"It's
been a gift to me, to know when to move on"
פרק אחד לפני סיום הסדרה, וארבע דמויות עוברות מהפך רציני, מתוך
סיטואציה שנכפית עליהם ומתוך מעין התבגרות, הבנה והשלמה לגבי הדבר הנכון שיש לעשות.
אצל חלקם זו גאולה של ממש, ופתח לעתיד טוב יותר, אצל חלקם הדרך לעולם שכולו אי
ודאות.
תחילת הפרק וסופו מכילים בתוכם סימטריה של שתי סצנות הפוכות למדי בכל
צד. בפתיחה אנחנו לומדים שדון עדיין מתמודד כל הזמן עם הסוד הגדול שהוא סוחב איתו,
ושהוא שיפר את יחסיו עם סאלי (זה הדבר האחד שכנראה עדיין נשאר לו, כי מהר מאוד
מבינים שגם את מקאן הוא עזב, וטוב שכך). סאלי עומדת לנסוע לספרד, והחליטה לוותר על
משחק ההוקי, שעל הציוד שלו דון שילם לא מעט. "אין לך מושג לגבי כסף",
הוא אומר לה. היא מצטיירת בסצנה הזו כמו ילדה מפונקת. גם המצב שלו וגם זה שלה,
יגיעו להפך המוחלט שלהם בסיום הפרק.
אבל לפני הדברים החשובים באמת, נתחיל בפיט.
פיט מוצא את עצמו מגיע לריאיון עבודה במסווה של פגישה שאינה קשורה
אליו בכלל. דאק למעשה כופה עליו את הריאיון הזה, והוא הופך להיות מועמד בטוח
לעבודה בחברת תעופה יוקרתית במיוחד. בהתחלה הוא מגיב כמו פיט הטיפוסי ולא רוצה
לשמוע כלום. הוא מעוניין בעבודה הקיימת שלו, בכסף שהוא אמור לקבל ובטח שלא מוכן
להעמיד פנים שיש לו אישה ומשפחה, בשביל עבודה שהוא לא רוצה. אבל דאק לא מוותר.
העלילה של פיט נעה בין פגישות העבודה הללו, לבין חיי המשפחה שלו. מאז
פרשת בית הספר, נראה שיחסו לתמי ולטרודי השתנה והוא ממלא את חובותיו כאב, ואפילו
נהנה מכך, ושומר על יחסים טובים עם אשתו לשעבר. עד כדי כך, שהוא גם מעז לבקש ממנה
לבוא איתו לפגישה ולהעמיד פנים שהם זוג. בשלב מסוים, נראה שפיט אפילו כמה לחזור
לחיי המשפחה הישנים, שבהם כל כך זלזל, כשהוא יושב באמצע הלילה לאכול פאי במטבח,
במקום לחזור לדירה שלו.
 |
| הפעם זה אמיתי, כנראה. טרודי ופיט (צילום מסך) |
כשההצעה מתחילה להיות רצינית, ופיט מבין כמה כסף וכח ממתינים לו במשרה
החדשה, הוא מנסה לברר עד כמה שווה לו לקחת את הסיכון, כשהוא פוגש את אחיו, שמסתבר
שגם הוא נהנה לעסוק בבגידות באשתו. "אני חושב שזה מרגיש טוב ואחר כך זה
לא", פיט אומר ברגע של כנות. זו הפעם
הראשונה שאנחנו רואים שהוא באמת מצטער על מה שעולל לטרודי.
באופן מאוד לא מפתיע, בהמשך לאירועי הפרק ומה שקדם לו, פיט עושה את
הבלתי ייאמן – הוא מתבגר. הוא מבין שנוצרה עבורו הזדמנות חד פעמית ומדהימה להתחיל
מחדש, במקום אחר, בעבודה אחרת, להיות אדם אחר. הוא יכל לקחת את עצמו מניו יורק
ולהתחיל הכל לבד, כמו שעשה בלוס אנג'לס, אבל מסתבר שזה לא מה שהוא רוצה. הוא מגיע
אל טרודי באמצע הלילה ומבקש ממנה להיות אשתו בשנית. הפעם, זה מרגיש ונראה אמיתי.
על בטי נכפה הגורל הקשה מבין כולם. היא מגלה שהיא חולה מאוד, ושכנראה
תמות תוך מספר חודשים. באופן צפוי מאוד, הנרי מגיב בכעס ומנסה לפתור את הבעיות דרך
המעמד והקשרים שלו, ואחר כך מנסה לשכנע את בטי לקבל טיפול דרך סאלי. הסצנה הזו
מיוחדת מכיוון ששניהם יושבים על המיטה בחדרה של סאלי בפנימייה, וכשהיא מקבלת את
הבשורה היא עצובה וכועסת – אבל רק בתחילת העונה ממש, סאלי ישבה באותה נקודה באותו
חדר ואמרה "I'd stay
here until 1975 if I could get Betty in the ground".
אבל באופן הלא צפוי בכלל, ובניגוד גמור לסאלי והנרי, דווקא כאן בטי
מגלה בגרות נפשית מדהימה. במקום ליילל על מר גורלה (מה שאגב, לגיטימי לחלוטין
במצבה), היא מחליטה לקבל את הגזירה בהשלמה, לא להלחם ולהתייסר עוד יותר, ומה שהכי
מדהים הוא, שכנראה בפעם הראשונה – היא חושבת על טובת הילדים שלה. היא ראתה את אמא
שלה גוססת והיא לא רוצה שהם יחוו את אותו הדבר. מי היה מאמין.
 |
| הנרי נלחם, בטי מבינה שזה הסוף. ביי ביי, בירדי (צילום מסך) |
באופן הכי שקול, היא
מצליחה לקבל החלטות בשלווה כמעט בלתי נסבלת, בעוד כולם סביבה מאבדים את העשתונות. והדבר
הכי חשוב – באמצעות השיחה ביניהן והמכתב שמגיע אחריו – בטי מצליחה להגיע סוף סוף
להשלמה ביחסיה עם סאלי, שהיו תמיד טעונים ומלאי כעס ועצבים. ואפילו להגיד לה שהיא
אוהבת אותה. סאלי מסיימת את הפרק כשהיא כבר לא ילדה מפונקת שלא מכירה בערך הכסף, אלא
זו שעליה מוטלת האחריות לדאוג לסידורי הלוויה של אמה, וכנראה גם לאחריות רבה יותר
בהמשך.
הסיפור הגדול ביותר בפרק הוא כמובן זה של דון. מאז אירועי הפרק הקודם,
דון כנראה המשיך לנסוע ללא מטרה מדויקת (לפי כמות החפצים שלו, נראה שלא תכנן שום
דבר מראש) והוא חוצה את ארצות הברית במסע אל אלוהים-יודע-מה. על מקאן והמיליונים
הוא ויתר והוא אדם חופשי לחלוטין. מלבד החלומות, כמובן. גם דון נקלע לסיטואציה שלא
בשליטתו, כשהרכב שלו מתקלקל והוא נאלץ להשאר באמצע שום מקום באוקלהומה.
העצירה הזו במסע משנה דברים בדון. הוא פוגש באנדי, נער שללא ספק הגיע
כדי לגלם את דיק ויטמן של 1970, שמנסה לרמות את דרכו להצלחה בחיים, וגם מצטרף
לחבורת חיילים משוחררים בערב התרמה, שבו אמנם מנצלים אותו לתרומה גדולה, אבל גם
מצליחים לשחרר אותו ממעמסה גדולה. תחת השכרות והסביבה התומכת והמבינה, דון מספר,
כנראה לראשונה בחייו, על התקרית שבה המפקד שלו, דון דרייפר האמיתי, נהרג בגלל
רשלנותו. אנחנו מגלים שדון לא רק סוחב את התרמית של חייו, אלא גם את תחושת האשמה
על כך שהוא אשם במותו, ושהוא זכה לחזור הביתה בעוד מישהו אחר נהרג בגללו.
 |
| נשאר עם מטען רגשי בגודל של זה הפיזי. דון (צילום מסך) |
אבל נוכל נשאר נוכל, וברגע שהכסף שנאסף בערב נעלם, דון הוא הראשון והיחיד
שאליו פונים, ולא בצורה נעימה. הוא מיד יודע שאנדי הוא האחראי להעלמת הכסף, כי הוא
מבין בדיוק איך הראש שלו עובד – הוא היה שם בעצמו. דון אמנם מוציא מאנדי את הכסף
באיומים, אבל גם דואג לעתיד שלו. הוא רוצה שלאנדי תהיה חוויה אחרת, קלה יותר מזו
שלו. הוא צועק עליו את כל מה שלמד בדרך הקשה ולא יכול להגיד לאף אחד – עד כמה בלתי
נסבלים הם החיים בזהות בדויה – ובסופו של דבר, נותן לו התחלה טובה יותר, כשהוא
משאיר לו את המכונית. דון מצליח להשתחרר בפרק הזה מכמויות אדירות של מטען. אם
בתחילת הפרק הוא נרדף בחלומותיו על ידי העבר, במסע הבלתי מתוכנן הזה הוא מצליח
לספר על הרגע הקשה ביותר במלחמה ורגשות האשם שלו, וגם לעזור למישהו אחר להתחיל
מחדש בצורה טובה יותר. לכן, כשהוא יושב לבדו בתחנת האוטובוס באמצע שום מקום, הוא
מחייך. נראה שהוא יכול, סוף סוף, להמשיך הלאה.
נקודות למחשבה:
- הסטודנטים שמביאים את בטי למרפאה מכנים אותה Mrs. Robinson, וזה כמובן רפרנס ל"הבוגר". אם בטי לא הייתה מתה, וגלן היה חוזר מהמלחמה, אולי היה אפשר לדמיין להם עתיד שכזה
- מהפכה פמיניסטית? הנרי מדבר עם הרופא על מצבה של בטי. היא יושבת בצד ולא מעורבת בכלל בכל מה שקשור למותה שלה
-אנה דרייפר – סרטן בעצמות. בטי דרייפר – סרטן בעצמות. למזלה של מייגן, הסדרה נגמרת.
והימור לסיום
בעקבות מותה הצפוי של בטי, ועם כמה רמזים לילדים ומשפחה ששזורים בפרק (בבריכה, בשידור הטלוויזיה) ובשילוב העובדה שלא נשאר לדון שום דבר אחר בחיים, ההימור שלי הוא חיים חדשים עם שלושת ילדיו. אולי בקליפורניה, כמו שתמיד חלם. חיים פשוטים. אבל כמו תמיד בסדרה, אין לדעת. מקווה שהסוף יהיה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה