יום שבת, 27 באפריל 2013

עונה 6, פרק 4: המזכירה ותקרת הזכוכית

"I've been working there for fifteen years and they still treat me like a secretary"

הפרק הרביעי מכניס אותנו (כמו בעונות קודמות) לעולם הדמויות הנשיות בסדרה. כל אחת מהן נמצאת במקום אחר מבחינה מקצועית, אבל כולן התחילו מאותו מקום – מזכירות. ג'ואן, מייגן, דון וסקרלט מנסות לנהל את חייהן בסביבה גברית שדואגת לדכא אותן ולשלוט בהן תמיד – ולא משנה עד כמה הן חושבות שהתקדמו בחיים וכמה מחסומים פרצו בדרך.

וכמו בפרקים הקודמים בעונה, מול המצב האומלל הזה של כל הנשים, עומדת אישה אחת שונה, שהצליחה לעשות את מה שהן לא יכולות – פגי. אם בתחילת הסדרה כבר היה ברור שפגי מביאה איתה את העתיד הפמיניסטי – הנה היא עושה את זה, ובענק.

ההבדל בין פגי לשאר הבנות הוא הגישה. בעוד פגי כבר הבינה שיש לה ברירה, ושהיא צריכה להפסיק להתנצל או להתנהג כמו שמצופה ממנה, הבנות עדיין שבויות בעולם הגברי, עדיין מקבלות על עצמן את חוקי המשחק שלא הן קבעו, וכל עוד הן ימשיכו לקבל את החוקים האלה, הן לעולם לא יצליחו כמוה.

ג'ואן
מבין כל הבנות, ג'ואן היא לכאורה סיפור ההצלחה הגדול ביותר. אם חד הורית שהעיפה לכל הרוחות את הגבר שמירר את חייה, והצליחה להשיג לבד מעמד מקצועי מרשים וכנראה גם די נדיר בשביל אישה – שותפה במשרד פרסום. אבל כל זה כמובן רק לכאורה. כי הדרך שבה ג'ואן השיגה את התפקיד הזה הייתה לא מקצועית בעליל ומאוד מיושנת בסופו של דבר – ללילה אחד היא עברה למקצוע העתיק בעולם כדי להתקדם ולהצליח לבדה. יכול מאוד להיות שהעובדה שג'ואן היא עובדת ותיקה ומסורה שגם מחזיקה את כל המקום על הרגליים הייתה צריך להספיק כדי להעניק לה את השותפות בכל מקרה, אבל לא בעולם ובתקופה של "מד מן". ולכן, למרות שהנשים סביבה – אמא שלה, חברתה קייט וגם דון המזכירה – רואות אותה כמודל להערצה, היא עדיין זוכה ליחס של מזכירה מצד הגברים במשרד, ובפרט מהארי, שלא מתבייש בכלל להזכיר את הדרך שבה הגיעה ג'ואן למקומה בין השותפים ולא מהסס לדרוש להפוך לשותף בעצמו. מבחינתו זה פשוט מגיע לו. הארי הוא גבר שלא מוכן לקבל את העובדה שיש אשה בכירה ממנו, ולכן הוא מבטל את החלטתה לפטר את סקרלט, המזכירה שלו, ובכך מצליח לפגוע בג'ואן פעמיים.

כדי להחזיר לעצמה את תחושת העליונות שלה כלפי גברים, במקום לעמוד על שלה, ג'ואן נופלת למקום שנפלה אליו תמיד – שימוש במיניות שלה. היא מוצאת את עצמה בבר עם קייט ושני גברים זרים לחלוטין, שאת שניהם היא מנשקת. לא נראה שהיא נהנית במיוחד מההרפתקה, אלא שהיא פשוט רגילה אליה, מבינה שזה המקום שבו היא תמיד תהיה נערצת על ידי גברים. למחרת, היא מוציאה את התסכול שלה במקום שבו היא יכולה לעשות את זה – מול דון, המזכירה הכי פחות חזקה מכולן. היא מעבירה אליה סמכויות של מזכירה, כאילו כדי לומר "אני לא מזכירה", אבל לא מספיק אמיצה כדי לעשות את זה מול מי שמדכא אותה.

בעולם אחד, מושא להערצה. בעולם אחר - סתם עוד מזכירה. קייט וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

מייגן
הבחורה שכנראה הצליחה להגשים את חלומה של כל מזכירה– למצוא את החתן המושלם במקום העבודה – עשיר, מצליח, נאה ונערץ. משם היא עברה להגשים חלום אחר והפכה לשחקנית. רק שגם את החלום הזה היא הצליחה להגשים בזכות דון, שנתן לה את התפקיד הראשון שלה. ולמרות שלמייגן כביכול יש הכל בחיים, ולמרות שהיא הפכה ממזכירה פשוטה לכוכבת טלוויזיה, היא עדיין לא יכולה לעשות כל מה שמתחשק לה, ההתקדמות שלה כשחקנית עדיין תעלה לה ביוקר כי הגבר המושלם שלה לא מקבל את המקצוע כמו שהוא. דון רואה את הסצינה בה מייגן מנשקת שחקן אחר בסדרה ונתקף קנאה.

מייגן עדיין חיה בעולם של דון, עולם שבו היא חייבת לבקש ממנו רשות כדי לעשות את העבודה שלה, ולהעריץ אותו על כך שהוא לא מסרב מיד. בעולם הזה הוא גם יכול לבגוד בה בחיים האמיתיים אבל לה אין זכות לעשות את תפקידה כמקצוענית. היא מנסה להתקדם, אבל מבחינתו אין הבדל בינה לבין זונה ("את מנשקת אנשים בשביל כסף, את יודעת מי עושה את זה?") ורמת המתירנות שלה שווה בעיניו לזו של התסריטאי הראשי ואשתו שמחפשים זוגות אחרים שייכנסו למיטתם. מייגן, שלא עשתה שום דבר רע, מסיימת את הפרק כפגועה מבין השניים, בעוד דון, שבוגד בה, לא רק שלא מבין את מצבה אלא לא מהסס לקרוא לה זונה וללכת ישר אל המאהבת שלו, להמשיך לפגוע באשתו החפה מפשע.

סקרלט
בניגוד לג'ואן ולמייגן, סקרלט היא עדיין מזכירה. היא מביאה לשולחן את הקפה והעוגה, היא מתחנפת לבוס ("להארי יש רעיונות מצוינים") והיא נתונה למרותם של הממונים עליה. ברגע שהשקר שלה מתגלה, היא מוצאת את עצמה כטריגר לקרב הכבוד והכח בין ג'ואן והארי. היא מתנדנדת בין שניהם כמו בובה והיא לא יכולה לקחת צד, להתבטא או להחליט בעצמה בנושא הפיטורין שלה. הארי הרי לא באמת כל כך קשור אליה כמו שהוא פשוט משתמש בה כדי להלחם בג'ואן – "את תעשי מה שאני חושב שנכון". בזאת מסתכם כל הקיום שלה במשרד הזה. עומדת באמצע, מחכה להוראות. בסך הכל מזכירה פשוטה.

דון
לא רק שדון היא עדיין מזכירה, היא מזכירה שחורה. ובהיותה אדם סוג ב', זה הישג רציני, אבל עדיין תחתית "שרשרת המזון" המקצועית. דון לא מודעת, כנראה, למה שפיט מספר לנו במהלך הפרק – שהמקום שלה בחברה כנראה די בטוח מכיוון שארגוני זכויות האדם עוקבים מקרוב אחרי העסקת שחורים בתחום – ולכן היא נסערת מאוד מכל דבר שעלול לסכן את המשרה שלה. לא נראה שהיא נהנית במיוחד מהעבודה, היא מתארת ברגישות את הפחד התמידי השורר במשרדים והיא יודעת שמכיוון שהיא לא בת מזל מספיק כדי להתחתן, כמו חברתה, ולא תמצא לעולם בן זוג במשרד, כמו מייגן, אין לה ברירה אלא להמשיך ולהיות חרדה לתפקידה כל הזמן. אבל דון, בהיותה נחותה משאר המזכירות, נשלטת על ידי החוליה החלשה ביותר מלבדה – סקרלט. דון רוצה להאמין ששאר הבנות חברות שלה אבל סקרלט מנצלת דווקא אותה כדי לרמות בדיווח השעות, ולמרות שחברתה של דון מעלה שאלה חשובה "למה את חושבת שהיא ביקשה את זה ממך?" כי במציאות שבה סקרלט היא בובה על חוט של הממונים עליה, היא מוצאת את האדם האחד שהיא יכולה להסתכל עליו מלמעלה. במקום לפרוץ את מעגל אי השוויון האכזרי - סקרלט משתפת איתו פעולה.

בובה על חוט במלחמת כח. ג'ואן, קן, סקרלט והארי (צילום מהאתר הרשמי)

פגי
כמו שזה נראה עכשיו, פגי היא סיפור ההצלחה האמיתי מבין כולן. היא כבר מזמן לא מזכירה והמעבר שלה לחברה אחרת היה סמלי מאוד ומדגיש את ההבדל בינה לבין הבנות במשרד שעזבה, בין המציאות שעזבה. פגי נותנת את החותם הסופי להפיכתה לדון החדש, כשהיא משתמשת בביטוי המזוהה איתו כל כך: "אם אתה לא אוהב את מה שהם אומרים, שנה את השיחה". דון שומע אותה מעבר לדלת ומבין. היא הצליחה, היא עשתה זאת. היא משתמשת בו כנשק נגדו (ובאופן סמלי מאוד, בעודה מדברת על מקור וחיקוי). והיא גם יודעת בדיוק מה הלקוח רוצה, ונותנת לו את הדבר האחד שהקריאייטיב (הנהדר) של דון וסטן לא נותן – בקבוק קטשופ במודעה. ולא סתם בקבוק, אלא בקבוק בגודל עצום בטיימס סקוור.

פגי עשתה זאת – היא הצליחה להתקדם בעולם הגברי, באמצעות שימוש בכלים "גבריים" – היא בגדה באמונו של סטן כדי להשיג פרזנצטיה ללקוח, היא משתמשת בגישה של דון כדי להרשים את הלקוח שגנבה ממנו והיא נותנת ללקוח את מה שהוא רוצה. בלי להסס ובלי להתנצל. גם לא כשהיא עומדת מול דון, המנטור שלה, במסדרון המלון שעליו הוא משלם כדי שהיא תקבל את הלקוח בסופו של דבר. פגי משחקת את המשחק, והיא מנצחת. 


נקודות למחשבה

- כל תפיסת העולם שמוצגת בפרק מגולמת בבעיה והפתרון שיש לקן והארי עם דאו כימיקלים: יש ביקורת כלפי החברה שמייצרת נשק למלחמה? בואו נשב יחד, חבורת גברים, ונמציא תכנית בידור שתמכור לנשים חומרי ניקוי מתוצרת החברה. זה כבר יעבוד עליהן. הן רק נשים.

- הפרק מקביל בשתי סצינות סמוכות בין דון לבין ג'ואן - שתיהן יושבות בדיינרים עם החברות שלהן, אבל דון יושבת במקום שבו כולם שחורים, וג'ואן יושבת במקום שבו כולם לבנים. אמנם שתיהן פרצו דרך כלשהי, אבל בשני עולמות שונים לחלוטין. הכל יחסי.

- דון מראה דו פרצופיות כלפי שתי הנשים בחייו – בנוסף להתקף הקנאה שלו כלפי האשה בה הוא בוגד, הוא מוכיח את גם סילביה על הכך שהיא חיה כמו נוצרייה טובה אבל בוגדת בבעלה.

- סילביה היא דוגמה נוספת לקבלת חוקי המשחק הגבריים – "אני מתפללת שתמצא שלווה". הוא לועג לה והיא מפגינה חמלה נשית ודאגה לגבר "שלה".


אין עתידות, יש שאלות

בפרק הזה אנחנו מבינים שהבילוי של ג'ואן והרב רנט אינו סוד. האם כולם יודעים והאם נראה אחרים משתמשים במידע הזה נגדה?

פגי מאבדת סופית את חברותו של סטן. האם הבדידות שווה את נצחונות הקריירה?

- הדמות של הארי הולכת והופכת לבלתי נסבלת מפרק לפרק. הסליזיות, התחושה שלו שמגיע לו הכל, ובסוף הוא  מקבל בונוס שמן ומעז לדרוש עוד. האם הוא עוד יבוא על עונשו?


והפרומו




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה