"Now
is the time that a man and a woman need to be together the most. In a
catastrophe. In the flood, the animals went two by two. You, you're gonna get
on the arc with your father?"
אירוע היסטורי נוסף נכנס לתוך עלילת הסדרה – רצח ד"ר מרטין לותר קינג, שהתרחש ב – 4 באפריל 1968. וכמו במקרה של רצח קנדי בעונה השלישית, האירוע
משפיע ישירות על החיים הפרטיים של הדמויות, במיוחד בכל הקשור לבית, משפחה והורות.
הבגידות והשקרים הקבועים מונחים לרגע בצד לטובת הכנות, וכמו שאביו של מייקל מציין,
בזמן אסון הזוגות חולקים יחד רגעים אישיים ויוצאי דופן.
המכשול בחיי הנישואין של דון ומייגן – סילביה – נעלם כבר בתחילת הפרק,
כשהיא נוסעת עם ארנולד לוושינגטון (הוא אפילו לא מצליח להשיג אותה בטלפון בהמשך),
ובכך מאפשרת מבחינה עלילתית לדון לשמש בפרק הזה אך ורק כאיש משפחה.
כמעט כל הדמויות מגיעות לחלוקת פרסי ה
– ANDY אך כבר בתחילת הערב מתברר
כי מרטין לותר קינג נרצח, מהומות מתחילות להתרחש בעיר ובכל רחבי המדינה, וכולם
נסערים מאוד. דון, שעד לפני כמה דקות לא רצה אפילו לדבר עם פגי על רקע הבגידה
המקצועית שלה, חוזר לרגע לתפקיד האבהי שלו איתה ודואג לה מיד, בזמן שאייב יוצא
להארלם לסקר את האירועים.
 |
| איחוד מרגש, מייגן ופגי (צילום מהאתר הרשמי) |
למרות שהטקס מתקיים בסופו של דבר (ומאוחר יותר אנחנו גם מגלים שמייגן
זכתה בפרס), פיט מחליט לנסוע מיד לדירה ולהתקשר לטרודי. בניגוד לפעם האחרונה שבה
ראינו אותם מדברים, האסון גורם לו לוותר סוף סוף על הנימה המזלזלת והשחצנית שלו
כלפיה והוא מיד מבקש לבוא להיות איתה ועם תמי, בתם, כדי שלא יהיו לבד בלילה. לשם
שינוי, נראה שפיט מדבר בכנות ובאמת רוצה למלא את תפקידו כבעל ואב, אבל כנראה שזה
מאוחר מדי וטרודי דוחה את הנסיונות שלו לאיחוד זמני של המשפחה.
בבית משפחת פרנסיס, בטי מסרבת לתת לילדים לצפות בדיווחים בטלוויזיה,
כי "מי יודע מה יראו שם", אבל מאוחר יותר, אין לה שום בעיה לצוות על דון
לקחת את הילדים לעיר דרך המהומות עצמן. בינתיים, הנרי נשלח אל "שדה
הקרב" כדי לעזור לראש העיר לינדזי להתמודד עם המהומות ברחובות העיר, ובובי
נראה מודאג מהקביעה שלו ש"הם הולכים לשרוף את העיר".
למחרת במשרד, הארי ופיט חולקים את התחושות שלהם לגבי הרצח, עד שמתברר
לפיט שמה שמפריע להארי הוא ביטול שידור הפרסומות שמביא איתו הפסד כספי. פיט נגעל
מההתנהגות של הארי, שממשיך וגם מגלה גזענות כלפי המתפרעים ש"הורסים את העיר
היפה ביותר בעולם". זאת הסיבה היחידה שאכפת לו מהרצח, ההפסדים האישיים שלו. כדי
להסביר להארי את גודל האובדן, פיט מציין שהיו לד"ר קינג אשה וארבעה ילדים –
הוא קודם כל היה איש משפחה, והיא איבדה אותו. בתור אנשי משפחה בעצמם, הם אמורים להבין.
סאלי, בובי וג'ין מבקרים אצל דון ומייגן בעיר. בובי מעמיד פנים שאינו
מרגיש טוב כדי להשאר בבית עם דון, בזמן שמייגן יוצאת עם הילדים. מכיוון שבטי אוסרת
עליו לצפות בטלוויזיה, דון עוקף את העונש ולוקח אותו לקולנוע. הם צופים
ב"כוכב הקופים" ובובי מוקסם מהסרט ובמיוחד מהרס העולם על ידי בני האדם. לפני
שהם צופים בו שוב, בובי אומר לסדרן ש"כולם אוהבים ללכת לקולנוע כשהם
עצובים" וכך דון מבין את מה שבנו מנסה לספר לו. אבל דון כנראה לא חזק במילים
אישיות ולמרות הדרך השונה שבה הוא מסתכל על בובי והרצון שלו לדאוג לו, הוא לא אומר
דבר.
 |
| טלוויזיה אסור, קולנוע מותר - הורות למופת. בובי ודון. |
פגי, שעמדה בפניו של רגע מכונן בחייה – קניית הדירה הראשונה שלה, ועוד
ב – Upper East Side של מנהטן. הרגע שבו היא עומדת בדירה פותח את
הפרק בדרמטיות ובצדק – זה רגע מאוד חשוב לפגי ולהתפתחות שלה, וכמובן, כמו בכל
התקדמות של פגי, זה גם רגע פמיניסטי גדול – פגי עומדת לרכוש את הדירה מכספה שלה
בלבד. אייב יתגורר בה יחד איתה, אבל הוא לא צד בעסקה בשום צורה, ואין לו אמירה
בנושא. כל זאת, כמובן, עד הרצח. המתווכת של פגי משכנעת אותה שבהתחשב בנסיבות כדאי
להוריד את המחיר המוצע וכתוצאה מכך היא מאבדת את הדירה לקונה אחר. הרגע ההיסטורי
של פגי נהרס בגלל רגע היסטורי עולמי (ויש בכך מין צדק, בהתחשב בזה שפגי מנסה לייצר
רווח אישי מאסונו של ציבור מקופח אחר, דווקא כשהיא אמורה להבין אותו יותר מכולם).
ההפסד הזה גורם לה לצאת מדמות המקצוענית המצליחה ולהכנס לדמות בת הזוג, והיא מערבת
לראשונה את אייב, בן זוגה, בהחלטה. כשהוא סוף סוף יכול להגיד מילה בעניין הוא מגלה
שבכלל לא רצה לגור באזור אלא במקום יותר מגוון תרבותית. פגי מופתעת ומבהירה לאייב
שהוא חלק מחייה ושהיא רוצה לשמוע את דעתו. היא נראית כל כך מופתעת כשהוא מספר לה
מה הוא חושב, אבל מה שבאמת לא ברור זה למה היא חיכתה עד עכשיו, והתשובה לכך היא רק
אחת – פגי שבויה בהצלחה ובכסף שלה, על חשבון הזוגיות.
הנרי כועס מאוד על התנהגותו המחויכת
של ראש העיר מול ההמון הזועם בהארלם. הוא רוצה לעשות את הדברים אחרת ולכן הוא סוף סוף
מחליט לעזוב את תפקידו ולקדם את עצמו
בסנאט המדינה. בטי מאושרת כי זה מה שתמיד רצתה שיעשה, והוא מודה ש"סוף סוף
אני מקשיב לך". אפילו הנרי ובטי חולקים סוף סוף רגע חיובי ביחסים, שנגרם
באופן ישיר על ידי הרצח (וזה מעניין במיוחד כשזוכרים שההחלטה שלהם להינשא הייתה בהשפעת
רצח קנדי).
כל ההתנהלות של דון מול מה שקרה, כלומר – חוסר היכולת שלו לדבר עם
ילדיו בנושא – מרגיזה מאוד את מייגן. היא מכירה את ההרגשה, כי גם אביה "מתחבא
מאחורי האינטלקט שלו כדי לא להרגיש שום דבר". בעיניה דון דומה לו בדיוק, רק
שבמקום מרקס הוא מתחבא מאחורי הבקבוק והשכרות התמידית שלו. דון מודה בפניה, ברגע
נדיר של קרבה ביניהם, שעוד לא ראינו כמותו העונה, שהוא מתקשה לבטא את הרגש שלו
כלפי הילדים, ושהתקשה אפילו לאהוב אותם כשנולדו. הוא חושש שגם אביו שלו לא אהב
אותו. מייגן עוברת מכעס להבנה והוידוי גורם לדון להבין שהוא חייב לשנות את דרכיו.
הוא מנהל עם בובי שיחה כנה, אמיתית ובעיקר אוהבת, כשהוא נשכב לצידו במיטה ובפעם
הראשונה בסדרה, מקשיב לו ולפחד שלו, וגם מרגיע אותו ומלטף אותו. זה הרגע הכי אבהי
של דון אי פעם, והוא כל כך שונה מכל התפקידים האחרים שהוא ממלא בחייו, כי הפעם, זה
רגע אמיתי.
נקודות למחשבה
- מסתבר שכל האירועים בANDY קרו באמת
- חוסר היכולת הגברית לדבר חוזר שוב ושוב בפרק: אייב לא יכול להתערב בקנייה של פגי, דון לא מצליח לבטא את רגשותיו, אמיל מתחבא מאחורי מילים ריקות בשיחה עם מייגן, מייקל פולט רצף שטויות בדייט עם בוורלי, הלקוח המוזר ממלמל מילים חסרות משמעות ושליח האוכל של פיט לא מסוגל להוציא מילה מפיו.
- חוסר היכולת הגברית לדבר חוזר שוב ושוב בפרק: אייב לא יכול להתערב בקנייה של פגי, דון לא מצליח לבטא את רגשותיו, אמיל מתחבא מאחורי מילים ריקות בשיחה עם מייגן, מייקל פולט רצף שטויות בדייט עם בוורלי, הלקוח המוזר ממלמל מילים חסרות משמעות ושליח האוכל של פיט לא מסוגל להוציא מילה מפיו.
- בכלל, עליונות נשית מופגנת בפרק הזה מול הגברים: פגי ומייגן הן
היחידות מהחברה שמועמדות לפרס, מייגן זוכה בפרס (זכות שבעבר הייתה שמורה לדון), טרודי
מסרבת לתמיכתו של פיט.
- אייב מגלה סימני בורגנות: בעבר הוא היה כתב של עיתונים מחתרתיים,
ועכשיו הוא כותב לניו יורק טיימס, ומתלהב מזה.
- אנחנו רואים את הסוף של "כוכב הקופים" ואת בובי מגלה שבני
האדם הרסו את העיר ניו יורק ואת אמריקה כולה. זה כמובן רמז למהומות המתחוללות בחוץ
ולהרס שנגרם גם מהרצח וגם מהתגובות האלימות כלפיו.
- כולם אמנם מאוד נסערים, אבל קשה שלא להבחין בכך שהלבנים מרגישים כאילו
האובדן שייך לשחורים בלבד ולא לאומה כולה, ומנחמים אותם בחיבוקים (או חיבוקים
מוזרים, במקרה של ג'ואן) ובדאגה, אבל לא אומרים שום דבר שמראה על שותפות גורל או
שוויון.
- כולם, מלבד פיט כמובן, ששוב מקדים את זמנו כשהוא מתייחס לניצול סיפור הרצח לטובת סרט חדש בשנה הבאה.
- כולם, מלבד פיט כמובן, ששוב מקדים את זמנו כשהוא מתייחס לניצול סיפור הרצח לטובת סרט חדש בשנה הבאה.
- דון מרגיע את בובי שהנרי לא מספיק חשוב כדי שיירו בו, בדיוק בזמן
שהנרי דואג להפוך לחשוב.
אין עתידות, יש שאלות
- האם הנטייה של דון לאלכוהוליזם שוב משתלטת על חייו, כפי שמייגן רומזת
בפרק?
- החיוך יורד מפניה של בטי כשהיא מבינה שהיא תצטרך להפוך שוב לאשה
ייצוגית, רק בהפרש של כמה קילוגרמים עודפים. הסצינה בה היא מחזיקה את השמלה מול
המראה מביאה איתה משבר חדש?
- המועמדויות היחידות ש - SCDP קיבלה לפרסים הייתה של שתי נשים שכבר לא עובדות שם, ללקוחות שכבר לא נמצאים שם. התרסקות באופק?
והפרומו
וגם- לבטי לא הייתה שום בעיה לתת לילדים לצפות בטלוויזיה ברצף בזמן רצח קנדי, אבל עכשיו משום מה זה מאוד מדאיג אותה... כנראה שפחות אכפת לה שהילדים יראו רצח מאשר מהומות
השבמחק