עונה 7, פרק 13: להתבגר ולהתגבר

"It's been a gift to me, to know when to move on"

פרק אחד לפני סיום הסדרה, וארבע דמויות עוברות מהפך רציני, מתוך סיטואציה שנכפית עליהם ומתוך מעין התבגרות, הבנה והשלמה לגבי הדבר הנכון שיש לעשות. אצל חלקם זו גאולה של ממש, ופתח לעתיד טוב יותר, אצל חלקם הדרך לעולם שכולו אי ודאות.

תחילת הפרק וסופו מכילים בתוכם סימטריה של שתי סצנות הפוכות למדי בכל צד. בפתיחה אנחנו לומדים שדון עדיין מתמודד כל הזמן עם הסוד הגדול שהוא סוחב איתו, ושהוא שיפר את יחסיו עם סאלי (זה הדבר האחד שכנראה עדיין נשאר לו, כי מהר מאוד מבינים שגם את מקאן הוא עזב, וטוב שכך). סאלי עומדת לנסוע לספרד, והחליטה לוותר על משחק ההוקי, שעל הציוד שלו דון שילם לא מעט. "אין לך מושג לגבי כסף", הוא אומר לה. היא מצטיירת בסצנה הזו כמו ילדה מפונקת. גם המצב שלו וגם זה שלה, יגיעו להפך המוחלט שלהם בסיום הפרק.

אבל לפני הדברים החשובים באמת, נתחיל בפיט.  

פיט מוצא את עצמו מגיע לריאיון עבודה במסווה של פגישה שאינה קשורה אליו בכלל. דאק למעשה כופה עליו את הריאיון הזה, והוא הופך להיות מועמד בטוח לעבודה בחברת תעופה יוקרתית במיוחד. בהתחלה הוא מגיב כמו פיט הטיפוסי ולא רוצה לשמוע כלום. הוא מעוניין בעבודה הקיימת שלו, בכסף שהוא אמור לקבל ובטח שלא מוכן להעמיד פנים שיש לו אישה ומשפחה, בשביל עבודה שהוא לא רוצה. אבל דאק לא מוותר.

העלילה של פיט נעה בין פגישות העבודה הללו, לבין חיי המשפחה שלו. מאז פרשת בית הספר, נראה שיחסו לתמי ולטרודי השתנה והוא ממלא את חובותיו כאב, ואפילו נהנה מכך, ושומר על יחסים טובים עם אשתו לשעבר. עד כדי כך, שהוא גם מעז לבקש ממנה לבוא איתו לפגישה ולהעמיד פנים שהם זוג. בשלב מסוים, נראה שפיט אפילו כמה לחזור לחיי המשפחה הישנים, שבהם כל כך זלזל, כשהוא יושב באמצע הלילה לאכול פאי במטבח, במקום לחזור לדירה שלו.

הפעם זה אמיתי, כנראה. טרודי ופיט (צילום מסך)

כשההצעה מתחילה להיות רצינית, ופיט מבין כמה כסף וכח ממתינים לו במשרה החדשה, הוא מנסה לברר עד כמה שווה לו לקחת את הסיכון, כשהוא פוגש את אחיו, שמסתבר שגם הוא נהנה לעסוק בבגידות באשתו. "אני חושב שזה מרגיש טוב ואחר כך זה לא",  פיט אומר ברגע של כנות. זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים שהוא באמת מצטער על מה שעולל לטרודי.

באופן מאוד לא מפתיע, בהמשך לאירועי הפרק ומה שקדם לו, פיט עושה את הבלתי ייאמן – הוא מתבגר. הוא מבין שנוצרה עבורו הזדמנות חד פעמית ומדהימה להתחיל מחדש, במקום אחר, בעבודה אחרת, להיות אדם אחר. הוא יכל לקחת את עצמו מניו יורק ולהתחיל הכל לבד, כמו שעשה בלוס אנג'לס, אבל מסתבר שזה לא מה שהוא רוצה. הוא מגיע אל טרודי באמצע הלילה ומבקש ממנה להיות אשתו בשנית. הפעם, זה מרגיש ונראה אמיתי.

על בטי נכפה הגורל הקשה מבין כולם. היא מגלה שהיא חולה מאוד, ושכנראה תמות תוך מספר חודשים. באופן צפוי מאוד, הנרי מגיב בכעס ומנסה לפתור את הבעיות דרך המעמד והקשרים שלו, ואחר כך מנסה לשכנע את בטי לקבל טיפול דרך סאלי. הסצנה הזו מיוחדת מכיוון ששניהם יושבים על המיטה בחדרה של סאלי בפנימייה, וכשהיא מקבלת את הבשורה היא עצובה וכועסת – אבל רק בתחילת העונה ממש, סאלי ישבה באותה נקודה באותו חדר ואמרה "I'd stay here until 1975 if I could get Betty in the ground".

אבל באופן הלא צפוי בכלל, ובניגוד גמור לסאלי והנרי, דווקא כאן בטי מגלה בגרות נפשית מדהימה. במקום ליילל על מר גורלה (מה שאגב, לגיטימי לחלוטין במצבה), היא מחליטה לקבל את הגזירה בהשלמה, לא להלחם ולהתייסר עוד יותר, ומה שהכי מדהים הוא, שכנראה בפעם הראשונה – היא חושבת על טובת הילדים שלה. היא ראתה את אמא שלה גוססת והיא לא רוצה שהם יחוו את אותו הדבר. מי היה מאמין. 

הנרי נלחם, בטי מבינה שזה הסוף. ביי ביי, בירדי (צילום מסך)

באופן הכי שקול, היא מצליחה לקבל החלטות בשלווה כמעט בלתי נסבלת, בעוד כולם סביבה מאבדים את העשתונות. והדבר הכי חשוב – באמצעות השיחה ביניהן והמכתב שמגיע אחריו – בטי מצליחה להגיע סוף סוף להשלמה ביחסיה עם סאלי, שהיו תמיד טעונים ומלאי כעס ועצבים. ואפילו להגיד לה שהיא אוהבת אותה. סאלי מסיימת את הפרק כשהיא כבר לא ילדה מפונקת שלא מכירה בערך הכסף, אלא זו שעליה מוטלת האחריות לדאוג לסידורי הלוויה של אמה, וכנראה גם לאחריות רבה יותר בהמשך.

הסיפור הגדול ביותר בפרק הוא כמובן זה של דון. מאז אירועי הפרק הקודם, דון כנראה המשיך לנסוע ללא מטרה מדויקת (לפי כמות החפצים שלו, נראה שלא תכנן שום דבר מראש) והוא חוצה את ארצות הברית במסע אל אלוהים-יודע-מה. על מקאן והמיליונים הוא ויתר והוא אדם חופשי לחלוטין. מלבד החלומות, כמובן. גם דון נקלע לסיטואציה שלא בשליטתו, כשהרכב שלו מתקלקל והוא נאלץ להשאר באמצע שום מקום באוקלהומה.

העצירה הזו במסע משנה דברים בדון. הוא פוגש באנדי, נער שללא ספק הגיע כדי לגלם את דיק ויטמן של 1970, שמנסה לרמות את דרכו להצלחה בחיים, וגם מצטרף לחבורת חיילים משוחררים בערב התרמה, שבו אמנם מנצלים אותו לתרומה גדולה, אבל גם מצליחים לשחרר אותו ממעמסה גדולה. תחת השכרות והסביבה התומכת והמבינה, דון מספר, כנראה לראשונה בחייו, על התקרית שבה המפקד שלו, דון דרייפר האמיתי, נהרג בגלל רשלנותו. אנחנו מגלים שדון לא רק סוחב את התרמית של חייו, אלא גם את תחושת האשמה על כך שהוא אשם במותו, ושהוא זכה לחזור הביתה בעוד מישהו אחר נהרג בגללו.

נשאר עם מטען רגשי בגודל של זה הפיזי. דון (צילום מסך)

אבל נוכל נשאר נוכל, וברגע שהכסף שנאסף בערב נעלם, דון הוא הראשון והיחיד שאליו פונים, ולא בצורה נעימה. הוא מיד יודע שאנדי הוא האחראי להעלמת הכסף, כי הוא מבין בדיוק איך הראש שלו עובד – הוא היה שם בעצמו. דון אמנם מוציא מאנדי את הכסף באיומים, אבל גם דואג לעתיד שלו. הוא רוצה שלאנדי תהיה חוויה אחרת, קלה יותר מזו שלו. הוא צועק עליו את כל מה שלמד בדרך הקשה ולא יכול להגיד לאף אחד – עד כמה בלתי נסבלים הם החיים בזהות בדויה – ובסופו של דבר, נותן לו התחלה טובה יותר, כשהוא משאיר לו את המכונית. דון מצליח להשתחרר בפרק הזה מכמויות אדירות של מטען. אם בתחילת הפרק הוא נרדף בחלומותיו על ידי העבר, במסע הבלתי מתוכנן הזה הוא מצליח לספר על הרגע הקשה ביותר במלחמה ורגשות האשם שלו, וגם לעזור למישהו אחר להתחיל מחדש בצורה טובה יותר. לכן, כשהוא יושב לבדו בתחנת האוטובוס באמצע שום מקום, הוא מחייך. נראה שהוא יכול, סוף סוף, להמשיך הלאה. 

נקודות למחשבה:

- הסטודנטים שמביאים את בטי למרפאה מכנים אותה Mrs. Robinson, וזה כמובן רפרנס ל"הבוגר". אם בטי לא הייתה מתה, וגלן היה חוזר מהמלחמה, אולי היה אפשר לדמיין להם עתיד שכזה

- מהפכה פמיניסטית? הנרי מדבר עם הרופא על מצבה של בטי. היא יושבת בצד ולא מעורבת בכלל בכל מה שקשור למותה שלה

-אנה דרייפר – סרטן בעצמות. בטי דרייפר – סרטן בעצמות. למזלה של מייגן, הסדרה נגמרת. 

והימור לסיום

בעקבות מותה הצפוי של בטי, ועם כמה רמזים לילדים ומשפחה ששזורים בפרק (בבריכה, בשידור הטלוויזיה) ובשילוב העובדה שלא נשאר לדון שום דבר אחר בחיים, ההימור שלי הוא חיים חדשים עם שלושת ילדיו. אולי בקליפורניה, כמו שתמיד חלם. חיים פשוטים. אבל כמו תמיד בסדרה, אין לדעת. מקווה שהסוף יהיה טוב.

עונה 6, פרק 5: אנשי משפחה

"Now is the time that a man and a woman need to be together the most. In a catastrophe. In the flood, the animals went two by two. You, you're gonna get on the arc with your father?"

אירוע היסטורי נוסף נכנס לתוך עלילת הסדרה – רצח ד"ר מרטין לותר קינג, שהתרחש ב – 4 באפריל 1968. וכמו במקרה של רצח קנדי בעונה השלישית, האירוע משפיע ישירות על החיים הפרטיים של הדמויות, במיוחד בכל הקשור לבית, משפחה והורות. הבגידות והשקרים הקבועים מונחים לרגע בצד לטובת הכנות, וכמו שאביו של מייקל מציין, בזמן אסון הזוגות חולקים יחד רגעים אישיים ויוצאי דופן.

המכשול בחיי הנישואין של דון ומייגן – סילביה – נעלם כבר בתחילת הפרק, כשהיא נוסעת עם ארנולד לוושינגטון (הוא אפילו לא מצליח להשיג אותה בטלפון בהמשך), ובכך מאפשרת מבחינה עלילתית לדון לשמש בפרק הזה אך ורק כאיש משפחה.

כמעט כל הדמויות מגיעות לחלוקת פרסי ה – ANDY אך כבר בתחילת הערב מתברר כי מרטין לותר קינג נרצח, מהומות מתחילות להתרחש בעיר ובכל רחבי המדינה, וכולם נסערים מאוד. דון, שעד לפני כמה דקות לא רצה אפילו לדבר עם פגי על רקע הבגידה המקצועית שלה, חוזר לרגע לתפקיד האבהי שלו איתה ודואג לה מיד, בזמן שאייב יוצא להארלם לסקר את האירועים.

איחוד מרגש, מייגן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

למרות שהטקס מתקיים בסופו של דבר (ומאוחר יותר אנחנו גם מגלים שמייגן זכתה בפרס), פיט מחליט לנסוע מיד לדירה ולהתקשר לטרודי. בניגוד לפעם האחרונה שבה ראינו אותם מדברים, האסון גורם לו לוותר סוף סוף על הנימה המזלזלת והשחצנית שלו כלפיה והוא מיד מבקש לבוא להיות איתה ועם תמי, בתם, כדי שלא יהיו לבד בלילה. לשם שינוי, נראה שפיט מדבר בכנות ובאמת רוצה למלא את תפקידו כבעל ואב, אבל כנראה שזה מאוחר מדי וטרודי דוחה את הנסיונות שלו לאיחוד זמני של המשפחה. 

מי שלא נמצא בטקס הוא מייקל, שאבא שלו ארגן לו פגישה עיוורת כפויה עם בחורה (יהודייה) בשם בוורלי. הם שומעים על הרצח ברדיו של הדיינר ומייקל חוזר הביתה מוקדם ומספר לאביו את החדשות הרעות. מוריס חושב שבזמן שהכל מתמוטט, גבר ואישה צריכים להיות יחד, כמו הזוגות במבול, ומגייס את המצב לטובת השאיפה שלו למצוא כלה למייקל. אנחנו מגלים בפרק הזה עד כמה מייקל, שמעולם לא נראה שסבל מחוסר בטחון עצמי, בעצם חסר נסיון עם נשים והתפקיד האישי היחיד שהוא נושא בחייו הוא הבן. הוא מעדיף להסתגר בביתו ובתפקיד שלו (מתקן את המעיל בשביל מוריס) ולא לחפש אהבה בזמן קטסטרופה, כהמלצת אביו.

בבית משפחת פרנסיס, בטי מסרבת לתת לילדים לצפות בדיווחים בטלוויזיה, כי "מי יודע מה יראו שם", אבל מאוחר יותר, אין לה שום בעיה לצוות על דון לקחת את הילדים לעיר דרך המהומות עצמן. בינתיים, הנרי נשלח אל "שדה הקרב" כדי לעזור לראש העיר לינדזי להתמודד עם המהומות ברחובות העיר, ובובי נראה מודאג מהקביעה שלו ש"הם הולכים לשרוף את העיר".

למחרת במשרד, הארי ופיט חולקים את התחושות שלהם לגבי הרצח, עד שמתברר לפיט שמה שמפריע להארי הוא ביטול שידור הפרסומות שמביא איתו הפסד כספי. פיט נגעל מההתנהגות של הארי, שממשיך וגם מגלה גזענות כלפי המתפרעים ש"הורסים את העיר היפה ביותר בעולם". זאת הסיבה היחידה שאכפת לו מהרצח, ההפסדים האישיים שלו. כדי להסביר להארי את גודל האובדן, פיט מציין שהיו לד"ר קינג אשה וארבעה ילדים – הוא קודם כל היה איש משפחה, והיא איבדה אותו. בתור אנשי משפחה בעצמם, הם אמורים להבין.

סאלי, בובי וג'ין מבקרים אצל דון ומייגן בעיר. בובי מעמיד פנים שאינו מרגיש טוב כדי להשאר בבית עם דון, בזמן שמייגן יוצאת עם הילדים. מכיוון שבטי אוסרת עליו לצפות בטלוויזיה, דון עוקף את העונש ולוקח אותו לקולנוע. הם צופים ב"כוכב הקופים" ובובי מוקסם מהסרט ובמיוחד מהרס העולם על ידי בני האדם. לפני שהם צופים בו שוב, בובי אומר לסדרן ש"כולם אוהבים ללכת לקולנוע כשהם עצובים" וכך דון מבין את מה שבנו מנסה לספר לו. אבל דון כנראה לא חזק במילים אישיות ולמרות הדרך השונה שבה הוא מסתכל על בובי והרצון שלו לדאוג לו, הוא לא אומר דבר.

טלוויזיה אסור, קולנוע מותר - הורות למופת. בובי ודון.

פגי, שעמדה בפניו של רגע מכונן בחייה – קניית הדירה הראשונה שלה, ועוד ב – Upper East Side  של מנהטן. הרגע שבו היא עומדת בדירה פותח את הפרק בדרמטיות ובצדק – זה רגע מאוד חשוב לפגי ולהתפתחות שלה, וכמובן, כמו בכל התקדמות של פגי, זה גם רגע פמיניסטי גדול – פגי עומדת לרכוש את הדירה מכספה שלה בלבד. אייב יתגורר בה יחד איתה, אבל הוא לא צד בעסקה בשום צורה, ואין לו אמירה בנושא. כל זאת, כמובן, עד הרצח. המתווכת של פגי משכנעת אותה שבהתחשב בנסיבות כדאי להוריד את המחיר המוצע וכתוצאה מכך היא מאבדת את הדירה לקונה אחר. הרגע ההיסטורי של פגי נהרס בגלל רגע היסטורי עולמי (ויש בכך מין צדק, בהתחשב בזה שפגי מנסה לייצר רווח אישי מאסונו של ציבור מקופח אחר, דווקא כשהיא אמורה להבין אותו יותר מכולם). ההפסד הזה גורם לה לצאת מדמות המקצוענית המצליחה ולהכנס לדמות בת הזוג, והיא מערבת לראשונה את אייב, בן זוגה, בהחלטה. כשהוא סוף סוף יכול להגיד מילה בעניין הוא מגלה שבכלל לא רצה לגור באזור אלא במקום יותר מגוון תרבותית. פגי מופתעת ומבהירה לאייב שהוא חלק מחייה ושהיא רוצה לשמוע את דעתו. היא נראית כל כך מופתעת כשהוא מספר לה מה הוא חושב, אבל מה שבאמת לא ברור זה למה היא חיכתה עד עכשיו, והתשובה לכך היא רק אחת – פגי שבויה בהצלחה ובכסף שלה, על חשבון הזוגיות.  

הנרי  כועס מאוד על התנהגותו המחויכת של ראש העיר מול ההמון הזועם בהארלם. הוא רוצה לעשות את הדברים אחרת ולכן הוא סוף סוף מחליט לעזוב את תפקידו  ולקדם את עצמו בסנאט המדינה. בטי מאושרת כי זה מה שתמיד רצתה שיעשה, והוא מודה ש"סוף סוף אני מקשיב לך". אפילו הנרי ובטי חולקים סוף סוף רגע חיובי ביחסים, שנגרם באופן ישיר על ידי הרצח (וזה מעניין במיוחד כשזוכרים שההחלטה שלהם להינשא הייתה בהשפעת רצח קנדי).

כל ההתנהלות של דון מול מה שקרה, כלומר – חוסר היכולת שלו לדבר עם ילדיו בנושא – מרגיזה מאוד את מייגן. היא מכירה את ההרגשה, כי גם אביה "מתחבא מאחורי האינטלקט שלו כדי לא להרגיש שום דבר". בעיניה דון דומה לו בדיוק, רק שבמקום מרקס הוא מתחבא מאחורי הבקבוק והשכרות התמידית שלו. דון מודה בפניה, ברגע נדיר של קרבה ביניהם, שעוד לא ראינו כמותו העונה, שהוא מתקשה לבטא את הרגש שלו כלפי הילדים, ושהתקשה אפילו לאהוב אותם כשנולדו. הוא חושש שגם אביו שלו לא אהב אותו. מייגן עוברת מכעס להבנה והוידוי גורם לדון להבין שהוא חייב לשנות את דרכיו. הוא מנהל עם בובי שיחה כנה, אמיתית ובעיקר אוהבת, כשהוא נשכב לצידו במיטה ובפעם הראשונה בסדרה, מקשיב לו ולפחד שלו, וגם מרגיע אותו ומלטף אותו. זה הרגע הכי אבהי של דון אי פעם, והוא כל כך שונה מכל התפקידים האחרים שהוא ממלא בחייו, כי הפעם, זה רגע אמיתי.

נקודות למחשבה

- מסתבר שכל האירועים בANDY קרו באמת

- חוסר היכולת הגברית לדבר חוזר שוב ושוב בפרק: אייב לא יכול להתערב בקנייה של פגי, דון לא מצליח לבטא את רגשותיו, אמיל מתחבא מאחורי מילים ריקות בשיחה עם מייגן, מייקל פולט רצף שטויות בדייט עם בוורלי, הלקוח המוזר ממלמל מילים חסרות משמעות ושליח האוכל של פיט לא מסוגל להוציא מילה מפיו.

- בכלל, עליונות נשית מופגנת בפרק הזה מול הגברים: פגי ומייגן הן היחידות מהחברה שמועמדות לפרס, מייגן זוכה בפרס (זכות שבעבר הייתה שמורה לדון), טרודי מסרבת לתמיכתו של פיט.

- אייב מגלה סימני בורגנות: בעבר הוא היה כתב של עיתונים מחתרתיים, ועכשיו הוא כותב לניו יורק טיימס, ומתלהב מזה.

- אנחנו רואים את הסוף של "כוכב הקופים" ואת בובי מגלה שבני האדם הרסו את העיר ניו יורק ואת אמריקה כולה. זה כמובן רמז למהומות המתחוללות בחוץ ולהרס שנגרם גם מהרצח וגם מהתגובות האלימות כלפיו.

- כולם אמנם מאוד נסערים, אבל קשה שלא להבחין בכך שהלבנים מרגישים כאילו האובדן שייך לשחורים בלבד ולא לאומה כולה, ומנחמים אותם בחיבוקים (או חיבוקים מוזרים, במקרה של ג'ואן) ובדאגה, אבל לא אומרים שום דבר שמראה על שותפות גורל או שוויון.

- כולם, מלבד פיט כמובן, ששוב מקדים את זמנו כשהוא מתייחס לניצול סיפור הרצח לטובת סרט חדש בשנה הבאה.

- דון מרגיע את בובי שהנרי לא מספיק חשוב כדי שיירו בו, בדיוק בזמן שהנרי דואג להפוך לחשוב. 

אין עתידות, יש שאלות

- האם הנטייה של דון לאלכוהוליזם שוב משתלטת על חייו, כפי שמייגן רומזת בפרק?

- החיוך יורד מפניה של בטי כשהיא מבינה שהיא תצטרך להפוך שוב לאשה ייצוגית, רק בהפרש של כמה קילוגרמים עודפים. הסצינה בה היא מחזיקה את השמלה מול המראה מביאה איתה משבר חדש?

- המועמדויות היחידות ש - SCDP קיבלה לפרסים הייתה של שתי נשים שכבר לא עובדות שם, ללקוחות שכבר לא נמצאים שם. התרסקות באופק?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 4, פרק 1: סיכונים

"You need to decide what kind of company you want to be. Comfortable and dead, or risky and possibly rich".

המשפט הראשון בפרק הפותח את העונה הרביעית הוא "מי הוא דון דרייפר?" דון דרייפר הוא אדם שבנה את עצמו על שקרים, על זיוף ועל גניבת זהות. בסיום העונה השלישית אנחנו רואים אותו משלם על השקרים הללו מחיר כבד, ואולי זו הסיבה שעכשיו, כמעט שנה אחרי הגירושין מבטי והקמת החברה החדשה, דון מנסה להתנהל בצורה נקייה ולהמנע ממניפולציות או חיכוכים. עד שהוא מבין שזה לא באמת עוזר לו להשיג כלום, שאלה כללי המשחק ושההצלחה מגיעה רק כשמסתכנים.

דון מתראיין בתחילת הפרק, ומסרב לדבר על עצמו כי זה "לא מנומס". הוא כן מדבר על העבודה שלו אבל לא מנדב שום פרטים מעניינים, ובעיקר לא מבין שמטרת הכתבה היא לפרסם את החברה החדשה. נראה שדון עוד לא מבין שאם יש מישהו שבגללו לקוחות מגיעים – זה רק הוא.

וזה בדיוק מה שקורה בפגישה עם לקוח פוטנציאלי חדש – חברת בגדי הים Jantzen. החברה ה"משפחתית" מאוימת על ידי יצרני בגדי הים האחרים והנועזים הרבה יותר מהם, ומחפשים דרך נקייה לפרסם את "בגד הים בשני חלקים" שלהם (שבשום פנים ואופן אין לכנותו "ביקיני"). ברור לחלוטין שהסיבה היחידה שהם נפגשים בכלל עם דון, רוג'ר ופיט, היא דון בלבד. הם מעריצים אותו ולא מסתירים זאת. חבל רק שדון חושב שהם סתם מתחסדים.

אנחנו פה בשביל מנהל הקריאייטיב הכוכב. רוג'ר, דון ופיט (צילום מהאתר הרשמי)

אחרי הפגישה, אנחנו מקבלים סיור קצר במשרדי "סטרלינג קופר דרייפר פרייס" החדשים. את הסוויטה במלון מחליפה עכשיו קומה שלמה של עובדים, מזכירות, חדרים ואפילו שם החברה מתנוסס בגאווה על הדלת ועל הקיר בכניסה. המראה אמנם מרשים, אבל מהר מאוד מתברר שהמשרדים עדיין קטנים להפליא, ולכן עובדי החברה נוהגים לספר שיש גם קומה שנייה, שכמובן לא באמת קיימת, כדי ליצור את הרושם שמדובר בהצלחה גדולה.

בחדר  הקריאייטיב, פיט בא להתייעץ עם פגי וג'ואי (הארט החדש) לגבי לקוח שלו, Sugarberry Ham, שלא כל כך מצליח במכירות ועשוי לעזוב בקרוב אם לא יהיה שינוי. כך אנחנו מגלים גם שהחברה לא יציבה עדיין כלכלית וכל עזיבה של לקוח עלולה להיות מטלטלת. פגי מעלה רעיון, להביא שתי שחקניות שיריבו באלימות על חבילת שוגרברי האחרונה, ובכך יגרמו לפרסום החברה בעיתונות. פגי יודעת שדון לא יתלהב מתעלול יח"צני שכזה והיא ופיט לא מספרים לו על התכנית.

רואה החשבון של דון מגיע למשרד ומזכיר לו שבטי הייתה אמורה לצאת מהבית המשותף שלהם כבר בתחילת אוקטובר. דון דווקא מנסה להיות בסדר איתה ומחליט לא להגיד או לעשות שום דבר, למרות שהיא גרה בבית שהוא משלם עליו משכנתא, עם גבר אחר, ושאף אחד חוץ ממנה לא מרוצה מהעניין (ואפילו אמא של הנרי שואלת "איך אתה יכול לחיות בלכלוך של האיש הזה?"). בתמורה ליחס הזה, בטי מתנהגת אליו בקרירות, לא מאפשרת לו לראות את התינוק ונותנת לו לחכות שעות עד שהיא והנרי מואילים בטובם לשוב הביתה כדי לתת לו ללכת. בשלב הזה דון מפסיק להיות נחמד ומודיע לה שבקצב הזה הוא עוד ייאלץ לגבות מהם שכר דירה. בטי מנסה להתגונן וטוענת שעוד לא מצאה מקום מתאים לילדים, אבל אנחנו מגלים אחרי שדון הולך שהיא אפילו לא מחפשת. מה שכמובן מעלה את השאלה – למה? האם בטי מרגישה צורך להאחז בחייה הישנים, למרות שהיא זו שסיימה אותם? האם היא חשה חרטה?

רוג'ר מסדר לדון דייט עם בתאני, חברה של ג'יין, ש"שוברת הרבה מהחוקים שלי כשאני נפגשת עם גבר גרוש". כמו בחורה בת 25 טיפוסית משנות השישים, היא גם מטפחת שאיפות גדולות (להיות שחקנית) וגם מודאגת מאוד ממצב העולם (הכל אפל בעיניה כרגע. שחורים שנהרגים במיסיסיפי כדי לשנות דברים מעציבים אותה). דון נראה מוקסם ממנה. במכונית היא מסכימה לנשק אותו אבל שום דבר מעבר לזה. היא דוחה את הפגישה הבאה ביניהם לתחילת השנה החדשה. דון מאוד לא מרוצה ואת מה שהוא לא מקבל בחינם, הוא מקבל בתשלום, ומבלה את יום החג בחברת זונה, שנראה שכבר מכירה אותו ויודעת מה הוא אוהב. ללא ספק, זה רגע שפל אצל דון שמעולם לא נראה שהייתה לו בעיה להשיג נשים ושבתאני היא כנראה הראשונה שדוחה אותו.

הבחורה הראשונה שלא קפצה הישר למיטה של דון. מה לא בסדר איתה? בתאני (צילום מהאתר הרשמי)

 אמנם תעלול שוגרברי מוכרז כהצלחה, ופגי כבר שולפת רעיונות לקמפיין הבא, אבל מסתבר ששתי השחקניות לקחו את העניין קשה הרבה יותר, ובסופו של דבר פגי מתקשרת אל דון לבקש כסף לשחרר אחת מהן בערבות. דון, שכמובן לא ידע כלום על כל העניין, מקבל את פניה של פגי בכעס ובנזיפות. למחרת היא אמנם מתנצלת, אבל מזכירה לו שזה עבד ושהחברה מרוצה. הוא מנסה להיות בסדר ולא מצליח לו כלום, בזמן שהתלמידה שלו הולכת ומשחקת מלוכלך ומשיגה את המטרה. מתסכל בהחלט.

בפרזנטציה, דון מציג את מה שלדעתו נראה כמו פרסומת עדינה לבגד ים, אבל בעצם מצליח ליצור מודעה פרובוקטיבית מדי שהלקוחות לא אוהבים בכלל (ועל הדרך קורץ לבדיחת הקומה השנייה הלא קיימת של המשרדים) ובמקום לקבל את דעתם, הוא מתפרץ עליהם בתסכול: "המתחרים שלכם יהרגו אתכם כי אתם מפחדים מהעור שהמוצר שלכם אמור להציג לראווה. אתם רוצים להיות חברה נוחה ומתה, או לוקחת סיכונים וכנראה עשירה?" ופתאום נראה שדון מקשיב למילים של עצמו. הוא מגרש החוצה את הלקוחות בזעם ודורש שיארגנו לו מיד ריאיון חדש."כולנו כאן בגללך, כל מה שאנחנו עושים זה כדי לרצות אותך", אמרה לו פגי בשיחה ביניהם, והוא מחליט להפנים את ההצהרה הזו. בריאיון החדש הוא כבר לא מצטנע. הוא מספר על היוזמה שלו להקמת החברה, ולוקח את הקרדיט על הצלחתה – שתי קומות בבניין טיים לייף תוך שנה. עדיף לחיות מלוכלך מלמות נקי.

נקודות למחשבה:

- אולי בעקבות השיחה ביניהם בסוף העונה השלישית: היחסים בין דון לפגי הפכו קרובים יותר. הם מדברים בחופשיות אחד עם השני והיא גם מגינה עליו מול ג'ואי, שצוחק על כך שיהיה לבד בחג. 

- מבחינת לבוש, בטי פרנסיס היא אישה הרבה יותר נוקשה ומוקפדת מבטי דרייפר והשמלות הצבעוניות והשמחות שלה. 

- פולין, אמו של הנרי, היא היחידה מתחילת הסדרה שאכפת לה מהיחס המזעזע של בטי לילדיה.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4:

בטי כנראה נאחזת בבית כדי לשמור על משהו מחייה עם דון. באופן סמלי, בפרק האחרון בעונה, היא תאבד את הבית כשסוף סוף תעזוב אותו, וביחד איתו, סופית, את דון, שבשיחה בבית הריק יספר לה שהוא מתחתן.

סוף עונה 5:

הקומה השנייה תהפוך למציאות אחרי הרבה, הרבה טלטלות בדרך.

עונה 3, פרק 12: ילדים גדולים, ילדים קטנים

"The adults, we all want to be strong for you"

הפרק הלפני אחרון בעונה מתרחש על רקע רצח קנדי והנסיון של המבוגרים להגן על הילדים מפני ההשלכות שלו והתחושות שהוא מעורר, למרות שגם המבוגרים מתפרקים בעצמם. העלילה מחלקת את הדמויות לילדים ולמבוגרים, או ל"הורים" ו"ילדים", לא לפי גיל אלא לפי צורת התנהגות. לאורך הפרק יש הקבלה בין רצח קנדי למצב היחסים בין דון ובטי, ושני האירועים מכריחים את הילדים להתבגר ולהשתנות.

במשרדי סטרלינג קופר מתקלקל החימום וכולם קופאים מקור. פיט המפונק רוטן על הקור ועל השוקו החם הלא איכותי שקיבל. ליין מבשר לו שקן יהיה מנהל המחלקה ולא הוא, ובתגובה פיט מתרגז, הולך הביתה ומספר לטרודי שפיטרו אותו, למרות שזה לא נכון. סביר להניח שמבין בני הזוג, הוא המבוגר יותר, אבל כרגע טרודי היא המבוגרת האחראית מבין השניים ומנסה להרגיע את הילד הבכיין שיש לה בבית.

פגי היא כבר מזמן לא הילדה הטובה מברוקלין – מהשיחה עם שותפתה לדירה אנחנו יודעים שדאק נוהג לישון אצלן בבית – אבל יחסית לקארן, פגי שמרנית. היא לא מסתכנת עם גבר נשוי והיא מהססת ומתביישת כשהיא יוצאת מהמשרד כדי לפגוש את דאק במלון. גם כשהיא מגיעה אליו, היא נראית בעיקר נבוכה.

מרגרט, בתו של רוג'ר, עומדת להתחתן בעוד מספר ימים, אבל זה לא מפריע לה להתנהג כמו ילדה קטנה. היא מכנה את הוריה Mommy  ו – Daddy, טוענת שג'יין הרסה לה את החיים ומאיימת לבטל את החתונה אם היא תגיע אליה. רוג'ר, שכמובן משלם על כל האירוע, צריך לתמרן בין בתו המפונקת לאשתו המפונקת לא פחות, ולהרגיע את "מריבת האחיות" שלהן. "כל מה שאתה עושה זה בשבילה", ג'יין צועקת, כאילו הייתה הילדה המקופחת שלו ולא אשתו.

תוך כדי דיון בין פיט להארי בשאלה מי יותר מסכן, עובדי החברה רצים לצפות בטלוויזיה. דיווח על ירי בנשיא קנדי משודר וכולם בהלם. באופן אירוני, המשפט האחרון שהארי הספיק להגיד לפני הגילוי היה "אני אמות מאחורי השולחן הזה". כל קווי הטלפון קורסים ובטלוויזיה מודיעים על מותו של קנדי כתוצאה מהיריות. גם אצל דאק ופגי, הדיווח קוטע שיחה טיפשית (פגי מודאגת מהאפשרות שדאק עשה לה היקי, שאמא שלה לא תדע) ודאק מיד פונה לתפקיד ההורה ומתקשר לילדיו.

המוות הראשון. כולם צופים בדיווחים על רצח קנדי (צילום מהאתר הרשמי)

בבית משפחת דרייפר, שתי המבוגרות בבית, בטי וקרלה, יושבות יחד מול הטלוויזיה, מעשנות ובוכות. סאלי היא זו שבאה לחבק ולנחם את בטי, כאילו מנסה להגן עליה במקום שהמצב יהיה הפוך. כשדון חוזר הביתה הוא מוצא את הילדים צופים בחדשות ומנסה להגן עליהם מפני המצב החדש. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר. "יש לנו נשיא חדש ונהיה עצובים קצת". דון ממשיך לנסות ולתקן את המצב עם בטי, ואחרי שראינו אותו קם בלילה לטפל בתינוק, הוא גם שולח אותה לישון, דואג לארוחת הערב ומבלה עם הילדים – כל מה שהיא עושה בדרך כלל בבית.

"כל הסימנים מראים שאני לא צריכה להתחתן", אומרת מרגרט למונה בתחילת הפרק. סביר להניח שהיא לא חלמה אפילו על סימן כל כך גדול והיא בוכה, לא על מות הנשיא אלא על החתונה ההרוסה שלה. למרות הכל, רוג'ר נחוש בדעתו להגן על בתו, החתונה מתקיימת ומרגרט נרגעת ושמחה, אבל לא מעט מהמוזמנים נשארים בבית, כולל טרודי ופיט, שמשוכנע שיש מי ששמח על הרצח ומשמיץ את הארי ש"בדק כמה פרסומות לא ישודרו" בזמן שדיברו על אשתו וילדיו של הנשיא. פיט ממשיך בהתנהגות הילדותית שלו, מלכלך על אחרים ומוותר על אירוע חשוב מבחינה עסקית. מאוחר יותר, טרודי משנה את דעתה לגבי עתידו של פיט בחברה. "אסוף את הלקוחות שלך, הם ילכו איתך לאן שתלך", היא אומרת. את ההחלטה המקצועית, היא עושה בשבילו.

בסיום החתונה, רוג'ר שוב גורר את ג'יין השיכורה, כמו במסיבה שלהם מתחילת העונה, והיא מדברת על כך שכבר לא תזכה להצביע לקנדי – היא עד כדי כך צעירה. רוג'ר מטפל בה, מניח אותה במיטה ומחפש נחמה, איך לא, אצל ג'ואן. בשיחה ביניהם נראה שהוא רציני ונסער מכל עניין הרצח, ומתנהג בצורה מאוד לא אופיינית לו, ואפילו איתה הוא לא חוזר להיות ליצן חסר דאגות אלא בהמשך לג'יין ולמרגרט, הוא דואג גם לה.  

מי שמעורר את הקשר בין רצח קנדי למשבר של דון ובטי, הוא הנרי פרנסיס, שמגיע לחתונה. בטי לחוצה מהמחשבה שהוא נמצא שם עם אשה אחרת ונושמת לרווחה כשהיא מגלה שמדובר בבתו. ההקלה הזו מראה לנו שהיא ממש לא התגברה על הרגשות שלה כלפיו. היא עדיין רוקדת עם דון (בחוסר רצון) ומנשקת אותו (ביוזמתו) אבל הם מסתכלים זה על זו כל הערב. דון חש שמשהו לא בסדר אבל מייחס את ההרגשה הזו לרצח. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר לה, כמו שאמר לילדים. אבל היא לא מקבלת את ההסבר שלו. "איך אתה יודע?" היא שואלת, ומתכוונת לעתידם המשותף, מה שדון לא יודע עדיין. הסבר של ילדים כבר לא מספיק לה. בסיום החתונה, דון והנרי עומדים גב אל גב ולרגע בטי עומדת ומתבוננת בשניהם, כאילו מנסה לבחור עם מי ללכת הביתה. הטריגר הסופי שמכריח אותה לפעול הוא הירי ברוצח, לי הארווי אוסוולד, בו היא צופה בשידור חי. היא יוצאת מהחדר בכעס על דון וסאלי ההמומה רואה את המתח בין הוריה, ממנו הם כבר לא יצליחו להגן עליה. 

המוות השני. דון ובטי, רגע לפני שהכל נגמר (צילום מהאתר הרשמי)

נראה שכמות הכאוס בחייה של בטי עולה על גדותיה וזה הרגע שבו היא מחליטה לקחת את השליטה לידיים שלה. היא נפגשת עם הנרי ומספרת לו שדון משקר לה שנים. היא מתוודה בפניו שאין לה מושג מה קורה יותר בעולם והוא מציע לה נישואין. הוא רוצה לטפל בה. בטי אמנם מתנהגת סוף סוף כמו מבוגרת, אבל כנראה שלעולם תצטרך שגבר אחר יטפל בה. כנראה שזו הדרך היחידה לשרוד עם שלושה ילדים במציאות שלה.

"אני לא אוהבת אותך יותר", בטי אומרת לדון כשהיא חוזרת הביתה. היא לא מרגישה יותר כלום. הוא מנסה לשכנע אותה שזו תחושה זמנית, אבל גם הוא יודע שהיא מתכוונת לדבריה. ברקע נשמעים מהטלוויזיה דיווחים על הלווייתו המתוכננת של קנדי בעוד היחסים בין דון ובטי מגיעים גם כן לקיצם. למחרת בבוקר, הם לא מחליפים מילה, והילדים מבחינים בקרירות ביניהם. כבר אי אפשר להגיד להם שהכל יהיה בסדר. שני אנשים בודדים מגיעים למשרד הריק. פגי נשארת בלי דאק שנמצא עם משפחתו ובלי אמה הממררת בבכי בבית, ופונה לעבודה. דון נשאר בלי בטי שלא רוצה בו יותר, ופונה לאלכוהול. כל אחד הולך לחדר אחר, להתאבל על אובדן אחר. 

נקודות למחשבה:

- דווקא אלה שלא מתנהגים כמו ילדים קטנים בפרק, הם הילדים האמיתיים – סאלי ובובי.

- "ברט ורוג'ר יודעים על זה?" – פיט מנסה להיראות חשוב בנסיון לבטל את הגזירה המקצועית של ליין ומשתמש בשמות הפרטיים של הבוסים שלו.

- זו המסיבה השנייה של רוג'ר בעונה הזו: בראשונה, בטי והנרי מכירים אבל היא הולכת הביתה בשמחה עם דון, בשנייה היא הולכת איתו בחוסר רצון ומאוהבת לגמרי בהנרי. מה שלא משתנה זה מצב השכרות של ג'יין בסוף שני האירועים.

- הפרסומת של אקווה נט, שפגי עובדת עליה, הופכת להיות בעייתית מאוד מכיוון שהיא מצולמת במכונית פתוחה, כמו זו שבה נרצח קנדי. 

- בטי לא מיררה כך בבכי כשאבא שלה מת. כנראה שהעולם שלה באמת מתפרק הפעם.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4:

הנרי אמנם אומר לבטי שהיא תהיה מאושרת איתו, אבל אחרי שהם מתחתנים מתברר שהכל רחוק מלהיות מושלם ושבטי כנראה מתחילה לגלות חרטה על הצעד הזה.

עונה 3, פרק 9: בין שני עולמות

"It’s really made me wonder about Civil Rights. Maybe it's not supposed to happen right now" 

28 באוגוסט, 1963. מרטין לותר קינג נושא את נאום "יש לי חלום" המפורסם שלו, ותקווה חדשה לשוויון נוצרת בקרב רבים. בדיוק באותו זמן, בעולם של "מד מן" אין שום תקווה ושום חידוש. נשים, שחורים והומואים ממשיכים לחיות בעולם בו הם אזרחים סוג ב', בעוד הגברים הלבנים העשירים עדיין שולטים בכל. ובעוד המדוכאים מקבלים את גזר דינם בשתיקה, דווקא אלה שלא נלחמים על זכויות אלא רק על גחמות אישיות, מתלוננים וחשים קיפוח.

קונרד הילטון הוא מולטי מיליונר, ולכן הוא מקבל את כל מה שהוא רוצה, תמיד. וכשהוא מתקשר לדון באמצע הלילה כדי לקשקש על ההשראה שלו, או אפילו כדי לגרור אותו עד אליו כדי לדבר על פנטזיות המלון על הירח שלו, הוא זוכה לתשומת לב מלאה, וכמובן לא טורח להתנצל.

הילטון לא יודע את זה, אבל בזכות ההשכמה שלו, דון פוגש את סוזן פארל בריצת ה"בוקר" שלה. אנחנו יודעים שדון מעוניין בה כבר די הרבה זמן, וכעת הוא מנצל את ההזדמנות. הוא לוקח אותה הביתה במכונית, בה נשמע נאומו של ד"ר קינג ברדיו. את דון זה לא מעניין, היא דווקא רוצה להקשיב ויודעת שבתחילת שנת הלימודים, היא תקריא את הנאום לילדים. ברור שבעולם של דון אין שום חשיבות לזכויות או למאבקים מהסוג הזה. הוא לא צריך להלחם על כלום במצבו ובמעמדו, אבל סוזן היא אישה, והיא יודעת מה זה להיות נחותה ולכן היא נרגשת. הדיווח הבא ברדיו הוא על רצח נשות הקריירה, ודון מיד מכבה את הרדיו, כנראה כאקט של הגנה. הוא מסוקרן ממנה והיא מקסימה אותו, וברור שדון מסמן סופית את המטרה.

באמת, מזמן לא היה לו איזה רומן. דון וסוזן (צילום מהאתר הרשמי)

בזמן שדון מתכנן את הרומן הבא שלו, לשם שינוי גם בטי לא נשארת נאמנה. בניגוד לדון, היא אשה נשואה ולא יכולה להרשות לעצמה לאסוף אף גבר במכונית שלה, או לארח אותו בבית, ולכן היא והנרי מתכתבים בסתר. למרות שברור שבטי מאוהבת בו, היא מנסחת את עצמה בזהירות ובמתינות. הנרי מתקשה לעמוד בפיתוי ומגיע לביקור בבית, ושניהם ממציאים תירוץ כדי שקרלה לא תחשוד. קרלה היא אמנם "רק" אשה, ועוד אשה שחורה, אבל היא לא מטומטמת, ובטי עושה מאמצים כדי לשדר תמימות ובסופו של דבר נאלצת לקיים אירוע התרמה לרוקפלר בביתה כדי להשלים את ההצגה. דווקא לדון אין שום חשד.

לי גרנר ג'וניור הוא לקוח חשוב מאוד, שמחזיק בתקציב של 25 מיליון דולר ובגורלה של "סטרלינג קופר". לכן, הוא לעולם יקבל את מה שהוא רוצה. לגרום לפיט לעשן בניגוד לרצונו ולהיחנק, לשנות את הפרסומת בצורה לא מקצועית בעליל וכן, גם הטבות מיניות מהבמאי בחדר העריכה. סאל המסכן מבועת ודוחה את נסיונותיו של גרנר, שלעולם לא מוכן לשמוע "לא", ולכן הוא מבקש לפטר אותו ומיד. ומכיוון שלי גרנר הוא הלקוח הכי חשוב, וסאל הוא העובד המסכן שנאבק בנטייתו המינית הלא מקובלת (ודון הרי יודע את זה), לאף אחד לא אכפת מכך שסאל בעצם הוטרד על ידי הלקוח (הטרדה מינית? מה זה?) והוא הולך הביתה. אין לו שום דרך למחות על כך והוא בטח לא יכול לספר לאחרים מה קרה ולחשוף את עצמו. מאוחר יותר אנחנו רואים אותו מתקשר לקיטי מטלפון ציבורי ומעמיד פנים שהוא במשרד. הוא אפילו לא יכול לספר לה על פיטוריו, מחשש שהיא תרצה לדעת את הפרטים.

הטרדה מינית גורמת לפיטורין. של המוטרד. סאלווטורה ולי גרנר ג'וניור (צילום מהאתר הרשמי)

אחרי הרבה לחץ ופסילת כל רעיון אפשרי, דון וצוות הקריאייטיב חושפים בפני הילטון את הקמפיין שלהם. הילטון מתרשם, אבל מאוכזב מכך שלא קיבל את מה שרצה – הירח. לא מעניין אותו שהאפשרות עדיין לא קיימת, הוא המיליונר והוא זה שמחליט וחייב לקבל כל משאלה, ולו הדמיונית ביותר. הלכו כל התשבחות לדון ("אתה כמו בן בשבילי") והוד מעלתו הולך כלעומת שבא.

בטי עורכת את אירוע ההתרמה המאולץ שלה, כשנחמתה היחידה היא שלפחות תזכה לפגוש שם את הנרי. הנשים באירוע מדברות על גורל השחורים בארה"ב – מבחינתן הבעיה היא בדרום, רחוק מאוד, והן חושבות שחוקי ההפרדה הם לא תרבותיים. בזמן שהן מרגישות כל כך נאורות ומתקדמות, האשה השחורה היחידה בבית, קרלה, בבגדי משרתת, פותחת את הדלת לאורחים וזוכה להתעלמות. ללא ספק היא שומעת אותן, אבל אין לה שום זכות להתערב. בטי מתאכזבת לגלות שבמקום הנרי מגיעה אישה לנאום, והיא עצבנית ומלאת בוז כלפיה. היא מוציאה את העצבים על הנרי למחרת, במשרדו (כמובן שהגיעה בתירוץ של הבאת התרומות מהאירוע, כי הרי היא לא יכולה לפגוש אותו סתם כך). בטי מחליטה לסיים את הקשר בינה לבין הנרי, מתוך הבנה שאין שום דרך שבה הם יוכלו להיות יחד.

בבית, קרלה מקשיבה לרדיו. שוב שומעים את ד"ר קינג נואם, אבל הפעם בהלוויה של שתי ילדות שנרצחו על רקע גזעני. בטי מודה, בחוסר טקט מוחלט, שהיא חושבת ש"אולי זכויות אזרח זה משהו שלא נועד לקרות עכשיו". היא בכלל לא מבינה שיש קשר בין שוויון זכויות לבין מעמדה כאשה, מבחינתה אין לנושא הזה משמעות בחייה. היא כל כך שקועה במציאות שלה שהיא אפילו לא מבינה שהיא ראויה ליותר. קרלה שוב שותקת בהכנעה. באופן סמלי, ברגע שדון מגיע, בטי עוזבת אותה ועוברת לצד שלו וקרלה נשארת לבד בפריים. בכל הקשור לזכויות, בטי מתחברת לצד של הגבר הלבן.

בסוף הפרק, דון מחליט לפצות על התבוסה שלו מול גבר חשוב ממנו, ופונה לחלשה ממנו – סוזן. ממש כמו קונרד הילטון ולי גרנר, גם דון דרייפר יודע מה הוא רוצה, והוא הולך להשיג את זה, בלי שום חשיבה על ההשלכות. סוזן מנסה לשכנע אותו שזה רעיון גרוע אבל בסופו של דבר, גם דון הוא גבר חזק וחשוב, שלא אכפת לו משום דבר מלבד הרצונות של עצמו.  

נקודות למחשבה:

- אפילו בתוך קבוצת המקופחים, יש היררכיה. בטי היא אשה לבנה שלא רואה אפילו דרך למחות על מצבה. היא משלה את עצמה שהיא נחשבת יותר מאחרים ("קרלה עובדת בשבילי", היא אומרת לבובי). ואכן, מתחתיה נמצאת האשה השחורה, קרלה, שעדיין לא יכולה לעשות דבר כדי לשפר את מצבה, אבל שינויים שמתחוללים במדינה נותנים לה תקווה ואמונה. בתחתית הסולם העגום הזה נמצא סאל, הומוסקסואל שעליו אף אחד עדיין לא חושב וגם אם הוא היה רוצה, הוא לא יכול אפילו להעז לדבר בעד עצמו. גם בין הגברים הלבנים יש מעמדות: הילטון, גרנר, דרייפר. לפי כמות ההון.

- קונרד הילטון מצהיר שמטרתו היא להביא את אמריקה לעולם. בעיניו אמריקה היא מושלמת, כי הוא גבר לבן, עשיר וסטרייט. אין לו שום קשר לאמריקה המפלה כפי שקרלה, בטי או סאל חווים אותה.

- במקרה הרצח שדון מצנזר מפני סוזן, אחת הנרצחות הייתה מורה בבית ספר. הנאשם ברצח היה ג'ורג' וויטמור, אדם שחור בעל איי קיו נמוך שהופלל.

- שני סודות מתגלים על אנשים בסדרה ועומדים תלויים מעל ראשם: קופר מגלה על זהותו האמיתית של דון, ודון מגלה על נטייתו המינית של סאל. גם קופר וגם דון מחכים לרגע הנכון כדי לעשות במידע שגילו שימוש (לרעה). 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

- הנסיון של בטי לסיים את הרומן, לא רק שלא הצליח, אלא ייגמר בנישואין.

- דון אמור להזהר מהקרבה של סוזן למשפחתו, אבל הוא לא חולם שהרומן ביניהם ייגמר דווקא כשבטי תגלה את הסוד הגדול שלו. 

עונה 3, פרק 7: איש נופל

"It’s the world against Don"

השמש, הירח וכדור הארץ יוצרים ליקוי חמה, בפרק שמתמקד במובהק בסיפורים של שלוש דמויות: פגי, בטי ודון. דון הוא היחיד שמעז להסתכל בליקוי החמה והוא חווה התרסקות כתוצאה ממעשי הסובבים אותו.

וכדי להעצים את ההתרסקות, פתיחת הסיפור של דון מזכירה לנו באיזה אדם מוצלח מדובר. הוא מלווה במוזיקה בזמן שהוא מתלבש ומסתרק, כולו מוקפד בחליפה האפורה. במבט אחד ובהערה קטנה הוא מצליח לתת עצה מוצלחת לאשתו בנוגע לעיצוב הבית (עליו כנראה עמלו הרבה יותר משתי דקות) ואם זה לא מספיק, כשהוא מגיע למשרד, לא אחר מקונרד הילטון, ממתין לו במשרדו, ושאר העובדים אכולי קנאה. החיים נהדרים כשמולטי מיליונר יושב ומחכה לך, ואתה עוד קורא לו "קוני" ומתלוצץ איתו. הילטון, היושב בכסא של דון, מודיע לו חגיגית שמעכשיו הוא מטפל במלונות הניו יורקיים שלו. רשמית, דון הפך לסופרסטאר האולטימטיבי שעובדי החברה מוחאים לו כפיים.

הרמז הראשון לשינוי מגיע כשהילטון אומר לו שנוכחותו בחייו תשנה דברים, ודון יגלה מהר מאוד עד כמה זה נכון, ולא לטובתו. הבעיה מתחילה כשעורכי הדין של הילטון דורשים שלדון יהיה חוזה עבודה, וקופר, רוג'ר וליין קופצים על ההזדמנות. דון לא מרוצה בכלל מהרעיון למרות שהחוזה מבטיח לו הרבה כסף, מה שמעלה את השאלה, ממה הוא מפחד?

בסך הכל בחורה תמימה ושוחרת שמורות טבע. בטי (צילום מהאתר הרשמי)

בטי וחברותיה מנסות לעצור הרס שמורת טבע, וכדי להגיע אל המושל עולה השם הנרי פרנסיס, אותו פגשה בטי במסיבה של רוג'ר וג'יין. מוסכם בין הבנות שבטי היא זו שתפגוש אותו, ודי ברור שלא בזכות כישורייה הפוליטיים המפותחים. כאן מתחילים לראות סיפור מעניין אצל בטי, שבו היא מנסה לפרוץ מתוך עולם הילדים והבית בו היא נמצאת ולנסות ולהצליח "בחוץ". מה שמעניין הוא שתמיד הנסיון הזה ייחסם על ידי הבית. הניגוד הזה מוצג לראשונה כשבטי מדברת עם מזכירתו של פרנסיס בנימוס וברוגע, ומיד אח"כ צועקת "ארוחת צהריים!" לילדים בחוסר סבלנות. כשהנרי מתקשר אליה, הילדים מתפרעים והיא נוזפת בהם, ואז בובי מנתק לה את השיחה. 

למזלה של בטי, הנרי מעוניין בה מספיק כדי להתקשר שוב ואפילו לספר לה פרטים אישיים על עצמו ולהציע להזמין אותה לקפה. כשהם נפגשים, שניהם מעמידים פנים שנאלצו להגיע לבד, למרות שברור ששניהם רצו בכך. אנחנו רואים שוב את הנסיון של בטי להתרחק מתדמית עקרת הבית, והיא אומרת לו "לכולנו יש כישורים שאנחנו לא משתמשים בהם" ומספרת שלמדה אנתרופולוגיה. היא לא סתם אמא במשרה מלאה. כשהם יוצאים, בטי מסתכלת אל הליקוי והנרי ממהר לכסות את עיניה. היא מסוחררת, ולא ברור אם מהשמש או ממגע ידו של הנרי. הוא ממליץ לה על ספת התעלפות, שנועדה במקור לנשים הלומות רגש שביקשו להירגע.

דאק פיליפס ממשיך לרדוף אחרי פגי ופיט, ושולח להם מתנות יקרות למשרד. פיט מסרב אפילו לשקול את ההצעה, אבל פגי לא בטוחה לגמרי מה היא רוצה לעשות. לשניהם ברור שהיענות לדאק היא בגידה ישירה ואישית בדון, ולפי פיט, זו גם הסיבה שהוא רודף אחרי שניהם, אחרי הכל, דון אחראי לפיטוריו של דאק מסטרלינג קופר וזו הנקמה המושלמת. בהזדמנות הזו, פגי גם מגלה על קיומו של ביקור הילטון באותו בוקר והיא סקרנית מאוד.

דון הולך עם סאלי לצפייה כיתתית בליקוי החמה. הוא מבלה את זמנו בבהייה במיס פארל, אבל כשהוא מנסה לפתח איתה שיחה, היא מתרגזת על כך שהוא "כמו כולם". הוא, דון דרייפר, שנשים נופלות לרגליו בכל הזדמנות, נדחה על ידי מישהי שחושבת שהוא כמו שאר הגברים? אכן נפילה. הצרות שלו ממשיכות גם בשבוע החדש, כשעניין החוזה עולה שוב. רוג'ר מנסה את שיטת החנופה ("אולי נוכל לשים את השם שלך בכניסה") ולא מצליח. מיד אחריו, פגי נכנסת ומנסה לדבר על הילטון. דון, בתגובה מוציא עליה את כל הכעסים שלו ומבריח אותה בבכי החוצה. מה שהוא לא יודע זה שהיא רצה הישר לזרועותיו של אויבו, דאק. היא עדיין לא נכנעת להצעה העסקית שלו, אבל הוא כבר מנסה עליה שיטה אחרת – להתייחס אליה כמו אישה (דבר שהוא לא חלם לעשות עד עכשיו) ולהכניס אותה למיטה שלו. ללא ספק, פגי מונעת מתוך העלבון שלה ומוצאת את הדרך לנקום בדון בראשה.

דון מגיע הביתה ומגלה שרוג'ר עבר לטקטיקה שונה והתקשר לבטי. היא כועסת שלא ידעה על החוזה ולוחצת עליו לחתום. "מה קרה, אתה לא יודע איפה תהיה בעוד שלוש שנים?" – היא יודעת עם איזה טיפוס יש לה עסק. דון יוצא מהבית ושם חוטף עוד מכה – שני צעירים מסממים ושודדים אותו. לפני שהוא מאבד את ההכרה, הוא עוד מספיק להזות את אבא שלו שצוחק עליו (אתה בטלן, שלא יכול להיות קשור לשום מקום, הידיים שלך רכות כמו של אשה, אתה מגדל בולשיט) – ברור שהכל מתרחש בראש של דון וזה מה שהוא באמת חושב על עצמו. הוא רדוף, כרגיל, על ידי העבר ולכן לא יכול להכנע לחייו הנוכחיים ולהתחייב להם – לא בבית ולא בעבודה.

על הרצפה. מכל בחינה אפשרית. דון. (צילום מהאתר הרשמי)

דון מתעורר בבוקר, פיזית, על הרצפה, חבול ומדמם. המכה הסופית מגיעה בסימטרייה מושלמת אך הפוכה לתחילת הפרק – דון, לבוש שוב בחליפה אפורה, מגיע למשרד, שם מחכה לו אדם חשוב שיושב על הכסא שלו. אך האדם הזה הוא קופר, שיודע על קיומו דיק ויטמן, וסוחט אותו כדי לקבל חתימה על החוזה. המצליחן מתחילת הפרק הוא עכשיו אדם פגוע פיזית ונפשית, מובס וכנוע לחלוטין. הוא מספר על החתימה בבית לבטי, השכובה על ספת ההתעלפות – גם היא מצאה דרך לנקום בדון בראשה, כשהכניסה את נוכחותו של הנרי הביתה, והרסה את עיצוב הבית המושלם, פיזית ורגשית. 

נקודות למחשבה:

- בטי אמנם רוצה להתפס כאשה משכילה ומקצועית, אבל עדיין שואלת את הנרי "איך מגיעים לתפקיד כזה? נותנים הרבה כסף?"

- הנרי בכלל לא מסתיר את העניין שלו בבטי – הוא לא יכול לעזור לה וגם אין לו זמן לסיור בשמורה.  

- דון על מיס פארל: "Sally has a crush on her". לא רק לה. 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 3, פרק 9: 

גם דון, כמו חברו, עוד ייתקל במקרה במיס פארל רצה בשעת בוקר מוקדמת מאוד. ואחר כך כבר לא במקרה בכלל. 

עונה 4:

בטי מתחתנת עם הנרי, זה שגרם לה להרגיש שיש בה יותר מעקרת בית, רק כדי להיות, שוב, עקרת בית.