעזה לשפוט את מייגן ולתת לה להתבייש, כשמה שהיא עושה לה מאחורי גבה לא בדיוק מאושר על ידי הכנסייה.

באופן לא מתוחכם ביותר, דון וסילביה נשארים לבד בארוחת ערב שתוכננה לשני הזוגות, אחרי שמייגן מחליטה להשאר בבית בדכאון וארנולד נקרא למקרה חירום רפואי. סילביה, שגילוי ההיריון של מייגן כנראה הזכיר לה שדון אמנם שוכב איתה, אבל לא רק איתה, מחליטה להפגין קנאה ונראה שהיא מתחילה להתאהב בדון בניגוד לרצונה (ולמרות שדון, כפי שגילינו קודם, רואה בה מקור לסיפוק מיני בלבד). העובדה שהיא יודעת את הסוד של מייגן לא גורמת לה לרחם עליה, אלא להפך, להרגיש שהיא זו שסובלת מהמצב. אין לה שום רחמים כלפי האשה חסרת האונים שחושבת שהיא חברה שלה.

כשדון מגיע הביתה, מייגן מספרת לו על ההיריון וההפלה. היא הרגישה רע על שלא גילתה לו. הוא אומר שהייתה צריכה לעשות זאת. דון מפריד לחלוטין בין הכנות שהיא צריכה לגלות כלפיו לבין הכנות שהוא צריך לגלות כלפיה. היא מרגישה רע ולא מצליחה לישון, בדיוק באותו זמן שהוא נמצא עם אשה אחרת.

בין שני חברים תפריד תמיד אישה. הזוג רוזן ודון (צילום מהאתר הרשמי)

במשרד, הרב רנט הידוע לשמצה מגיע לביקור. הוא מטריד את ג'ואן והיא נמלטת למשרדו של האדם היחיד שהיה לצדה בכל הפרשה איתו – דון. רנט רוצה לשקר לבוסים שלו ביגואר (עוד הפרת אמון), ולהציג רעיון שהוא הגה, כרעיון של החברה. דון, ששונא את רנט על מה שעשה לג'ואן, מחריב את הצגת הרעיון בכוונה כנקמה. בדיוק כמו סילביה, גם הוא מוכיח דו פרצופיות כשהוא רואה את הבושה של ג'ואן ומנסה להגן על כבודה ובאותה נשימה פוגע בכבודה של אשתו. מבחינתו אין קשר בין הדברים.

הבגידה השלישית בפרק שייכת לפגי. בניגוד לדון ופיט, היא לא מתכוונת לבגוד אבל התמימות שלה מפילה אותה בפח. סטן מספר לה בשיחה טלפונית ביניהם (שיחד עם זו מהפרק הקודם, אנחנו מבינים שמדובר בשגרה של השניים), על לקוח פוטנציאלי חדש – קטשופ היינץ. ריימונד, הלקוח הותיק שמייצג את שעועית היינץ, לא רוצה שהוא יצטרף לחברה והוא רואה בכך בגידה אישית אם סטרלינג קופר דרייפר פרייס יציעו לו את שירותיהם. פגי מספרת את הסיפור לבוס שלה, טד, והוא רואה בכך הזדמנות לחטוף את הלקוח לעצמם. בכך פגי בוגדת באמון של סטן ("האויב" לפי טד), האדם היחיד שמחבב אותה, המפלט שלה מצוות שמתנכל אליה ולועג לה, למרות שלא הייתה לה כוונה לפגוע בו. טד מסביר לה שככה הדברים עובדים בעסק, והטעות הגדולה של סטן הייתה להמעיט בערכה. האם זה הרגע שבו פגי תהפוך לחסרת רחמים כמו פיט ודון, או שתישאר שונה ותגלה חרטה על הבגידה שלה?

בסוף הפרק, דון בא אל סילביה, אבל ארנולד נמצא בבית. בפלאשבק נוסף, דיק מציץ בחור המנעול ורואה את אמו החורגת, אביגיל, שוכבת עם מק – שניהם יחד בוגדים באחותה של אביגיל, שפתחה את ביתה בפני האלמנה המסכנה. אולי כמו מה שקרה לפגי, זה הרגע שבו דון הבין איך דברים מתנהלים בעולם המבוגרים. הבגידה והשקר מושרשים כל כך עמוק בחיים שלו עוד מילדות, והוא לא מכיר שום דבר אחר.

בסצנת הסיום, דון עומד להכנס הביתה, אבל מתיישב על הרצפה מול דלת הכניסה בייאוש. אולי זו ההבנה שלא מחכה לו שום דבר טוב בבית, אולי זה חוסר רצון להמשיך ולשקר. ואולי זו אפילו תחושה קלה של אשמה. אולי.

נקודות למחשבה

- בפרק היו שלושה אזכורי זנות לפחות: ג'ואן והרב רנט, הפלאשבק של דון, המתיחה של הקופירייטרים כלפי פגי. לא ממש הצלחתי להבין את פשרם. רעיונות?

- לפני שארנולד עוזב את הארוחה, הוא ודון מדברים על נסיון המתקפה בשגרירות ארה"ב בסייגון, במסגרת מתקפת טט, שתמציתה הוא – כוחות הברית נתנו באויב אמון והפסקת אש לרגל חג, והוא בתגובה הפר את האמון ותקף אותם בעוצמה.

- בדיוק ברגע שבו מייגן אומרת לעוזרת שלה "אני עוזבת לעבודה בכל יום ותוהה מה תהרסי בבית שלי", סילביה, הורסת הבית שלה, נכנסת לחדר הכביסה.

- מייגן, שהייתה סרבנית עישון גדולה בעונה הקודמת, התחילה לעשן.

- לפיט באמת יש הכל מבחינה חומרית. שדרוגים מהעונה הקודמת: בריכה, ספה מודרנית, טלוויזיה צבעונית ודירה במנהטן.

- התינוק ברחמה של אביגייל בפלאשבק הוא כמובן אדם.

- משעשע לראות את התגובות הציניות של ג'ואן להרב. לידו היא לא מרשה לעצמה להיראות פגועה.

אין עתידות, יש שאלות:

- ההתפרצות של טרודי כלפי פיט היא כמובן רק הקדמה לתגובה של מייגן כשתגלה על הרומן, שמן הסתם צפויה להיות קשה יותר. מעניין יהיה לראות איך ומתי הגילוי הזה יגיע (והוא יגיע).

- סילביה מתחילה להתאהב בדון. אחרי התקף הקנאה, האם היא תמשיך לכיוונים קיצוניים יותר ביחסה כלפיו?

- והאם טרודי תחזיק מעמד בחיים ללא פיט, או שתיכנע, כמו שהוא חושב שיקרה? 

והפרומו

לפרק הבא

עונה 5, פרק 13: משהו רקוב

"His life with this family was like a temporary bandage on a permanent wound"

העונה החמישית מגיעה לסיומה, ולמרות שלא מדובר בפרק דרמטי כמו השניים שקדמו לו, הוא מסכם את מצבן של הדמויות, והמצב עגום. כמו שפיט מתאר במדויק בציטוט שלמעלה, כולן מנסות לרפא את הבעיות הגדולות שלהן בדרך לא נכונה, לא מספיקה. והבעיה של כולם היא אותה הבעיה: בדידות. גם כשנדמה שיש מישהו לצדן, הדמויות לא מצליחות להשען זו על זו. 

דון סובל משן כואבת, אבל ברור שזו לא הבעיה האמיתית שלו, במיוחד כשהוא רואה את אחיו המת, אדם, נכנס למעלית. הבעיה האמיתית של דון היא ייסורי המצפון, שהתעוררו מחדש עם התאבדותו, באותה דרך ממש, של ליין פרייס. דון, כצפוי, לא מטפל בבעיה אלא בטוח שהיא תעבור לבד. כנראה שהוא בטוח ששתי הבעיות יעברו לבד.  

מי שמנסה להתמודד עם בעיות משל עצמה, היא מייגן, שמתקשה לקבל תפקידים ומסתירה את הדחיות שלה מדון. מארי, אמא שלה, שנמצאת בביקור, לא מעודדת אותה להצליח אלא חושבת שהיא לא מספיק טובה וצריכה להסתפק במה שיש לה (בית יפה, ובעל שנותן לה את כל מה שהיא רוצה "למרות שאת לא מעניקה לו משפחה"). מייגן פונה לפתרון השפל ביותר, ולא רק שהיא בוגדת בחברתה אמילי, אלא מבקשת להשיג תפקיד בפרסומת דרך דון, שמתקשה לשתף פעולה עם הרעיון. "את רוצה להיות תגלית של מישהו, לא אשתו של מישהו", הוא אומר לה. היא בטוחה שהוא מנסה לחבל בנסיונות שלה להצליח במשחק, כי הוא לא מעוניין לתת לה את החופש לעשות מה שהיא רוצה. ויכול מאוד להיות שהיא צודקת, אבל התפקיד הזה, בפרסומת הזו ובדרך הזו, זה לא הפתרון למצבה של מייגן. זה לא מה שהיא רוצה באמת. היא פועלת מתוך פחד.

במשרדים, מתחילים לדבר על מעבר למשרדים חדשים. המצב הכלכלי טוב מאי פעם והאדם היחיד שמתנגד להוצאות, ליין, כבר איננו. ג'ואן מרגישה חובה למלא את מקומו בנושא אבל מגלה שקשה להזהר כשבכל יום החברה מרוויחה יותר ויותר כסף. כספי הביטוח ממותו של ליין מגיעים, והיא מייסרת את עצמה בשאלה מדוע הוא התאבד, ומה היא יכלה לעשות כדי למנוע זאת. "הייתי צריכה לתת לו את מה שהוא רצה", היא אומרת. ג'ואן לא מבינה שזה לא הפתרון הנכון – לא למצבו ובטח לא למצבה שלה. הבעיה של ליין הייתה עמוקה יותר מהדחייה שלה כלפיו, והבעיה שלה רצינית הרבה יותר מעוד משהו שאפשר לפתור באמצעות מין. אם כבר, הפתרונות האלה הם הבעיה שלה.

דון הולך אל רבקה, אלמנתו של ליין, ומחזיר לה את הכסף שהוא נתן לחברה – 50,000 דולר. היא מאשימה אותו בכך שנתן לליין להתמלא בשאיפות, מה שכנראה היה אסור לו לעשות, לדעתה. רבקה מראה לו את תמונתה של דולורס שמצאה בארנק שלו - היא רואה רק בגידה, היא לא מבינה שהוא פשוט הרגיש בודד. הכסף לא עוזר לה, זה ברור. "אל תחשוב שעזרת למישהו מלבד עצמך", היא אומרת לו כשהוא יוצא מהבית. למרות שדון טוען שזה סכום משמעותי, ודאי שזה כבר לא מה שיפתור את הבעיות של ליין, או של רבקה.

כסף לא פותר מוות, או בדידות. דון ורבקה (צילום מהאתר הרשמי)

כשדון מבין שכאב השיניים לא הולך לעבור מעצמו, וגם הוזה את אדם בפעם השנייה, יושב במשרד, הוא הולך לרופא השיניים שעוקר לו את השן. בזמן שהוא מורדם, דון רואה שוב את אחיו המת, שפוסק "אתה במצב גרוע, דיק. זו לא השן שלך שרקובה". דון מתחנן בפני אדם שלא יעזוב אותו. 

אחרי הביקור אצל רופא השיניים, דון הולך לקולנוע ופוגש שם את פגי. את הרעיון ללכת לסרט כדי "להפטר מקורי העכביש" היצירתיים שלה, היא למדה ממנו, כמובן. פגי ודון מאושרים לראות אחד את השני ודון שמח שהיא מצליחה. "זה מה שקורה כשאתה עוזר למישהו", הוא אומר. "הוא מצליח וממשיך הלאה". דון טיפח את פגי והיא הלכה ממנו, וזה מסביר את חוסר הרצון שלו לעזור למייגן. הוא לא רוצה להשאר לבד. במשרד, הוא צופה במבחן שלה ומחייך. דון מבין שהוא חייב לתת למייגן את מה שהיא רוצה. הבחירה היא בין אשה שלא תשאר לצדו תמיד, אבל תהיה מאושרת, לבין אשה משועממת שמחכה לו בבית, שיכורה, אחרי שויתרה על חלומותיה. כבר הייתה לו אחת כזו פעם וזה לא באמת עבד. 

הקשר בין פיט לבת' מתחדש. הפעם היא זו שמבקשת לראות אותו. כמו השן הכואבת של דון, גם בת' נמצאת שם כדי להראות את הבעיה האמיתית של פיט. היא עצובה לאחרונה והפתרון שנמצא למצבה הוא טיפול בהלם חשמלי. מחיקה של כל הזכרונות, במקום להתמודד איתם. אחרי המפגש האחרון שלהם יחד, פיט מגיע לבקר את בת' בבית החולים והיא לא זוכרת אותו. הוא מספר לה שבא לפגוש חבר, מישהו שנכנס לקשר עם אשה נשואה, וחשב שזה יגרום לו להרגיש טוב עם חייו. אבל במקום לשפר את מצבו, הרומן גרם לו לשברון לב. הוא הבין שאין לו שום דבר טוב, ושחייו עם משפחתו היו "חבישה זמנית לפצע קבוע". פיט מבין שיחסיו עם בת' הם לא הפתרון האמיתי, ושחייו עם טרודי הם לא האושר האמיתי. הוא אומלל, הוא בודד והוא מחפש פתרונות זמניים שלא עוזרים לו. בדיוק כמו כל השאר.

בסוף היום, ברכבת, הוא לא מתאפק ומתעמת עם הווארד על שהתעלל בבת'. הווארד מבין שזה פיט ששכב עם בת' ומכה אותו. פיט לא מסתפק במריבה עם הווארד ומצליח להסתבך גם עם עובד הרכבת, ומגיע הביתה חבול ומדוכא. טרודי חושבת שעבר עוד תאונת דרכים ומחליטה שהוא יכול לקבל את הדירה שרצה בעיר. זה הפתרון שהוא רצה, כשעוד חשב שיעזור. אבל פיט כבר מבין שעם כל החופש שיקבל עם הדירה הזו, הבעיה שלו גדולה יותר. 

אחרי יום שלם של צלצולים וניתוקים, רוג'ר מצליח לדבר עם מארי בטלפון ולבקש להפגש איתה ל"שיחה". הכוונות של רוג'ר הן ליותר משיחה, ואפילו יותר ממין – הוא רוצה שהיא תיקח איתו LSD. "אני צריך לקחת את זה שוב כדי להעריך את המקום הזה". הוא לא יודע להתמודד עם העולם, הוא נסער ממותו של ליין, והוא מחפש פתרון בבריחה, אבל מפחד, כמו כולם, להיות לבד. 

הצלחה גדולה. בדידות גדולה יותר. השותפים. (צילום מהאתר הרשמי)

כל השותפים עולים לבדוק את הקומה החדשה. "יהיה לי נוף כמו שלך, דון" אומר פיט. הוא עדיין לא מוותר על השאיפה להיות דומה לו, למרות שברור ששניהם נמצאים במצב לא טוב ושלאף אחד אין מה לקנא בשני. כל השותפים עומדים בשורה אחת, בשוט נהדר וסימטרי וצופים החוצה, כל אחד מול חלון, לבד. נראה שהחברה עומדת להפוך להצלחה מסחררת, אבל באיזה מחיר? 

על סט הפרסומת, מייגן, שקיבלה את התפקיד, אומרת לדון שהיא אוהבת אותו. מיד לאחר מכן היא נקראת לאיפור, בשם נעוריה, "מיס קאלווה". דון נוטש את הסט אל החושך, כשמייגן נשארת מאחור, באור. הוא עזר לה וכעת הוא משחרר אותה לדרכה. אדם עזב, פגי עזבה, ועכשיו גם מייגן.

בסיומו של הפרק, כולם נמצאים לבד, כל אחד לעצמו, כמו שרוג'ר אמר כבר מזמן. דון בבר, פגי במלון, רוג'ר בחדרו, כנראה על LSD, פיט בבית, מקשיב למוזיקה. היחידים שלא נמצאים לבד הם הכלבים בחלונה של פגי. בחורה ניגשת אל דון ושואלת שאלה שמסכמת את העונה כולה. "אתה לבד?" 

נקודות למחשבה:

- בת': "ידעתי שתגיע". פיט: "כי אני פתטי". למרות שהוא הצטייר כנבל לאורך כל העונה, פיט מתגלה כאומלל ועצוב, או בקיצור - רק בן אדם.

- פגי מתלבשת שונה, מבוגר מדי ולא מתאים לה, ומתעקשת שהיא לא מעשנת. היא השתנתה, אבל בסופו של דבר עם דון, היא מרגישה בבית וקרובה מאוד להודות שהיא מתגעגעת. קשה להאמין שטוב לה באמת בתפקידה החדש. אולי גם היא מצאה פתרון זמני לבעיה גדולה יותר.

- עד שמתגלה שרוג'ר הוא המנתק הסדרתי, קל לחשוב שאולי דון לא הוזה ואדם עדיין בחיים ומנסה למצוא אותו. או לפחות ככה לי זה נראה.

- קופר שואל בישיבה: "מצאת לי משרד?" - גם הוא חושב שזה הדבר היחיד שחסר לו, ולא עוצר לחשוב בשביל מה בכלל הוא צריך משרד. איזה תועלת יש בו?

אין עתידות, יש שאלות

האם פגי תחזור? מה יעלה בגורל קריירת המשחק של מייגן? האם פיט יקבל אומץ ויעזוב את הבית, או שימשיך להדרדר לתהומות של אומללות? כמה נזכה לראות את בטי בעונה הבאה? והאם, לכל הרוחות, דון באמת בגד במייגן? נשאר רק לחכות לעונה הבאה.

  

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז

 

עונה 4, פרק 3: שבורים

"I started thinking of everything I was sure was true, and how flimsy it all might be"

החיפוש אחר תיקון מוביל את דון וג'ואן לנסיונות לשפר את חייהם, אך שניהם נתקלים בפער שבין הרצון לבין המציאות, כשהאנשים שאליהם הם פונים, לא יכולים לעזור להם. במרכז הפרק השלישי עומדת ההצהרה של אנה – הכל יכול להיות שביר. ואכן, כל הדמויות בפרק שבורות במידה כזו או אחרת, ומונעות מהתיקון המיוחל להגיע.

ג'ואן רוצה להכנס להיריון. ללא ספק, היא מרגישה שכך היא תוכל לתקן את יחסיה עם גרג, והם יהפכו למשפחה מושלמת ומאושרת. היא מודאגת שאולי היא "מקולקלת", מכיוון שעברה שתי הפלות – ומכיוון שהפלות הפכו חוקיות בניו יורק רק בשנת 1970, ואחת מהן גם בוצעה על ידי מישהי ש"טענה שהיא מיילדת", הדאגה של ג'ואן בהחלט מובנת, אך הרופא מרגיע אותה שלא נראה שנגרם לה שום נזק.

 דון נוסע לקליפורניה, לבקר את אנה. זה ביקור משמעותי, מכיוון שזו הפעם הראשונה שהם נפגשים מאז הגירושין של דון מבטי, וזו תהיה הפעם הראשונה שדון גם ידבר על כך באמת. דון בעצם פונה אל אנה כדי לדבר על כמה שהוא שבור ועל מה שעובר עליו. שיחה אמיתית במקום היחיד שבו הוא יכול להיות אמיתי. הוא מצפה מאנה, מהשהייה אצלה ומהיותו דיק ויטמן, פשוט, בלי מסיכות, לתקן אותו ולגרום לו להרגיש טוב.

אהבת אמת. דיק ואנה (צילום מהאתר הרשמי)

אבל מיד כשדון מגיע, אנחנו מגלים שאנה בעצמה היא – פיזית – שבורה. היא מקשיבה לדון ומספקת לו את כל האמפתיה והאהבה שהוא זקוק לה, אך כנראה שבפעם האחרונה. דון מגלה שאנה גוססת מסרטן, ועם מותה, ברור שכבר לא יהיה לו אל מי לפנות. בטי איננה, אנה איננה ודון יישאר לבד, בעולם בו כבר אין לו מפלט מהסוד שלו, ואין לו מקום בו הוא יכול להשתחרר באמת, להרשות לעצמו להיות פגיע ולהרגיש אהוב כמו שהוא. ואחרי כל הפעמים שבהן אנה הצילה אותו (החל מהרגע שאותו מעולם לא ראינו, שבו היא מחליטה לשתף פעולה עם הסוד שלו, ועד לרגע שהיא מנסה לספק לו הסחת דעת, בדמות אחייניתה הצעירה והיפה), דון לא יכול לעשו דבר כדי לעזור לה. כמו שאחותה מנסחת זאת היטב, הוא רק אדם עם פנקס צ'קים. וכל הכסף שלו כבר לא יוכל להציל אותה, ובכך להציל גם אותו כמובן.

דון משאיר אחריו דבר אחד שהוא כן יכול לתקן – הוא צובע את הקיר של אנה. היא מציירת על הקיר והוא חותם את השמות של שניהם על היצירה המשותפת, במחווה של אהבה וסיכום של משהו שנגמר.

למרות סירובו העיקש של ליין לתת לג'ואן חופשה שתאפשר לה לבלות זמן עם גרג, היא לא מתייאשת, וממשיכה לנסות ולחזר אחריו, לרצות לראות בו את הבעל המושלם ולשנות את הכל. היא מכינה לו ארוחת ערב מיוחדת, אבל ברגע שהוא נכנס, אנחנו כבר יודעים שהוא רחוק מלהיות הדמות שג'ואן מייחלת לה. הוא מודיע לה מיד שהוא אכל כבר, כלומר, הוא לא זקוק לשירותיה כרעיה המסורה מתמונת הבית המושלם, ואם הוא היה מושלם בעצמו, הוא כמובן היה מחכה להגיע ולאכול בבית, או לפחות משקר לה על כך.

אין שום דרך לתקן את שני אלה. גרג וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

בהמשך, כשג'ואן נחתכת, גרג מטפל בה ואומר "אני לא יכול לתקן הכל, אבל את זה אני יכול לתקן". גרג לא יכול לתקן את המצב ביניהם. לא רק כי הוא התגייס לצבא בלי לשאול את אשתו, וכנראה יישלח למלחמה ויפגום בחזון המשפחתי המאושר – אלא כי זה מי שהוא. איש שלעולם שום דבר לא יהיה מושלם איתו. מה שכן, הוא רופא נהדר וכנראה שכל מה שהוא יכול לתקן, זה באמת רק את מצבה הפיזי. היא יודעת את כל זה, ולכן היא בוכה.

דון נפרד בכאב מאנה, וחוזר לניו יורק במקום להמשיך לחופשה באקפולקו, וממש כמו ג'ואן, גם הוא מבין שלמאמציו אין שום טעם. כבר אין סיבה לנסות ולשפר את המצב, ולכן אפשר לצלול לתהום מחדש. במשרד, הוא נתקל בעוד אדם שבור – ליין, שלא יודע מה לעשות עם עצמו אחרי שאשתו עזבה אותו. דון "מאמץ" את ליין ולוקח אותו לבילוי לילי ארוך הכולל את מיטב חיי הרווקות – בידור, קולנוע, זונות, ארוחת שחיתות והרבה, הרבה אלכוהול כמובן. תוך זמן מאוד קצר, דון עובד מלהיות דיק ויטמן המשוחרר והמקסים, לדון דרייפר בשיאו – בודד, אומלל, משחק תפקיד של דמות הוללת בחליפה. לליין הוא אומר "זה המעט שיכולתי לעשות". ממש כמו גרג, וכמו צביעת הקיר, הוא לא יכול לתקן את מצבו של ליין, אבל הוא רק יכול לתת לו הסחת דעת שתגרום לו הרגשה טובה לרגע. ולעצמו, כמובן. רק לרגע.

נקודות למחשבה:

- מי שלא נוכחים בכלל בפרק, אך מוזכרים בו מספר פעמים – הם הילדים. דון רוצה להביא את הילדים שלו לבקר את אנה (עוד לפני שהוא יודע שהיא תמות), ובכך להכניס אותם לעולם "האמיתי" שלו, והוא גם לא מרשה לזונות להכנס לחדר שלהם, כנראה כדי להפריד בין העולמות. ג'ואן תולה את תקוותיה בתינוק שלא נולד ואנה מסכמת את כל מטרת כל האזכורים האלה במשפט " "Young people are gonna save us- הם אלה שעדיין לא שבורים ויש להם תקווה

- ההבדל בין העולמות תמיד מורגש בין קליפורניה וניו יורק, ועכשיו מורגש יותר מכל גם בהבדל בין בטי לאנה. דון מספר לאנה שברגע שהוא סיפר לבטי מי הוא באמת, הוא ידע שהיא לא תרצה להיות איתו, ולכן הוא שמר ממנה את הסוד. אנה אומרת לו "אני יודעת עליך הכל ואני עדיין אוהבת אותך"

- בכל פעם שמישהו מאחל "שנה טובה" למישהו אחר, האיחול מגיע בסצנה שבה מישהו אומלל/ כועס/ לא שמח בכלל

- הנימה הפתיינית של ג'ואן כשהיא שואלת את ליין איזה חלק בעוף הוא רוצה לאכול ("חזה? ירך?") משתלבת היטב עם ההערה של גרג ש"אני אוהב את העוף שלך"

- ג'ואן מתלוננת שליין גורם לה להרגיש כמו ילדה קטנה, אבל כשגרג מטפל בה, היא ממש מתנהגת כך. הוא אפילו משתמש איתה בטריקים שהוא "בדרך כלל שומר לילדים"

- בין הסרטים שליין מציע לראות, מופיע "מטריות שרבורג" עם קתרין דנב. אחד הסרטים המיוחדים בהיסטוריה של הקולנוע, ובאופן אישי, אחד האהובים עלי

- בשניה וחצי שבהן היא מופיעה, פגי מפגינה פתטיות ורצון מיותר למצוא חן בעיני ג'ואן

ובפינת ההיסטוריה: סטפני לומדת בברקלי. דון שואל "?Are you sitting in"





עתידות (ספוילרים, בלע"ז)
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4: 

- ג'ואן אכן תהיה בהיריון, אבל לא מגרג

- ליין אמנם חושב שהנישואין שלו נגמרו, אבל בניגוד לדון, הוא עוד ייאלץ לחזור לאשתו 

עונה 5: 

- בסצינה בקולנוע, דון אומר לליין, "you know what's going on here, don't you? Hand jobs". בפרק השישי, פגי תיתן דוגמה חיה לכך בביקור אחר  בקולנוע

עונה 3, פרק 11: מי אתה אמור להיות

"It's a name on a can. It's not a lie, because it doesn't affect the quality of what's inside."

ליל כל הקדושים מגיע, ובעוד הילדים נרגשים להתחפש, גם המבוגרים מתעסקים בשינוי זהות ושם. שלושה גברים – רוג'ר, גרג ובעיקר דון, עומדים בפני שלוש נשים ומנסים להסביר להן וגם לעצמם מי הם אמורים להיות. שלושתם הופכים לאנשים חדשים לגמרי בעיני הנשים, למרות שלמעשה, שום דבר לא באמת השתנה בהם.

בעקבות גילוי קופסת הסודות של דון מהפרק שעבר, בטי בורחת עם הילדים לבקר את אחיה, כביכול בתירוץ של נסיון להחליט מה לעשות עם הבית, אבל היא בעצם מנצלת את המפגש עם עורך הדין שלה כדי לשאול מה לעשות בנוגע לדון, האיש ששיקר אפילו בנוגע לשמו. מכיוון שבמדינת ניו יורק של 1963 צריך להוכיח בגידה כדי להתגרש, עורך הדין מציע לבטי לנסות ולהשלים איתו, לפחות למען הילדים. באותו זמן ממש, דון וההוכחה מבלים יחד, וכשסוזן מודה שהיא רוצה יותר מהקשר, הם מתכננים לנסוע יחד.

בינתיים, במשרד, אישה בשם אנאבל מבקשת לשקם את מפעל המזון לכלבים שלה בעקבות הסרט "יוצאי הדופן" של ג'ון יוסטון, שחשף שהמזון הוא בשר סוסים. היא רוצה להמציא מילה חדשה ו"מכובסת" לבשר הזה על מנת שאנשים לא יירתעו ממנו. מסתבר שאנאבל מכירה את רוג'ר מהעבר ושהוא לא מרוצה מכך שהיא הגיעה למשרד שלו.

תמיד תהיה להם פריז. אנאבל ורוג'ר (צילום מסך)

גרג מנסה להפוך לפסיכיאטר, אחרי שכשל כמנתח, וג'ואן עוזרת לו להתכונן לריאיון. בשיחה ביניהם, היא מגלה פרט חשוב שלא ידעה על ילדותו של גרג – רמז לכמה שהיא לא באמת מכירה אותו. מאוחר יותר היא מתקשרת לרוג'ר כדי לבקש שיעזור לה למצוא עבודה חדשה. השיחה ביניהם פלרטטנית מאוד ורוג'ר נראה לראשונה בסדרה כשהוא מנסה לעזור למישהו אחר – מתקשר לחבר ומחפש עבודה לג'ואן. גרג לא מצליח בריאיון שלו ומתלונן על מר גורלו. הוא מעז לטעון שג'ואן לא יודעת מה זה לרצות כל חייה משהו ולא לקבל אותו. אבל ג'ואן, זו שתמיד רצתה קריירה, בית, בן זוג אמיתי ואוהב, ונשארה בלי אף אחד מהם  - מנפצת אגרטל על ראשו. כי מי כמוה דווקא כן יודעת.  

בסופו של דבר, גרג מצליח להמציא את עצמו מחדש בדרך היחידה להמשיך ולהיות מנתח – הוא מתגייס לצבא. הוא בא הביתה אל ג'ואן ומבטיח לה עתיד טוב שבו ידאגו להם ולא יחסר להם דבר. ברגע הזה, גרג מצליח להפוך, סוף סוף, מהלא יוצלח שהתרכז בעיקר ברחמים עצמיים, לבעל אחראי ומפרנס שיכול לעמוד בגאווה מול אשתו.

בפגישה בין אנאבל ורוג'ר אנחנו מבינים את פשר היחס שלו כלפיה. השניים היו נאהבים בפריז של לפני המלחמה ונפרדו כשאנאבל עזבה את רוג'ר והתחתנה עם גבר אחר. כששניהם שיכורים, בסוף הארוחה, היא זורקת את עצמה עליו והוא דוחה אותה. "זה שונה עם הבחורה הזו", הוא אומר, בצעד מאוד לא אופייני לו. התשובה לשאלה "האם רוג'ר באמת השתנה בעקבות נישואיו לג'יין" נמצאת דווקא בשיחה שלו עם ג'ואן – אנחנו מבינים שאם היה לו איזה שהוא סיכוי איתה, הוא לא היה חושב על אשתו אפילו לרגע, אבל ליד אנאבל, רוג'ר מעמיד פנים שהוא מישהו אחר, וזה כי הוא לא רוצה לסלוח לאשה שפגעה בו.

דון מסביר לאנאבל שאם היא רוצה לשקם את החברה שלה, היא חייבת לשנות את שם המותג. "השם הורעל", הוא אומר לה. זה רק שם, הוא לא מעיד על האיכות, הוא מסביר, וכמובן מדבר על הרבה יותר מאוכל לכלבים. התחלה חדשה עם שם חדש היא המומחיות שלו. או לפחות ככה זה נראה עד עכשיו.

הסוד נחשף. דון ובטי (צילום מהאתר הרשמי)

הפרק מגיע לשיאו כשדון וסוזן עומדים לנסוע לטיול. דון מחליט לעצור בבית בדרך בעוד סוזן מחכה בחוץ, אבל הטיול כבר לא יתקיים, והשניים כבר לא יתראו יותר, כי בטי חזרה הביתה מוקדם והיא מחליטה לחשוף את האמת. היא מקבלת את עצתו של עורך הדין ומנסה להבין עם מי היא חיה, ודון מאבד את העשתונות. כשהמגירה נפתחת, דון דרייפר המוצלח והבטוח בעצמו נעלם לחלוטין, ובטי נשארת עם גבר שבור ורועד שעולמו חרב עליו. הוא מספר לה על זהותו האמיתית, על ילדותו, על משפחתו ואפילו על אדם והאשמה שהוא מרגיש בגללו. בטי עוברת מכעס לרחמים ובחזרה. היא סוף סוף מבינה למה תמיד הרגישה שהיא לא מכירה אותו באמת, אבל מצד שני מפחדת מול האדם החדש – ישן הזה שנכנס לחייה.

בטי כבר כמעט עזבה את דון, כשגילתה על בגידותיו בעונה הקודמת. האם הגילוי החדש והמזעזע הרבה יותר יגרום לה לעשות את הצעד? בסיום הפרק, נראה כאילו בטי ודון מנסים להתגבר על המשבר הזה, והמשפחה נראית מאוחדת ושמחה, אבל שאלתו של קרלטון, "ומי אתה אמור להיות?" רומזת לנו שעוד לא ראינו את סוף הסיפור. 

נקודות למחשבה:

- לא מעט דמויות פונות אל העבר שלהן בפרק הזה: בטי בורחת לבית של אביה, דון חוזר לזהות הישנה שלו, גרג מספר לג'ואן סיפור על אביו מילדותו, רוג'ר ואנאבל נזכרים בתקופה שלפני המלחמה וג'ואן מבקשת עזרה מהבוס הקודם שלה. 

- השליטה בעלילת הפרק כולו שייכת לחלוטין לנשים: הן חזקות, מגלות תושייה, יוזמה ואומץ, בעוד הגברים חלשים, פגועים ופסיביים. 

- גם בפרק הזה, כמו בפרק הקודם, סוזן מקבלת את פניו של דון בדיווח על האוכל שהיא מכינה. אולי הסיבה שהוא מעוניין בה היא דווקא הפן האמהי שבה, שחסר לו.

- סוזן היא גם היחידה שמתייחסת לעצב בעיניו של דון. היא אולי לא יודעת מי זה דיק וויטמן, אבל היא רואה דברים שבטי מסרבת לראות.

- בדיוק ברגע שבו אנאבל מספרת על מות בעלה מסרטן ריאות, דון מדליק סיגריה

- בטי מנסה את דון בפעם האחרונה לפני העימות, כשהיא שואלת אם יש לו כסף, בידיעה שהוא מחביא אותו בבית. 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 3:

דווקא אחרי שנראה שבטי מצליחה לסלוח לדון, הנרי פרנסיס שוב מגיע והיא בוחרת בו. 

עונה 4:

אנחנו מקבלים את ההוכחה לכך שרוג'ר לא באמת נאמן לג'יין, והוא אכן בוגד בה עם ג'ואן, אהובתו האמיתית.