עונה 5, פרק 8: אבודים

"Have you seen those pictures of Earth from space?"

 - "Of course."

"Do they make you feel small and insignificant?"

אובדן הדרך והמשמעות לחיים מוביל את הפרק השמיני. אך בעוד פיט ומייגן מנסים למצוא לעצמם דרך חדשה, דון מאבד את עצמו והופך מהכוכב הנערץ שהיה, לגבר מזדקן ולא רלוונטי יותר ויותר, בתהליך שכבר התחיל בפרקים האחרונים ומגיע כאן לשיאו. 

אין הרבה חדש בגילוי שלחברו של פיט, הווארד, יש מאהבת צעירה בעיר. אנחנו הרי יודעים שהוא לא מאוד מאושר בנישואין שלו, אחרי העצות שנתן לפיט בפרק הראשון על איך להגיע הביתה מאוחר. פיט עדיין חדש בעסקי הבגידות ושואל בתמימות "אתה לא מפחד להתפס?" מה שהוא עוד לא מבין זה, שאשתו של הווארד מודעת היטב לעובדה שהוא בוגד בה, הוא נתפס כבר מזמן ולא אכפת לו. 

בזמן שמייגן בורחת לנהל שיחת טלפון סודית, דון נוכח בפרזנטציה לסרט פרסומת שמקבל השראה מהסרט "לילה של יום מפרך" של הביטלס. הלקוח מאוד אוהב את הרעיון, אבל מכיוון שהביטלס ידועים כלהקה שלא ניתן להשמיע את שיריה, צריך למצוא חלופה דומה. ובעוד סטן ומייקל זורקים שמות של להקות לאוויר, ברור לכולם שדון לא מכיר אף אחת מהן ושאין לו סיכוי לתרום לדיון. "ממתי המוזיקה הפכה להיות כל כך חשובה?" הוא שואל את מייגן מאוחר יותר. זה לא רק עולם המוזיקה שהוא לא מצליח להבין, זה גם כבר לא עולם הפרסום שהוא מכיר, שבו אף אחד לא עשה עניין ממציאת שיר לסרטון, והכל היה הרבה יותר פשוט. בעצם, זה בכלל לא העולם שהוא מכיר, משום בחינה. 

מסתבר שלמרות הכל, מעמדו של פיט בעבודה השתפר ולקוחות כבר מבקשים לעבוד איתו בלי לפגוש אותו אפילו. הוא כמובן מאוד מרוצה מכך, אבל הוא עדיין לא קיבל את מה שרצה. ומה שהוא רוצה, זו אהבה. כשפיט פוגש את בת', אשתו של הווארד (הלא היא אלקסיס בלדל המעולה) בתחנת הרכבת, הוא מרחם על מצבה – ננעלה מחוץ לרכב כשהיא יודעת שאין למי לחכות. הווארד כבר לא יבוא הביתה והיא לא משלה את עצמה ויודעת שהוא נמצא עם אישה אחרת. 

רורי גילמור לא הייתה נותנת לזה לקרות. בת' (צילום מהאתר הרשמי)

פיט מסיע את בת' הביתה ומתוך דאגה גם מלווה אותה פנימה ומוטרד ממצבה, בצורה מאוד לא אופיינית לו. בת' מנצלת את טוב לבו כדי להתנקם בבעלה ולשכב עם פיט, אבל בניגוד לכל הפעמים האחרות שבהן בגד באשתו, הפעם נראה שלפיט באמת אכפת מבת'. הוא נשאר לידה, מדבר איתה ומקשיב לה. אולי אפילו מתאהב בה. אירוני מאוד שדווקא בזמן שהוא מרחם על אשה עצובה ונבגדת, אנחנו זוכרים שיש לו אחת כזו בבית בדיוק (וכמובן שהשאלה המתבקשת היא, איך הוא היה מגיב אם הווארד היה שוכב עם אשתו מאותה סיבה). בניגוד למנהגו, פיט לא מסתפק באירוע החד פעמי וממשיך לרדוף אחרי בת'. כרגע, היא מה שהוא חולם ומנסה להשיג. והוא לא מוכן לקבל את העובדה שלא בטוח שהוא באמת יצליח. 

אחרי שמייגן משקרת לדון ולפגי לגבי המקום שאליו הלכה, הוא מחפש אותה ומתקשר למשרד לשאול היכן היא. במידה מסוימת, דון מאוד מזכיר בסיטואציה הזו את בטי, כשהייתה מחכה לו שישוב הביתה בערב, בזמן שהוא היה משקר לה ובוגד בה. מייגן ממשיכה לשקר גם כשהיא חוזרת, אבל למחרת מתוודה בפני פגי על כך שהיא רוצה לחזור ולנסות להגשים את חלומה להיות שחקנית. העובדה שפגי לא מצליחה להבין אותה נובעת מכך, שפגי כנראה כבר הגשימה את חלומה – לצאת מהמשרה הנשית הטיפוסית ולהוכיח שהיא שווה בעולם של גברים, ואולי בחלום הזה היא גם מסתפקת, אבל החלום של מייגן הוא אחר לגמרי. וכשכולם מתכנסים לדון בפרסומת של Cool Whip, פגי ממשיכה לכעוס על מייגן שמוכנה לוותר על ההזדמנות האדירה שפשוט ניתנה לה.  

מייגן מעירה את דון באמצע הלילה  ומספרת לו על ההחלטה שלה לנסות ולהפוך לשחקנית. היא אומרת שהיא לא מבינה בכלל מתי היא הפסיקה לנסות. גם דון, בדומה לפגי, לא מצליח להבין אותה, אבל אצלו הסיבה היא שונה – לו לא היו חלומות כאלה והוא מרגיש בר מזל שבכלל יצא מהמקום הנורא שחי בו ולהפוך לדמות מצליחה ונערצת בתחומה. פגי ודון לא מבינים את הרצון הפשוט של מייגן לעשות את מה שהיא אוהבת, מכיוון ששניהם היו עסוקים במלחמות לצאת מהמקום שלהם ולכבוש מקום שלא יועד להם, ואילו היא פשוט מנסה משהו כי היא באמת אוהבת אותו. אבל בסופו של דבר, כמו שהוא אומר לרוג'ר, דון לא רוצה שמייגן תגמור כמו בטי, אומללה וממורמרת על כך שלא הגשימה את עצמה, והוא מציע לה להתפטר ולעזוב כבר למחרת. 

בחדר הקריאייטיב, מייגן מספרת לפגי, סטן ומייקל שהחליטה לעזוב. הכעס של פגי מתחלף בהערצה על המעשה שלה. סטן מציין שזה באמת לא להיט להשקיע את כל כולך בשביל קמפיין לשעועית, ומהמבט של פגי בתגובה לדבריו, נראה שאולי גם לה זה כבר לא מספיק. הבעיה היחידה היא, שלפגי אין בעל עשיר שיפרנס אותה אם היא תיכשל. 

אתם תמשיכו לכתוב סלוגנים לשעועית, אני עפתי מכאן. מייגן, מייקל, סטן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

ונראה שהעבודה של דון היא לא המקום היחיד שבו הוא מתחיל לאבד רלוונטיות. הוא מרגיש שגם הזוגיות שלו בסכנה, למרות שהרגיע את חששה של ג'ואן ש"היא לא הולכת לשום מקום". מייגן הולכת להגשים את חלומה במקום שבו הוא לא נמצא, ולכן דון מבין שלא רק שהוא לא הדבר היחיד שמספיק לה כדי להיות מאושרת, היא גם הולכת למצוא את האושר הזה במקום שבו הוא לא יכול לראות אותה, וגם לא יבין מה עובר עליה. אולי אפילו יאבד את הדבר היחיד שמחבר אותם. אחרי הכל, הוא גבר בן 40 שלא מבין כלום במוזיקה עכשווית והיא בחורה צעירה שמקשיבה לביטלס ומסתובבת בין אנשי תאטרון ומציגה את עצמה בשם הנעורים שלה. כשדון מלווה את מייגן החוצה, הוא קורא למעלית, וכשהדלת נפתחת הוא מוצא את עצמו כמעט נכנס לפיר הפעור והריק. שנייה אחרי שמייגן עצמה ירדה למטה וכביכול "השאירה" לו את הריקנות הזו. ואם זה לא היה מספיק נורא, קן, מייקל וסטן משמיעים לו את השיר שהלקוח בחר לפרסומת, ולא רק שהוא מתבלבל וחושב שזה שיר של הביטלס, מייקל המבועת מביך אותו לגמרי ומזדעזע מהעובדה שזה שיר מאוד ישן. 

פגי, קן ודון הולכים לפגוש את אנשי Cool Whip. מכיוון שמייגן כבר לא נמצאת, פגי מחליפה אותה בתפקיד אשתו של דון בפרזנטציה המתוסרטת של הבעל, האשה והקינוח (עוד רמז לעזיבה אפשרית של מייגן?). בניגוד למייגן, פגי לא זוכרת את השורות שלה והורסת את הכל לחלוטין. אבל כשדון מאשים אותה בכשלון, היא לא נשארת חייבת וצועקת עליו בחזרה "אתה לא כועס עלי, אז תשתוק". וכך דון מאבד את האדם האחרון שעוד רחש לו כבוד אמיתי בחברה. דרך החיים שלו וכל מה שהפך אותו למוצלח, מתחיל ללכת לאיבוד. העולם הזה נשלט על ידי אנשים אחרים, ואה, כן, אסור לעשן פה. זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את המשפט הזה בסדרה, ויותר מכל הוא מראה שהעולם הישן מתחיל להיעלם, ואיתו כל מי ששלט בעולם הזה.  

למרות שפגי לחלוטין מוקסמת ממייגן ומהחלטתה לעזוב, ג'ואן לא מאמינה שהיא תצליח בעולם המשחק. היא מספרת לפגי שגם בטי הייתה דוגמנית בעבר וזנחה את הקריירה למען דון והמשפחה. "היא תהיה שחקנית כושלת עם בעל עשיר", מסכמת ג'ואן, שבעולם שלה בכלל אין מקום לחלומות, אלא רק שימוש בנשיות כדי להשיג את מה שאת רוצה, ולכן מבחינתה זו דרך פעולה שברור שגם מייגן משתמשת בה. 

אבל נראה שדווקא מייגן היא לא זו שתיפול לחיי עקרת הבית המשועממת, שמחכה לבעלה בבית, אלא דווקא דון. היא משאירה אותו לבד עם Revolver של הביטלס, שאמור לעזור לו להתעדכן במוזיקה החדשה, ומבקשת ממנו להתחיל דווקא עם השיר האחרון באלבום – Tomorrow Never Knows. על רקע השיר, שמסמל יותר מכל שינוי – בביטלס, בתקופה, במחשבה, בחיפוש -  אנחנו רואים את כל החלומות: פגי חולקת ג'וינט עם סטן, כמו אחת מהחבר'ה, פיט מקבל מסר של אהבה מבת' ומייגן שרועה על רצפת כיתת המשחק. רק דון, שלא מצליח להבין את החלומות האלה, וודאי שלא מצליח להבין את השיר ואת כל מה שהוא מייצג, מרים את המחט והולך לישון, כמו זקן טיפוסי.

נקודות למחשבה

- כל הפרק מלא ברמזים למוות: שם הפרק, ליידי לזרוס, שמתייחס לשיר של סילביה פלאת' ועוסק במוות, פיט מספר ברכבת שהביטוח שלו מכסה התאבדות, דון כמעט נכנס לפיר מעלית ריק ושם האלבום של הביטלס הוא Revolver – אקדח, והשיר מצטט מתוך "ספר המוות הטיבטי" (אותו ספר שעליו מדובר בזמן שרוג'ר לוקח LSD לפני שני פרקים) 

- מצד שני, השיר גם אומר "It is not dying"

- הבחירה בשיר, שהשמעתו הייתה אירוע היסטורי ויקר בפני עצמו, (הרי אמרו לנו כבר פעמיים, אי אפשר להשמיע את הביטלס!) היא כמובן לא מקרית בכלל. זהו השיר הפסיכדלי הראשון של הביטלס, שגם הופך את הקביעה בפרק, לפיה יש המון להקות דומות לביטלס, ללא רלוונטי, וגם מבטא את השינוי שחל בתקופה ומשתקף בפרק: כל הסדר הקיים מוטל בספק ומתחילה בחינה חדשה של המציאות. 

אין עתידות, יש שאלות

- האם רמזי המוות באמת יובילו למוות? האם רמזי העזיבה של מייגן יובילו לעזיבה?

- האם באמת מייגן תהפוך למובטלת כושלת ומרירה, סוג של בטי, או שכמו שפגי אמרה, היא באמת מוצלחת בכל? 

- והאם דון ימשיך להתרסק, או שיצליח למצוא את מקומו החדש?

 

והפרומו

לפרק הבא 

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז