עונה 5, פרק 7: ייסורי גדילה

"It's the future. It's all i ever wanted."

דורות נפגשים ומתנגשים בעלילת הפרק השביעי. הדמויות מנסות להתבגר, לשאוף אל העתיד שמצפה להן ומיוצג על ידי המבוגרים, להתקרב ולקבל הכרה מהם, בדרך כלל גם בדרכים לא כשרות במיוחד. בסוף הן מגלות שאין ממש בשביל מה להתבגר כל כך מהר. ולא משנה בן כמה אתה. כנראה שהעתיד שאתה רואה מולך הוא לא משהו בכלל.   

סאלי מדברת בטלפון עם גלן בישופ, שמתגורר בפנימייה. הוא עדיין עצוב בגלל חברה שעזבה אותו, אבל סאלי חושבת שרק גברים סובלים משברון לב. למרות שהיא כבר נערה מתבגרת, יש דברים שהיא עדיין לא מבינה. כשסבתא פולין מגיעה לקרוא לסאלי ובובי לארוחת הערב, היא נתקלת בחוט הטלפון שנמתח עד לחדר, נופלת ושוברת את הקרסול. בעקבות התקרית, סאלי ובובי עוברים לבית של דון ומייגן (מה שאגב מעלה את השאלה, למה הם לא שם מלכתחילה, כשבטי והנרי נוסעים). 

אם את גוררת את הטלפון לחדר, את רשמית נערה מתבגרת. סאלי (צילום מהאתר הרשמי)

ולא רק הילדים קופצים לביקור, גם ההורים של מייגן באים להתארח בבית משפחת דרייפר. אנחנו מגלים שמארי היא צרפתייה פלרטטנית שנראית צעירה להפליא, ושאמיל הוא דוקטור מרקסיסט שמתנגד לכל מה שדון מייצג, לעושר ולמעמד, וזה למרות שדון מנסה לקבל ממנו הכרה, מתנהג בנימוס יתר וסוחב לו את כל המזוודות, ומייגן מנסה להגן על אהובה שבנה את עצמו מכלום. 

כשסאלי ובובי מגיעים, סאלי מקבלת מחמאות על הדרך הבוגרת שבה התנהגה בפציעתה של סבתא פולין. מה שחבל הוא, שהיא משקרת. פולין לא החליקה על צעצוע של ג'ין אלא נפלה באשמתה של סאלי שמתחה את כבל הטלפון במסדרון. הקרדיט והכבוד מאוד לא מגיעים לה, וגם לא פרס הספגטי שהיא מקבלת ממייגן לארוחת הערב. אבל בארוחה הזו מופיע רק השקר הראשון מזה רבים בפרק.

עוד אחד שמנסה להתנהג כמו מבוגר, הוא רוג'ר. החוויה שעבר עם ה – LSD שינתה אותו, או לפחות כך הוא טוען, ואחרי שהוא עוזב את ג'יין הצעירה, הוא מנסה להתקרב למונה ובעיקר לעצמו החדש, האחראי והמיושב, שרוצה לקבוע פגישות עם אנשים חשובים מהחברה האמריקנית לסרטן (ככה קוראים להם, נשמע עצוב אבל זה השם בעברית) כדי לשקם את מעמדו המקצועי. אפילו מונה, שמכירה את רוג'ר הילדותי, מתרשמת לטובה מהכוונות שלו.

במשרד, מתנהל דיון בין מייקל, פגי, סטן ואייב (שבעיקר מקשיב ולא משתתף) בסוגיית שיווק חזיות. פגי מאמינה שעליהם לפרסם חזיות סקסיות לנשים מבוגרות. הגברים, לעומתה, רוצים למכור לילדות קטנות חזיות, ואיתן את האשליה שהן מבוגרות. פגי, כאשה בעצמה, רואה את הצד שלה בעניין – היא כבר לא ילדה ורוצה להאמין שגם כשתהיה אשה מבוגרת, יישאר בה מקום לסקסיות. אבל הגברים הם גברים ואותם מעניינות ילדות קטנות שרוצות להפוך לנשים, וכמה שיותר מהר. 

דון קורא במיטה את "The Fixer" ("יום הדין", בעברית) – ספר שזיכה את מחברו בפרס פוליצר, כנראה כדי לרצות את אמיל, כי מייגן אומרת שלאבא שלה לא יהיה אכפת שהוא קורא בעצם את ג'יימס בונד – לא בדיוק איכות. דון מודאג מכך שאפילו הפרס שהוא צפוי לקבל על מכתב האנטי עישון שלו, לא יזכה אותו באהבת אביה. כי לא רק שהוא חזיר קפיטליסט, הוא גם שוכב עם הבת שלו, כמו שדון מציין אחר כך בפני רוג'ר. מצד שני, לא ברור למה דון מצפה להכרה על המעשה שלו, הרי הוא עצמו מודה שהוא לא באמת מאמין במה שכתב במכתב ההוא, הסיבה היחידה שהוא מקבל הכרה על מעשיו, בדיוק כמו בתו סאלי, היא כי הוא שיקר.

ובעוד דון מנסה לנקוט בצעד נוסף להתקרב אל אמיל, וקורא ספר ללימוד עצמי של השפה הצרפתית, מייגן מקבלת השראה בעקבות ארוחת הערב עם הוריה והילדים של דון, ומציעה קמפיין להיינץ, שבו דורות של אמהות וילדים אוכלים את אותו הדבר, החל מתקופת האבן ועד לעתיד, שבו כולנו גרים על הירח (מה שבתקופה ההיא בטח חשבו שיקרה עד עכשיו). דון נרגש וגאה ומחליט לשנות את כל הפרזנטציה ברגע האחרון. לשנייה מייגן חושבת שעדיף שדון יציג את הרעיון כשלו, אבל הוא לא רוצה לעשות זאת, והיא מוכנה ומתרגשת לקבל את הקרדיט שמגיע לה. 

אבל הכל משתנה בארוחת הערב עם הלקוח ואשתו, אליס. כשמייגן יוצאת לשירותי הנשים, אליס מגלה לה שהם עומדים לפטר את הסוכנות. היא לוחשת את המידע לדון וגורמת לו להציג בפני הלקוח את הרעיון שלה – כשלו. ולא רק זה, הם משנים את הסיפור כולו: לא רק שהפסטה שניתנה לסאלי הוחלפה בשעועית, הם גם מוסיפים לעלילה את הסבתא המחייכת (כשבמציאות אמא של מייגן כבר פרשה למיטה) ואת הבהייה של דון, מוכה ההשראה מהסיטואציה – מה שכמובן לא קרה, כי הרעיון מעולם לא היה שלו. באמצעות השקרים האלה, דון מצליח למכור את הרעיון ללקוח ולהציל המצב. לאחר מכן הוא שוב נותן את הקרדיט למייגן, אבל השאלה שתלויה באוויר היא, האם הרעיון היה נחשב למוצלח כל כך אם דון לא היה זה שמציג אותו כשלו?  גם למחרת במשרד, כשכולם חוגגים את ההישג שלה, מייגן לא נראית מרוצה. "זה הכי טוב שהעבודה הזו יכולה להיות", פגי אומרת. אבל מייגן נראית עצובה. זה לא מה שהיא רצתה ובוודאי לא כשהיא לא הגיעה להישג בזכות עצמה. 

אייב מתעקש לקבוע עם פגי ארוחת ערב באמצע השבוע, והיא חוששת שהוא מנסה להיפרד ממנה. בכל זאת, זו המציאות היחידה שהיא מכירה והם כבר רבו על כך שהיא לא פנויה אליו מספיק. גם פגי הולכת אל הדור הקודם כדי לבקש עזרה בענייני יחסים, ומי טובה יותר מג'ואן בנושא הזה. ג'ואן, מנסיונה וממרום שנותיה דווקא חושבת שפגי עומדת לקבל הצעת נישואין. פגי המומה ונרגשת. בערב היא מגיעה למסעדה, לבושה בשמלה ילדותית להפליא ונראית כמו סוכרייה ורודה. היא מכוונת את השיחה לכך שאייב יציע לה נישואין וקצת לא מבינה למה הוא רוצה "רק" לעבור לגור איתה. אבל בסופו של דבר היא מחליטה להתנהג בבגרות ולקבל את הצעתו. למרות שה"I do" היחיד שיצא לה להגיד בקרוב, יהיה כנראה רק תשובה לשאלה אם היא רוצה לאכול. 

בתור היועצת הבוגרת שלה לענייני זוגיות, לפגי מאוד חשוב לקבל את האישור של ג'ואן, ולמחרת היא חוששת מאוד מהתגובה שלה לעניין המגורים המשותפים. אבל ג'ואן דווקא סבורה שמדובר במעשה מאוד רומנטי ומברכת את פגי. אבל כנראה שהיא עושה את זה רק כי גם היא, כמונו, רואה שפגי מנסה לשכנע בעיקר את עצמה שהמצב הזה עדיף על פני חתונה, שזה מה שהיא רוצה באמת. 

מי שלא מקבלת בשמחה את הבשורה, זו קתרין, אמא של פגי, שמוזמנת לארוחת ערב ביתית ומושקעת, ולמפגן זוגיות בוגרת ומושלמת. בסלון של פגי תלויה תמונה של ג'ון קנדי המנוח, נשיא קתולי שממוקם בפריים בדיוק בינה לבין אמה, ומשמש דמות אב במקום זה שהיה לה ומת גם הוא, שצופה עליה מלמעלה ושופט אותה בדיוק כמו קתרין, שלא מוכנה לשמוע על בתה שחיה בחטא, ועוד עם יהודי. לא ברור למה, אבל פגי חשבה שקתרין תעמיד את האושר שלה לפני הכל, והיא טעתה. עוד אחת שלא משנה כמה תנסה להתנהג כמבוגרת, לא תצליח לזכות באישורו של הדור הישן. 

סאלי מבקשת מדון, בצורה מנומסת כפי שאימנו אותה מייגן ואמה, לבוא עם דון לטקס קבלת הפרס. בכך בעצם, סאלי מבקשת להכנס לעולם המבוגרים. דון מסכים ובינתיים מתפתחת מריבה בין ההורים של מייגן, שמתחילה בהתפרצות זעם של אמיל ומתנהלת – כמו כל רגעי הכעס והמתח ביניהם - בצרפתית. מסתבר שאמיל לא הצליח בפגישתו עם המוציא לאור ובמקום ללכת לבכות לאשתו, התקשר דווקא לתלמידה צעירה, מה שהרגיז מאוד את מארי, שלדעתו בכלל לא מאמינה בו. וכשמייגן ודון עומדים בחוץ ומקשיבים לצעקות של ההורים, ברור לנו שהשפה הזו שדון מחשיב כתעלומה, משמשת אותם רק למריבות ועצבים, והמבוגר הזה שדון כל כך מנסה למצוא חן בעיניו, מתנהג בעצמו כמו ילד קטן וזועף. לא עתיד גדול לשאוף אליו. 

בערב הארוחה החגיגית, רוג'ר מגיע ומארי מיד מתחילה לפלרטט איתו, כדי לגרום לבעלה לקנא. סאלי מגיעה בשמלתה החדשה, ודון בהלם. הוא מורה לה להוריד את האיפור והמגפיים – הוא עוד לא מוכן להכיר בכך שהיא כבר לא ילדה קטנה. סאלי מוחה אבל אין לה ברירה. יש גבול גם לכמה שהיא יכולה לנסות ולהיות אחת מהמבוגרים. זה נראה גם בקטע שבו היא מנסה לאכול את הדג בארוחה, אבל נגעלת. היא עדיין ילדה שמעדיפה ספגטי. היחיד שמתייחס אל סאלי כמו אל בוגרת, הוא רוג'ר, שמראה לה את כל המי ומי בזמן שדון ומייגן עסוקים בהיכרות עם אבא של סינתיה. בזמן שהם עומדים ומדברים, מייגן מגניבה מבטים אל אמיל ומחפשת את אישורו להתנהגותה בחברה. במובן מסוים, היא לא שונה מאוד מסאלי במעמד הזה. 

אבל לא רק שאמיל לא מרוצה מהבחירות של מייגן (כשמוחאים כפיים לדון שמקבל את הפרס, בכלל לא רואים אותו בשולחן, הוא מוסתר), הוא גם נוזף בה על כך שויתרה על הרצונות שלה בשביל העושר שדון העניק לה. ויתרת על המאבק והלכת ישר לסוף, הוא אומר לה. היא כבר לא צעירה אידיאליסטית, אלא מיהרה להתבגר ולהגיע לשלב הפסימי שבו מוותרים על החלומות בשביל כסף. והיא לא נראית מאושרת מזה בכלל. השיחה ביניהם מתנהלת, לשם שינוי, דווקא באנגלית. "כי השתנית", הוא אומר לה. וכי הוא באמת מודאג הפעם, ולא כועס. 

אכזבות, סודות והתפכחויות בשולחן אחד. המבוגרים והמתבגרת (צילום מהאתר הרשמי)

דון מבין, שלא רק נסיונותיו מול אמיל נכשלו, אלא גם מול חברי הועדה של החברה האמריקנית לסרטן. כן, הם נתנו לו פרס, אבל הוא לעולם לא יוכל לרצות אותם. הם לא יכולים לבטוח בו, אחרי מה שעשה ללקוח שנתן לו פרנסה. לא שמגיעה לו בכלל הכרה, אחרי שפילס דרכו אליהם באמצעות שקרים. גם סאלי, שנכנסה לעולם המבוגרים בדיוק באותה דרך, מגלה שאולי הגיעה לשם מוקדם מדי, כשהיא נדהמת לתפוס את רוג'ר ומארי בעיצומו של אקט מיני, שבו מתגלה לה גם עוצמת הבוגדנות – מארי בוגדת באמיל, רוג'ר מראה פנים אחרות מהאיש החביב והתמים שישב לצדה. כמובן שגם הוא לא מצליח להתנהג כמו אדם בוגר בסופו של דבר, למרות הנסיון. כולם מתאספים שוב סביב השולחן, יחד עם הסודות והאכזבות שלהם. רוג'ר לא נמצא ביניהם. הוא עדיין ילד קטן, כמו שמארי מציינת. העיר מלוכלכת, סאלי אומרת לגלן בטלפון. היא עוד לא רוצה לעשות את הצעד קדימה. וכנראה שגם האחרים לא. שום דבר טוב לא מחכה להם בעתיד. 

נקודות למחשבה

- דון מסביר לבובי מה זה דוקטור שאינו רופא, "זה מימי הביניים". ובכן, לקרוא לאיש שאתה מעוניין לרצות, "זקן", לא כל כך יעזור לך.

- משעשע לראות איך פגי שואלת את ג'ואן בתדהמה "מישהו זרק אותך?" וג'ואן עונה "אני בדיוק כמו כולם".  אבל הו, כמה שהיא לא כמו כולם. 

- זה די מעניין שדון מרגיש רחוק כל כך מאדם שמתנהג כמוהו – הולך לאשה אחרת כשהוא במצוקה.  

אין עתידות, יש שאלות

- למרות הנפילה שלו, האם רוג'ר באמת הולך להשתנות ולהצדיק את קיומו, סוף סוף?

- האם מערכת היחסים של סאלי וגלן תתקדם מעבר לשיחות טלפון?

- האם אי פעם נראה שוב את בטי בסדרה?

והפרומו

לפרק הבא

לדיון בפרק בפורום "מד מן" בתפוז 

-