עונה 5, פרק 13: משהו רקוב

"His life with this family was like a temporary bandage on a permanent wound"

העונה החמישית מגיעה לסיומה, ולמרות שלא מדובר בפרק דרמטי כמו השניים שקדמו לו, הוא מסכם את מצבן של הדמויות, והמצב עגום. כמו שפיט מתאר במדויק בציטוט שלמעלה, כולן מנסות לרפא את הבעיות הגדולות שלהן בדרך לא נכונה, לא מספיקה. והבעיה של כולם היא אותה הבעיה: בדידות. גם כשנדמה שיש מישהו לצדן, הדמויות לא מצליחות להשען זו על זו. 

דון סובל משן כואבת, אבל ברור שזו לא הבעיה האמיתית שלו, במיוחד כשהוא רואה את אחיו המת, אדם, נכנס למעלית. הבעיה האמיתית של דון היא ייסורי המצפון, שהתעוררו מחדש עם התאבדותו, באותה דרך ממש, של ליין פרייס. דון, כצפוי, לא מטפל בבעיה אלא בטוח שהיא תעבור לבד. כנראה שהוא בטוח ששתי הבעיות יעברו לבד.  

מי שמנסה להתמודד עם בעיות משל עצמה, היא מייגן, שמתקשה לקבל תפקידים ומסתירה את הדחיות שלה מדון. מארי, אמא שלה, שנמצאת בביקור, לא מעודדת אותה להצליח אלא חושבת שהיא לא מספיק טובה וצריכה להסתפק במה שיש לה (בית יפה, ובעל שנותן לה את כל מה שהיא רוצה "למרות שאת לא מעניקה לו משפחה"). מייגן פונה לפתרון השפל ביותר, ולא רק שהיא בוגדת בחברתה אמילי, אלא מבקשת להשיג תפקיד בפרסומת דרך דון, שמתקשה לשתף פעולה עם הרעיון. "את רוצה להיות תגלית של מישהו, לא אשתו של מישהו", הוא אומר לה. היא בטוחה שהוא מנסה לחבל בנסיונות שלה להצליח במשחק, כי הוא לא מעוניין לתת לה את החופש לעשות מה שהיא רוצה. ויכול מאוד להיות שהיא צודקת, אבל התפקיד הזה, בפרסומת הזו ובדרך הזו, זה לא הפתרון למצבה של מייגן. זה לא מה שהיא רוצה באמת. היא פועלת מתוך פחד.

במשרדים, מתחילים לדבר על מעבר למשרדים חדשים. המצב הכלכלי טוב מאי פעם והאדם היחיד שמתנגד להוצאות, ליין, כבר איננו. ג'ואן מרגישה חובה למלא את מקומו בנושא אבל מגלה שקשה להזהר כשבכל יום החברה מרוויחה יותר ויותר כסף. כספי הביטוח ממותו של ליין מגיעים, והיא מייסרת את עצמה בשאלה מדוע הוא התאבד, ומה היא יכלה לעשות כדי למנוע זאת. "הייתי צריכה לתת לו את מה שהוא רצה", היא אומרת. ג'ואן לא מבינה שזה לא הפתרון הנכון – לא למצבו ובטח לא למצבה שלה. הבעיה של ליין הייתה עמוקה יותר מהדחייה שלה כלפיו, והבעיה שלה רצינית הרבה יותר מעוד משהו שאפשר לפתור באמצעות מין. אם כבר, הפתרונות האלה הם הבעיה שלה.

דון הולך אל רבקה, אלמנתו של ליין, ומחזיר לה את הכסף שהוא נתן לחברה – 50,000 דולר. היא מאשימה אותו בכך שנתן לליין להתמלא בשאיפות, מה שכנראה היה אסור לו לעשות, לדעתה. רבקה מראה לו את תמונתה של דולורס שמצאה בארנק שלו - היא רואה רק בגידה, היא לא מבינה שהוא פשוט הרגיש בודד. הכסף לא עוזר לה, זה ברור. "אל תחשוב שעזרת למישהו מלבד עצמך", היא אומרת לו כשהוא יוצא מהבית. למרות שדון טוען שזה סכום משמעותי, ודאי שזה כבר לא מה שיפתור את הבעיות של ליין, או של רבקה.

כסף לא פותר מוות, או בדידות. דון ורבקה (צילום מהאתר הרשמי)

כשדון מבין שכאב השיניים לא הולך לעבור מעצמו, וגם הוזה את אדם בפעם השנייה, יושב במשרד, הוא הולך לרופא השיניים שעוקר לו את השן. בזמן שהוא מורדם, דון רואה שוב את אחיו המת, שפוסק "אתה במצב גרוע, דיק. זו לא השן שלך שרקובה". דון מתחנן בפני אדם שלא יעזוב אותו. 

אחרי הביקור אצל רופא השיניים, דון הולך לקולנוע ופוגש שם את פגי. את הרעיון ללכת לסרט כדי "להפטר מקורי העכביש" היצירתיים שלה, היא למדה ממנו, כמובן. פגי ודון מאושרים לראות אחד את השני ודון שמח שהיא מצליחה. "זה מה שקורה כשאתה עוזר למישהו", הוא אומר. "הוא מצליח וממשיך הלאה". דון טיפח את פגי והיא הלכה ממנו, וזה מסביר את חוסר הרצון שלו לעזור למייגן. הוא לא רוצה להשאר לבד. במשרד, הוא צופה במבחן שלה ומחייך. דון מבין שהוא חייב לתת למייגן את מה שהיא רוצה. הבחירה היא בין אשה שלא תשאר לצדו תמיד, אבל תהיה מאושרת, לבין אשה משועממת שמחכה לו בבית, שיכורה, אחרי שויתרה על חלומותיה. כבר הייתה לו אחת כזו פעם וזה לא באמת עבד. 

הקשר בין פיט לבת' מתחדש. הפעם היא זו שמבקשת לראות אותו. כמו השן הכואבת של דון, גם בת' נמצאת שם כדי להראות את הבעיה האמיתית של פיט. היא עצובה לאחרונה והפתרון שנמצא למצבה הוא טיפול בהלם חשמלי. מחיקה של כל הזכרונות, במקום להתמודד איתם. אחרי המפגש האחרון שלהם יחד, פיט מגיע לבקר את בת' בבית החולים והיא לא זוכרת אותו. הוא מספר לה שבא לפגוש חבר, מישהו שנכנס לקשר עם אשה נשואה, וחשב שזה יגרום לו להרגיש טוב עם חייו. אבל במקום לשפר את מצבו, הרומן גרם לו לשברון לב. הוא הבין שאין לו שום דבר טוב, ושחייו עם משפחתו היו "חבישה זמנית לפצע קבוע". פיט מבין שיחסיו עם בת' הם לא הפתרון האמיתי, ושחייו עם טרודי הם לא האושר האמיתי. הוא אומלל, הוא בודד והוא מחפש פתרונות זמניים שלא עוזרים לו. בדיוק כמו כל השאר.

בסוף היום, ברכבת, הוא לא מתאפק ומתעמת עם הווארד על שהתעלל בבת'. הווארד מבין שזה פיט ששכב עם בת' ומכה אותו. פיט לא מסתפק במריבה עם הווארד ומצליח להסתבך גם עם עובד הרכבת, ומגיע הביתה חבול ומדוכא. טרודי חושבת שעבר עוד תאונת דרכים ומחליטה שהוא יכול לקבל את הדירה שרצה בעיר. זה הפתרון שהוא רצה, כשעוד חשב שיעזור. אבל פיט כבר מבין שעם כל החופש שיקבל עם הדירה הזו, הבעיה שלו גדולה יותר. 

אחרי יום שלם של צלצולים וניתוקים, רוג'ר מצליח לדבר עם מארי בטלפון ולבקש להפגש איתה ל"שיחה". הכוונות של רוג'ר הן ליותר משיחה, ואפילו יותר ממין – הוא רוצה שהיא תיקח איתו LSD. "אני צריך לקחת את זה שוב כדי להעריך את המקום הזה". הוא לא יודע להתמודד עם העולם, הוא נסער ממותו של ליין, והוא מחפש פתרון בבריחה, אבל מפחד, כמו כולם, להיות לבד. 

הצלחה גדולה. בדידות גדולה יותר. השותפים. (צילום מהאתר הרשמי)

כל השותפים עולים לבדוק את הקומה החדשה. "יהיה לי נוף כמו שלך, דון" אומר פיט. הוא עדיין לא מוותר על השאיפה להיות דומה לו, למרות שברור ששניהם נמצאים במצב לא טוב ושלאף אחד אין מה לקנא בשני. כל השותפים עומדים בשורה אחת, בשוט נהדר וסימטרי וצופים החוצה, כל אחד מול חלון, לבד. נראה שהחברה עומדת להפוך להצלחה מסחררת, אבל באיזה מחיר? 

על סט הפרסומת, מייגן, שקיבלה את התפקיד, אומרת לדון שהיא אוהבת אותו. מיד לאחר מכן היא נקראת לאיפור, בשם נעוריה, "מיס קאלווה". דון נוטש את הסט אל החושך, כשמייגן נשארת מאחור, באור. הוא עזר לה וכעת הוא משחרר אותה לדרכה. אדם עזב, פגי עזבה, ועכשיו גם מייגן.

בסיומו של הפרק, כולם נמצאים לבד, כל אחד לעצמו, כמו שרוג'ר אמר כבר מזמן. דון בבר, פגי במלון, רוג'ר בחדרו, כנראה על LSD, פיט בבית, מקשיב למוזיקה. היחידים שלא נמצאים לבד הם הכלבים בחלונה של פגי. בחורה ניגשת אל דון ושואלת שאלה שמסכמת את העונה כולה. "אתה לבד?" 

נקודות למחשבה:

- בת': "ידעתי שתגיע". פיט: "כי אני פתטי". למרות שהוא הצטייר כנבל לאורך כל העונה, פיט מתגלה כאומלל ועצוב, או בקיצור - רק בן אדם.

- פגי מתלבשת שונה, מבוגר מדי ולא מתאים לה, ומתעקשת שהיא לא מעשנת. היא השתנתה, אבל בסופו של דבר עם דון, היא מרגישה בבית וקרובה מאוד להודות שהיא מתגעגעת. קשה להאמין שטוב לה באמת בתפקידה החדש. אולי גם היא מצאה פתרון זמני לבעיה גדולה יותר.

- עד שמתגלה שרוג'ר הוא המנתק הסדרתי, קל לחשוב שאולי דון לא הוזה ואדם עדיין בחיים ומנסה למצוא אותו. או לפחות ככה לי זה נראה.

- קופר שואל בישיבה: "מצאת לי משרד?" - גם הוא חושב שזה הדבר היחיד שחסר לו, ולא עוצר לחשוב בשביל מה בכלל הוא צריך משרד. איזה תועלת יש בו?

אין עתידות, יש שאלות

האם פגי תחזור? מה יעלה בגורל קריירת המשחק של מייגן? האם פיט יקבל אומץ ויעזוב את הבית, או שימשיך להדרדר לתהומות של אומללות? כמה נזכה לראות את בטי בעונה הבאה? והאם, לכל הרוחות, דון באמת בגד במייגן? נשאר רק לחכות לעונה הבאה.

  

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז

 

עונה 1, פרק 11: אמנות ההדחקה

"you are your own worst enemy"

קיץ אינדיאני מגיע למנהטן באוקטובר 1960. ובדיוק כמו החורף שמתחזה למשהו אחר, כך גם הדמויות מביאות לשיא את כל העמדות הפנים וההדחקות שלהן, בפרק ה – 11 בעונה.

בפתיחת הפרק, אדם ויטמן מבקש לשלוח חבילה לאחיו, דון. לאחר שהוא משלם עליה (הרבה יותר מהמבוקש), הוא פורש את הכסף שדון נתן לו, בצירוף פתק למי שימצא אותו, ומתאבד בתלייה. הסצנה הזו לא קשורה, כביכול, לשאר ההתרחשויות בפרק, אבל כמובן שהיא לא תלושה מהעלילה ומקבלת את המשמעות הגדולה שלה בסוף הפרק, ועוד נשוב אליה.

דון נכנס למשרדו בבוקר ומודיע ש"מישהו צריך להגיד לשמש שעכשיו כבר אוקטובר", החורף הוא הראשון שמדחיק את מצבו, אבל לא האחרון. בישיבה במשרד, מתפתח דיון במוצר חדש – מכשיר הרזייה לנשים. כדי להבין מה בדיוק הדבר הזה עושה, כדאי לדאוג לנסיינית בשטח, רצוי אחת שלא ממש אכפת להעליב. ומי טובה יותר לתפקיד מפגי, שגם עשתה אחלה עבודה בקמפיין לליפסטיק, וגם, איך לומר, יכולה להרשות לעצמה להוריד כמה קילוגרמים. פגי מקבלת את המשימה, עם הבטחה שהיא לא מקבלת את התקציב אלא רק עוזרת. אבל היא דווקא הופכת את הבדיחה הקטנה על חשבונה לקרש קפיצה. 

כן, זה נראה אטרקטיבי. פגי (צילום מהאתר הרשמי)

בבית, פגי בוחנת את המכשיר, ומגלה בו תועלת חדשה שהיא קצת מתקשה לחלוק עם דון. הדרך היחידה שבה דון מצליח לחלץ ממנה את המידע, היא כשהוא אומר לה שנכשלה במשימה. פגי מעדיפה להיות נבוכה ולספר על תכונותיו המענגות של המכשיר לגבר, מאשר להיחשב לכשלון בעיניו. היא מוכיחה את עצמה וזוכה להמשיך ולעבוד על המוצר, ואף מקבלת מדון את העצה הטובה ביותר לכל מי שעוסק ברעיונות: תחשבי על זה לעומק, אחר כך תשכחי מזה והרעיון פשוט יצוץ. 

אז החורף מעמיד פני קיץ, ומכשיר חשמלי מסתיר את זהותו האמיתית במסווה של עזר הרזייה תמים. מי יכול להאשים אותם כשבסביבה אין אף אחד שמתנהג בהתאם למי שהוא באמת.

דון, בעל הזהות הכפולה והבעייתית כשלעצמה, מבלה את הלילה עם רייצ'ל ולא טורח לחזור לאשתו וילדיו, וגורם לה לפקפק במציאות ולחיות בפנטזיה שבה הם יכולים להיות זוג, בלי עניין הנישואין הפעוט ההוא. כשעוגיית המזל שהיא אוכלת מבשרת לה ש"את האויב הגדול ביותר של עצמך" היא לא מבינה שהיא בחברה טובה, ושכמו שאר הנשים בחייו של דון, גם היא מתחילה להבין את אמנות ההדחקה שתהרוס אותה. בטי, לעומת זאת, כמעט ונכנעת לבגידה עם מוכר מזגנים מזדמן (שגם הוא, אגב, מעמיד פנים שהוא רק רוצה כוס מים, כדי להכנס לבית ולהתחיל בעבודה). אחרי שדון מתעצבן עליה שהכניסה אותו הביתה, ומספרת לעצמה ולפרנסין סיפור על הבעל המגונן שלה כדי להדחיק את המצב האמיתי, היא מסתפקת בהעמדת פנים בסגנון עקרת הבית הנואשת – פנטזיה פרועה שנעזרת בשירותי הסחיטה של מכונת הכביסה שלה (מה שגורם לך לחשוב שלמרות משקלה, גם לה לא היה מזיק "מכשיר הרזייה" בבית).

ולמרות שאנחנו בשנות השישים, לא רק הנשים והחפצים האחרים סובלים מהבעיה. גם רוג'ר, למשל, נחוש בדעתו להראות שהוא בעצם בריא ושלם, מול חבורת לקוחות שנחושים בדעתם להראות שסיגריות זה מוצר בלתי מזיק, ולא משנה כמה תביעות הם יחטפו על הראש. אז רוג'ר, קופר ודון מתכוננים להצגה הגדולה,  ואפילו טורחים לדאוג לג'ואן שתכניס לו קצת צבע לפנים באמצעות קסמי האיפור שלה. אבל בישיבה עצמה, בסופו של דבר, בדיוק בשנייה שרוג'ר מדליק סיגריה, מגיע התקף לב מספר שתיים. הסצנה מפוצצת את האמת בפרצופם של כל הנוגעים בדבר ולא משאירה מקום לספק. אבל כמקובל במשרדי פרסום, גם מנגנוני ההתעלמות עובדים שעות נוספות. כשמוציאים אותו מהמשרד באמבולנס, מונה אשתו מתעצבנת על קופר, בעוד ג'ואן, המאהבת שרק לפני כמה דקות שמעה מחמאות בסגנון רוג'ר, והצליחה להתגבר עליהן וללכת ממנו, מתקשה מאוד להלחם בעצמה וברצון שלה להיות איתו. 

 יכול להיות שסיגריה אחרי התקף לב זה רעיון רע? רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

להעמדת הפנים הברורה ביותר, וכנראה גם העצובה ביותר בפרק, אחראית פגי. בדייט הראשון, וגם האחרון שלה, עם בחור בשם קארל שאמא שלה מנסה לשדך לה. היא מנסה להציג את עצמה כבחורה מתוחכמת ממנהטן, מעשנת ("כל הזמן. אצלי בעבודה זה ממש חובה"), שותה משקה שאין לה מושג מהו ומדגישה שוב ושוב באיזה מקום נפלא היא עובדת, ושהפרסומת שלה מוצגת במגזינים, לא מהסוג שהוא קורא, כמובן, רק כאלה שעוסקים באופנה עילית. היא מזלזלת בעבודתו כנהג משאית אבל נעלבת כשהוא אומר שפרסום לא משפיע עליו. קארל, שלא מגיע מעולם השקרים והמשחקים, אומר לה את האמת בפרצוף – את לא כמו הבנות ההן. היא מתעצבנת והולכת, לא לפני שהיא מודיעה לו שהיא מרחמת עליו, ושהאנשים ממנהטן טובים מהם. היא באמת מנסה להאמין בהעמדות הפנים שבתוכן היא חיה.

אבל כדי שפגי תגיע למעמד שאותו היא מבקשת לעצמה, היא צריכה עוד ללמוד איך להשתלב בעולם שכולו נשלט על ידי גברים, והם לא נותנים לה לשכוח את זה ולו לרגע. כשהיא מגיעה לתת את הפרזנטציה שלה ולא מקבלת כסא לשבת עליו, זה לא מקרי, כמובן. הכסאות נועדו לגברים סביב השולחן, וחלילה לה להרגיש אחת מהם. היא תעמוד. כשהיא מתארת את המוצר החדש, דון מגדיר אותו כ"מעניק הנאה כמו גבר, בלי הגבר". כשהם מחליטים שהיא עושה עבודה טובה, הם מקפידים להתעלם מהנשיות שלה ולהתייחס אליה כמו גבר – צוחקים על הנשים שלהם מולה, קן קורא לה "פגס" וכשהיא מבקשת העלאה בשכר, דון עונה לה "הצגת כמו גבר, תתנהגי כמו אחד". פגי לא מוחה, משחקת את המשחק ונוקבת בסכום. 

דון הולך הביתה ומספר לאשתו את החדשות. היא מתלהבת אבל לא מעזה לנשק אותו עד שהיא מתנצלת על שהכניסה את הגבר הזר הביתה. כמובן שבכך היא מתייסרת על הפנטזיה שלה ועל כך שהעזה לחשוב על בגידה בבעלה. באותו זמן, פיט שטוף הקנאה נכנס למשרד של דון ומרגיש בנוח בכסא. הדוור, שחושב שפיט הוא דון, משאיר חבילה על השולחן, ופיט לוקח אותה איתו הביתה – מה שמחזיר אותנו לסצנה הראשונה בפרק. אדם, שהכנות הכניעה אותו ,שלא יכל להסתפק בדמי השתיקה שלו ושהתאבד כי לא יכל לשאת יותר את ההצגה של אחיו, הוא זה ששלח את החבילה, שמכילה מן הסתם "חומר מפליל" שיסבך את דון, ויצטרך לעמת אותו שוב עם ההדחקה הגדולה של חייו. 

פגי בוחנת את עצמה במראה, נכנסת למיטה ולוקחת את המכשיר. האם היא מרגישה שמנה, או אולי בודדה? אולי גם שניהם יחד, אין לדעת.  

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה1:

ההדחקה הגדולה ביותר היא כמובן של פגי, שמתעסקת במראה, בהשמנה ובנשיות בפרק הזה, בלי להכיר בעובדה שהיא בהריון. ככל שפגי הופכת ל"אחד מהגברים" היא גם נהיית יותר ויותר אשה – ההריון שלה מתקדם. לא במקרה היא יולדת ביום שבו היא הופכת לקופירייטרית מן המניין.

עונה 3:

הפרק הזה הוא עוד שלב בהתרופפות החלום המושלם של בטי. אם בתחילת העונה היא לא העזה להעלות על דעתה אפשרות של משפחה פחות ממושלמת, ונרתעה ממחשבה על גירושין (הלן), עכשיו היא כבר מרשה לעצמה לחלום על גבר אחר, בעונה השנייה היא כבר תגשים את הפנטזיה ובעונה השלישית כבר תעשה את הדבר שחששה ממנו כל כך, ותפרק את הנישואין.

 

עונה 1, פרק 9: נערה עובדת

"She wanted me to be beautiful so I could find a man, there's nothing wrong with that. But then what?"

פרק 9 בעונה נקרא "Shoot", גם ירייה וגם צילום. הפרק מקשר בין שתי המילים, דרך הסיפור של בטי.

העלילה סובבת סביב עבודה וקריירה, במסגרת ההיררכיה אליה הורגלנו. הגברים משחקים במגרש של הגדולים – חברה גדולה יותר רודפת אחריך (דון), החובה למצוא פתרון יצירתי לבעיה רצינית (פיט והארי), בעוד הנשים הן, כרגיל, כלי משחק בידי הגברים. הבעיות שלהן נעות בין השמנה שגורמת לעובדים לצחוק עלייך (פגי) לבין הצעת עבודה שכל מטרתה היא להשיג את בעלך (בטי). 

הפרק מוקף בסיפור קטן וסמלי הפרוש על פני שלוש סצנות – בהתחלה, באמצע ובסוף, ובו השכן של משפחת דרייפר משחרר את היונים שלו לעוף, ומחזיר אותן אליו.

בפתיחה הציורית והמושלמת למראה, בטי מטפלת בגינה, בעוד ילדיה משחקים עם הכלבה. השכן משחרר את היונים לעוף וסאלי מתרגשת. הוא מנפנף לשלום. חיוכים ואידיליה. הציפורים עפות לחופשי אבל חוזרות הביתה אל בעליהן.

אחרי ההקדמה הזו, מתקיים מפגש בין דון לבין ג'ים הובארט ממקאן אריקסון, בהפסקה בתאטרון. הובארט מספר לדון שמקאן קיבלו את התקציב הישראלי (ככה פותחים שיחת שכנוע: אנחנו מקבלים את מה שאתה רוצה) ומצהיר שהוא מעוניין בו כעובד,מה שאמור להיות התקדמות בשביל דון, להגיע לחברה גדולה ומלאה יתרונות.

כשהוא נשאר איתה לבד, ג'ים עובר להתחנף גם אל בטי. בחורה יפה כמותה, שנראית כמו גרייס קלי, עם נסיון בתחום, ודאי הייתה רוצה לדגמן לקמפיין של קוקה קולה (על הדרך, הוא שולף "במקרה" לקוח ענק). כשהם חוזרים הביתה, בטי מספרת על כך לדון בתמימות ("הוא אמר משהו על גרייס קלי וקוקה קולה") ואז פוצחת במסע שכנוע, בעיקר עצמי, כדי להסביר למה היא ראויה לתפקיד, ולצאת מהשעמום הביתי שהיא חיה בו. 

היא מספרת לכולם שהיא דגמנה בעבר, ממשיכה בסיפורי העבר ומגיעה לאמא שלה, שדוגמנות הייתה בעיניה כמו זנות. כשהדוקטור סוף סוף פותח את פיו, הוא קובע שהיא כועסת על אמה. בטי מתעצבנת – אתה לא מקשיב לי. האמת היא שבטי היא זו שלא מקשיבה לעצמה. אמא שלה מתה, אבל עדיין רודפת אותה. היא רצתה שאני אשיג גבר, אין בכך שום דבר רע. אבל בסופו של דבר, בטי מודה שהיא רוצה יותר מהחיים.

ובינתיים, שגרת העבודה נמשכת. בחדר הישיבות הגברים צופים בתשדיר בחירות בכיכובה של ג'קי קנדי, הפונה אל קהל הבוחרים בספרדית. מתחיל וויכוח לגבי השאלה האם לניקסון יש נצחון בטוח מול קנדי, ואיך סטרלינג קופר אמורים לקדם את הקמפיין שלו. סאל, כרגיל, מספק את הזווית הנשית: כולן הרי ישנאו את הגברת קנדי עכשיו, היא כמו האחות היפה יותר שתפסה גבר מוצלח, ועוד הולכת לגור בבית הלבן. אפילו אני מקנא.

שמלה של ג'ואן לא הופכת אותך לג'ואן. פגי והגברים (צילום מהאתר הרשמי)

כשדון מגיע הביתה, כדרך אגב משתחררת עוד הצהרה על נשים בעבודה. הסיבה שהוא לא קיבל את ההודעה מבטי היא, שה"בחורה" (פגי) קיבלה קצת יותר עבודה ועכשיו דעתה מוסחת. בטי מספרת לדון על הרצון שלה לחזור לדגמן. רק לכמה ימים, היא אומרת, ועדיין יהיה אוכל בבית. דון לא מפרגן, חלילה, אבל מבין שאי אפשר להלחם בה. 

לא בטוח שבטי הייתה ממהרת לרצות לעבוד, אם היא הייתה נראית כמו פגי. הבחורה האומללה קורעת את החצאית כשהיא מתכופפת, ומקבלת נזיפה מג'ואן על הגזרה שלה. וזו רק ההתחלה. בעוד פיט, קן, פול והארי דנים בעזיבה האפשרית של דון (פיט כמובן בעד), פגי עוברת במשרד, לבושה בשמלה שהשאילה לה ג'ואן, שלא ממש מתאימה לה. הרכילויות עוברות מדון לפגי, וכשפול אומר שחבל שהיא נהרסה לפני שמישהו הספיק "ליהנות מפירותיה", פיט, שדווקא נהנה מהפירות, מחליט שנמאס לו וקם.

אחרי שנים שלא הייתה בעניינים, בטי מגיעה לאודישן בשמלה ענקית, מפוארת ולא מעודכנת. בבית, היא מתבשרת בשיחת טלפון שקיבלה את העבודה, בזמן שדון צופה בפרסומת בטלוויזיה, שמיועדת לעקרות בית. לרגע נראה שיש חילופי תפקידים בין בני הזוג, אבל בטי ממהרת לפצות את דון על הפשע הנורא שהיא עומדת לבצע, באמצעות כוח השכנוע הכי טוב שלה – מין.

אל תראי אותי ככה, לא נולדתי עקרת בית. בטי ופרנסין (צילום מהאתר הרשמי)

בטי מעמידה פני אמא מאושרת בפרסומת לקוקה קולה, ובינתיים הילדים האמיתיים שלה מנצלים את העובדה שהמטפלת ישנה כדי להשתולל בבית, וכאן מגיע חלק ב' בסיפור היונים:

הילדים יוצאים החוצה, בלי המטפלת הרדומה, וכשהשכן שוב משחרר את היונים שלו לחופשי, פולי הכלבה תוקפת אחת מהם. סאלי צורחת והשכן מאיים להרוג את הכלבה. בחלק הראשון ראינו שמי שפורש כנפיים ועף חוזר בסוף, עכשיו אנחנו יודעים שיש גם קשיים שיפגעו בו בדרך.

פגי מחזירה לג'ואן את השמלה, ג'ואן מציעה לה לשמור אותה. השמלה היא סמל למה שג'ואן מייצגת – הבחורה הסקסית שכולם רודפים אחריה. את לא רוצה להצליח כאן? היא שואלת. הכתיבה זה מה שמעניין אותך? חשבתי שאת רוצה להתקרב לפול – כלומר, למה שפגי תרצה לפתח קריירה ולא להשיג גבר, כמו אשה נורמלית? פגי דוחה את השמלה, ואת הרעיון שג'ואן מציעה באמצעותה. ואם הנזיפות של ג'ואן לא מספיקות, הגברים ממשיכים לרכל על משקלה של פגי, וקן מכנה אותה "לובסטר" (כל הבשר נמצא בזנב...) – כינוי שגורם לפיט להתעצבן ולהכות אותו. לא הייתי ממהרת לחשוב שפיט מגלה רגישות, כמו שהוא כנראה לא רוצה לחשוב על עצמו כאחד שנוהג לשכב עם שמנות.

בטי מתבשרת על "שינוי סגנון", שמאלץ את החברה לשחרר אותה, אבל בבית מציגה את העניין כאילו היא זו שבחרה שלא לעבוד יותר. היא כל כך תמימה ולא מבינה שהייתה רק כלי משחק כדי להביא את דון למקאן. דון, שדווקא מבין את העניין, משכנע אותה שהעבודה שבה היא הכי טובה, היא האמהות (למרות שראינו בפרקים הקודמים, שהבחורה לא מצטיינת בכך). בבוקר היא מכינה אוכל לילדים שלה, מטפלת בכביסה ונראית כמו עקרת בית מאושרת. 

בחלק ג' של סיפור היונים, היא יוצאת החוצה ויורה בהן. גם כי היא מנסה להכנס לתפקיד האמא הטובה, שלא מתעסקים עם הילדים שלה, ובעיקר כדי להרוג גם אצלה את רעיון היציאה לחופשי. אין סיבה לעוף אם ממילא תיפגע ותחזור הביתה.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 1:

כשג'ואן רואה את פגי עם סוודר קשור סביב המותניים, להסתיר את הקרע, היא שואלת אותה:

"are you having one of those days?"

פגי לא נראית מוטרדת לשנייה מהעובדה ש"אחד הימים האלה" לא הגיע כבר די הרבה זמן, וגם לא מהעובדה שהיא הולכת ומשמינה. הו, ההדחקה.