עונה 3, פרק 2: עבר, הווה, עבר

"Change is neither good nor bad, it simply is. It can be greeted with terror or joy, a tantrum that says 'I want it the way it was' or a dance that says 'Look, something new!'"

 

הפרק השני בעונה מלא במתח בין ישן וחדש, הרצון לחזור לעבר, הטוב כביכול, מול הצורך להמשיך קדימה אל העתיד. 

בפתיחה, אנחנו רואים את אן מרגרט שרה "ביי ביי בירדי", מתוך פתיחת הסרט באותו שם. מסתבר שלבקשת הלקוח, הקליפ עומד לשמש השראה לפרסומת של מוצר חדש – פטיו, משקה שב - 1964 יהפוך ל"דיאט פפסי". בעוד הגברים מתלהבים, כמובן, מהרעיון, פגי לא בטוחה שזו הדרך להגיע אל קהל הנשים שאמור לצרוך את המוצר. אין לה הרבה ברירה, אלא לקבל את רצון הלקוח. 

לקוחות חדשים מגיעים למשרד – מקימי המדיסון סקוור גארדן, שנקלעו לבעיה תדמיתית קשה בשל העובדה שההיכל עומד להיבנות על חשבון תחנת פנסילבניה – פן, בקיצור, שמיועדת להריסה. ומסתבר שדווקא פול מצדד במתנגדים. מעניין שאת פגי מיד משתיקים כשהיא רוצה לנקוט בעמדה שונה מזו של הלקוח – והלקוח אפילו לא נמצא בחדר – ואילו פול מרגיש שהוא יכול להגיד בנוכחותם מה שמתחשק לו. כתוצאה מהתגובה של פול, ליין מבקש מדון לפתור את הבעיה בעצמו.

דון ובטי יוצאים לארוחת ערב עם ליין ואשתו, שמסרבת להסתגל לשינוי האחרון בחייה, מתגעגעת ללונדון ולא מסתירה את סלידתה מהמגורים בניו יורק, אותה היא שונאת. בדרך חזרה הביתה, בטי מספרת לדון שהיא מוטרדת לגבי מצבו של אביה החולה. גלוריה, אשתו, עזבה אותו והוא נשאר לבד. היא מבקשת להזמין אותו ואת אחיה ומשפחתו אליהם הביתה, ודון מאוד לא אוהב את הרעיון אבל מסכים. נראה באופן כללי שהוא מנסה לרצות את בטי כל הזמן, למרות שמהמתרחש בפרק הקודם אנחנו יודעים שאין לו שאיפות מיוחדות להיות נאמן לה.

איזה כיף לנו, אף אחד לא באמת רוצה להיות כאן. בטי, דון, רבקה וליין (צילום מהאתר הרשמי)

מונה ומרגרט מגיעות לבקר את רוג'ר, ומסתבר שמרגרט אמורה להתחתן ב – 23 בנובמבר, ולא יותר מדי בהתלהבות. היא מתקשה מאוד לקבל את המציאות החדשה, שבה לרוג'ר יש אישה צעירה – ג'יין, וממש לא רוצה לראות אותה בין האורחים בחתונה. זה יהיה כל כך מביך, היא מתלוננת.

המשפחה של בטי מגיעה, וג'ין לא זוכר שגלוריה כבר לא איתו. בטי מגלה שוויליאם רוצה לשלוח אותו לבית אבות, אבל היא מאשימה אותו בכך שהוא רק רוצה את הבית לעצמו ולכן הוא מפקיר את אביו במקום שנועד "לאנשים שאין להם משפחה". היא לא מוכנה להשלים עם מצבו של ג'ין ועם העובדה שהוא אומלל ובודד, כפי שוויליאם אומר, וזקוק לטיפול צמוד. 

דון מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא זה שצריך לפתור את כל הבעיות. הוא מתחיל בתחום המקצועי, עם מדיסון סקוור גארדן. "אם אתם לא אוהבים את מה שנאמר – שנו את השיחה". אי אפשר לעצור את השינוי ולכן צריך להציג אותו כהתחלה חדשה לעיר, שתתן לתושבים תקווה. הלקוחות מתרצים, אבל לא מעוניינים שה"רדיקל הקומוניסט" יטפל בהם. פול בטח היה מאושר לשמוע שמכנים אותו ככה. אחרי כל ההשקעה הזו, ליין מודיע לדון שעליו לוותר על מדיסון סקוור גארדן, בהוראת לונדון שלא מעוניינים בתקציב. "למה בכלל קניתם אותנו?" דון מתעצבן. 

כנראה כדי להשיב לעצמו את השליטה, לפחות בחזית אחת, דון ניגש לפתור גם את בעיית ג'ין בבית.  למרות שהוא דווקא היה שמח להשאיר אותו בבית אבות, הוא מודיע לוויליאם שג'ין עובר לגור אצלם, ושהם לא יכולים לקחת איתם את הרכב שלו. "אז איך נחזור הביתה?" וויליאם שואל, ודון שולח אותו לנסוע ברכבת, ועוד דרך תחנת פן – בדיוק זו שעומדים להרוס. משמע – לכו ואל תחזרו. 

פגי שומעת את ג'ואן משעשעת לקוחות בזמן ההמתנה שלהם בכניסה. "צפוף פה כמו בסאבוויי", היא אומרת וכולם צוחקים. אבל במציאות, היא מודה, בעלה לא מרשה לה לנסוע בסאבוויי. פגי, שאין לה בעל או בעיה לנסוע ברכבת התחתית, מנסה לאמץ את גישת הנשיות המתפרצת שאינה אופיינית לה, בהתחלה בביצוע פרטי ומתחנחן של "ביי ביי בירדי" מול המראה – שכל כך לא מתאים לה – ולאחר מכן בשימוש בבדיחה של ג'ואן כדי להתחיל עם גברים בבר. זה דווקא מצליח לה והיא מבלה את הלילה עם אחד מהם, אבל לא מתכוונת לחזור על החוויה, למרות שנראה שהוא דווקא מעוניין. כנראה שפגי חיפשה רק הוכחה לכך שבניגוד ליחס שהיא מקבלת בעבודה, גם היא אישה לא פחות מג'ואן, או אן מרגרט, או כל אחת אחרת שדון יגדיר כ"גברים רוצים אותה, נשים רוצות להיות כמוה", כפי שהוא עשה כשדחה גם הוא את טענותיה נגד הקמפיין לפטיו. 

בטי ודון מתעוררים באמצע הלילה מרעשים בבית. ג'ין שמע סירנות בחוץ וממהר לרוקן את האלכוהול כדי לא להתפס. בעוד לשאר הדמויות יש בעיה להיפרד מהעבר, המחלה של ג'ין גורמת לו לחיות את העבר ממש.  

משפחה מושלמת. כלומר, חוץ מזה שאבא עושה עיניים למורה. הדרייפרים (צילום מהאתר הרשמי)

כל המשפחה הולכת למופע הכיתתי של סאלי, לכבוד האביב. הסתירה בין אווירת ההתחדשות האביבית לבין המשפחה התקועה במקום בולטת במיוחד, לא רק לאור נוכחותו של ג'ין, אלא גם בגלל העובדה שדון פחות מתעניין בסאלי הרוקדת ויותר במורה שלה. הוא נוגע בדשא, בדיוק כמו רגליה היחפות ומשקפי השמש מאפשרים לו לבהות בה בלי להתפס, ואנחנו רואים את הריקוד מנקודת המבט שלו, שמלווה אותה. גם ההיסטוריה של דון, חוזרת. 

נקודות למחשבה:

- - לאורך כל הפרק נראים יחסי אבות ובנות. כמובן שבאף אחד מהמקרים לא מדובר ביחסים חיוביים. רוג'ר משלם הון על החתונה של הבת שלו, שמתביישת בו, בטי מסרבת להאמין שאביה חולה ומסכן, סאלי מתעניינת אם דון ראה אותה בריקוד, אבל הוא בעצם בוהה במורה שלה, ואבא של פגי בכלל מת.  

עתידות (ספויילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 3:

- מסתבר שפגי צדקה למרות הכל – הלקוח לא יאהב את קמפיין "ביי ביי בירדי", למרות שהרעיון היה שלו.

- הסיבה שמציינים את תאריך החתונה של מרגרט היא, שהקהל האמריקאי כבר אמור להבין שיום לפני החתונה יתקיים רצח קנדי.