עונה 5, פרק 10: שום דבר שכסף לא יכול לפתור

"People buy things because it makes them feel happier"

העבר צץ מחדש בחייהן של הדמויות, בדרכים שונות, וכולן קשורות לכסף ולשאלות על תפיסת עולם קפיטליסטית, שיוצרת גם בעיות וגם פתרונות.

באמצע הלילה, ליין מקבל טלפון מלונדון, שדורש ממנו להחזיר חוב תוך יומיים. ליין בכלל לא מתייחס לסכום בפאונדים, אלא מיד שואל איך הוא אמור להשיג 8000 דולר ביומיים. כל העניין האנגלי הזה כבר מאחוריו והוא מרגיש אמריקאי (הוא אוהב את חג המולד במנהטן, הוא מקשט את משרדו במודלים של פסל החירות ובניין האמפייר סטייט). הדבר היחיד שקושר אותו כרגע לעבר שלו באנגליה, הוא החוב הארור, שיוצר בעיה רצינית. הוא מנסה לפתור את הבעיה על ידי מענק חג לעצמו ולעובדים האחרים, אבל נתקל בעיכובים. בסופו של דבר, הוא מגיע לשפל מוסרי ומזייף את חתימתו של דון על צ'ק שרשם לעצמו. לא בלי להיות מבוהל ממעשיו שלו. ליין מסתבך יותר ויותר ונראה שזה לא הסוף.

במקרה של הארי, העבר מגיע מכיוון לא צפוי, ובצורה מאוד לא צפויה – פול קינזי, שננטש בהקמת החברה החדשה, מבקש לפגוש אותו. מסתבר שהבחור המתנשא, שעבד כל כך קשה כדי להיראות נאור ומתקדם, נטש את חיי החומר לטובת הארי קרישנה. או לפחות, כך זה נראה. במקרה שלו, תמיד אפשר לחשוד שבחורה מעורבת בעניין.

הארי קרישנה, הארי קריין. מה זה משנה? פול, הארי ולקשמי (צילום מהאתר הרשמי)

 ואכן, פול מאוהב בלקשמי, הקרויה על שם אלת השפע, אבל אין לו שפע להעניק לה כדי שיוכלו לחיות יחד ולכן הוא מנסה לרתום את הארי וקשריו בטלוויזיה למשימה, ולהעביר תסריט שכתב ל"מסע בין כוכבים". לקשמי לא אוהבת את הרעיון הזה, וסוחטת את הארי בדרך היחידה שהיא יודעת וב"רכוש" היחיד שיש לה – היא עצמה. מאוד קל לשכנע באהבה חופשית כשאת באה מתנועה רוחנית כל כך, ואחרי שהארי נופל ברשת, לקשמי מזהירה אותו שלא יהפוך את פול לחומרני. אבל המניעים שלה הם מאוד לא רומנטיים – הוא המגייס הטוב ביותר של התנועה. מה שהיא לא מבינה זה שפול תמיד היה חומרני – פעם הוא ניסה להסוות את התכונה הזו במרקסיזם, פעם בתדמית אמנותית ועכשיו כאדם רוחני. תמיד, אגב, כדי להשיג אשה. ואכן, הארי מכיר אותו טוב יותר מלקשמי ומעניק לו פתרון חומרני - לנסוע ללוס אנג'לס ולנסות להגשים את חלומו כתסריטאי – הוא אפילו נותן לו כסף וכרטיס טיסה. אם פול היה באמת כל כך רוחני, הוא לא היה מחבק את הארי בהתרגשות כזו, ומודה שהוא היחיד שעזר לו.

פיט מספר בהתרגשות שנוצרה הזדמנות חדשה לקבל את התקציב של יגואר. כמו תמיד, פיט מוכיח שהוא מוצלח בתפקידו ו"אורב" ללקוחות פוטנציאליים. דון מעריך את התכונה הזו שלו, וזה שהוא מוצא את עצמו מרכל וצוחק עם השותפים הבכירים, גורם לפיט להרגיש מספיק בנוח כדי להתנשא על דון ("יכול להיות שתצטרך להשאר אפילו אחרי חמש וחצי"). אבל כמו תמיד, כנראה שהוא נלהב מהר מדי.

דון ומייגן הולכים לראות את המחזה America Hurrah, שמתבטא נגד פרסומות בטלוויזיה. מייגן מעלה את הנושא בבית, ומתפתח ויכוח. רק שהדבר המוזר בוויכוח הזה הוא, שדון לא מתנגד, לא מתעצבן ולא מנסה להגן על עצמו בחירוף נפש – נראה שפשוט לא אכפת לו. אירוני, אגב, שמייגן מנסה לנהל דיון על תרבות הצריכה, כשהיא עומדת בדירה ענקית ומאובזרת היטב במנהטן, ויותר מזה – הכסף לדירה הזו, ולכל החיים שלה בעצם, הגיע מפרסום, מניצול של התרבות הזו. איך בדיוק היא יכולה להעלות טיעון נגדה?

מייגן היא לא היחידה שמבינה שדון איבד את ההתלהבות המקצועית שלו. גם פיט יודע שאם הוא היה משיג הזדמנות לקבל את יגואר לפני שנה "היית מנשק אותי על הפה" (לא מפתיע שפיט בוחר דימוי של אהבה עצמית) וממש צריך לשלוח את דון לנסות את הרכב בעצמו.

בינתיים, ג'ואן מתמודדת עם צרות משלה. הבעיה הכלכלית שלה היא, שאין לה בעיה כלכלית. רוג'ר מנסה לפרנס אותה ואת קווין, אבל היא מסרבת. ג'ואן יודעת איך להתמודד עם רוג'ר ויודעת שזה לעולם לא ייגמר בעזרה כספית. מה שהיא לא יודעת להתמודד איתו, זו קבלת מסמכי הגירושין מגרג, ישר למשרד. היא רותחת וכועסת – ובצדק – על כך שהוא זה שמתגרש ממנה. גם הבעיה הזו נפתרת בחוויה קפיטליסטית מהמעלה הראשונה – דון לוקח אותה איתו לבחון מכוניות יגואר, מה יכול להיות משמח יותר מזה?

הם לוקחים את המכונית ויושבים בבר, שם הם מרשים לעצמם להניח לבעיות שלהם ולעשות את מה ששניהם הכי רוצים לעשות – לשתות ולהעלות זכרונות מזמנים אחרים, לצלילי מוזיקה ישנה. זמנים שבהם ג'ואן הייתה רווקה בלי תינוק, מחוזרת על ידי כל העולם, ודון היה בחור צעיר ושאפתן שרק הצטרף לחברה. למרות האופי הפלרטטני והשיכור של השיחה שלהם, דון משאיר אותה לבד בבר כדי לנסות את מזלה עם גבר אחר.

פעם הכל היה קל יותר. ג'ואן ודון (צילום מהאתר הרשמי)

כשהוא חוזר הביתה, מייגן מזכירה לו גם כן, במידה מסוימת, את העבר שלו – אשה קנאית שמחכה לגבר שלא חוזר הביתה. יכול להיות שמייגן מאבדת את האמון שלה בדון? יכול להיות שהיא חוששת שהעובדה שהוא כבר לא אוהב את העבודה שלו, כמו שהיא מציינת, תגרום לו לחפש ריגושים אחרים?

רגע לפני שכל החברה מתכנסת, מתגלה בעיה כלכלית חדשה – אין כסף לבונוסים לחג בגלל קיצוץ בתקציב. אבל במצב שבו העובדים יצטרכו לחיות במשרד כדי להביא לקוח כה חשוב כמו יגואר, אין דרך אחרת – חייבים לפתור, שוב, את הבעיה באמצעות כסף. השותפים יוצאים פילנתרופים ומממנים את הבונוסים על חשבונם, מה שמכניס את ליין שוב לצרות – עכשיו אין שום דרך שבה הוא יוכל להחזיר את הכסף הגנוב בזמן.

פיט מצפה לתשואות כשהוא מבשר לצוות על יגואר, אבל שוב נענה בקרירות. מי שמצליח לעשות זאת במקומו הוא דון, שמראה פתאום שכן אכפת לו, ונושא נאום מרגש וסוחף שגורם לכולם למחוא כפיים בהתלהבות מול הבשורה שהם הולכים לעבוד בסופי שבוע ובחגים. לכל הדעות לא עניין משמח במיוחד. מפתיע? אולי לא לפני שנה. אבל עכשיו, מפתיע מאוד. 

נקודות למחשבה

- נראה שבמעוז החומרניות מתחיל חיפוש: דון כבר לא מרוצה מהעבודה שלו, הארי מתמסר בקלות לשירת "הארי קרישנה" סוערת ומשמעותית, מייגן כבר מזמן מחפשת את עצמה באמנות ורוג'ר כבר התנסה בסמים מרחיבי תודעה. מעניין לראות לאן זה ימשיך.

- השיחה של דון וג'ואן על הגבר שיושב בבר, לא באמת מדברת עליו, אלא על דון עצמו, שמסביר את האופי הבוגדני שלו – "הוא לא יודע מה הוא רוצה".

- שוב פיט לא מצליח איפה שדון לא מתאמץ. בדיוק כמו שפיט לא יודע לנהוג בהילוכים ודון דוהר ביגואר בלי שום בעיה, כך דון מצליח לסחוף אחריו את כל החברה כשפיט לא יכול להוציא מהם מילה. 

אין עתידות, יש שאלות

-  השאלה המתבקשת אחרי הפרק הזה – האם משהו קורה בין דון וג'ואן?

- האם נראה שוב את פול?

- ומה, לכל הרוחות, עובר על מייגן, שגרם לה להתפרצות כזו?

והפרומו
לפרק הבא


לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז