עונה 5, פרק 8: אבודים

"Have you seen those pictures of Earth from space?"

 - "Of course."

"Do they make you feel small and insignificant?"

אובדן הדרך והמשמעות לחיים מוביל את הפרק השמיני. אך בעוד פיט ומייגן מנסים למצוא לעצמם דרך חדשה, דון מאבד את עצמו והופך מהכוכב הנערץ שהיה, לגבר מזדקן ולא רלוונטי יותר ויותר, בתהליך שכבר התחיל בפרקים האחרונים ומגיע כאן לשיאו. 

אין הרבה חדש בגילוי שלחברו של פיט, הווארד, יש מאהבת צעירה בעיר. אנחנו הרי יודעים שהוא לא מאוד מאושר בנישואין שלו, אחרי העצות שנתן לפיט בפרק הראשון על איך להגיע הביתה מאוחר. פיט עדיין חדש בעסקי הבגידות ושואל בתמימות "אתה לא מפחד להתפס?" מה שהוא עוד לא מבין זה, שאשתו של הווארד מודעת היטב לעובדה שהוא בוגד בה, הוא נתפס כבר מזמן ולא אכפת לו. 

בזמן שמייגן בורחת לנהל שיחת טלפון סודית, דון נוכח בפרזנטציה לסרט פרסומת שמקבל השראה מהסרט "לילה של יום מפרך" של הביטלס. הלקוח מאוד אוהב את הרעיון, אבל מכיוון שהביטלס ידועים כלהקה שלא ניתן להשמיע את שיריה, צריך למצוא חלופה דומה. ובעוד סטן ומייקל זורקים שמות של להקות לאוויר, ברור לכולם שדון לא מכיר אף אחת מהן ושאין לו סיכוי לתרום לדיון. "ממתי המוזיקה הפכה להיות כל כך חשובה?" הוא שואל את מייגן מאוחר יותר. זה לא רק עולם המוזיקה שהוא לא מצליח להבין, זה גם כבר לא עולם הפרסום שהוא מכיר, שבו אף אחד לא עשה עניין ממציאת שיר לסרטון, והכל היה הרבה יותר פשוט. בעצם, זה בכלל לא העולם שהוא מכיר, משום בחינה. 

מסתבר שלמרות הכל, מעמדו של פיט בעבודה השתפר ולקוחות כבר מבקשים לעבוד איתו בלי לפגוש אותו אפילו. הוא כמובן מאוד מרוצה מכך, אבל הוא עדיין לא קיבל את מה שרצה. ומה שהוא רוצה, זו אהבה. כשפיט פוגש את בת', אשתו של הווארד (הלא היא אלקסיס בלדל המעולה) בתחנת הרכבת, הוא מרחם על מצבה – ננעלה מחוץ לרכב כשהיא יודעת שאין למי לחכות. הווארד כבר לא יבוא הביתה והיא לא משלה את עצמה ויודעת שהוא נמצא עם אישה אחרת. 

רורי גילמור לא הייתה נותנת לזה לקרות. בת' (צילום מהאתר הרשמי)

פיט מסיע את בת' הביתה ומתוך דאגה גם מלווה אותה פנימה ומוטרד ממצבה, בצורה מאוד לא אופיינית לו. בת' מנצלת את טוב לבו כדי להתנקם בבעלה ולשכב עם פיט, אבל בניגוד לכל הפעמים האחרות שבהן בגד באשתו, הפעם נראה שלפיט באמת אכפת מבת'. הוא נשאר לידה, מדבר איתה ומקשיב לה. אולי אפילו מתאהב בה. אירוני מאוד שדווקא בזמן שהוא מרחם על אשה עצובה ונבגדת, אנחנו זוכרים שיש לו אחת כזו בבית בדיוק (וכמובן שהשאלה המתבקשת היא, איך הוא היה מגיב אם הווארד היה שוכב עם אשתו מאותה סיבה). בניגוד למנהגו, פיט לא מסתפק באירוע החד פעמי וממשיך לרדוף אחרי בת'. כרגע, היא מה שהוא חולם ומנסה להשיג. והוא לא מוכן לקבל את העובדה שלא בטוח שהוא באמת יצליח. 

אחרי שמייגן משקרת לדון ולפגי לגבי המקום שאליו הלכה, הוא מחפש אותה ומתקשר למשרד לשאול היכן היא. במידה מסוימת, דון מאוד מזכיר בסיטואציה הזו את בטי, כשהייתה מחכה לו שישוב הביתה בערב, בזמן שהוא היה משקר לה ובוגד בה. מייגן ממשיכה לשקר גם כשהיא חוזרת, אבל למחרת מתוודה בפני פגי על כך שהיא רוצה לחזור ולנסות להגשים את חלומה להיות שחקנית. העובדה שפגי לא מצליחה להבין אותה נובעת מכך, שפגי כנראה כבר הגשימה את חלומה – לצאת מהמשרה הנשית הטיפוסית ולהוכיח שהיא שווה בעולם של גברים, ואולי בחלום הזה היא גם מסתפקת, אבל החלום של מייגן הוא אחר לגמרי. וכשכולם מתכנסים לדון בפרסומת של Cool Whip, פגי ממשיכה לכעוס על מייגן שמוכנה לוותר על ההזדמנות האדירה שפשוט ניתנה לה.  

מייגן מעירה את דון באמצע הלילה  ומספרת לו על ההחלטה שלה לנסות ולהפוך לשחקנית. היא אומרת שהיא לא מבינה בכלל מתי היא הפסיקה לנסות. גם דון, בדומה לפגי, לא מצליח להבין אותה, אבל אצלו הסיבה היא שונה – לו לא היו חלומות כאלה והוא מרגיש בר מזל שבכלל יצא מהמקום הנורא שחי בו ולהפוך לדמות מצליחה ונערצת בתחומה. פגי ודון לא מבינים את הרצון הפשוט של מייגן לעשות את מה שהיא אוהבת, מכיוון ששניהם היו עסוקים במלחמות לצאת מהמקום שלהם ולכבוש מקום שלא יועד להם, ואילו היא פשוט מנסה משהו כי היא באמת אוהבת אותו. אבל בסופו של דבר, כמו שהוא אומר לרוג'ר, דון לא רוצה שמייגן תגמור כמו בטי, אומללה וממורמרת על כך שלא הגשימה את עצמה, והוא מציע לה להתפטר ולעזוב כבר למחרת. 

בחדר הקריאייטיב, מייגן מספרת לפגי, סטן ומייקל שהחליטה לעזוב. הכעס של פגי מתחלף בהערצה על המעשה שלה. סטן מציין שזה באמת לא להיט להשקיע את כל כולך בשביל קמפיין לשעועית, ומהמבט של פגי בתגובה לדבריו, נראה שאולי גם לה זה כבר לא מספיק. הבעיה היחידה היא, שלפגי אין בעל עשיר שיפרנס אותה אם היא תיכשל. 

אתם תמשיכו לכתוב סלוגנים לשעועית, אני עפתי מכאן. מייגן, מייקל, סטן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

ונראה שהעבודה של דון היא לא המקום היחיד שבו הוא מתחיל לאבד רלוונטיות. הוא מרגיש שגם הזוגיות שלו בסכנה, למרות שהרגיע את חששה של ג'ואן ש"היא לא הולכת לשום מקום". מייגן הולכת להגשים את חלומה במקום שבו הוא לא נמצא, ולכן דון מבין שלא רק שהוא לא הדבר היחיד שמספיק לה כדי להיות מאושרת, היא גם הולכת למצוא את האושר הזה במקום שבו הוא לא יכול לראות אותה, וגם לא יבין מה עובר עליה. אולי אפילו יאבד את הדבר היחיד שמחבר אותם. אחרי הכל, הוא גבר בן 40 שלא מבין כלום במוזיקה עכשווית והיא בחורה צעירה שמקשיבה לביטלס ומסתובבת בין אנשי תאטרון ומציגה את עצמה בשם הנעורים שלה. כשדון מלווה את מייגן החוצה, הוא קורא למעלית, וכשהדלת נפתחת הוא מוצא את עצמו כמעט נכנס לפיר הפעור והריק. שנייה אחרי שמייגן עצמה ירדה למטה וכביכול "השאירה" לו את הריקנות הזו. ואם זה לא היה מספיק נורא, קן, מייקל וסטן משמיעים לו את השיר שהלקוח בחר לפרסומת, ולא רק שהוא מתבלבל וחושב שזה שיר של הביטלס, מייקל המבועת מביך אותו לגמרי ומזדעזע מהעובדה שזה שיר מאוד ישן. 

פגי, קן ודון הולכים לפגוש את אנשי Cool Whip. מכיוון שמייגן כבר לא נמצאת, פגי מחליפה אותה בתפקיד אשתו של דון בפרזנטציה המתוסרטת של הבעל, האשה והקינוח (עוד רמז לעזיבה אפשרית של מייגן?). בניגוד למייגן, פגי לא זוכרת את השורות שלה והורסת את הכל לחלוטין. אבל כשדון מאשים אותה בכשלון, היא לא נשארת חייבת וצועקת עליו בחזרה "אתה לא כועס עלי, אז תשתוק". וכך דון מאבד את האדם האחרון שעוד רחש לו כבוד אמיתי בחברה. דרך החיים שלו וכל מה שהפך אותו למוצלח, מתחיל ללכת לאיבוד. העולם הזה נשלט על ידי אנשים אחרים, ואה, כן, אסור לעשן פה. זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את המשפט הזה בסדרה, ויותר מכל הוא מראה שהעולם הישן מתחיל להיעלם, ואיתו כל מי ששלט בעולם הזה.  

למרות שפגי לחלוטין מוקסמת ממייגן ומהחלטתה לעזוב, ג'ואן לא מאמינה שהיא תצליח בעולם המשחק. היא מספרת לפגי שגם בטי הייתה דוגמנית בעבר וזנחה את הקריירה למען דון והמשפחה. "היא תהיה שחקנית כושלת עם בעל עשיר", מסכמת ג'ואן, שבעולם שלה בכלל אין מקום לחלומות, אלא רק שימוש בנשיות כדי להשיג את מה שאת רוצה, ולכן מבחינתה זו דרך פעולה שברור שגם מייגן משתמשת בה. 

אבל נראה שדווקא מייגן היא לא זו שתיפול לחיי עקרת הבית המשועממת, שמחכה לבעלה בבית, אלא דווקא דון. היא משאירה אותו לבד עם Revolver של הביטלס, שאמור לעזור לו להתעדכן במוזיקה החדשה, ומבקשת ממנו להתחיל דווקא עם השיר האחרון באלבום – Tomorrow Never Knows. על רקע השיר, שמסמל יותר מכל שינוי – בביטלס, בתקופה, במחשבה, בחיפוש -  אנחנו רואים את כל החלומות: פגי חולקת ג'וינט עם סטן, כמו אחת מהחבר'ה, פיט מקבל מסר של אהבה מבת' ומייגן שרועה על רצפת כיתת המשחק. רק דון, שלא מצליח להבין את החלומות האלה, וודאי שלא מצליח להבין את השיר ואת כל מה שהוא מייצג, מרים את המחט והולך לישון, כמו זקן טיפוסי.

נקודות למחשבה

- כל הפרק מלא ברמזים למוות: שם הפרק, ליידי לזרוס, שמתייחס לשיר של סילביה פלאת' ועוסק במוות, פיט מספר ברכבת שהביטוח שלו מכסה התאבדות, דון כמעט נכנס לפיר מעלית ריק ושם האלבום של הביטלס הוא Revolver – אקדח, והשיר מצטט מתוך "ספר המוות הטיבטי" (אותו ספר שעליו מדובר בזמן שרוג'ר לוקח LSD לפני שני פרקים) 

- מצד שני, השיר גם אומר "It is not dying"

- הבחירה בשיר, שהשמעתו הייתה אירוע היסטורי ויקר בפני עצמו, (הרי אמרו לנו כבר פעמיים, אי אפשר להשמיע את הביטלס!) היא כמובן לא מקרית בכלל. זהו השיר הפסיכדלי הראשון של הביטלס, שגם הופך את הקביעה בפרק, לפיה יש המון להקות דומות לביטלס, ללא רלוונטי, וגם מבטא את השינוי שחל בתקופה ומשתקף בפרק: כל הסדר הקיים מוטל בספק ומתחילה בחינה חדשה של המציאות. 

אין עתידות, יש שאלות

- האם רמזי המוות באמת יובילו למוות? האם רמזי העזיבה של מייגן יובילו לעזיבה?

- האם באמת מייגן תהפוך למובטלת כושלת ומרירה, סוג של בטי, או שכמו שפגי אמרה, היא באמת מוצלחת בכל? 

- והאם דון ימשיך להתרסק, או שיצליח למצוא את מקומו החדש?

 

והפרומו

לפרק הבא 

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז 

עונה 5, פרק 3: העולם שייך לצעירים

"None of you want any of us to have a good time just because you never did"

- "No. We're worried about you"

שנת 1966 היא תחילת הסוף של שנות השישים, ותחילת שיא המהפכה, תחילת התקופה שמעבירה את השליטה לדור הצעיר. אם עד עכשיו ראינו את העולם של עובדי סטרלינג קופר דרייפר פרייס מנוהל על ידי המבוגרים, עכשיו הם מתחילים להפוך ללא רלוונטיים. כבר בפרק הראשון והשני ראינו קצת מתח בין הצעירים למבוגרים והוא מתגבר מאוד בפרק השלישי. יחד עם המהפכה הצעירה, גם שוויון ההזדמנויות מתחיל להכנס פנימה בפרק הזה.

בסצנה הראשונה אנחנו מוצאים את בטי – זו שלא קיבלה אפילו שניית מסך אחת בפרק הקודם – ומבינים למה. היא לגמרי ראויה לפרק משלה. בטי המשיכה להידרדר מהעונה הקודמת, ועל הבגדים הדודתיים המשעממים שהתחילה ללבוש, הוסיפה גם משקל עודף, ויחד עם תסרוקת איומה ואיפור מוגזם, הפכה למישהי שבטי דרייפר לא הייתה מעזה להיראות איתה ברחוב. כשהילדים לא מצליחים לסגור את השמלה שלה, היא מחליטה להשאר בבית.

בניגוד מוחלט אליה, בסצנה הבאה מייגן מחליקה בקלילות לשמלה שדון סוגר בלי שום בעיה. היא מדברת עם אמא שלה בטלפון ומעבירה את המכשיר אל דון, שלא מבין אותה בכלל. הם מדברים בשפה שונה. בפגישה עם הלקוח מהיינץ במסעדה, נראה שגם מייגן מדברת בשפה שונה מהשאר. הם מבוגרים, היא שואלת על הבת המתבגרת שלהם, שאליה היא קרובה יותר במנטליות – מייגן היא היחידה שמזהה את שם השיר של הרולינג סטונס –" "Time is on my side. ואכן, הזמן באמת נמצא לצידה, ולטובתה.

רולינג סטונס בקמפיין לשעועית. ברור. מייגן ודון (צילום מתוך האתר הרשמי)

הארי משיג פגישה עם המנהל האישי של הסטונס ומגיע לבשר על כך לדון, אחרי שהוא עובר את מזכירתו החדשה – בחורה שחורה, שנשכרה אחרי הפרק הקודם, וגם לה קוראים דון (Dawn). את הארי זה מבלבל, את רוג'ר זה מצחיק. הארי מנסה להרחיב את היציאה עם דון גם לארוחת ערב, אך הוא מסרב (האם הוא שמע את סיפור החיקוי של מייגן ולכן הוא דוחה אותו, או שפשוט אין לו עניין להסתובב עם הארי?)

פולין, אמא של הנרי ואשה שמצדיקה מאוד את שמה, מגיעה לנזוף בבטי על כך שלא התלוותה אליו לאירוע בערב. כמובן שהיא מוצאת את בטי משועממת ואוכלת מול הטלוויזיה. היא מיד מאבחנת את מצבה של בטי – נהיה לך נוח ואת מוותרת לעצמך. היא מדברת מנסיון וממליצה לבטי על כדורי דיאטה. בטי, שכנראה מתגעגעת כרגע לימים שהייתה נשואה ליתום, לא מאבדת את העשתונות ושואלת את חמותה השמנה לא פחות, "למה את לא לוקחת אותם?" כשהיא הולכת לרופא, הוא מכנה אותה "אישה בגיל העמידה" והיא נראית מזועזעת אבל לא אומרת דבר. גם הוא חושב שהבעיה שלה נובעת כנראה משעמום ואומללות, אבל מוצא אצלה בעיה אחרת – גידול. כן, בטי, דוגמנית לשעבר, אישה מהממת ומוקפדת עד לא מזמן, הפכה לאשה מבוגרת עם בעיות בריאות.  

בטי מגיעה הביתה עם הבשורה והנרי לא נמצא שם. במקום להתקשר אליו, היא בוחרת להתקשר דווקא אל דון, היא רוצה לחזור לעבר חסר הדאגות שלה ולכן כשהוא קורא לה "בירדי", כמו פעם, היא נרגשת. "תגיד את מה שאתה תמיד אומר", היא מתחננת כמעט. "הכל יהיה בסדר", הוא מבטיח. אבל הכל בעצם כל כך שונה מהימים שהיא הייתה בירדי שלו.

פגי נלהבת מכך שדון קורא לה לחדרו, כי היא חושבת שמדובר במשהו שקשור להחתמת הסטונס על קמפיין היינץ – אבל בסופו של דבר מתברר שהוא בסך הכל רצה לתת לה אחריות מקצועית נוספת – לשכור קופירייטר חדש שישרת את מוהוק איירליינס שמחזירים את התקציב שלהם לחברה. כשהיא מחפשת את המועמד המתאים, סטן ממליץ לה לא ללכת על מישהו מוכשר מאוד, כדי שלא תמצא את עצמה עובדת תחתיו, כיוון שהוא גבר. אבל פגי לא מרגישה מאוימת במיוחד מנוכחותו של אף אחד אחר. היא בטוחה במקום שלה.

בטי מגיעה למרפאה ושם פוגשת את ג'ויס, חברה מהעבר שבקושי מזהה אותה, בגלל המשקל העודף והלבוש. ג'ויס, שמסתבר שגם לבעלה קוראים הנרי, באמת חולה ונמצאת בטיפולים, ומבקשת להפגש עם בטי לארוחת צהריים. בטי נרתעת, כנראה מנוכחות המחלה שאולי מאיימת גם עליה, ונמצאת כל כך קרוב. בסופו של דבר היא מסכימה. הן שותות תה (ג'ויס לא מרגישה את טעם האוכל) ובטי שואלת על המחלה. היא מרגישה שהיא לא יכולה להשאיר את הילדים עם דון ומייגן או עם הנרי ואמו, מכיוון שכך "הם לעולם לא ישמעו עלי מילה טובה". מעניין שבטי בכלל לא חושבת שמצב כזה יכול להיות באשמתה. מגדת עתידות מגיעה וקוראת בעלי התה של בטי. "את נשמה גדולה", היא אומרת לה. "את חשובה מאוד לאנשים סביבך". בטי מתחילה לבכות – למרות שמגדת העתידות אומרת את ההפך ממה שהיא אמרה. האם היא מופתעת?

כמה קלוריות יש בכוס תה? בטי פרנסיס (צילום מתוך האתר הרשמי)

מייקל גינזבורג, קופירייטר יהודי, מגיע לראיון עם פגי ומיד חושב שהיא המזכירה. כל מה שמעניין אותו הוא לפגוש את דון, אבל פגי מתעקשת שהוא זה שהיא אמורה להרשים. ליד מייקל, פגי נראית בעצמה מבוגרת – היא לא מבינה את הגישה שלו, ובטוחה שאם דון יראה איך הוא מתנהג, הוא ישנא אותו, ואותה על שהביאה אותו אליו. אבל רוג'ר מתעקש לקחת את מייקל לעבודה, כי מסתבר שעובד יהודי גורם לחברה להיראות מודרנית, יחד עם מזכירה שחורה שכבר יש להם, כמובן, ולפגי אין הרבה ברירות.

דון והארי הולכים אל מאחורי הקלעים בהופעה של הרולינג סטונס, שטרם הגיעו. כולם מעשנים, למרות הכיתוב "לא לעשן" על הקיר, וכל האזור מלא נערות מתבגרות שמחכות ללהקה. דון, האדם היחיד בחליפה, נותן כסף לשומר כדי שיודיע לו מתי הלהקה מגיעה, והשומר עונה לו "אני מבטיח, אתה תדע" – הרי בשנייה שהם יגיעו, ההיסטריה תתחיל. דון לא מבין את זה, כנראה.

בחורה צעירה (מאוד) בודקת שדון והארי לא שוטרים (אחרת, מה יש להם לעשות שם?) כשהיא רוצה לעשן ג'וינט וגם מציעה להם ממנו (דון מסרב, הארי מסכים). היא והחברה שלה שואלות במה הם עוסקים. תחום הפרסום מוכר להן מהסדרה "bewitched" והן ממש לא יודעות מי זה צ'רלסטון הסטון. כשהארי והחברה נכנסים פנימה, לחדר הלהקה, דון נשאר לבד עם הבחורה הצעירה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו מתנהג הפוך מבדרך כלל, ולא מנסה להתחיל איתה, ויותר מזה – היא האשה הראשונה בסדרה שלא מעוניינת בו. הוא מדבר אליה כמו אבא, מנסה להבין מה היא מוצאת בלהקה ומה היא מתכוונת לעשות כשתראה אותם. "אנחנו דואגים לכם", הוא אומר. אנחנו, ההורים, המבוגרים. אולי דון חושב על הבת שלו בעוד כמה שנים.

בטי רוצה לשכב עם הנרי, אולי כדי לנצל את החיים, אולי כדי למצוא חן בעיניו כדי שיזכור אותה לטובה אם תמות. "עבר יותר מדי זמן", היא אומרת – בגלל המשקל (הרי היא לא מרשה לו לראות אותה יוצאת מהאמבטיה אפילו), או תוצאה של שעמום כללי? "חשבתי שזה מה שרצית", הוא אומר לה. אחר כך היא חולמת על הילדים בבית, בלעדיה, לבושים שחורים ואוכלים ארוחת בוקר שאמא של הנרי הכינה. היא מנסה להתנצל בפני סאלי ולא מצליחה. על מה היא מנסה לבקש סליחה? על שמתה? על האמא שהייתה בעודה בחיים?

הארי רץ אל דון בהתלהבות ומספר שהצליח להחתים את הלהקה. אבל מסתבר שהלהקה רק עכשיו הגיעה. כנראה שגם הארי מספיק זקן כדי לא לדעת איך הרולינג סטונס נראים, ושאין שום סיכוי שהם היו מגיעים ואף אחד לא היה צורח. גם לו נמאס מחיי המשפחה שלו, הוא משועמם וחושב רק על הבנות בהופעה, כולן צעירות, רוצות ליהנות ועל סמים. הארי חולם על כולן – על מייגן, על הבנות, רק על ג'ניפר, אשתו, הוא מדבר בחוסר התלהבות. אותה ג'ניפר שרק לפני כמה שנים התחנן שתתן לו לחזור הביתה.

למחרת בבוקר, מייגן – הכי לא בטי שיש, כאמור – מסתובבת בבית בלבוש מינימלי ומנסה להעיר את דון. הוא מספר לה על מצבה של בטי והיא בהלם, אבל מוכנה להתמודד עם מה שיבוא ואפילו לקחת אליה את הילדים במקרה הגרוע ביותר. דון אפילו לא רוצה לדבר על אפשרות כזו. לא מתחשק לו לצאת החוצה אבל מייגן מבינה טוב מאוד מה הבעיה שלו – אתמול כשרצית ללכת להופעה זה לא היה יותר מדי, אבל כשאנחנו הולכים לפגוש את החברים שלי פתאום יש לך בעיה. כנראה שדון לא מעוניין לבלות את היום עם ילדים צעירים שאין לו שום שפה משותפת איתם, ולהרגיש זקן.

במשרד, דון מראיין את מייקל, ומחזיק מודעה מתיק העבודות שלו, שמציגה דירה שנראית בדיוק כמו זו שהוא גר בה. פגי לחוצה ולא נותנת למייקל לדבר – דון גוער בה על כך. הוא מחבב את מייקל, שמעריץ אותו מאז "המכתב" על חברות הסיגריות שפרסם. כשהוא יוצא מהחדר, דון מחמיא לפגי על העבודה הטובה שעשתה ומבקש ממנה לשכור אותו. היא מנסה להבין את ההתנהגות שלו, שהייתה שונה לחלוטין מול דון, אבל מודיעה לו שהתקבל לעבודה. בדיוק ברגע הזה, שניהם עומדים במסדרון וביניהם, במרחק, נמצאת המזכירה החדשה. משמאל לימין, לפי סדר הקבלה לעבודה – אשה קופירייטרית, אשה שחורה, בחור יהודי. בסטרלינג קופר של 1960 לא היו מאמינים.

בטי והנרי נשארים בבית ומחכים לצלצול הטלפון ולבשורות.כשהיא מקבלת את השיחה הגורלית, הוא עומד רחוק ממנה, אבל מיד מחבק אותה כשהיא מספרת לו שהיא בסדר. "אני סתם שמנה", היא אומרת. "אני לא רואה את זה", הנרי מתעקש. בטי מעירה שזה כי אמא שלו שמנה בעצמה. האם היא מפחדת להפוך למישהי שדומה לה?

פיט מכנס את כל החברה ומכריז על חזרת מוהוק איירליינס לחברה. הוא לוקח לעצמו את כל הקרדיט על המתרחש – אני הבאתי את התקציב, אני שכרתי קופירייטר לתפקיד (הוא לא היה מעורב בצעד הזה בכלל!) ולמרות שרוג'ר ינהל אותו, אני אדע את כל מה שהוא יודע. רוג'ר עוזב בכעס ודון יוצא אחריו כדי להרגיע אותו. "נמאס לי לנסות להוכיח שיש לי ערך במקום הזה" – איזה ערך בדיוק, לא ברור. הרי רוג'ר לא עושה כלום מאז שאיבד את לאקי סטרייק. אבל העובדה שבחור כל כך צעיר חושב שהוא הבוס שלו, מרגיזה אותו. דון מנסה להכניס אותו לפרופורציות ומספר שלבטי יש סרטן. למרות שהוא כמובן לא בטוח בכך, אבל הוא כנראה פסימי במיוחד, וכבר מתחיל לחשוב על חיי הילדים שלו בלי אמא, כמו שהוא גדל. "מתי הכל יחזור להיות נורמלי?" שואל רוג'ר. התשובה היא כמובן – אף פעם. הנורמלי בעולם של רוג'ר נגמר לתמיד, וכבר אין לו שליטה על מה שהיה בעבר. יש מי שמנהל את העניינים עכשיו, וזה לא הוא.

דון מתקשר לשאול למצבה של בטי, הנרי מופתע לגלות שדון יודע על המתרחש, והוא לא מרוצה מזה. הוא מעדכן שבטי בסדר ומיד ממהר להפטר מדון, אפילו בלי להגיד שלום. כשבטי שואלת מי זה היה, הוא עונה "אף אחד". יכול להיות שהנרי מתחיל להרגיש מאוים על ידי קודמו, או להבין שבטי עדיין זקוקה לדון בחייה. דון מספר למייגן את החדשות הטובות והיא שמחה. "את כל כך אופטימית", הוא מתפעל ממנה. למה שלא תהיה? היא בת 26 והזמן, כאמור, לצדה.

מייקל חוזר הביתה, לדירה פצפונת, עם אבא שמיד מדווח לו על שחקן עבר שמת. מייקל כמובן לא יודע מי זה, אבל מספר לו שקיבל את העבודה. האבא מברך אותו בברכת הכהנים בעברית, שפה עתיקה לפחות כמוהו. מייקל נבוך.

בסיום הפרק, סאלי ובטי אוכלות גלידה בשתיקה. בטי מנסה להתקרב אליה אבל לא יודעת איך. סאלי מבקשת ללכת לצפות בטלוויזיה – בניגוד מוחלט לכל הפעמים שרצתה להיות עם בטי, אבל זו רצתה להיפטר ממנה ושלחה אותה לטלוויזיה. אולי סאלי כבר ויתרה על בטי, שמתנחמת בשאריות הגלידה שלה, לבד. אומללוּת, אמרנו?

נקודות למחשבה:

- הבטחון העצמי של פגי השתנה מקצה לקצה. מספיק לראות איך היא מדברת עם רוג'ר ואליו, כאילו הוא שווה לה, לעומת הדרך המתנצלת שבה ביקשה ממנו את המשרד לפני שתי עונות. שלא לדבר על כך שאז הוא לא ידע כמעט מי היא, והיום הוא כבר "גאה בה". 

- דווקא בפרק שעוסק בפער דורות, לא רואים את קופר בכלל. אם דון ורוג'ר הופכים ללא רלוונטיים, קופר הוא כבר עם רגל וחצי בקבר, כנראה. 

אין עתידות, יש שאלות:

- האם חווית "כמעט המוות" שעברה על בטי תשנה אותה, ותהפוך אותה לאמא ורעייה טובה יותר? נראה שהיא משתדלת. 

- דון מנהל שלוש שיחות טלפון בפרק: אחת עם אמא של מייגן, שאותה הוא לא מבין, אחת עם בטי, שזקוקה לו, ואחת עם הנרי, ששונא אותו. האם הקשר בין השיחות הללו מרמז על קאמבק עתידי אפשרי של דון ובטי?

- בהמשך להידרדרות של רוג'ר, נותר רק לקוות שהוא לא הולך להפוך למאוד לא רלוונטי בקרוב, ולמות. זה ההימור שלי, אבל אני מקווה לטעות. 

והפרומו

לפרק הבא

עונה 1, פרק 10: אחד בפה, אחד בלב

"Jesus, Rachel, this is it. This is all there is, and I feel like it's slipping through my fingers like a handful of sand".

הפרק נפתח בהתייחסות לזקנה כאל דבר שלילי, כשג'ין, אבא של בטי, מגיע לבקר. בטי מודאגת משני דברים לגביו: הסכרת שלו ובת זוגו החדשה, שלדעתה רק מחכה לשדוד אותו בהזדמנות הראשונה. כמעט כל הדמויות עסוקות בפרק העשירי בהזדקנות, חולי ומוות, כשכל התהייה הזו מלווה, כרגיל, במוסר הלקוי הטיפוסי שלהן.

במשרדי סטרלינג קופר צופים בתשדיר תעמולה חדש של קנדי – דון מתאר אותו כ"קליל ונחמד ולא מטריד אותך בעניינים חשובים. והוא קליט". ניקסון, לעומת זאת, פוצח בתשדיר שלו בנאום משעמם על דולרים וסנטים. ברור לחלוטין מי מהשניים הוא הצעיר והמעודכן ומי הזקן הלא רלוונטי. ולא רק מבין המועמדים.

דון צופה בחוסר סבלנות במפגע הטלוויזיוני (כשהוא יושב בין שני גלגלי פילם, נראה כאילו אלו גלגלי המוח שלו שמנסים לעבוד). הוא מחליט שצריך לספר את הסיפור של ניקסון מול זה של קנדי: ילד נובוריש, מהגר חדש, שקנה את דרכו להארוורד, מול האיש שבא מכלום ובנה את עצמו – "אני רואה בו את עצמי", דון מסכם. בדחיפתו של רוג'ר, ההחלטה היא לייצר קמפיין שיכפיש את קנדי, אבל היי, בואו נצא לסוף שבוע ארוך קודם. 

ורוג'ר לחוץ לצאת לסוף השבוע, כי יש לו תכניות. מונה ומרגרט נוסעות מחוץ לעיר וזו הזדמנות נהדרת להזמין את ג'ואן להשתובב. היא דווקא מציעה צפייה משותפת בסרט "הדירה" ולא סתם. ג'ואן מקבילה את עצמה בשיחה לדמותה של שירלי מקליין בסרט – נערת מעלית והמאהבת המי יודע כמה של הבוס הבוגדני, שמנסה להפטר ממנו אבל מוקסמת בכל פעם מחדש ובסופו של דבר מנסה להתאבד. רוג'ר דוחה את ההשוואה ובחוסר הרגישות הטיפוסי שלו, מעיר רק שאשה לא יכולה להפעיל מעלית, ועוד אשה לבנה.

ילדה של אבא. רייצ'ל (צילום מהאתר הרשמי)

רייצ'ל מגיעה עם אביה לישיבה בנושא החנות והשינוי הצפוי לה. דון נותן לו נאום קצר (תוך כדי החלפת מבטים עם רייצ'ל) על כמה שהוא לא רלוונטי בגילו – הבת שלך ובני גילה, הם הקהל שלך, ואת הנכדים שלך לא תעניין בסיפורים על אולם השיש שאתה מחזיק בו כרגע. רייצ'ל מנסה להגן על כבודו האבוד של אביה – הוא בנה את עצמו מאפס, מי מכם יכול להגיד את זה על עצמו? כולם שותקים, למרות שכמה דקות לפני כן, דון הצהיר שהוא רואה בניקסון שהגיע מכלום, את עצמו.

כשדון מעדכן את רוג'ר על אובדן לקוח, הוא עונה במשפט שדון בעצמו אמר לפיט לפני כמה רגעים – ביום בו אתה מחתים לקוח, אתה מתחיל לאבד אותו. דון, מסתבר, לא ממש מאמין במשפט הזה אבל רוג'ר לא מתרגש במיוחד. כמו במקרה של קמפיין ניקסון, מה שמעניין את רוג'ר הוא הנאה ולא עבודה, ולכן הוא לוקח את דון לשכוח מהבעיות ולהשתובב עם דוגמניות שבאו להבחן בפרסומת. מסתבר שכשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח שמלה. 

רוג'ר בוחר לו זוג תאומות – אלינור ומיראבל – ומתחיל במסיבה. כשהוא שואל את מיראבל אם הוא יכול להרגיש את העור השקוף שלה, היא עונה שאין סיבה שלא, אחרי הכל, היא עובדת כאן עכשיו. היא אולי צעירה, אבל עדיין חיה בעולם שבו נשים ידועות כרכוש ציבורי במקום העבודה. 

ואז מגיע התקף הלב, ובתזמון המושלם. כשמדובר באיש לא צעיר שמבלה את רוב זמנו ברביצה, שתייה ועישון, זה הרי היה חייב לקרות מתישהו. אבל זה לא קרה באמצע יום עבודה, לא עם ג'ואן (או חלילה, עם אשתו), לא בבית מלון יפה ומסודר. ההתקף תופס את רוג'ר ברגע הכי נמוך שלו מאז תחילת הסדרה – בשיאה של חגיגת שכרות עם ילדה שהוא לא מכיר, כשהוא עירום על רצפת המשרד, מול מנהל הקריאייטיב החשוב שלו. כנראה שהלב של רוג'ר מנסה להגיד לו משהו. לפחות בשלב הראשון הוא לא מבין את המסר ועוד קורא בשמה של מיראבל. דון מתעלם לרגע מהעובדה שהאיש סובל גם ככה, נותן לו סטירה ומודיע לו שמעכשיו הוא יקרא בשמה של אשתו, מונה. התקף לב או לא, חייבים להיות בשליטה.

מי בכלל ידע שיש לו לב? רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

כשפיט מגיע אל בית החולים, הוא ודון צופים בתשדיר חדש של קנדי שמכפיש את ניקסון. בזמן שבסטרלינג קופר חשבו שיחזרו מסוף שבוע ארוך ויתחילו לעבוד על הרעיון הגאוני שלהם, יש מישהו שכבר עשה את זה קודם, וקוראים לו קנדי. כמו ניקסון, החברה מפגרת אחרי המתחרים שלה, וממש כמו רוג'ר עצמו, לא עומדת בקצב וכושלת מול רוח צעירה.

בהשפעת החוויה המטלטלת שעבר, רוג'ר מתחיל לדבר על אנרגיות ונשמה, ממרר בבכי, אומר לאשתו שהוא אוהב אותה ואפילו מחבק את הבת שלו. בסצנה אחת, רוג'ר עושה ברצף את כל הדברים שהם הכי לא רוג'ר. התקף הלב מזכיר לו שיש לו לב. 

ג'ואן, שנבהלה מהצהרת האהבה של שותפתה לדירה, ובחרה בבחור מבוגר לבלות איתו את הלילה, נקראת למשרד ומקבלת את הבשורה מקופר. היא כותבת מברק ללקוחות ובוכה תוך כדי עבודה. כשהם יוצאים מהמשרד, קופר אומר לה את מה שהיא לא אומרת לעצמה – את ראויה ליותר. אל תבזבזי את נעורייך על איש זקן. ומכיוון שלפנות בוקר אין מי שיפעיל את המעלית, הוא מבקש ממנה ללחוץ על הכפתור – מעין אישור לכך שג'ואן היא אכן נערת המעלית מהסרט, בדיוק כמו שטענה בתחילת הפרק. 

ואם לרגע היה נדמה שדון למד מכל החוויה לקח על אהבה ונאמנות, כמובן שגם הפעם הוא מאכזב. הוא מגיע לביתה של רייצ'ל, ומגייס את כל הטרגדיה כדי להשיג את מבוקשו – הוא רגיש וחלש, תשוש ומיואש מהחיים – פתאום הוא מבין כמה הם קצרים ואיך הכל חומק מאיתנו עם הזמן. לא רק שהוא מצליח לשבור את ההתנגדות, דון אפילו גורם לרייצ'ל לבקש שישכב איתה. כן, בבקשה, היא אומרת. 

כשהוא מגיע לדירה, דון מספר לרייצ'ל שהמפגש הראשון שלו עם המוות היה בגיל 15 והמתה הייתה הדודה שלו. אחרי שהוא מצליח להסיר ממנה את ההגנות, הוא מסיר חומה משל עצמו בתמורה ומספר לה על משפחתו ועל אמו. דון נותן לרייצ'ל את מה שאף אחד לא מקבל ממנו – את האמת.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 1:

·         

     למרות שאין שום קשר לעלילת הפרק, דואגים מדי פעם להזכיר לנו את היחסים בין פיט ופגי, כדי להבהיר את עמדתו של פיט לגבי כל העניין – הכחשה גורפת, שבוודאי הייתה מגיעה לשיאה אם הוא היה יודע שנולד לו תינוק, ולהצדיק במידה מסוימת את בחירתה של פגי בנושא.

עונה 2:

·     ולמרות שנראה כאילו רוג'ר הבין כמה דברים על אשתו והמשפחה שלו, ועם כל הצהרות האהבה, כל העניין לא מחזיק יותר מדי זמן, הוא עוזב את מונה ומתחתן עם ג'יין.