עונה 2, פרק 12: אנשים לא משתנים

 

"I have been watching my life. It's right there. I've been scratching at it trying to get into it, but I can't."

בהמשך לשינויים שעוברים על הדמויות בפרק הקודם, הפעם כמעט כל אחת מהדמויות מנסה להיות מישהו אחר, להשתנות או להתאים לתפקיד, צורת חיים שונה. ולא תמיד בהצלחה, יש לציין.

בטי חותמת על צ'ק בשמו של דון, היא מנסה לנהל את הבית בהיעדרו גם בתחומי האחריות שלו. היא תופסת את סאלי מעשנת ומיד מענישה אותה – כמובן, לא מתוך דאגה לילדה אלא כי "יכולת לשרוף את הבית". סאלי צועקת עליה שדון עזב את הבית כי היא טיפשה ורעה. היא מנסה להיות המבוגרת – לעשן, לעמת את בטי עם המציאות, ודווקא בטי מתנהגת כמו ילדה קטנה, צועקת ומנסה לשקר – אבא נסע בענייני עסקים, היא אומרת.

בסטרלינג קופר, פגי מכנסת ישיבה בהיעדרו של דון, וכולם מנסים למצוא רעיון לפרסום ארטיקים. פגי וסאל מעלים זכרונות על אמא ששוברת את הארטיק לשניים ומחלקת אותו באהבה בין ילדיה, בטקסיות כמעט דתית. הנקודה האמהית והרגישה מגיעה מאשה (שהיא סוג של אמא בעצמה) ובחור הומו. קן לא זוכר חוויה כזו. 

פיט מגלה דרך הילדי, המזכירה שלו, שנקבעה לו פגישה עם סוכנות האימוץ. קשה לדעת ממה הוא פחות מרוצה – מהעובדה שטרודי קבעה את הפגישה בלי להתייעץ איתו, או מכך שהילדי יודעת על כל העניין ועוד מתרגשת כל כך מהאבירות שבאימוץ ילד "נטוש". בבית, פיט מתפרץ על אשתו ומודיע לה שהם לא הולכים לאמץ שום ילד. העניין מגיע לצעקות ובסופו של דבר הוא זורק את ארוחת הערב מהחלון. השאלה היא האם פיט עד כדי כך לא רוצה לאמץ ילד, או שהוא מרגיש מושפל מכך ששתי נשים מנהלות את החיים שלו מאחורי גבו.  

אחותו של קופר מגיעה לביקור – היא היחידה שמותר לה לנעול נעליים במשרד – והם דנים במיזוג עם PPL. הוא מפחד שלא יהיה בו צורך יותר עם ההנהלה החדשה. הבעיה היא, שהוא לא מבין כל כך שכבר היום הוא לא בדיוק הבן אדם הכי נחוץ במשרד. קופר רוצה להרגיש שהוא עדיין חלק מהמקום, למרות שבסופו של דבר, הוא תקוע במשרד שלו רוב הזמן ולא יודע מה מתרחש סביבו. 

דון, עדיין בקליפורניה, עדיין לא בחליפה, דופק בדלת כלשהי. משם מתחיל פלאשבק ההיכרות שלו ושל אנה, אשתו של דון דרייפר האמיתי, שמנסה להבין מה עלה בגורלו ושמגלה שהוא נהרג ושדיק לקח את הזהות שלו. כל מה שדיק וויטמן רוצה זה להיות דון דרייפר. הוא לא חשב שיפגע באף אחד. 

החברים הכי טובים. דון/דיק ואנה (צילום מהאתר הרשמי)

למרות האווירה המתוחה בעבר, כשדון מגיע אל ביתה של אנה, נראה שהם החברים הכי טובים. היא מיד מזנקת עליו ומחבקת אותו באהבה, אבל גם שואלת אותו אם הוא בצרות. אחר כך הם יושבים במרפסת (עליה, אנחנו מגלים, דון שילם), והוא מנסה להסביר לה מה קרה, בכנות מפתיעה שלא אופיינית לו – אולי כי כרגע, הוא דיק וויטמן ולא דון דרייפר. "הרסתי הכל. את המשפחה, אשתי, הילדים". החיים שלו, הוא אומר, עומדים מול עיניו והוא יכול רק להתבונן בהם ולא להכנס פנימה. דיק מאוד רוצה להיות דון דרייפר המוצלח והמאושר, אבל הוא לא מצליח. 

שגרת עקרת הבית התמימה והמושלמת שג'ואן מנסה ליצור בחייה, מתחילה להסדק כשגרג רומז לה שהוא לא יכול להשלים עם הניסיון המיני שלה ולא יודע לתת לה את "מה שהיא רוצה", לדעתו. ג'ואן אומרת לו שמבחינתה לא היה שום דבר לפניו. עד כדי כך היא מתאמצת להיות מישהי אחרת בשבילו. 

אביה של טרודי מתקשר אל פיט למשרד ומודיע לו שהוא שוקל אם להשאיר את קלירסל בטיפול החברה. לא משום סיבה מקצועית, כי המכירות נהדרות, אבל בבית טרודי לא מקבלת את מה שהיא רוצה. פיט לא נכנע לסחיטה שלו ודורש להפסיק להתערב בעניינים הפרטיים שלו ושל אשתו. כרגע הוא היחיד שלא מתנצל על מי שהוא או מה שהוא עושה.

בפלאשבק הבא לעבר של דון/ דיק ואנה, הוא מספר לה שפגש בחורה נהדרת והוא עומד להתחתן איתה. הוא מדבר עליה באהבה וכולו שמח ומאושר (ואי אפשר שלא לתהות לאן כל זה נעלם ומה השתבש בדרך). הוא צריך להתגרש ממנה כדי להתחתן עם בטי, אבל מבטיח לדאוג לה תמיד, מה שאגב, מסביר את עניין המרפסת. "תהיה לך הזדמנות לחיים חדשים", אנה מקווה. הוא באמת קיבל אותה, אבל גם הרס אותה. 

אבל עם כל הכבוד לדון, ההתקדמות הגדולה בפרק הזה שייכת לפגי. היא סימנה לעצמה מטרה – להצליח כאשה בעולם הגברי – והיא כובשת אותה, צעד אחרי צעד, לאורך הפרק. אנחנו רואים אותה נשארת בעבודה בשעה מאוחרת וגונבת סיגריה מאחת המזכירות – וברור שלא בפעם הראשונה. היא מובילה את הפרזנטציה ללקוח, בהצלחה רבה, באמצעות רעיון "טקס הארטיקים" שהיה כולו שלה, ולסיום היא מחליטה שנמאס לה לחלוק חדר עם מכונת צילום והיא ניגשת לרוג'ר ומבקשת לקבל את המשרד הריק של פרדי. להפתעתה, היא גם מקבלת אותו. רוג'ר מתרשם מכך שיש לה אומץ שלגברים שסביבה אין. ובאמת, כשהם מגלים שהיא קיבלה משרד משלה, הם מאבדים את העשתונות. 

בטי מתקשרת לחברתה שרה בת' כדי לשאול על בית ספר פרטי לסאלי. היא עדיין לא רואה שהבעיה לא בילדה, אלא בה. אבל שיחת הטלפון כנראה גורמת לה להתפכח – שרה בת' מספרת לה שנסיון השידוך שלה בינה לבין ארתור, גרם לה לשכב איתו, ובטי מזועזעת. היא מנסה להתנער מאחריות ומתעצבנת כמו ילדה קטנה, עד ששרה בת' צועקת עליה "את אישה נוראית". ממש כמו סאלי בתחילת הפרק. כנראה שמשהו כן מחלחל פנימה ובטי מנסה להפוך לאמא טובה שמתייחסת לבת שלה כמו אל ילדה גדולה. היא מעניקה לסאלי מגפי רכיבה ומספרת לה את האמת על המשבר עם דון. בסיום השיחה, סאלי מבחינה בכך שהיא מדממת. בטי לא נראית נסערת במיוחד אבל העניין חשוד ביותר.

ג'ואן מביאה את גרג למשרד ומשוויצה בו בפני פגי ורוג'ר. גרג מגלה שרוג'ר יודע עליה "יותר מדי" ומתנקם בה בדרך הכי אכזרית שיש – אונס אותה על רצפת המשרד של דון, כשהוא שואל "זה מה שאת רוצה, לא?" אחרי שהיא מבינה שהיא לא מצליחה להתנגד לו, המבט של ג'ואן קפוא ומצמרר. כשהם יוצאים מהמשרד, הוא מתנהג כאילו לא קרה כלום והיא עדיין בהלם. הפרחים שנתן לה נשארו על השולחן.

איזה חמוד גרג, וגם ג'נטלמן שמביא פרחים. ג'ואן וגרג, רגע לפני (צילום מהאתר הרשמי)

דון מתעניין בעבודה בתיקון מכוניות, הוא מציג את עצמו כדיק ולא ברור אם הסצנה היא פלאשבק או שמתרחשת בהווה – כנראה גם לא במקרה. דון כבר ממש הפך להיות דיק ויטמן והשתנה כל כך מהגבר בחליפה משדרות מדיסון. אולי הוא בכלל רוצה לוותר על האיש הזה. 

פגי מנהלת שיחה עם ג'ואן על גרג. הוא מאוד נאה, היא אומרת. כמו הרופא שמקווים לראות אבל קיים רק בסרטים. ג'ואן לא נראית נלהבת לדבר עליו, אבל מול הקופירייטרית שעומדת מולה בכניסה למשרדה החדש, היא חייבת להיות מוצלחת איכשהו, ולכן היא משבחת אותו בסופו של דבר. פגי מקנאה בג'ואן על הבחור, ג'ואן מקנאה בפגי על המשרד. אף אחת מהן לא יודעת מה השנייה הקריבה כדי להגיע לשם. 

דון מתקן כסא בבית של אנה, בזמן שהיא קוראת בקלפים. הוא מוצא אצלה את הספר ששלח לה, Meditation is an Emergency (וכך אנחנו יודעים שלא מדובר בפלאשבק). אנה מסבירה לו, בהשפעת הקלפים או שלא, שהדבר היחיד שמונע ממנו להיות מאושר, זו המחשבה שהוא לבד. אתה יכול להשתנות, היא אומרת. אנשים לא משתנים, הוא עונה.

פיט מבקר את פגי במשרדה החדש. היא מנצלת את הבר שפרדי השאיר, יושבת לשולן ושותה, כמו הגברים בדיוק. חוגגת את נצחונה. איך השגת את המשרד הזה? הוא שואל. "אני שוכבת עם דון. זה עובד יופי" – היא כבר לא מפחדת להגיד את מה שהיא רוצה. פיט אומר לפגי שלדעתו לא בטוח שדון יחזור (ולפי מה שראינו, דון בעצמו לא בטוח גם כן) אבל פגי מאמינה שאם הוא יעשה את זה, יש לו סיבה טובה. היא לא מוכנה להטיל שום ספק בדון. הוא היחיד שמאמין בה. 

הפרק מסתיים כשדון נכנס לתוך הים, עומד ונותן לגלים להכות בו. הטבלה? לידה מחדש? ובאיזה זהות? נראה שדון הגיע להחלטה. רק לא ברור עדיין איזו. 

נקודות למחשבה:

-          - לאחותו של קופר קוראים אליס. כלומר, אליס קופר.

-          - אנה קונה לדון בגדים, בפרק אחר ג'יין קונה לדון בגדים. בטי לעולם לא קונה לדון בגדים.

-          - לפני שהוא אונס אותה, גרג אומר לג'ואן "תדמייני שאני הבוס שלך". אבל ברור שרוג'ר לעולם לא היה עושה לה כזה דבר.

-          - יכול להיות שההתקדמות הגדולה של פגי נובעת מהעובדה שדון לא בסביבה? הוא מאיים עליה? 

עתידות (ספויילרים, בלע"ז): 
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 3:

-          דון אומר שאנשים לא משתנים. ולמרות שהוא מנסה, הוא באמת לא משתנה וחוזר לבגוד בבטי למרות כל החרטה שלו בפרק הנוכחי.

 

עונה 2 פרק 8: מאחורי כל גבר מצליח

"You need someone to lay down on the barbed wire so you can run over them"

שלוש נשים מרכזיות עומדות על הסקאלה הנשית בסדרה: בקצה אחד בטי, עקרת הבית המושלמת. בקצה השני פגי, אשה שעובדת במקצוע גברי, לא נשואה ולא בזוגיות ובאמצע – ג'ואן, שאמנם עובדת, אבל במקצוע נשי, ואמנם עומדת להתחתן ולהקים משפחה, אבל ספק אם היא רוצה או יכולה להפוך לעקרת בית. כל אחת מהן מגלה שעם כל הכבוד לכישורים ולשכל שלה, שבאים לידי ביטוי בעלילת הפרק הזה, הן עדיין נתונות לשליטת הגברים, שמשתמשים בהן, מקבלים את הקרדיט וההכרה על מה שהן עשו, וגורמים להן לאכזבות.

אחרי בוקר של רכיבת – עצבים, בטי מתנהגת בקרירות אל דון ופוקדת עליו לתקן דברים בבית לקראת המסיבה בשבוע הבא. דון מניח שהיא לחוצה מארגון האירוע. היא אמנם לא מגלה לו מה הבעיה האמיתית, אבל גם לא נראה שהיא הולכת להניח לעניין, עכשיו כשהיא יודעת בוודאות שדון אכן בוגד בה.

פגי והאב גיל נפגשים שוב במקרה, אצל אחותה של פגי. הוא אומר לה שהיא נראית מרוחקת, ובאמת המרחק הפיזי בין שניהם נראה עצום. הוא מנסה להתקרב אליה ומבקש להשתמש בשירותיה כקופירייטרית כדי לפרסם את הנשף השנתי של הכנסייה. כל השיחה ביניהם מעלה את השאלה – למה פגי בכלל הולכת לכנסייה, אחרי שבעבר לא הלכה וגם הצהירה שאין לה עניין בכך? האם היא מנסה לכפר על ה"חטא" שלה?

עוד פעם באת לעשות לי רגשי? האב גיל ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

דון מציע לשווק את בירה הייניקן בתצוגות קטנות בסופרמרקטים, כדי לפנות לעקרות בית מתוחכמות, שמרגישות שהולנד היא פריז בשבילן, כשהן מארחות ומשעשעות את חבריהן בבית. בינתיים, עקרת הבית הפרטית שלו מוציאה אגרסיות כשהיא מנסה להכין את הבית לאירוח, ושוברת כסא לעיני הילדים ההמומים. 

רוג'ר והארי נפגשים כדי לדון במחלקת המדיה. האווירה מקצועית לחלוטין (שלא כמו במפגשי רוג'ר – דון, אבל מה לעשות, הארי אפילו לא מעשן) ובסופו של דבר מוחלט שהמחלקה לא תורחב והארי צריך לדאוג לעבודה מושלמת בעצמו. טוב, לא ממש בעצמו כי בסופו של דבר ג'ואן נשלחת לעזרה ונדלקת על התפקיד – לקרוא תסריטים ולוודא שהתוכן מתאים לפרסומות ולא פוגע בתדמית המוצר. סוף סוף, מסתבר, היא מקבלת אתגר שכלי כלשהו, והיא מאמצת אותו בהתלהבות. בבית היא מספרת לגרג בטבעיות ש"זו העבודה שלי", כאילו היא כבר עשר שנים בתפקיד. הוא דווקא מעוניין שהיא תחשוב פחות ותשרת אותו יותר, ובעיקר חולם על היום שבו ג'ואן תוכל להתפטר ולהיות עקרת בית במשרה מלאה. מה שמעניין בכל השיחה של שניהם בארוחת הערב, זה שהפריים עקום, ולא במקרה. שום דבר לא בסדר בין שני אלה ובטח לא עם הדרך שבה כל אחד מהם רואה את העתיד.

פגי מעמידה פנים שיש לה מזכירה, כשהאב גיל מתקשר אליה. היא גם מפגינה גישה מתנשאת כשהיא מסבירה לו שהיא מבינה בפרסום ומבטלת את הביקורת שהוא משמיע בפניה על העבודה שלה. בפרוייקט הקטן הזה שלקחה על עצמה, פגי סוף סוף מרשה לעצמה להפגין בטחון, אבל רק כי היא חכמה על חלשים. נשות הכנסייה חושבות ש"לילה בלתי נשכח" יהיה סלוגן מדאיג מדי ויתן את הרושם הלא נכון לנערות. פגי נכנעת ומנסה לחשוב על רעיון אחר. אולי כי היא יודעת בדיוק איך לילה בלתי נשכח יכול להפוך למשהו שלילי.

ערב המסיבה אצל בטי ודון מגיע. בטי נראית זוהרת ומאושרת, מוזיקה מתנגנת וסאלי מפגינה את כישורי הבלט שלה בפני האורחים, בעוד בובי יושב על ברכי אביו. כולם מנהלים שיחות של עשירים על קניית סירה. הכל אידיאלי וזורם ונפלא, עד שמגיעים לשולחן.

בטי המסכנה מציגה את נושא הערב – טיול קולינרי מסביב לעולם, שכולל מאכלים ומשקאות ממדינות שונות, וביניהם גם בירה הולנדית. הייניקן, ישר מהתצוגות שבעלה ארגן בסופרמרקטים ללא ידיעתה. הגברים צוחקים על המזימה שהצליחה – בטי, ללא ספק קהל היעד המבוקש, נפלה בפח ושימשה הוכחה להצלחת הרעיון של דון. אבל היא מבינה שהבדיחה על חשבונה.

אחרי הארוחה, למרות שבטי וקרלה הן אלה שעובדות במטבח, דווקא דון נראה מותש, אבל זה כנראה האלכוהול. אחרי שקרלה הולכת, בטי – סוף סוף – מחליטה להתעמת איתו. בהתחלה היא מדברת רק על עניין הבירה שהביך אותה אבל מהר מאוד היא חושפת את הכעס האמיתי שלה – היא יודעת שהוא בגד בה עם בובי. ואפילו כשהיא פגועה וכועסת, בטי עדיין מצליחה להגיד משפט כמו "איך יכולת? היא כל כך זקנה". כי זה מה שחשוב בעולם של בטי. עדיין בשמלה, היא הולכת לישון במיטה של סאלי. 

בבוקר, בטי נראית כאילו מישהו דרס אותה, עצובה וממורמרת היא מתחילה לסרוק את הבית בחיפוש אחרי ראיות לחוסר הנאמנות של דון, שבינתיים מקבל מחמאות במשרד על תעלול הייניקן הקטן שלו. "אתה בטח מכיר את אשתך", מחמיאים לו. אבל דון מוטרד מכך שגם היא מתחילה להבין עם מי יש לה עסק.

הרס לי את החיים, הדרייפר הזה. בטי (צילום מהאתר הרשמי)

הארי וג'ואן נפגשים עם הלקוחות ממייטאג כדי לדבר על הפרסומות שלהם בטלוויזיה. אחרי שהארי אומר את המשפט שמסכם את כל הפרק ("אני עשיתי את שלי, השאר תלוי בה" – על ההיריון של אשתו), מתחילה הישיבה וג'ואן מפגינה שליטה בחומר, היא יודעת על מה היא מדברת ורואים שהיא נהנית מהעבודה. הלקוחות מתלהבים ממנה בהתאם, ומסתבר שזה מספיק כדי להרחיב את המחלקה כמו שהארי רצה מראש, אבל בג'ואן כבר אין שימוש – עכשיו יש גבר שיעשה את העבודה. היא עצובה ופגועה אבל מסתירה את האכזבה שלה. הארי לא שם לב לכך ולמרות שהוא מודה לה מאוד, הוא לא מעלה בדעתו להציע לה את התפקיד או לחשוב שהיא הייתה רוצה בו.

דון חוזר הביתה ומגלה את בטי, עדיין בשמלה, נראית נורא, שתויה ומדוכאת אחרי שלא הצליחה למצוא שום ראייה לבגידה. למרות זאת, השיחה שלהם מתנהלת כשהוא עומד בחושך והיא יושבת באור, רמז לכך שבטי כבר לא נמצאת בחושך והיא רואה היטב.

האב גיל מגיע למשרדים כדי להשתמש במכונת הצילום (ממנה הוא מתרגש מאוד) וכשהוא מתרשם מהמקום, בטי אומרת בגאווה "זו שדרת מדיסון". היא אמנם מנסה להיות הבחורה המגניבה ממנהטן, אבל אז הכומר מרצה לה על כך שהיא צריכה לחלוק את מה שעל לבה (או במילים אחרות: מנסה לדבר איתה על עניין התינוק, הרי הוא יודע מה קרה) ומשתמש במעמדו כשליח אלוהים כדי לנסות להגיד לה מה לא בסדר איתה. השיא מגיע כשהוא שואל אותה אם היא חוששת שהיא לא ראויה לאהבת האל. שאלה טובה, אגב. וכך גם פגי נופלת קרבן לגבר שמשתמש בה ובסופו של דבר מתנשא עליה. 

אחרי שבטי רואה בבית פרסומת, שבה מככב ג'ימי בארט עם המשפט "אני משוגע? אני לא חושב כך", היא מחליטה שהוא באמת לא משוגע, היא מאמינה לו והיא מבקשת מדון שלא להגיע הביתה. אמנם הנשים בפרק מרגישות מנוצלות על ידי הגברים, אבל לפחות בטי כבר מצליחה לעשות משהו כדי לשנות את המצב. מבין שלושתן, היא המקרה הקשה ביותר של "אשה קטנה" וכנראה זו הסיבה שהיא נשברת ראשונה. ג'ואן ופגי עדיין סובלות בשקט – הראשונה סובלת מסימן אדום על הכתף מהחזייה שלה (כואב לה להיות אישה, בהחלט) והשנייה נראית כמו רוח רפאים באמבטיה, כולה חוסר אונים ותסכול. אולי גם הן יצליחו להתמרד בקרוב.

נקודות למחשבה:

- הארי אומר במהלך הפגישה "נשים אוהבות לדמיין שיש להן סגנון חיים פעיל". לדמיין. זה כי במציאות, מסתבר, הן כלי ביד הגבר ובשאר הזמן הן מתבטלות מול הטלוויזיה. כמו שגם גרג רוצה שג'ואן תהיה וכמו שבטי הייתה עד עכשיו. 

- בסצנה בה דון ובטי מדברים באמצע הלילה, דון מנסה לשכנע את בטי שהוא אכן אוהב אותה. אולי הוא באמת אוהב אותה, אבל זו הפעם הראשונה שהוא אומר לה את זה. ותחת לחץ.

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

בתחילת העונה פגי מקבלת עצות: בובי מייעצת לה לא לפחד להיות אשה ולהשתמש בזה בעולם הגברי, ג'ואן מייעצת לה להפסיק להתלבש כמו ילדה קטנה ועכשיו הכומר גיל מנסה לגרום לה לסלוח לעצמה על מה שעשתה. לאט לאט כולם מנסים לבנות את פגי מחדש, ובפרק הבא דון ייתן לה את העצה הטובה היחידה שעוד חסרה – תפסיקי לפחד להודות שאת טובה בעבודה שלך.

עונה 4:

הסצנה העקומה בין ג'ואן וגרג לא מראה רק עד כמה היחסים ביניהם לא טובים עכשיו, אלא בעיקר מנבאת את ההמשך – טוב לא יהיה להם ושום דבר מהתכניות שהם מדברים עליהן בשולחן לא יתגשמו.

עונה 2, פרק 5: משחקי תפקידים

"This is America: Pick a job and become the person that does it".

מיהי "הבחורה החדשה" שעל שמה נקרא הפרק? התשובה הכי ברורה היא ג'יין, המזכירה החדשה של דון, שגם מוצגת במילים אלו בדיוק על ידי ג'ואן. אבל לאורך הפרק מתגלות נשים חדשות, ובראשן פגי, שהשינוי שהיא עוברת תופס הפעם את מרכז העלילה. כמו בציטוט של בובי בארט שפותח את הפוסט הזה,  הדמויות בפרק החמישי מנסות להכנס לתבנית שיצרו לעצמן, או שיצרו עבורן, ולא תמיד בהצלחה.

טרודי ופיט נפגשים עם רופא כדי לברר מדוע הם לא מצליחים להרות. פיט מנסה להכנס לתפקיד האבא, למרות שהוא לא כל כך מעוניין בו, אבל מבין שזו הציפייה ממנו (לשאלת הרופא, אם הוא בכלל מעוניין בילד, הוא עונה "איזו מין שאלה זו?"). למרות שהוא לא יודע את מה שאנחנו יודעים – שהבעיה אינה אצלו – הוא מאוד בטוח בעצמו מול טרודי. אבל כשהוא נשאר לבד עם הרופא, הוא ממש שופך את לבו בפניו. הם הרי לא מכירים ולכן אין לפיט אינטרס להסתיר את מצבו המקצועי, את התחושה שהוא בר החלפה ואת הלחצים והחששות. להפך, נראה שהוקל לו לדבר סוף סוף.

ג'ואן מנסה להכנס לתפקיד עליו חלמה כבר הרבה זמן – הרעייה. היא סוף סוף מקבלת את טבעת האירוסין המיוחלת, ודואגת שכולם ידעו שהחתונה תהיה בחג המולד ("אדום וירוק הם הצבעים שלי") ושאין מציאה טובה יותר מרופא, לא כמו אנשי הפרסום האלה. הבנות מתלהבות, רוג'ר מדוכא. אבל בדיוק כמו שמסביר הרופא לפיט, במעגל החיים אנשים באים ואנשים הולכים, ובדיוק בשנייה שאיבדנו את יקירת מריירי המשרד לטובת חיי נישואין בורגניים, קיבלנו את הטרף החדש – ג'יין. היא קבעה לעצמה את התפקיד והיא יודעת בדיוק איך למלא אותו. חולצה פתוחה, מבטי פיתוי וכל הגברים כבר שכחו מהג'ינג'ית ההיא. הג'ינג'ית כנראה מקנאה, למרות הכל, וגוערת בג'יין על התנהגותה ה"לא מקצועית". גערה אמינה במיוחד כשהיא מגיעה ממייסדת המרכז לאמנות הפיתוי על שם סטרלינג קופר.

פני דרך, ג'ואן. יש מזכירה סקסית חדשה בסביבה. ג'יין (צילום מהאתר הרשמי)

ובעוד פסטיבל הטבעת ממשיך, ג'ואן מזניחה את חובותיה.  דון גוער בה ש"אלו אינם פעמוני חתונה" שמצלצלים, אלא הטלפון, ואכן מעבר לקו נמצאת, בובי בארט, ההפך הגמור מכל מה שקשור לחיי נישואין תקינים. למרות שהסלולרי רחוק מלהיות מומצא, היא עדיין שואלת "איפה אתה". בלי להתאמץ, היא מוציאה אותו מהמשרד למסעדה. שם הם פוגשים במקרה את רייצ'ל ובעלה החדש – בחור בשם כץ. בני הזוג שלהם מוכיחים ששניהם המשיכו הלאה, כל אחד בדרכו שלו. ברור לכל שרייצ'ל החליטה להיות אשת משפחה לגבר יהודי משעמם ואפור, נכנסה לתפקיד שייעדה לעצמה, ושונאת אותו. או לפחות כך זה נראה מהמבטים שהיא נועצת בדון. 

בובי היא אשה שמזמן כבר הגדירה לעצמה את התפקיד שלה ויודעת למלא אותו היטב, ולכן אין לה שום בעיה לחשוף את כוונותיה בפני דון בצורה הישירה ביותר. אתה, אני, חוף הים, עכשיו.  דון הוא בן אדם שמזמן כבר חי בתפקיד מישהו אחר, והתפקיד כולל בגידות קבועות באשתו, ולכן הוא נענה.

בדרך לים, בובי נרגשת. "אני מרגישה כל כך טוב", היא אומרת. דון עונה "אני לא מרגיש כלום". זה לא ממש מפתיע אותנו, אבל היא דווקא מנסה לעשות משהו בעניין. כנראה שהנסיון שלה מוצלח מאוד, כי הנשיקות שלה, בשילוב עם אלכוהול ועייפות, גורמות לדון לאבד שליטה על הרכב והם מתהפכים. כאן הכל מתחיל להיות הרבה יותר מעניין.

במצבו של דון – מחסור בכסף ושפע של אלכוהול בדם – הוא לא יכול להשתחרר מתחנת המשטרה ללא עזרה. ומכל האנשים בעולם, פגי היא זו שנבחרה לראות את דון ברגע השפל שלו, עייף, פצוע ובהחלט לא מלא בטחון כתמיד, ולחלץ את השניים.  עדיין לא ברור למה הוא בחר דווקא בה, אבל דון מודיע לה שלאף אחד אסור לדעת על המקרה, ופגי מבטיחה לשכוח ממנו. לא הייתי רוצה שתתייחס אלי רע בגלל הערב הזה. אנחנו עוד לא יודעים את זה, אבל היא מתייחסת למקרה אחר לחלוטין.

שיט, למה התחתנתי עם המכוער הזה ולא איתך? רייצ'ל וכץ, דון ובובי (צילום מהאתר הרשמי)

בתור אמן ההסתרה והסודיות, לדון אין בעיה להפוך את נסיבות התאונה לשקר, שמצליח גם לגרום לבטי לרחם על בעלה, הסובל מלחץ דם גבוה, שאיבד את השליטה ברכב בגלל כדורים ואלכוהול והיה מספיק מתחשב כדי לא להתקשר ולהעיר אותה. איזה גבר מושלם.

בובי מתחבאת אצל פגי בבית, והניגוד ביניהן זועק לכל עבר. בעוד בובי שרועה על הספה ולא טורחת להתלבש, פגי נראית לחוצה, לבושה כמו עקרת בית בשמלה נפוחה, מביאה אוכל, עושה סידורים ובעיקר עונה באיפוק ובנימוס לשאלות הפולשניות של בובי. אין לה מאפרה בבית, היא לא רגילה להיות ערה כל הלילה – היא בסך הכל ילדה טובה שאין לה שום קשר לנשיות המתפרצת וחסרת הבושה שמולה. למה את עוזרת לדון? בובי שואלת. הוא עשה הרבה בשבילי, עונה פגי, ועשה אותי קופירייטרית. אבל בובי מתקנת, ובצדק – את הפכת את עצמך לקופירייטרית. בהמשך היא גומלת לפגי על האירוח בשיעור קטן על החיים: את לעולם לא תהיי גבר, אז תהיי אישה. זה עסק מאוד עוצמתי כשמשתמשים בו נכון. תתייחסי לדון כשווה אלייך. או במילים אחרות: תפסיקי להיות סמרטוט ותשתמשי בגירל פאוור שלך. 

בשתי סצנות פלאשבק אנחנו מגלים את הסוד של פגי ודון. פגי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי אחרי הלידה, דון גילה את העניין ובא לבקר אותה. הוא חושף בפניה חלק מאישיותו ומורה לה לשכוח מכל מה שקרה, ולהמשיך הלאה. ידהים אותך עד כמה כל העניין הזה לא קרה. פגי מספיק אינטליגנטית כדי להבין שהוא מדבר מנסיון.

ג'ימי בארט מגיע לבקר ולומר תודה לדון על העזרה המקצועית. בזמן שדון הצליח לעכב את הפגישה, אין זכר לפציעה של בובי, שתסגיר את העובדה ששניהם פצועים בו זמנית. לדון, שוב, אין בעיה לשקר לגבי מה שקרה לו, והפגישה עוברת בשלום. השאלה שצפה בסצנה הזו היא, מדוע איש עסוק כמו ג'ימי בארט מגיע רק כדי להחליף מילה וחצי עם דון? 

פיט וטרודי מגלים, כצפוי, שהוא לא המקור לבעיית הפוריות שלהם. יצור אנוכי שכמותו, פיט צוהל ושוכח לגמרי ממשמעות הגילוי הזה. טרודי נעלבת, ובצדק, ובנסיון להרגיע אותה, פיט מסבך עוד יותר את העניינים ומנסה להוריד אותה מעניין התינוק. היא מאשימה אותו בילדותיות ומודיעה שהיא רוצה ילד. טרודי מאסה בתפקיד הרעייה בלבד, וסימנה לעצמה את תפקיד האמא.

פגי מיישמת את החומר הנלמד, ולאחר התנצלות מ"מר דרייפר" על שלא הגיעה מוכנה לפגישה, היא מבקשת ממנו את כספי הערבות בחזרה. כשהיא מודה לו, היא קוראת לו דון. הם אולי לא שווים מבחינה מקצועית, אבל יש להם סודות ורגעי שפל משותפים. פגי עדיין מנסה להתאים לתפקיד שיצרה לעצמה, אבל שינתה את הדרך.

בסופו של יום, דון מגיע הביתה לארוחת ערב, נטולת מלח, מכיוון ש"אנחנו אוהבים אותו" (כי בין כל הסיגריות והאלכוהול, המלח הוא המרכיב הקטלני בחייו). בטי מנסה להלחם בגורם לתאונה של דון, באמצעות אהבה. איזה אבסורד.

נקודות למחשבה:

-     -  הזוג כץ הולך לראות את "דבר מצחיק קרה בדרך לפורום", בו עבד תולה את תקוותיו  להשתחרר לחופשי בבת השכן. נשמע מוכר?

-     -  בובי ופגי דנות במרילין מונרו, שעתידה להגיע לחגיגות יום ההולדת של הנשיא. בובי מרחמת עליה, פגי רוצה בעיות כמו שלה. היום אנחנו יודעים שמרילין מונרו הייתה דוגמה מצוינת לאשה שלא הצליחה לעמוד בתפקיד שמצאה לעצמה. 

-     -  אמא של פגי ואחותה מבקרות אותה בבית החולים. אנחנו מגלים שאניטה בהריון, משמע, התינוק שהיא מגדלת אינו של פגי.

  

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

-     -  ג'ואן כל כך נואשת להיות האשה הקטנה, שגם אחרי שגרג אונס אותה, היא מתחתנת איתו בכל זאת.

-          ג'יין מחליפה את ג'ואן לא רק בתור מושא ההערצה במשרד. היא נכנסת לתפקידה בדיוק כשרוג'ר מדוכא על שאיבד את המאהבת שלו והיא גם תצא מהתפקיד בחתונה. עם רוג'ר.

   - ג'ימי בארט לא בא סתם כדי להגיד תודה לדון. הוא מבין שיש קשר כלשהו בינו לבין בובי, והוא רוצה לרחרח.

  

 עונה 4:

-       -    פגי קוראת לדון בשמו הפרטי רק בהקשר אישי. מבחינה מקצועית היא תרגיש שהם שווים רק אחרי שהוא ייתן לכך את האישור שלו, בפרק השביעי.

עונה 2, פרק 1: זה רק נראה יפה

"I think it looks good now, but I think it will become messy"

הפרק שפותח את העונה השנייה נותן תמונת מצב של חיי הדמויות בהווה, אבל בעיקר מעלה שאלות חדשות ולא עונה עליהן. אנחנו מגלים שכל אחת מהדמויות התבגרה או מתבגרת באופן מסוים, כולן מנסות להעמיד פנים שהכל נפלא בחייהן כדי להסתיר את הכאוס, אבל בדרך צצים סימנים קטנים לבעיות שיתחזקו בהמשך. הציטוט שבכותרת הוא של לויס, מזכירתו החדשה של דון, בנוגע למיקומה של מכונת הצילום החדשה במסדרון, אבל דבריה נכונים לגבי הפרק והמשך העונה: זה נראה טוב עכשיו, אבל תכף יתחיל הבלגן.

העלילה מתרחשת ביום ולנטיין, 14.2.1962, כלומר – קצת יותר משנה אחרי סוף העונה הראשונה. הפרק נפתח בהצצה חטופה בעובדי המשרד מתארגנים ליום העבודה (ג'ואן היא עדיין היצור הסקסי והמפתה בחבורה, פיט וטרודי מציגים זוגיות מאושרת, פגי רזה, יפה ומחייכת), ממשיך בבטי הרוכבת על סוס (תחביב שלא ידענו שיש לה עד עכשיו, ושמקבל הרבה זמן מסך בעונה הזו) ובסופו של דבר מגיעים אל דון. 

ציון ההתבגרות הראשון הוא דווקא פיזי. דון עובר בדיקות רפואיות, ומקבל נזיפה מהרופא על אורח חייו הלחוץ, רווי האלכוהול והסיגריות. אתה בן 36, הוא אומר לו, אתה חי קשה מדי וכדאי שתתחיל לשים לב לעצמך.

למשרד מגיעה מכונת צילום – הפלא החדש, שבפרק הראשון של העונה הקודמת, דון טען שאינו קיים, ועם כל השמחה, ג'ואן מתלבטת איפה להניח את מכשיר הקסמים הענקי. פול מברך את המזכירות המתפעלות מהמכונה ב"יום אהבה שמח" שממקם אותנו ב – 14 בפברואר.

כולם מחכים לדון שמאחר לישיבה. הגברים בעיקר מעוניינים לאכול, פרדי כמובן רוצה לשתות. פגי היא היחידה שמעוניינת לעבוד. בניגוד לפול, שחושב שהוא יכול לבוא עם שני משפטים משורבטים על נייר ויהיה בסדר, לה יש אפילו סקיצות מוכנות. הנוכחים מתייחסים אליה כאילו היא עדיין מזכירה, ושולחים אותה לבדוק אם דון מגיע בקרוב. כשהיא בחוץ, הם מרכלים עליה – דייל מעלה את האפשרות שדון הכניס אותה להריון ולכן היא נעלמה לכמה חודשים וחזרה עם קידום. פיט נכנס בדיוק בזמן כדי להשתעשע ברעיון שהיא פשוט נסעה ל"חוות שמנים". פגי מחזירה לעצמה את כבודה האבוד בכך שהיא נוזפת בלויס על צורת הדיבור שלה ("אני רוצה שתדברי על מר דרייפר כאילו הוא עומד פה מאחורייך") ומביאה אותה לידי דמעות. פגי עדיין לא יכולה לנצח בחזית הגברית, אבל רוצה שלפחות הנשים יסתכלו עליה אחרת.

תגידי, לא היית פעם שמנה? פגי וסאל (צילום מהאתר הרשמי)

במקום להגיע לישיבה, דון אוכל ארוחת צהריים (לא נראה שהפנים את הערות הרופא בנוגע לתזונה ושתייה). לידו יושב סועד אחר שקורא את Meditations is an emergency של פרנק אוהרה. כשדון שואל עליו, הביטניק הצעיר עונה שהוא לא חושב שדון יאהב את הספר. זה כנראה לא מה שאמור לעניין אנשים בגילו.

ג'ואן נכנסת למשרד של רוג'ר, וכך אנו מגלים שהוא חזר לעבודה, ומספיק בריא כדי לפלרטט. אבל ג'ואן, מסתבר, המשיכה הלאה ויש לה רופא צמוד שכנראה יציע בקרוב. רוג'ר מנסה להתנהג בבגרות ואומר שהוא שמח בשבילה, אבל כשהיא יוצאת ודאק נכנס, הוא סוקר את הישבן שלה בצורה מוגזמת, למרות שהוא לא לבד בחדר.

דאק מוטרד מהעובדה שסטרלינג קופר אמורים לפרסם קפה, בעידן שבו אנשים מתחת לגיל 25 שותים רק פפסי. רוג'ר מיד מצטט את הסלוגן  "For those who think young"  (כדי להדגיש עד כמה הקמפיין מוצלח). למרות שהוא מבקש לסמוך על המקצועיות של דון, הוא נכנע לדרישתו של דאק להביא אנשי קריאייטיב שטרם הגיעו לגיל 25 המופלג.

כשדון סוף סוף מגיע לישיבה, כולם מתנפלים על האוכל ומתחילים בעבודה: פול מקריא את הרעיונות שלו לקמפיין מוהוק איירליינס, ופגי מציגה בפניו את הסקיצות. דון נותן להם שיעור קצר בפרסום: אל תכתבו לכותבים אחרים, משחקי מילים הם טיפשיים, לכו על החוויה, ההרפתקה שבנסיעה. ומהי הרפתקה אם לא פנטזיה גברית על זוג רגליים מציצות מחצאית של אשה. מה הקשר לחברת תעופה, אף אחד לא תוהה.

בטי מוכיחה אמהות למופת ומעירה לקרלה שבובי "הופך כחול" בחוץ. להכניס אותו בעצמה הביתה להתחמם, היא לא יכולה. היא כן מוצאת זמן להבטיח לסאלי שתמסור לדון את מתנת הוולנטיין שהכינה לו. סאלי מתהלכת במגפי הרכיבה של בטי ומבקשת להצטרף אליה לרכיבה (כלומר, היא גם רוצה להתבגר). בטי מסרבת. זה מסוכן. לילדה שלה היא דווקא כן טורחת לדאוג. 

רוג'ר מספר לדון על הדרישה לצוות צעיר. דון מתנגד לרעיון ובאופן כללי לא מחבב במיוחד את הדור הצעיר – הם לא יודעים כלום, הם לא יותר טובים מאיתנו והכי גרוע, הם לא יודעים שהם צעירים. בסופו של דבר אין לו ברירה והוא מסכים. בינתיים, עולה השאלה למה אף אחד לא מזכיר את גילה של פגי.

בערב, דון ובטי נפגשים לארוחה ומציגים זוגיות מושלמת. הוא מחכה, היא יורדת במדרגות בדרמטיות לצלילי מוזיקה, ונראית נפלא. הסצנה מעלה בעיקר את התהייה מה לכל הרוחות קרה מסוף העונה שעברה? האם זו אותה בטי שהבינה שבעלה בוגד בה? האם בטי חזרה להדחיק? או שאולי היא בטוחה שאחרי העברת המסר לדון דרך המטפל שלה, הוא השתנה?

בטי נתקלת בחואניטה, שותפתה לדירה לשעבר (בתקופת הדוגמנות, כמובן. בטי לא נותנת לנו לשכוח שהיא הייתה דוגמנית). חואניטה מבלה עם גבר מבוגר ונבוך למראה. הן עוצרות להתעדכן. לחואניטה יש קריירה, לבטי יש ילדה קטנה. ואז היא נזכרת להוסיף "וילד". שוב, בטי זונחת את בובי ולא ברור מדוע. 

בטי מופתעת לראות בחורה בגילה בדייט, ועוד עם גבר כל כך מבוגר. דון צוחק על תמימותה ומסביר לה שחואניטה היא נערת שעשועים. בטי בהלם, ודון עונה לה "כמה טיפש את חושבת שאני?" במקום להיעלב על שדון בעצם כינה אותה טיפשה, היא מצחקקת במבוכה. כשהם עולים לחדרם, בטי נותנת לדון את המתנה של סאלי ומניחה שחואניטה בודדה לבד בוולנטיין (עוד שאלה, עד כמה בטי בודדה כדי להעמיד פנים שהכל בסדר עם בעלה הבוגדני?).

פיט מגיע הביתה עם שוקולד לטרודי, ומיד מנפץ את אשליית הבעל האוהב ואומר לה שקיבל את "הפתק הקטן שלך" שלה – יותר נכון, הילדי קיבלה אותו, תיזהרי עם מה שאת מכניסה לתיק שלי. לא תודה, לא נשיקה. רק זלזול ונו כבר, תפתחי את השוקולד, אני רוצה אחד. טרודי בוכה מכיוון שגילתה שג'ניפר, אשתו של הארי, בהריון (כנראה שהעניינים הסתדרו להם יפה והוא כבר לא צריך לישון במשרד). מרוב עצב על שכולן בהריון חוץ ממנה, היא לא הספיקה להכין את ארוחת הערב בזמן. פיט מנסה לנחם אותה בכך שלאף אחת אין מה שיש לה. צודק, מה זה תינוק לעומת חיי זוגיות עם גבר בלתי מתחשב שגם בוגד בך מדי פעם. ובאשר להריון המתעכב, אנחנו הרי יודעים שהבעיה אינה אצל פיט.

תמונת הזוגיות המושלמת של בטי ודון נהרסת, כשהוא לא מצליח למלא את משימתו במיטה. בטי מטילה את האשמה על עצמה ("הלוואי והיית אומר לי מה לעשות" – האם יש פה רמז שזו לא הפעם הראשונה?) – עם כל הרצון להתנהג כרגיל, הגוף לא משתף פעולה. הם נכנעים ומזמינים אוכל לחדר, וצופים בטלוויזיה בסיור של ג'קלין קנדי בבית הלבן, שממקם אותנו סופית בזמן – לא עברו רק שלושה חודשים, אנחנו כבר בשנת 1962.

ולא רק הדרייפרים, במשדר ההיסטורי צופים כל הזוגות הלא מתפקדים -  כך אנחנו גם מגלים שסאל התחתן עם אשה (אבל עדיין מתעניין בבעלה של הגברת קנדי ושואל היכן הוא), וג'ואן ובן זוגה, שדווקא עסוק בלנשק אותה. אם היא יותר מתעניינת במתרחש על המסך, כנראה שמשהו באמת לא בסדר שם. 

ההתייחסות לשידור הספציפי הזה, אינה מקרית, כמובן. הגברת הראשונה הזמינה את צוות CBS לבית הלבן כדי להרגיע את טענת הציבור שכספי מסים בוזבזו על שיפוץ וריהוט הבית. קנדי ביקשה להראות שהכל נעשה כדי להאדיר את מוסד הנשיאות ולהפוך את אזרחי העם לאמריקאים טובים יותר. גם היא מאמינה שחזות יפה מספיקה כדי שהכל יהיה בסדר והביקורת תיעלם (ממש כמו היחסים בין בטי ודון, הסוד של פגי, הקשר החדש של ג'ואן ומה לא). 

למחרת בבוקר, בטי מתנצלת בפני פרנסין ומשקרת בחיוך שובב שלא היה לה זמן לצפות בשידור, ופרנסין מספרת על קורות יום האהבה עם בעלה. בדיוק אותו אחד שבגד בה וגרם לה להרגיש מטומטמת. המצב בינתיים הוא ששלוש נשים גילו בגידה, אפס פרידות. בטי משקרת גם כשהיא מספרת על חואניטה – אני הבנתי, ודון הסכים איתי, שמדובר בנערת ליווי. כמו פגי, גם בטי מנסה לצאת חזקה מול חלשים.

משקרת בלי הפסקה. בטי ופרנסין (צילום מהאתר הרשמי)

פול מכנס את הגברים במסדרון כדי לצפות במועמדים הצעירים שמגיעים להתראיין. הוא אכול קנאה. כולם סביבו מגיבים באופן דומה וחוששים למקומם בחברה. פגי מגיעה ומתלוננת על כך שמתקיימת פגישה ואף אחד לא טרח להזמין אותה – כולם ממשיכים עדיין להתייחס אליה כאילו היא האשה הנודניקית והלא חשובה. 

ג'ואן נוזפת בלויס על שבכתה בחדר המנוחה, בניגוד להנחיותיה ("יש מקום לעשות את זה – הדירה שלך"). היא מתקנת את ה"פגי" של לויס ב"מיס אולסן" ודורשת ממנה לדבר בכבוד על העובדת הבכירה ממנה. כל זה מתרחש בזמן שג'ואן עדיין מתלבטת היכן להציב את המכונה. היא שואלת לדעתה של לויס, וזו עונה לה את המשפט שבכותרת. 

פיט, פגי, סאל והארי יושבים במשרד ועובדים על קמפיין לקלירסל, ממש אותו תקציב שהפך את פגי לקופירייטרית. פול מתפרץ ומודיע שמגיעים עוד צעירים לפגישות. פגי לא מבינה למה אף אחד לא סופר אותה, היא הרי רק בת 22. את לא נחשבת, אומר לה פול. ולא אומר, את אשה.

כשכולם יוצאים לחגוג עם הארי את ההריון, פיט שואל את פגי אם היא רוצה ילדים. "בסופו של דבר", היא עונה לו והוא מסכים. בעוד שאלת "איפה התינוק?" מרחפת לה לאורך כל הפרק, עכשיו אנחנו יודעים סופית שלפיט אין מושג על מה שקרה. 

דון קורא את הספר שראה בתחילת הפרק (ודווקא נראה מתעניין, אבל דון מעולם לא היה מה שהוא נראה כלפי חוץ) כשפגי וסאל נכנסים להציג בפניו את הרעיונות החדשים למוהוק איירליינס. למרות שהם ביצעו בדיוק את מה שסוכם, דון לא מתרשם בכלל. בסצנה הזו דון מראה לראשונה סוג של בגרות נפשית, וטוען שסקס זה לא בהכרח מה שמוכר. הוא רוצה רגש - You, feeling something, that's what sells. דון מניח את המתנה של סאלי על הסקיצה, ופגי מבינה אותו מיד. אולי דון לא מתייחס אליה כאל צעירה, כי היא דווקא חכמה. ובניגוד למה שאמר על אנשים צעירים, אותה הוא אפילו מחבב. ואולי הוא יודע שעברה אירוע שגרם לה להתבגר, אחרי הכל, היא חזרה לעבודה אחרי כמה חודשים, רק הגיוני שדון שמר לה את המשרה.

פגי נכנסת בחזרה לחדרה ומגלה שם את מכונת הצילום, כמובן מוקפת במזכירות נרגשות. שוב, למרות שהיא חושבת שהתקדמה, היא כל הזמן מגלה שיש לה עדיין דרך ארוכה. ואם נראה לה שלפחות אצל המזכירות היא הצליחה, ג'ואן מוכיחה לה אחרת כשהיא מארגנת את הנקמה הקטנה הזו על היחס כלפי לויס. 

דון נכנס למעלית, שבה שני גברים צעירים מנהלים שיחה על מין בצורה מפורשת ולא עוצרים, גם בנוכחות אשה. דון מתרגז על השניים (שמוכיחים שהוא לא שונא צעירים לשווא) ומסיר את הכובע מראשו של אחד מהם, שלא עושה זאת בעצמו. הוא מפנה לאשה את הדרך כשהם יוצאים מהמעלית. דון לא מתנהג כך כי הוא כל כך מלא כבוד לנשים, אלא חשוב לו איך נראה שהוא מתנהג, חיצונית. ואם על הדרך אפשר להראות שהוא צודק ביחסו כלפי הדור הצעיר, למה לא. 

בטי נתקעת עם האוטו בדרך להביא את סאלי מחוג בלט. היא משאירה את בובי לבד עם קרלה בבית, וכשדון מגיע, בובי אומר לו שהוא לא אוהב את האוכל. דון, היחיד בכל הפרק שמתייחס לילד, מבצע מחווה קטנה כשהוא אוכל במקומו את הארוחה ולא מכריח אותו לאכול. למרות שהוא מתנהג כמו המבוגר האחראי לאורך הפרק, בסוף הוא דווקא מבין את הילד הקטן שלו.

בדרך, הרכב של בטי מתקלקל. אין לה מספיק כסף כדי לקנות את החלק הדרוש, ולכן היא מחליטה לפלרטט עם המכונאי כדי להשיג הנחה. כשהיא משלמת לו את מעט הכסף שיש לה, הוא מחזיק בידה. בטי אולי לא מבינה איך החברה שלה הפכה לנערת ליווי, אבל היא מבינה דבר או שניים בשימוש במיניות שלה כדי להשיג את מה שהיא רוצה.

סאלי ובטי מגיעות הביתה. בטי שוב משקרת, והפעם בנוגע לסיבת האיחור שלה. היא לא רוצה שדון ידע מה קרה בדרך, ומעוניינת שהוא ימשיך לחשוב שהיא האשה התמימה שלו. שניהם יושבים וצופים בסאלי מדגימה בפניהם את מה שלמדה בחוג הבלט. שוב, תמונה משפחתית מושלמת, אבל שוב, בובי הוא לא חלק ממנה.

דון חוזר לספר, ומצטט את חלקו האחרון של השיר "מיאקובסקי", שמתחיל במילים "עכשיו אני מחכה בשקט שהאסון שבאישיותי ישוב וייראה יפהפה" – בדיוק המשפט שמסכם את רעיון הפרק כולו. הוא מקדיש את הספר לנמען לא ידוע ("הזכיר לי אותך"), שולח אותו בדואר ונעלם מעבר לפינה. התהייה האחרונה לפרק היא, האם ייתכן שבכל זאת, דון לא לבד?

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

- אמנם ג'ואן לא מעוניינת כל כך בחבר שלה, ויותר מעוניינת בריהוט של משפחת קנדי, אבל היא נחושה בדעתה להתחתן איתו. בהמשך העונה הוא אפילו אונס אותה והיא עדיין לא זזה מעמדתה.

Meditations is an emergency - הוא גם שמו של הפרק האחרון בעונה, שבו היופי נעלם והקטסטרופה בעיצומה. 

- דון כנראה שולח את הספר לאנה, חברתו היחידה.

עונה 1, פרק 10: אחד בפה, אחד בלב

"Jesus, Rachel, this is it. This is all there is, and I feel like it's slipping through my fingers like a handful of sand".

הפרק נפתח בהתייחסות לזקנה כאל דבר שלילי, כשג'ין, אבא של בטי, מגיע לבקר. בטי מודאגת משני דברים לגביו: הסכרת שלו ובת זוגו החדשה, שלדעתה רק מחכה לשדוד אותו בהזדמנות הראשונה. כמעט כל הדמויות עסוקות בפרק העשירי בהזדקנות, חולי ומוות, כשכל התהייה הזו מלווה, כרגיל, במוסר הלקוי הטיפוסי שלהן.

במשרדי סטרלינג קופר צופים בתשדיר תעמולה חדש של קנדי – דון מתאר אותו כ"קליל ונחמד ולא מטריד אותך בעניינים חשובים. והוא קליט". ניקסון, לעומת זאת, פוצח בתשדיר שלו בנאום משעמם על דולרים וסנטים. ברור לחלוטין מי מהשניים הוא הצעיר והמעודכן ומי הזקן הלא רלוונטי. ולא רק מבין המועמדים.

דון צופה בחוסר סבלנות במפגע הטלוויזיוני (כשהוא יושב בין שני גלגלי פילם, נראה כאילו אלו גלגלי המוח שלו שמנסים לעבוד). הוא מחליט שצריך לספר את הסיפור של ניקסון מול זה של קנדי: ילד נובוריש, מהגר חדש, שקנה את דרכו להארוורד, מול האיש שבא מכלום ובנה את עצמו – "אני רואה בו את עצמי", דון מסכם. בדחיפתו של רוג'ר, ההחלטה היא לייצר קמפיין שיכפיש את קנדי, אבל היי, בואו נצא לסוף שבוע ארוך קודם. 

ורוג'ר לחוץ לצאת לסוף השבוע, כי יש לו תכניות. מונה ומרגרט נוסעות מחוץ לעיר וזו הזדמנות נהדרת להזמין את ג'ואן להשתובב. היא דווקא מציעה צפייה משותפת בסרט "הדירה" ולא סתם. ג'ואן מקבילה את עצמה בשיחה לדמותה של שירלי מקליין בסרט – נערת מעלית והמאהבת המי יודע כמה של הבוס הבוגדני, שמנסה להפטר ממנו אבל מוקסמת בכל פעם מחדש ובסופו של דבר מנסה להתאבד. רוג'ר דוחה את ההשוואה ובחוסר הרגישות הטיפוסי שלו, מעיר רק שאשה לא יכולה להפעיל מעלית, ועוד אשה לבנה.

ילדה של אבא. רייצ'ל (צילום מהאתר הרשמי)

רייצ'ל מגיעה עם אביה לישיבה בנושא החנות והשינוי הצפוי לה. דון נותן לו נאום קצר (תוך כדי החלפת מבטים עם רייצ'ל) על כמה שהוא לא רלוונטי בגילו – הבת שלך ובני גילה, הם הקהל שלך, ואת הנכדים שלך לא תעניין בסיפורים על אולם השיש שאתה מחזיק בו כרגע. רייצ'ל מנסה להגן על כבודו האבוד של אביה – הוא בנה את עצמו מאפס, מי מכם יכול להגיד את זה על עצמו? כולם שותקים, למרות שכמה דקות לפני כן, דון הצהיר שהוא רואה בניקסון שהגיע מכלום, את עצמו.

כשדון מעדכן את רוג'ר על אובדן לקוח, הוא עונה במשפט שדון בעצמו אמר לפיט לפני כמה רגעים – ביום בו אתה מחתים לקוח, אתה מתחיל לאבד אותו. דון, מסתבר, לא ממש מאמין במשפט הזה אבל רוג'ר לא מתרגש במיוחד. כמו במקרה של קמפיין ניקסון, מה שמעניין את רוג'ר הוא הנאה ולא עבודה, ולכן הוא לוקח את דון לשכוח מהבעיות ולהשתובב עם דוגמניות שבאו להבחן בפרסומת. מסתבר שכשאלוהים סוגר דלת, הוא פותח שמלה. 

רוג'ר בוחר לו זוג תאומות – אלינור ומיראבל – ומתחיל במסיבה. כשהוא שואל את מיראבל אם הוא יכול להרגיש את העור השקוף שלה, היא עונה שאין סיבה שלא, אחרי הכל, היא עובדת כאן עכשיו. היא אולי צעירה, אבל עדיין חיה בעולם שבו נשים ידועות כרכוש ציבורי במקום העבודה. 

ואז מגיע התקף הלב, ובתזמון המושלם. כשמדובר באיש לא צעיר שמבלה את רוב זמנו ברביצה, שתייה ועישון, זה הרי היה חייב לקרות מתישהו. אבל זה לא קרה באמצע יום עבודה, לא עם ג'ואן (או חלילה, עם אשתו), לא בבית מלון יפה ומסודר. ההתקף תופס את רוג'ר ברגע הכי נמוך שלו מאז תחילת הסדרה – בשיאה של חגיגת שכרות עם ילדה שהוא לא מכיר, כשהוא עירום על רצפת המשרד, מול מנהל הקריאייטיב החשוב שלו. כנראה שהלב של רוג'ר מנסה להגיד לו משהו. לפחות בשלב הראשון הוא לא מבין את המסר ועוד קורא בשמה של מיראבל. דון מתעלם לרגע מהעובדה שהאיש סובל גם ככה, נותן לו סטירה ומודיע לו שמעכשיו הוא יקרא בשמה של אשתו, מונה. התקף לב או לא, חייבים להיות בשליטה.

מי בכלל ידע שיש לו לב? רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

כשפיט מגיע אל בית החולים, הוא ודון צופים בתשדיר חדש של קנדי שמכפיש את ניקסון. בזמן שבסטרלינג קופר חשבו שיחזרו מסוף שבוע ארוך ויתחילו לעבוד על הרעיון הגאוני שלהם, יש מישהו שכבר עשה את זה קודם, וקוראים לו קנדי. כמו ניקסון, החברה מפגרת אחרי המתחרים שלה, וממש כמו רוג'ר עצמו, לא עומדת בקצב וכושלת מול רוח צעירה.

בהשפעת החוויה המטלטלת שעבר, רוג'ר מתחיל לדבר על אנרגיות ונשמה, ממרר בבכי, אומר לאשתו שהוא אוהב אותה ואפילו מחבק את הבת שלו. בסצנה אחת, רוג'ר עושה ברצף את כל הדברים שהם הכי לא רוג'ר. התקף הלב מזכיר לו שיש לו לב. 

ג'ואן, שנבהלה מהצהרת האהבה של שותפתה לדירה, ובחרה בבחור מבוגר לבלות איתו את הלילה, נקראת למשרד ומקבלת את הבשורה מקופר. היא כותבת מברק ללקוחות ובוכה תוך כדי עבודה. כשהם יוצאים מהמשרד, קופר אומר לה את מה שהיא לא אומרת לעצמה – את ראויה ליותר. אל תבזבזי את נעורייך על איש זקן. ומכיוון שלפנות בוקר אין מי שיפעיל את המעלית, הוא מבקש ממנה ללחוץ על הכפתור – מעין אישור לכך שג'ואן היא אכן נערת המעלית מהסרט, בדיוק כמו שטענה בתחילת הפרק. 

ואם לרגע היה נדמה שדון למד מכל החוויה לקח על אהבה ונאמנות, כמובן שגם הפעם הוא מאכזב. הוא מגיע לביתה של רייצ'ל, ומגייס את כל הטרגדיה כדי להשיג את מבוקשו – הוא רגיש וחלש, תשוש ומיואש מהחיים – פתאום הוא מבין כמה הם קצרים ואיך הכל חומק מאיתנו עם הזמן. לא רק שהוא מצליח לשבור את ההתנגדות, דון אפילו גורם לרייצ'ל לבקש שישכב איתה. כן, בבקשה, היא אומרת. 

כשהוא מגיע לדירה, דון מספר לרייצ'ל שהמפגש הראשון שלו עם המוות היה בגיל 15 והמתה הייתה הדודה שלו. אחרי שהוא מצליח להסיר ממנה את ההגנות, הוא מסיר חומה משל עצמו בתמורה ומספר לה על משפחתו ועל אמו. דון נותן לרייצ'ל את מה שאף אחד לא מקבל ממנו – את האמת.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 1:

·         

     למרות שאין שום קשר לעלילת הפרק, דואגים מדי פעם להזכיר לנו את היחסים בין פיט ופגי, כדי להבהיר את עמדתו של פיט לגבי כל העניין – הכחשה גורפת, שבוודאי הייתה מגיעה לשיאה אם הוא היה יודע שנולד לו תינוק, ולהצדיק במידה מסוימת את בחירתה של פגי בנושא.

עונה 2:

·     ולמרות שנראה כאילו רוג'ר הבין כמה דברים על אשתו והמשפחה שלו, ועם כל הצהרות האהבה, כל העניין לא מחזיק יותר מדי זמן, הוא עוזב את מונה ומתחתן עם ג'יין.