עונה 6, פרק 8: ייסורי ויטמן הצעיר

"The history can't be ignored. The history should not be ignored"

שם הפרק השמיני בעונה הוא "The Crash" והוא גם נפתח בתאונת דרכים שעובר קן. הוא נוסע במכונית עם מנהלים שיכורים משברולט, כשאחד מכסה את עיניו והשני שולף אקדח – ההתנגשות היא כמובן בלתי נמנעת, אבל היא רק הקדמה להתרסקות האמיתית. הסצינה נראית כמו חלום והיא נראית כפתיחה לפרק הזוי במיוחד שבו קשה להבחין במסגרות הזמן, המקום, המציאות והדמיון. בהשפעת הסמים ומצבו האישי המעורער, דון מאבד שליטה וחווה מסע מנטלי בזמן שחושף בפנינו עוד חלק מחייו של דיק ויטמן הצעיר.

הנשים בחייו של דון – סילביה, פגי, מייגן, בטי וסאלי מעוררות אצלו, במצבים שונים, זכרון מילדותו, שממחיש את הדרך המעוותת שבה חווה דון/ דיק מושגים כמו אמהות, טיפול, אהבה וחמלה. חוויות שכמובן מלוות אותו עד לבגרותו ומגלות את המקור לאחד התסביכים הגדולים ביותר שלו – יחסיו עם נשים וטשטוש הגבולות שבין דמות אם למאהבת. התנודות האלה בין דון דרייפר לדיק וויטמן קיצוניות במיוחד – בכל פעם שנראה שדון "החדש" נמצא בשיאו, הזכרון של דיק האומלל שב ומכה בו.

דון עדיין לא מצליח להתגבר על הפרידה שכפתה עליו סילביה והוא אורב לה מחוץ לדלת ומשאיר בדלי סיגריות בפתח ביתה כמסר. היא מתקשרת אליו באמצע ישיבת שותפים חשובה ומטיחה בו את האמת – הוא מפחיד אותה, היא לא יכולה לבטוח בו והוא לא מסוגל להרגיש דבר. נראה שסילביה מגלה באיחור את דון דרייפר האמיתי. היא מבקשת ממנו להתרחק ממנה ולעזוב אותה בשקט. השיחה גורמת לדון להרגיש רע, ומכאן גם להזכר במקרה בו היה חולה בילדותו, ובאמו שלא הראתה כלפיו שמץ של חיבה במצבו אלא ציוותה עליו להתרחק מכל יושבי הבית ולישון לבד במרתף. שתי הנשים, האם והמאהבת, מפקירות אותו בקרירות כשהוא חסר אונים.

בדרך לסוף שבוע של הזיות. דון והדוקטור (צילום מהאתר הרשמי)

סילביה משתמשת בשמו של ארנולד – ד"ר רוזן – כשהיא מתקשרת למשרד, מה שנותן לג'ים את הרעיון להביא את הרופא שלו "לתקן" את כולם, כלומר – להזריק להם סמי מרץ ולגרום לכולם לאבד שליטה באופן כזה או אחר. צוות הקריאייטיב נשאר לעבוד בסוף השבוע במשרד, במקביל ללווייתו של פרנק גליסון מ – CGC  שמת מסרטן. 

בעקבות המוות של פרנק, דון רואה את פגי מנחמת את טד במשרדו (גם זה קורה מיד אחרי שהוא נמצא בעמדת חוזק – הרופא מחמיא לו על החברה המחודשת). מחזה החמלה הנשי הזה שהוא נקלע אליו בטעות מחזיר אותו להמשך הפלאשבק: זונה בשם איימי לוקחת אותו לחדרה ומטפלת בו. בניגוד לאמא של דיק, לה אכפת ממנו והיא גם מצליחה לאבחן את המחלה האמיתית שלו – הוא רק מקורר ואין לו שחפת. איימי נכנסת לדמות האם ופוסלת את האמא של דיק "אמא שלך לא יודעת לטפל באף אחד", ודיק מזכיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים – היא לא באמת אמא שלו. אמא שלו מתה והייתה, כמובן, זונה.

הזריקה שדון מקבל גורמת לו להתפרצות מרץ אדירה. הוא רץ במסדרונות ונושא נאומי מוטיבציה בפני קן ואח"כ גם בפני צוות הקריאייטיב. "אני יודע שלא נובס, כי יש תשובה שתפתח את הדלת". הקופירייטר החדש מתלהב מהגילוי שדון דרייפר מתגלה לו כמדהים בדיוק כמו שכולם טוענים, ואז פגי אומרת משפט תמים – "אנחנו צריכים להזמין ארוחת ערב" – היא האשה היחידה בחדר והיא זו שדואגת לאוכל. המשפט שלה מביא את הפלאשבק השלישי, בו איימי מאכילה את דיק מרק כדי שיתחזק.

החזיון הזה מזכיר לדון מודעה למרק שעשה בעבר, שאמור להיות הדרך לפיצוח הקמפיין החדש. אבל לא רק שהקמפיין ההוא לא היה למרק, הוא גם לא קשור בשום צורה לבעיית שברולט. יש משהו נוגע ללב בכך שתחת השפעת סמים, מה שדון מחפש הוא בעצם מודעה שמציגה קרבה בין אם לבן. הוא עומד בארכיון, מוקף בכל היצירות שלו, עדות לגאונות של מנהל הקריאייטיב האגדי, והוזה. המשפט על המודעה "Because you know what he needs" מביא איתו את הפלאשבק החמישי, שבו הפרשנות למשפט הזה מתעוותת לחלוטין אצל דיק הצעיר. דמות האם המטפלת, האוהבת והמאכילה הופכת בחזרה לזונה, והיא יודעת מה הוא צריך – היא לוקחת מדיק הביישן את בתוליו.

אחרי סוף שבוע שלם של עבודה, דון מרגיש שהצליח למצוא את הדרך לפצח את סוד השכנוע האולטימטיבי. זה הרבה יותר גדול ממכונית, הוא אומר לפגי. זה הרבה יותר מהכל. אבל מה שמעניין אותו כרגע זו לא שברולט, אלא סילביה, והוא בטוח שמצא את הדרך חזרה אליה. כשהוא חדור אנרגיה, בטוח בעצמו ויודע בלבו שהוא הולך לכבוש מחדש את המאהבת שלו, דון חוזר הביתה כדי להתכונן ושם הוא מגלה את מה שהתרחש בהיעדרו – אשה זרה נכנסה לבית, בזמן שילדיו היו שם לבד, שיקרה להם ושדדה אותם. בעוד הגברים מנסים להגן עליו, שלוש הנשים בחדר (בטי, מייגן וסאלי) היסטריות מדאגה ומאימה, ודון פתאום מבין את המציאות שמחוץ למשרד ולבועה שלו, ופיזית, מתמוטט על הרצפה. הפלאשבק האחרון מגיע, ובו איימי מגורשת מבית הזונות, ואביגייל, אמו החורגת של דיק מכה אותו מפני ששכב איתה. דיק נשאר ללא הדמות היחידה בחייו שטיפלה בו כאם וכמאהבת, מה שכנראה מסביר את החיפוש האובססיבי שלו אחריה עד היום.

הסבתא שמעולם לא הייתה. בובי, סאלי והפורצת (צילום מהאתר הרשמי)

ובסופו של דבר, כמו שדיק, שלא היה לו מה להפסיד, בחר להתחיל את חייו מחדש לבד, כדון דרייפר, גם דון מבין שבסופו של דבר הוא תמיד יישאר בודד וחבול ולא ישיג את הדמות הבלתי אפשרית שהוא מחפש, ומניח לרדיפה שלו אחרי סילביה. במפגש הבא ביניהם הוא כבר לא אומר מילה.

"בכל פעם שאנחנו מקבלים מכונית, המקום הזה הופך לבית זונות", אומר דון בסיום הפרק. טד לא מבין על מה הוא מדבר. ובניגוד לדרך בה הושג תקציב יגואר, במקרה הזה, הכל קורה אך ורק בראש של דון. אבל דון לא מוכן להכיר בעובדה שהעצב שלו, האופי שלו, הוא מה שעורר את הזכרונות, אלא מאשים את העבודה. הסמים היו רק הטריגר. "אי אפשר להתעלם מההיסטוריה", אומר דון ההוזה. אבל דון הפיכח עוד ממשיך לנסות.

נקודות למחשבה

- העלילה מתקדמת דרך נושא שחוזר על עצמו - דלתות. דון מדבר על האפשרות למצוא את הקמפיין המנצח כ"תשובה שתפתח את הדלת". איימי היא זו שפתחה לו את הדלת, פיזית, וטיפלה בו. הוא משאיר את דלת הבית פתוחה וכך הפורצת שמתחזה לדמות אם נכנסת, והוא גם אורב לסילביה מחוץ לדלת. 

- סאלי דואגת בתחילת הפרק לאחיה הקטן ג'ין, ולאחר מכן שומרת עליו ועל בובי בדירה לבד, וגם עושה את המעשה הנכון ומתקשרת למשטרה בזמן הפריצה. ההתנהגות האחראית שלה, בשילוב עם השאלה של בטי באיזו פינת רחוב היא הרוויחה את הכסף כדי לקנות את חצאית המיני שלה, מזכירות שוב את השילוב האמהי-זנותי. 

- בטי חזרה להיות הבלונדינית המהממת מפעם. אין כמו האיום שבקרוב שוב תצטרכי להיות ייצוגית, כדי לסתום את הפה.

- "אתה לא יכול לשכך את הכאב עם סמים וסקס", פגי אומרת לסטן. זה בדיוק מה שדון מנסה לעשות. 

- "שאלתי אותה את כל מה שאני יודעת. היו לה תשובות לכל והבנתי שאני לא יודעת עליך כלום", אומרת סאלי לדון למחרת הפריצה. הפורצת הציגה את עצמה כאשה שגידלה את דון בצעירותו, והציגה חזות אמהית ואכפתית. אם סאלי הייתה מכירה באמת את אביה, היא הייתה יודעת שאין סיכוי שמישהי גידלה אותו בחום ואהבה, בדיוק כמו שבטי ומייגן כבר יודעות ושסילביה הבינה ממש עכשיו. הדבר היחיד המשותף לדון ולפורצת הוא, ששניהם מתחזים למישהו שהם לא.

 אין עתידות, יש שאלות

- בסצינה בה מייגן מתנצלת כלפי דון על מה שקרה, היא מעניקה לו את האהבה שהייתה חסרה לו לאורך כל הפרק. האם הוא מבין את זה? (כנראה שלא)

- אנחנו יודעים שפגי כבר לא מאושרת עם אייב. האם יהיה המשך לנשיקה שלה ושל סטן? (או: האם סוף סוף פגי תבחר בבן זוג נורמלי?)

והפרומו

לפרק הבא

עונה 6, פרק 7: קדימה, אחורה

"He's a grown man"
- "So are you. Move forward"

הפרק השביעי בעונה השישית מתרחש כמעט כולו סביב מיזוג שתי החברות, עליו הוחלט בפרק הקודם. הדמויות מגיבות לשינוי כל אחת בדרכה, כשעניין השינויים מתחבר כמובן גם לנושא השליטה שדומיננטי מאוד בפרק, והתוצאה היא מאבקים של הדמויות אחת עם השנייה, או עם עצמן, בנסיונות להמשיך קדימה מול העבר. וברקע – גם אמריקה שמסרבת לנוע קדימה, עם רצח נוסף שמתרחש.

פגי חוזרת למשרדיSCDP  (או מה שלא יהיה השם החדש שלהם) ונראה שהיא נרגשת מאוד. הפעם היא מלווה בטד ובתפקיד בכיר יותר שגם מזכה אותה במשרד משלה. השלט "Coffee Chief" על הדלת שלה, מזכיר לה לאן היא חוזרת, ואולי גם, למה היא עזבה אותו מלכתחילה. פגי מוצאת את עצמה נאבקת בין הזהות הישנה לחדשה שלה – דבר מעניין שקורה בפרק הוא שדון המזכירה לא נראית בו בכלל, למרות שאנחנו יודעים שהיא הגיעה לעבודה (פגי מספרת שדיברה איתה). בכל פעם שדון מחפש אותה, היא איננה, ובכל פעם שהיא איננה, מי שכן נמצאת שם, זו פגי. כשהטלפון מצלצל, היא שואלת בצחוק "אתה רוצה שאני אענה לך?" וכשהוא מגיע בבוקר ושוב נתקל בשולחן הריק, פגי מחכה לו במשרד, כמו תזכורת שממשיכה להגיע. ולמרות זאת, היא מוכיחה שאין שום קשר בין הילדה ההיא לבין מי שהיא היום – דון מזלזל בה ("סיכנו את כל החברה כדי שתוכלי לעמוד פה שוב ולהתלונן") אבל היא עומדת על שלה ומגינה על טד, תוך שהיא נוזפת בדון ובהתנהגות שלו. היא בוחרת לומר לו "תתקדם" והיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. המשימה שעומדת בפני פגי היא להוכיח לכולם ובעיקר לדון ולצוות הקריאייטיב, שהיא התקדמה בעצמה, ולא להכנע לסביבה הישנה שלה.

התחלה חדשה. טד ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

ג'ואן מתחילה את הפרק כשהיא שולטת ביד רמה ובקור רוח בכל המעבר של CGC  למשרדים החדשים. הכל נשאר אותו דבר, היא אומרת לפגי. "אבל את שותפה", פגי מזכירה לה. זו כנראה הסצינה הראשונה בסדרה של שתי הנשים, בה הן מוצגות כשוות. שתיהן מצליחות, שתיהן התקדמו מאוד מאז הימים ההם ונראה שהן באמת שמחות לעבוד שוב יחד.

אבל ג'ואן סמכותית ובטוחה בעצמה עד גבול מסוים, והגבול הזה הוא הכאב. היא לא מרגישה טוב ומסרבת לצאת מהמשרד כדי שלא יראו אותה במצב של חולשה. מי שמושיע אותה הוא בוב, התקציבאי החדש שעד כה הופיע פה ושם בפרקים הקודמים. הוא זה שמצליח להוציא אותה מהמשרד בלי שאף אחד ישים לב, והוא זה שלוקח אליו את השליטה בכל מה שקשור אליה – מתקשר בשמה לבייביסיטר ולאמא שלה, ומספר לאחות בקבלה סיפור על עקרת הבית האומללה ששתתה בטעות חומר ניקוי – דבר שג'ואן לעולם לא הייתה עושה, כנראה. בניגוד לעבר, ג'ואן לא בטוחה שבוב עושה את כל מה שהוא עושה מתוך עניין אישי בה, אלא מתוך רצון לשמור על העבודה שלו בתקופת המיזוג, ואכן היא מצליחה להציל אותו מפיטורין ברגע האחרון כהוקרת תודה. ג'ואן נעה בין תפקיד העלמה במצוקה שנותנת לגבר להציל אותה לבין השותפה המקצוענית שמקבלת החלטות גורליות.

נראה שמבין כל עובדי SCDP, פיט הוא זה שלוקח את עניין המיזוג בצורה הרצינית ביותר. בניגוד לשאר השותפים, הוא בהחלט חושש למעמדו. כשהוא מגיע לישיבה ולא נמצא לו כיסא, הוא מרגיש, פשוטו כמשמעו, שהוא מאבד את המקום שלו, עד כדי היסטריה של ממש. מה שמונע מפיט למלא את תפקידו הוא אמא שלו, עם מה שנראה כמו אלצהיימר. היא מבולבלת ותקועה כמה שנים אחורה בראשה, ומצליחה לגרור אל העולם הזה את פיט. היא גורמת לו לצאת מישיבת שותפים, להפסיד פגישה חשובה ובאופן כללי להיעדר בתקופה הכי קריטית שבה הוא צריך להיות נוכח. היא מערערת את תחושת הבטחון שלו עם השמצות כלפיו, כלפי טרודי וכלפי המשפחה כולה ופיט מרגיש שהוא מאבד שליטה והופך שוב לילד קטן. פיט רוצה להתקדם אבל נעצר על ידי העבר שהופיע פתאום בחייו.  

ומי שהכי תקוע בעבר הוא כמובן דון. בניגוד לפיט, אין לו שום רצון לעבוד והעובדה שמתחולל שינוי קיצוני (שהוא עצמו יזם) במשרדים, לא גורמת לו לשנות את דרכיו. הוא מעדיף לבלות את הצהריים עם המאהבת שלו במקום להגיע לפגישה חשובה, אבל בניגוד לאחרים שמקבלים את ההתנהגות הזו כמובנת מאליה (רוג'ר לפיט: דון לקח את הכסא האחרון, מה שאומר שהגעת אחרי דון), טד מגיע ממקום אחר, מקום שבו כנראה נוהגים לעשות את העבודה, ולא רק שהוא מקיים את הפגישה בלעדיו, הוא גם נוזף בו על האיחור. מישהו עשה את זה פעם בתולדות הסדרה?

דון לא מתרגש מהנזיפה שקיבל, ושולף עוד טריק ישן מהכובע. הוא מעביר את העניינים לשליטתו, מכריז על פגישה חדשה בין שניהם בלבד, ומשקה את טד עד כדי עילפון (בזמן שלא נראה שהאלכוהול מזיז לו בכלל, כי כמו שפגי מציינת, אף אחד לא יכול לשתות כמוהו). בעוד טד בקושי מצליח לזוז, דון מביא את הרעיון לקמפיין החדש ונראה שהוא מנצח שוב באמצעות ההרגלים המגונים שלו. אבל גם לטד יש כמה טריקים משלו, כמו פגי שעומדת מול מי שגידל אותה ונוזפת בו על התנהגותו הילדותית, ויותר מכך, העובדה שהוא טייס שמטיס את שניהם לפגוש לקוח חשוב. ההגה, פיזית, בידיים שלו, מול דון האומלל והמפוחד כפי שלא ראינו אותו מעולם. "לא משנה מה אני אגיד", הוא אומר, "אתה עדיין תהיה הבחור שהטיס אותנו לפגישה במטוס משלו". המתח בין דון לטד, שברור ששניהם מתייחסים לעבודה בדרכים שונות לחלוטין, מבטיח להביא איתו עוד רגעים מעניינים בהמשך.

לא נופלת לרגליו בכל מחיר. סילביה ודון (צילום מהאתר הרשמי)

עוד מנהג ישן נושן של דון הוא לספק לעצמו הנאה ממאהבות שעושות ככל העולה על רוחו. מאז ומעולם נשים נפלו לרגליו והוא יודע את זה. בפרק הזה, הוא כנראה מושפע מהצרחות של סילביה כלפי ארנולד, ששמע מהמעלית, והחליט להפוך את החיה המשתוללת ליצור כנוע, סתם ככה, כדי להרגיש כל יכול. דון מחזיק את סילביה בחדר מלון ממנו היא לא יכולה לצאת, ועושה בה כרצונו, כמו שהוא אוהב. היא מתמסרת בהתחלה, אבל חלום שחלמה גורם לה להבין שצריך לשים סוף לרומן ביניהם, ואנחנו זוכים לראות רגע נדיר בחייו של דון – הוא כמעט בוכה ומתחנן אליה, "בבקשה". סילביה מצליחה להרגיש את מה שהוא לא מרגיש לעולם – אשמה, ולדון לא נשאר שום דבר ממה שהפך אותו למי שהוא – המאהבות, האלכוהול, ההרגשה שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו ועדיין להיות המוצלח והנערץ – הכל מתפוגג. דון נשאר מאחור עם אותם הרגלים שכבר לא מספיקים ואותה אישיות שלא התפתחה, לא התקדמה, בעוד האחרים מצליחים להשתנות.

האירוע שמסכם את הפרק כולו מגיע בסופו – שוב רצח, שוב קנדי. "זה קרה לפני שנים", פיט אומר לאמו מתוך שינה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אמריקה נמצאת בתקופה הכי סוערת שלה, אבל ממשיכה לסבול מאותם אירועים, אותן בעיות. לא מצליחה להתקדם. 

נקודות למחשבה

- עוד אירוע מהעבר שחוזר על עצמו: רוג'ר (שוב) מפטר את ברט פיטרסון

- דון לוקח מסילביה את הספר "הצגת הקולנוע האחרונה" - סיפור נוסטלגי שפורסם בשנות השישים, על שנות החמישים. אגב חיים בעבר. 

- במסגרת "כל מה שדון עושה, פיט עושה פחות טוב", הפעם לשתיהם יש נשים כלואות שממתינות להם שיבואו וילכו כרצונם. ויחי ההבדל בין זו של דון לזו של פיט.

אין עתידות, יש שאלות

- האם סיום הרומן בין דון וסילביה יחזיק מעמד?

- והאם דון ימשיך בדרכיו הישנות ויעבור למאהבת הבאה, או יפיק את הלקח וישתנה? (הימור שלי: לעולם לא ישתנה)

- האם פגי תצליח לבסס את מעמדה הבכיר או תיכנע למקום שזוכר אותה כזאת שמתלוננת במשרד של דון?

- והאם יחסיהם של ג'ואן ובוב יעלו שלב ויהפכו לרומנטיים?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 6, פרק 6: שברון הזדמנויות

"Just once, I would like to hear you use the word 'we'. Because we're all rooting for you from the sidelines, hoping that you'll decide whatever you think is right for our lives"

הזדמנויות, טוען דון דרייפר בפני שכנו ארנולד, הן משהו שאתה יוצר לעצמך. ואכן הפרק השישי מלא באנשים שמנסים לעשות שינוי, ובראשם כמובן דון, שמרגיש כמו האביר שמציל את כל הסובבים אותו, אבל בעצם הורס לכולם את מה שיצרו. דון לא רואה אף אחד חוץ מעצמו, וגורם לאחרים להרגיש שכל מאמציהם היו לחינם, כמו שאומרת ג'ואן, ובצדק.

פיט, ג'ואן וקופר מנסים ליצור לעצמם ולשאר השותפים בחברה הזדמנות לחיים טובים יותר, לפחות מבחינה כלכלית, ומתכננים למכור מניות לציבור. הם לא מגלים לדון על התכנית, מחשש שהוא יכשיל אותה. אבל מסתבר שדווקא העובדה שדון לא יודע מה מתרחש, הורסת הכל.

בזמן שפיט חוגג את ההצלחה הקרבה, דון נפגש עם הרב רנט מיגואר. רנט מציע שהבחור שכותב לו את העלונים יתערב בקריאייטיב, וזה כל מה שצריך כדי שדון סוף סוף יעשה את מה שהוא מחכה לעשות כל כך הרבה זמן – הוא מתפרץ עליו בכעס ומסיים את העבודה עם יגואר. בהיעדרו של רוג'ר, שהיה אמור להיות בפגישה, גם אין מי שיעצור אותו הפעם. הוא בטוח שהצעד הזה יהיה קודם כל לטובת ג'ואן, אבל כשהיא שומעת שאיבד את הלקוח, היא כועסת מאוד. ג'ואן מבינה שהצעד הנורא שעשתה כדי להשיג את יגואר היה לחינם, ולראשונה היא מעזה לומר לדון את האמת – אתה זה שמחליט בשביל כולנו. אכפת לך רק מעצמך.

האביר על הסוס הלבן. או שלא? דון (צילום מהאתר הרשמי)

בדיוק כמו דון, גם פיט מאבד לקוח גדול. אבל כמו תמיד, את מה שדון עושה, פיט לעולם יעשה הרבה פחות טוב. דון ממש מפטר את הרב רנט מתוך כבוד עצמי ורצון להגן על ג'ואן הפגועה. פיט פשוט נתקל באביה של טרודי במקום הכי לא מכובד שיש - בית זונות, לא פחות. דון בטוח לחלוטין במעשיו לעומת ההיסטריה של פיט, וכמובן שעם קצת עזרה מרוג'ר, המעשה של דון מתגלה בסופו של דבר כחיובי בעוד פיט האומלל לא מצליח להחזיר את הלקוח, מאבד את טרודי הכועסת, כנראה באופן סופי, והורס לחלוטין את ההנפקה, שדון בכלל לא ידע עליה, במו ידיו.

גם מייגן מנסה ליצור לעצמה הזדמנות לשינוי. אמה, מארי, שמה לב שהיא מיואשת מהיחסים שלה  עם דון. היא מבינה את נקודת המבט שלו – מייגן שייכת יותר למעריצים שלה ופחות לבית שלה, אבל היא לא יודעת מה באמת מפריד ביניהם, ומציעה לה דרכים חדשות לפתות את בעלה. בעזרת העצה הטובה והשמלה הקצרה ביותר בעולם, מייגן אכן מצליחה ללכוד את תשומת הלב של דון ולהשיג את מטרתה. אבל מה שהיא לא יודעת הוא, שבדיוק כמו במקרה של ג'ואן, גם היא עושה הכל לחינם – דון רק מנצל אותה להנאתו הפרטית. הוא הרי לא באמת מעוניין בה, הוא בוגד בה כבר לא מעט זמן, שום דבר לא יהיה בסדר כמו שהיא רוצה וההישג שלה הוא חסר משמעות לחלוטין.

פגי ואייב עוברים לדירה חדשה, וברור מהרגע הראשון שהחלום שלה על דירה משלה רחוק מהמציאות. השכונה איומה והדירה במצב די גרוע. הסיבה היחידה שהם גרים שם, היא אייב וחלומותיו על ימי סיום המלחמה והשינויים המתקרבים בסביבה. פגי מבינה שכל הרעיונות החתרניים האלה כבר לא מתאימים לה, והיא מוצאת נחמה בטד – האיש הכי שונה מאייב שנמצא בחייה. הוא מסודר ויציב, עשיר, חי בעולם שלה ומבין אותו. טד מנשק את פגי ונראה שהיא מפתחת רגשות כלפיו (אם כי למרות שהוא הטיפוס שהיא מחפשת, הוא גם נשוי).

רוג'ר מפתיע ומצליח, לשם שינוי, להביא תועלת לחברה. הוא מנצל את יחסיו עם דיילת כדי לקשור קשרים עם אנשי עסקים בטרמינל, כשהוא מתחזה לנוסע רגיל, ובכך מצליח גם הוא ליצור לעצמו הזדמנות חדשה – הוא משיג פגישה עם שברולט. כולם נרגשים מההזדמנות, שגם עשויה להציל אותם מאובדן יגואר וגם יכולה להפוך אותם לחברה חשובה הרבה יותר. אבל ההישג של רוג'ר מתגלה כלא מספיק טוב, כשטד ודון מבינים שהתכנית של שברולט היא לגנוב את הקריאייטיב מאחת החברות הקטנות ולתת אותו לאחת החברות הגדולות.  הם אולי יכולים להביא רעיונות טובים אבל אין להם מספיק אנשים כדי לעמוד בסטנדרטים של מותג ענק כמו שברולט.

יצרת לעצמך הזדמנות? יופי, תני לי להרוס אותה. פגי, דון וטד (צילום מהאתר הרשמי)

וכאן מגיעה ההברקה של דון, לאחד בין שתי החברות. הוא לא שואל את שאר השותפים ולא מודיע להם שום דבר, אלא שוב מחליט על דעת עצמו. הוא בטוח שבכך הוא מציל את החברה (ויכול להיות שזה בדיוק מה שהוא עושה) אבל בדיוק כמו בתחילת הפרק, עם ג'ואן, גם עכשיו דון הורס את מאמציה של אישה אחרת, וזו פגי. פגי יצרה לעצמה את ההזדמנות כשעברה ל – CGC ועזבה את חסותו של דון כדי לפרוח בעצמה, וגם עשתה זאת בהצלחה רבה, ועכשיו דון כופה עליה את נוכחותו, ובלי לחשוב פעמיים, הורס את כל מה שבנתה מבחינה מקצועית, וכנראה גם את הנסיון שלה לנהל רומן עם טד, ובהתרגשות רבה – עכשיו יש לה תפקיד בכיר בחברה גדולה פי שתיים. אבל הוא לא מבין שהוא לא מושיע אותה משום דבר אלא מחזיר אותה אחורה, לנקודת ההתחלה שלה. פגי לא מאושרת, להפך, הסיבה היחידה שהיא לא קמה והולכת היא שבדיוק קנתה את הדירה הארורה ההיא. אז דון אולי לא מאמין בגורל, אלא ביצירת הזדמנויות, אבל בסופו של דבר אף אחד חוץ ממנו לא מצליח ליצור אותם. זה לא הגורל שמחליט בשבילך לאן תגיע ומה יקרה לך, זה דון דרייפר. 

נקודות למחשבה

- עצוב לשמוע את אייב מכריז בתמימות שהמלחמה עומדת להגמר, שבע שנים לפני סיומה.

- פגי אומרת "אני לא אוהבת שינויים, אני רוצה שהכל יישאר כמו שהיה". היא לא מעלה בדעתה שבקרוב היא תחווה שינוי, הוא יחזיר אותה למה שהיה בעבר, והיא לא תאהב את זה. 

אין עתידות, יש שאלות

- נראה שזו תחילת הסוף ביחסים בין אייב ופגי. האם הם ייפרדו? האם אכן יהיה לה רומן עם טד?

- והאם פגי תמשיך להצליח גם בחברה החדשה, או שדון שוב יאפיל עליה וישלוט בה?

- ארנולד מתפטר מעבודתו בכעס. יכול להיות שהוא יקבל עבודה בעיר אחרת וכך סילביה תיאלץ לעזוב את דון?

- האם הנישואין של פיט וטרודי נגמרו סופית?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 6, פרק 5: אנשי משפחה

"Now is the time that a man and a woman need to be together the most. In a catastrophe. In the flood, the animals went two by two. You, you're gonna get on the arc with your father?"

אירוע היסטורי נוסף נכנס לתוך עלילת הסדרה – רצח ד"ר מרטין לותר קינג, שהתרחש ב – 4 באפריל 1968. וכמו במקרה של רצח קנדי בעונה השלישית, האירוע משפיע ישירות על החיים הפרטיים של הדמויות, במיוחד בכל הקשור לבית, משפחה והורות. הבגידות והשקרים הקבועים מונחים לרגע בצד לטובת הכנות, וכמו שאביו של מייקל מציין, בזמן אסון הזוגות חולקים יחד רגעים אישיים ויוצאי דופן.

המכשול בחיי הנישואין של דון ומייגן – סילביה – נעלם כבר בתחילת הפרק, כשהיא נוסעת עם ארנולד לוושינגטון (הוא אפילו לא מצליח להשיג אותה בטלפון בהמשך), ובכך מאפשרת מבחינה עלילתית לדון לשמש בפרק הזה אך ורק כאיש משפחה.

כמעט כל הדמויות מגיעות לחלוקת פרסי ה – ANDY אך כבר בתחילת הערב מתברר כי מרטין לותר קינג נרצח, מהומות מתחילות להתרחש בעיר ובכל רחבי המדינה, וכולם נסערים מאוד. דון, שעד לפני כמה דקות לא רצה אפילו לדבר עם פגי על רקע הבגידה המקצועית שלה, חוזר לרגע לתפקיד האבהי שלו איתה ודואג לה מיד, בזמן שאייב יוצא להארלם לסקר את האירועים.

איחוד מרגש, מייגן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

למרות שהטקס מתקיים בסופו של דבר (ומאוחר יותר אנחנו גם מגלים שמייגן זכתה בפרס), פיט מחליט לנסוע מיד לדירה ולהתקשר לטרודי. בניגוד לפעם האחרונה שבה ראינו אותם מדברים, האסון גורם לו לוותר סוף סוף על הנימה המזלזלת והשחצנית שלו כלפיה והוא מיד מבקש לבוא להיות איתה ועם תמי, בתם, כדי שלא יהיו לבד בלילה. לשם שינוי, נראה שפיט מדבר בכנות ובאמת רוצה למלא את תפקידו כבעל ואב, אבל כנראה שזה מאוחר מדי וטרודי דוחה את הנסיונות שלו לאיחוד זמני של המשפחה. 

מי שלא נמצא בטקס הוא מייקל, שאבא שלו ארגן לו פגישה עיוורת כפויה עם בחורה (יהודייה) בשם בוורלי. הם שומעים על הרצח ברדיו של הדיינר ומייקל חוזר הביתה מוקדם ומספר לאביו את החדשות הרעות. מוריס חושב שבזמן שהכל מתמוטט, גבר ואישה צריכים להיות יחד, כמו הזוגות במבול, ומגייס את המצב לטובת השאיפה שלו למצוא כלה למייקל. אנחנו מגלים בפרק הזה עד כמה מייקל, שמעולם לא נראה שסבל מחוסר בטחון עצמי, בעצם חסר נסיון עם נשים והתפקיד האישי היחיד שהוא נושא בחייו הוא הבן. הוא מעדיף להסתגר בביתו ובתפקיד שלו (מתקן את המעיל בשביל מוריס) ולא לחפש אהבה בזמן קטסטרופה, כהמלצת אביו.

בבית משפחת פרנסיס, בטי מסרבת לתת לילדים לצפות בדיווחים בטלוויזיה, כי "מי יודע מה יראו שם", אבל מאוחר יותר, אין לה שום בעיה לצוות על דון לקחת את הילדים לעיר דרך המהומות עצמן. בינתיים, הנרי נשלח אל "שדה הקרב" כדי לעזור לראש העיר לינדזי להתמודד עם המהומות ברחובות העיר, ובובי נראה מודאג מהקביעה שלו ש"הם הולכים לשרוף את העיר".

למחרת במשרד, הארי ופיט חולקים את התחושות שלהם לגבי הרצח, עד שמתברר לפיט שמה שמפריע להארי הוא ביטול שידור הפרסומות שמביא איתו הפסד כספי. פיט נגעל מההתנהגות של הארי, שממשיך וגם מגלה גזענות כלפי המתפרעים ש"הורסים את העיר היפה ביותר בעולם". זאת הסיבה היחידה שאכפת לו מהרצח, ההפסדים האישיים שלו. כדי להסביר להארי את גודל האובדן, פיט מציין שהיו לד"ר קינג אשה וארבעה ילדים – הוא קודם כל היה איש משפחה, והיא איבדה אותו. בתור אנשי משפחה בעצמם, הם אמורים להבין.

סאלי, בובי וג'ין מבקרים אצל דון ומייגן בעיר. בובי מעמיד פנים שאינו מרגיש טוב כדי להשאר בבית עם דון, בזמן שמייגן יוצאת עם הילדים. מכיוון שבטי אוסרת עליו לצפות בטלוויזיה, דון עוקף את העונש ולוקח אותו לקולנוע. הם צופים ב"כוכב הקופים" ובובי מוקסם מהסרט ובמיוחד מהרס העולם על ידי בני האדם. לפני שהם צופים בו שוב, בובי אומר לסדרן ש"כולם אוהבים ללכת לקולנוע כשהם עצובים" וכך דון מבין את מה שבנו מנסה לספר לו. אבל דון כנראה לא חזק במילים אישיות ולמרות הדרך השונה שבה הוא מסתכל על בובי והרצון שלו לדאוג לו, הוא לא אומר דבר.

טלוויזיה אסור, קולנוע מותר - הורות למופת. בובי ודון.

פגי, שעמדה בפניו של רגע מכונן בחייה – קניית הדירה הראשונה שלה, ועוד ב – Upper East Side  של מנהטן. הרגע שבו היא עומדת בדירה פותח את הפרק בדרמטיות ובצדק – זה רגע מאוד חשוב לפגי ולהתפתחות שלה, וכמובן, כמו בכל התקדמות של פגי, זה גם רגע פמיניסטי גדול – פגי עומדת לרכוש את הדירה מכספה שלה בלבד. אייב יתגורר בה יחד איתה, אבל הוא לא צד בעסקה בשום צורה, ואין לו אמירה בנושא. כל זאת, כמובן, עד הרצח. המתווכת של פגי משכנעת אותה שבהתחשב בנסיבות כדאי להוריד את המחיר המוצע וכתוצאה מכך היא מאבדת את הדירה לקונה אחר. הרגע ההיסטורי של פגי נהרס בגלל רגע היסטורי עולמי (ויש בכך מין צדק, בהתחשב בזה שפגי מנסה לייצר רווח אישי מאסונו של ציבור מקופח אחר, דווקא כשהיא אמורה להבין אותו יותר מכולם). ההפסד הזה גורם לה לצאת מדמות המקצוענית המצליחה ולהכנס לדמות בת הזוג, והיא מערבת לראשונה את אייב, בן זוגה, בהחלטה. כשהוא סוף סוף יכול להגיד מילה בעניין הוא מגלה שבכלל לא רצה לגור באזור אלא במקום יותר מגוון תרבותית. פגי מופתעת ומבהירה לאייב שהוא חלק מחייה ושהיא רוצה לשמוע את דעתו. היא נראית כל כך מופתעת כשהוא מספר לה מה הוא חושב, אבל מה שבאמת לא ברור זה למה היא חיכתה עד עכשיו, והתשובה לכך היא רק אחת – פגי שבויה בהצלחה ובכסף שלה, על חשבון הזוגיות.  

הנרי  כועס מאוד על התנהגותו המחויכת של ראש העיר מול ההמון הזועם בהארלם. הוא רוצה לעשות את הדברים אחרת ולכן הוא סוף סוף מחליט לעזוב את תפקידו  ולקדם את עצמו בסנאט המדינה. בטי מאושרת כי זה מה שתמיד רצתה שיעשה, והוא מודה ש"סוף סוף אני מקשיב לך". אפילו הנרי ובטי חולקים סוף סוף רגע חיובי ביחסים, שנגרם באופן ישיר על ידי הרצח (וזה מעניין במיוחד כשזוכרים שההחלטה שלהם להינשא הייתה בהשפעת רצח קנדי).

כל ההתנהלות של דון מול מה שקרה, כלומר – חוסר היכולת שלו לדבר עם ילדיו בנושא – מרגיזה מאוד את מייגן. היא מכירה את ההרגשה, כי גם אביה "מתחבא מאחורי האינטלקט שלו כדי לא להרגיש שום דבר". בעיניה דון דומה לו בדיוק, רק שבמקום מרקס הוא מתחבא מאחורי הבקבוק והשכרות התמידית שלו. דון מודה בפניה, ברגע נדיר של קרבה ביניהם, שעוד לא ראינו כמותו העונה, שהוא מתקשה לבטא את הרגש שלו כלפי הילדים, ושהתקשה אפילו לאהוב אותם כשנולדו. הוא חושש שגם אביו שלו לא אהב אותו. מייגן עוברת מכעס להבנה והוידוי גורם לדון להבין שהוא חייב לשנות את דרכיו. הוא מנהל עם בובי שיחה כנה, אמיתית ובעיקר אוהבת, כשהוא נשכב לצידו במיטה ובפעם הראשונה בסדרה, מקשיב לו ולפחד שלו, וגם מרגיע אותו ומלטף אותו. זה הרגע הכי אבהי של דון אי פעם, והוא כל כך שונה מכל התפקידים האחרים שהוא ממלא בחייו, כי הפעם, זה רגע אמיתי.

נקודות למחשבה

- מסתבר שכל האירועים בANDY קרו באמת

- חוסר היכולת הגברית לדבר חוזר שוב ושוב בפרק: אייב לא יכול להתערב בקנייה של פגי, דון לא מצליח לבטא את רגשותיו, אמיל מתחבא מאחורי מילים ריקות בשיחה עם מייגן, מייקל פולט רצף שטויות בדייט עם בוורלי, הלקוח המוזר ממלמל מילים חסרות משמעות ושליח האוכל של פיט לא מסוגל להוציא מילה מפיו.

- בכלל, עליונות נשית מופגנת בפרק הזה מול הגברים: פגי ומייגן הן היחידות מהחברה שמועמדות לפרס, מייגן זוכה בפרס (זכות שבעבר הייתה שמורה לדון), טרודי מסרבת לתמיכתו של פיט.

- אייב מגלה סימני בורגנות: בעבר הוא היה כתב של עיתונים מחתרתיים, ועכשיו הוא כותב לניו יורק טיימס, ומתלהב מזה.

- אנחנו רואים את הסוף של "כוכב הקופים" ואת בובי מגלה שבני האדם הרסו את העיר ניו יורק ואת אמריקה כולה. זה כמובן רמז למהומות המתחוללות בחוץ ולהרס שנגרם גם מהרצח וגם מהתגובות האלימות כלפיו.

- כולם אמנם מאוד נסערים, אבל קשה שלא להבחין בכך שהלבנים מרגישים כאילו האובדן שייך לשחורים בלבד ולא לאומה כולה, ומנחמים אותם בחיבוקים (או חיבוקים מוזרים, במקרה של ג'ואן) ובדאגה, אבל לא אומרים שום דבר שמראה על שותפות גורל או שוויון.

- כולם, מלבד פיט כמובן, ששוב מקדים את זמנו כשהוא מתייחס לניצול סיפור הרצח לטובת סרט חדש בשנה הבאה.

- דון מרגיע את בובי שהנרי לא מספיק חשוב כדי שיירו בו, בדיוק בזמן שהנרי דואג להפוך לחשוב. 

אין עתידות, יש שאלות

- האם הנטייה של דון לאלכוהוליזם שוב משתלטת על חייו, כפי שמייגן רומזת בפרק?

- החיוך יורד מפניה של בטי כשהיא מבינה שהיא תצטרך להפוך שוב לאשה ייצוגית, רק בהפרש של כמה קילוגרמים עודפים. הסצינה בה היא מחזיקה את השמלה מול המראה מביאה איתה משבר חדש?

- המועמדויות היחידות ש - SCDP קיבלה לפרסים הייתה של שתי נשים שכבר לא עובדות שם, ללקוחות שכבר לא נמצאים שם. התרסקות באופק?

והפרומו

לפרק הבא