"I've got kids. I can't throw this away, I can't… I can’t go
on like this"
בפרק האחרון בעונה, דון מגיע לשפל ומחליט
לשנות את חייו. אבל ההחלטה הזו מגיעה כנראה מאוחר מדי, וגובה מדון את כל מה שעוד
נשאר לו – מייגן והעבודה שלו. בנסיון לשמור על הדבר היחיד שעוד קיים בחייו –
הילדים – ומתוך הבנה שהוא חייב לעצור את ההיסטוריה המשפחתית שקיבל בילדותו ושהוא
מעביר הלאה לילדיו, נראה שדון סוף סוף מתחיל למצוא את הדרך הנכונה.
מול הבעיות של דון נמצאים שני גברים אחרים
שמתפקדים כתמרורי אזהרה לעתידו של דון: רוג'ר, ההורה שמעולם לא היה נוכח, שיחסיו
עם בתו נהרסו כנראה באופן סופי, ושנתון לרחמיה של אם בנו הצעיר, ופיט, שנמצא בצד
השני – הילד שמעולם לא היה אהוב ושיעשה הכל כדי להשתחרר מנוכחותה של אמו, גם אחרי
מותה ושמצליח לעזוב את בתו הקטנה כי גם הוא לא יודע איך להעניק אהבה הלאה. שני
הגברים מראים את העתיד האפשרי של דון – שנוא על ידי ילדיו ומוריש להם את חוסר
התפקוד ושלל הבעיות שלו.
 |
| ההורה הכושל ביותר והעתיד שצפוי לדון. רוג'ר (צילום מסך) |
רוג'ר סטרלינג מסרב לתת כסף לבתו ולכן היא כועסת עליו ומבטלת את השתתפותו בארוחת החג. "מה אני צריכה לעשות כדי להכנס לרשימת הבנות שאתה נותן להן כסף?" שואלת מרגרט ובעצם מזכירה לו שזה כל מה שהוא עשה במקום לגדל אותה. למזלו של רוג'ר, יש לו מזכירה נאמנה, קרוליין, שמספרת על כך לג'ואן. מתוך רחמים, ג'ואן מחליטה לפתוח את הדלת בפני רוג'ר לתוך חייו של בנם המשותף, אבל מבהירה לו שהוא לא יהיה חלק מחייה. רוג'ר האומלל מקבל הזדמנות אחרונה להיות הורה, אחרי שהרס את ההזדמנויות הקודמות עם בתו הבכורה. אנחנו יודעים שגם דון כבר הרס את יחסיו עם סאלי וזה בדיוק המצב אליו הוא צפוי להגיע אם לא ישתנה.
סאלי מוזמנת למסור הצהרה בעניין הפריצה
לבית. כשדון מבקש ממנה להגיע, היא שואלת אותו "למה שאתה לא תספר להם מה
ראיתי?" ובעצם רומזת שהוא כבר ניסה לשכנע אותה בעבר שלא ראתה משהו כפי שקרה
באמת. היא מבהירה לו מה היא חושבת עליו בשיחת טלפון קצרצרה. דון המוטרד הולך להתמודד
בדרך היחידה שהוא מכיר – לשתות בבר באמצע היום. כשמטיף מנסה לדבר איתו על גאולה,
אנחנו רואים פלאשבק לחייו של דיק הצעיר שבו "הדוד" מק זורק מטיף בעצמו
מהבית. בהמשך, מתברר שדון מבלה את הלילה בכלא כי בשכרותו, הרביץ למטיף בבר. וזה
סוף סוף הרגע שבו הוא מבין שהכל יצא משליטה.
דון בעצם עשה את מה שהדוד מק עשה בצעירותו,
ובדיוק כמו שהוא מחקה את ההתנהגות שראה בביתו כילד, כך הוא מעביר את ההתנהגות שלו
לבתו, ובטי מבשרת לו שסאלי הורחקה מבית הספר בגלל שכרות. בטי, שדווקא ניסתה להעביר
את החינוך שקיבלה בבית הלאה, מבינה שנכשלה, ובדון מתחילה לחלחל ההבנה שילדיו
זקוקים לו.
 |
| מאוהב, ולכן חייב לברוח מיד. פגי וטד (צילום מהאתר הרשמי) |
טריגר נוסף שמכה בדון מגיע דווקא מכיוונו
של מי שנחשב להפך הגמור שלו – טד. לטד יש בעיה רצינית. הוא מאוהב בפגי אבל לא רוצה
לפרק את המשפחה שלו. שלא כמו דון, הוא לא יכול לעזוב את אשתו ולהרוס את חיי ילדיו,
וכמובן שהוא לא יכול לעשות את מה שדון עשה בכזו קלות – להמשיך ולהשאר נשוי, אבל
לנהל רומן. גם לטד יש תמרור אזהרה, וזה המצב של דון ושל משפחתו.
דון מנסה לשכנע את חברת הרשי להצטרף
כלקוחות. בלי שום בעיה, וכמו שהוא עושה תמיד, הוא משקר לנציגי החברה כשהוא מוכר
להם סיפור על ילדות מושלמת שבה אביו היה קונה לו שוקולד כתשלום על כיסוח הדשא
בבית. אבל בדיוק בנקודה הזו, ברגע הזה שדון חווה כל כך הרבה פעמים בלי למצמץ, הוא
נתקל במבט העצוב של טד. והמבט הזה גורם לו להבין בדיוק מה הוא צריך לעשות.
בצעד לא אופייני ודי מדהים, דון מחליט לספר
את האמת על ילדותו – הייתי יתום שגדל בבית זונות, ושוקולד הרשי היה הדבר המתוק
היחיד בחיים בהם קיוויתי כל הזמן שיום אחד ארגיש רצוי. לדון לא היו חוויות ילדות
נורמליות, והוא הרגיש כל הזמן שלא רוצים אותו, אבל עכשיו, כשיש לו ילדים משל עצמו,
הם לא יתומים והוא עדיין נותן להם את התחושה שהם לא רצויים, במקום להעניק להם את
הילדות המושלמת שהוא מנסה למכור ללקוחותיו. דון מחליט שטד ייסע במקומו לקליפורניה.
הוא יכול לעזור לטד להמנע מהטעויות שהוא עשה ושהמחיר שלהן כבד מאוד. הצעד שהיה
בשביל דון בריחה מאחריות, הוא צעד לקיחת האחריות של טד. שניהם צריכים לעשות את כל
מה שניתן כדי להציל את המשפחות שלהם. אולי בכל זאת הם לא כל כך שונים.
 |
| העתיד מתחיל במבט ישיר אל העבר. דון, בובי, ג'ין וסאלי (צילום מהאתר הרשמי) |
אבל ההחלטות הטובות של דון לא ממש עוזרות לו להתחמק משתי המכות הבאות – הראשונה מגיעה ממייגן, שמגלה שהמעבר לקליפורניה בוטל ונשארת בלי עבודה, ופשוט קמה והולכת, כשהיא לא מבינה למה הם עדיין יחד וכשהיא מבהירה לו, חד משמעית, שהילדים שלו מסכנים וזה באשמתו. המכה השנייה מגיעה מהדבר היחיד שעוד נשאר בטוח בחייו של דון – הוא מאבד את עבודתו, אחרי שהגיע לשפל חסר תקדים מול לקוחות בסיפור על ילדות בית הזונות שלו. ועד כמה שהשותפים מנסים לצייר תמונה של עזיבה זמנית להתאווררות – אין לו תאריך חזרה ויש לו מחליף חדש. דון בחוץ, פגי כבר משתלטת על המשרד שלו. לא נשאר דבר מלבד שלושה ילדים אבודים.
דון מחליט שהפעם הדרך לשינוי מתחילה בחזרה
אל האמת. והאמת של דון מתחילה בבית ילדותו. הוא לוקח את סאלי, בובי וג'ין לראות את
הבית העלוב, את השכונה העזובה, ואומר "כאן גדלתי". ארבעתם עומדים ומביטים לעבר בעיניים, פשוטו כמשמעו, כדי להתחיל עתיד חדש ומוצלח יותר. בלי להוסיף עוד מילה, הילדים מבינים שהילדות שלו הייתה שונה מאוד משלהם. מבטים רבי משמעות מוחלפים בין סאלי
ההמומה לבין אביה, ונראה שהיא מתחילה להבין ואולי אפילו לסלוח. כאן הכל מתחיל.
החסרונות, הטעויות, חוסר השלמות, ההורות הכושלת. וכאן, דון מקווה, הכל גם ייגמר.
נקודות למחשבה
- הנקודה הראשונה נוגעת לכל העונה, שבמהלכה ראינו המון פלאשבקים לחייו של דיק ויטמן הצעיר, החל מהרגע שאביו מת. לכאורה, היה נדמה שאין שום משמעות מיוחדת לפלאשבקים האלה, כי הם לא גרמו לדון לעשות שום דבר מיוחד, אבל עכשיו מסתבר שהם תמיד היו מקור התשובה לשינוי שדון חייב לעשות, ושהוא ממש נגרר אליו במהלך העונה כולה, עד לשיא שהגיע עכשיו, כמובן.
- קשה מאוד להבין מהפרק אם לבוב בנסון אכן
היה חלק בהריגתה של דוט, דרך שיתוף פעולה עם מנולו. ואם כן, מעניין לדעת אם הסיבה
שבוב נכנס בכלל לחברה היא כדי לרמות ולהשיג כסף (והוא אכן מחזר אחרי כל מוקדי הכח
והעשירים בחברה במשך כל העונה)
- כשפגי נשאלת אם השתמשה ב"שאנל מס' 5" היא עונה "That's all i wear". היא כנראה מתייחסת בכך להצהרה של מרילין מונרו המנוחה, ששאנל 5 הוא כל מה שהיא לובשת למיטה. די ברור לאן פגי מכוונת במשפט הזה.
אין עתידות, יש שאלות
סיום העונה מביא איתו רק שאלות: האם דון יחזור לחברה? האם הוא יקים חברה משלו? מה יעלה בגורל הזוגיות שלו עם מייגן? האם נזכה לראות שוב את פיט שעזב לקליפורניה? האם רוג'ר יורשה לתפקד כאביו של קווין? מה עוד זומם בוב בנסון? האם קן איבד את העין לתמיד, וכמובן - האם סוף סוף, דון באמת יצליח להשתנות לטובה? התשובות, כנראה, בעונה השביעית והאחרונה.
הפרק הזה שבר את ליבי. הפעם הקודמת שכך הרגשתי היה בסוף העונה השלישית כשבטי זרקה את דון ואחר כך הוא עבר גאולה קשה וחריפה במהלך כל העונה הרביעית. אבל אז היתה לו לפחות העבודה כדי להתנחם איתה. הפעם הוא נשאר בלי כלום...
השבמחק