יום שלישי, 13 בספטמבר 2011

עונה 2, פרק 5: משחקי תפקידים

"This is America: Pick a job and become the person that does it".

מיהי "הבחורה החדשה" שעל שמה נקרא הפרק? התשובה הכי ברורה היא ג'יין, המזכירה החדשה של דון, שגם מוצגת במילים אלו בדיוק על ידי ג'ואן. אבל לאורך הפרק מתגלות נשים חדשות, ובראשן פגי, שהשינוי שהיא עוברת תופס הפעם את מרכז העלילה. כמו בציטוט של בובי בארט שפותח את הפוסט הזה,  הדמויות בפרק החמישי מנסות להכנס לתבנית שיצרו לעצמן, או שיצרו עבורן, ולא תמיד בהצלחה.

טרודי ופיט נפגשים עם רופא כדי לברר מדוע הם לא מצליחים להרות. פיט מנסה להכנס לתפקיד האבא, למרות שהוא לא כל כך מעוניין בו, אבל מבין שזו הציפייה ממנו (לשאלת הרופא, אם הוא בכלל מעוניין בילד, הוא עונה "איזו מין שאלה זו?"). למרות שהוא לא יודע את מה שאנחנו יודעים – שהבעיה אינה אצלו – הוא מאוד בטוח בעצמו מול טרודי. אבל כשהוא נשאר לבד עם הרופא, הוא ממש שופך את לבו בפניו. הם הרי לא מכירים ולכן אין לפיט אינטרס להסתיר את מצבו המקצועי, את התחושה שהוא בר החלפה ואת הלחצים והחששות. להפך, נראה שהוקל לו לדבר סוף סוף.

ג'ואן מנסה להכנס לתפקיד עליו חלמה כבר הרבה זמן – הרעייה. היא סוף סוף מקבלת את טבעת האירוסין המיוחלת, ודואגת שכולם ידעו שהחתונה תהיה בחג המולד ("אדום וירוק הם הצבעים שלי") ושאין מציאה טובה יותר מרופא, לא כמו אנשי הפרסום האלה. הבנות מתלהבות, רוג'ר מדוכא. אבל בדיוק כמו שמסביר הרופא לפיט, במעגל החיים אנשים באים ואנשים הולכים, ובדיוק בשנייה שאיבדנו את יקירת מריירי המשרד לטובת חיי נישואין בורגניים, קיבלנו את הטרף החדש – ג'יין. היא קבעה לעצמה את התפקיד והיא יודעת בדיוק איך למלא אותו. חולצה פתוחה, מבטי פיתוי וכל הגברים כבר שכחו מהג'ינג'ית ההיא. הג'ינג'ית כנראה מקנאה, למרות הכל, וגוערת בג'יין על התנהגותה ה"לא מקצועית". גערה אמינה במיוחד כשהיא מגיעה ממייסדת המרכז לאמנות הפיתוי על שם סטרלינג קופר.

פני דרך, ג'ואן. יש מזכירה סקסית חדשה בסביבה. ג'יין (צילום מהאתר הרשמי)


ובעוד פסטיבל הטבעת ממשיך, ג'ואן מזניחה את חובותיה.  דון גוער בה ש"אלו אינם פעמוני חתונה" שמצלצלים, אלא הטלפון, ואכן מעבר לקו נמצאת, בובי בארט, ההפך הגמור מכל מה שקשור לחיי נישואין תקינים. למרות שהסלולרי רחוק מלהיות מומצא, היא עדיין שואלת "איפה אתה". בלי להתאמץ, היא מוציאה אותו מהמשרד למסעדה. שם הם פוגשים במקרה את רייצ'ל ובעלה החדש – בחור בשם כץ. בני הזוג שלהם מוכיחים ששניהם המשיכו הלאה, כל אחד בדרכו שלו. ברור לכל שרייצ'ל החליטה להיות אשת משפחה לגבר יהודי משעמם ואפור, נכנסה לתפקיד שייעדה לעצמה, ושונאת אותו. או לפחות כך זה נראה מהמבטים שהיא נועצת בדון. 

בובי היא אשה שמזמן כבר הגדירה לעצמה את התפקיד שלה ויודעת למלא אותו היטב, ולכן אין לה שום בעיה לחשוף את כוונותיה בפני דון בצורה הישירה ביותר. אתה, אני, חוף הים, עכשיו.  דון הוא בן אדם שמזמן כבר חי בתפקיד מישהו אחר, והתפקיד כולל בגידות קבועות באשתו, ולכן הוא נענה.

בדרך לים, בובי נרגשת. "אני מרגישה כל כך טוב", היא אומרת. דון עונה "אני לא מרגיש כלום". זה לא ממש מפתיע אותנו, אבל היא דווקא מנסה לעשות משהו בעניין. כנראה שהנסיון שלה מוצלח מאוד, כי הנשיקות שלה, בשילוב עם אלכוהול ועייפות, גורמות לדון לאבד שליטה על הרכב והם מתהפכים. כאן הכל מתחיל להיות הרבה יותר מעניין.

במצבו של דון – מחסור בכסף ושפע של אלכוהול בדם – הוא לא יכול להשתחרר מתחנת המשטרה ללא עזרה. ומכל האנשים בעולם, פגי היא זו שנבחרה לראות את דון ברגע השפל שלו, עייף, פצוע ובהחלט לא מלא בטחון כתמיד, ולחלץ את השניים.  עדיין לא ברור למה הוא בחר דווקא בה, אבל דון מודיע לה שלאף אחד אסור לדעת על המקרה, ופגי מבטיחה לשכוח ממנו. לא הייתי רוצה שתתייחס אלי רע בגלל הערב הזה. אנחנו עוד לא יודעים את זה, אבל היא מתייחסת למקרה אחר לחלוטין.

שיט, למה התחתנתי עם המכוער הזה ולא איתך? רייצ'ל וכץ, דון ובובי (צילום מהאתר הרשמי)

בתור אמן ההסתרה והסודיות, לדון אין בעיה להפוך את נסיבות התאונה לשקר, שמצליח גם לגרום לבטי לרחם על בעלה, הסובל מלחץ דם גבוה, שאיבד את השליטה ברכב בגלל כדורים ואלכוהול והיה מספיק מתחשב כדי לא להתקשר ולהעיר אותה. איזה גבר מושלם.

בובי מתחבאת אצל פגי בבית, והניגוד ביניהן זועק לכל עבר. בעוד בובי שרועה על הספה ולא טורחת להתלבש, פגי נראית לחוצה, לבושה כמו עקרת בית בשמלה נפוחה, מביאה אוכל, עושה סידורים ובעיקר עונה באיפוק ובנימוס לשאלות הפולשניות של בובי. אין לה מאפרה בבית, היא לא רגילה להיות ערה כל הלילה – היא בסך הכל ילדה טובה שאין לה שום קשר לנשיות המתפרצת וחסרת הבושה שמולה. למה את עוזרת לדון? בובי שואלת. הוא עשה הרבה בשבילי, עונה פגי, ועשה אותי קופירייטרית. אבל בובי מתקנת, ובצדק – את הפכת את עצמך לקופירייטרית. בהמשך היא גומלת לפגי על האירוח בשיעור קטן על החיים: את לעולם לא תהיי גבר, אז תהיי אישה. זה עסק מאוד עוצמתי כשמשתמשים בו נכון. תתייחסי לדון כשווה אלייך. או במילים אחרות: תפסיקי להיות סמרטוט ותשתמשי בגירל פאוור שלך. 

בשתי סצנות פלאשבק אנחנו מגלים את הסוד של פגי ודון. פגי אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי אחרי הלידה, דון גילה את העניין ובא לבקר אותה. הוא חושף בפניה חלק מאישיותו ומורה לה לשכוח מכל מה שקרה, ולהמשיך הלאה. ידהים אותך עד כמה כל העניין הזה לא קרה. פגי מספיק אינטליגנטית כדי להבין שהוא מדבר מנסיון.

ג'ימי בארט מגיע לבקר ולומר תודה לדון על העזרה המקצועית. בזמן שדון הצליח לעכב את הפגישה, אין זכר לפציעה של בובי, שתסגיר את העובדה ששניהם פצועים בו זמנית. לדון, שוב, אין בעיה לשקר לגבי מה שקרה לו, והפגישה עוברת בשלום. השאלה שצפה בסצנה הזו היא, מדוע איש עסוק כמו ג'ימי בארט מגיע רק כדי להחליף מילה וחצי עם דון? 

פיט וטרודי מגלים, כצפוי, שהוא לא המקור לבעיית הפוריות שלהם. יצור אנוכי שכמותו, פיט צוהל ושוכח לגמרי ממשמעות הגילוי הזה. טרודי נעלבת, ובצדק, ובנסיון להרגיע אותה, פיט מסבך עוד יותר את העניינים ומנסה להוריד אותה מעניין התינוק. היא מאשימה אותו בילדותיות ומודיעה שהיא רוצה ילד. טרודי מאסה בתפקיד הרעייה בלבד, וסימנה לעצמה את תפקיד האמא.

פגי מיישמת את החומר הנלמד, ולאחר התנצלות מ"מר דרייפר" על שלא הגיעה מוכנה לפגישה, היא מבקשת ממנו את כספי הערבות בחזרה. כשהיא מודה לו, היא קוראת לו דון. הם אולי לא שווים מבחינה מקצועית, אבל יש להם סודות ורגעי שפל משותפים. פגי עדיין מנסה להתאים לתפקיד שיצרה לעצמה, אבל שינתה את הדרך.

בסופו של יום, דון מגיע הביתה לארוחת ערב, נטולת מלח, מכיוון ש"אנחנו אוהבים אותו" (כי בין כל הסיגריות והאלכוהול, המלח הוא המרכיב הקטלני בחייו). בטי מנסה להלחם בגורם לתאונה של דון, באמצעות אהבה. איזה אבסורד.

נקודות למחשבה:

-     הזוג כץ הולך לראות את "דבר מצחיק קרה בדרך לפורום", בו עבד תולה את תקוותיו  להשתחרר לחופשי בבת השכן. נשמע מוכר?

-     -  בובי ופגי דנות במרילין מונרו, שעתידה להגיע לחגיגות יום ההולדת של הנשיא. בובי מרחמת עליה, פגי רוצה בעיות כמו שלה. היום אנחנו יודעים שמרילין מונרו הייתה דוגמה מצוינת לאשה שלא הצליחה לעמוד בתפקיד שמצאה לעצמה. 

-     -  אמא של פגי ואחותה מבקרות אותה בבית החולים. אנחנו מגלים שאניטה בהריון, משמע, התינוק שהיא מגדלת אינו של פגי.



  
עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:
-     -  ג'ואן כל כך נואשת להיות האשה הקטנה, שגם אחרי שגרג אונס אותה, היא מתחתנת איתו בכל זאת.
-          ג'יין מחליפה את ג'ואן לא רק בתור מושא ההערצה במשרד. היא נכנסת לתפקידה בדיוק כשרוג'ר מדוכא על שאיבד את המאהבת שלו והיא גם תצא מהתפקיד בחתונה. עם רוג'ר.
   - ג'ימי בארט לא בא סתם כדי להגיד תודה לדון. הוא מבין שיש קשר כלשהו בינו לבין בובי, והוא רוצה לרחרח.

  
 עונה 4:

-       -    פגי קוראת לדון בשמו הפרטי רק בהקשר אישי. מבחינה מקצועית היא תרגיש שהם שווים רק אחרי שהוא ייתן לכך את האישור שלו, בפרק השביעי.

3 תגובות:

  1. היי! גיליתי את הבלוג שלך אתמול (התגלגלתי אליו דרך החתימה שלך בתפוז) ועכשיו סיימתי לקרוא הכל מהפרק הראשון. ממש ממכר וכיף לקרוא את מה שאת כותבת, הסגנון שלך מאוד קולח והתיאורים צבעוניים - ממש כמו לראות שוב את התוכנית - עם ערוץ הcommentary מופעל.
    יש הרבה ביקורת כלפי הסדרה שהיא בעיקר סטיילינג וארט,אבל אם זה היה הכל, קשה לי להאמין שהייתי נהנית מהסדרה למשך יותר משניים שלושה פרקים.  את מגרדת את פני השטח ומספקת חומר נוסף למחשבה. תודה!

    השבמחק
  2. שוב פרשנות נפלאה לפרק. כעת גם הבנתי את מהותה של הסצינה עם רייצ'ל, אני דווקא חושב שהיא שולחת אל דון עיניים רושפות אש, אבל מהותה העיקרית היא להמחיש למה דון עושה מה שהוא עושה עם בובי וכעת ביתר חידוד:
    מהרגע הראשון לא ברורה מהות הקשר שבין בובי לדון. היא מבוגרת, עם קול מרגיז, לא יפה מספיק ובנוסף לכל נשואה לאדם עם לשון משתלחת במיוחד. היא זו שכופה את עצמה על דון בכל רגע נתון ודון נכנע פעם אחר פעם, בו בזמן שבעונה הקודמת עם התאומות שרוג'ר אירגן, ראינו שהוא מסוגל להיות הרבה יותר בררן (בהמשך העונה עוד נראה עד כמה הוא מסוגל להתדרדר - בקליפורניה...)
    הפתח הוא במשפט "אני לא מרגיש כלום". לדון כבר אין שום ריגוש בחיים. כסף אף פעם לא ריגש אותו (הוא יכול לזרוק על אחיו 5,000 על מידג' 2,500), הקריירה שלו לא ממריאה לשום מקום - אין לקוחות מיוחדים או אתגרים מי יודע מה, ודון זקוק לריגוש. ריגוש כזה שמגיע מהחטא עם אישה נשואה. אלא שכמו עם רוג'ר כך עם דון - הקארמה פועלת את פעולתה, ואי אפשר לחטוא יותר מדי מבלי להעינש בו במקום, וכך הרכב מתהפך ויחד איתו החיים של דון. למעשה הצינה בה המשפחה כולה יושבת יחד, היא אחת הסצינות האחרונות שלהם כמשפחה 'מאושרת' (בפעם הבאה כשדון יחזור זה כבר יהיה על תנאי). בסוף הפרק ג'ימי יבוא לרחרח והוא ללא ספק מקשר בין הפציעה של דון לבין היעלמותה של בובי, ובפרקים הבאים יגרום לבטי לזרוק את דון.

    השבמחק