עונה 5, פרק 5: האיש שהיה לו הכל

"I have nothing, Don".

אחרי הפרק הנשי בשבוע שעבר, מגיע תורם של הגברים לעמוד במרכז, כל אחד מהם נמצא במקום אחר בחיים שלו, ביחסיו עם העובדים האחרים בחברה ובעיקר במערכת היחסים עם בת זוגו והם עומדים על סקאלת אושר/ אומללות, שבקצה אחד שלה נמצא קן – המאושר ביותר, בקצה השני נמצא רוג'ר – האומלל ביותר, ובאמצע – דון, ליין ופיט, שבו מתמקד הפרק והוא האחראי הכמעט בלעדי לעובדה שאחוות גברים, אין בפרק הזה. פיט האומלל מתאמץ להרוס את כל מה, ובעיקר מי, שנקרה בדרכו, ומוצא את עצמו חסר כל.

מהרגע שאנחנו מכירים אותו, פיט קמפבל רוצה להיות דון דרייפר. הוא מנסה להתקרב אליו, רואה בו מודל לחיקוי ודעתו חשובה לו מאוד. בפרק הזה, פיט הוא בעצם כמעט דון של לפני כמה שנים – אדם שנראה מבחוץ שיש לו הכל - מצליח בעבודה, חי בפרברים, איש משפחה שלא מסתפק באשתו או מנהל איתה מערכת יחסים טובה, ובסופו של דבר מרגיש שאין לו כלום. אבל את מה שהופך את דון למי שהוא – הכריזמה, ההערצה, הכשרון והיכולת להשיג כל אשה שירצה – אין לו. והוא לומד את זה בדרך הקשה. כמו הסרט שפותח את הפרק וגם נקרא על שמו, סיגנל 30, אם הוא לא יעשה שינוי בקרוב, חייו של פיט עומדים בפני התרסקות. 

פיט לומד נהיגה. בכיתה הוא פוגש את ג'ני, תלמידת תיכון ונמשך אליה, ובכך מזכיר לנו למה בכלל הוא רוצה לנהוג - כדי להשתחרר מהתלות בטרודי וברכבת, ולהיות מסוגל להגיע הביתה מתי שמתחשק לו – כלומר, מאוחר מאוד, כפי שחברו ייעץ לו בפרק הראשון. בינתיים, הוא לא מצליח לישון ומקשיב לקול טפטוף הברז במטבח. טרודי לא שומעת כלום, אין מה שמפריע את מנוחתה (עדיין?). הוא קם, מתקן את הברז וחוזר לישון מרוצה.

זוג אחר שנמצא ביחסים לא כל כך טובים, הם ליין ואשתו, רבקה. אבל בניגוד לפיט, ליין עדיין מנסה לרצות את אשתו, שרק רוצה להרגיש כמו בלונדון, והולך איתה לצפות במשחק כדורגל בחברת אנגלים אחרים (ולא סתם משחק, אלא זה גמר גביע העולם, בו אנגליה מנצחת את מערב גרמניה). למרות שלא ממש רצה להיות שם, ליין דווקא מרוויח מכל העסק, לפחות מקצועית, כשהוא מצליח להשיג פגישה עם יגואר, כדי להביא אותם לחברה. כשהוא מספר על כך לשותפים האחרים בהתרגשות, כולם מתלהבים, מלבד פיט, שאפילו מחקה אותו ואת ההתנגדות הידועה שלו לבזבוז כספים על לקוחות גדולים. 

דון מנסה להתחמק מארוחת הערב אצל הזוג קמפבל, ומבקש ממייגן להתקשר ולבטל. מייגן, שדווקא רוצה ללכת, לא מוכנה לעזור ומודיעה לדון שהוא מוזמן לדבר עם טרודי בעצמו. הנה עוד משהו שבטי לא הייתה מעזה להגיד לעולם. כשדון מנסה לבטל את ההשתתפות בארוחה, טרודי אומרת, בלי להתבייש, שאין לה שום כוונה לוותר על כוכב הערב, היא לא מוכנה לשמוע תירוצים ולדון אין ברירה. "חבל שבעלך לא יודע לסגור עסקה ככה", דון צוחק(?) 

פגי פוגשת את קן במסעדה והוא לא מציג בפניה את האיש שהוא נפגש איתו. מאוחר יותר הוא מספר לה שמדובר במוציא לאור שאולי יפרסם את סיפורי המדע הבדיוני שלו. לקן יש שם עט וחיים שלמים מחוץ למשרד, אשתו מנסה לארגן לו את הוצאת ספר והוא, כמו שראינו עד עכשיו בסדרה, תמיד שמח בחלקו.

רוג'ר בא לתת לליין טיפים לקראת הפגישה הקרובה עם יגואר. הוא מתייחס לעצמו, מקצועית, בלשון עבר. הוא מעביר את הסודות שלו הלאה, מבין שהשיא מאחוריו אבל גם מוותר לעצמו על העתיד. 

פיט מנסה להתחיל עם ג'ני. ממש לא במקרה, הם עומדים ליד ארון הגביעים של בית הספר, כשפיט מנסה לרשום לעצמו הישג חדש. הוא מצליח להכניס לשיחה את המרמור האישי שלו – אולי יום אחד גם את תעברי לעיר, ואז תתחתני ותחזרי לכאן – כאילו מדובר בגזירה שמגיעה יחד עם חיי הנישואין, או לפחות זה ככה בשבילו, בתור מי שגדל בעיר ואוהב אותה. 

דון ומייגן מתכוננים לצאת לארוחת הערב אצל פיט וטרודי. מייגן שוב שולטת בעניינים – מצווה על דון לא לשתות וגם שולחת אותו להחליף לג'קט ספורט שהיא קנתה לו. בדבר אחד היא לא מצליחה לשכנע אותו – שיכול להיות להם כיף להתייחס לקולגות כאל חברים ולהעביר איתם ערב נעים. 

ערב מהנה עם, תזכירי לי מי אלה? דון ומייגן (צילום מתוך האתר הרשמי)

פיט משוויץ בסטריאו החדש והגדול שלו, שנשמע "כאילו יש תזמורת זעירה בפנים". זה מה שאמור לעניין אותו, לגרום לו אושר בחיים ולהיות מקור לגאווה - עוד חפצים שימלאו את חיי הבורגנות שלו. פיט נרגש כשדון מגיע – אחרי הכל, הוא רק חיכה להזדמנות להרגיש שהוא חבר, אפילו אם שניהם יודעים שדון ניסה להתחמק מהארוחה הזו. מייגן מביאה אל פיט את הגעגועים הביתה – בראוניז מהעיר, אבל טרודי לא נרגשת כמוהו. היא מרוצה מחיי הכפר החדשים שלה. קן ופיט מחזרים אחרי דון – פיט נותן לו את המשקה שלו, קן מדליק לו את הסיגריה. פיט אפילו לא מסתיר את התרגשותו ומתוודה בפני דון שהעובדה שהוא הגיע משמעותית מאוד עבורו. יותר ממי שכן הוזמן, בולטים דווקא שני זוגות שלא הוזמנו – רוג'ר וג'יין, ליין ורבקה. להלן, האומללים בנישואין.

בארוחה עצמה, דון ומייגן יושבים זה ליד זו וכך גם קן וסינתיה. פיט וטרודי, לעומתם, מרוחקים גם בסידורי הישיבה ונמצאים כל אחד בצד אחר של השולחן. השיחה בנושא המגורים בעיר לעומת הכפר (כולם גרים בעיר, כמו שפיט היה רוצה ולא יכול) מובילה לאזכור הרצח באוניברסיטת טקסס, שביצע צ'ארלס ויטמן (שלפני כן, רצח את אשתו. עוד אומלל?) ומשם, סינתיה ממשיכה ומספרת בהערצה על סיפור שכתב קן, שמזכיר את המקרה. גיבור הסיפור הוא רובוט, שלא יכול לשלוט במעשיו או בגורלו, ממש כמו חבורת הגברים שלנו, שהולכת ונשלטת על ידי הנשים. 

וכשהנשים הולכות למטבח לטפל בכלים ובקינוח, הכשלון של פיט נחשף לעיני כל – הברז שתיקן מתפוצץ ופרץ של מים שוטף את המטבח. זהו הרגע שבו אנחנו רואים עד כמה דון שוב מצליח במקום שפיט נכשל – בעוד פיט רץ להביא את ארגז הכלים שלו, דון כבר משתלט על העניינים, מוריד את החולצה ומתקן את הברז, "כמו סופרמן", אומרת סינתיה. כולם כבר מוחאים כפיים ופיט עוד לא סיים לחפש את הכלי המתאים בארגז. מסתבר שהמופע הזה מדליק את מייגן והיא נענית לנסיונותיו של דון לשכב איתה במכונית, באמצע הדרך הביתה. 

ליין נכשל בהשגת יגואר בארוחת הערב עם ידידו האנגלי, אדווין בייקר. רוג'ר ופיט משכנעים אותו להעביר אליהם את הטיפול בלקוח, מכיוון שהם יודעים את העבודה טוב יותר ממנו. ליין מסכים לוותר, אבל מאוכזב. רוג'ר מודה לפיט שהכליל אותו בתכנית, ובכך מוכיח סופית שוויתר על הנסיונות להוכיח את עצמו. הוא נכנע ומוותר על כבודו האבוד, לשמחת האגו של פיט.

אבל האגו הזה צונח, כשפיט מאבד את הסיכוי להצליח עם ג'ני בבית הספר, לטובת בחור בגילה – צעיר יותר ויפה הרבה יותר, שגם משפיל אותו עוד קצת כשהוא טועה לחשוב שהוא המורה לנהיגה.  

בנסיון להביא את תקציב יגואר לחברה, רוג'ר, דון ופיט נפגשים לארוחה עם אדווין בייקר. ארבעתם נראים מגוחכים מאוד בסינרי לובסטרים, כשהם מדברים על גבריות, כפי שהיא משתקפת בפרסומת אפשרית למכונית. מה שמעניין את בייקר זה לעשות קצת כיף. רוג'ר, המומחה לענייני הנאה מפוקפקת לוקח אותם ל"מסיבה", שבה הם מארגנים לו – ולעצמם – נערות ליווי. כנראה שבכל זאת יש לרוג'ר כישורים שאין להם תחליף. אחרי שבייקר, רוג'ר ופיט נעלמים עם הבחורות (לא לפני שנערת הליווי של פיט מעליבה את החוזק הפיזי שלו), דון נשאר לבד על הבר, והוא ממש לא מעוניין בהיצע הנשי שסביבו. מי היה מאמין.

הבחורה של פיט מנסה שלוש דמויות – את עקרת הבית הוא פוסל, כבר יש לו אחת כזו והוא ממש לא מעוניין בה. דמות הנערה התמימה מזכירה לו את הבחורה שדחתה אותו לטובת נער צעיר ולכן גם בה הוא לא מעוניין, אבל כשהיא עוברת לדמות מספר שלוש, האשה הכנועה שאומרת "אתה המלך שלי", הוא בעניין. כל מה שפיט רוצה להרגיש, זו חשיבות. 

בדרך הביתה, במונית, דון ופיט נשארים לבד אחרי שהלקוח המרוצה עוזב. פיט, שמבין שדון דרייפר שהוא רצה להיות כבר לא קיים, בז לו על כך שהפך ל"נזירה". אתה, מכל האנשים, הוא אומר. דון מייעץ לו לא להרוס את נישואיו ולשכוח ממה שקרה ופיט לא מבין למה הוא מקבל הטפת מוסר ורוג'ר לא. "רוג'ר אומלל". דון עונה "לא חשבתי שאתה אומלל" (זו הסיבה לבגידות, מפי המומחה). "יש לי הכל", פיט עונה בציניות. אבל למרות הכל, דבר אחד שפיט כן מקבל, זה כבוד וכנות נדירים מדון, שמבקש ממנו ללמוד מהטעויות שהוא עצמו עשה. 

רוג'ר מצווה על קן לעזוב את הכתיבה ולהתמסר לעבודתו בחברה. קן אומר שהוא כותב רק "כי אשתי אוהבת את זה", מה שמחזק את הרעיון שרוג'ר מקנא בו גם על ההצלחה (הרי גם רוג'ר כתב ספר, ועליו אף אחד לא דיבר) וגם על העובדה שיש לו אשה אוהבת. "כשהעבודה הזו טובה, היא מספקת את כל צרכיך", הוא אומר, וכנראה מתכוון גם לחוויה שעברה עליו בערב הקודם. רוג'ר מרגיש שאם נגזר עליו להחליף הצלחה ואהבה באומללות ומפגשים אקראיים עם זונות, לפחות הוא לא רוצה להיות היחיד שסובל. מאוחר יותר קן מגלה לפגי שפיט הוא זה שהלשין לרוג'ר על הכתיבה. כלומר, גם פיט לא ממש מעוניין להיות האומלל היחיד בחבורה. איכשהו, במקום להפוך לגבר מוצלח וכריזמטי כמו דון, פיט הצליח להפוך ללוזר כמו רוג'ר. 

פיט נכנס לישיבת השותפים ואומר "אני רואה שכולם כאן" למרות שליין עוד לא בחדר. כשליין נכנס, הוא מספר בזעם שאשתו של בייקר גילתה על החגיגה שגרמה להם לאבד את הלקוח. מכיוון שהשיחה לא נאה לגברת, הוא דואג להוציא מהחדר את ג'ואן, אבל כיאה לעוד אשה ששולטת במתרחש, היא מקשיבה להם מבחוץ. פיט מזלזל בליין הנסער, לועג לו ("אדווין לא הזמין אותך כי הוא חשב שאתה הומו") ומתנשא עליו עד כדי כך שליין מבקש לסגור את החשבון במכות. כיאה לחבורת גברים בחדר אחד, אף אחד לא מספיק אינטליגנט כדי לעצור את הרעיון וקופר, דון ורוג'ר דווקא מעוניינים לצפות בקרב. וכך פיט חוטף, פשוטו כמשמעו, את המכה האחרונה ומוצא את עצמו חבול ומדמם על הרצפה. 

יאללה מכות. פיט (צילום מתוך האתר הרשמי)

ולמרות שפיט נפגע הרבה יותר, ג'ואן בוחרת לטפל דווקא בליין, מביאה לו קרח ומעודדת אותו. אתה שונה, היא אומרת, בצורה חיובית. נראה שהיא מחזירה לו שיחת עידוד אחרי זו שהוא נתן לה כשהגיעה לביקור בפרק השני, אבל הפעם הוא הולך צעד נוסף קדימה, ומנשק אותה. אולי כי סוף סוף מישהי גורמת לו להרגיש טוב עם עצמו, ואולי בגלל דבריו של פיט. מיד לאחר מכן הוא מתנצל. "על מה?" היא שואלת. "כולם פה רוצים לעשות את זה לפיט קמפבל". היא משדרת שכלום לא קרה, אבל פותחת את הדלת כדי שכלום גם לא יקרה. וזה למרות שכולם פה רוצים לעשות את מה שהוא עשה. ולא רק לפיט קמפבל. 

דון ופיט נשארים שוב לבד, הפעם במעלית. "אנחנו אמורים להיות חברים", פיט מתלונן על המריבה, ושוכח שמי שמחריב את היחסים בין כולם, זה הוא. "אין לי כלום, דון", הוא אומר, ונאבק בדמעות. ואכן, אין לו כלום. לא אושר בנישואין ולא יכולת להשיג ילדת תיכון, לא אהדה בעבודה ולא בית בעיר, כפי שהוא אוהב, לא יכולת לנצח בקרב מכות ואפילו לא את היכולת לתקן ברז, בלי שמישהו אחר יעשה את כל אלה בצורה טובה ממנו. הבעיה היחידה של פיט היא, שהוא לא עושה דבר כדי להיות מאושר בחייו, ועדיין לא מבין למה הוא לא מצליח.

ולמרות ההצהרה שהוא "משאיר את הכתיבה לכותבים", קן כותב סיפור חדש, בשם עט חדש, שבהחלט לא שייך לז'אנר המדע הבדיוני, אלא מציאותי מאוד – איש שיש לו תזמורת זעירה, וחיי הכפר גורמים לו לעצב גדול. 

נקודות למחשבה:

- רגע חצי משעשע, כשדון הוא זה שמתקן את שם הרוצח ל"ויטמן" בארוחה, פלוס מבט מהיר ממייגן 

-  ג'ואן חזרה לעבודה. האם הם יודעים שהיא עזבה את גרג? 

- דון תמיד בגד בבטי עם בחורות דעתניות ומלאות בטחון. אולי זה כל מה שהוא חיפש באשה, כי עכשיו הוא נשוי לאחת כזאת, ולא בוגד בה.

- כל ההתרחשויות שסובבות סביב מכוניות, כביכול תחום גברי, מציגות דווקא שליטה נשית – פיט נגרר אחרי ילדת תיכון שמנפנפת אותו, דון מנסה לפתות את מייגן (שגם נוהגת) במשפט "בואי נעשה תינוק", במונית, פיט חוטף על הבגידות שלו באשתו וכל הנסיון להשיג את יגואר נכשל בגלל אשה עצבנית אחת.

- מישהו מצליח לדמיין את בטי דרייפר עומדת במטבח מול פרץ המים ומצחקקת עם הבנות?

אין עתידות, יש שאלות

 - האם לפיט יהיה מספיק שכל כדי לשנות את חייו, או שהוא צפוי להמשיך בחיי ריקבון?

- האם הנשיקה של ליין הייתה מעידה חד פעמית, או שהוא מתכוון לרדוף אחרי ג'ואן, עכשיו כשהיא לבד?

והפרומו

לפרק הבא 

 לדיון בפרק בפורום "לימודי תסריטאות וקולנוע" בתפוז

עונה 3, פרק 12: ילדים גדולים, ילדים קטנים

"The adults, we all want to be strong for you"

הפרק הלפני אחרון בעונה מתרחש על רקע רצח קנדי והנסיון של המבוגרים להגן על הילדים מפני ההשלכות שלו והתחושות שהוא מעורר, למרות שגם המבוגרים מתפרקים בעצמם. העלילה מחלקת את הדמויות לילדים ולמבוגרים, או ל"הורים" ו"ילדים", לא לפי גיל אלא לפי צורת התנהגות. לאורך הפרק יש הקבלה בין רצח קנדי למצב היחסים בין דון ובטי, ושני האירועים מכריחים את הילדים להתבגר ולהשתנות.

במשרדי סטרלינג קופר מתקלקל החימום וכולם קופאים מקור. פיט המפונק רוטן על הקור ועל השוקו החם הלא איכותי שקיבל. ליין מבשר לו שקן יהיה מנהל המחלקה ולא הוא, ובתגובה פיט מתרגז, הולך הביתה ומספר לטרודי שפיטרו אותו, למרות שזה לא נכון. סביר להניח שמבין בני הזוג, הוא המבוגר יותר, אבל כרגע טרודי היא המבוגרת האחראית מבין השניים ומנסה להרגיע את הילד הבכיין שיש לה בבית.

פגי היא כבר מזמן לא הילדה הטובה מברוקלין – מהשיחה עם שותפתה לדירה אנחנו יודעים שדאק נוהג לישון אצלן בבית – אבל יחסית לקארן, פגי שמרנית. היא לא מסתכנת עם גבר נשוי והיא מהססת ומתביישת כשהיא יוצאת מהמשרד כדי לפגוש את דאק במלון. גם כשהיא מגיעה אליו, היא נראית בעיקר נבוכה.

מרגרט, בתו של רוג'ר, עומדת להתחתן בעוד מספר ימים, אבל זה לא מפריע לה להתנהג כמו ילדה קטנה. היא מכנה את הוריה Mommy  ו – Daddy, טוענת שג'יין הרסה לה את החיים ומאיימת לבטל את החתונה אם היא תגיע אליה. רוג'ר, שכמובן משלם על כל האירוע, צריך לתמרן בין בתו המפונקת לאשתו המפונקת לא פחות, ולהרגיע את "מריבת האחיות" שלהן. "כל מה שאתה עושה זה בשבילה", ג'יין צועקת, כאילו הייתה הילדה המקופחת שלו ולא אשתו.

תוך כדי דיון בין פיט להארי בשאלה מי יותר מסכן, עובדי החברה רצים לצפות בטלוויזיה. דיווח על ירי בנשיא קנדי משודר וכולם בהלם. באופן אירוני, המשפט האחרון שהארי הספיק להגיד לפני הגילוי היה "אני אמות מאחורי השולחן הזה". כל קווי הטלפון קורסים ובטלוויזיה מודיעים על מותו של קנדי כתוצאה מהיריות. גם אצל דאק ופגי, הדיווח קוטע שיחה טיפשית (פגי מודאגת מהאפשרות שדאק עשה לה היקי, שאמא שלה לא תדע) ודאק מיד פונה לתפקיד ההורה ומתקשר לילדיו.

המוות הראשון. כולם צופים בדיווחים על רצח קנדי (צילום מהאתר הרשמי)

בבית משפחת דרייפר, שתי המבוגרות בבית, בטי וקרלה, יושבות יחד מול הטלוויזיה, מעשנות ובוכות. סאלי היא זו שבאה לחבק ולנחם את בטי, כאילו מנסה להגן עליה במקום שהמצב יהיה הפוך. כשדון חוזר הביתה הוא מוצא את הילדים צופים בחדשות ומנסה להגן עליהם מפני המצב החדש. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר. "יש לנו נשיא חדש ונהיה עצובים קצת". דון ממשיך לנסות ולתקן את המצב עם בטי, ואחרי שראינו אותו קם בלילה לטפל בתינוק, הוא גם שולח אותה לישון, דואג לארוחת הערב ומבלה עם הילדים – כל מה שהיא עושה בדרך כלל בבית.

"כל הסימנים מראים שאני לא צריכה להתחתן", אומרת מרגרט למונה בתחילת הפרק. סביר להניח שהיא לא חלמה אפילו על סימן כל כך גדול והיא בוכה, לא על מות הנשיא אלא על החתונה ההרוסה שלה. למרות הכל, רוג'ר נחוש בדעתו להגן על בתו, החתונה מתקיימת ומרגרט נרגעת ושמחה, אבל לא מעט מהמוזמנים נשארים בבית, כולל טרודי ופיט, שמשוכנע שיש מי ששמח על הרצח ומשמיץ את הארי ש"בדק כמה פרסומות לא ישודרו" בזמן שדיברו על אשתו וילדיו של הנשיא. פיט ממשיך בהתנהגות הילדותית שלו, מלכלך על אחרים ומוותר על אירוע חשוב מבחינה עסקית. מאוחר יותר, טרודי משנה את דעתה לגבי עתידו של פיט בחברה. "אסוף את הלקוחות שלך, הם ילכו איתך לאן שתלך", היא אומרת. את ההחלטה המקצועית, היא עושה בשבילו.

בסיום החתונה, רוג'ר שוב גורר את ג'יין השיכורה, כמו במסיבה שלהם מתחילת העונה, והיא מדברת על כך שכבר לא תזכה להצביע לקנדי – היא עד כדי כך צעירה. רוג'ר מטפל בה, מניח אותה במיטה ומחפש נחמה, איך לא, אצל ג'ואן. בשיחה ביניהם נראה שהוא רציני ונסער מכל עניין הרצח, ומתנהג בצורה מאוד לא אופיינית לו, ואפילו איתה הוא לא חוזר להיות ליצן חסר דאגות אלא בהמשך לג'יין ולמרגרט, הוא דואג גם לה.  

מי שמעורר את הקשר בין רצח קנדי למשבר של דון ובטי, הוא הנרי פרנסיס, שמגיע לחתונה. בטי לחוצה מהמחשבה שהוא נמצא שם עם אשה אחרת ונושמת לרווחה כשהיא מגלה שמדובר בבתו. ההקלה הזו מראה לנו שהיא ממש לא התגברה על הרגשות שלה כלפיו. היא עדיין רוקדת עם דון (בחוסר רצון) ומנשקת אותו (ביוזמתו) אבל הם מסתכלים זה על זו כל הערב. דון חש שמשהו לא בסדר אבל מייחס את ההרגשה הזו לרצח. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר לה, כמו שאמר לילדים. אבל היא לא מקבלת את ההסבר שלו. "איך אתה יודע?" היא שואלת, ומתכוונת לעתידם המשותף, מה שדון לא יודע עדיין. הסבר של ילדים כבר לא מספיק לה. בסיום החתונה, דון והנרי עומדים גב אל גב ולרגע בטי עומדת ומתבוננת בשניהם, כאילו מנסה לבחור עם מי ללכת הביתה. הטריגר הסופי שמכריח אותה לפעול הוא הירי ברוצח, לי הארווי אוסוולד, בו היא צופה בשידור חי. היא יוצאת מהחדר בכעס על דון וסאלי ההמומה רואה את המתח בין הוריה, ממנו הם כבר לא יצליחו להגן עליה. 

המוות השני. דון ובטי, רגע לפני שהכל נגמר (צילום מהאתר הרשמי)

נראה שכמות הכאוס בחייה של בטי עולה על גדותיה וזה הרגע שבו היא מחליטה לקחת את השליטה לידיים שלה. היא נפגשת עם הנרי ומספרת לו שדון משקר לה שנים. היא מתוודה בפניו שאין לה מושג מה קורה יותר בעולם והוא מציע לה נישואין. הוא רוצה לטפל בה. בטי אמנם מתנהגת סוף סוף כמו מבוגרת, אבל כנראה שלעולם תצטרך שגבר אחר יטפל בה. כנראה שזו הדרך היחידה לשרוד עם שלושה ילדים במציאות שלה.

"אני לא אוהבת אותך יותר", בטי אומרת לדון כשהיא חוזרת הביתה. היא לא מרגישה יותר כלום. הוא מנסה לשכנע אותה שזו תחושה זמנית, אבל גם הוא יודע שהיא מתכוונת לדבריה. ברקע נשמעים מהטלוויזיה דיווחים על הלווייתו המתוכננת של קנדי בעוד היחסים בין דון ובטי מגיעים גם כן לקיצם. למחרת בבוקר, הם לא מחליפים מילה, והילדים מבחינים בקרירות ביניהם. כבר אי אפשר להגיד להם שהכל יהיה בסדר. שני אנשים בודדים מגיעים למשרד הריק. פגי נשארת בלי דאק שנמצא עם משפחתו ובלי אמה הממררת בבכי בבית, ופונה לעבודה. דון נשאר בלי בטי שלא רוצה בו יותר, ופונה לאלכוהול. כל אחד הולך לחדר אחר, להתאבל על אובדן אחר. 

נקודות למחשבה:

- דווקא אלה שלא מתנהגים כמו ילדים קטנים בפרק, הם הילדים האמיתיים – סאלי ובובי.

- "ברט ורוג'ר יודעים על זה?" – פיט מנסה להיראות חשוב בנסיון לבטל את הגזירה המקצועית של ליין ומשתמש בשמות הפרטיים של הבוסים שלו.

- זו המסיבה השנייה של רוג'ר בעונה הזו: בראשונה, בטי והנרי מכירים אבל היא הולכת הביתה בשמחה עם דון, בשנייה היא הולכת איתו בחוסר רצון ומאוהבת לגמרי בהנרי. מה שלא משתנה זה מצב השכרות של ג'יין בסוף שני האירועים.

- הפרסומת של אקווה נט, שפגי עובדת עליה, הופכת להיות בעייתית מאוד מכיוון שהיא מצולמת במכונית פתוחה, כמו זו שבה נרצח קנדי. 

- בטי לא מיררה כך בבכי כשאבא שלה מת. כנראה שהעולם שלה באמת מתפרק הפעם.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4:

הנרי אמנם אומר לבטי שהיא תהיה מאושרת איתו, אבל אחרי שהם מתחתנים מתברר שהכל רחוק מלהיות מושלם ושבטי כנראה מתחילה לגלות חרטה על הצעד הזה.

עונה 3, פרק 10: נקודות מבט

"People may see things differently, but they don't really want to."

האם כל אחד רואה את אותו דבר באותו אופן כמו האחר? צ'רלי, התלמיד בן ה – 8 של סוזן שואל אם הצבע הכחול נראה לכולם אותו דבר. דון טוען שיכול להיות שאנשים רואים את אותו דבר בצורה שונה, אבל לא באמת רוצים. ובפרק הזה האנשים השונים בחייו של דון רואים אותו, כל אחד בצורה שונה, מה שהופך אותו לדמות כל כך מיוחדת ומסתורית. בסוף הפרק, רוג'ר מציג את דון כ"מנהל קריאייטיב, שותף, אב, בעל וחבר", ואלו רק חלק מהתפקידים בהם אנחנו רואים אותו במהלך הפרק.

בתור בעל, דון מעולם לא הצטיין, ובטי יודעת את זה. לאחרונה הוא כנראה גם לא ישן הרבה בבית, והיא כבר רגילה. "אתה עובד יותר מדי", היא אומרת. אבל אנחנו לא באמת יודעים אם בטי חושבת שדון אכן עובד, או שהיא מנסה, שוב, להדחיק את הרפתקאותיו בחוץ? מה שבטוח, התחושה היא תמיד שבטי לא ממש יודעת עם מי היא חיה, ולקראת סוף הפרק הזה היא גם תבין עד כמה באמת אין לה מושג. לדון אין שום בעיה להיעדר מהבית, עם או בלי הודעה מוקדמת, לשקר לאשתו בלי למצמץ ובסוף עוד להתקשר אליה ולדרוש שתגיע למסיבה בערב במראה מיליון הדולר שלה, כי "אני רוצה להשוויץ בך". הוא מתייחס אליה כאל קישוט ולא יותר.

בתפקיד המאהב, מצבו של דון לא יכול להיות טוב יותר. סוזן פארל, שעוד ניסתה להיות קשה להשגה בעבר, נפלה ברשתו לחלוטין. "לא אכפת לי מהנישואין שלך, או העבודה שלך או שום דבר אחר, כל עוד אני יודעת שאתה איתי", היא אומרת לו. היא רוצה שיפגוש את אחיה, שחושב שהוא "יהיר", ומגינה עליה בפניו: "אתה לא מכיר אותו". לא ברור עדיין מה גורם לסוזן לחשוב שהיא כן מכירה אותו, כשאין אף אחד שיודע מי הוא באמת (אולי חוץ מאנה דרייפר). דון, מצדו, מתנהג כאילו הוא מתאהב בסוזן בעצמו, או לפחות מתחיל להרגיש כלפיה הרבה יותר ממשיכה מינית בלבד.

בנסיעה, דני מספר לדון שהוא לא מתכוון לנקות שירותים כל חייו ולא הולך לקבל את העבודה שסידרה לו אחותו. דון מבין ללבו, בתור אחד שבעצמו שינה את חייו חסרי העתיד מקצה לקצה והפך למצליחן (אולי הדמיון בין השמות שלהם אינו מקרי, אגב?), ולכן לא מתעקש ומשחרר אותו לדרכו. באותה הזדמנות, הוא גם מנסה לתקן את העוול שעשה עם אחיו, אדם, ומבקש מדני שיתקשר אליו אם יצטרך משהו בעתיד. הנסיעה הזו כנראה גם מנקה את המצפון של דון מטעות העבר ואולי הוא רואה את עצמו בצורה טובה יותר עכשיו.

(כשאתה מקבל חמשת אלפים דולר רק כי חתמת על חוזה, כנראה שאתה ממש חשוב. דון (צילום מהאתר הרשמי

במשרד, דון הוא מנהל הקריאייטיב המוצלח שצ'ק בונוס על סך 5,000 דולר זה הדבר היחיד שגורם לו לחייך (או כך לפחות חושב ליין), שהולך להיות מרכז הערב במסיבה לרגל 40 שנה לחברה וששני קופירייטרים מתחרים על אהבתו ועל אישורו. פול מאשים את פגי בכך שהיא זוכה ביחס מדון רק כי היא אשה, אבל לא באמת משקיע בעבודה שלו – שוכח לכתוב את הרעיון ה"נפלא" שהוא מגלה באמצע הלילה, ובשני קמפיינים שונים, בשימוש ברעיונות שלו, פגי היא זו שמצילה את המצב בזכות חשיבה נכונה ומקורית, ואכן זוכה להערכתו של דון, למרות שהיא חוששת, לאור אירועי הפרק הקודם, שהוא שונא אותה.

לעומת פגי ופול, שחפצים ביקרו, רוג'ר עדיין לא יכול לסבול את דון, ולא רוצה להגיע למסיבה רק כדי לא לראות אותו "מקבל פרס על אנושיותו" וכועס על כך שהוא דמות חשובה אפילו יותר ממנו, בחברה שהוקמה על ידי אביו. הרי רוג'ר הוא זה שמצא אותו "עובד בחנות פרוות ולומד בבית ספר ערב", כפי שהוא עצמו מעיד. רוג'ר מרגיש שהתלמיד התעלה על המורה והוא כועס מאוד. כמובן שבסופו של דבר, לא רק שהוא מגיע למסיבה, הוא גם זה שמציג את דון, אחרי נאום חנופה מזהיר והתחזות של שניהם לחברים. דבר אחד ניתן להגיד על שניהם, הם יכולים להיות מקצוענים כשצריך.

כאבא, דון הוא מושא להערצה. הוא מגיע הביתה ושואל את ילדיו על בית הספר. הוא עומד איתם בחדר השינה כשבטי יוצאת אליהם ומתפעל יחד איתם "תראו כמה אמא יפה". אין ספק שהמבט של דון אכן מתרשם מיופיה של בטי, אבל זה כל מה שהיא הפכה להיות בעיניו. הפרס לגבר המושלם שהוא כבר התרגל לחשוב שהוא.

אבל בעוד דון מרגיש על גג העולם, עם אשה מדהימה להציג לראווה, מאהבת שמעריצה אותו, ילדים שנושאים אליו עיניים, מצפון שקט ועובדים שמתחרים על תשומת לבו – בטי כבר יודעת שמשהו לא כפי שהוא נראה. 

דון בפרצוף "אני מלך העולם, בטי בפרצוף "אני עוד אראה לו מה זה". הדרייפרים. (צילום מהאתר הרשמי)

במספר סצינות שבנו בשקט את המתח, בטי מוצאת במייבש הכביסה את המפתח למגירה של דון. כשהיא פותחת אותה, היא מחייכת חיוך של "סוף סוף אני אגלה מי אתה", אבל כשהיא באמת מגלה, היא בהלם והיא זועמת. לא ברור אם היא מקשרת בין שני השמות של דון, אבל גילוי מסמך הגירושין של דון ואנה מספיק כדי להכות בה ולהבין שיש סיבה טובה שהיא הרגישה עד עכשיו שהיא לא באמת יודעת מי הוא דון דרייפר. למרות שהיא לא מצליחה להביא את הנושא לשיחה (כי דון, שוב, לא מגיע הביתה), ברור לנו שזה לא הסוף. בטי לא תשמור את המידע לעצמה ולא תחזור לחיות כאילו הכל כרגיל. לקול תשואות הקהל, דון עומד לדבר במסיבה, מרגיש על גג העולם, ולא יודע שבעוד רגע הוא ייפול, ובגדול. 

נקודות למחשבה:

- בתחילת הפרק סאלי שואלת למה קרלה הולכת לכנסייה בכל יום ראשון, והם לא. בטי עונה: "אנחנו לא צריכים ללכת כל שבוע". מה בדיוק היא רומזת על קרלה, אם ככה?

- הלחם שדון אוכל בישיבת הקריאייטיב, הוא מעשה ידיה של סוזן. הידיעה שהיא דאגה לו לאוכל לפני שיצא למשרד מחזקת את ההבנה שהיא מאוהבת בו לגמרי.

- אם הנרי לא התקשר לבית, וסוזן לא התקשרה לבית – מי התקשר?

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 3:

הפרק מתחיל לזרוע את הרמזים הראשונים לסיום העונה: החברה עומדת למכירה, מה שיגרום להקמת החברה החדשה, היריבות בין פגי ופול מתגברת ופגי מנצחת בגדול, ולכן די ברור שברגע האמת דון יבחר בה כקופירייטרית בחברה שהוא מקים, ובטי מגלה על קיומו של דיק וויטמן, ויחד עם העובדה שהיא מאוהבת בהנרי, הדרך לגירושין קצרה. 

עונה 3, פרק 9: בין שני עולמות

"It’s really made me wonder about Civil Rights. Maybe it's not supposed to happen right now" 

28 באוגוסט, 1963. מרטין לותר קינג נושא את נאום "יש לי חלום" המפורסם שלו, ותקווה חדשה לשוויון נוצרת בקרב רבים. בדיוק באותו זמן, בעולם של "מד מן" אין שום תקווה ושום חידוש. נשים, שחורים והומואים ממשיכים לחיות בעולם בו הם אזרחים סוג ב', בעוד הגברים הלבנים העשירים עדיין שולטים בכל. ובעוד המדוכאים מקבלים את גזר דינם בשתיקה, דווקא אלה שלא נלחמים על זכויות אלא רק על גחמות אישיות, מתלוננים וחשים קיפוח.

קונרד הילטון הוא מולטי מיליונר, ולכן הוא מקבל את כל מה שהוא רוצה, תמיד. וכשהוא מתקשר לדון באמצע הלילה כדי לקשקש על ההשראה שלו, או אפילו כדי לגרור אותו עד אליו כדי לדבר על פנטזיות המלון על הירח שלו, הוא זוכה לתשומת לב מלאה, וכמובן לא טורח להתנצל.

הילטון לא יודע את זה, אבל בזכות ההשכמה שלו, דון פוגש את סוזן פארל בריצת ה"בוקר" שלה. אנחנו יודעים שדון מעוניין בה כבר די הרבה זמן, וכעת הוא מנצל את ההזדמנות. הוא לוקח אותה הביתה במכונית, בה נשמע נאומו של ד"ר קינג ברדיו. את דון זה לא מעניין, היא דווקא רוצה להקשיב ויודעת שבתחילת שנת הלימודים, היא תקריא את הנאום לילדים. ברור שבעולם של דון אין שום חשיבות לזכויות או למאבקים מהסוג הזה. הוא לא צריך להלחם על כלום במצבו ובמעמדו, אבל סוזן היא אישה, והיא יודעת מה זה להיות נחותה ולכן היא נרגשת. הדיווח הבא ברדיו הוא על רצח נשות הקריירה, ודון מיד מכבה את הרדיו, כנראה כאקט של הגנה. הוא מסוקרן ממנה והיא מקסימה אותו, וברור שדון מסמן סופית את המטרה.

באמת, מזמן לא היה לו איזה רומן. דון וסוזן (צילום מהאתר הרשמי)

בזמן שדון מתכנן את הרומן הבא שלו, לשם שינוי גם בטי לא נשארת נאמנה. בניגוד לדון, היא אשה נשואה ולא יכולה להרשות לעצמה לאסוף אף גבר במכונית שלה, או לארח אותו בבית, ולכן היא והנרי מתכתבים בסתר. למרות שברור שבטי מאוהבת בו, היא מנסחת את עצמה בזהירות ובמתינות. הנרי מתקשה לעמוד בפיתוי ומגיע לביקור בבית, ושניהם ממציאים תירוץ כדי שקרלה לא תחשוד. קרלה היא אמנם "רק" אשה, ועוד אשה שחורה, אבל היא לא מטומטמת, ובטי עושה מאמצים כדי לשדר תמימות ובסופו של דבר נאלצת לקיים אירוע התרמה לרוקפלר בביתה כדי להשלים את ההצגה. דווקא לדון אין שום חשד.

לי גרנר ג'וניור הוא לקוח חשוב מאוד, שמחזיק בתקציב של 25 מיליון דולר ובגורלה של "סטרלינג קופר". לכן, הוא לעולם יקבל את מה שהוא רוצה. לגרום לפיט לעשן בניגוד לרצונו ולהיחנק, לשנות את הפרסומת בצורה לא מקצועית בעליל וכן, גם הטבות מיניות מהבמאי בחדר העריכה. סאל המסכן מבועת ודוחה את נסיונותיו של גרנר, שלעולם לא מוכן לשמוע "לא", ולכן הוא מבקש לפטר אותו ומיד. ומכיוון שלי גרנר הוא הלקוח הכי חשוב, וסאל הוא העובד המסכן שנאבק בנטייתו המינית הלא מקובלת (ודון הרי יודע את זה), לאף אחד לא אכפת מכך שסאל בעצם הוטרד על ידי הלקוח (הטרדה מינית? מה זה?) והוא הולך הביתה. אין לו שום דרך למחות על כך והוא בטח לא יכול לספר לאחרים מה קרה ולחשוף את עצמו. מאוחר יותר אנחנו רואים אותו מתקשר לקיטי מטלפון ציבורי ומעמיד פנים שהוא במשרד. הוא אפילו לא יכול לספר לה על פיטוריו, מחשש שהיא תרצה לדעת את הפרטים.

הטרדה מינית גורמת לפיטורין. של המוטרד. סאלווטורה ולי גרנר ג'וניור (צילום מהאתר הרשמי)

אחרי הרבה לחץ ופסילת כל רעיון אפשרי, דון וצוות הקריאייטיב חושפים בפני הילטון את הקמפיין שלהם. הילטון מתרשם, אבל מאוכזב מכך שלא קיבל את מה שרצה – הירח. לא מעניין אותו שהאפשרות עדיין לא קיימת, הוא המיליונר והוא זה שמחליט וחייב לקבל כל משאלה, ולו הדמיונית ביותר. הלכו כל התשבחות לדון ("אתה כמו בן בשבילי") והוד מעלתו הולך כלעומת שבא.

בטי עורכת את אירוע ההתרמה המאולץ שלה, כשנחמתה היחידה היא שלפחות תזכה לפגוש שם את הנרי. הנשים באירוע מדברות על גורל השחורים בארה"ב – מבחינתן הבעיה היא בדרום, רחוק מאוד, והן חושבות שחוקי ההפרדה הם לא תרבותיים. בזמן שהן מרגישות כל כך נאורות ומתקדמות, האשה השחורה היחידה בבית, קרלה, בבגדי משרתת, פותחת את הדלת לאורחים וזוכה להתעלמות. ללא ספק היא שומעת אותן, אבל אין לה שום זכות להתערב. בטי מתאכזבת לגלות שבמקום הנרי מגיעה אישה לנאום, והיא עצבנית ומלאת בוז כלפיה. היא מוציאה את העצבים על הנרי למחרת, במשרדו (כמובן שהגיעה בתירוץ של הבאת התרומות מהאירוע, כי הרי היא לא יכולה לפגוש אותו סתם כך). בטי מחליטה לסיים את הקשר בינה לבין הנרי, מתוך הבנה שאין שום דרך שבה הם יוכלו להיות יחד.

בבית, קרלה מקשיבה לרדיו. שוב שומעים את ד"ר קינג נואם, אבל הפעם בהלוויה של שתי ילדות שנרצחו על רקע גזעני. בטי מודה, בחוסר טקט מוחלט, שהיא חושבת ש"אולי זכויות אזרח זה משהו שלא נועד לקרות עכשיו". היא בכלל לא מבינה שיש קשר בין שוויון זכויות לבין מעמדה כאשה, מבחינתה אין לנושא הזה משמעות בחייה. היא כל כך שקועה במציאות שלה שהיא אפילו לא מבינה שהיא ראויה ליותר. קרלה שוב שותקת בהכנעה. באופן סמלי, ברגע שדון מגיע, בטי עוזבת אותה ועוברת לצד שלו וקרלה נשארת לבד בפריים. בכל הקשור לזכויות, בטי מתחברת לצד של הגבר הלבן.

בסוף הפרק, דון מחליט לפצות על התבוסה שלו מול גבר חשוב ממנו, ופונה לחלשה ממנו – סוזן. ממש כמו קונרד הילטון ולי גרנר, גם דון דרייפר יודע מה הוא רוצה, והוא הולך להשיג את זה, בלי שום חשיבה על ההשלכות. סוזן מנסה לשכנע אותו שזה רעיון גרוע אבל בסופו של דבר, גם דון הוא גבר חזק וחשוב, שלא אכפת לו משום דבר מלבד הרצונות של עצמו.  

נקודות למחשבה:

- אפילו בתוך קבוצת המקופחים, יש היררכיה. בטי היא אשה לבנה שלא רואה אפילו דרך למחות על מצבה. היא משלה את עצמה שהיא נחשבת יותר מאחרים ("קרלה עובדת בשבילי", היא אומרת לבובי). ואכן, מתחתיה נמצאת האשה השחורה, קרלה, שעדיין לא יכולה לעשות דבר כדי לשפר את מצבה, אבל שינויים שמתחוללים במדינה נותנים לה תקווה ואמונה. בתחתית הסולם העגום הזה נמצא סאל, הומוסקסואל שעליו אף אחד עדיין לא חושב וגם אם הוא היה רוצה, הוא לא יכול אפילו להעז לדבר בעד עצמו. גם בין הגברים הלבנים יש מעמדות: הילטון, גרנר, דרייפר. לפי כמות ההון.

- קונרד הילטון מצהיר שמטרתו היא להביא את אמריקה לעולם. בעיניו אמריקה היא מושלמת, כי הוא גבר לבן, עשיר וסטרייט. אין לו שום קשר לאמריקה המפלה כפי שקרלה, בטי או סאל חווים אותה.

- במקרה הרצח שדון מצנזר מפני סוזן, אחת הנרצחות הייתה מורה בבית ספר. הנאשם ברצח היה ג'ורג' וויטמור, אדם שחור בעל איי קיו נמוך שהופלל.

- שני סודות מתגלים על אנשים בסדרה ועומדים תלויים מעל ראשם: קופר מגלה על זהותו האמיתית של דון, ודון מגלה על נטייתו המינית של סאל. גם קופר וגם דון מחכים לרגע הנכון כדי לעשות במידע שגילו שימוש (לרעה). 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

- הנסיון של בטי לסיים את הרומן, לא רק שלא הצליח, אלא ייגמר בנישואין.

- דון אמור להזהר מהקרבה של סוזן למשפחתו, אבל הוא לא חולם שהרומן ביניהם ייגמר דווקא כשבטי תגלה את הסוד הגדול שלו. 

עונה 1, פרק 7: אין קץ לילדוּת

"We're basically dealing with the emotions of a child here."

הפרק השביעי מתחיל בשיחת טלפון של דון לדוקטור וויין, כדי לברר מה מצבה של בטי – ללא ידיעתה. בדרכו המעוותת, דון דואג לאשתו. הדוקטור מסביר שבטי היא מקרה קלאסי של עקרת בית משועממת – יש לנו פה עסק עם רגשות של ילדה קטנה, הוא אומר. ובעוד בטי מאובחנת על ידי מקצוען, שאר הדמויות ממשיכות להתנהג כמו ילדים קטנים בעצמן.

רוג'ר מדווח בטלפון למונה שהוא שותה את החלב שלו, הוא לא מדווח לה שהחלב הוא תוספת נחמדה לכוס וודקה. קופר נכנס לספר לו שבקרוב יגיעו אנשיו של ניקסון לבחון אפשרות לקמפיין בחירות, נוזף בו על העישון המוגזם וקורא לו בשם החיבה "בוטן". ממש כמו אמא דואגת. כשרוג'ר מחפש מה לעשות עם עצמו, הוא מוצא שעשוע בארוחת הערב אצל בטי ודון.

רוג'ר מגיע באופן לא מתוכנן, בטי מסרבת להוסיף אוכל קפוא לשולחן – שחלילה הבוס לא יחשוב שהיא רעיה רעה (ולא משנה ששנייה לפני כן ראינו אותה מעשנת לבובי בפרצוף, וכשהוא אומר שהעיניים שלו שורפות, היא פוטרת אותו ב"זה לא הגיוני") היא יושבת מול רוג'ר, דון משקיף מהצד, ומתפעלת מכל הסיפורים שלו. רוג'ר מוצא הזדמנות להזכיר עירום כשבטי מדברת על שחייה, ובאופן כללי גם כשהיא זו שמצולמת, הוא מופיע על חצי פריים כדי להזכיר לנו שהוא זה שמתבונן בה. ועוד איך מתבונן. בהזדמנות הראשונה שדון נעלם, רוג'ר מנצל את ההזדמנות שהוא עצמו יצר, כדי לשלוח ידיים אל בטי. דון מבחין בעניין וברגע שהוא משלח את רוג'ר השיכור לדרכו, הוא מתעצבן על בטי. הוא מאשים אותה. ממש כאילו הוא בעצמו לא מנהל רומן או רומן וחצי. "לפעמים אני מרגיש שאני חי עם ילדה קטנה" -  דון בעצם מטיח בבטי את מה שהפסיכיאטר מספר לו. 

אני מקווה שהוא לא שם לב שהאוכל מהפריזר. בטי, דון ורוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

רוג'ר מגיע להתנצל, ועושה את זה בדרך הרוג'רית שלו. חלילה אין כנות או אמת, רק משל קטן על השכרות שמובילה אותך להכניס את המפתח לדלת הלא נכונה, ומודה שכשהשם שלך כתוב על בניין, לפעמים זה עולה לך לראש. דון מקבל את מה שרוג'ר מחשיב כהתנצלות, כביכול, וממשיך להפנות את הטינה שלו רק כלפי בטי. 

ילדון נוסף בחבורה הוא פיט, שנשלח על ידי אשתו להחליף מתנת חתונה. כשהחברים הלא כל כך בוגרים שלו במשרד צוחקים עליו בטענה שהוא מבצע תפקיד נשי, הוא מנסה לטעון שהוא אוהב לעשות דברים בשביל אשתו. כשהוא מגיע להחליף את המתנה בחנות, פיט נתקל בחבר מהעבר שמחפש את השירותים, או Men's room, באנגלית. חדר הגברים. ממש כדי להדגיש את העובדה שלגבר אמיתי אין מה לחפש במקום כל כך נשי של מתנות, הוא רק בא לסדר עניינים של גברים (המחבט שלו). 

פיט נתקל בבעיה, הוא לא יכול לקבל את כספו בחזרה ולכן הוא מחליט להחזיר את גבריותו האבודה ולממש את הזיכוי שלו בקניית רובה ציד. הגברים במשרד מתרשמים ממנו, הנשים ממש לא – הוא מכוון את הרובה לעברן ואף אחת לא שמה לב. היחידה שכן – הילדי, המזכירה שלו – פשוט מחזיקה את הרובה ולוקחת אותו ממנו. אם להיות קצת פרוידיאנים, יש פה אקט של סירוס. אבל זה עוד כלום לעומת מה שמחכה לו בבית – בלי רמיזות, בלי סאבטקסט, טרודי פשוט צועקת על בעלה שהיא לא מאמינה שבמקום מתנה שקיבלו לשניהם, הוא מביא הביתה צעצוע. ולא סתם זו ההגדרה הנבחרת.

בישיבה מתכנסת כל החבורה כדי לדבר קצת על ניקסון. השיחה מתמקדת בעיקר ביריב החדש והצעיר, קנדי. הבחור המוזר הזה שאפילו לא חובש כובע. פיט מסביר שקנדי הוא כמו אלביס, ולמרות שרוג'ר מזלזל בו ובגישה הצעירה שלו, הוא לא שם לב שפיט הוא לא טיפש כמו שהוא נראה, והוא היחיד שמבין מה באמת קורה בשטח, בעוד האחרים חיים באיזה שהוא עבר שכבר לא קיים, ובטוחים שלקנדי אין סיכוי, בטענה – שימו לב – שהוא ילד.

הצרות שלו עם רוג'ר הן רק חלק מהבעיות של פיט, שמתאכזב מתגובתה של טרודי לרכישה החדשה שלו. כשפגי מגיעה אליו כדי לשמוע את דעתו על העבודה שלה (ולעזור לה כמו שהוא "עוזר לקופירייטרים בחברה". אהה.) הוא מושיב אותה על הספה לידו ומשתפך בפניה על אהבתו לציד שנלקחה ממנו. פגי לא כל כך יודעת מה לעשות עם הקרבה הפתאומית הזו ושניהם יושבים קצת נבוכים, כל אחד בצד שלו של הספה והקיר. כמו כל אשה במצוקה רגשית, פגי מכלה את התסכול שלה על חתיכת עוגה.

בניגוד לפגי, שמתמודדת עם סיטואציה של מבוגרים, בטי פוגשת בסופרמרקט את הלן בישופ, וזו כועסת עליה כיוון שמצאה את המזכרת הבלונדינית שהשאירה לגלן. "הוא בן תשע, מה לא בסדר איתך?" האמת, מה שלא בסדר הוא שגם בטי היא קצת בת תשע. והיא גם מגיבה כמו ילדה קטנה וסוטרת להלן לעיני כל עקרות הבית ההמומות.

קאט פייט. בטי והלן (צילום מהאתר הרשמי)

דון ורוג'ר חוגגים את שיקום היחסים ביניהם בבליסת צדפות ושתיית אלכוהול. מסתבר שדון דווקא לא בעניין של צדפות בדרך כלל, אבל היום הוא זורם עם רוג'ר, מסיבה מסתורית כלשהי. אחרי שהשניים אוכלים עוד ועוד (ועוד, ועוד), הם חוזרים להפגש עם אנשיו של ניקסון במשרדי סטרלינג קופר. אלא שאז קורה הבלתי צפוי – המעלית לא עובדת, ושניהם צריכים לטפס במדרגות עד לקומה ה – 23. משימה לא קלה בדרך כלל, ועל אחת כמה וכמה כשהקיבה שלך מלאה כל טוב. כשהם מגיעים למעלה, רוג'ר המותש מקיא את נשמתו ישר מול אנשי ניקסון, ודון דואג לשלומו. כשהוא מחייך לעצמו בשובבות, אנחנו נזכרים שלפני כמה סצנות, אותו דון בדיוק נתן כמה שטרות לנער המעלית וביקש ממנו טובה. כנראה שבמקום שבו יש ילדים, יש תעלולים.

שתי הערות כלליות:

1 - כיאה לפרק על ילדותיות, הבימוי משחק בו את משחק הכסאות. יחסי הכוחות מוגדרים בצורה מאוד בולטת בפרק הזה דרך צורת הישיבה. כשדון ורוג'ר עומדים ומדברים בעוד פגי יושבת באמצע והשיחה מתקיימת מעל ראשה, כשבטי יושבת בדיוק מול רוג'ר (כמו בדייט) ודון צופה מהפינה שלו, כשהגברים במשרדו של פיט צוחקים עליו בהתנשאות, הם עומדים והוא יושב ביניהם ומרים אליו את העיניים, וכשפגי מגיעה למשרד של פיט והוא מדבר אליה ממקומו בישיבה עד שהיא מתיישבת לצדו ורק אז הוא מתחיל לדבר בצורה אישית יותר. 

2 - כדי שלא נשכח את עלילת עברו של דון, יש לה שתי התייחסויות במהלך ארוחת הערב: האחת, כשרוג'ר אומר לדון "חשבתי שגדלת בחווה", והשניה, כשבטי אומרת שדון לעולם לא מדבר על המלחמה בה השתתף. שני נושאים שעלו לשולחן ולא התפתחו לשיחה, והשתיקה של דון כתגובה הציפה מחדש את הנושא, כדי לרמוז שהעניין הזה עדיין פתוח.

     עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 1:

רוג'ר אומר שבסביבות גיל 30 הנשים מאבדות את הקסם שלהן, אבל בקרוב נגלה את גילה האמיתי של ג'ואן, עליה הוא מטורף, ונבין שהוא כנראה טועה.

עונה 1, וגם 2:

הספה של פיט עוד תככב בהקשר לפגי, ובכל פעם תהיה התקדמות רגשית. זה המקום שבו יתקיים מפגש קצת פחות נבוך שלהם בהמשך העונה, ושם הוא יתוודה על אהבתו בסוף העונה השנייה, והיא תספר לו על התינוק שילדה לו.

עונה 1, פרק 3: חתונה זה לא קיר

"I don't care if it's 500 years old. It's just another testimony to how most people think marriage is a joke"

הפרק השלישי בעונה נקרא "נישואי פיגארו", וכמו האופרה המפורסמת ההיא, גם הוא סובב סביב שקרים, צביעות, מניפולציות ונישואין. אחרי שהכרנו את עולם הגברים ואת עולם הנשים, רק הגיוני שניכנס לחיבור בין השניים. הפרק העמוס מתאר את היחס לחיי הנישואין מנקודת המבט של כולם: הנשים, הגברים, הרווקים, הנשואים, הבוגדים והנבגדים. 

אבל שנייה לפני שהעניין המרכזי מתחיל, הסצנה הראשונה בפרק היא מעין טיזר למה שיתרחש בפרקים הבאים: בעוד דון שקוע ברכבת במודעה של פולקסווגן (נחזור לזה בהמשך), ניגש אליו נוסע אלמוני ופונה אליו בשם דיק. כשהוא מתעלם, הנוסע נוקב בשם "ריצ'רד ויטמן" ודון משתף פעולה עם אותו שם, וקשה שלא לשים לב שהוא חש אי נוחות ומספר שהתחנה שלו נמצאת באפסטייט ניו יורק (שאפילו בשנות השישים מנהטן לא הייתה חלק ממנה). אין שום הסבר לסצנה הזו בפרק, אבל ברור שבפרקים הבאים העניין יתבהר. 

אז אחרי המסתורין הקל, מגיע הנושא שלשמו התכנסנו. ואיזה מקום טוב יותר להתכנסות ממעלית. הגברים מתאחדים עם פיט, שחוזר מירח הדבש שלו, ולא מבזבזים זמן – חיי נישואין הם סקס, וסקס בלבד, והם חייבים לדעת הכל. פיט נשבר מהנסיון להיות ג'נטלמן אחרי שלוש שניות בערך וכולם נהנים.

אחרי שהחתן הטרי מסתגל מחדש למשרד ולמשפחה ה"אוריינטלית" שחיכתה לו בפתח, הוא פונה לסגירת פינה קטנה – העניין עם פגי, שקרה לפני החתונה, בעצם לא קרה מעולם, וזה לא יכול לקרות שוב מפאת קדושת הנישואין. חמש שניות של חוסר נוחות ואפשר להמשיך הלאה לישיבה. פגי מנסה להיראות אדישה אבל זה לא ממש הולך לה. 

זוכרת שבאתי אלייך באמצע הלילה? שכחי מזה. פיט ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

בישיבה במשרד של דון, מתרחשת ההפסקה השנייה בעלילה, לצורך מחווה לעולם הפרסום האמיתי בשנות השישים - מתקיים דיון סוער בקמפיין "Lemon" של פולקסווגן. דון לא יכול להחליט אם הוא שונא יותר את המודעה או את המכונית, הארי לא מבין איך אפשר לפרסם כשכמעט ולא רואים את המוצר (מזכיר גם את מודעת Think small המפורסמת) וכשפיט אומר שלדעתו זה מבריק, רוג'ר טוען שהברקה בפרסום היא 99 סנט. ממש כמו בפגישת הקופונים עם רייצ'ל, גם כאן הגישה של סטרלינג קופר עדיין מיושנת, עדיין לא מבינה את השינוי – נגמרו ימי הדיווח על המוצר, מה שחשוב מעכשיו זו החוויה. 

ולענייננו, בעוד פיט מרגיש שעכשיו כשהוא נשוי הוא לא יכול לבגוד באשתו, דון כבר עבר את השלב הזה מזמן. הוא שואל את פיט איך חיי הנישואין ופיט עונה שהם "די נהדרים". בדיוק באותו רגע נופל אחד החפתים מהשרוול של דון, והוא אומר "זו הסיבה שגברים לא צריכים לענוד תכשיטים". החפת של דון בא להחליף את טבעת הנישואין שלו, בתור התכשיט היחיד שהוא עונד, ולכן בשם הסמליות הוא נופל כשמדברים על נישואין. בהמשך הוא נופל שוב בדיוק באמצע סשן החלפת מבטים מלאי משמעות עם רייצ'ל (שגם מחזירה לו אותו) שבה דון מנצל את ההזדמנות ליזום ביקור בחנות שלה.

שיאו של "משל החפת" מגיע בביקור בחנות שבו רייצ'ל נותנת לדון חפתים חדשים במקום זה שנופל (ולא סתם חפתים, אלא חפתים של אביר - גלי שוורץ הנהדרת האירה את עיני ותודה :) וכמובן שדי ברור מה רייצ'ל מנסה לרמוז פה). אחר כך היא לוקחת אותו לגג ומראה לו את כלבי השמירה של החנות, "כל מה שילדה קטנה צריכה זה כלב", היא אומרת. היא בהלם כשהוא מנשק אותה ומספר לה שהוא נשוי. ברור שהיא עדיין לא יודעת עם מי יש לה עסק. 

הבנות מדברות על "מאהבה של ליידי צ'טרלי", ספר מלא בתיאורי סקס שכולו שיר הלל לאהבה חופשית ומנוגדת למוסכמות חברתיות, שהיה אסור לפרסום עד שנת 1960. שערורייתי עד כדי כך שג'ואן מפחדת שהוא יפגע בתומתה של פגי (אבל יותר מיועד לנשים כמוה, שמסתובבות עם בגדים להחלפה ומברשת שיניים בתיק).  בעיני ג'ואן, כמו שאומר הציטוט בראש הפוסט, זו רק עוד עדות לקשקוש שהוא חיי נישואין. בדיוק כמו שאנחנו רואים אצל דון ופיט.

החלק השני של הפרק מתרחש בבית משפחת דרייפר שבו חוגגים את יום ההולדת של סאלי. דון מתעורר בבוקר ורואה מולו את אשתו עומדת בקצה החדר, ואת החפתים שקנתה לו רייצ'ל, קרובים אליו יותר. בהכנות למסיבה חלוקת התפקידים ברורה: דון בונה את בית המשחקים בחצר, בטי וחברתה הטובה פרנסין מארגנות את הבית, את האוכל, את הקישוטים ואת ההתפעלות מהגבר המסוקס שעובד קשה בחצר ("That man" - "I know"), דרך חלון המטבח, כמובן. בינתיים הנושא החם הוא עדיין הגרושה הטרייה בשכונה, שמסתבר שהוזמנה למסיבה כי "לא היה נעים, היא ראתה אותי עושה קניות". אז התעליתי על עצמי והזמנתי את המשפחה המפורקת, איזה צדיקה אני. 

טפו, גרושה. שלא נדע. הלן בישופ (צילום מהאתר הרשמי)

האורחים זורמים פנימה ומספקים תמונת מצב של חיי הנישואין בפרברים: בעלה של פרנסין אומר לדון ש"יש לנו הכל" ודון מסכים. אנחנו יודעים יפה מאוד שדון לא מסתפק במה שיש לו וכמה דקות אח"כ מגלים שגם מר בעל מושלם מס' 2 לא בדיוק תמים ועט על הלן בהצעות עזרה "תמימות". 

ובעוד הגברים פוזלים לצדדים, הנשים במטבח מנהלות שיחה ברומו של עולם על מה שמעסיק כל אשה: החופשה המושלמת, זכרונות מירח הדבש ובעיקר נסיון להבין מה לא בסדר עם הגברת בישופ: לאן היא הולכת, כשהיא צועדת לה ברחוב? מה זאת אומרת "אני סתם הולכת, זה מרגיע אותי", אבל לאן?? ולמה הבגדים של הילד שלה לא מגוהצים? הו, החיים בלי גבר בבית כל כך קשים, שאת עוד עלולה לעשות טעות כה קריטית ולהביא מתנת יום הולדת באריזת חג המולד.

הילדים משחקים בחוץ במשפחה (וכשסאלי, בתפקיד האמא, יוצאת מהבית הקטן שלה וצועקת "אני לא אוהבת את הטון שלך!" ברור לנו שכנראה זה מה שהיא רואה כזוגיות נורמלית). כשהלן עומדת בחוץ ומדברת עם דון, בטי דואגת להרחיק אותו מהמקום ולהביא את עוגת יום ההולדת. דון מביא את העוגה, עוצר ליד הבית, וממשיך לנסוע. אחרי הכל, מה כבר מחכה לו שם.

הלן אולי גרושה, אבל מה שכולם מסרבים לראות הוא שהיא טובה מהם ומתקדמת הרבה יותר: היא לא חיה באשליות על גבר מושלם שלא באמת קיים ומעדיפה לחיות לבדה, היא לא צריכה שאף בעל ילך להביא בשבילה שום דבר (יש לה עוגה בבית וכך היא מצילה את יום ההולדת של סאלי), והיא נוסעת בפולקסווגן – רכב שלאורך כל הפרק אף אחד לא מבין מה הרעש סביבו וסביב הקמפיין שלו. היא ההוכחה לכך שחיי הנישואין הם כנראה באמת חסרי תועלת.

אחרי שהמסיבה נגמרת וכולם הולכים, דון חוזר ומביא לסאלי כלב. בטי כועסת על הרס המסיבה המושלמת שלה, לסאלי זה לא חשוב בכלל. כל מה שילדה קטנה צריכה זה כלב. 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 1:

-          בפרק הזה נראה שאצל חלק מהדמויות עוד יש ערך לחיי הנישואין, אבל מיד בפרקים הבאים הכל יתפרק וכולם יבגדו בעקרונות, באמירות ובבני הזוג שלהם (פיט, פגי, הארי, רייצ'ל).

-          אחרי שהוא מודה שאף אחד לא ביקר בחנות שלה, רייצ'ל אומרת לדון ש"קשה להתפס בשקר". הוא עונה לה "זה לא שקר, זו טיפשות שאין לה הצדקה" – כדאי לשים לב שזו כבר הפעם השנייה שבה רייצ'ל רומזת לדון על סוד שהוא מסתיר (גם בפרק הראשון). הם בעצם מדברים פחות על המקרה במשרד ויותר עליו. 

-          הארי אומר שדון יכול להיות באטמן. הוא כמובן מגזים אבל אנחנו נגלה בהמשך שדון אכן מסתיר את הזהות האמיתית שלו, ממש כמו גיבור העל.

עונה 2:

-          ג'ואן היא לא סתם זו שאומרת שחיי הנישואין הם בדיחה. מצד אחד היא יודעת שזה נכון כי היא מנהלת רומן עם רוג'ר הנשוי, מצד שני היא כמהה לחיי משפחה. משהו בסגנון "מי רוצה את זה בכלל?" שצועק "אני, אני, אני!".