יום שני, 28 במאי 2012

עונה 5, פרק 10: שום דבר שכסף לא יכול לפתור

"People buy things because it makes them feel happier"

העבר צץ מחדש בחייהן של הדמויות, בדרכים שונות, וכולן קשורות לכסף ולשאלות על תפיסת עולם קפיטליסטית, שיוצרת גם בעיות וגם פתרונות.

באמצע הלילה, ליין מקבל טלפון מלונדון, שדורש ממנו להחזיר חוב תוך יומיים. ליין בכלל לא מתייחס לסכום בפאונדים, אלא מיד שואל איך הוא אמור להשיג 8000 דולר ביומיים. כל העניין האנגלי הזה כבר מאחוריו והוא מרגיש אמריקאי (הוא אוהב את חג המולד במנהטן, הוא מקשט את משרדו במודלים של פסל החירות ובניין האמפייר סטייט). הדבר היחיד שקושר אותו כרגע לעבר שלו באנגליה, הוא החוב הארור, שיוצר בעיה רצינית. הוא מנסה לפתור את הבעיה על ידי מענק חג לעצמו ולעובדים האחרים, אבל נתקל בעיכובים. בסופו של דבר, הוא מגיע לשפל מוסרי ומזייף את חתימתו של דון על צ'ק שרשם לעצמו. לא בלי להיות מבוהל ממעשיו שלו. ליין מסתבך יותר ויותר ונראה שזה לא הסוף.

במקרה של הארי, העבר מגיע מכיוון לא צפוי, ובצורה מאוד לא צפויה – פול קינזי, שננטש בהקמת החברה החדשה, מבקש לפגוש אותו. מסתבר שהבחור המתנשא, שעבד כל כך קשה כדי להיראות נאור ומתקדם, נטש את חיי החומר לטובת הארי קרישנה. או לפחות, כך זה נראה. במקרה שלו, תמיד אפשר לחשוד שבחורה מעורבת בעניין.

הארי קרישנה, הארי קריין. מה זה משנה? פול, הארי ולקשמי (צילום מהאתר הרשמי)

 ואכן, פול מאוהב בלקשמי, הקרויה על שם אלת השפע, אבל אין לו שפע להעניק לה כדי שיוכלו לחיות יחד ולכן הוא מנסה לרתום את הארי וקשריו בטלוויזיה למשימה, ולהעביר תסריט שכתב ל"מסע בין כוכבים". לקשמי לא אוהבת את הרעיון הזה, וסוחטת את הארי בדרך היחידה שהיא יודעת וב"רכוש" היחיד שיש לה – היא עצמה. מאוד קל לשכנע באהבה חופשית כשאת באה מתנועה רוחנית כל כך, ואחרי שהארי נופל ברשת, לקשמי מזהירה אותו שלא יהפוך את פול לחומרני. אבל המניעים שלה הם מאוד לא רומנטיים – הוא המגייס הטוב ביותר של התנועה. מה שהיא לא מבינה זה שפול תמיד היה חומרני – פעם הוא ניסה להסוות את התכונה הזו במרקסיזם, פעם בתדמית אמנותית ועכשיו כאדם רוחני. תמיד, אגב, כדי להשיג אשה. ואכן, הארי מכיר אותו טוב יותר מלקשמי ומעניק לו פתרון חומרני - לנסוע ללוס אנג'לס ולנסות להגשים את חלומו כתסריטאי – הוא אפילו נותן לו כסף וכרטיס טיסה. אם פול היה באמת כל כך רוחני, הוא לא היה מחבק את הארי בהתרגשות כזו, ומודה שהוא היחיד שעזר לו.

פיט מספר בהתרגשות שנוצרה הזדמנות חדשה לקבל את התקציב של יגואר. כמו תמיד, פיט מוכיח שהוא מוצלח בתפקידו ו"אורב" ללקוחות פוטנציאליים. דון מעריך את התכונה הזו שלו, וזה שהוא מוצא את עצמו מרכל וצוחק עם השותפים הבכירים, גורם לפיט להרגיש מספיק בנוח כדי להתנשא על דון ("יכול להיות שתצטרך להשאר אפילו אחרי חמש וחצי"). אבל כמו תמיד, כנראה שהוא נלהב מהר מדי.

דון ומייגן הולכים לראות את המחזה America Hurrah, שמתבטא נגד פרסומות בטלוויזיה. מייגן מעלה את הנושא בבית, ומתפתח ויכוח. רק שהדבר המוזר בוויכוח הזה הוא, שדון לא מתנגד, לא מתעצבן ולא מנסה להגן על עצמו בחירוף נפש – נראה שפשוט לא אכפת לו. אירוני, אגב, שמייגן מנסה לנהל דיון על תרבות הצריכה, כשהיא עומדת בדירה ענקית ומאובזרת היטב במנהטן, ויותר מזה – הכסף לדירה הזו, ולכל החיים שלה בעצם, הגיע מפרסום, מניצול של התרבות הזו. איך בדיוק היא יכולה להעלות טיעון נגדה?

מייגן היא לא היחידה שמבינה שדון איבד את ההתלהבות המקצועית שלו. גם פיט יודע שאם הוא היה משיג הזדמנות לקבל את יגואר לפני שנה "היית מנשק אותי על הפה" (לא מפתיע שפיט בוחר דימוי של אהבה עצמית) וממש צריך לשלוח את דון לנסות את הרכב בעצמו.

בינתיים, ג'ואן מתמודדת עם צרות משלה. הבעיה הכלכלית שלה היא, שאין לה בעיה כלכלית. רוג'ר מנסה לפרנס אותה ואת קווין, אבל היא מסרבת. ג'ואן יודעת איך להתמודד עם רוג'ר ויודעת שזה לעולם לא ייגמר בעזרה כספית. מה שהיא לא יודעת להתמודד איתו, זו קבלת מסמכי הגירושין מגרג, ישר למשרד. היא רותחת וכועסת – ובצדק – על כך שהוא זה שמתגרש ממנה. גם הבעיה הזו נפתרת בחוויה קפיטליסטית מהמעלה הראשונה – דון לוקח אותה איתו לבחון מכוניות יגואר, מה יכול להיות משמח יותר מזה?

הם לוקחים את המכונית ויושבים בבר, שם הם מרשים לעצמם להניח לבעיות שלהם ולעשות את מה ששניהם הכי רוצים לעשות – לשתות ולהעלות זכרונות מזמנים אחרים, לצלילי מוזיקה ישנה. זמנים שבהם ג'ואן הייתה רווקה בלי תינוק, מחוזרת על ידי כל העולם, ודון היה בחור צעיר ושאפתן שרק הצטרף לחברה. למרות האופי הפלרטטני והשיכור של השיחה שלהם, דון משאיר אותה לבד בבר כדי לנסות את מזלה עם גבר אחר.


פעם הכל היה קל יותר. ג'ואן ודון (צילום מהאתר הרשמי)

כשהוא חוזר הביתה, מייגן מזכירה לו גם כן, במידה מסוימת, את העבר שלו – אשה קנאית שמחכה לגבר שלא חוזר הביתה. יכול להיות שמייגן מאבדת את האמון שלה בדון? יכול להיות שהיא חוששת שהעובדה שהוא כבר לא אוהב את העבודה שלו, כמו שהיא מציינת, תגרום לו לחפש ריגושים אחרים?

רגע לפני שכל החברה מתכנסת, מתגלה בעיה כלכלית חדשה – אין כסף לבונוסים לחג בגלל קיצוץ בתקציב. אבל במצב שבו העובדים יצטרכו לחיות במשרד כדי להביא לקוח כה חשוב כמו יגואר, אין דרך אחרת – חייבים לפתור, שוב, את הבעיה באמצעות כסף. השותפים יוצאים פילנתרופים ומממנים את הבונוסים על חשבונם, מה שמכניס את ליין שוב לצרות – עכשיו אין שום דרך שבה הוא יוכל להחזיר את הכסף הגנוב בזמן.

פיט מצפה לתשואות כשהוא מבשר לצוות על יגואר, אבל שוב נענה בקרירות. מי שמצליח לעשות זאת במקומו הוא דון, שמראה פתאום שכן אכפת לו, ונושא נאום מרגש וסוחף שגורם לכולם למחוא כפיים בהתלהבות מול הבשורה שהם הולכים לעבוד בסופי שבוע ובחגים. לכל הדעות לא עניין משמח במיוחד. מפתיע? אולי לא לפני שנה. אבל עכשיו, מפתיע מאוד. 



נקודות למחשבה

- נראה שבמעוז החומרניות מתחיל חיפוש: דון כבר לא מרוצה מהעבודה שלו, הארי מתמסר בקלות לשירת "הארי קרישנה" סוערת ומשמעותית, מייגן כבר מזמן מחפשת את עצמה באמנות ורוג'ר כבר התנסה בסמים מרחיבי תודעה. מעניין לראות לאן זה ימשיך.

- השיחה של דון וג'ואן על הגבר שיושב בבר, לא באמת מדברת עליו, אלא על דון עצמו, שמסביר את האופי הבוגדני שלו – "הוא לא יודע מה הוא רוצה".

- שוב פיט לא מצליח איפה שדון לא מתאמץ. בדיוק כמו שפיט לא יודע לנהוג בהילוכים ודון דוהר ביגואר בלי שום בעיה, כך דון מצליח לסחוף אחריו את כל החברה כשפיט לא יכול להוציא מהם מילה. 


אין עתידות, יש שאלות

-  השאלה המתבקשת אחרי הפרק הזה – האם משהו קורה בין דון וג'ואן?

- האם נראה שוב את פול?

- ומה, לכל הרוחות, עובר על מייגן, שגרם לה להתפרצות כזו?


יום ראשון, 20 במאי 2012

עונה 5, פרק 9: הבלתי מיוחדים


 
"Guess what? You're not special, and neither is Anna"

כולם רוצים להרגיש מיוחדים. אבל מה קורה כשפעם, לא לפני זמן רב, באמת היית מיוחד למישהו, במשהו, והיום אתה סתם עוד אחד ויש טובים ומיוחדים ממך? זה מה שמגלות הדמויות בפרק התשיעי, שבו אפילו הלקוח החדש (מנישביץ) רוצה לקחת את היין שהוא מייצר ולהפוך אותו ממוצר המיוחד ליהודים, למשהו שמיועד לכל אדם בעולם. 

מה שמעניין הוא שדווקא דון ובטי (הו, שלום לך, אגב) עוברים את אותו מסלול בדיוק, בצורה סימטרית, ומגיבים באותה דרך כשהם מאוימים על ידי מתחרה. אולי למרות כל המתחים ביניהם, הם יותר דומים זה לזו ממה שנראה. שניהם עוברים משבר, מתגברים עליו באמצעות עבודה קשה, מגיעים לנקודת שבירה ופוגעים באדם אחר כדי להשיג את מה שהם רוצים. בטי נכשלת, דון מצליח. לפחות הפעם. 

דון אוסף עבודות לכתבה על החברה, שאמורה להתפרסם. הוא מבחין בכך שכל העבודות הן של מייקל (אחת של פגי, אחת של מייגן) וג'ואן ממש מנחמת אותו ומנסה לשכנע אותו שהקרדיט בעצם שלו, בתור הבוס, ושממש כדאי לו להכניס את "המכתב" – עבודה בת יותר משנה שלא הייתה מודעה אמיתית אפילו. אולי הכוונות שלה היו טובות, אבל קשה להאמין שהאגו של דון התרצה. 

הידיעה הזו, שיש כוכב חדש במשרדים, שמביא את כל ההברקות והרעיונות, היא זו שמאתגרת את דון, וכשהוא רואה את העבודות של מייקל לסנובול, הוא מתיישב במשרד ועובד אל תוך הלילה על רעיונות לקמפיין (מתי לאחרונה הוא עשה דבר כזה?). כשהוא מציג את הרעיון שלו בישיבת הקריאייטיב, כולם מופתעים מכך, ולא פחות מופתעים מהעובדה שהוא אפילו רעיון טוב. דון מרוצה מעצמו. 

באותו זמן ממש, בטי נכנסת לראשונה לדירה של דון ומייגן, והיא מתפעלת וחוקרת את המקום. ממש במקרה, היא גם רואה את מייגן מתלבשת ומביטה בה בקנאה. פעם בטי הייתה האשה היפה של דון, והיום היא הדודה השמנמנה בחצאית כהה ומשעממת, שעומדת מול מחליפתה, ההפך הגמור ממנה – צעירה יותר, רזה יותר, לבושה במכנסיים ובצבעוניות. היום, היא האשה המיוחדת של דון.

אשה ישנה, אשה חדשה. מצאו את ההבדלים. בטי ומייגן (צילום מהאתר הרשמי)


בטי מצליחה לעמוד בפיתוי ברגע האחרון, ולא להפנות את הקנאה לאכילה, ואפילו מצליחה לסיים את השבוע בירידה במשקל. היא מודה שעברה חוויה לא נעימה שאתגרה אותה, אבל מרוצה מההישג העצמי שלה.

דון ובטי מגלים בהמשך שעבודה קשה זה טוב ויפה, אבל עד גבול מסוים מאוד. בטי מוצאת, בין שיעורי הבית של בובי, פתק שדון משאיר למייגן. היא מתמלאת קנאה מהצהרות האהבה שבו, ומחליטה לנקום, בכך שהיא מספרת לסאלי על אנה, במטרה לסכסך בין דון למייגן, אבל למרות שסאלי ממש זועמת בהתחלה, הכל מסתדר ובטי נכשלת במשימתה, כועסת ומסיימת את השבוע בלי לרדת במשקל בכלל. העובדה שהנרי מסתבך עם העבודה שלו, שהיא בעצם הדבר היחיד ששווה אצלו, לא ממש עוזרת לה להרגיש טוב עם עצמה. 

במפגש הבא של שומרי משקל, היא לומדת שמה שצריך למלא את חייה זה הבית, הילדים, הבעל. היא מנסה להסתפק באלה, ומודה על כך ש"יש לי הכל, ולאף אחד אין שום דבר טוב יותר" – כלומר, היא מצהירה שהיא מרגישה מיוחדת. אבל בטי כבר הייתה בסרט הזה, ואנחנו יודעים שהיא, שוב, רחוקה מאוד מאחת שיש לה הכל. אגב, לפי ההתנהגות של סאלי, בטי אפילו לא מיוחדת ביכולת שלה להתנהג ברשעות.

משום מה, דון דווקא לא מבין ללבה של בטי, למרות שהוא עושה את אותו הדבר בדיוק. אחרי שהוחלט להגיש ללקוח את שני הקמפיינים של סנובול – אחת של דון, אחת של מייקל – הארי, קן ואפילו פיט, חושבים שהעבודה של מייקל טובה יותר. העובדה שאיבד אפילו את תמיכת מועדון המעריצים שלו, גורמת לדון להחליט שלא לקחת סיכונים והוא"שוכח" את העבודה של מייקל במונית, ומוכר את שלו ללקוח. הוא יהיה מיוחד שוב, ולא משנה במי הוא פוגע בדרך. 

הכלבה האם, הכלבה הבת. בטי וסאלי (צילום מהאתר הרשמי)


בין שני הסיפורים המרכזיים, מתרוצצים עוד כמה מקופחים שמישהו הוריד מגדולתם. פיט חושב שהוא הולך להיות הכי מיוחד בעולם, כשריאיון איתו יתפרסם בעיתון ("אל תדאגו, הם מעוניינים רק בי", הוא אומר לשאר השותפים). כל כך מיוחד, שבת' לא תוכל לעמוד בקסמיו ותבוא לפתות אותו במשרד. אבל הפנטזיה מתרסקת כשפיט מגלה שהמשרד לא נכלל בכתבה, ובטח לא הריאיון איתו. 

פגי, שלא רק שמתחילה לאבד קמפיינים לטובת מייקל (ראיתם את הבטחון העצמי המופרז שבו היא מציגה את הרעיון שלה לסנובול?), מתחילה גם לאבד את העבודות הצדדיות בחסות רוג'ר סטרלינג. "אתה לא נאמן", היא מטיחה בו, "אתה חושב רק על עצמך". אבל היי, רוג'ר עונה לה, כולם חושבים רק על עצמם. במיוחד בפרק הזה, מסתבר. אז אם פגי כבר לא נחשבת לקופירייטרית הטובה ביותר, או המבוקשת ביותר, מה בעצם נשאר לה, במה היא מיוחדת? וכשרוג'ר אומר לה "It's every man for himself" הוא אפילו לא מתייחס לעובדה שהיא אשה. היא חלק מכולם עכשיו. 

ג'יין דורשת מרוג'ר לקנות לה דירה בתמורה לפגישה עם הלקוח, שבה היא מעמידה פנים שהיא עדיין אשתו. רוג'ר שוב נכנע לסחיטה ואכן קונה לה אחת. אבל כשהפגישה מסתיימת (ובהצלחה, הודות לרעיונות של מייקל שרוג'ר הציג) רוג'ר הולך עם ג'יין לדירה ושוכב איתה שם. בכך הוא הופך את הדירה ללא מיוחדת. מה ההבדל בינה לבין הדירה הקודמת, ג'יין שואלת? היא רצתה להתחיל מחדש, ולא הצליחה (חבל רק שהיא מאשימה את רוג'ר ומתעלמת מהצד שלה בעניין).

בסוף הפרק, מייגן מתקשה לפרגן לחברתה שקיבלה תפקיד באופרת סבון (ובכך גם היא הופכת למיוחדת עבור מישהו, בעוד שמייגן לא מצליחה לקבל אפילו אודישן). דון מנסה לפתוח את החלון בזמן תהלוכת החג, אבל היא מזהירה אותו "האוויר כאן רעיל". ובמציאות בה כולם דורכים על כולם כדי להחזיר לעצמם בכוח איזה ייחודיות שאבדה, האוויר בהחלט רעיל. 


נקודות למחשבה

- בתחילת הפרק, מייגן מלמדת את סאלי לבכות בצורה מלאכותית והיא משתמשת בידע הזה כדי להשיג מדון את מה שהיא רוצה (עפרונות). בהמשך, הילדה מפתחת התנהגות של כלבה רצינית. מעניין לראות מה יהיה עם זה בהמשך.

- אגב חוסר רלוונטיות קשה – קופר לא יודע שרוג'ר וג'יין מתגרשים

- לפי רוג'ר, יש אנשים יהודים ויש אנשים "נורמליים"

- מייקל נבחר לעבודה כנראה בגלל יהדותו. הוא צריך להגיש רעיונות לרוג'ר עד "שישי בשקיעת השמש" (ניסוח של רוג'ר) כלומר – בכניסת השבת

- הידד לבובי, שקיבל לראשונה משפטים שלמים


אין עתידות, יש שאלות

- ג'יין מציעה לרוג'ר לקחת את "ג'ואני" לארוחה במקומה – אפילו היא יודעת שזה מה שהוא באמת רוצה. אולי זה רמז לאיחוד האפשרי?

 - איך בטי יודעת שאנה מתה? זה קרה אחרי הגירושין, למה שהוא יספר לה כזה דבר רגיש?

- האשה היחידה שנשארה מיוחדת ותמיד תשאר, היא אנה. השאלה היא אם זה רק כי היא מתה. מה היה קורה אם היא הייתה פוגשת במייגן? האם מייגן קיבלה את תפקידה של אנה בחייו של דון?

והפרומו




יום ראשון, 13 במאי 2012

עונה 5, פרק 8: אבודים


"Have you seen those pictures of Earth from space?"
 - "Of course."
"Do they make you feel small and insignificant?"


אובדן הדרך והמשמעות לחיים מוביל את הפרק השמיני. אך בעוד פיט ומייגן מנסים למצוא לעצמם דרך חדשה, דון מאבד את עצמו והופך מהכוכב הנערץ שהיה, לגבר מזדקן ולא רלוונטי יותר ויותר, בתהליך שכבר התחיל בפרקים האחרונים ומגיע כאן לשיאו. 

אין הרבה חדש בגילוי שלחברו של פיט, הווארד, יש מאהבת צעירה בעיר. אנחנו הרי יודעים שהוא לא מאוד מאושר בנישואין שלו, אחרי העצות שנתן לפיט בפרק הראשון על איך להגיע הביתה מאוחר. פיט עדיין חדש בעסקי הבגידות ושואל בתמימות "אתה לא מפחד להתפס?" מה שהוא עוד לא מבין זה, שאשתו של הווארד מודעת היטב לעובדה שהוא בוגד בה, הוא נתפס כבר מזמן ולא אכפת לו. 

בזמן שמייגן בורחת לנהל שיחת טלפון סודית, דון נוכח בפרזנטציה לסרט פרסומת שמקבל השראה מהסרט "לילה של יום מפרך" של הביטלס. הלקוח מאוד אוהב את הרעיון, אבל מכיוון שהביטלס ידועים כלהקה שלא ניתן להשמיע את שיריה, צריך למצוא חלופה דומה. ובעוד סטן ומייקל זורקים שמות של להקות לאוויר, ברור לכולם שדון לא מכיר אף אחת מהן ושאין לו סיכוי לתרום לדיון. "ממתי המוזיקה הפכה להיות כל כך חשובה?" הוא שואל את מייגן מאוחר יותר. זה לא רק עולם המוזיקה שהוא לא מצליח להבין, זה גם כבר לא עולם הפרסום שהוא מכיר, שבו אף אחד לא עשה עניין ממציאת שיר לסרטון, והכל היה הרבה יותר פשוט. בעצם, זה בכלל לא העולם שהוא מכיר, משום בחינה. 

מסתבר שלמרות הכל, מעמדו של פיט בעבודה השתפר ולקוחות כבר מבקשים לעבוד איתו בלי לפגוש אותו אפילו. הוא כמובן מאוד מרוצה מכך, אבל הוא עדיין לא קיבל את מה שרצה. ומה שהוא רוצה, זו אהבה. כשפיט פוגש את בת', אשתו של הווארד (הלא היא אלקסיס בלדל המעולה) בתחנת הרכבת, הוא מרחם על מצבה – ננעלה מחוץ לרכב כשהיא יודעת שאין למי לחכות. הווארד כבר לא יבוא הביתה והיא לא משלה את עצמה ויודעת שהוא נמצא עם אישה אחרת. 

רורי גילמור לא הייתה נותנת לזה לקרות. בת' (צילום מהאתר הרשמי)


פיט מסיע את בת' הביתה ומתוך דאגה גם מלווה אותה פנימה ומוטרד ממצבה, בצורה מאוד לא אופיינית לו. בת' מנצלת את טוב לבו כדי להתנקם בבעלה ולשכב עם פיט, אבל בניגוד לכל הפעמים האחרות שבהן בגד באשתו, הפעם נראה שלפיט באמת אכפת מבת'. הוא נשאר לידה, מדבר איתה ומקשיב לה. אולי אפילו מתאהב בה. אירוני מאוד שדווקא בזמן שהוא מרחם על אשה עצובה ונבגדת, אנחנו זוכרים שיש לו אחת כזו בבית בדיוק (וכמובן שהשאלה המתבקשת היא, איך הוא היה מגיב אם הווארד היה שוכב עם אשתו מאותה סיבה). בניגוד למנהגו, פיט לא מסתפק באירוע החד פעמי וממשיך לרדוף אחרי בת'. כרגע, היא מה שהוא חולם ומנסה להשיג. והוא לא מוכן לקבל את העובדה שלא בטוח שהוא באמת יצליח. 

אחרי שמייגן משקרת לדון ולפגי לגבי המקום שאליו הלכה, הוא מחפש אותה ומתקשר למשרד לשאול היכן היא. במידה מסוימת, דון מאוד מזכיר בסיטואציה הזו את בטי, כשהייתה מחכה לו שישוב הביתה בערב, בזמן שהוא היה משקר לה ובוגד בה. מייגן ממשיכה לשקר גם כשהיא חוזרת, אבל למחרת מתוודה בפני פגי על כך שהיא רוצה לחזור ולנסות להגשים את חלומה להיות שחקנית. העובדה שפגי לא מצליחה להבין אותה נובעת מכך, שפגי כנראה כבר הגשימה את חלומה – לצאת מהמשרה הנשית הטיפוסית ולהוכיח שהיא שווה בעולם של גברים, ואולי בחלום הזה היא גם מסתפקת, אבל החלום של מייגן הוא אחר לגמרי. וכשכולם מתכנסים לדון בפרסומת של Cool Whip, פגי ממשיכה לכעוס על מייגן שמוכנה לוותר על ההזדמנות האדירה שפשוט ניתנה לה.  

מייגן מעירה את דון באמצע הלילה  ומספרת לו על ההחלטה שלה לנסות ולהפוך לשחקנית. היא אומרת שהיא לא מבינה בכלל מתי היא הפסיקה לנסות. גם דון, בדומה לפגי, לא מצליח להבין אותה, אבל אצלו הסיבה היא שונה – לו לא היו חלומות כאלה והוא מרגיש בר מזל שבכלל יצא מהמקום הנורא שחי בו ולהפוך לדמות מצליחה ונערצת בתחומה. פגי ודון לא מבינים את הרצון הפשוט של מייגן לעשות את מה שהיא אוהבת, מכיוון ששניהם היו עסוקים במלחמות לצאת מהמקום שלהם ולכבוש מקום שלא יועד להם, ואילו היא פשוט מנסה משהו כי היא באמת אוהבת אותו. אבל בסופו של דבר, כמו שהוא אומר לרוג'ר, דון לא רוצה שמייגן תגמור כמו בטי, אומללה וממורמרת על כך שלא הגשימה את עצמה, והוא מציע לה להתפטר ולעזוב כבר למחרת. 

בחדר הקריאייטיב, מייגן מספרת לפגי, סטן ומייקל שהחליטה לעזוב. הכעס של פגי מתחלף בהערצה על המעשה שלה. סטן מציין שזה באמת לא להיט להשקיע את כל כולך בשביל קמפיין לשעועית, ומהמבט של פגי בתגובה לדבריו, נראה שאולי גם לה זה כבר לא מספיק. הבעיה היחידה היא, שלפגי אין בעל עשיר שיפרנס אותה אם היא תיכשל. 

אתם תמשיכו לכתוב סלוגנים לשעועית, אני עפתי מכאן. מייגן, מייקל, סטן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)


ונראה שהעבודה של דון היא לא המקום היחיד שבו הוא מתחיל לאבד רלוונטיות. הוא מרגיש שגם הזוגיות שלו בסכנה, למרות שהרגיע את חששה של ג'ואן ש"היא לא הולכת לשום מקום". מייגן הולכת להגשים את חלומה במקום שבו הוא לא נמצא, ולכן דון מבין שלא רק שהוא לא הדבר היחיד שמספיק לה כדי להיות מאושרת, היא גם הולכת למצוא את האושר הזה במקום שבו הוא לא יכול לראות אותה, וגם לא יבין מה עובר עליה. אולי אפילו יאבד את הדבר היחיד שמחבר אותם. אחרי הכל, הוא גבר בן 40 שלא מבין כלום במוזיקה עכשווית והיא בחורה צעירה שמקשיבה לביטלס ומסתובבת בין אנשי תאטרון ומציגה את עצמה בשם הנעורים שלה. כשדון מלווה את מייגן החוצה, הוא קורא למעלית, וכשהדלת נפתחת הוא מוצא את עצמו כמעט נכנס לפיר הפעור והריק. שנייה אחרי שמייגן עצמה ירדה למטה וכביכול "השאירה" לו את הריקנות הזו. ואם זה לא היה מספיק נורא, קן, מייקל וסטן משמיעים לו את השיר שהלקוח בחר לפרסומת, ולא רק שהוא מתבלבל וחושב שזה שיר של הביטלס, מייקל המבועת מביך אותו לגמרי ומזדעזע מהעובדה שזה שיר מאוד ישן. 

פגי, קן ודון הולכים לפגוש את אנשי Cool Whip. מכיוון שמייגן כבר לא נמצאת, פגי מחליפה אותה בתפקיד אשתו של דון בפרזנטציה המתוסרטת של הבעל, האשה והקינוח (עוד רמז לעזיבה אפשרית של מייגן?). בניגוד למייגן, פגי לא זוכרת את השורות שלה והורסת את הכל לחלוטין. אבל כשדון מאשים אותה בכשלון, היא לא נשארת חייבת וצועקת עליו בחזרה "אתה לא כועס עלי, אז תשתוק". וכך דון מאבד את האדם האחרון שעוד רחש לו כבוד אמיתי בחברה. דרך החיים שלו וכל מה שהפך אותו למוצלח, מתחיל ללכת לאיבוד. העולם הזה נשלט על ידי אנשים אחרים, ואה, כן, אסור לעשן פה. זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את המשפט הזה בסדרה, ויותר מכל הוא מראה שהעולם הישן מתחיל להיעלם, ואיתו כל מי ששלט בעולם הזה.  

למרות שפגי לחלוטין מוקסמת ממייגן ומהחלטתה לעזוב, ג'ואן לא מאמינה שהיא תצליח בעולם המשחק. היא מספרת לפגי שגם בטי הייתה דוגמנית בעבר וזנחה את הקריירה למען דון והמשפחה. "היא תהיה שחקנית כושלת עם בעל עשיר", מסכמת ג'ואן, שבעולם שלה בכלל אין מקום לחלומות, אלא רק שימוש בנשיות כדי להשיג את מה שאת רוצה, ולכן מבחינתה זו דרך פעולה שברור שגם מייגן משתמשת בה. 

אבל נראה שדווקא מייגן היא לא זו שתיפול לחיי עקרת הבית המשועממת, שמחכה לבעלה בבית, אלא דווקא דון. היא משאירה אותו לבד עם Revolver של הביטלס, שאמור לעזור לו להתעדכן במוזיקה החדשה, ומבקשת ממנו להתחיל דווקא עם השיר האחרון באלבום – Tomorrow Never Knows. על רקע השיר, שמסמל יותר מכל שינוי – בביטלס, בתקופה, במחשבה, בחיפוש -  אנחנו רואים את כל החלומות: פגי חולקת ג'וינט עם סטן, כמו אחת מהחבר'ה, פיט מקבל מסר של אהבה מבת' ומייגן שרועה על רצפת כיתת המשחק. רק דון, שלא מצליח להבין את החלומות האלה, וודאי שלא מצליח להבין את השיר ואת כל מה שהוא מייצג, מרים את המחט והולך לישון, כמו זקן טיפוסי.




נקודות למחשבה

- כל הפרק מלא ברמזים למוות: שם הפרק, ליידי לזרוס, שמתייחס לשיר של סילביה פלאת' ועוסק במוות, פיט מספר ברכבת שהביטוח שלו מכסה התאבדות, דון כמעט נכנס לפיר מעלית ריק ושם האלבום של הביטלס הוא Revolver – אקדח, והשיר מצטט מתוך "ספר המוות הטיבטי" (אותו ספר שעליו מדובר בזמן שרוג'ר לוקח LSD לפני שני פרקים) 

- מצד שני, השיר גם אומר "It is not dying"

- הבחירה בשיר, שהשמעתו הייתה אירוע היסטורי ויקר בפני עצמו, (הרי אמרו לנו כבר פעמיים, אי אפשר להשמיע את הביטלס!) היא כמובן לא מקרית בכלל. זהו השיר הפסיכדלי הראשון של הביטלס, שגם הופך את הקביעה בפרק, לפיה יש המון להקות דומות לביטלס, ללא רלוונטי, וגם מבטא את השינוי שחל בתקופה ומשתקף בפרק: כל הסדר הקיים מוטל בספק ומתחילה בחינה חדשה של המציאות. 


אין עתידות, יש שאלות

- האם רמזי המוות באמת יובילו למוות? האם רמזי העזיבה של מייגן יובילו לעזיבה?

- האם באמת מייגן תהפוך למובטלת כושלת ומרירה, סוג של בטי, או שכמו שפגי אמרה, היא באמת מוצלחת בכל? 

- והאם דון ימשיך להתרסק, או שיצליח למצוא את מקומו החדש?
 

והפרומו



יום ראשון, 6 במאי 2012

עונה 5, פרק 7: ייסורי גדילה


"It's the future. It's all i ever wanted."


דורות נפגשים ומתנגשים בעלילת הפרק השביעי. הדמויות מנסות להתבגר, לשאוף אל העתיד שמצפה להן ומיוצג על ידי המבוגרים, להתקרב ולקבל הכרה מהם, בדרך כלל גם בדרכים לא כשרות במיוחד. בסוף הן מגלות שאין ממש בשביל מה להתבגר כל כך מהר. ולא משנה בן כמה אתה. כנראה שהעתיד שאתה רואה מולך הוא לא משהו בכלל.   

סאלי מדברת בטלפון עם גלן בישופ, שמתגורר בפנימייה. הוא עדיין עצוב בגלל חברה שעזבה אותו, אבל סאלי חושבת שרק גברים סובלים משברון לב. למרות שהיא כבר נערה מתבגרת, יש דברים שהיא עדיין לא מבינה. כשסבתא פולין מגיעה לקרוא לסאלי ובובי לארוחת הערב, היא נתקלת בחוט הטלפון שנמתח עד לחדר, נופלת ושוברת את הקרסול. בעקבות התקרית, סאלי ובובי עוברים לבית של דון ומייגן (מה שאגב מעלה את השאלה, למה הם לא שם מלכתחילה, כשבטי והנרי נוסעים). 

אם את גוררת את הטלפון לחדר, את רשמית נערה מתבגרת. סאלי (צילום מהאתר הרשמי)


ולא רק הילדים קופצים לביקור, גם ההורים של מייגן באים להתארח בבית משפחת דרייפר. אנחנו מגלים שמארי היא צרפתייה פלרטטנית שנראית צעירה להפליא, ושאמיל הוא דוקטור מרקסיסט שמתנגד לכל מה שדון מייצג, לעושר ולמעמד, וזה למרות שדון מנסה לקבל ממנו הכרה, מתנהג בנימוס יתר וסוחב לו את כל המזוודות, ומייגן מנסה להגן על אהובה שבנה את עצמו מכלום. 

כשסאלי ובובי מגיעים, סאלי מקבלת מחמאות על הדרך הבוגרת שבה התנהגה בפציעתה של סבתא פולין. מה שחבל הוא, שהיא משקרת. פולין לא החליקה על צעצוע של ג'ין אלא נפלה באשמתה של סאלי שמתחה את כבל הטלפון במסדרון. הקרדיט והכבוד מאוד לא מגיעים לה, וגם לא פרס הספגטי שהיא מקבלת ממייגן לארוחת הערב. אבל בארוחה הזו מופיע רק השקר הראשון מזה רבים בפרק.

עוד אחד שמנסה להתנהג כמו מבוגר, הוא רוג'ר. החוויה שעבר עם ה – LSD שינתה אותו, או לפחות כך הוא טוען, ואחרי שהוא עוזב את ג'יין הצעירה, הוא מנסה להתקרב למונה ובעיקר לעצמו החדש, האחראי והמיושב, שרוצה לקבוע פגישות עם אנשים חשובים מהחברה האמריקנית לסרטן (ככה קוראים להם, נשמע עצוב אבל זה השם בעברית) כדי לשקם את מעמדו המקצועי. אפילו מונה, שמכירה את רוג'ר הילדותי, מתרשמת לטובה מהכוונות שלו.

במשרד, מתנהל דיון בין מייקל, פגי, סטן ואייב (שבעיקר מקשיב ולא משתתף) בסוגיית שיווק חזיות. פגי מאמינה שעליהם לפרסם חזיות סקסיות לנשים מבוגרות. הגברים, לעומתה, רוצים למכור לילדות קטנות חזיות, ואיתן את האשליה שהן מבוגרות. פגי, כאשה בעצמה, רואה את הצד שלה בעניין – היא כבר לא ילדה ורוצה להאמין שגם כשתהיה אשה מבוגרת, יישאר בה מקום לסקסיות. אבל הגברים הם גברים ואותם מעניינות ילדות קטנות שרוצות להפוך לנשים, וכמה שיותר מהר. 

דון קורא במיטה את "The Fixer" ("יום הדין", בעברית) – ספר שזיכה את מחברו בפרס פוליצר, כנראה כדי לרצות את אמיל, כי מייגן אומרת שלאבא שלה לא יהיה אכפת שהוא קורא בעצם את ג'יימס בונד – לא בדיוק איכות. דון מודאג מכך שאפילו הפרס שהוא צפוי לקבל על מכתב האנטי עישון שלו, לא יזכה אותו באהבת אביה. כי לא רק שהוא חזיר קפיטליסט, הוא גם שוכב עם הבת שלו, כמו שדון מציין אחר כך בפני רוג'ר. מצד שני, לא ברור למה דון מצפה להכרה על המעשה שלו, הרי הוא עצמו מודה שהוא לא באמת מאמין במה שכתב במכתב ההוא, הסיבה היחידה שהוא מקבל הכרה על מעשיו, בדיוק כמו בתו סאלי, היא כי הוא שיקר.

ובעוד דון מנסה לנקוט בצעד נוסף להתקרב אל אמיל, וקורא ספר ללימוד עצמי של השפה הצרפתית, מייגן מקבלת השראה בעקבות ארוחת הערב עם הוריה והילדים של דון, ומציעה קמפיין להיינץ, שבו דורות של אמהות וילדים אוכלים את אותו הדבר, החל מתקופת האבן ועד לעתיד, שבו כולנו גרים על הירח (מה שבתקופה ההיא בטח חשבו שיקרה עד עכשיו). דון נרגש וגאה ומחליט לשנות את כל הפרזנטציה ברגע האחרון. לשנייה מייגן חושבת שעדיף שדון יציג את הרעיון כשלו, אבל הוא לא רוצה לעשות זאת, והיא מוכנה ומתרגשת לקבל את הקרדיט שמגיע לה. 

אבל הכל משתנה בארוחת הערב עם הלקוח ואשתו, אליס. כשמייגן יוצאת לשירותי הנשים, אליס מגלה לה שהם עומדים לפטר את הסוכנות. היא לוחשת את המידע לדון וגורמת לו להציג בפני הלקוח את הרעיון שלה – כשלו. ולא רק זה, הם משנים את הסיפור כולו: לא רק שהפסטה שניתנה לסאלי הוחלפה בשעועית, הם גם מוסיפים לעלילה את הסבתא המחייכת (כשבמציאות אמא של מייגן כבר פרשה למיטה) ואת הבהייה של דון, מוכה ההשראה מהסיטואציה – מה שכמובן לא קרה, כי הרעיון מעולם לא היה שלו. באמצעות השקרים האלה, דון מצליח למכור את הרעיון ללקוח ולהציל המצב. לאחר מכן הוא שוב נותן את הקרדיט למייגן, אבל השאלה שתלויה באוויר היא, האם הרעיון היה נחשב למוצלח כל כך אם דון לא היה זה שמציג אותו כשלו?  גם למחרת במשרד, כשכולם חוגגים את ההישג שלה, מייגן לא נראית מרוצה. "זה הכי טוב שהעבודה הזו יכולה להיות", פגי אומרת. אבל מייגן נראית עצובה. זה לא מה שהיא רצתה ובוודאי לא כשהיא לא הגיעה להישג בזכות עצמה. 

אייב מתעקש לקבוע עם פגי ארוחת ערב באמצע השבוע, והיא חוששת שהוא מנסה להיפרד ממנה. בכל זאת, זו המציאות היחידה שהיא מכירה והם כבר רבו על כך שהיא לא פנויה אליו מספיק. גם פגי הולכת אל הדור הקודם כדי לבקש עזרה בענייני יחסים, ומי טובה יותר מג'ואן בנושא הזה. ג'ואן, מנסיונה וממרום שנותיה דווקא חושבת שפגי עומדת לקבל הצעת נישואין. פגי המומה ונרגשת. בערב היא מגיעה למסעדה, לבושה בשמלה ילדותית להפליא ונראית כמו סוכרייה ורודה. היא מכוונת את השיחה לכך שאייב יציע לה נישואין וקצת לא מבינה למה הוא רוצה "רק" לעבור לגור איתה. אבל בסופו של דבר היא מחליטה להתנהג בבגרות ולקבל את הצעתו. למרות שה"I do" היחיד שיצא לה להגיד בקרוב, יהיה כנראה רק תשובה לשאלה אם היא רוצה לאכול. 

בתור היועצת הבוגרת שלה לענייני זוגיות, לפגי מאוד חשוב לקבל את האישור של ג'ואן, ולמחרת היא חוששת מאוד מהתגובה שלה לעניין המגורים המשותפים. אבל ג'ואן דווקא סבורה שמדובר במעשה מאוד רומנטי ומברכת את פגי. אבל כנראה שהיא עושה את זה רק כי גם היא, כמונו, רואה שפגי מנסה לשכנע בעיקר את עצמה שהמצב הזה עדיף על פני חתונה, שזה מה שהיא רוצה באמת. 

מי שלא מקבלת בשמחה את הבשורה, זו קתרין, אמא של פגי, שמוזמנת לארוחת ערב ביתית ומושקעת, ולמפגן זוגיות בוגרת ומושלמת. בסלון של פגי תלויה תמונה של ג'ון קנדי המנוח, נשיא קתולי שממוקם בפריים בדיוק בינה לבין אמה, ומשמש דמות אב במקום זה שהיה לה ומת גם הוא, שצופה עליה מלמעלה ושופט אותה בדיוק כמו קתרין, שלא מוכנה לשמוע על בתה שחיה בחטא, ועוד עם יהודי. לא ברור למה, אבל פגי חשבה שקתרין תעמיד את האושר שלה לפני הכל, והיא טעתה. עוד אחת שלא משנה כמה תנסה להתנהג כמבוגרת, לא תצליח לזכות באישורו של הדור הישן. 

סאלי מבקשת מדון, בצורה מנומסת כפי שאימנו אותה מייגן ואמה, לבוא עם דון לטקס קבלת הפרס. בכך בעצם, סאלי מבקשת להכנס לעולם המבוגרים. דון מסכים ובינתיים מתפתחת מריבה בין ההורים של מייגן, שמתחילה בהתפרצות זעם של אמיל ומתנהלת – כמו כל רגעי הכעס והמתח ביניהם - בצרפתית. מסתבר שאמיל לא הצליח בפגישתו עם המוציא לאור ובמקום ללכת לבכות לאשתו, התקשר דווקא לתלמידה צעירה, מה שהרגיז מאוד את מארי, שלדעתו בכלל לא מאמינה בו. וכשמייגן ודון עומדים בחוץ ומקשיבים לצעקות של ההורים, ברור לנו שהשפה הזו שדון מחשיב כתעלומה, משמשת אותם רק למריבות ועצבים, והמבוגר הזה שדון כל כך מנסה למצוא חן בעיניו, מתנהג בעצמו כמו ילד קטן וזועף. לא עתיד גדול לשאוף אליו. 

בערב הארוחה החגיגית, רוג'ר מגיע ומארי מיד מתחילה לפלרטט איתו, כדי לגרום לבעלה לקנא. סאלי מגיעה בשמלתה החדשה, ודון בהלם. הוא מורה לה להוריד את האיפור והמגפיים – הוא עוד לא מוכן להכיר בכך שהיא כבר לא ילדה קטנה. סאלי מוחה אבל אין לה ברירה. יש גבול גם לכמה שהיא יכולה לנסות ולהיות אחת מהמבוגרים. זה נראה גם בקטע שבו היא מנסה לאכול את הדג בארוחה, אבל נגעלת. היא עדיין ילדה שמעדיפה ספגטי. היחיד שמתייחס אל סאלי כמו אל בוגרת, הוא רוג'ר, שמראה לה את כל המי ומי בזמן שדון ומייגן עסוקים בהיכרות עם אבא של סינתיה. בזמן שהם עומדים ומדברים, מייגן מגניבה מבטים אל אמיל ומחפשת את אישורו להתנהגותה בחברה. במובן מסוים, היא לא שונה מאוד מסאלי במעמד הזה. 

אבל לא רק שאמיל לא מרוצה מהבחירות של מייגן (כשמוחאים כפיים לדון שמקבל את הפרס, בכלל לא רואים אותו בשולחן, הוא מוסתר), הוא גם נוזף בה על כך שויתרה על הרצונות שלה בשביל העושר שדון העניק לה. ויתרת על המאבק והלכת ישר לסוף, הוא אומר לה. היא כבר לא צעירה אידיאליסטית, אלא מיהרה להתבגר ולהגיע לשלב הפסימי שבו מוותרים על החלומות בשביל כסף. והיא לא נראית מאושרת מזה בכלל. השיחה ביניהם מתנהלת, לשם שינוי, דווקא באנגלית. "כי השתנית", הוא אומר לה. וכי הוא באמת מודאג הפעם, ולא כועס. 

אכזבות, סודות והתפכחויות בשולחן אחד. המבוגרים והמתבגרת (צילום מהאתר הרשמי)


דון מבין, שלא רק נסיונותיו מול אמיל נכשלו, אלא גם מול חברי הועדה של החברה האמריקנית לסרטן. כן, הם נתנו לו פרס, אבל הוא לעולם לא יוכל לרצות אותם. הם לא יכולים לבטוח בו, אחרי מה שעשה ללקוח שנתן לו פרנסה. לא שמגיעה לו בכלל הכרה, אחרי שפילס דרכו אליהם באמצעות שקרים. גם סאלי, שנכנסה לעולם המבוגרים בדיוק באותה דרך, מגלה שאולי הגיעה לשם מוקדם מדי, כשהיא נדהמת לתפוס את רוג'ר ומארי בעיצומו של אקט מיני, שבו מתגלה לה גם עוצמת הבוגדנות – מארי בוגדת באמיל, רוג'ר מראה פנים אחרות מהאיש החביב והתמים שישב לצדה. כמובן שגם הוא לא מצליח להתנהג כמו אדם בוגר בסופו של דבר, למרות הנסיון. כולם מתאספים שוב סביב השולחן, יחד עם הסודות והאכזבות שלהם. רוג'ר לא נמצא ביניהם. הוא עדיין ילד קטן, כמו שמארי מציינת. העיר מלוכלכת, סאלי אומרת לגלן בטלפון. היא עוד לא רוצה לעשות את הצעד קדימה. וכנראה שגם האחרים לא. שום דבר טוב לא מחכה להם בעתיד. 




נקודות למחשבה

- דון מסביר לבובי מה זה דוקטור שאינו רופא, "זה מימי הביניים". ובכן, לקרוא לאיש שאתה מעוניין לרצות, "זקן", לא כל כך יעזור לך.

- משעשע לראות איך פגי שואלת את ג'ואן בתדהמה "מישהו זרק אותך?" וג'ואן עונה "אני בדיוק כמו כולם".  אבל הו, כמה שהיא לא כמו כולם. 

- זה די מעניין שדון מרגיש רחוק כל כך מאדם שמתנהג כמוהו – הולך לאשה אחרת כשהוא במצוקה.  




אין עתידות, יש שאלות

- למרות הנפילה שלו, האם רוג'ר באמת הולך להשתנות ולהצדיק את קיומו, סוף סוף?

- האם מערכת היחסים של סאלי וגלן תתקדם מעבר לשיחות טלפון?

- האם אי פעם נראה שוב את בטי בסדרה?


והפרומו

-