עונה 7, פרק 10: האם עוד אפשר להגשים חלומות?

What do you see for the future?

הפרק העשירי בעונה נקרא "התחזית", והוא סובב סביב נושא העתיד. השאלה הפעם היא לא רק מה יהיה בעתיד, אלא למי יש בכלל עתיד ומי כבר מיצה את כל האפשרויות שהחיים העניקו לו, בזבז אותן או שהבחירות שעשה מונעות ממנו להתקדם כמו שהוא רוצה. דגש גדול ניתן בפרק על השוואה בין דורות שמתנגשים – ג'ואן וריצ'רד, דון וסאלי, דון ופגי, בטי וסאלי וכמובן בטי וגלן. חלקם רואים את החיים כרשימה של חלומות שעוד אפשר להגשים, וחלקם כבר השלימו עם העובדה שלא הכל אפשרי. מה שמעניין הוא, שלא תמיד הצד הצעיר הוא זה שיכול לעשות הכל. 

ג'ואן מגיעה למשרד בלוס אנג'לס, וכך אנחנו מגלים מי מנהל אותו, לאחר חזרתם של פיט וטד לניו יורק. זהו לו המאוס, שכנראה אכפת לו יותר ממכירת הקומיקס שלו ("Scout's Honor", זוכרים?) מאשר מהעסקים. ג'ואן פוגשת את ריצ'רד, ומסתירה ממנו את העובדה שיש לה ילד קטן. ריצ'רד הוא, כאמור, אדם מבוגר, שכבר סיים את חובותיו בעבודה ובגידול ילדים, והוא מעוניין ליהנות מהחיים. מבחינתו, כל האפשרויות פתוחות והוא רוצה ליהנות ולטייל, בעוד העתיד של ג'ואן הרבה יותר מורכב, מוגבל ובעייתי. לא רק כי בתור אמא היא לא יכולה לעשות כל מה שמתחשק לה, אלא כי הדבר האחד שעדיין אין לה – אהבה – הוא משהו שהרבה יותר קשה להשיג כשיש לך ילד קטן, במיוחד כשיש לך משיכה לא ברורה לגברים מבוגרים (תסביך אב?!) שכבר עברו את שלב גידול הילדים ורוצים לחיות את חיי החופש. גם כשהוא כבר חוזר בו ומתנצל, עדיין לא ברור אם ריצ'רד מוכן להקריב באמת את החלומות והעתיד שלו למען ג'ואן, וכמה זמן זה יחזיק. 

מה יהיה עם תסביך האב? ג'ואן וריצ'רד (צילום מסך)

אצל סאלי, כביכול, יש רק עתיד. היא צעירה מאוד, היא נוסעת לטיול ארוך והיא בשלב שבו היא עדיין יכולה לבחור להיות כל מה שתרצה. היא מצהירה שהיא לא יודעת מה היא רוצה להיות, אבל היא יודעת שהיא לא רוצה להיות כמו ההורים שלה, שלדעתה כנראה עוד לא התבגרו (למרות שדון בהחלט לא מפלרטט עם החברה שלה, ובטי כן עוצרת את גלן בטענה שהיא נשואה, מה שמוכיח ששניהם לא איומים כמו שהיא חושבת). בינתיים, היא מראה דעתנות בהתנגדות למלחמה ולהרג ילדים ויאטנמים, ונראה שהיא מפתחת אישיות משל עצמה. אבל דון אומר לה שבין אם תרצה ובין אם לא – היא דומה להוריה ויום אחד היא תראה את זה בעצמה. בכך הוא רומז, אולי, שעד כמה שהעתיד שלה פתוח בפניה, אולי חלק ממנו כבר פשוט נקבע לה מראש.

מערכת היחסים הביזארית ביותר בסדרה, ללא ספק. בטי וגלן עם סאלי (צילום מסך)

למרות שגלן לא מבוגר יותר מדי מסאלי, העתיד שלו הוא זה שהכי לא בטוח. גלן מתגייס לצבא ועומד להשלח למלחמה בויאטנם, מה שאומר שסיכוייו למות גדולים משל כל אחד אחר, כנראה, מבין הדמויות. החשש של סאלי שזה באמת מה שיקרה לא תלוש מהמציאות, אבל גלן לא חושש, כי הוא מאוהב בבטי, כמו שהיה מאז ילדותו. אבל בעוד גלן, שאולי מספיק צעיר וטיפש כדי לדמיין עתיד אחרי המלחמה, יכול לפנטז על בטי כאהובתו, בטי מזכירה לו שהיא נשואה. היא אולי משתעשעת בסיפורים על הטיול שלה כילדה צעירה, ועומדת לחזור לקולג', אבל בסופו של דבר, מה שיש לה בבית הוא שני ילדים שמשחקים ברובים, ובעתיד שלה כבר לא יהיו הרפתקאות עם בחורים צעירים. 

וישנו כמובן דון. דון חווה את כל מה שהאחרים עוברים. הוא כבר גילה מה הוא רוצה להיות והגשים את זה, הוא הגיע ליעדים שפגי מציבה (מנהל קריאייטיב, לקוחות ורעיונות גדולים) ואף יותר מהם, הוא נלחם במלחמה וחזר, מצא אהבה והקים בית. עכשיו, כשהוא גם מאבד כמעט את הכל, הוא נשאר רק עם התהייה, מה יהיה בעתיד, והאם יבוא משהו טוב יותר ממה שיש לו עכשיו (להלן, תפקיד ה"גננת" של צוות הקריאייטיב, שאליו רצים כשיש בעיות. מתי לאחרונה ראינו את דון עושה משהו יצירתי?). חברתה של סאלי אמנם מתפעלת מכך שהוא הגיע מעוני לפנטהאוז באזור הכי יוקרתי בניו יורק, הבית ש"קרו בו הרבה דברים נפלאים", אבל בעצם מלא בעצב, בחוסר תקווה. אולי עם מכירת הבית, תגיע גם תקווה חדשה? איזה עתיד מחכה לדון, אם בכלל?

נקודות למחשבה

- בינתיים דון הולך בדרכיו של רוג'ר. אולי זה מעיד גם על העתיד שלו – אדם שפתאום מנהל לבדו את החברה והפך חשוב ועסוק, אחרי שנים של חוסר יעילות

- הלקוח היחיד שמוזכר בפרק - "פיטר פן". ילד נצחי שאין לו יכולת או רצון להתבגר, אין לו שום עתיד. 

- הדירה העצובה של דון נמכרת לזוג בהיריון – הביטוי הכי חזק לעתיד וחיים חדשים שיש

- כשג'ואן צועקת "You're ruining my life" היא מדברת אל המטפלת שלה, אבל קשה שלא לחשוב שאולי היא מתכוונת גם לקווין

- והאם גם אתם הרמתם גבה למשמע ההצהרה של ג'ואן שהיא גרושה פעמיים? הנה ההסבר 

אין עתידות, יש שאלות

- האם גלן אכן ייהרג במלחמה? האם נדע בכלל?

- האם נזכה לראות את פגי מתקדמת להגשים את אחד מהחלומות שלה?

- האם בטי תצליח להשלים את תהליך ההתבגרות שלה ולצאת מחיי עקרת הבית הנואשת?

- והאם סאלי אי פעם תפסיק להתלונן כל הזמן?

והפרומו

לפרק הבא

עונה 3, פרק 13: לכל סיום יש התחלה חדשה

"You're not good at relationships because you don’t value them"

בפרק האחרון לעונה, חייו של דון דרייפר כפי שהכרנו אותם עד כה, מסתיימים. החברה נמכרת למקאן, בטי מבקשת להתגרש ודון צריך להתחיל ולבנות לעצמו חיים חדשים. הדרך להתחלה החדשה שלו עוברת בהשלמה עם טעויות העבר, בחינת ותיקון היחסים שלו עם הסובבים אותו.

קונרד הילטון הוא זה שמבשר לדון על מכירת PPL, ואיתה סטרלינג קופר, למקאן. הרכישה מאלצת אותו לוותר על שירותיו של דון, שנפגע מאוד מכך שאדם שכינה אותו "בן" זונח אותו ושאין ביניהם בעצם שום קשר אישי, אלא רק עסקים. בתגובה, הילטון אומר לו "את כל מה שיש לי, השגתי בעצמי", וזה משפט שכנראה נחרט בראשו של דון והוא נחוש בדעתו לשלוט בגורלו מעכשיו.

אחרי שאיבד את דמות האב, קוני, דון נזכר באביו האמיתי, שעזב את שותפיו לקואופרטיב החקלאי שלהם, כשהתנגד למכירת החיטה במחירי הפסד. זכר המצוקה הכלכלית וחוסר השליטה של אביו מעוררים אצלו את ההרגשה שנמאס לו לעבור בין מנהלים שמשחקים בו, והוא הולך אל ברט קופר, ומנסה לשכנע אותו שיקנו יחד את החברה בעצמם. כדי לעשות את זה, אי אפשר לוותר על רוג'ר סטרלינג, שמחזיק בתקציב הגדול ביותר בחברה – לאקי סטרייק. דון מנסה להתנער מהמפגש הבלתי רצוי, אבל ללא הצלחה. דון נאלץ להודות שטעה ביחס לרוג'ר. "אני טוב בלמכור רעיונות אבל אני לא תקציבאי". דון לא יודע לנהל מערכות יחסים עם לקוחות, ורוג'ר טוען שדון לא יודע לנהל מערכות יחסים בכלל. וצודק. אחרי מניפולציה קטנה של קופר (תוך 3 שנים תמות מרוב שעמום), רוג'ר מסכים לנסות ולרכוש איתם את החברה. בפגישה עם ליין, שחושב שרק סטרלינג קופר נרכשה, מסתבר שהסכום שהם מציעים לא מספיק והתכנית אבודה.

אם כל זה לא מספיק, בבית, בטי מודיעה לדון שהיא הולכת לעורך דין לענייני גירושין. הוא מנסה לשכנע אותה שאולי היא לא מרגישה טוב וש"את צריכה לראות רופא", אבל זה לא עוזר. היא רוצה להתגרש וזה סופי. "אני לא אתן לך לפרק את המשפחה", דון מאיים. "אני לא פירקתי את המשפחה", בטי עונה. והיא צודקת. דון לא יכול להאשים אף אחד חוץ מעצמו ומהדרך שבה הוא התייחס לאשתו במשך השנים.

דון מוצא את סאלי ישנה בחדרו של ג'ין, החדר שאליו הוא עצמו עבר. הוא מסתכל עליה ונזכר שוב באביו, שבעקבות סירובו למכור את היבול במחירי הפסד ועזיבת השותפים, רב גם עם אשתו, אמו החורגת של דון, ובסופו של דבר גם מת מבעיטת סוס כשהוא בודד, כועס ושיכור. דון הולך לישון לצדה של סאלי, כשהוא כנראה מפוחד מהאובדן הנוסף הצפוי לו.

יוצאים לדרך חדשה. קופר, ליין, דון ורוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)

לאחר שליין מבין שהחברה האנגלית אכן נמכרת וגם הוא הולך לעבור למקאן, דון מבקש ממנו לפטר אותו ואת רוג'ר וקופר. "נעשה אותך שותף", קופר משכנע והרעיון להקים חברה חדשה נולד. ליין מפטר אותם בשמחה ורוג'ר מכריז, "זה רשמי, 13 בדצמבר 1963. ארבעה גברים יורים לעצמם ברגל". מבצע איסוף הלקוחות והעובדים מתחיל.

שני האנשים הראשונים שדון מעוניין בהם הם פגי ופיט. כמו תמיד, דון פשוט מצווה על פגי להגיע ביום ראשון לקחת את הדברים שלה ומבחינתו מובן מאליו שהיא מצטרפת אליו. אבל פגי סוף סוף מגלה כבוד עצמי ומכריזה שהיא לא מוכנה יותר לרוץ אחריו לכל מקום ולהיות זאת שהוא "בועט בה כשאתה נכשל".

כדי להשיג את פיט, שמעמיד פני חולה בבית, לא מספיק שרוג'ר ודון מסבירים לו עד כמה הוא חשוב לחברה. דון, באופן אישי, צריך להתייחס לפיט באופן מיוחד ולהגיד לו את מה שהיה צריך לומר כבר מזמן: אתה מקדים את זמנך ורואה דברים לפני כולם. זה נכון, וזה נראה כבר בעבר מספר פעמים (כמו למשל בפוטנציאל הטמון בשחורים בקמפיין הטלוויזיות) אבל אף אחד לא העריך אותו על כך, ובמיוחד לא דון. הוא מודה בטעותו ובעובדה שפיט חיוני לחברה שרוצה להביט קדימה, ופיט מסכים להצטרף.

בסיום היום העמוס, רוג'ר ודון הולכים לבר וכבר נראים ומתנהגים כאילו מעולם לא הייתה ביניהם שום מריבה. דון מספר לרוג'ר על הגירושין, ורוג'ר מספר לדון על הנרי פרנסיס. לדון לא היה מושג שיש בחייה של בטי גבר אחר והוא מעיר אותה מהשינה כדי להתעמת איתה על כך ולאיים עליה שלא תקבל ממנו דבר ושייקח ממנה את הילדים, אבל היא לא מתרגשת. כמו קופר בעבר, גם בטי משתמשת בעובדה שהיא יודעת על זהותו הסודית כדי לסחוט את דון . היא תגיש בקשה לגירושין ברינו, והוא יהיה חייב להסכים לה.

בשיחה בין דון ובטי לילדים, למחרת בבוקר, דון עדיין מנסה להסביר שהעזיבה שלו את הבית היא זמנית, אבל בטי מתעקשת שזה לא יהיה כך. סאלי כועסת על דון ומיד לאחר מכן על בטי, כולם בוכים ודון מנחם את בובי. "אף אחד לא רוצה לעשות את זה", אבל נועץ מבט מאשים בבטי. היא רצתה.

אמא ואבא אוהבים אתכם, אבל אבא לא יכול להפסיק לבגוד באמא ולשקר לה. הדרייפרים (צילום מהאתר הרשמי)

דון שבור לגמרי מהפרידה מילדיו ומבין שאת הטעות שעשה עם בטי, הוא לא יכול לעשות שנית. הוא הולך לביתה של פגי ומודה שהתייחס אליה כמובן מאליו והיה קשה איתה. הוא מתנצל, ובדמעות מסביר לה ש"אנשים כמוני וכמוך, קרה להם משהו נורא והדרך שבה הם רואים את עצמם נעלמה. ואף אחד לא מבין את זה, אבל את כן" – הוא בעצם מדבר על עצמו. כל מי שהוא היה, במשפחה ובעבודה, כבר לא קיים. כל מה שהוא חשב על עצמו הביא אותו רק לאבד הכל. ברגע נדיר של כנות ורגישות, דון מבקש בדמעות: "אני ממשיך הלאה ואני לא יודע אם אוכל לעשות את זה לבד. תעזרי לי?" הוא כבר איבד את משפחתו בגלל היחס הנורא שלו, וכעת יודע שפגי היא כל מה שנשאר לו. בניגוד לאביו, הוא מצליח להבין שהוא כן זקוק לעזרה ולא יכול לעשות הכל לבד.

עובדי החברה החדשה – דון, רוג'ר, קופר, ליין, הארי, פגי, פיט וג'ואן, אוספים את כל המסמכים והחפצים הדרושים להם, ועוזבים את המשרד. למחרת מתגלה הנטישה ההמונית, במשרד בלונדון מפטרים את ליין ופול מבין שפגי ניצחה אותו בקרב על הערכתו של דון. זו הפעם האחרונה שאנחנו רואים את משרדי סטרלינג קופר.

החברה החדשה מתחילה לעבוד מתוך סוויטה בבית מלון. דון מחליט שאחרי רוג'ר, פיט ופגי, יש עוד אדם אחד שהיחסים איתו דורשים תיקון. הוא מתקשר לבטי ומודיע לה שלא יילחם בה. "אני מקווה שתקבלי את מה שתמיד רצית" – הוא בעצם מודה שלא נתן לה את מה שרצתה, ושהיא לא באמת קיבלה הכל, כמו שהוא טען בהתחלה. בטי מתרגשת ונראה שהמצב ביניהם נרגע.

" "The future Is much better than the pastטוען השיר המלווה את סיום הפרק והעונה כולה – בטי, הנרי וג'ין התינוק במטוס בדרך לרינו, קרלה בבית עם הילדים ודון עובר לדירתו החדשה. לא נשאר לו דבר מלבד עתיד, אך האם הוא באמת יהיה טוב יותר מהעבר?

נקודות למחשבה:

- הנרי לא רוצה שבטי תקבל כסף מדון בהסכם הגירושין, ובכך הוא דואג שבטי לעולם לא תהיה עצמאית – לא יהיה לה שום רכוש משלה והיא תצטרך להיות תלויה בו.

- דון מכנה את בטי "זונה". התשובה שלא נאמרת על ידי בטי אבל נשארת תלויה באוויר היא, "כמו אמא שלך".

עתידות (ספוילרים, בלע"ז)
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונה 4:

- מבחינה מקצועית, העתיד של דון טוב יותר כנראה, אבל מבחינה אישית אנחנו מוצאים אותו מתחיל את עונה 4 בשפל חדש.        

- השיחה בין דון לפגי בפרק הזה היא רק הקדמה לשיא אליו יגיעו בפרק השביעי בעונה הרביעית

עונה 3, פרק 2: עבר, הווה, עבר

"Change is neither good nor bad, it simply is. It can be greeted with terror or joy, a tantrum that says 'I want it the way it was' or a dance that says 'Look, something new!'"

 

הפרק השני בעונה מלא במתח בין ישן וחדש, הרצון לחזור לעבר, הטוב כביכול, מול הצורך להמשיך קדימה אל העתיד. 

בפתיחה, אנחנו רואים את אן מרגרט שרה "ביי ביי בירדי", מתוך פתיחת הסרט באותו שם. מסתבר שלבקשת הלקוח, הקליפ עומד לשמש השראה לפרסומת של מוצר חדש – פטיו, משקה שב - 1964 יהפוך ל"דיאט פפסי". בעוד הגברים מתלהבים, כמובן, מהרעיון, פגי לא בטוחה שזו הדרך להגיע אל קהל הנשים שאמור לצרוך את המוצר. אין לה הרבה ברירה, אלא לקבל את רצון הלקוח. 

לקוחות חדשים מגיעים למשרד – מקימי המדיסון סקוור גארדן, שנקלעו לבעיה תדמיתית קשה בשל העובדה שההיכל עומד להיבנות על חשבון תחנת פנסילבניה – פן, בקיצור, שמיועדת להריסה. ומסתבר שדווקא פול מצדד במתנגדים. מעניין שאת פגי מיד משתיקים כשהיא רוצה לנקוט בעמדה שונה מזו של הלקוח – והלקוח אפילו לא נמצא בחדר – ואילו פול מרגיש שהוא יכול להגיד בנוכחותם מה שמתחשק לו. כתוצאה מהתגובה של פול, ליין מבקש מדון לפתור את הבעיה בעצמו.

דון ובטי יוצאים לארוחת ערב עם ליין ואשתו, שמסרבת להסתגל לשינוי האחרון בחייה, מתגעגעת ללונדון ולא מסתירה את סלידתה מהמגורים בניו יורק, אותה היא שונאת. בדרך חזרה הביתה, בטי מספרת לדון שהיא מוטרדת לגבי מצבו של אביה החולה. גלוריה, אשתו, עזבה אותו והוא נשאר לבד. היא מבקשת להזמין אותו ואת אחיה ומשפחתו אליהם הביתה, ודון מאוד לא אוהב את הרעיון אבל מסכים. נראה באופן כללי שהוא מנסה לרצות את בטי כל הזמן, למרות שמהמתרחש בפרק הקודם אנחנו יודעים שאין לו שאיפות מיוחדות להיות נאמן לה.

איזה כיף לנו, אף אחד לא באמת רוצה להיות כאן. בטי, דון, רבקה וליין (צילום מהאתר הרשמי)

מונה ומרגרט מגיעות לבקר את רוג'ר, ומסתבר שמרגרט אמורה להתחתן ב – 23 בנובמבר, ולא יותר מדי בהתלהבות. היא מתקשה מאוד לקבל את המציאות החדשה, שבה לרוג'ר יש אישה צעירה – ג'יין, וממש לא רוצה לראות אותה בין האורחים בחתונה. זה יהיה כל כך מביך, היא מתלוננת.

המשפחה של בטי מגיעה, וג'ין לא זוכר שגלוריה כבר לא איתו. בטי מגלה שוויליאם רוצה לשלוח אותו לבית אבות, אבל היא מאשימה אותו בכך שהוא רק רוצה את הבית לעצמו ולכן הוא מפקיר את אביו במקום שנועד "לאנשים שאין להם משפחה". היא לא מוכנה להשלים עם מצבו של ג'ין ועם העובדה שהוא אומלל ובודד, כפי שוויליאם אומר, וזקוק לטיפול צמוד. 

דון מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא זה שצריך לפתור את כל הבעיות. הוא מתחיל בתחום המקצועי, עם מדיסון סקוור גארדן. "אם אתם לא אוהבים את מה שנאמר – שנו את השיחה". אי אפשר לעצור את השינוי ולכן צריך להציג אותו כהתחלה חדשה לעיר, שתתן לתושבים תקווה. הלקוחות מתרצים, אבל לא מעוניינים שה"רדיקל הקומוניסט" יטפל בהם. פול בטח היה מאושר לשמוע שמכנים אותו ככה. אחרי כל ההשקעה הזו, ליין מודיע לדון שעליו לוותר על מדיסון סקוור גארדן, בהוראת לונדון שלא מעוניינים בתקציב. "למה בכלל קניתם אותנו?" דון מתעצבן. 

כנראה כדי להשיב לעצמו את השליטה, לפחות בחזית אחת, דון ניגש לפתור גם את בעיית ג'ין בבית.  למרות שהוא דווקא היה שמח להשאיר אותו בבית אבות, הוא מודיע לוויליאם שג'ין עובר לגור אצלם, ושהם לא יכולים לקחת איתם את הרכב שלו. "אז איך נחזור הביתה?" וויליאם שואל, ודון שולח אותו לנסוע ברכבת, ועוד דרך תחנת פן – בדיוק זו שעומדים להרוס. משמע – לכו ואל תחזרו. 

פגי שומעת את ג'ואן משעשעת לקוחות בזמן ההמתנה שלהם בכניסה. "צפוף פה כמו בסאבוויי", היא אומרת וכולם צוחקים. אבל במציאות, היא מודה, בעלה לא מרשה לה לנסוע בסאבוויי. פגי, שאין לה בעל או בעיה לנסוע ברכבת התחתית, מנסה לאמץ את גישת הנשיות המתפרצת שאינה אופיינית לה, בהתחלה בביצוע פרטי ומתחנחן של "ביי ביי בירדי" מול המראה – שכל כך לא מתאים לה – ולאחר מכן בשימוש בבדיחה של ג'ואן כדי להתחיל עם גברים בבר. זה דווקא מצליח לה והיא מבלה את הלילה עם אחד מהם, אבל לא מתכוונת לחזור על החוויה, למרות שנראה שהוא דווקא מעוניין. כנראה שפגי חיפשה רק הוכחה לכך שבניגוד ליחס שהיא מקבלת בעבודה, גם היא אישה לא פחות מג'ואן, או אן מרגרט, או כל אחת אחרת שדון יגדיר כ"גברים רוצים אותה, נשים רוצות להיות כמוה", כפי שהוא עשה כשדחה גם הוא את טענותיה נגד הקמפיין לפטיו. 

בטי ודון מתעוררים באמצע הלילה מרעשים בבית. ג'ין שמע סירנות בחוץ וממהר לרוקן את האלכוהול כדי לא להתפס. בעוד לשאר הדמויות יש בעיה להיפרד מהעבר, המחלה של ג'ין גורמת לו לחיות את העבר ממש.  

משפחה מושלמת. כלומר, חוץ מזה שאבא עושה עיניים למורה. הדרייפרים (צילום מהאתר הרשמי)

כל המשפחה הולכת למופע הכיתתי של סאלי, לכבוד האביב. הסתירה בין אווירת ההתחדשות האביבית לבין המשפחה התקועה במקום בולטת במיוחד, לא רק לאור נוכחותו של ג'ין, אלא גם בגלל העובדה שדון פחות מתעניין בסאלי הרוקדת ויותר במורה שלה. הוא נוגע בדשא, בדיוק כמו רגליה היחפות ומשקפי השמש מאפשרים לו לבהות בה בלי להתפס, ואנחנו רואים את הריקוד מנקודת המבט שלו, שמלווה אותה. גם ההיסטוריה של דון, חוזרת. 

נקודות למחשבה:

- - לאורך כל הפרק נראים יחסי אבות ובנות. כמובן שבאף אחד מהמקרים לא מדובר ביחסים חיוביים. רוג'ר משלם הון על החתונה של הבת שלו, שמתביישת בו, בטי מסרבת להאמין שאביה חולה ומסכן, סאלי מתעניינת אם דון ראה אותה בריקוד, אבל הוא בעצם בוהה במורה שלה, ואבא של פגי בכלל מת.  

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 3:

- מסתבר שפגי צדקה למרות הכל – הלקוח לא יאהב את קמפיין "ביי ביי בירדי", למרות שהרעיון היה שלו.

- הסיבה שמציינים את תאריך החתונה של מרגרט היא, שהקהל האמריקאי כבר אמור להבין שיום לפני החתונה יתקיים רצח קנדי.