עונה 2, פרק 6: תאווה לעיניים

 "Women want to see themselves the way men see them"

הפרק השישי (ואחד המעניינים לטעמי) הוא פרק על נשיות ודימוי נשי, בעיקר כפי שהוא נתפס בעיני גברים, באמצעות המבט הגברי. המבט הנשי, לעומת זאת, מקבל תפקיד אחר לחלוטין.

כבר בפתיחת הפרק אנחנו רואים שלוש נשים, כל אחת מייצגת סוג אחר של נשיות: בטי, ג'ואן ופגי. את בטי אנחנו רואים קודם כל דרך המראה - שוט שמנבא לנו שהפרק כולו ידבר על הדימוי ולא על המציאות. כשבטי מתלבשת, היא בוחנת את עצמה היטב ובודקת שהכל במקום – היא אשה ייצוגית ומוקפדת. ג'ואן,  בעלת הבטחון העצמי, מחליקה לתוך שמלה בקלילות, מעיפה מבט קצר במראה ויוצאת החוצה – ברור לה שהיא נראית נפלא. פגי, לעומת זאת, נאבקת בפריט לבוש נשי פרקטי – הגרביונים שלה. היא בכלל לא עומדת מול המראה.

יום העבודה מתחיל, ואנחנו מתוודעים ללקוח חדש: פלייטקס, שמעוניינים לשנות כיוון קריאייטיבי ולמכור ללקוחות את הפנטזיה הסקסית – בדיוק כמו המתחרים, מיידנפורם, שעל שמם, ועל שם הגישה שהם מייצגים, נקרא הפרק. פגי מחזקת את מעמדה כאשה המעשית והמשעממת, שלא מתאימה לפנטזיה ולובשת את החזייה הנוחה יותר, של פלייטקס.

אנחנו מתוודעים לחייו הפרטיים של דאק – אשתו עזבה אותו, הוא במערכת יחסים מרוחקת עם ילדיו ויש לו כלב. לפי ההערות של אשתו לגבי מצבו בשעות אחר הצהריים, אנחנו מבינים שיש לו בעיית שתייה. לא לחינם יש מתח בין דון לדאק. דאק מאוד דומה לדון ומסמל את מה שיכול לקרות לו במחי גילוי בגידה אחד – גירושין, ילדים מנוכרים (שימו לב שלדאק יש בן ובת, בדיוק כמו לדון), כלב שהוא הביא לבית, ואלכוהוליזם – מצב שדון לא מאוד רחוק ממנו.

פגי ממשיכה בנסיונות להוכיח את עצמה ומציעה לפיט קופי לקלירסל. פיט, בלי להתבלבל, שולף את הסלוגן המועדף עליו ומעביר גם את השליטה הקריאייטיבית למקום בטוח, כלומר, לעצמו.

שיואו, התחתנתי עם גיבור מלחמה, מגניב. בטי ודון (צילום מהאתר הרשמי)

ביום הזכרון האמריקאי, הדרייפרים מגיעים למסיבה. בטי מנהלת שיחות חולין, בזמן שדון מדבר על עסקים. לפתע מגיע ארתור, הבחור משיעורי הרכיבה, ומוציא את בטי ממשבצת האשה הקטנה כשהוא מתייחס אליה כאל אשה, ולא כרעייה או אם. דון מביט בהם בחדשנות וקנאה ובסופו של דבר הילדים קופצים עליה בצעקות "אמא" ומחזירים אותה למקומה הראוי. בטי מאוכזבת, ארתור עוזב.

בארוחה, מתבקשים כל החיילים "גיבורי המלחמה" לעמוד. דון קם וזוכה, יחד עם השאר, למחיאות כפיים. הוא מתקשה לעמוד מול המבט הגאה של סאלי, שמוחאת כפיים במרץ. לא במקרה אנחנו רואים את המבט שלה ולא את של בובי – כאן מודגש ההבדל בין מבט גברי למבט נשי. בעוד בכל הפרק גברים מסתכלים על נשים כעל חפץ, רכוש, דמות שתלויה בהם, המבט הנשי שאותו מייצגת סאלי, הוא של הערצה.

הערב ממשיך באקט מובהק של צפייה בנשים – תצוגת אופנה של בגדי ים (אגב, אחד ההבדלים הבולטים בין שנות השישים לימינו מוצג כאן בדמות דוגמניות לא אנורקטיות בעליל). דון מחליט לקום וללכת "לעבודה". בטי לא ממש קונה את השקר, כנראה, ולכן מנסה למשוך את תשומת לבו של בעלה כשהיא קונה בגד ים בתצוגה ומתרוצצת איתו בבית, בזמן שהיא מכינה אוכל לילדים. דון מתחרפן מהמחשבה שהיא תסתובב ככה בבריכה מול מתבגרים צעירים ועשירים מבוגרים – הוא מנכס לעצמו בלבד את היכולת להביט בה כאשה, ולא בוטח בה. בטי לא עומדת על שלה, טוענת שלא חשבה על זה ככה ומתכסה מיד. היא ניסתה להפוך לאשה סקסית, והוחזרה בכח המבט הגברי לנישת עקרת הבית הצייתנית.

פיט ממשיך במבצע לדיכוי פגי, כשלמחרת החופשה הוא פונה אליה בשאלה "הספריות היו סגורות אתמול, מה עשית?" לאחר מכן הוא ממשיך לדבר איתה על מעלליו ביום החופשי שלו עד שפגי נאלצת לגרש אותו מהחדר – האם הוא מנסה להתקרב אליה?

רוג'ר מגיע אל דון ומנסה לגרום לו לצאת לצהריים עם דאק ולהסדיר את היחסים ביניהם. על הדרך, הוא מראה לנו מבט גברי שוביניסטי מהו, בדרך הישירה ביותר - מביט בג'יין ושואל "אשתך כבר ראתה את זה? עשה לי טובה ותן לי להיות שם כשזה קורה".

בישיבה אצל דון, מסתבר שפול הצליח לדחוף את עצמו לקמפיין של פלייטקס. כולם מתיישבים במשרד – הגברים בצד אחד, פגי בדיוק ממול וצמודה לדלת, כמעט נדחקת החוצה. מסתבר שהיא באמת נדחקה החוצה, כי בזמן בילוי גברי (כנראה בעת בהייה בנשים במועדון חשפנות) עלה הרעיון לקמפיין: כל אשה ניתן לסווג כג'קי קנדי או מרילין מונרו. צר עולמנו הגברים, לשתי נשים. התובנה הזו נשענת על משפט המפתח בפרק – נשים, לשיטתו של פול, רוצות לראות את עצמן כפי שגברים רואים אותן. אין להן שום חשיבות כשגבר לא מסתכל עליהן, כנראה. ולכן, הוא מסביר, חזיות נועדו בכלל להנאתם של גברים.

הדלת נפתחת ומופע הצפייה במזכירות מתחיל: זו ג'קי, זו מרילין. ג'ואן היא כמובן מרילין, או כפי שהם מסבירים, מרילין היא בעצם סוג של ג'ואן. כשפגי שואלת מי היא, קן עונה לה "גרטרוד שטיין". מבחינת הגברים איתם היא עובדת, פגי היא לא אשה, והם דואגים להזכיר לה את זה כל הזמן.

פגי מתחילה להתעצבן על דחיקתה החוצה, והולכת להתלונן בפני פרדי. הוא פוטר אותה בטפיחה על התחת ושולח אותה לכתוב לו "קופי מגרה". אבל היי, לפחות הוא מתייחס אליה כמו אשה. אחר כך, כשהיא מגלה על קיומם של אודישנים לקמפיין, היא מתרגזת שאף אחד לא אמר לה כלום, וקן מיתמם – "לא ידעתי שאת רוצה לבוא" ובסופו של דבר טורק בפנייה את הדלת. סופית, הוא מוציא אותה החוצה מהקמפיין שהיה אמור להיות שלה.

בובי בארט הורסת להרוס לדון את הפנטזיה שהיא מספקת לו, בכך שהיא מספרת לו שיש לה ילד וילדה. מבטי הוא לא מרוצה כשהיא מנסה להפוך מאמא למאהבת, מבובי הוא מתאכזב כשהיא עושה את ההפך הגמור.

פיט מוצא סוף סוף קרבן להשפעה: דוגמנית שהגיעה לאודישן והוא פוגש במעלית. הוא משכנע אותה שהוא חשוב מאוד בחברה (מה שניסה קודם על אחיו בארוחה המשפחתית, ולא כל כך הצליח). הדוגמנית מתלוננת שלא קיבלה את התפקיד ומספקת לנו תובנה על הפער שבין ייצוג ופנטזיה, למציאות: "הם מתאהבים בתמונה שלך ואז את באה והם מתאכזבים". פיט מצליח להשיג את הבחורה, על ידי – איך לא – מבט. "עצרי. תני לי להתבונן בך". בתמורה להבטחה הסמויה לעזור לה, הדוגמנית גומלת לפיט בנשיותה – לוקחת אותו אליה הביתה. אבל בבית היא גם משנה לרגע תפקיד ופוגעת בפנטזיה – אמא שלה גרה בבית ומפריעה לה, היא לא רק מאהבת, אלא גם בת.

פגי המיואשת פונה לעזרה אצל ג'ואן. הפנייה מגיעה דווקא ממקום מקצועי ("את יודעת איך המשרד הזה עובד") אבל מהר מאוד ג'ואן מסבירה לפגי שהמקצועי הוא בעצם אישי. "את במדינה שלהם, תלמדי לדבר את השפה". והשפה, לפי ג'ואן, היא שמי שרוצה שיתייחסו אליה ברצינות, צריכה להפסיק להתלבש כמו ילדה קטנה.

בפגישה עם פלייטקס, נחשף הקמפיין. דון מסביר שלנשים יש רגשות כלפי ג'קי ומרילין, מכיוון שלגברים יש. פגי יושבת בקצה השולחן, הנוכחות שלה סמלית בלבד ואין לה שום קשר למה שמתרחש בפגישה הזו. בסופו של דבר, הלקוח מחליט ללכת על בטוח ולא לשנות את המסר, אבל מתרשם מאוד מהקמפיין (מה שמוכיח שבסופו של דבר, הפנטזיה היא רק פנטזיה. היא לא מעשית). כדי לפצות על העבודה שנעשתה לחינם, כל הגברים קובעים פגישה במועדון חשפנות. פגי מקשיבה מרחוק לשיחה, שהיא כמובן לא חלק ממנה. אף אחד לא חושב אפילו לקבוע במקום שמתאים גם לה, או לכלול אותה בצוות.

דאק מגיע להשלמה עם מצבו. אשתו מתחתנת עם גבר אחר, הילדים שלו התבגרו ולא מתעניינים בו, כל מה שנשאר לו זה הכלב שהוא אמור לקחת אליו הביתה, בגלל האלרגיה של הבעל החדש. הוא כמעט ונכנע למשקה, אבל בסופו של דבר נוטש את הכלב בחוץ, ברחובות מנהטן במעשה סמלי של שחרור מחייו הישנים.

דון ובובי נפגשים שוב, ולמרות שדון מבקש ממנה לשתוק, היא דווקא מוצאת שזה נחמד לפטפט בזמן סקס. בסופו של דבר היא פולטת משהו לגבי המוניטין של דון, שבו היא כנראה דנה עם נשים אחרות, הוא מתעצבן, קושר אותה למיטה והולך. אמרתי לך להפסיק לדבר – סופית, בובי מנפצת את הפנטזיה והופכת ממאהבת לאמא שהיא גם אשה רכלנית ובעיקר מזכירה לדון את מה שהוא רוצה להדחיק – שהוא גבר בוגדני ששמו הולך לפניו.

מי את ומה עשית לילדה מהמשרד? פגי והגברים (צילום מהאתר הרשמי)

כשכולם נפגשים בערב במועדון החשפנות, פגי מוכיחה שהיא למדה את השפה ומופיעה בשמלה ובתסרוקת מושקעות להפליא, ולא דומה בכלל לילדה שמתרוצצת במשרד ומשחקת בקופירייטרית, אלא נראית נשית, והמבטים בהתאם. פתאום הלקוח מתייחס אליה ואפילו מושיב אותה על ברכיו. היא כמובן לא באמת נהנית, אבל משחקת את המשחק. פיט מתעצבן, כנראה בגלל התחושה שפגי תמיד תהיה סוג של רכוש פרטי שלו.

בבוקר, דון עומד מול המראה ומתגלח. סאלי ומגיעה וצופה בו. היא אומרת לו "אני לא אדבר" ובכך מבדילה את עצמה מבובי, שהדיבור שלה גרם לבעיות. באמצע הגילוח דון עוצר ומבקש ממנה לצאת. בפעם השנייה בפרק, סאלי נותנת בדון מבט שחושף בתוכו את השקרים של עצמו. בפעם הראשונה – היא מעריצה אותו כחייל גיבור, מה שהוא בהחלט לא היה, ובפעם השניה – כאבא למופת, מה שהוא כמובן לא. בשוט האחרון, אנחנו רואים את השתקפותו של דון במראה, פעמיים – רמז לזהותו הכפולה, או לשני השקרים שסאלי חושפת בו. אנחנו לא יכולים לראות את הפנים האמיתיות של דון, וכנראה שגם הוא לא באמת יכול. 

נקודות למחשבה:

-          - פיט שוב מקדים את זמנו – הוא מציע להביא כלב למשרד כדי לתת תחושת נינוחות וידידותיות. דאק לא חושב שזה רעיון טוב. היום הרבה יותר קל למצוא כלב במשרדים שמעוניינים להציג את עצמם כצעירים ומגניבים.

-         -  בסצנה שבה דון מגיע הביתה אחרי שבובי דוחה את הפגישה איתו, אנחנו רואים שעל המקרר יש שקית של UTZ  - המוצר שג'ימי בארט מפרסם – כמעין אזהרה כלפי דון.

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

-          - בהמשך למשפט של רוג'ר על ג'יין - דווקא בטי היא לא זו שצריכה לדאוג לגביה, אלא מונה, אשתו של רוג'ר, שיתחתן איתה.

-         -  ג'ואן היא זו שלוקחת את המוות של מרילין מונרו הכי קשה. היא מזדהה איתה ומרגישה קשורה אליה.