עונה 2 פרק 7: תמונה מושלמת

"It was perfect in every way except it couldn't make music"

"כינור הזהב", כך נקרא הפרק, על שם הסיפור השני שכותב קן. "הוא היה מושלם בכל מובן, מלבד העובדה שלא יכל לנגן מוסיקה". וכמו הכינור, כך גם בעלילת הפרק, מוצגות תמונות מושלמות למראה, כולן פגומות וחסרות תכלית.

דון הולך לקנות קאדילק, בהמלצת רוג'ר. הבהייה במכונית מזכירה לו את העבר, ואנחנו מגלים שהוא עבד בצעירותו כמוכר מכוניות משומשות. זה לא אותו דון שאנחנו מכירים – הוא לובש חליפה זולה, חייכני ותמים למראה. לחנות נכנסת אשה שמחפשת את דון דרייפר, ויודעת שזה לא הבחור שעומד לפניה וטוען שזה הוא. סיפור הכיסוי והדמות שדון מאמץ לעצמו, נסדקים ועומדים בסכנה. בהשפעת הזכרון, דון מחליט שלא לקחת את המכונית אפילו לנסיעת מבחן ולא קונה אותה.

בא לי קאדילק? לא בא לי קאדילק? החיים קשים. דון (צילום מסך)

במשרד, רוג'ר מנסה לפלרטט עם ג'יין ולגלות היכן היא גרה. עושה רושם שג'יין לא מתרגשת במיוחד מהבוס הגדול ומפנה אותו לרישומים שלה בתיק העובד.  מה שכן מעניין את ג'יין, זה לפרוץ למשרד של קופר כדי לראות את הציור החדש שלו, שכולם מדברים עליו. והיא מנדבת למשימה בשמחה את קן, סאל והארי, שמצטרפים אליה. פול מפחד להצטרף ונשאר בחוץ.

מעניין לראות את התגובות של כל אחד מהם לציור: הארי הוא איש של מספרים, ולכן מתייחס רק למחיר, ג'יין מחזקת את התדמית שלה כבחורה לא אינטליגנטית במיוחד, היא רואה רק "ריבועים מרוחים". סאל האמן אמנם מזהה שזו יצירה של רותקו, אבל לא מצליח להבין מה משמעותה, ורק קן שוב חושף את האופי היצירתי שלו, ומבקש להרגיש את היצירה, לחוות אותה ולא רק להסתכל. 

מי שמבחין ביצירתיות הזו הוא סאל, שמחמיא לקן על הסיפור שכתב, שהיה לדעתו יפה ועצוב, וכשקן מודה לו הוא משתמש במילים "אתה לא כמו כולם פה". סאל אמנם נחרד מהמשפט הזה, אבל מזמין את קן לדון בסיפור החדש שלו בארוחת ערב. סאל אולי לא רוצה להודות שהוא לא כמו כולם, אבל כן מפגין רגשנות וגם מנסה להתקרב אל קן בתירוץ ידידותי.

הארי נכנס לפגישה עם קופר, ומעמיד פנים שהוא רואה את הציור בפעם הראשונה. למרות שהוא מנסה לעשות רושם על קופר ואפילו מנסה להראות שהוא מבין משהו באמנות, קופר מודה שקנה את הציור רק להשקעה – הוא לא באמת הטיפוס האמנותי והאינטליגנט כפי שהוא נתפס בעיני אחרים – הוא קפיטליסט ומתעניין בעיקר בכסף. 

ג'ימי בארט מזמין את דון ובטי למסיבה לרגל השקת הסדרה החדשה שלו. הוא לא מתקשר למשרד של דון, אלא לבית, ומדבר עם בטי, מתוך ידיעה שדון ינסה להתחמק ממנו. הוא חייב לגרום להם להגיע ולכן הוא מעמיד פנים שמניעיו ידידותיים בלבד.

בפגישה עם קפה מרטינסון, מוצג הקמפיין החדש לצעירים – באופן מפתיע, הוא לא כולל שום עבודת ארט, אלא ג'ינגל בלבד. הצעירים, כך מסתבר, לא רוצים שיגידו להם מה לעשות או איך להתנהג ולכן היעדרה של תמונה לקמפיין היא סמלית – לצעירים אין תמונה מושלמת שנבנתה עבורם ושהם צריכים להשיג, כמו למבוגרים – הם רואים איך האידיליה הזו נכשלה ולכן הדרך שלהם תהיה שונה.

קופר מחמיא לדון בעקבות בחירתו לוועד המנהל של המוזיאון לאמנות עממית (שרק נוסד ב – 1961) ואומר לו שעכשיו הוא חלק מהאנשים שמחליטים מה יקרה בעולם. הוא רומז שלמרות שהוא יודע שדון אינו באמת דון, את הזכות הזו הוא הרוויח בעצמו באמת (ולא גנב גם אותה, כנראה). מכאן דון הולך לקנות את הקאדילק שראה בתחילת הפרק. מה שעצר אותו קודם היה בדיוק הידיעה שהוא לא באמת דון דרייפר ושהגיע לאן שהגיע בגניבה, וכעת קופר נתן לו את ה"אישור" שהוא בסדר ושמגיע לו ליהנות ממה שהשיג.

גם בטי מרוצה מהרכישה החדשה. כשדון קורא לה לראות את הקאדילק, אנחנו רואים את כל הסביבה – הבית, הגינה, השכונה והחלק שעד עכשיו היה חסר בתמונה הבורגנית המושלמת – המכונית. 

ג'ואן מתעצבנת על המסע הקטן של ג'יין אל משרדו של קופר. ג'יין לא מתרגשת ושואלת "את היחידה שמותר לה לעשות פה כיף?" – היא היורשת של ג'ואן והיא יודעת את זה. כשג'ואן מפטרת אותה, היא הולכת להשתמש במעמד הזה עד הסוף אצל מי שזקוק לו יותר מכל – רוג'ר . ההתחנפות הבוטה שלה, פלוס כמה דמעות, עושים את העבודה וג'יין מקבלת את תפקידה בחזרה.

קן מגיע לארוחת הערב בבית של סאל וקיטי, שם אנחנו מגלים שסאל הוא זה שמבשל, שיודע איך לשמור על טריות הפרחים באגרטל ושספגטי צריך לשתות עם יין – לא בדיוק ההתנהגות הגברית שהורגלנו לראות. מסיפור ההיכרות של הזוג אנחנו מגלים שקיטי הבינה שהיא אוהבת גברים מבוגרים, ושסאל התחתן איתה פשוט כי היא הייתה שם, יחד עם אמא שלו.  בהמשך הארוחה הוא מתעלם לחלוטין מאשתו ומתרכז אך ורק באורח – מתחנף אליו, מבטל את דבריה של קיטי ומביט רק בו. הרגע שבו קן מדליק לו סיגריה היה יכול להיראות אפילו אינטימי, אם קיטי לא הייתה ברקע. מה שיותר עצוב הוא שברור לנו שהיא יודעת בדיוק למי היא נשואה, והוא יודע שהיא יודעת, ומצטער על כך. לאחר סוף השבוע, קן אומר לסאל שמבחינתו הוא וקיטי הם הזוג המושלם וכך הוא היה רוצה שהבית שלו ייראה בעתיד. 

איזה כיף ששנינו נפגשים לבד לארוחה. אה, זאת? תתעלם ממנה. קן, סאל וקיטי (צילום מהאתר הרשמי)

משפחת דרייפר יוצאת לפיקניק בסוף השבוע. האידיליה המשפחתית בשיאה כשסאלי שואלת "אנחנו עשירים?" ונענית "לא מנומס לדבר על כסף". כאלה אנחנו. יפים, מושלמים ומנומסים. אבל הכל נהרס ברגע שבו המשפחה קמה מהדשא, משאירה אחריה לכלוך ופריים עקום – עוד תמונה לא מושלמת בכלל. 

דון ובטי הולכים למסיבה של ג'ימי בארט. כשג'ימי תופס את בטי לבד בעוד השאר מדברים על עסקים, הוא אפילו לא צריך להגיד לה שדון בוגד בה עם בובי. מספיקות המילים "אני מכיר אותה, את מכירה אותו" – היא אכן מכירה אותו, ולא משנה כמה היא תנסה להעמיד פנים שהכל בסדר. כשהם נוסעים הביתה, הגוף שלה מסרב לשתף פעולה עם הראש, ובאופן לא מודע היא מראה לדון בדיוק מה היא חושבת עליו – מקיאה ברכב החדש, והורסת את הגשמת החלום האמריקאי שלהם. זה שדון הרס הרבה לפניה. אם דון התלבט בתחילת הפרק האם הוא ראוי לקאדילק הזו - על כל מה שהיא מסמלת - בטי נותנת לו את התשובה.

 נקודות למחשבה:

-          כל הסיפור של ג'יין מתנהל גם בצורה ויזואלית – בשיחה הראשונה שלה עם רוג'ר, היא יושבת בכסא המזכירה, הוא עומד ומתנשא מעליה. בשיחה השנייה ביניהם, שניהם כבר שווים – עומדים זה מול זו. כשג'ואן מפטרת אותה, היא לבושה בצורה מוקפדת ומבוגרת, שממחישה עד כמה היא כבר לא רלוונטית בתור המזכירה השובבה של המשרד  - תפקיד שנלקח ממנה רשמית בפרק הזה.

-          בפרק הזה אנחנו רואים את החידוש התקופתי: חיתולים חד פעמיים. לכאורה, מוצר אידיאלי וגאוני, אבל למעשה יחד עם הקדמה הזו מגיע גם זיהום סביבתי אדיר. 

-          סאל אולי רודף אחרי קן, אבל כשהם יוצאים מהמעלית, קן חוסם את דרכו של סאל כדי לפנות את הדרך לג'יין – מעדיף אותה על פניו. 

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

-          לאט לאט אנחנו נחשפים לעברו של דון, והאשה שהוא רואה בפלאשבק היא כמובן אנה, אשתו של דון דרייפר האמיתי.

-          אם למישהו היה ספק, בפרק הזה אנחנו רואים בדיוק מדוע ג'יין מתחתנת עם רוג'ר: הוא לא באמת מעניין אותה (כמו שאפשר לראות בשיחה הראשונה שלהם) אבל היא יכולה להשיג דרכו את מה שהיא רוצה.

-          רק עכשיו בטי מתחילה להשלים עם האמת, ולכן בפרק הבא היא סוף סוף תזרוק את דון מהבית.

עונה 2, פרק 6: תאווה לעיניים

 "Women want to see themselves the way men see them"

הפרק השישי (ואחד המעניינים לטעמי) הוא פרק על נשיות ודימוי נשי, בעיקר כפי שהוא נתפס בעיני גברים, באמצעות המבט הגברי. המבט הנשי, לעומת זאת, מקבל תפקיד אחר לחלוטין.

כבר בפתיחת הפרק אנחנו רואים שלוש נשים, כל אחת מייצגת סוג אחר של נשיות: בטי, ג'ואן ופגי. את בטי אנחנו רואים קודם כל דרך המראה - שוט שמנבא לנו שהפרק כולו ידבר על הדימוי ולא על המציאות. כשבטי מתלבשת, היא בוחנת את עצמה היטב ובודקת שהכל במקום – היא אשה ייצוגית ומוקפדת. ג'ואן,  בעלת הבטחון העצמי, מחליקה לתוך שמלה בקלילות, מעיפה מבט קצר במראה ויוצאת החוצה – ברור לה שהיא נראית נפלא. פגי, לעומת זאת, נאבקת בפריט לבוש נשי פרקטי – הגרביונים שלה. היא בכלל לא עומדת מול המראה.

יום העבודה מתחיל, ואנחנו מתוודעים ללקוח חדש: פלייטקס, שמעוניינים לשנות כיוון קריאייטיבי ולמכור ללקוחות את הפנטזיה הסקסית – בדיוק כמו המתחרים, מיידנפורם, שעל שמם, ועל שם הגישה שהם מייצגים, נקרא הפרק. פגי מחזקת את מעמדה כאשה המעשית והמשעממת, שלא מתאימה לפנטזיה ולובשת את החזייה הנוחה יותר, של פלייטקס.

אנחנו מתוודעים לחייו הפרטיים של דאק – אשתו עזבה אותו, הוא במערכת יחסים מרוחקת עם ילדיו ויש לו כלב. לפי ההערות של אשתו לגבי מצבו בשעות אחר הצהריים, אנחנו מבינים שיש לו בעיית שתייה. לא לחינם יש מתח בין דון לדאק. דאק מאוד דומה לדון ומסמל את מה שיכול לקרות לו במחי גילוי בגידה אחד – גירושין, ילדים מנוכרים (שימו לב שלדאק יש בן ובת, בדיוק כמו לדון), כלב שהוא הביא לבית, ואלכוהוליזם – מצב שדון לא מאוד רחוק ממנו.

פגי ממשיכה בנסיונות להוכיח את עצמה ומציעה לפיט קופי לקלירסל. פיט, בלי להתבלבל, שולף את הסלוגן המועדף עליו ומעביר גם את השליטה הקריאייטיבית למקום בטוח, כלומר, לעצמו.

שיואו, התחתנתי עם גיבור מלחמה, מגניב. בטי ודון (צילום מהאתר הרשמי)

ביום הזכרון האמריקאי, הדרייפרים מגיעים למסיבה. בטי מנהלת שיחות חולין, בזמן שדון מדבר על עסקים. לפתע מגיע ארתור, הבחור משיעורי הרכיבה, ומוציא את בטי ממשבצת האשה הקטנה כשהוא מתייחס אליה כאל אשה, ולא כרעייה או אם. דון מביט בהם בחדשנות וקנאה ובסופו של דבר הילדים קופצים עליה בצעקות "אמא" ומחזירים אותה למקומה הראוי. בטי מאוכזבת, ארתור עוזב.

בארוחה, מתבקשים כל החיילים "גיבורי המלחמה" לעמוד. דון קם וזוכה, יחד עם השאר, למחיאות כפיים. הוא מתקשה לעמוד מול המבט הגאה של סאלי, שמוחאת כפיים במרץ. לא במקרה אנחנו רואים את המבט שלה ולא את של בובי – כאן מודגש ההבדל בין מבט גברי למבט נשי. בעוד בכל הפרק גברים מסתכלים על נשים כעל חפץ, רכוש, דמות שתלויה בהם, המבט הנשי שאותו מייצגת סאלי, הוא של הערצה.

הערב ממשיך באקט מובהק של צפייה בנשים – תצוגת אופנה של בגדי ים (אגב, אחד ההבדלים הבולטים בין שנות השישים לימינו מוצג כאן בדמות דוגמניות לא אנורקטיות בעליל). דון מחליט לקום וללכת "לעבודה". בטי לא ממש קונה את השקר, כנראה, ולכן מנסה למשוך את תשומת לבו של בעלה כשהיא קונה בגד ים בתצוגה ומתרוצצת איתו בבית, בזמן שהיא מכינה אוכל לילדים. דון מתחרפן מהמחשבה שהיא תסתובב ככה בבריכה מול מתבגרים צעירים ועשירים מבוגרים – הוא מנכס לעצמו בלבד את היכולת להביט בה כאשה, ולא בוטח בה. בטי לא עומדת על שלה, טוענת שלא חשבה על זה ככה ומתכסה מיד. היא ניסתה להפוך לאשה סקסית, והוחזרה בכח המבט הגברי לנישת עקרת הבית הצייתנית.

פיט ממשיך במבצע לדיכוי פגי, כשלמחרת החופשה הוא פונה אליה בשאלה "הספריות היו סגורות אתמול, מה עשית?" לאחר מכן הוא ממשיך לדבר איתה על מעלליו ביום החופשי שלו עד שפגי נאלצת לגרש אותו מהחדר – האם הוא מנסה להתקרב אליה?

רוג'ר מגיע אל דון ומנסה לגרום לו לצאת לצהריים עם דאק ולהסדיר את היחסים ביניהם. על הדרך, הוא מראה לנו מבט גברי שוביניסטי מהו, בדרך הישירה ביותר - מביט בג'יין ושואל "אשתך כבר ראתה את זה? עשה לי טובה ותן לי להיות שם כשזה קורה".

בישיבה אצל דון, מסתבר שפול הצליח לדחוף את עצמו לקמפיין של פלייטקס. כולם מתיישבים במשרד – הגברים בצד אחד, פגי בדיוק ממול וצמודה לדלת, כמעט נדחקת החוצה. מסתבר שהיא באמת נדחקה החוצה, כי בזמן בילוי גברי (כנראה בעת בהייה בנשים במועדון חשפנות) עלה הרעיון לקמפיין: כל אשה ניתן לסווג כג'קי קנדי או מרילין מונרו. צר עולמנו הגברים, לשתי נשים. התובנה הזו נשענת על משפט המפתח בפרק – נשים, לשיטתו של פול, רוצות לראות את עצמן כפי שגברים רואים אותן. אין להן שום חשיבות כשגבר לא מסתכל עליהן, כנראה. ולכן, הוא מסביר, חזיות נועדו בכלל להנאתם של גברים.

הדלת נפתחת ומופע הצפייה במזכירות מתחיל: זו ג'קי, זו מרילין. ג'ואן היא כמובן מרילין, או כפי שהם מסבירים, מרילין היא בעצם סוג של ג'ואן. כשפגי שואלת מי היא, קן עונה לה "גרטרוד שטיין". מבחינת הגברים איתם היא עובדת, פגי היא לא אשה, והם דואגים להזכיר לה את זה כל הזמן.

פגי מתחילה להתעצבן על דחיקתה החוצה, והולכת להתלונן בפני פרדי. הוא פוטר אותה בטפיחה על התחת ושולח אותה לכתוב לו "קופי מגרה". אבל היי, לפחות הוא מתייחס אליה כמו אשה. אחר כך, כשהיא מגלה על קיומם של אודישנים לקמפיין, היא מתרגזת שאף אחד לא אמר לה כלום, וקן מיתמם – "לא ידעתי שאת רוצה לבוא" ובסופו של דבר טורק בפנייה את הדלת. סופית, הוא מוציא אותה החוצה מהקמפיין שהיה אמור להיות שלה.

בובי בארט הורסת להרוס לדון את הפנטזיה שהיא מספקת לו, בכך שהיא מספרת לו שיש לה ילד וילדה. מבטי הוא לא מרוצה כשהיא מנסה להפוך מאמא למאהבת, מבובי הוא מתאכזב כשהיא עושה את ההפך הגמור.

פיט מוצא סוף סוף קרבן להשפעה: דוגמנית שהגיעה לאודישן והוא פוגש במעלית. הוא משכנע אותה שהוא חשוב מאוד בחברה (מה שניסה קודם על אחיו בארוחה המשפחתית, ולא כל כך הצליח). הדוגמנית מתלוננת שלא קיבלה את התפקיד ומספקת לנו תובנה על הפער שבין ייצוג ופנטזיה, למציאות: "הם מתאהבים בתמונה שלך ואז את באה והם מתאכזבים". פיט מצליח להשיג את הבחורה, על ידי – איך לא – מבט. "עצרי. תני לי להתבונן בך". בתמורה להבטחה הסמויה לעזור לה, הדוגמנית גומלת לפיט בנשיותה – לוקחת אותו אליה הביתה. אבל בבית היא גם משנה לרגע תפקיד ופוגעת בפנטזיה – אמא שלה גרה בבית ומפריעה לה, היא לא רק מאהבת, אלא גם בת.

פגי המיואשת פונה לעזרה אצל ג'ואן. הפנייה מגיעה דווקא ממקום מקצועי ("את יודעת איך המשרד הזה עובד") אבל מהר מאוד ג'ואן מסבירה לפגי שהמקצועי הוא בעצם אישי. "את במדינה שלהם, תלמדי לדבר את השפה". והשפה, לפי ג'ואן, היא שמי שרוצה שיתייחסו אליה ברצינות, צריכה להפסיק להתלבש כמו ילדה קטנה.

בפגישה עם פלייטקס, נחשף הקמפיין. דון מסביר שלנשים יש רגשות כלפי ג'קי ומרילין, מכיוון שלגברים יש. פגי יושבת בקצה השולחן, הנוכחות שלה סמלית בלבד ואין לה שום קשר למה שמתרחש בפגישה הזו. בסופו של דבר, הלקוח מחליט ללכת על בטוח ולא לשנות את המסר, אבל מתרשם מאוד מהקמפיין (מה שמוכיח שבסופו של דבר, הפנטזיה היא רק פנטזיה. היא לא מעשית). כדי לפצות על העבודה שנעשתה לחינם, כל הגברים קובעים פגישה במועדון חשפנות. פגי מקשיבה מרחוק לשיחה, שהיא כמובן לא חלק ממנה. אף אחד לא חושב אפילו לקבוע במקום שמתאים גם לה, או לכלול אותה בצוות.

דאק מגיע להשלמה עם מצבו. אשתו מתחתנת עם גבר אחר, הילדים שלו התבגרו ולא מתעניינים בו, כל מה שנשאר לו זה הכלב שהוא אמור לקחת אליו הביתה, בגלל האלרגיה של הבעל החדש. הוא כמעט ונכנע למשקה, אבל בסופו של דבר נוטש את הכלב בחוץ, ברחובות מנהטן במעשה סמלי של שחרור מחייו הישנים.

דון ובובי נפגשים שוב, ולמרות שדון מבקש ממנה לשתוק, היא דווקא מוצאת שזה נחמד לפטפט בזמן סקס. בסופו של דבר היא פולטת משהו לגבי המוניטין של דון, שבו היא כנראה דנה עם נשים אחרות, הוא מתעצבן, קושר אותה למיטה והולך. אמרתי לך להפסיק לדבר – סופית, בובי מנפצת את הפנטזיה והופכת ממאהבת לאמא שהיא גם אשה רכלנית ובעיקר מזכירה לדון את מה שהוא רוצה להדחיק – שהוא גבר בוגדני ששמו הולך לפניו.

מי את ומה עשית לילדה מהמשרד? פגי והגברים (צילום מהאתר הרשמי)

כשכולם נפגשים בערב במועדון החשפנות, פגי מוכיחה שהיא למדה את השפה ומופיעה בשמלה ובתסרוקת מושקעות להפליא, ולא דומה בכלל לילדה שמתרוצצת במשרד ומשחקת בקופירייטרית, אלא נראית נשית, והמבטים בהתאם. פתאום הלקוח מתייחס אליה ואפילו מושיב אותה על ברכיו. היא כמובן לא באמת נהנית, אבל משחקת את המשחק. פיט מתעצבן, כנראה בגלל התחושה שפגי תמיד תהיה סוג של רכוש פרטי שלו.

בבוקר, דון עומד מול המראה ומתגלח. סאלי ומגיעה וצופה בו. היא אומרת לו "אני לא אדבר" ובכך מבדילה את עצמה מבובי, שהדיבור שלה גרם לבעיות. באמצע הגילוח דון עוצר ומבקש ממנה לצאת. בפעם השנייה בפרק, סאלי נותנת בדון מבט שחושף בתוכו את השקרים של עצמו. בפעם הראשונה – היא מעריצה אותו כחייל גיבור, מה שהוא בהחלט לא היה, ובפעם השניה – כאבא למופת, מה שהוא כמובן לא. בשוט האחרון, אנחנו רואים את השתקפותו של דון במראה, פעמיים – רמז לזהותו הכפולה, או לשני השקרים שסאלי חושפת בו. אנחנו לא יכולים לראות את הפנים האמיתיות של דון, וכנראה שגם הוא לא באמת יכול. 

נקודות למחשבה:

-          - פיט שוב מקדים את זמנו – הוא מציע להביא כלב למשרד כדי לתת תחושת נינוחות וידידותיות. דאק לא חושב שזה רעיון טוב. היום הרבה יותר קל למצוא כלב במשרדים שמעוניינים להציג את עצמם כצעירים ומגניבים.

-         -  בסצנה שבה דון מגיע הביתה אחרי שבובי דוחה את הפגישה איתו, אנחנו רואים שעל המקרר יש שקית של UTZ  - המוצר שג'ימי בארט מפרסם – כמעין אזהרה כלפי דון.

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

-          - בהמשך למשפט של רוג'ר על ג'יין - דווקא בטי היא לא זו שצריכה לדאוג לגביה, אלא מונה, אשתו של רוג'ר, שיתחתן איתה.

-         -  ג'ואן היא זו שלוקחת את המוות של מרילין מונרו הכי קשה. היא מזדהה איתה ומרגישה קשורה אליה.

עונה 2, פרק 5: משחקי תפקידים

"This is America: Pick a job and become the person that does it".

מיהי "הבחורה החדשה" שעל שמה נקרא הפרק? התשובה הכי ברורה היא ג'יין, המזכירה החדשה של דון, שגם מוצגת במילים אלו בדיוק על ידי ג'ואן. אבל לאורך הפרק מתגלות נשים חדשות, ובראשן פגי, שהשינוי שהיא עוברת תופס הפעם את מרכז העלילה. כמו בציטוט של בובי בארט שפותח את הפוסט הזה,  הדמויות בפרק החמישי מנסות להכנס לתבנית שיצרו לעצמן, או שיצרו עבורן, ולא תמיד בהצלחה.

טרודי ופיט נפגשים עם רופא כדי לברר מדוע הם לא מצליחים להרות. פיט מנסה להכנס לתפקיד האבא, למרות שהוא לא כל כך מעוניין בו, אבל מבין שזו הציפייה ממנו (לשאלת הרופא, אם הוא בכלל מעוניין בילד, הוא עונה "איזו מין שאלה זו?"). למרות שהוא לא יודע את מה שאנחנו יודעים – שהבעיה אינה אצלו – הוא מאוד בטוח בעצמו מול טרודי. אבל כשהוא נשאר לבד עם הרופא, הוא ממש שופך את לבו בפניו. הם הרי לא מכירים ולכן אין לפיט אינטרס להסתיר את מצבו המקצועי, את התחושה שהוא בר החלפה ואת הלחצים והחששות. להפך, נראה שהוקל לו לדבר סוף סוף.

ג'ואן מנסה להכנס לתפקיד עליו חלמה כבר הרבה זמן – הרעייה. היא סוף סוף מקבלת את טבעת האירוסין המיוחלת, ודואגת שכולם ידעו שהחתונה תהיה בחג המולד ("אדום וירוק הם הצבעים שלי") ושאין מציאה טובה יותר מרופא, לא כמו אנשי הפרסום האלה. הבנות מתלהבות, רוג'ר מדוכא. אבל בדיוק כמו שמסביר הרופא לפיט, במעגל החיים אנשים באים ואנשים הולכים, ובדיוק בשנייה שאיבדנו את יקירת מריירי המשרד לטובת חיי נישואין בורגניים, קיבלנו את הטרף החדש – ג'יין. היא קבעה לעצמה את התפקיד והיא יודעת בדיוק איך למלא אותו. חולצה פתוחה, מבטי פיתוי וכל הגברים כבר שכחו מהג'ינג'ית ההיא. הג'ינג'ית כנראה מקנאה, למרות הכל, וגוערת בג'יין על התנהגותה ה"לא מקצועית". גערה אמינה במיוחד כשהיא מגיעה ממייסדת המרכז לאמנות הפיתוי על שם סטרלינג קופר.

פני דרך, ג'ואן. יש מזכירה סקסית חדשה בסביבה. ג'יין (צילום מהאתר הרשמי)

ובעוד פסטיבל הטבעת ממשיך, ג'ואן מזניחה את חובותיה.  דון גוער בה ש"אלו אינם פעמוני חתונה" שמצלצלים, אלא הטלפון, ואכן מעבר לקו נמצאת, בובי בארט, ההפך הגמור מכל מה שקשור לחיי נישואין תקינים. למרות שהסלולרי רחוק מלהיות מומצא, היא עדיין שואלת "איפה אתה". בלי להתאמץ, היא מוציאה אותו מהמשרד למסעדה. שם הם פוגשים במקרה את רייצ'ל ובעלה החדש – בחור בשם כץ. בני הזוג שלהם מוכיחים ששניהם המשיכו הלאה, כל אחד בדרכו שלו. ברור לכל שרייצ'ל החליטה להיות אשת משפחה לגבר יהודי משעמם ואפור, נכנסה לתפקיד שייעדה לעצמה, ושונאת אותו. או לפחות כך זה נראה מהמבטים שהיא נועצת בדון. 

בובי היא אשה שמזמן כבר הגדירה לעצמה את התפקיד שלה ויודעת למלא אותו היטב, ולכן אין לה שום בעיה לחשוף את כוונותיה בפני דון בצורה הישירה ביותר. אתה, אני, חוף הים, עכשיו.  דון הוא בן אדם שמזמן כבר חי בתפקיד מישהו אחר, והתפקיד כולל בגידות קבועות באשתו, ולכן הוא נענה.

בדרך לים, בובי נרגשת. "אני מרגישה כל כך טוב", היא אומרת. דון עונה "אני לא מרגיש כלום". זה לא ממש מפתיע אותנו, אבל היא דווקא מנסה לעשות משהו בעניין. כנראה שהנסיון שלה מוצלח מאוד, כי הנשיקות שלה, בשילוב עם אלכוהול ועייפות, גורמות לדון לאבד שליטה על הרכב והם מתהפכים. כאן הכל מתחיל להיות הרבה יותר מעניין.

במצבו של דון – מחסור בכסף ושפע של אלכוהול בדם – הוא לא יכול להשתחרר מתחנת המשטרה ללא עזרה. ומכל האנשים בעולם, פגי היא זו שנבחרה לראות את דון ברגע השפל שלו, עייף, פצוע ובהחלט לא מלא בטחון כתמיד, ולחלץ את השניים.  עדיין לא ברור למה הוא בחר דווקא בה, אבל דון מודיע לה שלאף אחד אסור לדעת על המקרה, ופגי מבטיחה לשכוח ממנו. לא הייתי רוצה שתתייחס אלי רע בגלל הערב הזה. אנחנו עוד לא יודעים את זה, אבל היא מתייחסת למקרה אחר לחלוטין.

שיט, למה התחתנתי עם המכוער הזה ולא איתך? רייצ'ל וכץ, דון ובובי (צילום מהאתר הרשמי)

בתור אמן ההסתרה והסודיות, לדון אין בעיה להפוך את נסיבות התאונה לשקר, שמצליח גם לגרום לבטי לרחם על בעלה, הסובל מלחץ דם גבוה, שאיבד את השליטה ברכב בגלל כדורים ואלכוהול והיה מספיק מתחשב כדי לא להתקשר ולהעיר אותה. איזה גבר מושלם.

בובי מתחבאת אצל פגי בבית, והניגוד ביניהן זועק לכל עבר. בעוד בובי שרועה על הספה ולא טורחת להתלבש, פגי נראית לחוצה, לבושה כמו עקרת בית בשמלה נפוחה, מביאה אוכל, עושה סידורים ובעיקר עונה באיפוק ובנימוס לשאלות הפולשניות של בובי. אין לה מאפרה בבית, היא לא רגילה להיות ערה כל הלילה – היא בסך הכל ילדה טובה שאין לה שום קשר לנשיות המתפרצת וחסרת הבושה שמולה. למה את עוזרת לדון? בובי שואלת. הוא עשה הרבה בשבילי, עונה פגי, ועשה אותי קופירייטרית. אבל בובי מתקנת, ובצדק – את הפכת את עצמך לקופירייטרית. בהמשך היא גומלת לפגי על האירוח בשיעור קטן על החיים: את לעולם לא תהיי גבר, אז תהיי אישה. זה עסק מאוד עוצמתי כשמשתמשים בו נכון. תתייחסי לדון כשווה אלייך. או במילים אחרות: תפסיקי להיות סמרטוט ותשתמשי בגירל פאוור שלך. 

בשתי סצנות פלאשבק אנחנו מגלים את הסוד של פגי ודון. פגי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי אחרי הלידה, דון גילה את העניין ובא לבקר אותה. הוא חושף בפניה חלק מאישיותו ומורה לה לשכוח מכל מה שקרה, ולהמשיך הלאה. ידהים אותך עד כמה כל העניין הזה לא קרה. פגי מספיק אינטליגנטית כדי להבין שהוא מדבר מנסיון.

ג'ימי בארט מגיע לבקר ולומר תודה לדון על העזרה המקצועית. בזמן שדון הצליח לעכב את הפגישה, אין זכר לפציעה של בובי, שתסגיר את העובדה ששניהם פצועים בו זמנית. לדון, שוב, אין בעיה לשקר לגבי מה שקרה לו, והפגישה עוברת בשלום. השאלה שצפה בסצנה הזו היא, מדוע איש עסוק כמו ג'ימי בארט מגיע רק כדי להחליף מילה וחצי עם דון? 

פיט וטרודי מגלים, כצפוי, שהוא לא המקור לבעיית הפוריות שלהם. יצור אנוכי שכמותו, פיט צוהל ושוכח לגמרי ממשמעות הגילוי הזה. טרודי נעלבת, ובצדק, ובנסיון להרגיע אותה, פיט מסבך עוד יותר את העניינים ומנסה להוריד אותה מעניין התינוק. היא מאשימה אותו בילדותיות ומודיעה שהיא רוצה ילד. טרודי מאסה בתפקיד הרעייה בלבד, וסימנה לעצמה את תפקיד האמא.

פגי מיישמת את החומר הנלמד, ולאחר התנצלות מ"מר דרייפר" על שלא הגיעה מוכנה לפגישה, היא מבקשת ממנו את כספי הערבות בחזרה. כשהיא מודה לו, היא קוראת לו דון. הם אולי לא שווים מבחינה מקצועית, אבל יש להם סודות ורגעי שפל משותפים. פגי עדיין מנסה להתאים לתפקיד שיצרה לעצמה, אבל שינתה את הדרך.

בסופו של יום, דון מגיע הביתה לארוחת ערב, נטולת מלח, מכיוון ש"אנחנו אוהבים אותו" (כי בין כל הסיגריות והאלכוהול, המלח הוא המרכיב הקטלני בחייו). בטי מנסה להלחם בגורם לתאונה של דון, באמצעות אהבה. איזה אבסורד.

נקודות למחשבה:

-     -  הזוג כץ הולך לראות את "דבר מצחיק קרה בדרך לפורום", בו עבד תולה את תקוותיו  להשתחרר לחופשי בבת השכן. נשמע מוכר?

-     -  בובי ופגי דנות במרילין מונרו, שעתידה להגיע לחגיגות יום ההולדת של הנשיא. בובי מרחמת עליה, פגי רוצה בעיות כמו שלה. היום אנחנו יודעים שמרילין מונרו הייתה דוגמה מצוינת לאשה שלא הצליחה לעמוד בתפקיד שמצאה לעצמה. 

-     -  אמא של פגי ואחותה מבקרות אותה בבית החולים. אנחנו מגלים שאניטה בהריון, משמע, התינוק שהיא מגדלת אינו של פגי.

  

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

-     -  ג'ואן כל כך נואשת להיות האשה הקטנה, שגם אחרי שגרג אונס אותה, היא מתחתנת איתו בכל זאת.

-          ג'יין מחליפה את ג'ואן לא רק בתור מושא ההערצה במשרד. היא נכנסת לתפקידה בדיוק כשרוג'ר מדוכא על שאיבד את המאהבת שלו והיא גם תצא מהתפקיד בחתונה. עם רוג'ר.

   - ג'ימי בארט לא בא סתם כדי להגיד תודה לדון. הוא מבין שיש קשר כלשהו בינו לבין בובי, והוא רוצה לרחרח.

  

 עונה 4:

-       -    פגי קוראת לדון בשמו הפרטי רק בהקשר אישי. מבחינה מקצועית היא תרגיש שהם שווים רק אחרי שהוא ייתן לכך את האישור שלו, בפרק השביעי.

עונה 2, פרק 4: כשל משפחתי

"Do you think you'd be the man you are today if your father didn't hit you?"

אחרי ההגדרה מחדש לרוב הערכים, כמו זוגיות, נאמנות וכבוד, מגיע גם תורם של ערכי המשפחה שזוכים לפרק משלהם, המתמקד בשלושה ימי ראשון (Passion Sunday, Palm Sunday, Good Sunday – שלושת ימי ראשון שלפני חג הפסחא). כל המשפחות עובדות קשה כדי להציג תמונה מושלמת, וכל אחת לא מתפקדת בדרכה שלה.

Passion Sunday מתחיל עם פגי, הנמצאת בכנסייה, למרות שלפני שני פרקים בדיוק היא הודיעה שאין לה עניין לבקר בה. נראה שהיא נכנעה ללחץ מצד אמה ואחותה, ולא ממש שינתה את דרכה והפכה לנוצרייה טובה, כיוון שמיד אנחנו מגלים שהיא סובלת מהנגאובר. היא יוצאת החוצה בטענה שאינה מרגישה טוב, אבל כנראה בעיקר נמאס לה לשמוע את דברי התוכחה בדרשה. בחוץ היא פוגשת כומר צעיר בשם גיל, והוא גורם לה לחזור פנימה לכנסייה למרות שבעצם תכננה לעזוב.

מה אתם יודעים, נגררתי בחזרה לכנסייה. פגי (צילום מהאתר הרשמי)

בבית משפחת דרייפר, בטי מתמודדת עם שיחת טלפון שמעירה אותה ומאלצת אותה לנסות ולארגן ברביקיו בזמן שהיא חצי ישנה. ואם זה לא מספיק, דון מקשה עליה לנהל שיחה רצינית בזמן שהוא שולח ידיים. בטי נכנעת ומסיימת את השיחה ("דון לא מרגיש טוב") אבל בדיוק אז סאלי ובובי מתפרצים לחדר. דון מגרש אותם בתירוץ "אנחנו ישנים" ובטי מתנצלת על שלא נעלה את הדלת. בסצנה הקצרה הזאת כל נסיונות התמרון של בטי בין תפקידי אשת החברה, המאהבת, האם והרעייה הטובה – נכשלים. 

מאוחר יותר, סאלי מכינה משקה לדון (ולא בפעם הראשונה) וכולם יושבים בסלון בנחת. בובי נוגע בסטריאו ובטי מתעצבנת ושולחת את הילדים החוצה. הבוקר בקושי התחיל וכבר סאלי נחשפת לשתי פעילויות שאינן מיועדות לילדים, ובהמשך נראה שהיא מושפעת מהחשיפה הזו לעולם המבוגרים.

הכומר גיל מגיע לארוחה בביתה של אניטה, אחותה של פגי. אניטה מנסה להתחבב על גיל, אבל הוא מתעניין דווקא בפגי, ומכיוון שהוא לא גר בסביבה, הוא לא יודע שיש לו עסק עם חוטאת רצינית. אמא של פגי מנצלת את חוסר הידיעה הזה ומשוויצה בבתה המוצלחת שעובדת בשדרות מדיסון ו"ממציאה את המילים בפרסומות". בארוחה (בה פגי יושבת ליד כסא ריק, שמזכיר לנו שחסר פה ילד) אנחנו מגלים שהאב גיל הוא לא כומר מהזן המסורתי והצפוי. הוא מברך על האוכל בסגנון אישי, וזה לא כל כך מוצא חן בעיני אמא של פגי, שמצפה לנוסח הקבוע. אולי דווקא ההתנהגות הזו היא שמצליחה לקרב בינו לבין פגי. אולי באמת מתוך מצוקה ואולי מתוך נסיון לקרב את פגי לכנסייה, גיל מבקש ממנה לעזור לו בדרשה שהוא צריך לשאת, כיוון שהיא היחידה שיודעת משהו על דיבור בפומבי. היא נותנת לו כמה טיפים ומסכמת במשפט "תן לנו הזדמנות להבין" – גיל בעצם מוציא מפגי את הסיבה להתנגדות שלה לדת.

עוד משפחה לא מתפקדת נפגשת לארוחה. רוג'ר, מונה אשתו, בתו מרגרט וארוסה, ברוקס. מרגרט לא מעוניינת בחתונה גדולה אבל מונה לא רוצה שתחמיץ את החוויה הגדולה בחייה, ומפליגה בזכרונות החתונה שלה ושל רוג'ר. הכל נשמע קסום אם שוכחים לרגע שחיי הנישואין של השניים הרבה פחות נפלאים. ובפרק הזה קשה לשכוח.

המתח בין בטי לבובי גדל, כשבובי קופץ על המיטה הזוגית של הוריו באמצע רגע משפחתי מושלם, ושובר אותה. בטי מתרגזת ורוצה לשלוח את הילדים לישון, אבל סאלי, שמתפקדת כמבוגר האחראי בחדר, מזכירה לה שעוד לא אכלו ארוחת ערב. 

בין ראשון לראשון, אנחנו מקבלים סצנה שמתחזקת את הרומן החדש של דון, ככה סתם, שלא נתבלבל ונחשוב שאיש המשפחה נאמן לאשתו. בובי מגיעה לסטרלינג קופר כדי לבקש עזרה לגבי ג'ימי ותכנית חדשה שהיא רוצה להפיק בשבילו. כלומר, כדי לשכב עם דון במשרד.

כשדון חוזר הביתה, בטי מדווחת שבובי (הילד, לא המאהבת) שבר את הסטריאו. דון מסתפק באזהרת "אל תעשה את זה שוב", בטי רוצה מכות. כלומר, לילד. אתה חושב שהיית הגבר שאתה היום אם אבא שלך לא היה מכה אותך? היא שואלת. באמת, מזל שהרביץ לו, אחרת אולי לא היה יוצא בוגדני ושקרן כמו שהוא.

Palm Sunday מגיע, ודון מכין לילדים פנקייקס לארוחת הבוקר. כשהוא משאיר אותם שנייה לבד במטבח כדי לדבר בטלפון ( ענייני עבודה, כמובן), בובי מספיק לקבל כוויה מהמחבת. סדר העדיפויות של דון מפתיע כשהוא מנתק מיד כדי לרוץ אל בובי, אבל חוזר לעצמו כשדון שולח את בטי לבד לבית החולים עם הילד, כיוון שהוא חייב לרוץ לטפל באמריקן איירליינס. בהיעדר בייביסיטר, סאלי המאושרת זוכה לבקר בעבודה של אבא. דון מפקיד אותה בידיה הלא אמהיות בעליל של ג'ואן, ורק מבקש להרחיק אותה ממכונות חיתוך הנייר. סאלי מוכיחה שהיא רחוקה מאוד מלהיות הילדה הקטנה שמשחקת בציוד משרדי. היא מתעניינת בגודל החזה של ג'ואן, במה בדיוק פול עושה עם החברה שלו ואפילו משתכרת (אגב, בדיוק ברגע השיא שבו דון סוחף את כולם בנאום על אמריקן איירליינז והעתיד – אם למישהו לא היה ברור שדון לא יכול לתמרן בין עבודה ומשפחה, הסמיכות של שני המקרים האלה ממחישה את העניין בצורה בולטת). בקיצור, סאלי עושה את כל מה שעובדי סטרלינג קופר האחרים עושים. אולי חוץ מעישון.

האב גיל מגיע לארוחת צהריים ומתעניין בפגי, שנמצאת דווקא במשרד. אמה מרוצה מהעובדה שהכומר הצעיר מתעניין בפגי, אבל אחותה אכולת קנאה מתמיד. אנחנו מקבלים תזכורת למעמדה של פגי, כשהיא האשה היחידה שזוכה לאכול את ארוחת הצהריים שלה יחד עם גברי המשרד, בזמן שכל המזכירות הנחותות ממתינות לתורן כדי לעוט על השאריות (כל כך נחותות, שכשקופר מפטר אחת מהן, דאק מבקש ממנה לחזור למחרת, כי הוא ממילא לא יזכור מי היא) בהמשך ג'ואן גם מתמרמרת ש"היא כאן ביום ראשון ואני מכבדת את זה, אבל את יודעת שהיא מרוויחה יותר מכולנו". אמא של פגי בהחלט לא מתגאה בה לשווא.

זה בסדר, תאכלו. אנחנו נעמוד פה ונחכה לשאריות. המזכירות (צילום מהאתר הרשמי)

רוג'ר מוצא ריגוש חדש – ויקי, נערת הליווי ששכרו קן ופיט על מנת לשעשע לקוח, והציגה את עצמה כאשתו. כנראה שהנכונות להעמיד פני רעייה הוא זה שגורם לרוג'ר לנסות לקבל ממנה תחליף לאשתו – נשיקות, ארוחת ערב. אולי מונה מתרפקת על זכרונות החתונה המושלמת שלהם, אבל לא הרבה נשאר ממנה, ואפילו רוג'ר מרגיש את החסך.

Good Friday הוא המועד שנבחר לפגישה המיוחלת עם אמריקן איירליינז וחדר הישיבות נראה כמו לפני יציאה לקרב. אבל רגע לפני שהקרב התחיל, סטרלינג קופר כבר הפסידו בו – של, חברו של דאק, הבכיר בתפקיד הקומבינה המובטחת – פוטר מעבודתו בחברה. 

בעוד פגי נוחלת אכזבה מקצועית, אניטה דואגת לגרום לה גם לנזק אישי והולכת לווידוי אצל האב גיל, שמטרתו ברורה – להלשין על אחותה הנואפת שילדה ילד לגבר נשוי. במסווה של ייסורי נפש, אניטה מנסה לנטרל את העניין של גיל בפגי. בלי רחמים. אבל כשהם נפגשים בחג, גיל מפתיע ולא נרתע מפגי, אלא מעביר את המסר שהוא יודע מה קרה, כשהוא מגיש לה ביצה כחולה "לקטן".

בטי ממשיכה להתעצבן על בובי – הפעם הוא משחק ברובוט בזמן הארוחה. דון, בתגובה, שובר את הרובוט על הקיר, ומריבה פורצת בינו לבין בטי. לשם שינוי, היא דווקא אומרת דברים נכונים – אתה לא לוקח חלק בחינוך הילדים (אילו רק ידעה מה קרה לסאלי בשבוע שעבר) ומקבל את תפקיד הגיבור כשאתה חוזר הביתה, בעוד אני איתם כל היום. אז דון לא מוכן להרביץ לבובי, אבל כשבטי דוחפת אותו, הוא מחזיר. 

אחרי שברור שגם דון וגם בטי מתפקדים כהורים איומים, דון מפגין רגע נדיר של נוסטלגיה כשהוא מספר לבובי על אבא שלו, מי הוא היה ומה הכי אהב לאכול. "אנחנו צריכים להשיג לך אבא חדש", בובי אומר, ודון נמס. מאוחר יותר הוא מתוודה בפני בטי שהמכות מאביו רק גרמו לו לחלום על הדרך שבה יהרוג אותו. בטי מופתעת ומתרככת. אמנם דון לא יודע איך להיות הורה, אבל הוא לפחות מנסה. משהו שקשה מאוד להגיד על אשתו. 

נקודות למחשבה: (כן, זה חדש)

- נראה שבמשפחה של פגי יש רק בנות. האב כבר מת והגבר היחיד במשפחה – גיסה של פגי, לא מצליח לתפקד בכלל ומרותק למיטה עם כאבי גב. סביבה נשית דומיננטית כזו היא רקע מושלם לפריצת הדרך הפמיניסטית שפגי משיגה בסדרה.

- גם למאהבת של דון וגם לבן שלו קוראים בובי. בטי מפנה את הזעם שלה כלפי הבובי הלא נכון, בעוד המאהבת היא זו שגורמת לנזקים האמיתיים בחייה.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 3:

פול ממשיך להביא על עצמו את העדפת פגי על פניו בחברה החדשה, כשהוא כותב את התפריט לאמריקן איירליינז בצרפתית – לא נוטש את הגישה המתנשאת וחסרת המסר, והיא מתנקמת בו בסוף.

 

עונה 2, פרק 3: נשים קטנות

"What is better than tears to make a girl ready to hear that she can be beautiful?"

הפרק מאתגר את הביטוי "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה" ומנסח אותו מחדש. הגברים אמנם מצליחים, אבל על חשבונן של הנשים שנרמסות בדרך. המצטיין מכולם בפרק הזה הוא כמובן דון, שמחסל כל התנהגות עצמאית מהנשים סביבו, ומאלף את כולן לתועלתו האישית. 

בזמן צילומי פרסומת ללקוח של סטרלינג קופר, כוכב הפרסומת, ג'ימי בארט, עושה רושם של בחור מקצועי עד שהוא לועג לבעלת העסק, גברת שילינג, ולמשקלה בצורה בוטה. היא נעלבת והתקרית הופכת למשבר. 

כוכב חצוף, ג'ימי בארט (צילום מהאתר הרשמי)

הארי מקבל בטעות את תלוש השכר של קן, ומגלה שהוא מרוויח יותר ממנו. הרבה יותר. הוא מתקשר מיד לאשתו, ששולחת אותו לעמוד על שלו כדי לקבל העלאה בשכר. הארי המיואש מעדיף לעזוב ולא להתעמת מול מעסיקיו, ולכן הוא מתקשר לחבר ב – CBS כדי לשאול אם יש עבודה. למרות שאין אחת כזו, הוא מתעניין במקרה (שקרה במציאות) שבו ספונסרים משכו את הפרסומות שלהם מפרק בסדרה "The Defenders", כיוון שעסק בהפלות. הוא חושב שיש לו פתרון לעניין הזה. 

קן ורוג'ר מגיעים אל דון כדי לדון במשבר ג'ימי בארט, מאשימים אחד את השני ומגיעים למסקנה שדון הוא זה שצריך לסדר את העניינים. למרבה הצער, כשכל הבלגן התרחש, דון היה בקולנוע, אבל מישהו אחר חייב לשלם את המחיר על המחדל. הקרבן הנבחר הוא, כמובן, המזכירה. דון מפטר את לויס על שלא מילאה את תפקידה, בלי שום קשר לכך שלא היה שום דבר שיכלה לעשות בזמן שהבוס שלה צפה בסרט צרפתי בזמן העבודה. המזכירה המחליפה שלו, בינתיים, היא ג'ואן. היא מציעה למצוא לדון "עד פגי אולסן", אבל הדבר האחרון שחסר לו זה עוד מזכירה שאפתנית. הוא רוצה מישהי שתשמח בעבודה שלה, ולא תעשה לו יותר מדי בלגן. אשה קטנה, בדיוק כמו ג'ואן.

דון מגיע לסט הפרסומת כדי למצוא את ג'ימי, אבל מוצא במקומו את אשתו, בובי, שגם מנהלת אותו. בובי מבהירה לו שג'ימי שונא אנשים כמו דון – "פרסומאי בחליפה, עם סיגריה מוחזקת בצורה מושלמת ואף שיערה שאינה במקומה, אתה תגיד לו שהוא היה ילד רע?" – בובי מצטיירת כאשה מאוד חזקה ודעתנית שלא מאוימת מאף אחד. היא מסבירה לדון בדיוק איך להפעיל את בעלה (כולל המשפט "הוא צריך לחשוב שיש לו סיכוי עם אשתך", בלי למצמץ). כשהיא מבקשת ללכת, דון מציע להסיע אותה. "יורד גשם", הוא אומר ומרים את מטרייתו הארוכה. פרויד היה אוהב את הרמז הזה, כיוון שברגע שהם נכנסים למכונית, ברד יורד ובובי מנצלת את המצב כדי לנשק את דון. 

בארוחת הערב, המשפחה המושלמת למראה מתנהלת כאילו הכל כרגיל, אבל כשסאלי מבקשת לבוא עם אמא שלה לרכיבה, בטי מסרבת כדי שלא תפריע לה בתחביב השני שלה – פלרטוטים ומבטים עם ארתור הצעיר, וכשאמא מחזירה לאבא את השעון שלו מתיקון, ומוסיפה לו הקדשה מרגשת, אבא מנשק את אמא אבל ממש באותו יום הוא בגד בה. שוב. 

בטי פוגשת את ארתור בשעת הרכיבה. היא מלמדת אותו כיצד לחנך את הסוסה שלו, והוא בתמורה מחמיא לה על יופייה, מספר לה על היחסים הלא מספקים עם ארוסתו, שהיא אמנם עשירה אבל הדבר היחיד שחסר לה בחיים הוא בן זוג נאמן, כיוון שארתור מנסה לנשק את בטי. היא נרתעת (למרות שברור שבחוסר רצון) ומנסה לשכנע אותו שהכל בסדר איתה, שהיא לא עצובה כמו שהוא טוען (ובצדק) אלא "אסירת תודה". כשהיא בורחת החוצה מהאורווה, הידיים שלה רועדות. הוא קורא אותה במדויק בלי להכיר אותה כמעט, היא חזרה להדחקות שלה.

בזמן שכל זה קורה ובטי מאלצת את עצמה לשמור על נאמנות, דון מזמין את בובי לארוחת פיוס עם ג'ימי והלקוחות, ועל הדרך משחיל כמה רמיזות שמזכירות לנו שלא הכל ביזנס בין השניים, ושהוא לא מתחרט על מה שקרה ביניהם. את בטי הוא מגייס לארוחה במרמה – גורם לה לחשוב שהם יוצאים לבילוי רומנטי ואחרי שהיא מתרגשת, הוא מאכזב אותה. אני לא רוצה לבלות איתך, אני צריך אותך לטובת העסקים שלי – שתהיי נוצצת ומקסימה. כמו קישוט יפה שהאורחים יהנו ממנו. 

במשרד, כולם צופים ב - "The benefactor" הפרק המדובר (שעל שמו נקרא גם הפרק הזה) שהארי מנסה לשכנע את "בל ג'ולי" לפרסם בו, כיוון שנושא ההפלות מדבר לנשים והן יצפו בו. הקטע אותו רואים עוסק במקרה של אשה שהעזה לקחת את גורלה בידיה, ונענשת על כך. כשהמילים "ילד לא חוקי" ו"להסתבך במשהו כל כך מכוער" נאמרות, אנחנו רואים את פגי, צופה בגורלה שלה ומורידה את ראשה בעצב. למרות נסיונות השכנוע (מה מוכר יותר טוב מנשים פגועות שרק צריכות להרגיש טוב יותר עם עצמן, באמצעות איפור, כמובן), הלקוח מודיע שאין לו עניין להיות חלק משערורייה וש"בל ג'ולי" היא חברה המאמינה בערכי משפחה. הוא עצמו כנראה פחות מאמין בהם, ומנסה לפלרטט עם סאל בדרך החוצה מחדר הישיבות. 

בניגוד לעולם הנשים, בו מזכירה היא קרבן לרשלנות של הבוס שלה, להארי הספיק להראות רק נסיון כושל למכור חסות, וכבר הוא מבקש – ומקבל – מחלקת טלוויזיה משלו, פלוס העלאה בשכר. ג'ניפר, אשתו, תרוץ מחר לספר לכולם. לא חלילה על שהעצה שלה עזרה לו להתקדם, אלא להשוויץ בכך שהוא מנהל את מחלקת הטלוויזיה בסטרלינג קופר. שום קרדיט לעצמה. עוד אשה קטנה. 

השילינגים והדרייפרים יושבים לארוחת הערב, מדברים על גידול ילדים וממתינים לג'ימי. כשהוא ובובי מגיעים באיחור, הדבר היחיד שמעניין אותו זה לפלרטט עם בטי, וכמה שיותר. דון מתעצבן – לא כי ג'ימי מתחיל עם אשתו, הרי לשם כך היא שם, אלא כי העסקים בסכנה. הוא יוצא אחרי בובי ודורש ממנה את ההתנצלות המובטחת. היא מנסה לסחוט אותו, אבל מהר מאוד דון מזכיר לה שהיא רק אשה – גם פיזית – כשיד אחת שלו תופסת בשיערה ויד שניה מתחת לחצאית שלה, ומאיים להרוס את ג'ימי. כשהם שבים לשולחן, תוך כמה שניות ההתנצלות כבר מאחוריהם. 

אל תתלהבי, את רק אישה. רק לוודא... כן, את אישה. דון ובובי (צילום מהאתר הרשמי)

בדרך חזרה הביתה, בטי בוכה. לא כי היא העבירה ערב שלם בתור בובת משחקים, לא כי בעלה מאיים, בוגד ומשקר, אלא כי היא מתעקשת לחשוב שהמציאות המעוותת שהיא רואה לנגד עיניה היא חיובית – "אני כל כך שמחה. כשאמרתי שאני רוצה להיות חלק מחייך, לזה התכוונתי". אשה יותר קטנה מזה – אין.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 3: 

- סאל מצליח לחמוק הפעם מפלירטוטים עם לקוח. בפעם הבאה, זה לא ייגמר ברמיזות וזה לא ייגמר טוב. גם הוא יפוטר כדי לחפות על בעיות של בכירים ממנו.

- בטי אמנם מצטיירת מתחילת הסדרה כאשה פסיבית שתעשה הכל כדי לשמור על הנישואין, אבל בסופו של דבר אפילו היא תצליח לשבור את תדמית הרעייה המסורה בכל מחיר, ותעזוב את דון.

עונה 2, פרק 2: התנגשות

 "People should not bring their personal problems into the office, is it so hard to just leave everything at the door and just do your job?"

אחרי שבפרק הקודם מצאנו את הדמויות בשנת 1962, עם הרבה שאלות ושינויים שקרו בזמן החולף, ובעיקר עם תחושה שנראה שהכל הסתדר, מגיע פרק 2 שמראה שלא זה המצב. העלילה מורכבת ממצבי התנגשות בין אישי למקצועי ובין חיים פרטיים לעבודה ואנחנו מגלים שהבעיות לא נפתרו, הן רק – כמובן - הודחקו. 

רגע לפני שטיסה מס' 1 של אמריקן איירליינס מתרסקת, מתאספים עובדי סטרלינג קופר למסיבה בדירתו של פול קינזי. מדובר, כמובן, ב"פשוטי העם" בלבד, ולא בצמרת החברה, ואולי זו הסיבה שפיט נראה קצת זועף כשהוא נכנס לדירה. טרודי דווקא נרגשת להגיע לאירוע חברתי, למרות שהיא חוששת מ"כושים" החיים בסביבה ("אין לי בעיה איתם, אני פשוט דואגת למכונית"). 

בין החוגגים נמצאת פגי, שעוברת במהלך הפרק מקצה אחד לשני על הסקאלה שבין נערה הוללת וחסרת דאגות לבחורה חסודה ואכולת רגשות אשמה. כרגע היא נהנית מחיזוריו הנמרצים של בחור בשם יוג'ין. כשהוא שואל אותה אם היא עובדת בשביל הגברים במסיבה, היא עונה בגאווה "אני עובדת איתם". היא משחקת בו ונפטרת ממנו ברגע שאיבדה עניין. כרגע היא רחוקה שנות אור מפגי של העונה הקודמת, חסרת הבטחון שהייתה מוכנה לעשות הכל בשביל קצת תשומת לב. 

פול, שמסתבר שמתגורר (הו, לא) בניו ג'רזי, מסתובב בדירתו ומנסה להרשים את כולם בידיעותיו ובהיותו אדם נאור ושוחר תרבות. הוא מציג בפני ג'ואן את חברתו, שילה ווייט, שלמרות שמה היא דווקא שחורה. כשהבנות נשארות לבד, ג'ואן אומרת לשילה ש"כשפול ואני היינו יחד, הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו זה שיש לו ראש פתוח". שילה ההמומה לא יודעת מה להגיד, אז היא מחמיאה לתיק של ג'ואן. 

אני כל כך סובלני ומגניב, תראו, יש לי חברה שחורה! ג'ואן, שילה ופול (צילום מהאתר הרשמי)

קן מגלה שפול גנב מכונת כתיבה מהמשרד, ומציב אותה בבית בלי בושה, אבל לפול יש הסבר מאוד הגיוני לזה: "אני סופר. אני זקוק למכונת כתיבה". דבר מעניין בקשר לפול הוא, שבמשך עונה ושני פרקים הוא מתייחס לעצמו כסופר, הוא עובד כקופירייטר, אבל מעולם לא ראינו יצירה שלו, מלבד המחזה ההוא מערב הבחירות, שאותו סירב בכלל לחשוף בפני אנשים. 

ב – 1 במרץ, 1962, מגיעים דון ורוג'ר לעבודה ומתלוננים על הרחובות החסומים בשל המצעד לכבוד האסטרונאוט ג'ון גלן. במשרד הם מגלים שאיש אינו עובד. כולם צמודים לרדיו המדווח על התרסקות מטוס. דון מבין מיד שזה לא הזמן לקמפיין של מוהוק איירליינס ומצווה לעצור אותו (אגב, פול לא מבין את הקשר). בתוך כל ההמולה, פגי נכנסת למשרד עם שואב אבק. 

ויש גם מי שמנצל את האסון. דאק פיליפס מבשר לרוג'ר וקופר שיש מצב לנצל את קשריו באמריקן איירליינס כדי להשיג את התקציב שלהם. כן, בדיוק אותה חברה שלפני כמה שעות התרסק לה מטוס. אף אחד לא מתרגש מהסיטואציה עד שדון מגיע לפגישה. הוא דווקא לוקח את כל העניין קשה משתי סיבות: קודם כל, לא ברור לו איך בדיוק זה הזמן לחשוב על תקציב הפרסום ושנית, כבר יש לסטרלינג קופר חברת תעופה והיא אפילו משלמת בזמן. דון מפתיע ומראה שהוא מעדיף נאמנות על פני יותר כסף. 

רגע לפני שדון בכלל מצטרף לפגישה הזו, פיט מקבל שיחת טלפון שמבשרת לו שאביו היה על הטיסה המדוברת, זו שאין ממנה ניצולים. הוא מנתק, יוצא מהחדר ומסתכל סביבו. בסופו של דבר הוא הולך אל דמות האב שכן נותרה לו – דון, ששולח אותו הביתה למשפחה. פיט מסכים ללכת רק אחרי שהוא מוודא שזה מה שדון בעצמו היה עושה (וממתי דון הוא סמכות לעניינים אישיים?). 

"יש חיים ויש עבודה" – דון אומר לפיט, כשהוא מנסה לחשוב על התחייבויות שיש לו במשרד. וזה בעצם המשפט שמסכם את הפרק כולו. כשפיט יוצא החוצה, הוא חולף על פני הגברים שמספרים בדיחות שחורות על ההתרסקות, בדיוק כמו שהוא עצמו עשה לפני שידע שהאסון נוגע לו אישית.

במשפחה של פיט, אף אחד לא בוכה. הוא ואחיו עסוקים בדיבורים על כמה כסף נשאר (כלום) ואמא שלו מוטרדת בעיקר מכמות הסידורים שיש לעשות.  שתי הכלות, לעומת זאת, הן היחידות שמנסות לדבר על האובדן באופן ישיר. 

בטי מזמינה את פרנסין וקרלטון לערב קלפים, ואנחנו זוכים לתצוגת הורות מושלמת בבית משפחת דרייפר. דון מלמד את סאלי להכין קוקטייל "טום קולינס" וקרלטון מתוודה על משיכתו לבייביסיטר הצעירה של הילדים. הוא מנסה להוציא מדון אישור להתנהגות הבוגדנית שלו, כביכול משימה קלה, אבל הוא לא מצליח. מאוחר יותר, כשבובי נכנס לחדר בפיג'מה ומנסה לקחת סוכריות, בטי שולחת בדון מבט מאשים והוא מטפל במחדל ומשיב את הילד למיטתו. דון מגן עליו ומספר שפחד מרוח רפאים, אבל בטי לא מתרשמת ואף מסבירה לאורחים ש"הוא שקרן קטן" ומוסיפה סיפור על כך שבובי העתיק תמונה בבית הספר וטען שצייר אותה בעצמו (למרות שהתמונה הייתה בכלל בבית). פרנסין מנסה לפייס אותה באמצעות תובנות מספר חינוך, אבל היא עונה ש"אני לא צריכה ספר שיגיד לי מה בנים קטנים עושים". אין ספק, לבטי יש בעיה עם המין הגברי. בתור אשה נבגדת, זה הגיוני, אבל באופן מוזר, היא מוציאה את התסכול שלה על בנה הקטן, ועוד חושפת את הנושא ב"עבודתה"  כאם ומארחת שאמורה להציג משפחה למופת.

פגי מגיעה לביקור בבית אמה כדי להחזיר את שואב האבק ובעיקר להתעדכן. מסתבר ששיחת היום באזור היא פגי והיעדרויותיה מהכנסייה. פגי, שמנסה להתפס כבחורה עצמאית ומשוחררת, מודיעה שאין לה עניין בביקורים שם. אני יכולה להחליט בשביל עצמי, היא מצהירה. ואז אנחנו מגלים משהו מעניין: "באמת?" שואלת אחותה, "מדינת ניו יורק לא חשבה ככה, הרופאים לא חשבו ככה". כשחושבים על סצנת הלידה ועל הקריאה לפסיכיאטר, דברים מתחילים להתחבר. כשפגי רוצה ללכת הביתה, אחותה מצפה שתלך להגיד שלום מהילדים בחדר, ביניהם גם תינוק קטן. היא לא מאושרת לראות אותו. 

נטשה ילד וגם את אלוהים. פגי והמשפחה (צילום מהאתר הרשמי)

דבר מעניין בכל הביקור הזה הוא שחפץ שיצא מהבית אל העבודה הוא הטריגר לשיחה אודות פגי, שהסתבכה בהריון שלה בדיוק מפני שערבבה בין חיים אישיים לעבודה. 

לאחר שפרנסין וקרלטון הולכים, דון מספר לבטי שקרלטון לא נראה מאושר במיוחד. בטי מתעצבנת וטוענת שהוא צריך להיות אסיר תודה ולהרעיף עליה אהבה אחרי "מה שהוא גרם לה לעבור". כמובן שהשיחה לא מתייחסת רק לפרנסין ולקרלטון, והמסר הסמוי שלה ברור.  מה היה שם, אחרי שבטי גילתה שהיא נבגדת? לשאלה הזו לא קיבלנו תשובה, אבל עכשיו אנחנו יודעים שדון יעשה הכל כדי להמנע מוויכוח. 

יחסיהם של פול וג'ואן מתערערים אחרי המסיבה. הוא מאשים אותה בגזענות, היא מאשימה אותו בצביעות וחושפת אותו לחלוטין ובמדויק – אתה גר בדירת העניים שלך בניוארק, או איפה שזה לא יהיה (והיא יודעת בדיוק איפה הוא גר), מסתובב לך עם מקטרת וזקן ויוצא עם בחורה שחורה רק כדי שיחשבו שאתה מעניין. קצת אחר כך, יד עלומה מוציאה את התיק של ג'ואן מהתא שלה (ואנחנו יודעים שזה התיק של ג'ואן, כי ראינו אותו כששילה החמיאה עליו). 

דאק מעדכן את פיט בנוגע לאמריקן איירליינס. פיט מרגיש שזה עוד מוקדם מבחינתו, "אפילו עוד לא בכיתי". הוא מספר שהדבר היחיד שידע על אביו הוא שלא אהב פרסום, ודאק דואג להתחנף קצת ולומר לו שאביו בטוח היה גאה בו, למרות הכל. במשך כל הסצנה, פניו של דאק מוארות היטב בעוד פיט יושב בחושך – גם הוא מועמד לשמש לפיט דמות אב, ומעניק לו נקודת אור (איומה ביותר, כמובן) שתהפוך את האבל שלו לרווח.

רוג'ר מבקש מדון להפטר ממוהוק איירליינס, ודון נסער ("איזו מין חברה אנחנו רוצים להיות?" רוג'ר: "כזו שבה לכולם יש בתי קיץ?"). כשפיט האומלל מנסה להכנס שוב למשרדו ולקבל קצת אמפתיה, דון מסלק אותו משם. פיט כנראה מבין שהרחמים נגמרו.

בסוף היום, כשג'ואן הולכת הביתה, היא מגלה שמעל מכונת הצילום תלוי העתק של רשיון הנהיגה שלה, כשתאריך הלידה מסומן ומסגיר את גילה - 31. הנקמה של פול הגיעה. ג'ואן מגיבה בתלונות על כך שאנשים מביאים את הבעיות האישיות שלהם למשרד. פגי עונה שהיא מצפה ליום בו זה יקרה, אבל ברור שגם היא חטאה בכך בעבר. 

דון מסיים את הקשר העסקי בין מוהוק וסטרלינג קופר. הלקוח, הנרי, טוען שדון שיטה בו, למרות שהוא מנסה להסביר שההחלטה הגיעה מלמעלה. דון כל כך מדוכא שהוא מסרב לרמיזותיה של המלצרית לשירות קצת יותר אישי. האם הוא סתם מדוכא או מנסה להמנע מעימות נוסף עם בטי?

פיט מתגלה ברגע השפל ביותר שלו ובשימוש הבוטה ביותר בחייו האישיים לטובת העבודה, כשהוא מגיע לארוחת הערב של דאק וידידו של, ומסביר לו שאמריקן איירליינס תטופל על ידי מישהו שיודע מה עבר על החברה באסון – "אבא שלי היה על הטיסה הזו". תגובת הלקוח נעה בין זעזוע להתרגשות, ובכל מקרה כולם מסכימים שיש סיבה לחגיגה.

פגי, כנראה בעקבות ההערה של אחותה, מסיימת את הפרק כבת כנועה וצייתנית והולכת לכנסייה. בזמן שבני משפחתה קמים לטקס, היא נאלצת להחזיק את התינוק. הוא בוכה בזרועותיה, והיא, במבט חלול ובלי שום אהבה, מנענעת אותו, אבל לשווא. כמו בכל נסיון התקדמות של פגי, גם עכשיו היא מקבלת תזכורת לעובדה שיש לה עוד דרך ארוכה לעבור.  

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 3:

יוצר הסדרה, מתיו ווינר, מבצע תעלול קטן בפרק הזה וגורם לנו לחשוב שהתינוק של פגי גדל אצל אחותה. האמת היא שהתינוק אינו בנה. כשהיא נזכרת בביקור של דון אצלה בבית החולים, רואים שאחותה בהריון מתקדם, ובהמשך יש התייחסויות אחרות לעובדה שהתינוק הוא אחיינה של פגי בלבד.