"you are your own worst enemy"
קיץ אינדיאני מגיע למנהטן באוקטובר 1960. ובדיוק כמו החורף שמתחזה למשהו אחר, כך גם הדמויות מביאות לשיא את כל העמדות הפנים וההדחקות שלהן, בפרק ה – 11 בעונה.
בפתיחת הפרק, אדם ויטמן מבקש לשלוח חבילה לאחיו, דון. לאחר שהוא משלם עליה (הרבה יותר מהמבוקש), הוא פורש את הכסף שדון נתן לו, בצירוף פתק למי שימצא אותו, ומתאבד בתלייה. הסצנה הזו לא קשורה, כביכול, לשאר ההתרחשויות בפרק, אבל כמובן שהיא לא תלושה מהעלילה ומקבלת את המשמעות הגדולה שלה בסוף הפרק, ועוד נשוב אליה.
דון נכנס למשרדו בבוקר ומודיע ש"מישהו צריך להגיד לשמש שעכשיו כבר אוקטובר", החורף הוא הראשון שמדחיק את מצבו, אבל לא האחרון. בישיבה במשרד, מתפתח דיון במוצר חדש – מכשיר הרזייה לנשים. כדי להבין מה בדיוק הדבר הזה עושה, כדאי לדאוג לנסיינית בשטח, רצוי אחת שלא ממש אכפת להעליב. ומי טובה יותר לתפקיד מפגי, שגם עשתה אחלה עבודה בקמפיין לליפסטיק, וגם, איך לומר, יכולה להרשות לעצמה להוריד כמה קילוגרמים. פגי מקבלת את המשימה, עם הבטחה שהיא לא מקבלת את התקציב אלא רק עוזרת. אבל היא דווקא הופכת את הבדיחה הקטנה על חשבונה לקרש קפיצה.
 |
| כן, זה נראה אטרקטיבי. פגי (צילום מהאתר הרשמי) |
בבית, פגי בוחנת את המכשיר, ומגלה בו תועלת חדשה שהיא קצת מתקשה לחלוק עם דון. הדרך היחידה שבה דון מצליח לחלץ ממנה את המידע, היא כשהוא אומר לה שנכשלה במשימה. פגי מעדיפה להיות נבוכה ולספר על תכונותיו המענגות של המכשיר לגבר, מאשר להיחשב לכשלון בעיניו. היא מוכיחה את עצמה וזוכה להמשיך ולעבוד על המוצר, ואף מקבלת מדון את העצה הטובה ביותר לכל מי שעוסק ברעיונות: תחשבי על זה לעומק, אחר כך תשכחי מזה והרעיון פשוט יצוץ.
אז החורף מעמיד פני קיץ, ומכשיר חשמלי מסתיר את זהותו האמיתית במסווה של עזר הרזייה תמים. מי יכול להאשים אותם כשבסביבה אין אף אחד שמתנהג בהתאם למי שהוא באמת.
דון, בעל הזהות הכפולה והבעייתית כשלעצמה, מבלה את הלילה עם רייצ'ל ולא טורח לחזור לאשתו וילדיו, וגורם לה לפקפק במציאות ולחיות בפנטזיה שבה הם יכולים להיות זוג, בלי עניין הנישואין הפעוט ההוא. כשעוגיית המזל שהיא אוכלת מבשרת לה ש"את האויב הגדול ביותר של עצמך" היא לא מבינה שהיא בחברה טובה, ושכמו שאר הנשים בחייו של דון, גם היא מתחילה להבין את אמנות ההדחקה שתהרוס אותה. בטי, לעומת זאת, כמעט ונכנעת לבגידה עם מוכר מזגנים מזדמן (שגם הוא, אגב, מעמיד פנים שהוא רק רוצה כוס מים, כדי להכנס לבית ולהתחיל בעבודה). אחרי שדון מתעצבן עליה שהכניסה אותו הביתה, ומספרת לעצמה ולפרנסין סיפור על הבעל המגונן שלה כדי להדחיק את המצב האמיתי, היא מסתפקת בהעמדת פנים בסגנון עקרת הבית הנואשת – פנטזיה פרועה שנעזרת בשירותי הסחיטה של מכונת הכביסה שלה (מה שגורם לך לחשוב שלמרות משקלה, גם לה לא היה מזיק "מכשיר הרזייה" בבית).
ולמרות שאנחנו בשנות השישים, לא רק הנשים והחפצים האחרים סובלים מהבעיה. גם רוג'ר, למשל, נחוש בדעתו להראות שהוא בעצם בריא ושלם, מול חבורת לקוחות שנחושים בדעתם להראות שסיגריות זה מוצר בלתי מזיק, ולא משנה כמה תביעות הם יחטפו על הראש. אז רוג'ר, קופר ודון מתכוננים להצגה הגדולה, ואפילו טורחים לדאוג לג'ואן שתכניס לו קצת צבע לפנים באמצעות קסמי האיפור שלה. אבל בישיבה עצמה, בסופו של דבר, בדיוק בשנייה שרוג'ר מדליק סיגריה, מגיע התקף לב מספר שתיים. הסצנה מפוצצת את האמת בפרצופם של כל הנוגעים בדבר ולא משאירה מקום לספק. אבל כמקובל במשרדי פרסום, גם מנגנוני ההתעלמות עובדים שעות נוספות. כשמוציאים אותו מהמשרד באמבולנס, מונה אשתו מתעצבנת על קופר, בעוד ג'ואן, המאהבת שרק לפני כמה דקות שמעה מחמאות בסגנון רוג'ר, והצליחה להתגבר עליהן וללכת ממנו, מתקשה מאוד להלחם בעצמה וברצון שלה להיות איתו.
 |
| יכול להיות שסיגריה אחרי התקף לב זה רעיון רע? רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי) |
להעמדת הפנים הברורה ביותר, וכנראה גם העצובה ביותר בפרק, אחראית פגי. בדייט הראשון, וגם האחרון שלה, עם בחור בשם קארל שאמא שלה מנסה לשדך לה. היא מנסה להציג את עצמה כבחורה מתוחכמת ממנהטן, מעשנת ("כל הזמן. אצלי בעבודה זה ממש חובה"), שותה משקה שאין לה מושג מהו ומדגישה שוב ושוב באיזה מקום נפלא היא עובדת, ושהפרסומת שלה מוצגת במגזינים, לא מהסוג שהוא קורא, כמובן, רק כאלה שעוסקים באופנה עילית. היא מזלזלת בעבודתו כנהג משאית אבל נעלבת כשהוא אומר שפרסום לא משפיע עליו. קארל, שלא מגיע מעולם השקרים והמשחקים, אומר לה את האמת בפרצוף – את לא כמו הבנות ההן. היא מתעצבנת והולכת, לא לפני שהיא מודיעה לו שהיא מרחמת עליו, ושהאנשים ממנהטן טובים מהם. היא באמת מנסה להאמין בהעמדות הפנים שבתוכן היא חיה.
אבל כדי שפגי תגיע למעמד שאותו היא מבקשת לעצמה, היא צריכה עוד ללמוד איך להשתלב בעולם שכולו נשלט על ידי גברים, והם לא נותנים לה לשכוח את זה ולו לרגע. כשהיא מגיעה לתת את הפרזנטציה שלה ולא מקבלת כסא לשבת עליו, זה לא מקרי, כמובן. הכסאות נועדו לגברים סביב השולחן, וחלילה לה להרגיש אחת מהם. היא תעמוד. כשהיא מתארת את המוצר החדש, דון מגדיר אותו כ"מעניק הנאה כמו גבר, בלי הגבר". כשהם מחליטים שהיא עושה עבודה טובה, הם מקפידים להתעלם מהנשיות שלה ולהתייחס אליה כמו גבר – צוחקים על הנשים שלהם מולה, קן קורא לה "פגס" וכשהיא מבקשת העלאה בשכר, דון עונה לה "הצגת כמו גבר, תתנהגי כמו אחד". פגי לא מוחה, משחקת את המשחק ונוקבת בסכום.
דון הולך הביתה ומספר לאשתו את החדשות. היא מתלהבת אבל לא מעזה לנשק אותו עד שהיא מתנצלת על שהכניסה את הגבר הזר הביתה. כמובן שבכך היא מתייסרת על הפנטזיה שלה ועל כך שהעזה לחשוב על בגידה בבעלה. באותו זמן, פיט שטוף הקנאה נכנס למשרד של דון ומרגיש בנוח בכסא. הדוור, שחושב שפיט הוא דון, משאיר חבילה על השולחן, ופיט לוקח אותה איתו הביתה – מה שמחזיר אותנו לסצנה הראשונה בפרק. אדם, שהכנות הכניעה אותו ,שלא יכל להסתפק בדמי השתיקה שלו ושהתאבד כי לא יכל לשאת יותר את ההצגה של אחיו, הוא זה ששלח את החבילה, שמכילה מן הסתם "חומר מפליל" שיסבך את דון, ויצטרך לעמת אותו שוב עם ההדחקה הגדולה של חייו.
פגי בוחנת את עצמה במראה, נכנסת למיטה ולוקחת את המכשיר. האם היא מרגישה שמנה, או אולי בודדה? אולי גם שניהם יחד, אין לדעת.
עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד
המשך עונה1:
ההדחקה הגדולה ביותר היא כמובן של פגי, שמתעסקת במראה, בהשמנה ובנשיות בפרק הזה, בלי להכיר בעובדה שהיא בהריון. ככל שפגי הופכת ל"אחד מהגברים" היא גם נהיית יותר ויותר אשה – ההריון שלה מתקדם. לא במקרה היא יולדת ביום שבו היא הופכת לקופירייטרית מן המניין.
עונה 3:
הפרק הזה הוא עוד שלב בהתרופפות החלום המושלם של בטי. אם בתחילת העונה היא לא העזה להעלות על דעתה אפשרות של משפחה פחות ממושלמת, ונרתעה ממחשבה על גירושין (הלן), עכשיו היא כבר מרשה לעצמה לחלום על גבר אחר, בעונה השנייה היא כבר תגשים את הפנטזיה ובעונה השלישית כבר תעשה את הדבר שחששה ממנו כל כך, ותפרק את הנישואין.
