יום שני, 23 במאי 2011

עונה 2, פרק 1: זה רק נראה יפה

"I think it looks good now, but I think it will become messy"


הפרק שפותח את העונה השנייה נותן תמונת מצב של חיי הדמויות בהווה, אבל בעיקר מעלה שאלות חדשות ולא עונה עליהן. אנחנו מגלים שכל אחת מהדמויות התבגרה או מתבגרת באופן מסוים, כולן מנסות להעמיד פנים שהכל נפלא בחייהן כדי להסתיר את הכאוס, אבל בדרך צצים סימנים קטנים לבעיות שיתחזקו בהמשך. הציטוט שבכותרת הוא של לויס, מזכירתו החדשה של דון, בנוגע למיקומה של מכונת הצילום החדשה במסדרון, אבל דבריה נכונים לגבי הפרק והמשך העונה: זה נראה טוב עכשיו, אבל תכף יתחיל הבלגן.

העלילה מתרחשת ביום ולנטיין, 14.2.1962, כלומר – קצת יותר משנה אחרי סוף העונה הראשונה. הפרק נפתח בהצצה חטופה בעובדי המשרד מתארגנים ליום העבודה (ג'ואן היא עדיין היצור הסקסי והמפתה בחבורה, פיט וטרודי מציגים זוגיות מאושרת, פגי רזה, יפה ומחייכת), ממשיך בבטי הרוכבת על סוס (תחביב שלא ידענו שיש לה עד עכשיו, ושמקבל הרבה זמן מסך בעונה הזו) ובסופו של דבר מגיעים אל דון. 

ציון ההתבגרות הראשון הוא דווקא פיזי. דון עובר בדיקות רפואיות, ומקבל נזיפה מהרופא על אורח חייו הלחוץ, רווי האלכוהול והסיגריות. אתה בן 36, הוא אומר לו, אתה חי קשה מדי וכדאי שתתחיל לשים לב לעצמך.
למשרד מגיעה מכונת צילום – הפלא החדש, שבפרק הראשון של העונה הקודמת, דון טען שאינו קיים, ועם כל השמחה, ג'ואן מתלבטת איפה להניח את מכשיר הקסמים הענקי. פול מברך את המזכירות המתפעלות מהמכונה ב"יום אהבה שמח" שממקם אותנו ב – 14 בפברואר.

כולם מחכים לדון שמאחר לישיבה. הגברים בעיקר מעוניינים לאכול, פרדי כמובן רוצה לשתות. פגי היא היחידה שמעוניינת לעבוד. בניגוד לפול, שחושב שהוא יכול לבוא עם שני משפטים משורבטים על נייר ויהיה בסדר, לה יש אפילו סקיצות מוכנות. הנוכחים מתייחסים אליה כאילו היא עדיין מזכירה, ושולחים אותה לבדוק אם דון מגיע בקרוב. כשהיא בחוץ, הם מרכלים עליה – דייל מעלה את האפשרות שדון הכניס אותה להריון ולכן היא נעלמה לכמה חודשים וחזרה עם קידום. פיט נכנס בדיוק בזמן כדי להשתעשע ברעיון שהיא פשוט נסעה ל"חוות שמנים". פגי מחזירה לעצמה את כבודה האבוד בכך שהיא נוזפת בלויס על צורת הדיבור שלה ("אני רוצה שתדברי על מר דרייפר כאילו הוא עומד פה מאחורייך") ומביאה אותה לידי דמעות. פגי עדיין לא יכולה לנצח בחזית הגברית, אבל רוצה שלפחות הנשים יסתכלו עליה אחרת.

תגידי, לא היית פעם שמנה? פגי וסאל (צילום מהאתר הרשמי)

במקום להגיע לישיבה, דון אוכל ארוחת צהריים (לא נראה שהפנים את הערות הרופא בנוגע לתזונה ושתייה). לידו יושב סועד אחר שקורא את Meditations is an emergency של פרנק אוהרה. כשדון שואל עליו, הביטניק הצעיר עונה שהוא לא חושב שדון יאהב את הספר. זה כנראה לא מה שאמור לעניין אנשים בגילו.
ג'ואן נכנסת למשרד של רוג'ר, וכך אנו מגלים שהוא חזר לעבודה, ומספיק בריא כדי לפלרטט. אבל ג'ואן, מסתבר, המשיכה הלאה ויש לה רופא צמוד שכנראה יציע בקרוב. רוג'ר מנסה להתנהג בבגרות ואומר שהוא שמח בשבילה, אבל כשהיא יוצאת ודאק נכנס, הוא סוקר את הישבן שלה בצורה מוגזמת, למרות שהוא לא לבד בחדר.

דאק מוטרד מהעובדה שסטרלינג קופר אמורים לפרסם קפה, בעידן שבו אנשים מתחת לגיל 25 שותים רק פפסי. רוג'ר מיד מצטט את הסלוגן  "For those who think young"  (כדי להדגיש עד כמה הקמפיין מוצלח). למרות שהוא מבקש לסמוך על המקצועיות של דון, הוא נכנע לדרישתו של דאק להביא אנשי קריאייטיב שטרם הגיעו לגיל 25 המופלג.

כשדון סוף סוף מגיע לישיבה, כולם מתנפלים על האוכל ומתחילים בעבודה: פול מקריא את הרעיונות שלו לקמפיין מוהוק איירליינס, ופגי מציגה בפניו את הסקיצות. דון נותן להם שיעור קצר בפרסום: אל תכתבו לכותבים אחרים, משחקי מילים הם טיפשיים, לכו על החוויה, ההרפתקה שבנסיעה. ומהי הרפתקה אם לא פנטזיה גברית על זוג רגליים מציצות מחצאית של אשה. מה הקשר לחברת תעופה, אף אחד לא תוהה.


בטי מוכיחה אמהות למופת ומעירה לקרלה שבובי "הופך כחול" בחוץ. להכניס אותו בעצמה הביתה להתחמם, היא לא יכולה. היא כן מוצאת זמן להבטיח לסאלי שתמסור לדון את מתנת הוולנטיין שהכינה לו. סאלי מתהלכת במגפי הרכיבה של בטי ומבקשת להצטרף אליה לרכיבה (כלומר, היא גם רוצה להתבגר). בטי מסרבת. זה מסוכן. לילדה שלה היא דווקא כן טורחת לדאוג. 


רוג'ר מספר לדון על הדרישה לצוות צעיר. דון מתנגד לרעיון ובאופן כללי לא מחבב במיוחד את הדור הצעיר – הם לא יודעים כלום, הם לא יותר טובים מאיתנו והכי גרוע, הם לא יודעים שהם צעירים. בסופו של דבר אין לו ברירה והוא מסכים. בינתיים, עולה השאלה למה אף אחד לא מזכיר את גילה של פגי.


בערב, דון ובטי נפגשים לארוחה ומציגים זוגיות מושלמת. הוא מחכה, היא יורדת במדרגות בדרמטיות לצלילי מוזיקה, ונראית נפלא. הסצנה מעלה בעיקר את התהייה מה לכל הרוחות קרה מסוף העונה שעברה? האם זו אותה בטי שהבינה שבעלה בוגד בה? האם בטי חזרה להדחיק? או שאולי היא בטוחה שאחרי העברת המסר לדון דרך המטפל שלה, הוא השתנה?


בטי נתקלת בחואניטה, שותפתה לדירה לשעבר (בתקופת הדוגמנות, כמובן. בטי לא נותנת לנו לשכוח שהיא הייתה דוגמנית). חואניטה מבלה עם גבר מבוגר ונבוך למראה. הן עוצרות להתעדכן. לחואניטה יש קריירה, לבטי יש ילדה קטנה. ואז היא נזכרת להוסיף "וילד". שוב, בטי זונחת את בובי ולא ברור מדוע. 


בטי מופתעת לראות בחורה בגילה בדייט, ועוד עם גבר כל כך מבוגר. דון צוחק על תמימותה ומסביר לה שחואניטה היא נערת שעשועים. בטי בהלם, ודון עונה לה "כמה טיפש את חושבת שאני?" במקום להיעלב על שדון בעצם כינה אותה טיפשה, היא מצחקקת במבוכה. כשהם עולים לחדרם, בטי נותנת לדון את המתנה של סאלי ומניחה שחואניטה בודדה לבד בוולנטיין (עוד שאלה, עד כמה בטי בודדה כדי להעמיד פנים שהכל בסדר עם בעלה הבוגדני?).


פיט מגיע הביתה עם שוקולד לטרודי, ומיד מנפץ את אשליית הבעל האוהב ואומר לה שקיבל את "הפתק הקטן שלך" שלה – יותר נכון, הילדי קיבלה אותו, תיזהרי עם מה שאת מכניסה לתיק שלי. לא תודה, לא נשיקה. רק זלזול ונו כבר, תפתחי את השוקולד, אני רוצה אחד. טרודי בוכה מכיוון שגילתה שג'ניפר, אשתו של הארי, בהריון (כנראה שהעניינים הסתדרו להם יפה והוא כבר לא צריך לישון במשרד). מרוב עצב על שכולן בהריון חוץ ממנה, היא לא הספיקה להכין את ארוחת הערב בזמן. פיט מנסה לנחם אותה בכך שלאף אחת אין מה שיש לה. צודק, מה זה תינוק לעומת חיי זוגיות עם גבר בלתי מתחשב שגם בוגד בך מדי פעם. ובאשר להריון המתעכב, אנחנו הרי יודעים שהבעיה אינה אצל פיט.


תמונת הזוגיות המושלמת של בטי ודון נהרסת, כשהוא לא מצליח למלא את משימתו במיטה. בטי מטילה את האשמה על עצמה ("הלוואי והיית אומר לי מה לעשות" – האם יש פה רמז שזו לא הפעם הראשונה?) – עם כל הרצון להתנהג כרגיל, הגוף לא משתף פעולה. הם נכנעים ומזמינים אוכל לחדר, וצופים בטלוויזיה בסיור של ג'קלין קנדי בבית הלבן, שממקם אותנו סופית בזמן – לא עברו רק שלושה חודשים, אנחנו כבר בשנת 1962.


ולא רק הדרייפרים, במשדר ההיסטורי צופים כל הזוגות הלא מתפקדים -  כך אנחנו גם מגלים שסאל התחתן עם אשה (אבל עדיין מתעניין בבעלה של הגברת קנדי ושואל היכן הוא), וג'ואן ובן זוגה, שדווקא עסוק בלנשק אותה. אם היא יותר מתעניינת במתרחש על המסך, כנראה שמשהו באמת לא בסדר שם. 


ההתייחסות לשידור הספציפי הזה, אינה מקרית, כמובן. הגברת הראשונה הזמינה את צוות CBS לבית הלבן כדי להרגיע את טענת הציבור שכספי מסים בוזבזו על שיפוץ וריהוט הבית. קנדי ביקשה להראות שהכל נעשה כדי להאדיר את מוסד הנשיאות ולהפוך את אזרחי העם לאמריקאים טובים יותר. גם היא מאמינה שחזות יפה מספיקה כדי שהכל יהיה בסדר והביקורת תיעלם (ממש כמו היחסים בין בטי ודון, הסוד של פגי, הקשר החדש של ג'ואן ומה לא). 


למחרת בבוקר, בטי מתנצלת בפני פרנסין ומשקרת בחיוך שובב שלא היה לה זמן לצפות בשידור, ופרנסין מספרת על קורות יום האהבה עם בעלה. בדיוק אותו אחד שבגד בה וגרם לה להרגיש מטומטמת. המצב בינתיים הוא ששלוש נשים גילו בגידה, אפס פרידות. בטי משקרת גם כשהיא מספרת על חואניטה – אני הבנתי, ודון הסכים איתי, שמדובר בנערת ליווי. כמו פגי, גם בטי מנסה לצאת חזקה מול חלשים.

משקרת בלי הפסקה. בטי ופרנסין (צילום מהאתר הרשמי)



פול מכנס את הגברים במסדרון כדי לצפות במועמדים הצעירים שמגיעים להתראיין. הוא אכול קנאה. כולם סביבו מגיבים באופן דומה וחוששים למקומם בחברה. פגי מגיעה ומתלוננת על כך שמתקיימת פגישה ואף אחד לא טרח להזמין אותה – כולם ממשיכים עדיין להתייחס אליה כאילו היא האשה הנודניקית והלא חשובה. 


ג'ואן נוזפת בלויס על שבכתה בחדר המנוחה, בניגוד להנחיותיה ("יש מקום לעשות את זה – הדירה שלך"). היא מתקנת את ה"פגי" של לויס ב"מיס אולסן" ודורשת ממנה לדבר בכבוד על העובדת הבכירה ממנה. כל זה מתרחש בזמן שג'ואן עדיין מתלבטת היכן להציב את המכונה. היא שואלת לדעתה של לויס, וזו עונה לה את המשפט שבכותרת. 


פיט, פגי, סאל והארי יושבים במשרד ועובדים על קמפיין לקלירסל, ממש אותו תקציב שהפך את פגי לקופירייטרית. פול מתפרץ ומודיע שמגיעים עוד צעירים לפגישות. פגי לא מבינה למה אף אחד לא סופר אותה, היא הרי רק בת 22. את לא נחשבת, אומר לה פול. ולא אומר, את אשה.


כשכולם יוצאים לחגוג עם הארי את ההריון, פיט שואל את פגי אם היא רוצה ילדים. "בסופו של דבר", היא עונה לו והוא מסכים. בעוד שאלת "איפה התינוק?" מרחפת לה לאורך כל הפרק, עכשיו אנחנו יודעים סופית שלפיט אין מושג על מה שקרה. 


דון קורא את הספר שראה בתחילת הפרק (ודווקא נראה מתעניין, אבל דון מעולם לא היה מה שהוא נראה כלפי חוץ) כשפגי וסאל נכנסים להציג בפניו את הרעיונות החדשים למוהוק איירליינס. למרות שהם ביצעו בדיוק את מה שסוכם, דון לא מתרשם בכלל. בסצנה הזו דון מראה לראשונה סוג של בגרות נפשית, וטוען שסקס זה לא בהכרח מה שמוכר. הוא רוצה רגש - You, feeling something, that's what sells. דון מניח את המתנה של סאלי על הסקיצה, ופגי מבינה אותו מיד. אולי דון לא מתייחס אליה כאל צעירה, כי היא דווקא חכמה. ובניגוד למה שאמר על אנשים צעירים, אותה הוא אפילו מחבב. ואולי הוא יודע שעברה אירוע שגרם לה להתבגר, אחרי הכל, היא חזרה לעבודה אחרי כמה חודשים, רק הגיוני שדון שמר לה את המשרה.


פגי נכנסת בחזרה לחדרה ומגלה שם את מכונת הצילום, כמובן מוקפת במזכירות נרגשות. שוב, למרות שהיא חושבת שהתקדמה, היא כל הזמן מגלה שיש לה עדיין דרך ארוכה. ואם נראה לה שלפחות אצל המזכירות היא הצליחה, ג'ואן מוכיחה לה אחרת כשהיא מארגנת את הנקמה הקטנה הזו על היחס כלפי לויס. 


דון נכנס למעלית, שבה שני גברים צעירים מנהלים שיחה על מין בצורה מפורשת ולא עוצרים, גם בנוכחות אשה. דון מתרגז על השניים (שמוכיחים שהוא לא שונא צעירים לשווא) ומסיר את הכובע מראשו של אחד מהם, שלא עושה זאת בעצמו. הוא מפנה לאשה את הדרך כשהם יוצאים מהמעלית. דון לא מתנהג כך כי הוא כל כך מלא כבוד לנשים, אלא חשוב לו איך נראה שהוא מתנהג, חיצונית. ואם על הדרך אפשר להראות שהוא צודק ביחסו כלפי הדור הצעיר, למה לא. 


בטי נתקעת עם האוטו בדרך להביא את סאלי מחוג בלט. היא משאירה את בובי לבד עם קרלה בבית, וכשדון מגיע, בובי אומר לו שהוא לא אוהב את האוכל. דון, היחיד בכל הפרק שמתייחס לילד, מבצע מחווה קטנה כשהוא אוכל במקומו את הארוחה ולא מכריח אותו לאכול. למרות שהוא מתנהג כמו המבוגר האחראי לאורך הפרק, בסוף הוא דווקא מבין את הילד הקטן שלו.


בדרך, הרכב של בטי מתקלקל. אין לה מספיק כסף כדי לקנות את החלק הדרוש, ולכן היא מחליטה לפלרטט עם המכונאי כדי להשיג הנחה. כשהיא משלמת לו את מעט הכסף שיש לה, הוא מחזיק בידה. בטי אולי לא מבינה איך החברה שלה הפכה לנערת ליווי, אבל היא מבינה דבר או שניים בשימוש במיניות שלה כדי להשיג את מה שהיא רוצה.


סאלי ובטי מגיעות הביתה. בטי שוב משקרת, והפעם בנוגע לסיבת האיחור שלה. היא לא רוצה שדון ידע מה קרה בדרך, ומעוניינת שהוא ימשיך לחשוב שהיא האשה התמימה שלו. שניהם יושבים וצופים בסאלי מדגימה בפניהם את מה שלמדה בחוג הבלט. שוב, תמונה משפחתית מושלמת, אבל שוב, בובי הוא לא חלק ממנה.


דון חוזר לספר, ומצטט את חלקו האחרון של השיר "מיאקובסקי", שמתחיל במילים "עכשיו אני מחכה בשקט שהאסון שבאישיותי ישוב וייראה יפהפה" – בדיוק המשפט שמסכם את רעיון הפרק כולו. הוא מקדיש את הספר לנמען לא ידוע ("הזכיר לי אותך"), שולח אותו בדואר ונעלם מעבר לפינה. התהייה האחרונה לפרק היא, האם ייתכן שבכל זאת, דון לא לבד?



עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:


- אמנם ג'ואן לא מעוניינת כל כך בחבר שלה, ויותר מעוניינת בריהוט של משפחת קנדי, אבל היא נחושה בדעתה להתחתן איתו. בהמשך העונה הוא אפילו אונס אותה והיא עדיין לא זזה מעמדתה.

Meditations is an emergency - הוא גם שמו של הפרק האחרון בעונה, שבו היופי נעלם והקטסטרופה בעיצומה. 

- דון כנראה שולח את הספר לאנה, חברתו היחידה.



יום שלישי, 10 במאי 2011

עונה 1, פרק 13: שלום לתמימות

"It’s all there in my face every day. The hotel rooms. Sometimes perfume, or worse...  He makes me feel sorry for him, when in fact it…I should be angry. Very angry, you know? But I put up with it like some ostrich".


אחרי עונה שלמה שבה כולם מדחיקים, מתכחשים, מעמידים פנים, משקרים ובוגדים, מגיע פרק 13 ואחרון לעונה, ומביא את גיבורי הסדרה להתעמת עם המציאות, וככל שהדמות מרכזית יותר, כך המציאות שלה כואבת ומורכבת יותר. בראש המתפכחים עומד דון, שבשלושה שלבים, מהרחוק אל הקרוב, מבין את מצבו האמיתי.

לאורך כל הפרק משמש המתח בין עבודה לחיים אישיים כטריגר להתמוטטות האשליות. 


בפתיחת הפרק, פיט וטום, אביה של טרודי, מנהלים שיחה בענייני הבחירות, בעוד הנשים יושבות בצד ומדברות על עיצוב הדירה. טום שמע מטרודי על הקידום שפיט לא הצליח להשיג, והוא מציע לו להניח את העבודה בצד ולהתמקד ב"ייצור" ילד, כפי שהוא מכנה את המשימה. פיט דווקא מעוניין לטפל בתקציב הפרסום בחברה החדשה של טום, Clearasil. טרודי אומרת לאביה שהדרישה שלו מביכה אותם ובזאת נגמר העניין. או ככה לפחות היא חושבת, לפיט יש תובנה אחרת. 


בטי מצטערת שדון לא יגיע איתה ועם הילדים לחגוג את חג ההודיה בחיק המשפחה המורחבת. הוא טוען שבתור שותף הוא חייב לעבוד בשבוע כל כך עמוס, היא שואלת מה עם זכרונות הילדות של סאלי ובובי, ולמה הוא לא יכול להפוך את המשפחה שלה לשלו. דון לא עונה לה והולך לישון.


הארי קריין יושב בחדר חשוך ומספר לאשתו בטלפון שהוא מתארח אצל קן. אחרי מספר שניות אנחנו מבינים שהוא נמצא במשרד, ושהיא זרקה אותו מהבית. אם אתפטר, תקבלי אותי בחזרה? הוא שואל. מה שאומר שג'ניפר כנראה גילתה על הבגידה במקום העבודה, או שהיא חיה באשליות שהוא עובד קשה מדי. בכל מקרה, הארי עוד לא מבין שהבעיה שלו היא לא אשה נודניקית עם עקרונות.


השבירה הראשונה אצל דון מתרחשת כשקופר קורא לו למשרד ומספר לו שאברהם מנקן התקשר למסור שבתו לא תהיה זמינה בחודשים הקרובים, כיוון שנסעה לחו"ל. דון מנסה להיראות כאילו כל זה לא נוגע לו, אבל לרגע קטן הוא מסגיר מבט של כאב. אני לא מוכן שענייניך האישיים ישפיעו על העסקים פה, קופר אומר לו. שמעתי את זה בטון שלו, הוא אבא שלה. דון לא מתווכח, קופר לא כועס, ובזאת דון מאבד באופן סופי את המאהבת שלו.


פרנסין מגיעה לבקר את בטי, אחרי שחיכתה לה במונית שתחזור הביתה. היא מספרת לה על חשבון טלפון שנחשפה אליו במקרה (וכך אנחנו מגלים שתשלום חשבונות זה לא עסק לנשים) ושכיכבו בו מספרי טלפון במנהטן. פרנסין העזה והתקשרה, וכך גילתה שלבעלה יש רומן עם אשה אחרת, כנראה לא מאוד מכובדת, כי "לאיזה אשה הוא יתקשר במנהטן שעונה לטלפון של עצמה?" בטי, עדיין בתמימות, מנסה לשכנע אותה שאולי היא טועה, אבל פרנסין יודעת שאין פה טעות. זו היא שהייתה תמימה מדי להאמין שבעלה מבלה לבד שני לילות בשבוע בבית מלון. "חשבתי שאת תדעי מה לעשות" היא אומרת לבטי, שלא מבינה למה דווקא היא. פרנסין עונה בבלבול "אני לא יודעת", אבל המבט שלה אומר "כי כולם יודעים שבעלך בוגד בך". 


המבט הזה כנראה מזיז סוף סוף משהו בראש של בטי, ולכן היא משחררת את קרלה המטפלת הביתה ומיד מאתרת את חשבון הטלפון בחדר העבודה של דון. היא לא בודקת אותו מיד, אולי היא עדיין לא מוכנה להתמודד עם האמת?


דאק פיליפס עורך ישיבה ראשונה עם הצוות, ומתלונן על רמת הלקוחות: אין לנו יצרני מכוניות, אין לנו חברות תעופה ותרופות. הוא נותן להם רשימה של אנשים שצריך ליצור איתם קשרים, וכדוגמה אישית מספר שהוא גילה שקודאק לא מרוצים מהרעיונות לפרסום מקרן השקופיות החדש שלהם. 


קן ופגי עובדים באולפן על הקלטת התשדיר למכשיר ההרזיה. הם חלוקים בדעתם לגבי הבחורה הנבחרת לתפקיד. פגי רוצה את אנני, קן בעד ריטה. פגי היא זו שלוקחת יוזמה ומשחררת את הבחורה השלישית הביתה, והיא גם מנצחת את קן ומקבלת את מי שרצתה. הסיבה שלה – הבחורה הזו משדרת בטחון, היא יפה. בעיני פגי, נשים יפות חייבות להיות בעלות בטחון עצמי. הרי יש להן הכל. 


עובדת על פרסומת, ממש כמו אחד מהגברים. פגי (צילום מהאתר הרשמי)


בעקבות הלחצים מצד אביה של טרודי, פיט עושה עוד צעד בדרך לחוסר מוסריות מוחלט, כשהוא מבין שאם הוא רוצה את תקציב החברה החדשה, הוא יצטרך להפסיק להיות נחמד ולהתחיל להיות תחמן. הוא מסביר לטרודי שהוא לא מרוויח מספיק כסף כדי לפרנס ילד, והיא מיד אומרת לו שאין מה לדאוג. זהו, העניין סגור. אפשר לסמוך על האשה שתרוץ לאבא, ואבא יסדר.


בטי מחכה לדון בבית, ומספרת לו על היום הנורא שעבר עליה, ועל הבגידה של קרלטון. היא פחות רוצה לעדכן אותו, כמו שהיא רוצה להוציא ממנו איזו שהיא התנגדות למעשה הבגידה. איך בן אדם יכול לעשות כזה דבר למישהו שהוא אוהב? היא שואלת. אין לזה שום משמעות? ודון, במקום לעשות את מה שהיא מצפה ולגנות את הבוגד, אומר לה פשוט, מי יודע למה אנשים עושים את מה שהם עושים? בטי מבינה שהיא לא תקבל את מבוקשה מהשיחה הזו.


אנני מגיעה להקליט את תשדיר הפרסומת עם קן ופגי. כשהיא מקריאה את הטקסט, דמותה משתקפת על הזכוכית, בדיוק לצד פגי, שיושבת מאחוריה. פגי היא זו שרוצה להרגיש כמו בטקסט שכתבה: יפה, מושכת, בעלת בטחון עצמי. היא עוצרת את אנני שוב ושוב ומפנה כלפיה את כל התסכולים שהיא חשה על כך שכרגע אין לה אף אחת מהתכונות הללו. קן מסביר לה שאנני היא לא מסוג הבנות שבטוח בעצמו. פגי מבטלת מיד את דבריו. היא בחורה יפה ולכן היא חייבת להתפוצץ מבטחון עצמי. אבל אנני נפגעת ובוכה, ופגי מפטרת אותה בלי רחמים. אחר כך היא נותנת הוראות לקן: לך לנחם אותה ותביא את הבחורה השנייה. קן דווקא נראה מרוצה מהסמכותיות שנפלה על המזכירה החביבה.


דון בוחן את מקרן השקופיות החדש והעגול של קודאק, ומסתכל על שקופיות מול האור. הוא מוציא את התמונה שלו ושל אדם ומתקשר למלון שבו התגורר. הפקיד מספר לו שאדם תלה את עצמו, ודון נכנס להלם ובוכה. השבירה השנייה הגיעה, הוא איבד גם את בן המשפחה היחיד שהיה לו.


בטי מתקשרת למספר במנהטן שמצאה בחשבון הטלפון, ומצפה לשמוע קול של אשה. במקומו, היא מגיעה אל דוקטור וויין, המטפל שלה. היא מבינה שדון עוקב אחריה ומגלה את הסודות שלה דרכו, והיא פגועה מאוד. כשהיא יוצאת לסידורים למחרת בבוקר, היא מגלה את גלן מחכה לאמו ברכב ומנסה לדבר איתו ולומר לו עד כמה היא אומללה. הלוואי והייתי מבוגר יותר, הוא עונה לה. 


דון, שנרדם במשרד, מתעורר באמצע הלילה ומגלה את הארי מסתובב במסדרון בתחתונים. הוא לוקח אותו לחדר ואפילו לא שואל למה הוא גר במשרד (בתור בוגד מנוסה, יכול להיות שהוא הבין את הכל לבד). הוא שואל אותו על מקרן השקופיות, והארי מספר לו על התקופה בה צילם תמונות אמנותיות של טביעות ידיים. בעיניו הן היו כמו מישהו שאומר "הייתי פה". דון חוזר לישון אבל מקבל השראה מהשיחה.


למחרת, פיט נכנס לחדרו של דון ומספר לו שהביא תקציב חדש לחברה – אנחנו מבינים שהתכנית עבדה ושטרודי עשתה את המצופה ממנה. הוא לא מתבייש לומר שחמו עומד בראש החברה, ושהוא "מאמין בעתיד שלי". חשוב לי שתתרשם, הוא מציק. אני מתרשם, דון עונה. 


בטי מגיעה לטיפול אצל דוקטור וויין ומתחילה בסיפור משעמם על כמה קשה לאסוף את כל המשפחה יחד לחג. היא מודעת היטב לעובדה שדבריה כנראה יעברו הלאה, ולכן היא אומרת לו שהייתה שמחה יותר אם בעלה היה נאמן לה. בשלב הזה וויין המופתע מתחיל לכתוב לעצמו במרץ, שלא לפספס שום דיווח. בטי מתוודה שהיא רואה את הסימנים כל הזמן, אבל מתעלמת ומדחיקה אותם. אני מניחה שכל זה אומר שאני לא מספיקה לו, היא מהרהרת. אבל אולי הבעיה היא אצלו. בטי אולי מתפרקת, אבל טיפשה היא לא. הדוקטור לא עושה שום דבר חוץ מלכתוב, ודי מוכיח את העובדה שכשבטי אומרת שהטיפול עוזר לה, היא סתם מנסה לזכות באמונו של המטפל שלה, כדי שלא יחשוד שהיא יודעת מה מתרחש.


בפגישה עם אנשי קודאק, הלקוחות מגיעים בציפייה למצגת שמפארת את הטכנולוגיה והקדמה, אבל לדון יש תכניות אחרות. הוא מדבר על קשר רגשי למוצר, שמתקיים לעתים נדירות, ועל הנוסטלגיה, הצביטה בלב מזכרונות שיש לכולנו. הוא מקרין על המסך תמונות משפחתיות שלו, ומסביר שהמכשיר הזה אינו חללית, הוא מכונת זמן. הוא לוקח אותנו קדימה ואחורה למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע שוב. זה לא גלגל אלא קרוסלה, שסוחפת אותנו כמו ילדים קטנים ומחזירה אותנו הביתה. כשהארי רואה את התמונות המשפחתיות והזוגיות ה(כביכול) מושלמות, הוא מבין שעשה טעות כשבגד באשתו ויוצא מהחדר בבכי.


אבל דון מביט בתמונות בצורה רגשנית לא פחות. הוא מסתכל על המשפחה שלו ועל אשתו, בהם הוא בוגד, והמבט המתרגש שלו מגלה שהוא אמנם משקר להם ובעיקר לבטי, אבל הוא אוהב אותם, למרות הכל. כמו שבטי אומרת לדוקטור וויין, הוא בסך הכל בן אדם טוב שצריך לרחם עליו. 


עוד רגע מושלם בקרוסלה של קודאק. דון ובטי (צילום מהאתר הרשמי)


המצגת הופכת להצלחה גדולה וכולם חוגגים. בניצול המומנטום היצירתי, דון מציע לפיט לקחת את פגי לטפל בקריאייטיב של Clearasil, שבמוצריה משתמשות בעיקר נשים צעירות. כשהוא אומר שהיא מושלמת לתפקיד, פיט מתעצבן וחושב שדון צוחק איתו. קן מגבה את ההצעה וטוען שהיא מוכשרת ומקצועית. זה אביה של אשתי ושנינו מצפים לטוב ביותר, ולא לילדה קטנה, הוא אומר. פגי היא אפילו לא קופירייטרית. את הבעיה הזו דון פותר מיד. הוא קורא לפגי לחדר, ממנה אותה לתפקיד לעיני כולם ונותן לה את האחריות לתקציב המדובר. היא בהלם, ופול עונה לה בקנאה "אל תעמידי פנים שאת מופתעת". פגי מקבלת את הקידום בהתרגשות ופיט יוצא מהחדר בעצבים. 


ג'ואן לוקחת את פגי למשרדה החדש, וטורחת להסביר שלפעמים כשמישהו מקבל את מה שרצה הוא מגלה עד כמה השאיפות שלו היו נמוכות. בשנייה שבה פגי נכנסת לחדר, היא מכריזה שאינה מרגישה טוב ושהבטן שלה כואבת. היא הולכת לרופא וחושבת שאכלה כריך מקולקל. כשהרופא בודק אותה הוא שואל למה לא אמרה שהיא מצפה לתינוק. פגי נכנסת להלם ולא מבינה כיצד זה אפשרי, והרופא מעמת אותה עם ההדחקה שלה, סוף סוף – הוא לוקח את ידה ומניח על הבטן. את מרגישה את זה? הוא שואל. היא מנסה להמשיך ולהדחיק עד הרגע האחרון ולעזוב את המרפאה, אבל צירים חזקים תוקפים אותה והיא מובלת לחדר לידה, כשהרופא מבקש להביא גם פסיכיאטר. לאורך כל העונה ובפרט בפרק האחרון, פגי מנסה להכנס לעולם הגברי ולהתנהג כאילו היא אחד מהבחורים – מקצועית, סמכותית, ראויה לתפקיד חשוב יותר ממזכירה. כשהיא מצליחה לקבל את מה שרצתה, היא מקבלת את התזכורת הגדולה ביותר לעובדה שלמרות הכל, היא עדיין אשה. לא משנה כמה תנסה לשנות את העובדה הזו או להתעלם ממנה.


אחות נכנסת לחדר עם התינוק בידיה, התינוק הוא כמובן של פיט, אותו אחד שהמשפחה שלו יושבת ומחכה לו בבית כדי לוודא שהוא ממלא את חלקו בהסכם, יצירת תינוק. פגי מסרבת להחזיק את התינוק ואפילו להסתכל עליו. היא מפנה את הראש הצידה. אולי היא לא מוכנה להתמודד עם חיים של בושה כאם חד הורית, אולי היא לא רוצה להתמודד עם פיט ואולי היא לא מוכנה שתינוק יהרוס לה את הקריירה החדשה שלה. אולי זה הכל יחד. 


דון חוזר הביתה ברכבת. הוא נכנס הביתה ומודיע לבטי שהוא נוסע איתה ועם הילדים לחג. כולם מאושרים. במציאות, דון נכנס לבית ריק ונשבר בפעם השלישית, כשהוא מגלה שגם המשפחה שלו כבר עזבה. הוא נשאר לבד, ואין לו את מי להאשים מלבד עצמו.  




עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 2:

פיט הולך ויורד נמוך יותר, מהאיום על דון ועכשיו גם הניצול של אשתו כדי לקבל תקציב בעבודה. בתחילת העונה השנייה הוא עושה את הגרוע ביותר ומשתמש במוות הטרי של אביו כדי לפרסם חברת תעופה.


עונה 3:

פול יודע למה הוא מקנא בפגי כשהיא מתמנה לקופירייטרית. לא רק שהיא מאיימת על מעמדו, היא בסוף גם זו שדון בוחר לקחת איתו לחברה החדשה, כשפול נשאר מאחור. 


עונה 4:


אגב תינוק, אגב הדחקות תמימות – טרודי ההריונית פוגשת את פגי שחוגגת יום הולדת, ובחיוך צבוע אומרת שיש לה עוד הרבה זמן להתחתן וללדת ילדים, כשהיא בעצם מרחמת עליה. 4 עונות חולפות וטרודי עוד לא מבינה שהיא זו שראויה לרחמים.

   

 


יום ראשון, 1 במאי 2011

עונה 1, פרק 12: דע את מקומך

"I follow the rules and people hate me. Innocent people get hurt, and, and other people, people who are not good, get to walk around doing anything they want. It’s not fair.”

שנת 1960 עומדת להסתיים, ואיתה גם העונה הראשונה בסדרה. אירועי הפרק סובבים סביב השמונה בנובמבר, בו התקיימו הבחירות ההיסטוריות לנשיאות, עליה התמודדו ג'ון קנדי הצעיר מול ריצ'רד ניקסון. אמנם מי שמתואר כפולש לטריטוריה לא שלו הוא קנדי, שמנצח כנגד כל הסקרים והציפיות, אבל דווקא הדמויות הן אלה שמנסות לשנות את הסדר הקיים, פולשות למקומות ולתחומים שלא מתאימים או שייכים להן, פיזית ורגשית. וכמו שפגי מסכמת, בציטוט שפותח את הרשומה, דווקא מי שמשחק בצורה הוגנת, הוא זה שבסופו של דבר משלם את המחיר.

דון מנסה להצדיק את מעמדו החדש כשותף ומביא את דאק פיליפס לפגישה אצל קופר, במטרה להחליף את רוג'ר בניהול מחלקת התקציבאות, ובעיקר בהבאת לקוחות גדולים לחברה. פיליפס מקבל את זווית הצילום הנמוכה שמאדירה אותו, בדיוק כמו כל הגדולים בסדרה, ומציגה אותו לראשונה ברוב חשיבות. גם העובדים מתפעלים מנוכחותו של פיליפס, שהגיע מ - Y&R הגדולה, אבל פיט דווקא בטוח שהוא האדם המתאים למשימה, שמשתלטים לו על הטריטוריה שחמד לעצמו ושאין צורך להביא שום חיזוק מבחוץ. הוא עומד להתפרץ למשרדו של דון, כשפגי עוצרת אותו ומודיעה לדון על האורח, שנכנס בסופו של דבר בדרך המקובלת. דון מתנגד לבקשתו של פיט להפוך לראש המחלקה בעצמו, בטענה שהוא עדיין צעיר מדי לתפקיד. 

כולם בטוחים שניקסון עומד לנצח בבחירות, ומחכים שהמבוגר האחראי (דון) ילך הביתה כדי לפצוח במסיבת הנצחון. כשהחוגגים נתקלים בבעיה להשיג עוד אלכוהול, עולה הרעיון להזמין גם את פגי, שעדיין יושבת ועובדת, להצטרף למסיבה. לא כי היא אחת מהם, כמובן, אלא כדי להכנס למשרדו של דון ולגנוב איזה בקבוק. 

סתם צופים במשדר בתמימות. שום דבר מיוחד. הסטרלינג קופרים (צילום מהאתר הרשמי)

בסופו של דבר, ג'ואן דואגת לאספקת שתייה והמסיבה הופכת לחגיגה של טשטוש עד אובדן גבולות. קן מחליט לרדוף אחרי מזכירה בשם אליסון, ולברר באופן אישי מה צבע התחתונים שלה, שעליו יש התערבות. כשהעניין מתגלה כמשעשע במיוחד (גם על ידי המזכירוֹת), עוד גברים מאמצים את הרעיון ופולשים לשמלות ברחבי המסדרון.  בהמשך, קן מחטט במשרד של פול ומוצא מחזה שכתב. פול מנסה להתנגד לקריאתו, אבל בסופו של דבר הוא מומחז על ידי ג'ואן וסאל, שגם מתנשקים, לפי הכתוב בהוראות הבמה. הארי (הנשוי) מנשק את הילדי, מזכירתו של פיט, ברגע של שמחה, ונסיון ההתנצלות ההדדי שלהם גורם להם דווקא להסתער זה על זו.

מי שלא משתתפים במסיבה, הם דון ופיט. דון חוזר הביתה. בטי מביטה בו כאילו היה נטל שצריך להתייחס אליו, ומודיעה לו מיד שניקסון ניצח באזור שלהם, כאילו מנסה לשבח אותו על עבודתו הטובה. 

פיט, שלא מצליח להירדם, יושב וחוקר את תכולת הקופסה של דון - תמונות ומזכרות מהצבא והילדות. טרודי מתערבת ומבקשת ממנו להשיב אותה לבעליה – היא לא שייכת לך, היא נוזפת בו. אני לא רוצה סודות. 

פול השיכור מנסה לנצל את ההזדמנות ולהבין איפה טעה ביחסיו עם ג'ואן. השיחה מתחילה בצורה טעונה, כשהוא לועג לה ("את לא יכולה לשבת בשמלה הזו"), היא מאשימה אותו ברכלנות, אבל לא מסגירה את הפרטים המלאים, ואומרת שלא אהבה את המחזה. בסופו של דבר היא מתרככת ומסכימה לרקוד איתו. 

בבוקר, הארי מתעורר על הספה במשרד, והילדי לצדו. המשקפיים שלו שבורים והיא אומרת "אני מקווה שלא דרכתי עליהם". המשקפיים, כמובן, הם לא מה שהיא באמת מקווה שלא הרסה. אחרי הסיכום המתבקש ("לא קרה כלום") היא נמלטת מהמשרד, ומיד לאחר מכן אנחנו מגלים שהיא לא המזכירה היחידה שסיימה את המסיבה בזרועותיו של גבר כלשהו. וכולם ממשיכים את יומם כאילו באמת כלום לא קרה.

כשפגי מגיעה למשרד, מסתבר שהיא משלמת את מחיר ההוללות של האחרים. היא מגלה הרס וחורבן, קיא בפח האשפה שלה, ובעיקר -  ושמישהו פרץ לארונית שלה וגנב שלושה דולרים וחולצה (אגב, סאל מתגרה בה ואומר שהוא גנב את החולצה, ואפילו משתמש במילה "Blouse" – חולצה נשית, כשפגי משתמשת במילה "Shirt" – תמיד מייחסים לסאל רמיזה לנשיות מסוג מסוים). היא מתעצבנת על החוגגים, שלא מתרגשים מכל הסיפור, והם כנראה יודעים למה אין להם סיבה לדאוג.

פיט מחליט להשתמש במידע שהגיע אליו כדי להשיג את מטרתו. הוא שוב מנסה להתפרץ לחדרו של דון, כשהקופסה בידו. כשפגי מנסה לעצור אותו, הוא עונה לה בהתנשאות: אני במקומך הייתי נזהר מעכשיו בפנייה שלך אלי. פיט בטוח שהוא עומד לקבל את הכבוד שרק הוא חושב שמגיע לו. 

פיט מודיע לדון שהוא יודע הכל על ההתחזות. דון מנסה להעמיד פנים שאין לו מושג במה מדובר, ובסופו של דבר הוא נשאר לבד בחדר, עם נסיון סחיטה וקופסה מלאה זכרונות. בשלב הזה אנחנו נחשפים לדרך שבה דיק וויטמן שינה את זהותו. הוא מגיע כטירון תמים לבסיס הצבאי ופוגש את דון דרייפר האמיתי, שלועג לילד העני על שהצטרף לצבא. דיק מעורר הרחמים מספר שעשה זאת רק כדי לעזוב את הכל. 
 
דרייפר הישן ודרייפר החדש. דון ודיק (צילום מהאתר הרשמי)

בחזרה למשרד - דון מבין מה עומד לקרות ונכנס ללחץ. הוא מגיע אל רייצ'ל ומציע לה לברוח. זה לא מה שרצית? נוכל להתחיל מחדש כמו אדם וחווה. רייצ'ל המבועתת מבינה את המצב. אתה לא רוצה אותי, אתה פשוט רוצה לברוח. איזה מין בן אדם אתה, ככה לעזוב הכל ולשנות את חייך? היא לא מבינה שזה בדיוק מה שהוא כבר עשה בעבר. היא מגרשת אותו מהמשרד ומבינה שהם לא יכולים להיות ביחד.  רייצ'ל בעצם מצליחה לעשות את הדבר הנכון ולהגיד "לא", ומוותרת על דון, שלא שייך לה.

דון מגיע בחזרה למשרד ומוצא בו אורחת לא קרואה ובוכייה - פגי. מסתבר שהתלונה שלה על הכסף הגנוב גרמה לפיטוריהם של שני עובדים. שחורים, כמובן. פגי לא מבינה איך זה שהיא מתנהגת כמו שצריך וכולם שונאים אותה, ואנשים שעושים דברים רעים דווקא מקבלים את מה שהם רוצים. מעניין אם היא הייתה מתוודה כך בפני דון, אם הייתה יודעת מי הוא באמת.  

מכאן דון כנראה מגיע להבנה שיש מישהו שלא יכול להתחמק מההתנהגות האיומה שלו. וזה כמובן לא הוא, חלילה, אלא דווקא פיט.  הוא גוער בו על חוסר מה שעשה ומודיע לו שדאק יקבל את התפקיד. 

לזה כמובן פיט לא ציפה. שניהם עולים אל קופר בזעם (אבל עדיין זוכרים לחלוץ נעליים בכניסה) ופיט זועם על כך שדון יעשה הכל כדי לא לתת לו את התפקיד (בלי להתייחס לעובדה שמבין שניהם, הוא זה שמשחק מלוכלך). דון לועג לו – אתה ילד עשיר שלא עבד קשה מעולם כדי להשיג את מה שהוא רוצה. אנחנו כבר יודעים שדון היה ילד עני, אבל עכשיו דון רומז שהוא עשה קצת יותר מלרמות כדי להגיע לאן שהגיע, ולא מפרט. 

אצל קופר, דון מבשר על המינוי של דאק, ואחרי השתהות קלה, פיט מחליט לעמוד באיומיו, למרות שהוא נראה כמו ילד מפוחד למדי. הוא מגלה לקופר את האמת על זהותו של דון, שנלחץ מהמעמד, אבל קופר מגיב בצורה מפתיעה ושואל: "למי אכפת?" מבחינתו, כרגע דון הוא דון ולא מעניין אותו מה היה קודם. אתה יכול לפטר אותו, קופר אומר לדון כשהם נשארים לבד. אבל אני הייתי שומר עליו, הוא נאמן. בסופו של דבר גם פיט, שמתערב בעניינים לא לו ומתנהג כמו אידיוט, יוצא בלי שום נזק. 

בפלאשבק הבא של דון, אנחנו רואים אותו שוב כחייל צעיר. בעוד הוא חופר בורות, מתחילה הפצצה. הוא ודון האמיתי תופסים מחסה בבור. כשדון בטוח שדיק הרטיב את המכנסיים שלו, דיק מפיל את הגפרור שבו הדליק סיגריה, בדיוק בשנייה ששניהם מבינים שמדובר בכתם נפט. האש מתלקחת וגורמת לפיצוץ גדול. דיק הפצוע לא מאבד את העשתונות ומיד מחליף בין דסקיות הזיהוי שלו ושל מפקדו המת (אכן, העישון הורג). בבית החולים דיק מגלה שהתרמית עברה בשלום, וכולם מכנים אותו "דון". כדי לא להיחשף, הוא מעמיד פנים שברגע האחרון הוא לא מסוגל למסור את גופתו של דיק בחזרה למשפחתו, ולכן נשאר ברכבת. אדם רואה אותו ומנסה לרדוף אחריו. כשהוא בוהה החוצה, אשה שיושבת לידו אומרת לו "כל החיים לפניך. אתה חייב לשכוח מהילד בקופסה". ולא במקרה היא לא משתמשת במילה "ארון". 

דון מגיע הביתה כשבטי צופה בנאום התבוסה של ניקסון. אנחנו יודעים שההפסד הזה הוא רק זמני. אנחנו מכירים את ההיסטוריה ויודעים שקנדי, שהציג דמות מושלמת וישרה, שילם את מחיר ההצלחה ונפגע. ניקסון? הוא עשה כמה דברים פחות טובים ויצא בזול. פגי כנראה צודקת.  





עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד
עונה 1, פרק אחרון:
אולי העובדה שפגי חושבת שהיא כל כך תמימה, גורמת לה להדחיק את ההשלכות של מעשיה. כשהיא תלד את הילד של פיט, היא זו שתשלם על חוסר המוסריות של שניהם, מכיוון שבניגוד אליו, היא בן אדם טוב.  הוא ימשיך את חייו כאילו כלום לא קרה. בדיוק כמו שהיא מתארת בפרק הזה.
 
עונה 4:
 בהמשך לדברי התוכחה של דון, בעונה הזו אנחנו מגלים איך הוא הגיע לסטרלינג קופר והיכן היה קודם. מה שמוכיח שבכל זאת הוא עבד קשה כדי להגיע לפסגה, ויש בו קצת יותר מנוכל.