"Stop struggling. You won."
שנת 1970 מביאה איתה אתגרים חדשים לעולם הפרסום, והסוכנות הקטנה של רוג'ר סטרלינג מוצאת את עצמה נבלעת בתוך התאגיד הגדול, כמו שקרה ללא מעט חברות באותה תקופה. בניגוד גמור לפעם הקודמת שבה זה עמד לקרות, הנסיון הנוכחי של דון וחבריו להמלט ולהקים חברה חדשה, כמו שעשו בעבר, נכשל. והוא נכשל כי הזמנים אינם אותם זמנים, והמעמד של השותפים בחברה כבר אחר לגמרי, לאחר שמכרו את השליטה למקאן. החופש איננו.
גם בעלילת העברת החברה למקאן, וגם בשאר הסיפורים, הדמויות מנסות להאבק במהלך העניינים, אבל בסופו של דבר מבינות כי הקרב אבוד, נכנעות ומגיעות להשלמה. ומתוך ההשלמה, ההבנה שכבר אין יותר על מה לריב ועם מי – פורצת החוצה חברות ואהבה, שאינה נפוצה בדרך כלל בין הדמויות בסדרה.
במידה כזו או אחרת, כל הקרבות השונים מגולמים באמצעות ילדים, שהם סמל לעתיד שבו הכל אפשרי, מול הגורל הבלתי ניתן לשינוי של הדמויות, שזמנן כנראה עבר. רוג'ר מבין כי לאחר המעבר למקאן, שמו יימחק – אין יותר סטרלינג קופר, ואין יותר בני סטרלינג (קווין הרי נשאר בגדר סוד והוא בעל שם אחר ממילא), המלחמה של פיט וההשלמה ביחסיו עם טרודי עוברת דרך בתם המשותפת, תמי, והמאבק של פגי למצוא את מקומה ועתידה מגיע מתוך האודישנים שערכה לילדים, מה שהעלה על פני השטח את סיפור הילד שמסרה לאימוץ.
 |
| מתבגרים. פיט וטרודי (צילום מסך) |
כשהשותפים מגלים שגורלם הוא להיבלע בתוך חברת הענק, ולאבד את הסוכנות הקטנה שלהם, הם מנסים להלחם בגזירה. דון כבר המציא את החברה מחדש, וכידוע, גם את עצמו, אבל כאן מגיע הסוף להצלחות שלו בתחום. למרות שכולם נרתמים למשימה (פיט אפילו מצליח להשיג לקוח ברגע האחרון), ג'ים הוברט מודיע שאין לסטרלינג קופר ושות' שום דרך החוצה, והשותפים מקבלים בהכנעה את (חוסר) עתיד החברה. גם במקרה שלהם, המאמץ המשותף, ולאחריו ההשלמה הבלתי נמנעת, גורמים להם להפוך מחמישייה שלא מפסיקה לריב, בדרך כלל, לקבוצת חברים שיושבת ביחד בבר, מרימה כוסית (או כמה) ומראה אהבה – זה ניכר בחיבוקים של ג'ואן לכולם ובמיוחד לדון (מי היה מאמין שזה יקרה, בחלק הקודם של העונה?), בדרך שבה פיט מחמיא לג'ואן ומשכנע אותה שהיא עוד תצליח במקאן, ואפילו בנשיקה של רוג'ר לדון. כשכבר אין על מה לריב, החברות מופיעה.
 |
| אחרי הכניעה, כבר אין על מה לריב. השותפים (צילום מסך) |
למרות הזמן הרב שעבר, פגי עדיין חושבת על הצעד שעשתה, ולמרות שהיא מבינה עד כמה הוא קשה, נראה שהיא שלמה עם ההחלטה שקיבלה, ושכן הצליחה להמשיך הלאה בחייה. אבל השיחה עם סטן היא אולי מה שעורר בה את ההבנה, שעליה לקחת את העבודה שתתן לה את הקריירה הטובה ביותר מבחינתה – משמע, להשאר במקאן. הויתור על ילד לטובת ההצלחה, יצדיק את עצמו רק אם אכן תהיה הצלחה. פגי מחליטה שלא להלחם בשינוי הצפוי לה, ובמקביל היחסים שלה עם סטן מקבלים אופי קצת שונה, ובמקום הדינמיקה הרגילה שיש ביניהם – מריבות, ויכוחים ועקיצות הדדיות – אנחנו רואים ידידות ואמפתיה.
בסופו של דבר, עם הודעת השותפים על המעבר הקרב, אנחנו רואים את אלה שהכי רגילים להשלים עם גורלם, בלי לנסות ולהאבק על שום דבר – עובדי החברה. הם לא שותפים, הם שרדו וסבלו את כל השינויים שעברה הסוכנות בשנים האחרונות וגם כשהם כועסים על מה שקורה, אין מי שיקשיב להם ואין להם שום דרך לשנות את המצב. לכן, הם פשוט מפנים את הגב וחוזרים לענייניהם. במידה מסוימת, זה כנראה המקום שאליו יגיעו חמשת השותפים לאחר המיזוג – גם הם יהיו עוד עובדים במערכת הגדולה, בלי שום יכולת להשפיע, רק עם היכולת להשלים עם גורלם, או ללכת.
נקודות למחשבה
- דון שוב מנסה לפתור את הבעיות שלו על ידי בריחה לקליפורניה, ושוב נכשל
- זה מה שהסצנה המשותפת של פיט ופגי הזכירה לי (וכנראה לא במקרה)
- באותה מידה, הסצנה בה חמשת השותפים יושבים מול ג'ים הוברט ברגע התבוסה שלהם, מזכירה מאוד את הרגע שבו קרה דווקא רגע של נצחון - כיבוש קומת המשרדים השניה, שבו החמישייה (המעט שונה) עמדה בשורה כשפניה אל החלון.
- בפרק הזה אנחנו מגלים שטד, שעבר לקליפורניה כדי להציל את נישואיו, לא הצליח בכך, והתגרש. מה שמעניין הוא, שכנראה שטד לא ניסה לחזור אל פגי, לאחר גירושיו. או שניסה ונדחה.
- יכול להיות שפגי לא רוצה ללכת למקאן, כי היא יודעת שדון תמיד התנגד לעבוד שם. יכול להיות שהיא יודעת ששם לא תוכל להיות מנהלת הקריאייטיב, כמו שהיא סיפרה בפרק הקודם שהיא חולמת להיות.
- ובהמשך לכך – ג'ואן דואגת שלא יהיה לה עתיד בחברה. כאן כדאי להזכיר את הפגישה שהייתה לה ולפגי לפני מספר פרקים עם נציגי מקאן, שבה הן קיבלו יחס מזלזל (וג'ואן במיוחד), מה שיכול להסביר את החשש של שתיהן.
- הסצנות בבר מראות שדון נשאר לבד, בזמן שלכולם יש מישהו לחזור אליו. ולא רק זה, אפילו דיאנה, המוצא האחרון שלו מבדידות, נעלמה לחלוטין. היא עזבה את הדירה שלה, וההודעות שלה לא הצליחו להגיע לידיו של דון, כאילו גורם חיצוני התערב ומנע מהם להתאחד.
אין עתידות, יש שאלות
- פגי מבקשת מסטן לא לספר את הסוד לאיליין. סטן אומר: "זו לא תהיה בעיה". האם הוא רומז שהם כבר לא יחד? והאם ההתפתחויות בפרק הזה יובילו לרומן (הממש מתבקש, תודו) בינו לבין פגי?
- אילו שינויים יגיעו בעקבות המיזוג? מי יאבד את עבודתו, מי יהיה עצוב וממורמר, ומי יפרח?
- האם דון דרייפר יהפוך, בסופו של דבר, לעובד מקאן אריקסון, מה שתמיד ניסה להמנע ממנו?
- האם ג'ואן תמצא את עצמה יורדת בדרגה, או מצליחה להראות למקאן "עם מי יש להם עסק", כדברי פיט?
- ורגע לסיום כבר אפשר לשאול – מה יעלה בגורלו של דון והאם יישאר בודד לנצח?
והפרומו
לפרק הבא
