עונה 7, פרק 14: כנות

"The new day brings new hope. Lives we've led, the lives we've yet to lead"

"מד מן" הייתה סדרה על עולם הפרסום. עולם שמטבעו מלא בזיוף, שקרים, עיוות של המציאות וחוסר כנות, שנמצאים לא רק אצל המפרסמים אלא גם אצל הדמויות, רודפים אותן ומשפיעים עליהן כל הזמן. באופן סמלי ביותר, הסדרה מסתיימת דווקא בגילויים של כנות ואמת אצל כולן.

אחרי שגילינו מה יעלה בגורלם של פיט ובטי בפרק הקודם, גורל שבהחלט הוציא גם מהם רגעים של אמת, רוגע והשלמה, מגיע תורם של ג'ואן, פגי, רוג'ר, וכמובן – דון.

ג'ואן                                                                                       

אחרי שעזבה את מקאן, ג'ואן מתמסרת לחיי העושר והבטלה עם בן זוגה, ריצ'רד. נראה שהכל פתוח בפני השניים – טיולים, חוויות, התנסויות חדשות ואפילו היכולת לקום ולעבור לכל מקום שירצו. אבל זו לא ג'ואן האמיתית, היא לא יכולה לחיות את החיים שלה כך. הסיום שג'ואן מקבלת מגיע משני מקומות: האחד הוא דרך רוג'ר, שמחליט להוריש לבנם המשותף, קווין, חצי מרכושו. עם ההחלטה של רוג'ר מגיע גם רגע נדיר של כנות, שבו ג'ואן מבינה שכנראה הגיע הזמן להפסיק ולהתייחס לקווין כאל בנו של גרג. היא אפילו מכנה אותו "הילד שלנו", משהו שלא ראינו אותה עושה עד עכשיו.

הדרך השנייה קשורה לכך: מגובה בידיעה שמה שלא יקרה, הבן שלה מסודר כלכלית, ג'ואן יוצאת להרפתקה ומקימה חברת הפקות משלה. בדרך היא נאלצת לאבד את ריצ'רד, שמחפש חיי חופש, אבל בוחרת בעצמה ובחיים שהיא רוצה לחיות באמת. אחרי שפגי מסרבת להצעה שלה להיות שותפות, היא קוראת לחברה שלה "הולוויי – האריס". ג'ואן, הבחורה שהתחילה את הסדרה כזו שמאמינה שמזל אמיתי זה להתחתן, לגור מחוץ לעיר ולא להצטרך לעבוד, מוצאת את עצמה בכיוון ההפוך לחלוטין, מבחירה ומרצון, ומבינה שהיא, ולא שום גבר אחר, עומדת מעל לכל.

אהבה אמיתית, קריירה חדשה וילד משותף. ג'ואן ורוג'ר (צילום מסך)

פגי

פגי תמיד הייתה דמות הפוכה למדי מג'ואן. בעוד ג'ואן גילתה את הקריירה והשאפתנות רק בהמשך הסדרה, פגי מההתחלה ויתרה על חיים אישיים לטובת העבודה: זוגיות, משפחה ואפילו ילד שנולד. פגי רדפה אחרי ההצלחה מהרגע שהבינה שהיא יכולה להיות יותר ממזכירה, ומצאה את עצמה בסוף הסדרה במקום מצוין מקצועית, אך עצובה וממורמרת מכך שהיא לבד. נקודת השינוי הגיעה דווקא עם ההזדמנות שלה להצליח אפילו יותר, לכאורה. אחרי שפיט אומר לה שעד 1980 היא תהיה מנהלת קריאייטיב, והיא מאוד מודאגת מכך שיש עוד עשור שלם בדרך לשם, ג'ואן מציעה לפגי להיות שותפה במשרד ההפקות שהיא פותחת, ופגי מיד רואה את השם על הדלת ואת החשיבות הגדולה, אבל לא את העבודה עצמה.

מי שנמצא שם כדי לפקוח לה את העיניים הוא סטן. הוא אומר לה את מה שהיא לא מבינה בעצמה – היא כל כך מתלהבת מהמחשבה שתהיה הבוס, שלא אכפת לה שזה בכלל לא המקצוע שלה, ושהיא צריכה להיות מרוצה מהכשרון שלה ולשמוח במי שהיא. ומכיוון שהמילים האלה מגיעות מסטן, היא גם מקשיבה להן (לא לפני שהיא רבה איתו, כמובן). "יש יותר בחיים מעבודה" הוא אומר לה, כשהוא יוצא בכעס מהמשרד, וזה בהחלט הסיום הראוי לפגי – היא סוף סוף מוצאת את האיש שהיא אוהבת. זה שמבין את מה שהיא עושה, זה שלא מצפה ממנה להיות עקרת הבית המשועממת וזה שמוציא ממנה את הטוב ביותר. הרומן ביניהם היה די צפוי, אבל עדיין נראה פשוט הגיוני ונכון. פגי מוצאת את המקום שלה, בפשטות ובכנות שבהבנה שהגיע הזמן להפסיק לחפש חשיבות עצמית ולהתחיל פשוט להיות מרוצה ממי שהיא.

למה לבחור בין אהבה לעבודה, כשאפשר למצוא אהבה בעבודה? פגי וסטן (צילום מסך)

רוג'ר

רוג'ר תמיד היה אדם של כנות מוחלטת. בעיקר כשזה מגיע לנטייה שלו לומר כל מה שהוא חושב, גם אם בצורה הבוטה ביותר. אבל מצד שני, רוג'ר חי כל כך הרבה שנים בתוך עולם הפרסום, שבמידה מסוימת, הוא כבר איבד חוסר קשר למציאות – אם זה בתחושה שהוא יכול לקנות את הכל ואת כולם בכסף, אם זה בנשים שהוא בחר לעצמו (ג'יין למשל) וכמובן בחיפוש העצמי הבלתי פוסק שלו שעבר דרך סמים, אורגיות ונסיונות לתקן שוב ושוב את הטעויות שעשה בניהול החברה ובמשפחה.

אבל נראה שמה שרוג'ר היה צריך, בסופו של דבר, הוא להבין שהגיע הזמן להפסיק לרדוף אחרי מה שלא מתאים לו, ופשוט ליהנות עם אשה אמיתית, בת גילו, שמעניינת אותו, מבינה את האופי שלו ושלא מתפקדת כעוד קישוט שמתאים למעמדו המכובד, לכאורה. אשה שהוא יכול לריב איתה אבל לא לתת לזה להרוס את היחסים, כי הוא באמת אוהב אותה. הסיום של רוג'ר מגיע, כשלראשונה בסדרה הוא מתנהג בהתאם לגילו, לוקח אחריות על בנו הקטן ומבין כי הוא לא יחיה לנצח. בסצנה האחרונה שלו, נראה שהוא כבר לא מסתובב במסדרונות ומחפש עבודה, אלא עזב ומנהל חיים טובים ורגועים.

דון

הסיום החשוב ביותר, מן הסתם, וגם המורכב ביותר. בסיום הפוסט הקודם, הבעתי תקווה שדון יסיים את הסדרה כשהוא חי עם ילדיו, לאחר מותה הצפוי של בטי. מה שלא לקחתי בחשבון הוא, שדון נמצא במקום שבו הדבר האחרון שהוא יכול להיות, זה אבא אחראי. מי שכן מבינה את זה, זו בטי. דון אמנם עושה את הדבר הנכון כשהוא מבקש להגיע הביתה ברגע שהוא מגלה על מחלתה של בטי, אבל היא צודקת כשהיא אומרת לו – השגרה שלהם לא כוללת אותך. כשהוא שבור מהאובדן הקרב וכנראה גם מהעלבון, הוא מוכיח בדיוק למה הוא לא האדם המתאים למשימה, ומשתכר עד כדי חוסר יכולת לתפקד. הרבה פעמים כבר היה נדמה שדון הגיע לתחתית של חייו, אבל הפעם הוא נמצא באמצע שום מקום, בלי עבודה, בלי זוגיות, בלי מעמדו ככוכב העל של עולם הפרסום ובלי היכולת לגדל את ילדיו. מכאן, כנראה אפשר רק לעלות.

דון ממשיך אל המקום שתמיד היה בשבילו מפלט, המקום שבו תמיד יכל להיות מי שהוא באמת, ושבו הוא תמיד משוחרר ופתוח יותר – קליפורניה. בעיני, העובדה שדון מוצא את הגאולה שלו דווקא שם הייתה צפויה מאוד, אבל הדרך, בהחלט לא. דון מגיע עם סטפני למקום האחרון שמתאים לו בעולם – מחנה היפי לחלוטין שכולו גילוי עצמי ורוחניות, ודווקא שם הוא עובר את המסע שלו, שמתחיל בזלזול מוחלט ונגמר בקבלה גמורה. דון בוחר להתקשר דווקא אל פגי, האדם היחיד שכנראה עוד רוצה לשמוע ממנו. פגי חושבת שהיא לא מצליחה לעזור לו בטלפון, אבל בעצם אומרת לו את כל הדברים החשובים – יש מי שדואג לך כאן, בוא הביתה, וכמובן – אתה לא רוצה לעבוד עם קוקה קולה? באותו רגע, דון לא מצליח להבין שום דבר ממה שהיא אומרת לו, וחווה התקף חרדה, אבל בסופו של דבר, זה יהיה הכיוון שאליו ילך. אחרי שסטפני עוזבת בלי התראה, דון מבין שהוא כלוא במקום שבו לא רצה להיות, אבל הסיפור של אחד המשתתפים, לנארד, הוא מה שמביא אצלו את השינוי. הוא מספר כמה הוא מרגיש לא רצוי, לא אהוב, לא זה שכולם יבחרו. באופן טבעי, הוא מרגיש בדיוק כמוהו ולכן הוא מתפרק. רגע השינוי של דון מגיע רק כשהוא מצליח, סוף סוף, להיות כן עם עצמו. להבין שהגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים שהכל בסדר, שהוא בשליטה, ולהודות שהוא איבד את עצמו ואת הדרך שלו לחלוטין. ברגע שהוא מודה בכך, הוא יכול לבנות את עצמו מחדש.

האמת תמיד נמצאת בקליפורניה. דון. (צילום מסך)

אבל למרות ההרגשה שלו, דון הוא לא כמו לנארד. יש מי שכן רוצה בו, ויש מי שמחכה לו ואוהב אותו – היחסים שלו עם סאלי מצוינים, בפעם הראשונה מאז הייתה ילדה קטנה, עם בטי הוא כבר הגיע מזמן להשלמה, פגי עדיין נושאת אליו עיניים ורוצה להמשיך לעבוד לצדו, ונראה שגם סטן. דון צריך את השקט והרוגע, ובעיקר את ההתבוננות הפנימית – כולם מגולמים בסצנת המדיטציה שבסיום הפרק – כדי להבין לאן הוא הולך. אם יש משהו שדון דרייפר יודע, זה להמציא את עצמו מחדש, ובגדול, ולכן, ההתחלה החדשה של דון דרייפר נראית, גם אם ברמז, בהצלחה מוחלטת. דון מסיים במשרד הפרסום הגדול ביותר, עם הלקוח הגדול ביותר ועם פרסומת פופולרית ומצליחה ביותר (משהו שאגב, לא ראינו אותו עושה כבר המון, המון זמן). כי עם כל הרוחניות והחיפוש העצמי, זו האמת של דון וזה מי שהוא יודע להיות – איש פרסום מצוין.

יום חדש, רעיונות חדשים, אדם חדש.

נקודות למחשבה

- בפרקים הקודמים כבר נשתלו רמזים לקוקה קולה בקשר לדון – בישיבה שממנה בורח דון, ליד כל אחד מוצבת פחית משקה, ובפרק הלפני אחרון, הוא מתקן את מכונת השתייה של החברה

- סיפור המקרר של לנארד משתלב היטב עם סיום הסדרה. מי המוצר שלעולם לא יהיה דחוי, ושתמיד יבחרו בו? קוקה קולה, כמובן.

- שיחת הטלפון של בטי ודון היא גם הרגע היחיד שבו בטי מראה חולשה וכנות מסוימת ביחס למצבה, ולא ממשיכה את ההצגה שהכל בסדר.

- הפרק האחרון נתן לנו שתי סצנות קסומות לחלוטין: פגי נפרדת מפיט עם המשפט הידוע שלו, "A thing like that", ושיחת הטלפון המרגשת והכואבת בין דון לבטי.

- יש מי שטען שהסצנה בה פגי וסטן מגלים שהם מאוהבים, לא אופיינית לסדרה ובעלת אופי סבוני משהו. לטעמי, ההבנה הזו, דווקא כשהיא קורית באמצעות שיחת טלפון, הייתה נהדרת.

- לאורך כל הסדרה, דון ידע מהו הסוד הגדול של פגי. בסיום הסדרה, הוא מגלה לה את שלו

- וזוהי הפרסומת המדוברת, והאמיתית מאוד.

וזה הסוף

תודה לכל מי שקרא, הגיב, שיתף, לייקק, אהב, לא אהב, שאל, התעניין ופרגן. 

היה כיף. 

עונה 7, פרק 9: ניצול וכסף, פשטות ואהבה

 "She's a hustler"

שינויי אופי הם לא דבר נפוץ אצל הדמויות ב"מד מן", וודאי שלא אצל דון דרייפר, שפעמים נדירות מאוד ראינו אותו מנסה לשנות את חייו, אך עדיין חוזר שוב ושוב לאותו מקום. בפרק התשיעי בעונה, אנחנו רואים שינוי אצל דון, שמבקש לשלם על "חטאיו", לעבור מהם הלאה ולחזור אל הפשטות והאהבה האמיתית. זה שינוי שמתרחש על רקע העולם שממשיך להיות מלא בחמדנות, ניצול, רכושנות ומשחקי שליטה, כשהפעם גם מושג הזנות נרמז בו מספר פעמים. באופן בלתי צפוי, נראה שדון בוחר להרחיק את עצמו מהעולם הזה ולהפוך לניגוד המוחלט של מה שקורה לכל שאר הדמויות בפרק. ייתכן שהסצנה הראשונה, בה הוא עוזב את בית פרנסיס, אחרי כמה דקות של אשליית אושר, ומסתכל בעצב על בטי וילדיו כמשפחה, היא זו שגורמת לו להתנהג כך, ולחפש את הדרך חזרה לשלמות הזו. במקרה של דון, השאלה הגדולה היא האם הרצון לתיקון ושינוי יחזיק מעמד.

אשלייה רגעית של משפחה ואושר. דון, בטי ובובי (צילום מדף הפייסבוק הרשמי) 

מייגן, שכזכור נפרדה מדון בחלק הראשון של העונה, במילים "אתה לא חייב לי כלום", כנראה שינתה את דעתה, כי מסתבר שהיא חיה על חשבונו של דון ואפילו דורשת את הכסף. מה שנראה כמו פרידה ידידותית ואצילית באותה שיחת טלפון, נראה בשיחת הטלפון החדשה כמו הגירושין הכי מכוערים שיש. דון עוד ממשיך לנסות ולשמור על יחסים טובים, אבל נראה שמייגן רוצה את ההפך. כשהיא מגיעה לקחת את החפצים שלה מהדירה, היא משלמת על הכל מכספו של דון, אבל כועסת כשאמא שלה מכנה אותה "זונה" על שהיא לוקחת ממנו תשלום. נראה שמייגן, שהייתה בחורה פשוטה ונעימה כשרק התחתנה, ראתה איפה הכסף ("היית מיליונר כשהכרתי אותך") והסתנוורה קשות. בארוחת הצהריים שלה עם הארי היא אמנם מגלה קו אדום ולא מסכימה להפוך באמת לזונה, תמורת עזרה לקריירה שלה, אבל קשה מאוד להתעלם מהעובדה שהיא התלבשה כמו בובה בעטיפת מתנה וגם צחקקה והתחנפה אליו קשות, כשכולנו יודעים – כמו שהארי עצמו אומר אחר כך – שהיא שונאת אותו. הארי אולי ניסה לנצל את המצב יותר משהיה צריך, אבל מייגן בהחלט ניסתה להשיג את מטרתה באמצעים לא תמימים במיוחד. מארי, אגב, ויתרה על האשמות הזנות שלה, כשהיא בעצמה שכבה עם רוג'ר בדירה הריקה של דון, תמורת כסף שהביא לה.

גם בסיפור של פגי, סטן והצלמת המכנה את עצמה "פימה", יש חתירה להשגת שליטה ושימוש במין כאמצעי כוחני. פימה רוצה לשלוט ביצירה שלה, ולכן היא עושה את כל מה שצריך בדרך לשם. זה מתחיל בסטן, שהיה ממורמר מאוד על כך שלא הוא זה שקיבל את עבודת הצילום, אבל לפחות מרגיש שהוא זה ששולט בעניינים, כיוון שהעבודה הסופית שייכת לו. פימה לא מעוניינת לתת לו ולפגי להיות בעלי הנגטיבים וההחלטה הסופית על השימוש בתמונות שלה, ולכן היא מתחנפת לשניהם. כשהיא מציעה לבדוק את עבודתו של סטן, אנחנו מגלים שהוא בעצם מעריץ אותה והגיב בזלזול מתוך קנאה בלבד, אבל בסופו של דבר, העבודה שלו לא מספיק טובה ("ציור הוא כשרון נדיר יותר") וכדי להשיג את מה שרצתה, פימה צריכה לגייס אמצעי שכנוע אחרים, וסטן משתכנע בשמחה. מאוחר יותר, עם פגי, אנחנו מבינים שהיא קיבלה את השליטה בשלב פיתוח סרט הצילום, והיא מנסה את אותו תרגיל גם עכשיו, כדי לדחוף את ההעדפה האישית שלה לבחירה של פגי (שכמובן לא מרוצה כמו סטן מהסידור הזה). ההערצה של פגי הופכת לסלידה, כשגילתה ש"היא זונה".

הדרך לשליטה עוברת בניצול. פימה, פגי וסטן

מול שפע האירועים הללו, שמתבססים על כסף, כח, שליטה וכמובן גם פיתוי מיני, נמצא דון. לא במקרה, דון פוגש בפרק גם את בטי, גם את מייגן ואפילו את סילביה, שצצה משום מקום, כשהן כולן לבושות בשמלות מפוארות ונראות מדהים במיוחד. כי המראה הזה עומד בניגוד מושלם לבחירה של דון בדיאנה. בחורה פשוטה, מלצרית גרושה עם הרבה תסביכים, שהריח הנפלא שלה מגיע משמפו. גם היא כמוהו, מגיעה מחווה, וגם היא מבקשת לברוח מהעבר, במקום להתמודד איתו. ולמרות שהיא רואה את סגנון החיים שלו, היא לא מנסה לקחת ממנו כלום, בשום אמצעי. דון עושה הכל כדי לתת לה את התחושה שהיא בסדר, שהוא לחלוטין שלה ואיתה, ובסופו של דבר גם נותן למייגן, שמשמיצה ומשפילה אותו, מיליון דולר כדי לסיים את הגירושין כמה שיותר מהר וכמובן בנסיון לפצות על הסבל, שהוא יודע שגרם לה – כסף שמייגן לוקחת בלי שום בעיה, כמובן. אבל בניגוד אליה, שמצהירה "אני לא רוצה שום דבר שלך" ורגע אחר כך לוקחת את המיליון, דיאנה שואלת בסוף הפרק "אתה לא רואה שאני לא רוצה שום דבר?" והיא באמת לא רוצה ממנו שום דבר.

למרות שדון מצהיר ש"הוא מוכן" ובאמת מעוניין בה ובקשר איתה, מסתבר שהם לא כל כך דומים כמו שהוא חשב, כי דיאנה באמת לא רוצה לשכוח את העבר ואת המעשים שלה, אלא לזכור ולחיות את הכאב, ובסופו של דבר, כשדון מבקש לכפר על מעשי העבר, הוא לא יכול להשאר עם מישהי שביצעה מעשה כל כך בלתי נסלח, כמו נטישת בתה. אחרי שתי נשים ושפע של מאהבות, דון מצליח אמנם למצוא את האחת שאיתה הוא יכול להזדהות, ואת הקשר שבו לא הוא ולא היא צריכים למכור זה לזה שום דבר, אבל דווקא הבחירה הזו, שנראית כנה ואמיתית, מסתיימת בפרידה ובשאלה – האם עד שדון דרייפר סוף סוף רוצה ומתחיל לבצע שינוי שיכול להוביל אותו לחיים טובים יותר, האושר פשוט נמנע ממנו בכח?

נקודות למחשבה

- יכול להיות שגם בטי סוף סוף עושה שינוי מהותי בחייה? אחרי שהתלוננה על כך שלא לוקחים אותה ברצינות, היא נרשמת ללימודים. הגיע הזמן (וכמובן שההופעה המושלמת שלה בפגישה עם הדיקן יכולה רק לעזור)  

- בהמשך לחוסר הבהירות לגבי הזמן, בפרק הקודם: התאריך על הצ'ק שמייגן מקבלת הוא 27 במאי 1970

- דון אומר לרוג'ר שמייגן היא לא כמו ג'יין, אבל מסתמן שמייגן היא בדיוק כמו ג'יין. מזכירה שמצאה גבר עשיר והפכה למפונקת וחמדנית

- אחרי שנים של רביצה בחוסר מעש במשרד – לרוג'ר יש המון עבודה!

- והאם כשמייגן מביטה בפעם האחרונה על הדירה של דון, רק אני חשבתי מיד על סצנת ה"זו ביזו"?

אין עתידות, יש שאלות

- דון מסיים את הפרק עם פחות מיליון דולר, פחות שתי נשים ועם דירה ריקה, שגם אמר שימכור. יכול להיות שהדרך לגאולה מתחילה בחוסר כל?

- מרדית מזכירה את כנופיית מנסון – האם בכל זאת תרחיש רצח מייגן עלול להתקיים?

- או שאולי זהו סיום תפקידה של מייגן בסדרה כולה?

- ומתי כבר נראה את סאלי???


והפרומו
לפרק הבא

עונה 7, פרק 8: כולם רוצים יותר

"That's not a coincidence, that’s a sign"

-"Of what?"

"The life not lived"

למרות שהוא באמצע העונה, הפרק החדש מתחיל כמו פתיחת עונה לכל דבר. הפרק הקודם התרחש ביוני 1969, ולמרות שאין התייחסות מדויקת לתאריך, נראה שקפצנו כמה חודשים קדימה, והשינויים שהתחוללו במקום ניכרים. החברה כבר נמכרה למקאן אריקסון, השותפים קיבלו את המיליונים שלהם, ג'ים קאטלר ולו אייברי נעלמו, ולפי הסגנון (והשפמים האיומים של רוג'ר וטד) נראה שגם אם 1970 עוד לא התחילה – היא בהחלט בפתח.

הפרק, שנקרא "פיצויים" נפתח בשיר "Is that all there is?" של פגי לי, ושניהם יחד מסגירים די מיידית את הנושא שכולם מסתובבים סביבו בפרק הזה. אחרי הסערה הגדולה בחברה, כולם מצאו את מקומם ומתחילים לחפש קצת יותר ממה שיש להם בחיים. אבל כמו תמיד ב"מד מן", השאיפה לשינוי כנראה לא תביא לשינוי עצמו, בטח שלא בקלות, וכולם חוזרים למה שהם יודעים לעשות, גם אם הבחירה מאמללת את חייהם יותר ויותר.

דון כבר לא צריך להלחם על מקומו בחברה. הוא חזר למשרד הישן שלו והוא שוב זה שמנהל את העניינים בקריאייטיב, ואת העובדה הזו אפשר לראות כבר בסצינה הראשונה. הוא ורוג'ר מבלים יחד עם כמה נשים, וקל לראות עד כמה דון הופך לרוג'ר השני – גם דון מתגרש עכשיו בפעם השנייה, בדיוק כמו רוג'ר, וגם הוא מוותר ופונה לחיי השכרות והנשים המזדמנות (דיילות, מלצריות, דוגמניות וכנראה כל מי שמעוניינת), והפעם גם אין שום אשה חוקית שתעמוד בדרכו, ולכן הוא יכול להתמסר לחיים האלה ולהביא אותם לתוך ביתו.

הופכים דומים יותר ויותר. דון ורוג'ר מבלים (צילום מהאתר הרשמי)

אבל כנראה שגם אם הוא לא מודע לכך, דון רוצה יותר. לכן הוא חולם על רייצ'ל, המאהבת היחידה שלו שהוא באמת אהב, ואיתה רצה גם לברוח. בחלום, רייצ'ל אומרת לו "אני אמורה להגיד לך שהחמצת את הטיסה שלך", ומיד לאחר מכן דון מגלה שהיא מתה – הוא החמיץ אותה, ואת ההזדמנות שלו, והפעם לתמיד. כל שנותר לו הוא לנסות ולהבין מה קרה לה (ואולי גם להבין שאסור לו לפספס הזדמנויות נוספות לשפר את חייו, אבל כשמדובר בדון, הסיכויים לא גדולים). "היא חייתה את החיים שהיא רצתה, והיה לה הכל", אומרת אחותה של רייצ'ל. דון הוא המקרה ההפוך בדיוק. דון מנסה לחפש תשובות אצל המלצרית שהוא מכיר או לא מכיר בדיינר, והיא אומרת לו ש"אולי חלמת עליה תמיד". "אולי", מסכים דון. אולי הוא לא היה מודע לחלומות שלו עד שנהיה מאוחר מדי.

נראה שג'ואן גם סיימה את המלחמות שלה. היא שותפה בחברה, היא תקציבאית שרחוקה שנות אור מתפקיד המזכירה והיא בעיקר עשירה מאוד, אחרי מכירת החברה. אבל דווקא בפגישה עסקית, ג'ואן מקבלת יחס משפיל (שפעם היה בשבילה עניין שבשגרה) שמזכיר לה שלא משנה כמה היא תנסה לצאת ממשבצת הבחורה הסקסית, ולהיראות מקצועית, תמיד יהיה מי שישיב אותה לשם. גם ג'ואן רוצה יותר, אבל עם כל צעד שהיא מתקדמת, יש גם מכשולים קשים מאוד. ג'ואן ופגי שוב מתווכחות במעלית, כמו שכבר ראינו בעבר, ופגי אפילו מעזה לטעון שג'ואן מבקשת יחס סקסיסטי בגלל צורת הלבוש שלה. אבל בניגוד לפעמים קודמות, הפעם ג'ואן נמצאת בעמדת כח על פני פגי – היא שותפה, היא מיליונרית (כמו שפגי ציינה במרמור) ולכן כשהיא מקבלת טלפון ממקאן, במקום לעשות את מה שהיא הכי רוצה – להעמיד את מי שמשפיל אותה במקומו, להתעצבן ולדרוש את הכבוד שמגיע לה, היא בוחרת בפתרון הקל יותר, ויוצאת "להתנקם" בפגי על ידי קניית בגדים יקרים. יותר מכך, היא בוחרת בחנות בה היא עבדה בעבר, כדי להוכיח לעצמה כמה היא התקדמה בחיים.

שוב מריבה במעלית, אבל הפעם יחסי הכוחות אחרים. פגי וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

מכירת החברה למקאן, שהייתה אמורה לעבור ללא התערבות מיוחדת מצד משרד הפרסום הענק, גובה מחיר מקן, שלא רק שאינו שותף ולא קיבל שום דבר מהרכישה, אלא גם מפוטר. במכירת סטרלינג קופר, ממנה ברח דון ובעקבותיה הקים את SCDP, קן נשאר בעבודתו והפך לעובד של מקאן, עד שהצטרף למשרד החדש. על ה"בגידה" הזו הוא משלם כעת. קן חושב שהוא ראה סימן בכך שאשתו ביקשה ממנו לעזוב את העבודה ומיד אחריה הוא מפוטר, הוא מבין שהוא צריך לחיות את החיים כמו שהוא רוצה, להיות יותר מתקציבאי שלא אוהב את העבודה שלו, ושההזדמנות שלו הגיעה. אבל רגע לפני שהוא בוחר להגשים את החלומות שלו, קן בוחר דווקא בנקמה – הוא הופך להיות הלקוח ומתכנן למרר את חייהם של רוג'ר ופיט. אלו בהחלט לא החיים שהוא רוצה, אבל כנראה שכרגע הרצון להעניש את מי שהשפיל אותו, חזק יותר.

האחרונה שמחפשת חיים אחרים היא פגי. בתחילת העונה כבר ראינו עד כמה היא בודדה ואומללה, ואנחנו יודעים שפגי כבר ויתרה על התחום הרומנטי כמעט לחלוטין. להצעה לצאת לדייט היא מוותרת מיד, אבל דווקא המריבה עם ג'ואן, שמזכירה לה שאליה אף אחד לא מתייחס כאל בחורה מושכת, גורמת לה לרצות להשיג את מה שאין לה. זה מתחיל בבחור, אבל ממשיך לחלומות שלה – חופשה, שלא לקחה מעולם, הנסיעה לפריז שעליה היא כנראה חושבת כבר שנים. פגי כל כך נואשת לשינוי שהיא מוכנה לקום ולנסוע לחו"ל באופן ספונטני, עם בחור שהיא בקושי מכירה, אבל כמובן שזו לא פגי האמיתית, וברגע שהשפעת האלכוהול פגה, היא מוצאת את עצמה באותו מקום, באותו מצב. הרחק מפריז ומהחלומות, ובתחושת בושה על הדרך שבה התנהגה. בשליטה מלאה וללא שמץ של הרפתקנות. רגע לפני סיום הסדרה, זו ההזדמנות האחרונה של הדמויות לשנות את חייהן ולהיות מאושרות באמת. עד עכשיו, הכשלונות עולים על ההצלחות. האם הן ישיגו את מה שהן מחפשות?

נקודות למחשבה

- דון חזר למשרד הישן שלו, אבל תלה את דגל ה"מטס" של ליין פרייס גם שם

- רוג'ר מכנה את המלצרית "מילדרד פירס" – דמות מספר וסרט, שהופכת למלצרית אחרי גירושין שמובילים אותה לחיי עוני

- על מה דון חושב כשהוא נכנס הביתה, שגורם לו לכבות את האור? (מייגן?)

- המלצרית קוראת את The 42nd Parallel מתוך טרילוגיית USA של ג'ון דוס פסוס. אני לא מכירה את הסיפור, אשמח אם מישהו יספר לי איך הוא רלוונטי לפרק

- לא בדקתי, אבל יש מי שאומר שנאום ניקסון שבפרק מתרחש כבר ב - 1970 ולכן עברנו לעשור החדש

אין עתידות, יש שאלות

- מה יהיה עם המוות שרודף את הסדרה שוב ושוב? האם דמות מרכזית תמות לקראת סיום?

- האם פגי סוף סוף מצאה אהבה?

- האם נראה שינוי אמיתי ורציני אצל הדמויות, או שהסוף יהיה צפוי, וכולם ימשיכו באותה דרך ללא מוצא?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 7 פרק 6: משפחה חדשה

"Does this family exist anymore? Are there people who eat dinner and smile at each other instead of watching TV?"

שנות השישים הצליחו לשבור כמעט כל מוסכמה חברתית בארצות הברית. השליטה הגברית המוחלטת, עליונות הלבנים על פני השחורים, הפטריוטיות שאין לפקפק בה. הכל הוטל בספק ושינויים קיצוניים צצו בכל תחום.

אבל השינוי השקט ביותר, ואולי החשוב ביותר, הוא במושג המשפחה. בתחילת הסדרה עוד יכולנו לראות הצגה של משפחה מושלמת שבה האב חוזר מעבודתו המוצלחת אל בית הפרברים שבו מחכים לו ילדיו החייכניים ועקרת הבית היפהפייה והחרוצה, אבל עכשיו, תשע שנים לאחר מכן, אפילו ההצגה הזו כבר לא קיימת יותר. ובאמת, כשמסתכלים על הדמויות השונות – דון, פגי, פיט, ג'ואן, רוג'ר, בטי – אף אחד מהם כבר אינו איש משפחה במובן השמרני של הביטוי. כולם מנסים להחזיר לעצמם את המודל המשפחתי האידאלי שאבד, או ליצור אחד חדש, אך ללא הצלחה, עד שבסופו של דבר מגיעה ההשלמה וקבלת המשפחה האלטרנטיבית, שהיא בעצם החברוּת.

למרות השינוי בפועל, המטרה של פגי בפרק הזה היא ליצור את המשפחה מהסוג הישן. זו שבה כולם מחייכים, אוכלים ביחד ונהנים. בתחילת הפרק היא גם מציגה את המשפחה הזו, אבל מהר מאוד מבינה שהעמדת הפנים לא באמת שווה שום דבר והיא מנסה למצוא רעיונות חדשים.

דון מתכונן לביקור של מייגן. הוא עושה מאמץ לכבודה ומסדר את הדירה. השינוי שהוא עובר ניכר בכך שדון לא מסתיר שום ראיות לחיי הוללות או בגידה שהוא מנהל בהיעדרה, אלא מזיז דווקא ערימות של מסמכים ומכונת כתיבה – עבודה. הביקור הזה מראה לדון למה הוא מתגעגע – אישה יפה שחיה איתו ומכינה לו ארוחות (זה בערך כל מה שהיא עושה בפרק), חמימות ביתית שכבר אין לו ואווירה משפחתית שהיא ההפך הגמור ממסיבות סטלנים בלוס אנג'לס. "לא התגעגעת לזה?" דון שואל. "התגעגעתי אליך", היא עונה. מאוחר יותר היא מספרת שהיא מתגעגעת גם לחפצים שלה ושהיא רוצה לפגוש את דון במקום נייטרלי.  הוא סוף סוף כמה לבית ולמשפחה. היא רוצה להישאר חופשייה ולחיות את חייה.

לא מתגעגעת לחיים הישנים. מייגן ודון (צילום מהאתר הרשמי)

פיט מגיע גם הוא לביקור מלוס אנג'לס, עם חברתו בוני. בדרכם לניו יורק, נראה שהכל רציני ומושלם בין השניים, כשבוני מנסה לשדל את פיט להתגרש באופן רשמי מטרודי. אבל כשהם מגיעים לניו יורק, ופיט פוגש את בתו (שכמעט ואינה מכירה אותו) ואת אשתו, הוא הופך שוב לפיט הישן שאנחנו מכירים – כעוס, ממורמר וקנאי. הוא הרי לא אוהב את טרודי ומעולם לא אהב, אבל עדיין רוצה להאמין שהיא עדיין אוהבת אותו, ושהיא רוצה בו. למרות שהוא כביכול ממשיך הלאה, פיט חושב שהוא עדיין רצוי או נחוץ כאיש משפחה, ושבית בלעדיו אינו שלם, למרות שאנחנו רואים שטרודי מסתדרת מצוין בלעדיו.

כמו דון לפניו, גם פיט כלוא בתפיסה המיושנת שלפיה כגבר הוא יכול לעשות מה שמתחשק לו ולהשאר אהוב ונערץ. ובדיוק כמו אצל דון, מה שלקח הרבה זמן לאשה הראשונה להבין, האשה השנייה מבינה מיד, וכשפיט מזלזל בה, בוני קמה והולכת בלי לחשוב פעמיים. איתה במטוס, אגב, יושבת מייגן, שעשתה פחות או יותר את אותו הדבר.

בוב בנסון הוא המבקר השלישי בפרק, והוא מגיע מדטרויט כדי להסיר כל ספק בנוגע לנטיותיו המיניות, שלגביהן היה חשד בעונה השישית. איתו מגיע ביל, שעובד בשברולט ולא מצליח לעמוד בפני פיתויי העיר הגדולה. לאחר ששניהם חוזרים מתחנת המשטרה, אחרי שביל הטריד מינית שוטר, אנחנו מגלים ממנו שני דברים: האחד, שהחברה עומדת לאבד את שברולט כלקוח ובוב יקבל עבודה בביואיק, והשני, שהוא חי בנישואי נוחות עם אשה. 

את שתי העובדות האלה בוב מפנים היטב, ומתחיל להתכונן ליום שאחרי משרד הפרסום. הוא מנסה ללכת בדרכיו של ביל ומציע נישואין לחברתו הטובה, ג'ואן, כדי להיראות כאיש משפחה בפני מעסיקיו החדשים. לכאורה, ג'ואן, בוב וקווין יכולים להציג תמונה של משפחה מושלמת, אבל כשהאב מעדיף גברים והבן אינו תוצר של נישואין, הרעיון הזה רקוב עוד מיסודו וג'ואן מגלה אומץ וכנות כשהיא דוחה את הצעתו של בוב. היא מעדיפה למות בציפייה לאהבת אמת, מאשר להינשא מתוך סידור של נוחות, היא אומרת. אותה אישה שכבר נישאה לגבר שלא אהב אותה ושפגע בה והשפיל אותה, למדה על בשרה שההצגה פשוט לא עובדת ואין לה עניין בה יותר. היא התקדמה, יש לה עבודה מעולה ובטחון כלכלי, וכרגע מה שמטריד אותה יותר מכל זו העובדה שהמשרד איבד את שברולט, ולא האם יהיה לבן שלה אבא.

אבל הסיפור הכי נוגע ללב בפרק הזה, שייך ללא ספק לפגי. פגי עוברת מעיר לעיר ומנסה לפצח את סוד המשפחה המושלמת, שיושבת יחד לשולחן ונהנית מארוחה טובה. היא מגלה שם בעיקר אשמה של נשים שלא ממלאות את תפקידן כעקרות בית, ובעיקר מבינה שאין לה שום דרך להזדהות עם האמהות האלה. "מה אני יודעת על להיות אמא?" היא שואלת את דון, ובלי להגיד מילה, מיד גורמת לנו לחשוב לרגע על הלידה ההיא ועל מה שיכל להיות. פגי מתחילה את העונה כשונאת הגדולה ביותר של דון, ובהיכרות שלנו עם היחסים המיוחדים שלהם, זה היה ברור שהחומה הזו תיפול בשלב כזה או אחר. היא נופלת בגדול בסצינה נפלאה שמזכירה מאוד את פרק "המזוודה" בעונה 4. אנחנו רואים כבר שישה פרקים עד כמה פגי מרירה, עצובה ובעיקר בודדה. עד עכשיו היא הוציאה את הרגשות הללו בצורה שלילית על כל הסובבים אותה, ובעיקר על דון, אבל כשהיא בוחרת להתעמת איתם ולהודות סוף סוף באמת, היא בוחרת לעשות את זה איתו, כי היא יודעת שבסופו של דבר, הוא האדם היחיד שיבין אותה.

בסוף, האהבה ביניהם תמיד מנצחת. דון ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

פגי רוצה ליצור את המשפחה המושלמת, לא רק בשביל הקמפיין לבורגר שף, אלא גם לעצמה. למרות כל ההתקדמות שלה כאשת קריירה, היא עדיין רוצה את הבית ואת חיי הנישואין והמשפחה. אבל היא לא מצליחה לעשות זאת ומרגישה ככשלון. דון חולק איתה את תחושות הכשלון והבדידות שלו והיא מגיעה להברקה, וממציאה את התמונה המשפחתית החדשה – מקום יותר טוב מהבית, שבו אף אחד לא צריך להכין את הארוחה, ושבו אין טלוויזיה להסחות דעת. באופן סמלי, היא ודון רוקדים לצלילי "My Way", שיש בו הבטחה לעתיד של פגי. היא לא יודעת איך מתנהלת משפחה, ולכן היא ממציאה לה מנהגים חדשים, דרכי התנהלות חדשות, ומצליחה להגיע לרעיון המושלם. פגי לא מצליחה להשיג את החלום הישן, כי הוא כבר לא מתאים לאישה שהיא הפכה להיות, אבל בדרך שלה, היא תמצא את מה שהיא מחפשת, והיא תצליח בכך. בינתיים היא מתחילה בלהחזיר לעצמה את הכנות, האמת והחברות עם דון, שברגעים הקשים תמיד מוכיח שהוא שם בשבילה. סוג של משפחה.

הדרך שבה פגי ודון בוחרים להציג את הרעיון החדש, היא סמלית ביותר. במקום המשפחה המסורתית, הם יושבים יחד עם פיט בשולחן, שלושת הדחויים, ללא כל זוגיות או משפחה בנמצא, ומציגים תמונה של ערב נעים, ביתי וחמים, עם שיחה וצחוק בין שלושה אנשים שמכירים זה את זה כבר שנים. המשפחה המסורתית מפנה את מקומה להבנה שיש יותר מדרך אחת להרגיש רצוי ונאהב. ובמקרה של השלישייה הזו, דרך אמיתית הרבה יותר מחלום שמעולם לא היה קיים. 

נקודות למחשבה

- דון מחמיא לפגי על הפרזנטציה, משבח את הרעיון הראשון שלה, למרות שאינו טוב, ומבקש רשות לצאת מהמשרד כשמייגן מגיעה. נראה שהוא התרגל למעמדו החדש, ומדהים לראות את ההתרגשות שלו כשהוא מקבל את הפרזנטציה לידיו. העצה של פרדי מתחילה לעבוד

- לעומת זאת, מייגן עדיין בטוחה שדון ממש חשוב. אין לה מושג שהוא עבר משרד, ואינו מככב כמנהל הקריאייטיב הנערץ כמו תמיד

- הביקור של מייגן במשרד מזכיר את ימיה כקופירייטרית, בהם הצליחה ליצור קמפיין שזכה בפרס, להיינץ, ובו מככבת המשפחה המושלמת לאורך דורות שלמים של ארוחות ערב – בדיוק הסיטואציה שפגי לא מצליחה ליצור, וכנראה לא באמת שרדה את חילופי הדורות כפי שמייגן חזתה

- היחיד שיש לו משפחה מסורתית זה קן, שמספר בקטע משעשע במיוחד על הילד שלו ש"צריך לפקוח עליו עין"

- משה דיין עדיין מככב על הקיר של סטן (אגב אנשי משפחה מוצלחים...)

אין עתידות, יש שאלות

- האם הנישואין של דון ומייגן עומדים להסתיים? (כבר שמעתי טענות על כך שהעיתון בו דון מציץ, מתקופת הגירושין שלו מבטי, רומז על גירושין מס' 2 שבפתח. ואם לא, מדוע הוא צץ פתאום?)

- ואם כבר, האם העובדה שהמצב בין שניהם לא משהו, וגם אצל בטי והנרי לא להיט, רומז על אפשרות לעתיד?

- האם השינוי בפגי הוא התחלה שתביא אותה לזוגיות ושמחה, סוף סוף?

- האם השינוי ביחסים בינה לבין דון יקדם אותו מבחינה מקצועית? היא הרי חיפשה אלטרנטיבה קריאייטיבית ללו, ועכשיו שום דבר כבר לא עומד בפניה

- והאם נפטרנו סופית מבוב בנסון המעצבן?

והפרומו
לפרק האחרון של 2014

עונה 7, פרק 2: על יריבות, אהבה ואמת

"Just tell the truth"

הפרק השני בעונה מתרחש ביום האהבה, אך כמובן שבסדרה כמו מד מן, שום דבר אינו מושלם ומלא לבבות ורודים בלבד, ולכן יום האהבה רק מדגיש את השנאה והתסבוכות, כשהדמויות בפרק נעות כל הזמן בין רגשי נאמנות, אהבה והערכה לבין יריבות, שנאה ותחרות, לשני הכיוונים. מה שמניע את הדמויות על הציר הזה הוא שקרים, הסתרת האמת וחשיפתה. יש מי שהאמת מקדמת אותו (דון דרייפר, דון המזכירה, ג'ואן) ויש מי שלא יכול לשאת אותה (פגי, לו אייברי וכמובן טד, שנרדף על ידי הרגשות האמיתיים שלו כבר חודשים).

השעון המעורר של דון מצלצל כבר בשבע בבוקר, אך הוא נמצא לבד, ואין טעם שישקר לעצמו ולכן הוא ישן עד הצהריים. אנחנו מתחילים לראות סימנים נוספים של כנות שלו כלפי עצמו, כשהוא מסמן על הבקבוק את הכמות ששתה, ובהמשך, כשהוא נפגש עם חבר/ יריב ממשרד פרסום אחר, כדי לנסות ולגשש אחר עבודה. כדאי לשים לב, שבפגישה הזו דון לא משקר לרגע, גם לא מול השמועות אודותיו. הוא בוחר להתעלם מהן אבל לא אומר שהן לא נכונות. נראה שדון מבין שיש לו בעיה, ולמרות שהוא עדיין לא מטפל בה באופן אקטיבי – גם בתחום השתייה וגם בתחום התעסוקה - הוא מכיר בה. בינתיים, את האשליה הוא שומר למזכירתו, שבשבילה הוא לובש חליפה, מסתרק ונראה ייצוגי כתמיד. אנחנו מגלים שדון המזכירה היא בעצם "סוכנת כפולה" שאמנם עושה את עבודתה באופן רשמי עבור לו אייברי, אבל גם מדווחת לדון על המתרחש במשרד, מנהלת את חייו (קפה, לו"ז המנקה) ובעיקר שומרת שמייגן לא תדע שום דבר. היא עושה את זה, אנחנו רואים, מתוך רצון לעזור ומתוך נאמנות לדון שחורגת בהרבה מהגדרת תפקידה, ולא כדי להרוויח תוספת תשלום.

פגי מגיעה למשרד, ולאחר שסטן וגינזבורג מתעללים בה קלות על היותה רווקה ממורמרת, היא מגלה זר פרחים על השולחן, ומניחה מיד שהם עבורה, ושהם מטד. למרות שפגי עושה עניין שלם מהאפשרות ודואגת להעביר מסר כועס לטד, בסתר לבה היא רוצה שהוא ישלח לה פרחים, כי למרות שהיא מתעקשת ליצור את הרושם שהם יריבים, היא עדיין מאוהבת בו. ויותר מכך, היא מאוד רוצה להרגיש שהיא בסדר, שהיא לא הרווקה הבודדה שכולם יודעים שהיא.

אבל הפרחים כמובן לא שייכים לפגי, אלא לשירלי. פגי כל כך רוצה שהפרחים יהיו שלה, וכל כך שבויה בתחושת החשיבות העצמית שלה (שהיא כל מה שנותר לה, ללא אהבה), שהיא לא עצרה לרגע לחשוב שאולי האישה *המאורסת* שיושבת בשולחן היא זו שקיבלה אותם. ושירלי הולכת להתמרמר עם הבחורה היחידה שמבינה אותה במשרד – דון. שתי הבנות מרגישות בנוח לרכל ולהגיד את האמת על הבוסים שלהן זו לזו, אבל לא בוטחות במזכירה הלבנה שנכנסת לרגע – ושותקות. דון מייעצת לשירלי שלא להגיד לפגי את האמת על הפרחים, כדי לא לסכן את עבודתה.

במקום להשלים עם האמת, פגי בוחרת לפתוח במלחמה עם יריבה מדומינת. פגי ושירלי (צילום מהאתר הרשמי)

אבל כל זה קורה, לפני שדון מגלה שבעצם, אי אפשר לפטר אותה. כזכור לנו מהעבר, ארגוני זכויות האדם לא רואים בעין יפה את פיטוריהן של השחורות הבודדות במשרד ולכן מעמדן בעצם מובטח. המעמד הזה הוא שמאפשר לדון להגיד ללו אייברי בדיוק את מה שהיא חושבת עליו. לו מבקש לפטר את דון אחרי שסאלי הגיעה למשרד והוא לא ידע מה לומר לה. התפקיד של דון היה להסתיר את האמת והיא לא הייתה שם, וכשהיא שומעת על הביקור של סאלי, הדבר הראשון שהיא עושה הוא להתקשר לבוס ה"אמיתי" שלה ולהזהיר אותו. הנאמנות הזו של דון המזכירה לדון הבוס לשעבר, מביאה את לו להתקף קנאה, והוא מכריז יריבות על המשרתת הנאמנה שלו, שמתפרצת ומספרת לו שהיא לא יכולה לעשות את העבודה שלה, כשהיא צריכה לקנות בשבילו בושם לאשתו ביום האהבה, כי הוא לא הואיל בטובו לעשות את זה בעצמו.

כשלפגי נמאס מהפרחים ומנסיונותיו של טד ליצור קשר (כדי לברר מהו התקציב המסתורי שהיא טענה שאיבדה, בתוך סבך אי ההבנות שיצרה בהודעתה המקורית אליו), היא מבקשת משירלי לזרוק את הפרחים ואומרת "אני הייתי צריכה לקנות לך פרחים, לאות הערכה". אך ברגע ששירלי מספרת את האמת – ההערכה הולכת לפח ופגי מסמנת את שירלי כיריבה אישית שלה. אבל לא בגלל השקר, כפי שהיא טוענת, אלא כי שירלי מאורסת, ומזכירה לפגי שאין לה לאן לברוח מהאמת על עצמה – היא לבד. והדבר האחרון שפגי רוצה לראות בכל יום זה את האושר של מזכירתה, הנחותה ממנה, העומדת להתחתן, ולכן היא מבקשת להחליף אותה. מה שפגי כנראה עוד לא מבינה הוא, שהמרמור והכעס שבתוכה הם היריב האמיתי שלה ושאין לה את מי להאשים מלבד את עצמה.

פיט מצליח להשיג תקציב ענק למדי – התאחדות סוחרי שברולט בדרום קליפורניה. מכיוון שהמשרד כבר ביחסים עם שברולט, עולה האפשרות שחתימת החוזה תגיע לאחר אישור ה"מפקדים" בדטרויט, מה שאומר שעל פיט לעבוד עם בוב בנסון, ושבניו יורק מתעקשים לקחת ממנו את התהילה ולייחס אותה למאמץ משותף של כולם. פיט מרגיש שהשותפים בניו יורק הם היריבים שלו, למעט רוג'ר, שמבין אותו ונאבק על זכותו לקבל קרדיט על מה שהשיג, אבל רוג'ר עסוק במלחמה מול יריב משל עצמו – ג'ים קאטלר. בעונה החמישית, פגי מספרת למייגן שקאטלר הוא כמו רוג'ר, והיריבות ביניהם מתחילה להיראות כאילו מישהו מבין השניים יצטרך ללכת בסופו של דבר. קאטלר ורוג'ר חולקים את אותו שטח בפריים – גם בסצינת הוויכוח וגם במעלית, בסוף הפרק, ונראים כמו שני אנשים שהם אותו אדם, אך למרות האינטרס המשותף שלהם, ולמרות שקאטלר מעמיד פנים שזה לא כך עדיין, הם יריבים. היריבות הזו לא פועלת לטובתו של רוג'ר, כשקופר מתנגד אליו, דון איננו ופיט נמצא בצד השני של המדינה.

פיט מרגיש שכולם בניו יורק נגדו, ומתחיל לפקפק בנאמנות שלו כלפי החברה, או בכדאיות של הכל. לטד לא ממש אכפת, כמובן, והישועה מגיעה באופן בלתי צפוי דווקא מבוני. אנחנו מגלים שאכן בוני היא לא רק סוכנת הנדל"ן של פיט, אבל מצד שני, הם נמצאים במערכת יחסים של ממש והיא אוהבת אותו. אבל בוני, כפי שהיא מזכירה לפיט, אינה טרודי. היא בעצמה אשת מכירות והיא לא תתן לפיט לשקוע בדכאון, תנחם אותו לפי דרישה ותגיד לו כמה הוא נפלא. בוני מכירה את העסק והיא אומרת לו חד וחלק – אתה שולט בדברים, אין לך באמת יריבים כפי שאתה מדמיין. ואז אנחנו מגלים את הקסם של בוני, שאותו לטרודי לא היה מעולם – היא מצליחה להפוך את פיט הזועף שתמיד חושב שכל העולם נגדו, ליצור אוהב ונחמד. לא רע.

כתוצאה מיריבויות המזכירות והבוסים, ומגזענותו של קופר שלא מוכן שמזכירה שחורה תקבל את פני המבקרים בלובי (אפשר לראות אותה מהמעלית. הו לא, רק לא זה), ג'ואן מאבדת את העשתונות ומתפרצת על ג'ים קאטלר. הרגע האמיתי הזה מאפשר לה לקבל, סוף סוף, הצעה לעבור למשרד חדש ולתפקיד חדש. לא עוד אחראית כח אדם עם כמה תקציבים, אלא תקציבאית במשרה מלאה. ג'ואן מאושרת, אבל אי אפשר שלא לחשוד שהסיבה שקאטלר מציע את ההצעה, היא פחות מתוך הערכה לג'ואן ויותר כדי להרגיז את רוג'ר. אחרי הכל, נראה שהוא צריך היה להיות חלק בהחלטה הזו.

השקרים יצרו את היריבות, האמת השיבה את האהבה. דון וסאלי (צילום מהאתר הרשמי)

אבל בפרק הזה, כל הסיפורים עומדים בצל מול הסיפור של דון וסאלי. כשסאלי מוצאת את עצמה בניו יורק, בלי כסף ובלי ספר הטלפונים שלה (אבידה ששקולה לאובדן הטלפון הנייד בימינו, כנראה), היא פונה למי שנמצא בסביבה, או לפחות כך היא חושבת. היא מגלה שדון אינו במשרד ושעל הדלת יש שם חדש, ומבינה שכנראה דון איבד את עבודתו. כשהיא מגיעה אליו הביתה, הוא בוחר שוב בדרך הישנה שלו, ומשקר לה. אבל אז הוא מגלה, באמצעות דון המזכירה, שהיא ביקרה במשרדים.

דון וסאלי הם יריבים של ממש, כבר כמה חודשים. מאז שתפסה אותו עם סילביה, סאלי מסרבת לבקר את דון, או לדבר איתו. לכן, בנסיעה במכונית בחזרה לבית הספר, הוא מגלה שהיא יודעת שהוא שיקר לה, אבל מאשים אותה בכך שהיא בדיוק כמו בטי, נותנת לו לשקר לה ושותקת.

אבל סאלי היא לא בטי, ולכן, במקום לשתוק ולהדחיק כמוה, היא מספרת לו בדיוק כמה חששה להגיע לבניין ולהתקל בסילביה. בנקודה זו, דון מבין שהוא לא יכול לשקר יותר, ושהוא עלול לאבד את בתו בדיוק כמו שהוא איבד את אמה. כשהם יושבים יחד בדיינר, הוא מחליט לספר לה את האמת על  הסיבה שאין לו עבודה, על כך שאיש אינו יודע ושהוא מתבייש במה שעשה. כשדון סיפר את האמת על עצמו בעבודה, הוא גרם לכך שיהפוך ליריב של שותפיו, אך כשהוא מספר את האמת לסאלי, הוא מצליח דווקא לקרב אותה אליו. היא מצליחה להיות כנה איתו בשיחה על ההלוויה, ונראה שהם מנהלים שיחת אבא ובת נורמלית לחלוטין. בסיום הפרק, סאלי מפתיעה את דון ברגע אמיתי ויפה, שבו היא יוצאת מהמכונית ואומרת לו שהיא אוהבת אותו. וכך, האמת שחררה את דון מהכאב שגרם לסאלי, והיריבות הגדולה ביותר בחייו תמה.

נקודות למחשבה

- כל הכבוד לג'ואן ש"גומלת" לגזענותו של קופר בקידומה של דון

- מי שמנסה, כנראה לשווא, להפוך מיריב לחבר של דון, הוא ג'ים הוברט ממקאן, ממנו נמלט דון כבר פעמיים בעבר בשל שנאתו לחברה

- במסע שלהם, דון וסאלי שומעים שלושה שירי אהבה קיטשיים לוולנטיין, בראשון, הבחור מבקש מאלינור, הבחורה, להגיד לו את שעל ליבה, וזה בדיוק מה שסאלי עושה. בשיר השני בדיינר, מדובר על זוג אוהבים שמתרפקים על אהבתם, ושם סאלי מצליחה להכיר באהבתה לדון, ובסיום הפרק, כשסאלי אומרת לדון שהיא אוהבת אותו, נשמע המשפט "This will be our year", כמעין הבטחה לעתיד הטוב שלהם.

- סאלי אומרת לדון "I'm so many people". היא כנראה מדברת על ההתבגרות, שדורשת ממנה למלא תפקידים שונים אצל אנשים שונים, ולעשות דברים שהיא לא רוצה, רק בשם הלחץ החברתי, אבל קשה להתעלם מכך שזה רמז לדון, שגם הוא, בפירוש, יותר מאדם אחד.

- דון לא עונה על שאלתה של סאלי, למה הוא לא אומר למייגן שהוא לא רוצה לעבור לקליפורניה. בהתחשב בכך שדון החליט לומר אמת, כנראה שלא הייתה לו תשובה אמיתית שנעים לשמוע.

- השנה היא אולי 1969, אבל לא רק שאף אחד לא באמת מאמין בשוויון לשחורים, אלא מישהי גם מכנה את רוג'ר "יהודון".

אין עתידות, יש שאלות

- האם הרגע שבו קאטלר מתייחס לדון כאל נטל, גרושה שעדיין משלמים לה מזונות, מעיד על כך שהוא ירצה להעיף את דון מהחברה באופן סופי?

- האם קאטלר מנסה להשתלט על המשרד בכלל, כשהוא יוצא נגד דון, רוג'ר ופיט, והופך את ג'ואן לבת חסותו בפרק אחד?

- לו אייברי נמצא בסדרה רק שני פרקים וכבר מעצבן בצורה בלתי נסבלת. מתי ניפטר ממנו, אם בכלל?

- האם אמירת האמת של דון ותחושת השינוי שמגיעה בפרק הזה, תמשיך ותגאל אותו מייסוריו?

- האם חלק מהסיבה שפגי כל כך מזלזלת בשירלי היא בשל העובדה שהיא שחורה? 

- האם נראה את בטי מתישהו בחצי העונה הזו?

והפרומו

לפרק הבא