‏הצגת רשומות עם תוויות סקס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סקס. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 באפריל 2015

עונה 7, פרק 9: ניצול וכסף, פשטות ואהבה

 "She's a hustler"

שינויי אופי הם לא דבר נפוץ אצל הדמויות ב"מד מן", וודאי שלא אצל דון דרייפר, שפעמים נדירות מאוד ראינו אותו מנסה לשנות את חייו, אך עדיין חוזר שוב ושוב לאותו מקום. בפרק התשיעי בעונה, אנחנו רואים שינוי אצל דון, שמבקש לשלם על "חטאיו", לעבור מהם הלאה ולחזור אל הפשטות והאהבה האמיתית. זה שינוי שמתרחש על רקע העולם שממשיך להיות מלא בחמדנות, ניצול, רכושנות ומשחקי שליטה, כשהפעם גם מושג הזנות נרמז בו מספר פעמים. באופן בלתי צפוי, נראה שדון בוחר להרחיק את עצמו מהעולם הזה ולהפוך לניגוד המוחלט של מה שקורה לכל שאר הדמויות בפרק. ייתכן שהסצנה הראשונה, בה הוא עוזב את בית פרנסיס, אחרי כמה דקות של אשליית אושר, ומסתכל בעצב על בטי וילדיו כמשפחה, היא זו שגורמת לו להתנהג כך, ולחפש את הדרך חזרה לשלמות הזו. במקרה של דון, השאלה הגדולה היא האם הרצון לתיקון ושינוי יחזיק מעמד.


אשלייה רגעית של משפחה ואושר. דון, בטי ובובי (צילום מדף הפייסבוק הרשמי) 





מייגן, שכזכור נפרדה מדון בחלק הראשון של העונה, במילים "אתה לא חייב לי כלום", כנראה שינתה את דעתה, כי מסתבר שהיא חיה על חשבונו של דון ואפילו דורשת את הכסף. מה שנראה כמו פרידה ידידותית ואצילית באותה שיחת טלפון, נראה בשיחת הטלפון החדשה כמו הגירושין הכי מכוערים שיש. דון עוד ממשיך לנסות ולשמור על יחסים טובים, אבל נראה שמייגן רוצה את ההפך. כשהיא מגיעה לקחת את החפצים שלה מהדירה, היא משלמת על הכל מכספו של דון, אבל כועסת כשאמא שלה מכנה אותה "זונה" על שהיא לוקחת ממנו תשלום. נראה שמייגן, שהייתה בחורה פשוטה ונעימה כשרק התחתנה, ראתה איפה הכסף ("היית מיליונר כשהכרתי אותך") והסתנוורה קשות. בארוחת הצהריים שלה עם הארי היא אמנם מגלה קו אדום ולא מסכימה להפוך באמת לזונה, תמורת עזרה לקריירה שלה, אבל קשה מאוד להתעלם מהעובדה שהיא התלבשה כמו בובה בעטיפת מתנה וגם צחקקה והתחנפה אליו קשות, כשכולנו יודעים – כמו שהארי עצמו אומר אחר כך – שהיא שונאת אותו. הארי אולי ניסה לנצל את המצב יותר משהיה צריך, אבל מייגן בהחלט ניסתה להשיג את מטרתה באמצעים לא תמימים במיוחד. מארי, אגב, ויתרה על האשמות הזנות שלה, כשהיא בעצמה שכבה עם רוג'ר בדירה הריקה של דון, תמורת כסף שהביא לה.

גם בסיפור של פגי, סטן והצלמת המכנה את עצמה "פימה", יש חתירה להשגת שליטה ושימוש במין כאמצעי כוחני. פימה רוצה לשלוט ביצירה שלה, ולכן היא עושה את כל מה שצריך בדרך לשם. זה מתחיל בסטן, שהיה ממורמר מאוד על כך שלא הוא זה שקיבל את עבודת הצילום, אבל לפחות מרגיש שהוא זה ששולט בעניינים, כיוון שהעבודה הסופית שייכת לו. פימה לא מעוניינת לתת לו ולפגי להיות בעלי הנגטיבים וההחלטה הסופית על השימוש בתמונות שלה, ולכן היא מתחנפת לשניהם. כשהיא מציעה לבדוק את עבודתו של סטן, אנחנו מגלים שהוא בעצם מעריץ אותה והגיב בזלזול מתוך קנאה בלבד, אבל בסופו של דבר, העבודה שלו לא מספיק טובה ("ציור הוא כשרון נדיר יותר") וכדי להשיג את מה שרצתה, פימה צריכה לגייס אמצעי שכנוע אחרים, וסטן משתכנע בשמחה. מאוחר יותר, עם פגי, אנחנו מבינים שהיא קיבלה את השליטה בשלב פיתוח סרט הצילום, והיא מנסה את אותו תרגיל גם עכשיו, כדי לדחוף את ההעדפה האישית שלה לבחירה של פגי (שכמובן לא מרוצה כמו סטן מהסידור הזה). ההערצה של פגי הופכת לסלידה, כשגילתה ש"היא זונה".


הדרך לשליטה עוברת בניצול. פימה, פגי וסטן

מול שפע האירועים הללו, שמתבססים על כסף, כח, שליטה וכמובן גם פיתוי מיני, נמצא דון. לא במקרה, דון פוגש בפרק גם את בטי, גם את מייגן ואפילו את סילביה, שצצה משום מקום, כשהן כולן לבושות בשמלות מפוארות ונראות מדהים במיוחד. כי המראה הזה עומד בניגוד מושלם לבחירה של דון בדיאנה. בחורה פשוטה, מלצרית גרושה עם הרבה תסביכים, שהריח הנפלא שלה מגיע משמפו. גם היא כמוהו, מגיעה מחווה, וגם היא מבקשת לברוח מהעבר, במקום להתמודד איתו. ולמרות שהיא רואה את סגנון החיים שלו, היא לא מנסה לקחת ממנו כלום, בשום אמצעי. דון עושה הכל כדי לתת לה את התחושה שהיא בסדר, שהוא לחלוטין שלה ואיתה, ובסופו של דבר גם נותן למייגן, שמשמיצה ומשפילה אותו, מיליון דולר כדי לסיים את הגירושין כמה שיותר מהר וכמובן בנסיון לפצות על הסבל, שהוא יודע שגרם לה – כסף שמייגן לוקחת בלי שום בעיה, כמובן. אבל בניגוד אליה, שמצהירה "אני לא רוצה שום דבר שלך" ורגע אחר כך לוקחת את המיליון, דיאנה שואלת בסוף הפרק "אתה לא רואה שאני לא רוצה שום דבר?" והיא באמת לא רוצה ממנו שום דבר.

למרות שדון מצהיר ש"הוא מוכן" ובאמת מעוניין בה ובקשר איתה, מסתבר שהם לא כל כך דומים כמו שהוא חשב, כי דיאנה באמת לא רוצה לשכוח את העבר ואת המעשים שלה, אלא לזכור ולחיות את הכאב, ובסופו של דבר, כשדון מבקש לכפר על מעשי העבר, הוא לא יכול להשאר עם מישהי שביצעה מעשה כל כך בלתי נסלח, כמו נטישת בתה. אחרי שתי נשים ושפע של מאהבות, דון מצליח אמנם למצוא את האחת שאיתה הוא יכול להזדהות, ואת הקשר שבו לא הוא ולא היא צריכים למכור זה לזה שום דבר, אבל דווקא הבחירה הזו, שנראית כנה ואמיתית, מסתיימת בפרידה ובשאלה – האם עד שדון דרייפר סוף סוף רוצה ומתחיל לבצע שינוי שיכול להוביל אותו לחיים טובים יותר, האושר פשוט נמנע ממנו בכח?

נקודות למחשבה

- יכול להיות שגם בטי סוף סוף עושה שינוי מהותי בחייה? אחרי שהתלוננה על כך שלא לוקחים אותה ברצינות, היא נרשמת ללימודים. הגיע הזמן (וכמובן שההופעה המושלמת שלה בפגישה עם הדיקן יכולה רק לעזור)  

- בהמשך לחוסר הבהירות לגבי הזמן, בפרק הקודם: התאריך על הצ'ק שמייגן מקבלת הוא 27 במאי 1970

- דון אומר לרוג'ר שמייגן היא לא כמו ג'יין, אבל מסתמן שמייגן היא בדיוק כמו ג'יין. מזכירה שמצאה גבר עשיר והפכה למפונקת וחמדנית

- אחרי שנים של רביצה בחוסר מעש במשרד – לרוג'ר יש המון עבודה!

- והאם כשמייגן מביטה בפעם האחרונה על הדירה של דון, רק אני חשבתי מיד על סצנת ה"זו ביזו"?

אין עתידות, יש שאלות

- דון מסיים את הפרק עם פחות מיליון דולר, פחות שתי נשים ועם דירה ריקה, שגם אמר שימכור. יכול להיות שהדרך לגאולה מתחילה בחוסר כל?

- מרדית מזכירה את כנופיית מנסון – האם בכל זאת תרחיש רצח מייגן עלול להתקיים?

- או שאולי זהו סיום תפקידה של מייגן בסדרה כולה?

- ומתי כבר נראה את סאלי???


והפרומו
לפרק הבא

יום ראשון, 3 ביוני 2012

פרק 5, עונה 11: על נשים וחפצים


"At last, something beautiful you can truly own"

חפצים יפים. כולם אוהבים ורוצים אותם. אך האם אשה יפה היא חפץ? האם אנחנו יכולים להחזיק באשה כמו במכונית, או להשיג אותה תמורת כסף, מחיר כלשהו? את שאלת הבעלות הזו מעורר פרק 11, בצורה הכי בוטה וישירה שיש, על ידי היחס שמקבלות בו הנשים בסדרה – ג'ואן, שעומדת בלב הסיפור המרכזי, ופגי ומייגן, שעומדות בהמשך הסקאלה, כל אחת במקום שלה ביחס לבעלות הגברית עליה.

ג'ואן

על רקע הנסיון למצוא קמפיין מוצלח ליגואר, מכונית שמיוצגת כ"הפילגש", כמו אשה יפה ואסורה, מתוך ההשוואה הנצחית שעושה המין הגברי בין מכוניות לנשים, מגיע הרבּ רנט, ראש איגוד סוחרי הרכב, ומבהיר שהדרך לזכות בקמפיין עוברת דרך משהו יפה שהוא רוצה להשיג לעצמו – ג'ואן. למרות שהבקשה שלו לבלות איתה לילה נשמעת שערורייתית מהרגע הראשון, ברגע שהיא הונחה על השולחן, ברור שהיא תתגלגל לפחות לדיון.

סתם באתי לראות מה קורה. אה כן, ואם אני יכול למכור אותך לזנות. פיט (צילום מהאתר הרשמי)


וההצעה המגונה אכן מתגלגלת לדיון. בהתחלה היא מובאת אל ג'ואן על ידי פיט חסר הבושה, ואז ג'ואן עושה טעות - היא אמנם מזועזעת, אבל בעצמה רואה את עצמה כחפץ ואומרת שיש לה מחיר, הוא פשוט מאוד גבוה. מרגע זה, פיט ישלם כל מחיר, וג'ואן אמורה לדעת את זה.

בהמשך ההצעה מגיעה אל שאר השותפים. ג'ואן כמובן לא נוכחת ופיט בוחר בקפידה מה לספר על התגובה שלה, ומה להשמיט. מלבד דון שמתעצבן ויוצא מהחדר, השותפים לא מביעים התנגדות אבל גם לא מסכימים בהתלהבות. בשביל פיט זה מספיק כדי להיות מרוצה. לא נראה שהוא מהרהר לרגע במשמעות של מעשיו.

אבל פיט הוא לא הנבל היחיד בסיפור, וממנו ממילא אף אחד לא מצפה להיות אנושי. אבל רוג'ר וליין, שני גברים שכבר הראו בעבר שיש להם רגשות כלפי ג'ואן, בוגדים בה ומסכימים – גם אם בשתיקה – לסחור בה. 

בהמשך לפיט, גם ליין מעמיד פנים שהוא רק רוצה בטובתה ומציע לה לבקש שותפות בחברה במקום כסף, תמורת הסכמתה לתכנית. הסיבה האמיתית שהוא עושה את זה, כמובן, היא הפחד שלו להסתבך כשיתגלה שבעצם, אין להם כסף לתת לה, כי ליין לקח את הכסף הזה לעצמו. יחד עם הרצון של פיט, רוג'ר וקופר להשיג את יגואר בכל מחיר – לאף אחד לא אכפת מג'ואן, מלבד דון. אבל את זה היא לא יודעת, כי אף אחד לא טורח לדבר איתה באמת.

מייגן

מייגן ניגשת לאודישן לתפקיד שהיא מאוד רוצה. בהתחלה נראה שדון מעודד אותה – היא אפילו באה לשכב איתו במשרד כדי לקבל בטחון, אבל ברגע שהוא מבין שהתפקיד דורש נסיעה לבוסטון לשלושה חודשים, הוא נחרד מהרעיון ולא מוכן לשמוע עליו יותר. מבחינתו, היא שייכת לו והיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, כל עוד מדובר בעבודה בעיר ובסקס כתמריץ. כלומר, כל עוד העסק הזה נוח לו. 

אבל לא רק דון מקשה על מייגן להצליח, גם באודישן, הדבר הראשון שהיא מתבקשת לעשות זה להסתובב. כלומר, חבורה של גברים רוצה לבחון את הגוף שלה, היא חפץ גם בשבילם והיא פגועה. ההבדל בין מייגן לג'ואן הוא, שמייגן מקבלת יחס כזה אבל לא מוכנה להשלים איתו. אם היא תצטרך לבחור בבעל על פני קריירה, היא תבחר בבעל, אבל תשנא אותו על שלקח לה את החלום.

פגי

בזמן שדון מקדיש את כל זמנו ליגואר, פגי מקבלת את הסמכות לטפל בכל שאר הלקוחות. ללא ספק, הוא בוטח בה. אבל לפגי זה לא מספיק. היא רוצה לשבת בחדר הישיבות כמו הגברים, להציע רעיונות לקמפיין הכי גדול שעומד על הפרק, ואם אפשר, גם לנשנש איזה לובסטר. כשדון מתייחס אליה, שוב, כאל המובן מאליו, פגי מחליטה לשים סוף ליחס שלו ולעבור לחברה אחרת. ואכן, בריאיון עם טד מ – CGC, שנוא נפשו של דון, לא פחות, היא מקבלת ממנו את מה שהיא רוצה. הוא מחמיא לה, מחזר אחריה ומציע לה יותר כסף משביקשה. יכול להיות שהוא עושה את זה רק כדי להכעיס את דון? יכול מאוד להיות, אבל פגי מסתנוורת ולא חושבת פעמיים לפני שהיא אומרת כן. כרגע, בניגוד לג'ואן, פגי מצליחה להתקדם בזכות כישוריה המקצועיים. או לפחות כך זה נראה עכשיו.


מתוך שלושת המקרים האלה, הפרק מגיע לשיא: בין הלחץ במשרד, ללחץ מאמה בבית, להבנה שמרוג'ר כבר אי אפשר לבקש עזרה כלכלית אחרי הדרך שבה התייחס אליה, ולידיעה ששותפות בחברה תעזור לה לשפר את מצבה בצורה עצמאית, ג'ואן נכנעת ומסכימה להצעתו של הרב. אנחנו רואים אותה מגיעה לביתו ובמקביל, את דון מציג בפני יגואר את הקמפיין של מייקל – סוף סוף תוכל להיות הבעלים של משהו יפה. אשה יפה, חפץ יפה, הכל אותו דבר. את הכל אפשר לקנות בכסף. דון מדבר על מכונית, אנחנו רואים את ג'ואן. איזה מחיר נשלם? שואל דון, כשאנחנו רואים את ג'ואן במיטתו של הרב. מבועתת. מחיר גבוה מאוד.   

מייקל הגיע לרעיון הזה אחרי התבוננות במייגן, אשה יפה שבאה והולכת, יש לה רצונות והיא עצמאית וחופשייה. לו רק היה אפשר לקבל את אותו דבר, רק בלי החופש, בלי הרצון, הוא חושב. ומה זה דבר יפה שאין לו רצונות? חפץ דומם. או אשה שכרעה תחת נטל הציפיות והחיים. אשה שיודעת שבמצבה, אין לה ברירה ואין דרך אחרת להתקדם.

כשהחברה מתבשרת על קבלת התקציב ליגואר, כל השותפים מתכנסים במשרד של רוג'ר. כולל השותפה החדשה. וכך דון מגלה, שלמרות שהגיע אליה בערב הקודם כדי לבקש שלא תיכנע – היא נכנעה, והלכה אל הרבּ. מה שהוא לא יודע, ואנחנו מגלים, זה שדון הגיע מאוחר מדי. "נאמר לי שכל השותפים היו בעד", היא אומרת לו. מה היה קורה אם הוא היה מגיע בזמן והיא הייתה מגלה שהוא התנגד לרעיון? 

אחד הרגעים הכי מרגשים בסדרה. דון ופגי נפרדים (צילום מהאתר הרשמי)


ואם דון מרגיש תסכול על הדרך שבה קיבל את התקציב, המצב הופך לגרוע הרבה יותר כשפגי מגיעה ומספרת לו שהחליטה לעזוב. פגי שוב מוכיחה שהיא ההפך מג'ואן – שום סכום לא יגרום לה להשאר, "אין מספר", היא אומרת. דון מסרב להבין שפגי היא לא בבעלותו, והוא לא יכול לגרום לה להיות לצדו לנצח, בזמן שהוא מתייחס אליה כמו אל מישהי שתמיד תהיה שם ותעשה מה שהוא רוצה. כשהוא מבין שגם הקרב הזה אבוד בשבילו, הוא מנשק את ידה של פגי ונמצא על סף בכי. ההצלחה המקצועית לא מעניינת אותו. בשני המקרים, שלה ושל ג'ואן, דון עשה מעט מדי, מאוחר מדי, והפסיד. במהלך כל הסצנה, אגב, הוא יושב, היא עומדת - הוא מביט אליה מלמטה. כמעט כנוע.

ג'ואן רואה את פגי יוצאת מהמשרד ומביטה בה. ג'ואן נשארת במקומה, פגי הולכת לדרכה. ג'ואן היא החפץ שעובר מיד ליד, פגי היא אשה שמעוניינים לשמוע את דעותיה. ג'ואן היא העבר, פגי היא העתיד, ולכל אחת מהן יש מסלול אחר כדי להשיג דברים בחיים, בהתאם לתקופה. לכל אחת יש מחיר שונה.  



נקודות למחשבה:

- רמז להחפצתה של ג'ואן: בניגוד לשאר העובדים בחברה, על דלת המשרד שלה כתוב "Traffic" ולא השם שלה. 
- גם פגי מתייחסת לנשים בצורה שוביניסטית, כשהיא מציעה קמפיין לגברים שבו מככבת "ליידי גודייבה, עירומה ככל שאנחנו יכולים להציג אותה" - רק כדי לרצות לקוח ולהשאיר את הכסף בחברה.
- רגע שפל נוסף של דון: כשחברתה של מייגן גורמת לו להתעורר בבהלה, כל העובדים צוחקים עליו ולועגים לו. מי היה מעז, לפני כמה שנים?
- פיט מציג יעילות: כשהעבודה שלך היא להתחנף לאנשים, אתה מחזיק מצית בכיס גם אם אתה לא מעשן
- בניגוד לרוג'ר, שחש נבגד ועבר לקאמל, דון עדיין נאמן ללאקי סטרייק
- תובנה לא שלי: על השמלה שלבשה ג'ואן. נהדר. 
 

אין עתידות, יש שאלות

- השאלה הגדולה ביותר: מה יעלה בגורלה של פגי בסדרה? 

-  האם התנהגותו של רוג'ר גרמה לכך שכל סיכוי לקשר מחודש עם ג'ואן נהרס?

 - ומי מבטיח לנו שמחר, מחרתיים, בעונה הבאה, הלקוח לא יחליט שהוא רוצה עוד לילה סוער בתמורה להשארת יגואר בחברה? או מה יקרה כשהלקוח הבא יבקש "תשלום" דומה?


והפרומו


   

יום שבת, 31 במרץ 2012

עונה 4, פרק 2: משאלות וציפיות



"It all comes down to 'what I want' versus 'what's expected of me'"

השאלה "מה אנשים באמת רוצים" עולה לדיון בפרק, באמצעות חברה שחוקרת צרכנים ומגיעה לסטרלינג קופר דרייפר פרייס. אבל כמובן שהעיסוק האמיתי הוא לא בקהל יעד למוצרים, אלא בדמויות עצמן – דון, סאלי, פגי ורוג'ר – כולם רוצים משהו בסתר לבם, אבל נאלצים להתמודד עם העובדה שהם לא משיגים אותו. אבל בעוד כולם מתנהגים כפי שמצופה מהם כשהם מחניקים את הרצון האמיתי, דון, שממשיך בהידרדרות שלו, פונה להתמודדות שהיא חוסר התמודדות ובועט בציפיות.

סאלי דרייפר יוצאת עם משפחתה לקנות עץ לחג המולד. היא פוגשת שם את גלן בישופ, שלראשונה מגלה עניין בה ולא בבטי. גלן מכנה את הנרי "האבא החדש שלך" ומספר שגם אמו התחתנה שוב. הוא מתקשר אליה בסתר והם מנהלים שיחה "פרטית", כמו שהוא קורא לה. כרגע, הוא כנראה האדם היחיד שמבין מה עובר על סאלי ומתעניין במצבה, והיא מרגישה בנוח לספר לו שהיא שונאת להמשיך לגור בבית שבו היא מצפה בכל רגע לראות את אביה. גלן מקשיב, וכנראה בנסיון ילדותי לגרום להם לברוח, הוא פורץ לבית דרייפר/ פרנסיס עם חבר והם משחיתים את הבית, אבל משאירים את חדרה של סאלי נקי. גלן משאיר לה שרוך שהכין בעצמו. היא מזהה את המתנה ולכן יודעת שגלן הוא זה שפרץ לבית אבל לא מגלה כלום לאף אחד. היא שומרת על סוד הקשר ביניהם למרות שהיא אמורה לספר עליו לבטי, כדי לא לאבד אותו.  

הרצון של סאלי, שדון יהיה איתם בבוקר החג ויתן להם את המתנות, הוא גם הרצון של דון. כשאליסון, המזכירה שלו, מקריאה את המכתב שלה ל"סנטה", היא משועשעת מהבקשות השונות אבל ברגע שהיא מגיעה למשאלה של סאלי, יש ביניהם רגע מביך והיא מתנצלת. דון לא נותן לעצמו להסגיר את העצב ליותר משלוש שניות ודואג שהילדים יקבלו שתי מתנות – כנראה כסוג של פיצוי על כך שלא יוכל להגשים את המשאלה המשותפת שלו ושל בתו.

פרדי ראמסון, שפוטר בעונה השנייה בגלל אלכוהוליזם שיצא משליטה, מגיע לפגישה עם רוג'ר. הוא נקי ופיכח כבר יותר משנה והוא מביא איתו תקציב של 2 מיליון דולר שגורם לרוג'ר לקבל אותו במקום. התנאי היחיד של פרדי הוא שפיט לא יטפל בלקוחות שלו. פגי מקבלת אותו באהבה ופיט מנסה להעלות את עניין האלכוהוליזם אבל רוג'ר מגלה טקט נדיר ומשתיק אותו בזמן.

פרדי הוא הדוגמה הטובה ביותר לאדם שמצליח להתגבר על הרצון הפנימי החזק שלו – שתייה, או בעצם הרס עצמי, ולא סתם הוא חוזר בפרק הזה – פרדי הוא תמרור האזהרה שמזכיר לנו מה יכול לקרות לדון אם ימשיך לאבד שליטה, והמפגש הראשון ביניהם מבהיר את זה – כדי לחגוג את חזרתו של פרדי, דון מיד מוזג משקאות לכולם ונדהם מסירובו לשתות. בהמשך, פיבי השכנה מטפלת בדון במיומנות כי "גם אבא שלי היה שתיין". דון בהחלט מצדיק את התואר הזה במהלך כל הפרק.

ממשיך לצלול בדרך לתחתית. דון (צילום מסך).

ד"ר פיי מילר היא חוקרת שמטרתה היא לגלות מה קהל הצרכנים רוצה באמת, ולא מה הוא אומר שהוא רוצה, כדי למכור טוב יותר. השאלון שהיא מחלקת לעובדים כדי שיכירו את התהליך מבריח את דון מיד בזכות שתי שאלות לדוגמה – איך תתאר את אביך, ומי מחליט את ההחלטות בבית שלך. מאוחר יותר, היא מתעמתת איתו על עזיבת הישיבה והוא בתגובה מפלרטט איתה, כי הוא כמובן שיכור.

לי גרנר ג'וניור מזמין את עצמו למסיבת החג במשרד, מה שאומר שצריכים להפוך אותה למסיבה אמיתית, על חשבון תקציב שלא קיים. ליין מתמרמר אבל יודע שאין לו ברירה – זה הלקוח הכי גדול שמחזיק את החברה כולה בחיים. כדי לארח את הוד מעלתו, ג'ואן מארגנת מסיבה המונית, עם מתנות, הרבה אלכוהול וריקודים, ולובשת את השמלה שגורמת לו לרייר במיוחד. אבל גרנר לא מסתפק בכך ומתעקש להשפיל את רוג'ר – מכריח אותו להתלבש בתחפושת סנטה קלאוס ולחלק את המתנות, ואת המתנה שהוא מקבל – מצלמת פולארויד – הוא מנצל כדי לצלם את כולם יושבים בחיקו, אחד אחד. רוג'ר כמובן היה שמח להפטר מהלקוח המפונק והמעצבן, שבנוסף לכל גם שולח ידיים לג'יין, אבל נאלץ להתנהג כפי שמצפים ממנו ולשתוק. לי גרנר מקבל את מה שהוא רוצה. תמיד.

אחרי המסיבה, דון השיכור (אין כבר צורך לומר) מגלה ששכח את המפתחות לביתו ואליסון באה להחזיר לו אותם בניגוד לפיבי ולפיי, את אליסון המצב של דון לא דוחה. היא כן מנסה להתנגד כשהוא מנשק אותה, אבל שלוש שניות אחר כך היא שוכחת מזה לחלוטין. למרות שדון שתוי מאוד ולמרות שמדובר בסקס שבפירוש חסר קשר לרומנטיקה (על הספה, בבגדים) או אפילו למטרה כלשהי מעבר לסיפוק רגעי של אדם בודד, אליסון מגיעה למשרד למחרת כשהיא מלאה חיוכים ותקוות לגבי דון. אבל הוא אפילו לא מסוגל לעשות את הדבר ההגון ולהגיד לה שזו הייתה טעות. יותר מזה, הוא מודה שניצל אותה ובחוסר טעם משווע נותן לה את הבונוס שלה לחג, ובכך בעצם גורם לאליסון ההמומה להרגיש כמו זונה.

והיא רק רוצה להתחתן. פגי (צילום מהאתר הרשמי)

המשאלה של פגי היא גם מה שמצפים ממנה לעשות, ומה שבעיני פרדי הוא מטרת חייה של כל אישה – להתחתן. אבל למרות שהחבר שלה הוא הפוך מהטיפוסים איתם ראינו אותה עד עכשיו, כלומר, הבחור הנחמד, הצעיר וה"נכון", שאפילו חי באשליה שהיא שומרת את עצמה בשבילו. היא מתרגזת כשהוא קורא לה "מיושנת", אבל מכנה בעצמה  את פרדי "מיושן" בגלל הרעיונות שלו. אחרי שהיא מתנצלת, היא מבינה שדווקא עם פרדי היא יכולה לדבר על הקשר שלהם. בסופו של דבר היא נכנעת לציפיות וללחצים של מארק ושוכבת איתו למרות שברור שהיא לא מעוניינת בכך, רק כי היא לא רוצה להיות לבד.

מה אנשים רוצים ומה מצופה מהם – לפי מה אנשים בוחרים להתנהג. זאת השאלה של פיי מילר. כנראה שלזרוק את כל הציפיות ולהתנהג רק לפי הרצון הפרטי שלך זה משהו שיכול להתקיים רק כשאתה מאבד שליטה. 


נקודות למחשבה:

- נראה שמערכת היחסים הנורמלית היחידה שיש לדון כרגע היא עם פגי. הוא מאחל לה "Merry Christmas, sweetheart" ונראה שהוא אוהב אותה באמת.

- כשאליסון הולכת להחזיר לדון את המפתחות, ג'ואי מכנה אותו "פתטי". הוא לא מכיר את דון המפורסם והמוצלח שכולם חפצים ביקרו והכינוי הזה, ובעיקר הקלות שבה הוא נותן אותו, מראים עד כמה מצבו של דון לא טוב.



עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4:
- פיי אומרת לדון שלא ידאג, הוא יהיה נשוי שוב תוך שנה. והיא צודקת.

- בפרק הזה אנחנו גם רואים לראשונה מזכירה חביבה ואלמונית בשם מייגן. 

עונה 3, פרק 8: נשיקות


"You don't kiss boys. Boys kiss you."

אחד הדברים הראשונים שבהם מבחינים בסדרה הוא חוסר השוויון הבוטה בין גברים ונשים. בפרק השמיני יש שלוש נשיקות מיוחדות, שלושתן מחוץ למערכת יחסים ושלושתן גורמות לדמויות המעורבות בהן לתגובה רגשית. אבל המשפט שבטי אומרת לסאלי בסוף הפרק – את לא מנשקת בנים, בנים מנשקים אותך – מתאר היטב את המצב המתואר בפרק. בעוד שתי הבנות, בטי וסאלי, מרגישות אשמה וחולשה בעקבות הנשיקה ונמלטות להפגנת כוח, הגבר – פיט, משתמש בכח כדי להשיג את הנשיקה שלו ומוצא את המפלט שלו דווקא בחולשה (מזויפת, כמובן).

הנשיקה הראשונה היא של בטי והנרי. בטי משקיעה את כל מרצה בהצלת השמורה, והיא עובדת קשה במיוחד לקראת השימוע הקרוב. לרגע נראה שדון הוא "עקרת הבית" – משחק עם הילדים ונרדם מול הטלוויזיה בזמן שאשתו עסוקה בעניינים חשובים, עד שטלפון אחד ממשרדו של קונרד הילטון מחזיר אותנו למציאות, ואת פרטי הנסיעה המתקרבת שלו, דון כותב ישר על הדף של בטי. שיהיה ברור מי פה האדם החשוב באמת. הוא מציע לבטי לנסוע איתו לסוף השבוע ברומא, אבל היא מזכירה לו שיש להם תינוק בן חודשיים. שוב הבית עוצר אותה מלעשות את מה שהיא רוצה באמת.

בשימוע של בטי, השופט, באופן מפתיע, לא מתרגש מחבורת הנשים ואפילו מנסה לדלג על המקרה שלהן, אבל הנרי מגיע ברגע האחרון וכמובן מציל את המצב. בהתרגשות הנצחון, בטי זורחת והנרי לא מסתיר את חיבתו כלפיה – "אני משקיע את הלב שלי בדברים שחשובים לי. או באנשים", הוא אומר לה ולבסוף גם מעז ומנשק אותה. היא לא מתנגדת אבל לא אומרת דבר ונוסעת הביתה, שם היא שמחה ולא רק בגלל הנצחון בשימוע, וזה גורם לה לתחושת אשמה. כדי להתגבר על התחושה הזו, או לברוח ממנה, בטי מבקשת להצטרף אל המסע לרומא בכל זאת.

הנסיעה לאיטליה היא המהפך של בטי מאשה קטנה וביתית שמנושקת באופן פסיבי ולא יודעת מה לעשות עם עצמה, לאשה יפה, ללא ילדים בסביבה, שגם דוברת את השפה באופן שוטף וגם משתמשת במיניות שלה – אחרי יום בסלון היופי, שממנו היא יוצאת מדהימה מתמיד, היא מפלרטטת עם תושבי המקום לעיני דון ומשחקת איתו את משחק ה"שני זרים שנפגשים במקרה", ודון נענה לה ומעריץ אותה כפי שלא ראינו בעבר. בטי לחלוטין עברה לעמדת כח, והיא אוהבת את זה מאוד.

אז, את באה לפה הרבה? דון ובטי משחקים בזרים (צילום מהאתר הרשמי)


אבל לסוף השבוע הזה יש כמובן סוף, ובטי נוחתת נחיתה קשה. "אני שונאת את המקום הזה, אני שונאת את החברים שלנו, אני שונאת את העיר הזאת". ובצדק. בטי שוב התכווצה למימדי עקרת הבית. היא שוב מתרוצצת עם הילדים ורחוקה מאוד מלהיות זוהרת. דון בכלל לא מבין את זה וכמו תמיד, מנסה לפצות בתכשיט. היא מקבלת אותו במרירות. "עכשיו יהיה לי משהו להסתכל עליו, כשאספר על הפעם שנסענו לרומא".

הנשיקה השנייה היא של סאלי וארני, בנה של פרנסין שמגיע לשחק עם ילדי דרייפר לכמה שעות, בזמן שקרלה שומרת על כולם. שניהם יושבים באמבטיה ומשחקים במבוגרים וסאלי, אותה אנחנו רואים מתבוננת בבטי בתחילת הפרק, שולפת את משפטי המבוגרים שהיא כנראה לומדת ממנה: סגור את החלון, השיער שלי מבולגן. איך היה היום שלך? וכמו מבוגרת, היא גם מנשקת אותו. בובי הקטן רואה את המחזה ומציק לה. סאלי מרגישה נבוכה (גם ארני לא ממש מבין מה היא רוצה ממנו) ולכן מיד מפנה את התחושות האלה לאלימות – היא מתנפלת על בובי ומכה אותו עד שקרלה נאלצת להפריד ביניהם. מאוחר יותר, בטי מסבירה לה את הבעיה – את לא אמורה לנשק בנים אלא לחכות שהם ינשקו אותך. ברגע נדיר של כנות ויחס נעים שהן חולקות, בטי מתארת לסאלי את חשיבותן של נשיקות ראשונות, אבל ברור שבאותם רגעים היא חושבת אך ורק על הנשיקה הראשונה שלה עם הנרי.

כולה נשיקה על הלחי, מה קרה? סאלי וארני משחקים במבוגרים (צילום מסך)


הנשיקה השלישית היא בין פיט לגודרון, האופר הגרמנייה של השכנים. פיט המשועמם, ללא טרודי, שיצאה לחופשה בלעדיו, פוגש אותה במסדרון כשהיא מייבבת בבכי בגלל שמלה שגנבה והרסה. הוא מציע, באקט מאוד נחמד ולא אופייני לו, לעזור, ואף מחליף את השמלה (בעזרתה של ג'ואן, שמסתבר שעובדת בחנות הבגדים ומתביישת בכך מאוד). אבל פיט, בהיותו נחש לא קטן, לעולם לא עושה משהו מסיבה לא אנוכית, ולעולם לא יוותר על ההזדמנות לנצל את מצבה של עלמה במצוקה, וכמובן שהעלמה הזו גם חייבת לו טובה, לדעתו, מכיוון שטרח והציל אותה. אחרי נסיונות כושלים ולא מעט אלכוהול, פיט חוזר אל גודרון המסכנה ומנשק אותה בכח. אפילו הנזיפה שהוא מקבל מהשכן למחרת בבוקר אינה רצינית, כי אדון לורנס לא ממש מתעניין בכבודה של האופר שלו, אלא רק בשקט שהוא מקבל בבית. גם מבחינתו, גבר אמור לקבל את מה שהוא רוצה, רק אם אפשר, שזה לא יהיה הרכוש הפרטי שלו.

פיט, באופן מפתיע, לוקח את מפגן הכוחנות שלו לתצוגת חולשה מול טרודי, כשהיא חוזרת. הוא כמעט ומספר לה מה קרה, אבל בסופו של דבר מחליט להתחכם ולהיות הגבר המסכן והרגיש. "אני לא רוצה שתסעי שוב בלעדי", הוא אומר לה, מעמיד פני שבור ובכך גם מעביר אליה את האחריות – אם עשיתי משהו, זה כי את לא היית פה כדי לעצור אותי, הוא בעצם אומר. הוא מצליח לצאת מהצרה שכמעט ונכנס אליה באמצעות העמדת פנים שהוא חסר אונים, אבל בסופו של דבר משיג את מה שהוא רוצה וטרודי שוב מפויסת. אחרי הכל, הגבר תמיד נמצא בעמדת כוח. 

נקודות למחשבה:

- בתחילת הפרק, הארי אומר "אני לא מרחם על הבנות האלה, הן עושות מה שהן רוצות". בהמשך הפרק אנחנו רואים כמה זה לא נכון.

- דון ובטי ישנים בצדדים הפוכים מאלה שבמיטה שלהם בבית, ודון אוהב את זה. ההיפוך הוא גם בתפקידים – ברומא, היא הדומיננטית מבין השניים.  

- פיט וג'ואן מוצאים את עצמם משקיעים הרבה אנרגיה בשקרים שהם מספרים זה לזו, ולשניהם לא באמת אכפת אחד מהשני, העיקר שהמפגש ייגמר כבר ויישכח. 



עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונות 4-5
בטי אומרת לסאלי שנשיקה היא הרגע שבו מתחילים באמת להכיר מישהו. אבל האם היא אי פעם למדה להכיר באמת את דון, או את הנרי? כנראה שהיא בעיקר מקווה או חולמת.