"None
of you want any of us to have a good time just because you never did"
- "No. We're worried about you"
שנת 1966 היא תחילת הסוף של שנות השישים, ותחילת שיא המהפכה, תחילת
התקופה שמעבירה את השליטה לדור הצעיר. אם עד עכשיו ראינו את העולם של עובדי סטרלינג
קופר דרייפר פרייס מנוהל על ידי המבוגרים, עכשיו הם מתחילים להפוך ללא רלוונטיים.
כבר בפרק הראשון והשני ראינו קצת מתח בין הצעירים למבוגרים והוא מתגבר מאוד בפרק
השלישי. יחד עם המהפכה הצעירה, גם שוויון ההזדמנויות מתחיל להכנס פנימה בפרק הזה.
בסצנה הראשונה אנחנו מוצאים את בטי – זו שלא קיבלה אפילו שניית מסך
אחת בפרק הקודם – ומבינים למה. היא לגמרי ראויה לפרק משלה. בטי המשיכה להידרדר
מהעונה הקודמת, ועל הבגדים הדודתיים המשעממים שהתחילה ללבוש, הוסיפה גם משקל עודף,
ויחד עם תסרוקת איומה ואיפור מוגזם, הפכה למישהי שבטי דרייפר לא הייתה מעזה
להיראות איתה ברחוב. כשהילדים לא מצליחים לסגור את השמלה שלה, היא מחליטה להשאר
בבית.
בניגוד מוחלט אליה, בסצנה הבאה מייגן מחליקה בקלילות לשמלה שדון סוגר
בלי שום בעיה. היא מדברת עם אמא שלה בטלפון ומעבירה את המכשיר אל דון, שלא מבין
אותה בכלל. הם מדברים בשפה שונה. בפגישה עם הלקוח מהיינץ במסעדה, נראה שגם מייגן
מדברת בשפה שונה מהשאר. הם מבוגרים, היא שואלת על הבת המתבגרת שלהם, שאליה היא
קרובה יותר במנטליות – מייגן היא היחידה שמזהה את שם השיר של הרולינג סטונס –" "Time is on my side. ואכן, הזמן באמת נמצא לצידה, ולטובתה.
 |
| רולינג סטונס בקמפיין לשעועית. ברור. מייגן ודון (צילום מתוך האתר הרשמי) |
הארי משיג פגישה עם המנהל האישי של הסטונס ומגיע לבשר על כך לדון,
אחרי שהוא עובר את מזכירתו החדשה – בחורה שחורה, שנשכרה אחרי הפרק הקודם, וגם לה
קוראים דון (Dawn). את הארי זה מבלבל, את רוג'ר זה מצחיק. הארי מנסה להרחיב את
היציאה עם דון גם לארוחת ערב, אך הוא מסרב (האם הוא שמע את סיפור החיקוי של מייגן
ולכן הוא דוחה אותו, או שפשוט אין לו עניין להסתובב עם הארי?)
פולין, אמא של הנרי ואשה שמצדיקה מאוד את שמה, מגיעה לנזוף בבטי על כך
שלא התלוותה אליו לאירוע בערב. כמובן שהיא מוצאת את בטי משועממת ואוכלת מול
הטלוויזיה. היא מיד מאבחנת את מצבה של בטי – נהיה לך נוח ואת מוותרת לעצמך. היא
מדברת מנסיון וממליצה לבטי על כדורי דיאטה. בטי, שכנראה מתגעגעת כרגע לימים שהייתה
נשואה ליתום, לא מאבדת את העשתונות ושואלת את חמותה השמנה לא פחות, "למה את
לא לוקחת אותם?" כשהיא הולכת לרופא, הוא מכנה אותה "אישה בגיל
העמידה" והיא נראית מזועזעת אבל לא אומרת דבר. גם הוא חושב שהבעיה שלה נובעת
כנראה משעמום ואומללות, אבל מוצא אצלה בעיה אחרת – גידול. כן, בטי, דוגמנית לשעבר,
אישה מהממת ומוקפדת עד לא מזמן, הפכה לאשה מבוגרת עם בעיות בריאות.
בטי מגיעה הביתה עם הבשורה והנרי לא נמצא שם. במקום להתקשר אליו, היא
בוחרת להתקשר דווקא אל דון, היא רוצה לחזור לעבר חסר הדאגות שלה ולכן כשהוא קורא
לה "בירדי", כמו פעם, היא נרגשת. "תגיד את מה שאתה תמיד
אומר", היא מתחננת כמעט. "הכל יהיה בסדר", הוא מבטיח. אבל הכל בעצם
כל כך שונה מהימים שהיא הייתה בירדי שלו.
פגי נלהבת מכך שדון קורא לה לחדרו, כי היא חושבת שמדובר במשהו שקשור
להחתמת הסטונס על קמפיין היינץ – אבל בסופו של דבר מתברר שהוא בסך הכל רצה לתת לה
אחריות מקצועית נוספת – לשכור קופירייטר חדש שישרת את מוהוק איירליינס שמחזירים את
התקציב שלהם לחברה. כשהיא מחפשת את המועמד המתאים, סטן ממליץ לה לא ללכת על מישהו
מוכשר מאוד, כדי שלא תמצא את עצמה עובדת תחתיו, כיוון שהוא גבר. אבל פגי לא מרגישה
מאוימת במיוחד מנוכחותו של אף אחד אחר. היא בטוחה במקום שלה.
בטי מגיעה למרפאה ושם פוגשת את ג'ויס, חברה מהעבר שבקושי מזהה אותה,
בגלל המשקל העודף והלבוש. ג'ויס, שמסתבר שגם לבעלה קוראים הנרי, באמת חולה ונמצאת
בטיפולים, ומבקשת להפגש עם בטי לארוחת צהריים. בטי נרתעת, כנראה מנוכחות המחלה
שאולי מאיימת גם עליה, ונמצאת כל כך קרוב. בסופו של דבר היא מסכימה. הן שותות תה
(ג'ויס לא מרגישה את טעם האוכל) ובטי שואלת על המחלה. היא מרגישה שהיא לא יכולה
להשאיר את הילדים עם דון ומייגן או עם הנרי ואמו, מכיוון שכך "הם לעולם לא
ישמעו עלי מילה טובה". מעניין שבטי בכלל לא חושבת שמצב כזה יכול להיות
באשמתה. מגדת עתידות מגיעה וקוראת בעלי התה של בטי. "את נשמה גדולה",
היא אומרת לה. "את חשובה מאוד לאנשים סביבך". בטי מתחילה לבכות – למרות
שמגדת העתידות אומרת את ההפך ממה שהיא אמרה. האם היא מופתעת?
 |
| כמה קלוריות יש בכוס תה? בטי פרנסיס (צילום מתוך האתר הרשמי) |
דון והארי הולכים אל מאחורי הקלעים בהופעה של הרולינג סטונס, שטרם
הגיעו. כולם מעשנים, למרות הכיתוב "לא לעשן" על הקיר, וכל האזור מלא
נערות מתבגרות שמחכות ללהקה. דון, האדם היחיד בחליפה, נותן כסף לשומר כדי שיודיע לו
מתי הלהקה מגיעה, והשומר עונה לו "אני מבטיח, אתה תדע" – הרי בשנייה שהם
יגיעו, ההיסטריה תתחיל. דון לא מבין את זה, כנראה.
בחורה צעירה (מאוד) בודקת שדון והארי לא שוטרים (אחרת, מה יש להם
לעשות שם?) כשהיא רוצה לעשן ג'וינט וגם מציעה להם ממנו (דון מסרב, הארי מסכים).
היא והחברה שלה שואלות במה הם עוסקים. תחום הפרסום מוכר להן מהסדרה "bewitched" והן ממש לא יודעות
מי זה צ'רלסטון הסטון. כשהארי והחברה נכנסים פנימה, לחדר הלהקה, דון נשאר לבד עם
הבחורה הצעירה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו מתנהג הפוך מבדרך כלל, ולא
מנסה להתחיל איתה, ויותר מזה – היא האשה הראשונה בסדרה שלא מעוניינת בו. הוא מדבר
אליה כמו אבא, מנסה להבין מה היא מוצאת בלהקה ומה היא מתכוונת לעשות כשתראה אותם.
"אנחנו דואגים לכם", הוא אומר. אנחנו, ההורים, המבוגרים. אולי דון חושב
על הבת שלו בעוד כמה שנים.
בטי רוצה לשכב עם הנרי, אולי כדי לנצל את החיים, אולי כדי למצוא חן
בעיניו כדי שיזכור אותה לטובה אם תמות. "עבר יותר מדי זמן", היא אומרת –
בגלל המשקל (הרי היא לא מרשה לו לראות אותה יוצאת מהאמבטיה אפילו), או תוצאה של
שעמום כללי? "חשבתי שזה מה שרצית", הוא אומר לה. אחר כך היא חולמת על
הילדים בבית, בלעדיה, לבושים שחורים ואוכלים ארוחת בוקר שאמא של הנרי הכינה. היא
מנסה להתנצל בפני סאלי ולא מצליחה. על מה היא מנסה לבקש סליחה? על שמתה? על האמא
שהייתה בעודה בחיים?
הארי רץ אל דון בהתלהבות ומספר שהצליח להחתים את הלהקה. אבל מסתבר
שהלהקה רק עכשיו הגיעה. כנראה שגם הארי מספיק זקן כדי לא לדעת איך הרולינג סטונס
נראים, ושאין שום סיכוי שהם היו מגיעים ואף אחד לא היה צורח. גם לו נמאס מחיי
המשפחה שלו, הוא משועמם וחושב רק על הבנות בהופעה, כולן צעירות, רוצות ליהנות ועל
סמים. הארי חולם על כולן – על מייגן, על הבנות, רק על ג'ניפר, אשתו, הוא מדבר
בחוסר התלהבות. אותה ג'ניפר שרק לפני כמה שנים התחנן שתתן לו לחזור הביתה.
למחרת בבוקר, מייגן – הכי לא בטי שיש, כאמור – מסתובבת בבית בלבוש
מינימלי ומנסה להעיר את דון. הוא מספר לה על מצבה של בטי והיא בהלם, אבל מוכנה
להתמודד עם מה שיבוא ואפילו לקחת אליה את הילדים במקרה הגרוע ביותר. דון אפילו לא
רוצה לדבר על אפשרות כזו. לא מתחשק לו לצאת החוצה אבל מייגן מבינה טוב מאוד מה
הבעיה שלו – אתמול כשרצית ללכת להופעה זה לא היה יותר מדי, אבל כשאנחנו הולכים
לפגוש את החברים שלי פתאום יש לך בעיה. כנראה שדון לא מעוניין לבלות את היום עם
ילדים צעירים שאין לו שום שפה משותפת איתם, ולהרגיש זקן.
במשרד, דון מראיין את מייקל, ומחזיק מודעה מתיק העבודות שלו, שמציגה
דירה שנראית בדיוק כמו זו שהוא גר בה. פגי לחוצה ולא נותנת למייקל לדבר – דון גוער
בה על כך. הוא מחבב את מייקל, שמעריץ אותו מאז "המכתב" על חברות
הסיגריות שפרסם. כשהוא יוצא מהחדר, דון מחמיא לפגי על העבודה הטובה שעשתה ומבקש
ממנה לשכור אותו. היא מנסה להבין את ההתנהגות שלו, שהייתה שונה לחלוטין מול דון, אבל
מודיעה לו שהתקבל לעבודה. בדיוק ברגע הזה, שניהם עומדים במסדרון וביניהם, במרחק,
נמצאת המזכירה החדשה. משמאל לימין, לפי סדר הקבלה לעבודה – אשה קופירייטרית, אשה
שחורה, בחור יהודי. בסטרלינג קופר של 1960 לא היו מאמינים.
בטי והנרי נשארים בבית ומחכים לצלצול הטלפון ולבשורות.כשהיא מקבלת את
השיחה הגורלית, הוא עומד רחוק ממנה, אבל מיד מחבק אותה כשהיא מספרת לו שהיא בסדר.
"אני סתם שמנה", היא אומרת. "אני לא רואה את זה", הנרי מתעקש.
בטי מעירה שזה כי אמא שלו שמנה בעצמה. האם היא מפחדת להפוך למישהי שדומה לה?
פיט מכנס את כל החברה ומכריז על חזרת מוהוק איירליינס לחברה. הוא לוקח
לעצמו את כל הקרדיט על המתרחש – אני הבאתי את התקציב, אני שכרתי קופירייטר לתפקיד
(הוא לא היה מעורב בצעד הזה בכלל!) ולמרות שרוג'ר ינהל אותו, אני אדע את כל מה
שהוא יודע. רוג'ר עוזב בכעס ודון יוצא אחריו כדי להרגיע אותו. "נמאס לי לנסות להוכיח שיש לי ערך במקום הזה" – איזה ערך בדיוק,
לא ברור. הרי רוג'ר לא עושה כלום מאז שאיבד את לאקי סטרייק. אבל העובדה שבחור כל
כך צעיר חושב שהוא הבוס שלו, מרגיזה אותו. דון מנסה להכניס אותו לפרופורציות ומספר
שלבטי יש סרטן. למרות שהוא כמובן לא בטוח בכך, אבל הוא כנראה פסימי במיוחד, וכבר
מתחיל לחשוב על חיי הילדים שלו בלי אמא, כמו שהוא גדל. "מתי הכל יחזור להיות
נורמלי?" שואל רוג'ר. התשובה היא כמובן – אף פעם. הנורמלי בעולם של רוג'ר
נגמר לתמיד, וכבר אין לו שליטה על מה שהיה בעבר. יש מי שמנהל את העניינים עכשיו,
וזה לא הוא.
דון מתקשר לשאול למצבה של בטי, הנרי מופתע לגלות שדון יודע על המתרחש,
והוא לא מרוצה מזה. הוא מעדכן שבטי בסדר ומיד ממהר להפטר מדון, אפילו בלי להגיד
שלום. כשבטי שואלת מי זה היה, הוא עונה "אף אחד". יכול להיות שהנרי
מתחיל להרגיש מאוים על ידי קודמו, או להבין שבטי עדיין זקוקה לדון בחייה. דון מספר
למייגן את החדשות הטובות והיא שמחה. "את כל כך אופטימית", הוא מתפעל
ממנה. למה שלא תהיה? היא בת 26 והזמן, כאמור, לצדה.
מייקל חוזר הביתה, לדירה פצפונת, עם אבא שמיד מדווח לו על שחקן עבר
שמת. מייקל כמובן לא יודע מי זה, אבל מספר לו שקיבל את העבודה. האבא מברך אותו
בברכת הכהנים בעברית, שפה עתיקה לפחות כמוהו. מייקל נבוך.
בסיום הפרק, סאלי ובטי אוכלות גלידה בשתיקה. בטי מנסה להתקרב אליה אבל
לא יודעת איך. סאלי מבקשת ללכת לצפות בטלוויזיה – בניגוד מוחלט לכל הפעמים שרצתה
להיות עם בטי, אבל זו רצתה להיפטר ממנה ושלחה אותה לטלוויזיה. אולי סאלי כבר ויתרה על
בטי, שמתנחמת בשאריות הגלידה שלה, לבד. אומללוּת, אמרנו?
נקודות למחשבה:
- הבטחון העצמי של פגי השתנה מקצה לקצה. מספיק לראות איך היא מדברת עם רוג'ר ואליו, כאילו הוא שווה לה, לעומת הדרך המתנצלת שבה ביקשה ממנו את המשרד לפני שתי עונות. שלא לדבר על כך שאז הוא לא ידע כמעט מי היא, והיום הוא כבר "גאה בה".
- דווקא בפרק שעוסק בפער דורות, לא רואים את קופר בכלל. אם דון ורוג'ר הופכים ללא רלוונטיים, קופר הוא כבר עם רגל וחצי בקבר, כנראה.
אין עתידות, יש שאלות:
- האם חווית "כמעט המוות" שעברה על בטי תשנה אותה, ותהפוך אותה לאמא ורעייה טובה יותר? נראה שהיא משתדלת.
- דון מנהל שלוש שיחות טלפון בפרק: אחת עם אמא של מייגן, שאותה הוא לא מבין, אחת עם בטי, שזקוקה לו, ואחת עם הנרי, ששונא אותו. האם הקשר בין השיחות הללו מרמז על קאמבק עתידי אפשרי של דון ובטי?
- בהמשך להידרדרות של רוג'ר, נותר רק לקוות שהוא לא הולך להפוך למאוד לא רלוונטי בקרוב, ולמות. זה ההימור שלי, אבל אני מקווה לטעות.
והפרומו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה