יום שבת, 25 באפריל 2015

עונה 7, פרק 10: האם עוד אפשר להגשים חלומות?

What do you see for the future?

הפרק העשירי בעונה נקרא "התחזית", והוא סובב סביב נושא העתיד. השאלה הפעם היא לא רק מה יהיה בעתיד, אלא למי יש בכלל עתיד ומי כבר מיצה את כל האפשרויות שהחיים העניקו לו, בזבז אותן או שהבחירות שעשה מונעות ממנו להתקדם כמו שהוא רוצה. דגש גדול ניתן בפרק על השוואה בין דורות שמתנגשים – ג'ואן וריצ'רד, דון וסאלי, דון ופגי, בטי וסאלי וכמובן בטי וגלן. חלקם רואים את החיים כרשימה של חלומות שעוד אפשר להגשים, וחלקם כבר השלימו עם העובדה שלא הכל אפשרי. מה שמעניין הוא, שלא תמיד הצד הצעיר הוא זה שיכול לעשות הכל. 

ג'ואן מגיעה למשרד בלוס אנג'לס, וכך אנחנו מגלים מי מנהל אותו, לאחר חזרתם של פיט וטד לניו יורק. זהו לו המאוס, שכנראה אכפת לו יותר ממכירת הקומיקס שלו ("Scout's Honor", זוכרים?) מאשר מהעסקים. ג'ואן פוגשת את ריצ'רד, ומסתירה ממנו את העובדה שיש לה ילד קטן. ריצ'רד הוא, כאמור, אדם מבוגר, שכבר סיים את חובותיו בעבודה ובגידול ילדים, והוא מעוניין ליהנות מהחיים. מבחינתו, כל האפשרויות פתוחות והוא רוצה ליהנות ולטייל, בעוד העתיד של ג'ואן הרבה יותר מורכב, מוגבל ובעייתי. לא רק כי בתור אמא היא לא יכולה לעשות כל מה שמתחשק לה, אלא כי הדבר האחד שעדיין אין לה – אהבה – הוא משהו שהרבה יותר קשה להשיג כשיש לך ילד קטן, במיוחד כשיש לך משיכה לא ברורה לגברים מבוגרים (תסביך אב?!) שכבר עברו את שלב גידול הילדים ורוצים לחיות את חיי החופש. גם כשהוא כבר חוזר בו ומתנצל, עדיין לא ברור אם ריצ'רד מוכן להקריב באמת את החלומות והעתיד שלו למען ג'ואן, וכמה זמן זה יחזיק. 

מה יהיה עם תסביך האב? ג'ואן וריצ'רד (צילום מסך)

אצל סאלי, כביכול, יש רק עתיד. היא צעירה מאוד, היא נוסעת לטיול ארוך והיא בשלב שבו היא עדיין יכולה לבחור להיות כל מה שתרצה. היא מצהירה שהיא לא יודעת מה היא רוצה להיות, אבל היא יודעת שהיא לא רוצה להיות כמו ההורים שלה, שלדעתה כנראה עוד לא התבגרו (למרות שדון בהחלט לא מפלרטט עם החברה שלה, ובטי כן עוצרת את גלן בטענה שהיא נשואה, מה שמוכיח ששניהם לא איומים כמו שהיא חושבת). בינתיים, היא מראה דעתנות בהתנגדות למלחמה ולהרג ילדים ויאטנמים, ונראה שהיא מפתחת אישיות משל עצמה. אבל דון אומר לה שבין אם תרצה ובין אם לא – היא דומה להוריה ויום אחד היא תראה את זה בעצמה. בכך הוא רומז, אולי, שעד כמה שהעתיד שלה פתוח בפניה, אולי חלק ממנו כבר פשוט נקבע לה מראש.

מערכת היחסים הביזארית ביותר בסדרה, ללא ספק. בטי וגלן עם סאלי (צילום מסך)

למרות שגלן לא מבוגר יותר מדי מסאלי, העתיד שלו הוא זה שהכי לא בטוח. גלן מתגייס לצבא ועומד להשלח למלחמה בויאטנם, מה שאומר שסיכוייו למות גדולים משל כל אחד אחר, כנראה, מבין הדמויות. החשש של סאלי שזה באמת מה שיקרה לא תלוש מהמציאות, אבל גלן לא חושש, כי הוא מאוהב בבטי, כמו שהיה מאז ילדותו. אבל בעוד גלן, שאולי מספיק צעיר וטיפש כדי לדמיין עתיד אחרי המלחמה, יכול לפנטז על בטי כאהובתו, בטי מזכירה לו שהיא נשואה. היא אולי משתעשעת בסיפורים על הטיול שלה כילדה צעירה, ועומדת לחזור לקולג', אבל בסופו של דבר, מה שיש לה בבית הוא שני ילדים שמשחקים ברובים, ובעתיד שלה כבר לא יהיו הרפתקאות עם בחורים צעירים. 

וישנו כמובן דון. דון חווה את כל מה שהאחרים עוברים. הוא כבר גילה מה הוא רוצה להיות והגשים את זה, הוא הגיע ליעדים שפגי מציבה (מנהל קריאייטיב, לקוחות ורעיונות גדולים) ואף יותר מהם, הוא נלחם במלחמה וחזר, מצא אהבה והקים בית. עכשיו, כשהוא גם מאבד כמעט את הכל, הוא נשאר רק עם התהייה, מה יהיה בעתיד, והאם יבוא משהו טוב יותר ממה שיש לו עכשיו (להלן, תפקיד ה"גננת" של צוות הקריאייטיב, שאליו רצים כשיש בעיות. מתי לאחרונה ראינו את דון עושה משהו יצירתי?). חברתה של סאלי אמנם מתפעלת מכך שהוא הגיע מעוני לפנטהאוז באזור הכי יוקרתי בניו יורק, הבית ש"קרו בו הרבה דברים נפלאים", אבל בעצם מלא בעצב, בחוסר תקווה. אולי עם מכירת הבית, תגיע גם תקווה חדשה? איזה עתיד מחכה לדון, אם בכלל?


נקודות למחשבה

- בינתיים דון הולך בדרכיו של רוג'ר. אולי זה מעיד גם על העתיד שלו – אדם שפתאום מנהל לבדו את החברה והפך חשוב ועסוק, אחרי שנים של חוסר יעילות
- הלקוח היחיד שמוזכר בפרק - "פיטר פן". ילד נצחי שאין לו יכולת או רצון להתבגר, אין לו שום עתיד. 
- הדירה העצובה של דון נמכרת לזוג בהיריון – הביטוי הכי חזק לעתיד וחיים חדשים שיש
- כשג'ואן צועקת "You're ruining my life" היא מדברת אל המטפלת שלה, אבל קשה שלא לחשוב שאולי היא מתכוונת גם לקווין
- והאם גם אתם הרמתם גבה למשמע ההצהרה של ג'ואן שהיא גרושה פעמיים? הנה ההסבר 


אין עתידות, יש שאלות

- האם גלן אכן ייהרג במלחמה? האם נדע בכלל?
- האם נזכה לראות את פגי מתקדמת להגשים את אחד מהחלומות שלה?
- האם בטי תצליח להשלים את תהליך ההתבגרות שלה ולצאת מחיי עקרת הבית הנואשת?
- והאם סאלי אי פעם תפסיק להתלונן כל הזמן?


והפרומו

יום ראשון, 19 באפריל 2015

עונה 7, פרק 9: ניצול וכסף, פשטות ואהבה

 "She's a hustler"

שינויי אופי הם לא דבר נפוץ אצל הדמויות ב"מד מן", וודאי שלא אצל דון דרייפר, שפעמים נדירות מאוד ראינו אותו מנסה לשנות את חייו, אך עדיין חוזר שוב ושוב לאותו מקום. בפרק התשיעי בעונה, אנחנו רואים שינוי אצל דון, שמבקש לשלם על "חטאיו", לעבור מהם הלאה ולחזור אל הפשטות והאהבה האמיתית. זה שינוי שמתרחש על רקע העולם שממשיך להיות מלא בחמדנות, ניצול, רכושנות ומשחקי שליטה, כשהפעם גם מושג הזנות נרמז בו מספר פעמים. באופן בלתי צפוי, נראה שדון בוחר להרחיק את עצמו מהעולם הזה ולהפוך לניגוד המוחלט של מה שקורה לכל שאר הדמויות בפרק. ייתכן שהסצנה הראשונה, בה הוא עוזב את בית פרנסיס, אחרי כמה דקות של אשליית אושר, ומסתכל בעצב על בטי וילדיו כמשפחה, היא זו שגורמת לו להתנהג כך, ולחפש את הדרך חזרה לשלמות הזו. במקרה של דון, השאלה הגדולה היא האם הרצון לתיקון ושינוי יחזיק מעמד.


אשלייה רגעית של משפחה ואושר. דון, בטי ובובי (צילום מדף הפייסבוק הרשמי) 





מייגן, שכזכור נפרדה מדון בחלק הראשון של העונה, במילים "אתה לא חייב לי כלום", כנראה שינתה את דעתה, כי מסתבר שהיא חיה על חשבונו של דון ואפילו דורשת את הכסף. מה שנראה כמו פרידה ידידותית ואצילית באותה שיחת טלפון, נראה בשיחת הטלפון החדשה כמו הגירושין הכי מכוערים שיש. דון עוד ממשיך לנסות ולשמור על יחסים טובים, אבל נראה שמייגן רוצה את ההפך. כשהיא מגיעה לקחת את החפצים שלה מהדירה, היא משלמת על הכל מכספו של דון, אבל כועסת כשאמא שלה מכנה אותה "זונה" על שהיא לוקחת ממנו תשלום. נראה שמייגן, שהייתה בחורה פשוטה ונעימה כשרק התחתנה, ראתה איפה הכסף ("היית מיליונר כשהכרתי אותך") והסתנוורה קשות. בארוחת הצהריים שלה עם הארי היא אמנם מגלה קו אדום ולא מסכימה להפוך באמת לזונה, תמורת עזרה לקריירה שלה, אבל קשה מאוד להתעלם מהעובדה שהיא התלבשה כמו בובה בעטיפת מתנה וגם צחקקה והתחנפה אליו קשות, כשכולנו יודעים – כמו שהארי עצמו אומר אחר כך – שהיא שונאת אותו. הארי אולי ניסה לנצל את המצב יותר משהיה צריך, אבל מייגן בהחלט ניסתה להשיג את מטרתה באמצעים לא תמימים במיוחד. מארי, אגב, ויתרה על האשמות הזנות שלה, כשהיא בעצמה שכבה עם רוג'ר בדירה הריקה של דון, תמורת כסף שהביא לה.

גם בסיפור של פגי, סטן והצלמת המכנה את עצמה "פימה", יש חתירה להשגת שליטה ושימוש במין כאמצעי כוחני. פימה רוצה לשלוט ביצירה שלה, ולכן היא עושה את כל מה שצריך בדרך לשם. זה מתחיל בסטן, שהיה ממורמר מאוד על כך שלא הוא זה שקיבל את עבודת הצילום, אבל לפחות מרגיש שהוא זה ששולט בעניינים, כיוון שהעבודה הסופית שייכת לו. פימה לא מעוניינת לתת לו ולפגי להיות בעלי הנגטיבים וההחלטה הסופית על השימוש בתמונות שלה, ולכן היא מתחנפת לשניהם. כשהיא מציעה לבדוק את עבודתו של סטן, אנחנו מגלים שהוא בעצם מעריץ אותה והגיב בזלזול מתוך קנאה בלבד, אבל בסופו של דבר, העבודה שלו לא מספיק טובה ("ציור הוא כשרון נדיר יותר") וכדי להשיג את מה שרצתה, פימה צריכה לגייס אמצעי שכנוע אחרים, וסטן משתכנע בשמחה. מאוחר יותר, עם פגי, אנחנו מבינים שהיא קיבלה את השליטה בשלב פיתוח סרט הצילום, והיא מנסה את אותו תרגיל גם עכשיו, כדי לדחוף את ההעדפה האישית שלה לבחירה של פגי (שכמובן לא מרוצה כמו סטן מהסידור הזה). ההערצה של פגי הופכת לסלידה, כשגילתה ש"היא זונה".


הדרך לשליטה עוברת בניצול. פימה, פגי וסטן

מול שפע האירועים הללו, שמתבססים על כסף, כח, שליטה וכמובן גם פיתוי מיני, נמצא דון. לא במקרה, דון פוגש בפרק גם את בטי, גם את מייגן ואפילו את סילביה, שצצה משום מקום, כשהן כולן לבושות בשמלות מפוארות ונראות מדהים במיוחד. כי המראה הזה עומד בניגוד מושלם לבחירה של דון בדיאנה. בחורה פשוטה, מלצרית גרושה עם הרבה תסביכים, שהריח הנפלא שלה מגיע משמפו. גם היא כמוהו, מגיעה מחווה, וגם היא מבקשת לברוח מהעבר, במקום להתמודד איתו. ולמרות שהיא רואה את סגנון החיים שלו, היא לא מנסה לקחת ממנו כלום, בשום אמצעי. דון עושה הכל כדי לתת לה את התחושה שהיא בסדר, שהוא לחלוטין שלה ואיתה, ובסופו של דבר גם נותן למייגן, שמשמיצה ומשפילה אותו, מיליון דולר כדי לסיים את הגירושין כמה שיותר מהר וכמובן בנסיון לפצות על הסבל, שהוא יודע שגרם לה – כסף שמייגן לוקחת בלי שום בעיה, כמובן. אבל בניגוד אליה, שמצהירה "אני לא רוצה שום דבר שלך" ורגע אחר כך לוקחת את המיליון, דיאנה שואלת בסוף הפרק "אתה לא רואה שאני לא רוצה שום דבר?" והיא באמת לא רוצה ממנו שום דבר.

למרות שדון מצהיר ש"הוא מוכן" ובאמת מעוניין בה ובקשר איתה, מסתבר שהם לא כל כך דומים כמו שהוא חשב, כי דיאנה באמת לא רוצה לשכוח את העבר ואת המעשים שלה, אלא לזכור ולחיות את הכאב, ובסופו של דבר, כשדון מבקש לכפר על מעשי העבר, הוא לא יכול להשאר עם מישהי שביצעה מעשה כל כך בלתי נסלח, כמו נטישת בתה. אחרי שתי נשים ושפע של מאהבות, דון מצליח אמנם למצוא את האחת שאיתה הוא יכול להזדהות, ואת הקשר שבו לא הוא ולא היא צריכים למכור זה לזה שום דבר, אבל דווקא הבחירה הזו, שנראית כנה ואמיתית, מסתיימת בפרידה ובשאלה – האם עד שדון דרייפר סוף סוף רוצה ומתחיל לבצע שינוי שיכול להוביל אותו לחיים טובים יותר, האושר פשוט נמנע ממנו בכח?

נקודות למחשבה

- יכול להיות שגם בטי סוף סוף עושה שינוי מהותי בחייה? אחרי שהתלוננה על כך שלא לוקחים אותה ברצינות, היא נרשמת ללימודים. הגיע הזמן (וכמובן שההופעה המושלמת שלה בפגישה עם הדיקן יכולה רק לעזור)  

- בהמשך לחוסר הבהירות לגבי הזמן, בפרק הקודם: התאריך על הצ'ק שמייגן מקבלת הוא 27 במאי 1970

- דון אומר לרוג'ר שמייגן היא לא כמו ג'יין, אבל מסתמן שמייגן היא בדיוק כמו ג'יין. מזכירה שמצאה גבר עשיר והפכה למפונקת וחמדנית

- אחרי שנים של רביצה בחוסר מעש במשרד – לרוג'ר יש המון עבודה!

- והאם כשמייגן מביטה בפעם האחרונה על הדירה של דון, רק אני חשבתי מיד על סצנת ה"זו ביזו"?

אין עתידות, יש שאלות

- דון מסיים את הפרק עם פחות מיליון דולר, פחות שתי נשים ועם דירה ריקה, שגם אמר שימכור. יכול להיות שהדרך לגאולה מתחילה בחוסר כל?

- מרדית מזכירה את כנופיית מנסון – האם בכל זאת תרחיש רצח מייגן עלול להתקיים?

- או שאולי זהו סיום תפקידה של מייגן בסדרה כולה?

- ומתי כבר נראה את סאלי???


והפרומו
לפרק הבא

יום שלישי, 7 באפריל 2015

עונה 7, פרק 8: כולם רוצים יותר

"That's not a coincidence, that’s a sign"
-"Of what?"
"The life not lived"

למרות שהוא באמצע העונה, הפרק החדש מתחיל כמו פתיחת עונה לכל דבר. הפרק הקודם התרחש ביוני 1969, ולמרות שאין התייחסות מדויקת לתאריך, נראה שקפצנו כמה חודשים קדימה, והשינויים שהתחוללו במקום ניכרים. החברה כבר נמכרה למקאן אריקסון, השותפים קיבלו את המיליונים שלהם, ג'ים קאטלר ולו אייברי נעלמו, ולפי הסגנון (והשפמים האיומים של רוג'ר וטד) נראה שגם אם 1970 עוד לא התחילה – היא בהחלט בפתח.

הפרק, שנקרא "פיצויים" נפתח בשיר "Is that all there is?" של פגי לי, ושניהם יחד מסגירים די מיידית את הנושא שכולם מסתובבים סביבו בפרק הזה. אחרי הסערה הגדולה בחברה, כולם מצאו את מקומם ומתחילים לחפש קצת יותר ממה שיש להם בחיים. אבל כמו תמיד ב"מד מן", השאיפה לשינוי כנראה לא תביא לשינוי עצמו, בטח שלא בקלות, וכולם חוזרים למה שהם יודעים לעשות, גם אם הבחירה מאמללת את חייהם יותר ויותר.

דון כבר לא צריך להלחם על מקומו בחברה. הוא חזר למשרד הישן שלו והוא שוב זה שמנהל את העניינים בקריאייטיב, ואת העובדה הזו אפשר לראות כבר בסצינה הראשונה. הוא ורוג'ר מבלים יחד עם כמה נשים, וקל לראות עד כמה דון הופך לרוג'ר השני – גם דון מתגרש עכשיו בפעם השנייה, בדיוק כמו רוג'ר, וגם הוא מוותר ופונה לחיי השכרות והנשים המזדמנות (דיילות, מלצריות, דוגמניות וכנראה כל מי שמעוניינת), והפעם גם אין שום אשה חוקית שתעמוד בדרכו, ולכן הוא יכול להתמסר לחיים האלה ולהביא אותם לתוך ביתו.

הופכים דומים יותר ויותר. דון ורוג'ר מבלים (צילום מהאתר הרשמי)
אבל כנראה שגם אם הוא לא מודע לכך, דון רוצה יותר. לכן הוא חולם על רייצ'ל, המאהבת היחידה שלו שהוא באמת אהב, ואיתה רצה גם לברוח. בחלום, רייצ'ל אומרת לו "אני אמורה להגיד לך שהחמצת את הטיסה שלך", ומיד לאחר מכן דון מגלה שהיא מתה – הוא החמיץ אותה, ואת ההזדמנות שלו, והפעם לתמיד. כל שנותר לו הוא לנסות ולהבין מה קרה לה (ואולי גם להבין שאסור לו לפספס הזדמנויות נוספות לשפר את חייו, אבל כשמדובר בדון, הסיכויים לא גדולים). "היא חייתה את החיים שהיא רצתה, והיה לה הכל", אומרת אחותה של רייצ'ל. דון הוא המקרה ההפוך בדיוק. דון מנסה לחפש תשובות אצל המלצרית שהוא מכיר או לא מכיר בדיינר, והיא אומרת לו ש"אולי חלמת עליה תמיד". "אולי", מסכים דון. אולי הוא לא היה מודע לחלומות שלו עד שנהיה מאוחר מדי.

נראה שג'ואן גם סיימה את המלחמות שלה. היא שותפה בחברה, היא תקציבאית שרחוקה שנות אור מתפקיד המזכירה והיא בעיקר עשירה מאוד, אחרי מכירת החברה. אבל דווקא בפגישה עסקית, ג'ואן מקבלת יחס משפיל (שפעם היה בשבילה עניין שבשגרה) שמזכיר לה שלא משנה כמה היא תנסה לצאת ממשבצת הבחורה הסקסית, ולהיראות מקצועית, תמיד יהיה מי שישיב אותה לשם. גם ג'ואן רוצה יותר, אבל עם כל צעד שהיא מתקדמת, יש גם מכשולים קשים מאוד. ג'ואן ופגי שוב מתווכחות במעלית, כמו שכבר ראינו בעבר, ופגי אפילו מעזה לטעון שג'ואן מבקשת יחס סקסיסטי בגלל צורת הלבוש שלה. אבל בניגוד לפעמים קודמות, הפעם ג'ואן נמצאת בעמדת כח על פני פגי – היא שותפה, היא מיליונרית (כמו שפגי ציינה במרמור) ולכן כשהיא מקבלת טלפון ממקאן, במקום לעשות את מה שהיא הכי רוצה – להעמיד את מי שמשפיל אותה במקומו, להתעצבן ולדרוש את הכבוד שמגיע לה, היא בוחרת בפתרון הקל יותר, ויוצאת "להתנקם" בפגי על ידי קניית בגדים יקרים. יותר מכך, היא בוחרת בחנות בה היא עבדה בעבר, כדי להוכיח לעצמה כמה היא התקדמה בחיים.

שוב מריבה במעלית, אבל הפעם יחסי הכוחות אחרים. פגי וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)
מכירת החברה למקאן, שהייתה אמורה לעבור ללא התערבות מיוחדת מצד משרד הפרסום הענק, גובה מחיר מקן, שלא רק שאינו שותף ולא קיבל שום דבר מהרכישה, אלא גם מפוטר. במכירת סטרלינג קופר, ממנה ברח דון ובעקבותיה הקים את SCDP, קן נשאר בעבודתו והפך לעובד של מקאן, עד שהצטרף למשרד החדש. על ה"בגידה" הזו הוא משלם כעת. קן חושב שהוא ראה סימן בכך שאשתו ביקשה ממנו לעזוב את העבודה ומיד אחריה הוא מפוטר, הוא מבין שהוא צריך לחיות את החיים כמו שהוא רוצה, להיות יותר מתקציבאי שלא אוהב את העבודה שלו, ושההזדמנות שלו הגיעה. אבל רגע לפני שהוא בוחר להגשים את החלומות שלו, קן בוחר דווקא בנקמה – הוא הופך להיות הלקוח ומתכנן למרר את חייהם של רוג'ר ופיט. אלו בהחלט לא החיים שהוא רוצה, אבל כנראה שכרגע הרצון להעניש את מי שהשפיל אותו, חזק יותר.

האחרונה שמחפשת חיים אחרים היא פגי. בתחילת העונה כבר ראינו עד כמה היא בודדה ואומללה, ואנחנו יודעים שפגי כבר ויתרה על התחום הרומנטי כמעט לחלוטין. להצעה לצאת לדייט היא מוותרת מיד, אבל דווקא המריבה עם ג'ואן, שמזכירה לה שאליה אף אחד לא מתייחס כאל בחורה מושכת, גורמת לה לרצות להשיג את מה שאין לה. זה מתחיל בבחור, אבל ממשיך לחלומות שלה – חופשה, שלא לקחה מעולם, הנסיעה לפריז שעליה היא כנראה חושבת כבר שנים. פגי כל כך נואשת לשינוי שהיא מוכנה לקום ולנסוע לחו"ל באופן ספונטני, עם בחור שהיא בקושי מכירה, אבל כמובן שזו לא פגי האמיתית, וברגע שהשפעת האלכוהול פגה, היא מוצאת את עצמה באותו מקום, באותו מצב. הרחק מפריז ומהחלומות, ובתחושת בושה על הדרך שבה התנהגה. בשליטה מלאה וללא שמץ של הרפתקנות. רגע לפני סיום הסדרה, זו ההזדמנות האחרונה של הדמויות לשנות את חייהן ולהיות מאושרות באמת. עד עכשיו, הכשלונות עולים על ההצלחות. האם הן ישיגו את מה שהן מחפשות?


נקודות למחשבה

- דון חזר למשרד הישן שלו, אבל תלה את דגל ה"מטס" של ליין פרייס גם שם

- רוג'ר מכנה את המלצרית "מילדרד פירס" – דמות מספר וסרט, שהופכת למלצרית אחרי גירושין שמובילים אותה לחיי עוני

- על מה דון חושב כשהוא נכנס הביתה, שגורם לו לכבות את האור? (מייגן?)

- המלצרית קוראת את The 42nd Parallel מתוך טרילוגיית USA של ג'ון דוס פסוס. אני לא מכירה את הסיפור, אשמח אם מישהו יספר לי איך הוא רלוונטי לפרק

- לא בדקתי, אבל יש מי שאומר שנאום ניקסון שבפרק מתרחש כבר ב - 1970 ולכן עברנו לעשור החדש

אין עתידות, יש שאלות

- מה יהיה עם המוות שרודף את הסדרה שוב ושוב? האם דמות מרכזית תמות לקראת סיום?

- האם פגי סוף סוף מצאה אהבה?

- האם נראה שינוי אמיתי ורציני אצל הדמויות, או שהסוף יהיה צפוי, וכולם ימשיכו באותה דרך ללא מוצא?

והפרומו

יום חמישי, 2 באפריל 2015

עונה 7, פרק 7: עתיד


"The world will never be the same, in some ways"

הפרק השביעי והאחרון לחצי העונה השביעית מתרחש על רקע הנחיתה על הירח. היום ההיסטורי של 20 ביולי 1969 הביא את העתיד לארה"ב ולעולם כולו, וגם בסדרה מתחילים להפרד מהעבר, האנשים וההרגלים שמייצגים אותו, ולהמשיך הלאה. זה מתבטא בעיקר, כמובן, דרך דון.

עד היום, העבר של הדמויות הביא אותן למקומות רעים מאוד – את פגי אנחנו רואים מתחילת העונה רק בסיטואציות של צער, עצב ומרמור. היא לא מרוצה לעולם. נראה שרוג'ר הפך להיות חסר תועלת או תפקיד ממשי במשרד, ובבית איבד לגמרי כל דרך או משמעות. טד שונא את חייו החדשים בלוס אנג'לס. הוא רוצה לעזוב את עולם הפרסום, ואולי אפילו את העולם בכלל. מייגן מנסה להלחם כל הזמן על אהבה מדון, גם בדרכים נואשות ביותר וסאלי הפכה לנערה צינית מאוד, שלא מראה ולו רגע אחד של שמחה או גישה חיובית. כל זה משתנה בפרק השביעי.

האירוע הסמלי ביותר בפרק הוא מותו של ברט קופר. בדיוק בערב שבו ניל ארמסטרונג הולך על הירח, לקופר, שמשמש כדינוזאור המשרדי, אדם מתקופה אחרת שלא ברור מה הוא עוד עושה במשרד, כבר אין מקום בעולם שהולך אל העתיד. אבל ממש לפני שהוא מת בפתאומיות, הוא מספיק להסביר לרוג'ר על מנהיגות, ולעורר אותו להשתנות.

משמעות מותו של קופר היא שדון יפוטר מהחברה, ולכן במטרה לשמור עליו, רוג'ר מבין שזה הזמן שלו לקחת את העניינים לידיים. הוא זה שצריך לקבוע את עתיד החברה, ולכן הוא נפגש עם ג'ים הוברט ממקאן ולוקח צעד אמיץ – משכנע אותו לרכוש את משרד הפרסום. כדי שנדע שהוא אכן המנהיג החדש, הוא גם משתמש בביטוי "יש לי חזון" – בדיוק המילה בה קופר השתמש כדי לתאר את ג'ים קאטלר כמנהיג.  

דון חושש שהוא עומד להיות מפוטר, ולכן מעביר את הפרזנטציה שלו אל פגי. עד עכשיו פגי הייתה "קול האמהות" בלבד, העזר כנגדו של דון, ולא השחקנית הראשית. אבל בדיוק בסמוך לעזיבה המתוכננת של "הבן שלה", חוליו, היא יוצאת ממשבצת האמא, האישה, והופכת לזו שמובילה את הישיבה (שבה כל אנשי העסקים הם גברים, והאשה הנוספת היחידה בחדר היא מזכירה). פגי מצליחה להגיע להישג ראשון בעונה הזו, בכך שהיא משיגה את תקציב הענק של בורגר שף בעצמה, וסוף סוף נראית מרוצה באמת. למרות שג'ים קאטלר לא מפסיק לקשקש על המחשב החדש שלו, לנו – וגם לדון – ברור שפגי היא העתיד האמיתי של סטרלינג קופר ושות'.

העתיד האמיתי בחברה. פגי (צילום מהאתר הרשמי)
סאלי, מתוקף היותה נערה צעירה, מסמלת גם היא את העתיד. אבל היא כל כך אדישה ועצובה, ששום דבר לא מרגש אותה. לסאלי קורה משהו מעניין בזמן הצפייה בנחיתה על הירח. כשהיא קוראת לבובי וג'ין להכנס הביתה, היא מתרגשת ממה שעומד לקרות, אך כשהנער שמוצא חן בעיניה אומר שזה "סתם בזבוז של כסף", היא מיד חוזרת על דבריו באוזני דון, כדי להסביר עד כמה לא אכפת לה מהמעמד. דון מבקש ממנה לא להיות כל כך צינית, ובסופו של דבר היא מקבלת את העצה שלו, ובוחרת לנשק דווקא את הילד שמראה לה את הכוכבים והחלל, ולא את הנער השלילי שעניין אותה עד עכשיו. בעצם אנחנו מגלים שסאלי עדיין נשארת הילדה הסקרנית והשמחה שהיא הייתה, אבל מאמצת את הגישה הצינית, כי היא מרגישה צורך להיות כמו כולם (בדיוק כמו בפנימייה, שבה אימצה את התנהגות הבנות האחרות במהירות רבה). מי שמשחרר אותה מהתפיסה הזו, גם אם (אולי) רק לרגע, זה דון.

בסוף הפרק, דון מדמיין את קופר שר "The best things in life are free" וזה כנראה מה שדון מתחיל, סוף סוף, להבין. בפרק הזה, דון הצליח לגרום לכל כך הרבה דברים טובים (הקלה, הצלחה, רגש, אחריות) ולשנות תפיסה אצל כמה אנשים, בכך שפשוט יצא נגד האופי הרגיל שלו, שעד היום הביא לו מלחמות ואכזבות. האושר של הסובבים אותו לא רק ניתן בחינם, אלא גם משחרר אותם ואותו לחופשי.

שחרור, הקלה, רגש - חינם. מופע הסיום של קופר
בפרק הזה, דון לא התנהג באופן הטיפוסי לו. הוא יכל להלחם על מקומו בחברה ולהעביר את הפרזנטציה כדי להראות לכולם עד כמה הוא נחוץ, אבל בחר לוותר על האגו למען פגי, והעתיד שלה. הוא יכל להתעקש ולהמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר עם מייגן, אבל בחר לוותר גם עליה, כדי שיהיה לה טוב יותר בלעדיו. הוא יכל לפתוח במריבה נוספת עם טד צ'ו ולנסות לכפות עליו את הסכם מכירת החברה, אבל בחר לחשוף בפניו ובפני כל השותפים, את החולשה והעצב שבחוסר עבודה, ולרגע ויתר על התדמית הקשוחה שלו, כדי שטד לא יהיה אומלל אפילו יותר. הוא אפילו הצליח לשחרר את ההתעקשות שלו שלא להצטרף למקאן לעולם. אותו דון שהעדיף להקים חברה חדשה ולא לחבור למשרד הפרסום שרדף אחריו שוב ושוב, מחליט סוף סוף לוותר, כדי להשיג את השקט שהוא מייחל לו. הוויתור הזה גורם לדון בעצם לחסל את כל מי ומה שהוא היה בעבר, למען העתיד של כולם. דון הישן, בדיוק כמו קופר, כבר לא רלוונטי. 


נקודות למחשבה

- דון אומר לפגי שהוא חוזר לעבוד, אבל כל סצנת הסיום שלו עם קופר מתרחשת כשהוא עומד מחוץ למשרד הישן שלו (של לו, היום), ולא מחוץ למשרד של ליין. כנראה כרמז לכך שדון בדרך חזרה למקומו הטבעי

- עוד התייחסות לאנשי העבר שנגמר - מייגן הולכת לראות את "חבורת הפראים" של סם פקינפה – סרט על חבורת פורעי חוק במערב הפרוע, שיוצאים להרפתקה אחרונה לפני שהעולם שהכירו נעלם סופית.  


אין עתידות, יש שאלות

- מה יעלה בגורל החברה לאחר שיעברו לשליטת מקאן?

- האם נפטרנו מלו אייברי וג'ים קאטלר המעיקים?

- האם הפעם דון ומייגן באמת נפרדו סופית?

- והאם דון יחזור לגדולתו או שהסדרה תיגמר במפלתו המוחלטת?


והפרומו
לחצי השני של העונה