עונה 3, פרק 8: נשיקות

"You don't kiss boys. Boys kiss you."

אחד הדברים הראשונים שבהם מבחינים בסדרה הוא חוסר השוויון הבוטה בין גברים ונשים. בפרק השמיני יש שלוש נשיקות מיוחדות, שלושתן מחוץ למערכת יחסים ושלושתן גורמות לדמויות המעורבות בהן לתגובה רגשית. אבל המשפט שבטי אומרת לסאלי בסוף הפרק – את לא מנשקת בנים, בנים מנשקים אותך – מתאר היטב את המצב המתואר בפרק. בעוד שתי הבנות, בטי וסאלי, מרגישות אשמה וחולשה בעקבות הנשיקה ונמלטות להפגנת כוח, הגבר – פיט, משתמש בכח כדי להשיג את הנשיקה שלו ומוצא את המפלט שלו דווקא בחולשה (מזויפת, כמובן).

הנשיקה הראשונה היא של בטי והנרי. בטי משקיעה את כל מרצה בהצלת השמורה, והיא עובדת קשה במיוחד לקראת השימוע הקרוב. לרגע נראה שדון הוא "עקרת הבית" – משחק עם הילדים ונרדם מול הטלוויזיה בזמן שאשתו עסוקה בעניינים חשובים, עד שטלפון אחד ממשרדו של קונרד הילטון מחזיר אותנו למציאות, ואת פרטי הנסיעה המתקרבת שלו, דון כותב ישר על הדף של בטי. שיהיה ברור מי פה האדם החשוב באמת. הוא מציע לבטי לנסוע איתו לסוף השבוע ברומא, אבל היא מזכירה לו שיש להם תינוק בן חודשיים. שוב הבית עוצר אותה מלעשות את מה שהיא רוצה באמת.

בשימוע של בטי, השופט, באופן מפתיע, לא מתרגש מחבורת הנשים ואפילו מנסה לדלג על המקרה שלהן, אבל הנרי מגיע ברגע האחרון וכמובן מציל את המצב. בהתרגשות הנצחון, בטי זורחת והנרי לא מסתיר את חיבתו כלפיה – "אני משקיע את הלב שלי בדברים שחשובים לי. או באנשים", הוא אומר לה ולבסוף גם מעז ומנשק אותה. היא לא מתנגדת אבל לא אומרת דבר ונוסעת הביתה, שם היא שמחה ולא רק בגלל הנצחון בשימוע, וזה גורם לה לתחושת אשמה. כדי להתגבר על התחושה הזו, או לברוח ממנה, בטי מבקשת להצטרף אל המסע לרומא בכל זאת.

הנסיעה לאיטליה היא המהפך של בטי מאשה קטנה וביתית שמנושקת באופן פסיבי ולא יודעת מה לעשות עם עצמה, לאשה יפה, ללא ילדים בסביבה, שגם דוברת את השפה באופן שוטף וגם משתמשת במיניות שלה – אחרי יום בסלון היופי, שממנו היא יוצאת מדהימה מתמיד, היא מפלרטטת עם תושבי המקום לעיני דון ומשחקת איתו את משחק ה"שני זרים שנפגשים במקרה", ודון נענה לה ומעריץ אותה כפי שלא ראינו בעבר. בטי לחלוטין עברה לעמדת כח, והיא אוהבת את זה מאוד.

אז, את באה לפה הרבה? דון ובטי משחקים בזרים (צילום מהאתר הרשמי)

אבל לסוף השבוע הזה יש כמובן סוף, ובטי נוחתת נחיתה קשה. "אני שונאת את המקום הזה, אני שונאת את החברים שלנו, אני שונאת את העיר הזאת". ובצדק. בטי שוב התכווצה למימדי עקרת הבית. היא שוב מתרוצצת עם הילדים ורחוקה מאוד מלהיות זוהרת. דון בכלל לא מבין את זה וכמו תמיד, מנסה לפצות בתכשיט. היא מקבלת אותו במרירות. "עכשיו יהיה לי משהו להסתכל עליו, כשאספר על הפעם שנסענו לרומא".

הנשיקה השנייה היא של סאלי וארני, בנה של פרנסין שמגיע לשחק עם ילדי דרייפר לכמה שעות, בזמן שקרלה שומרת על כולם. שניהם יושבים באמבטיה ומשחקים במבוגרים וסאלי, אותה אנחנו רואים מתבוננת בבטי בתחילת הפרק, שולפת את משפטי המבוגרים שהיא כנראה לומדת ממנה: סגור את החלון, השיער שלי מבולגן. איך היה היום שלך? וכמו מבוגרת, היא גם מנשקת אותו. בובי הקטן רואה את המחזה ומציק לה. סאלי מרגישה נבוכה (גם ארני לא ממש מבין מה היא רוצה ממנו) ולכן מיד מפנה את התחושות האלה לאלימות – היא מתנפלת על בובי ומכה אותו עד שקרלה נאלצת להפריד ביניהם. מאוחר יותר, בטי מסבירה לה את הבעיה – את לא אמורה לנשק בנים אלא לחכות שהם ינשקו אותך. ברגע נדיר של כנות ויחס נעים שהן חולקות, בטי מתארת לסאלי את חשיבותן של נשיקות ראשונות, אבל ברור שבאותם רגעים היא חושבת אך ורק על הנשיקה הראשונה שלה עם הנרי.

כולה נשיקה על הלחי, מה קרה? סאלי וארני משחקים במבוגרים (צילום מסך)

הנשיקה השלישית היא בין פיט לגודרון, האופר הגרמנייה של השכנים. פיט המשועמם, ללא טרודי, שיצאה לחופשה בלעדיו, פוגש אותה במסדרון כשהיא מייבבת בבכי בגלל שמלה שגנבה והרסה. הוא מציע, באקט מאוד נחמד ולא אופייני לו, לעזור, ואף מחליף את השמלה (בעזרתה של ג'ואן, שמסתבר שעובדת בחנות הבגדים ומתביישת בכך מאוד). אבל פיט, בהיותו נחש לא קטן, לעולם לא עושה משהו מסיבה לא אנוכית, ולעולם לא יוותר על ההזדמנות לנצל את מצבה של עלמה במצוקה, וכמובן שהעלמה הזו גם חייבת לו טובה, לדעתו, מכיוון שטרח והציל אותה. אחרי נסיונות כושלים ולא מעט אלכוהול, פיט חוזר אל גודרון המסכנה ומנשק אותה בכח. אפילו הנזיפה שהוא מקבל מהשכן למחרת בבוקר אינה רצינית, כי אדון לורנס לא ממש מתעניין בכבודה של האופר שלו, אלא רק בשקט שהוא מקבל בבית. גם מבחינתו, גבר אמור לקבל את מה שהוא רוצה, רק אם אפשר, שזה לא יהיה הרכוש הפרטי שלו.

פיט, באופן מפתיע, לוקח את מפגן הכוחנות שלו לתצוגת חולשה מול טרודי, כשהיא חוזרת. הוא כמעט ומספר לה מה קרה, אבל בסופו של דבר מחליט להתחכם ולהיות הגבר המסכן והרגיש. "אני לא רוצה שתסעי שוב בלעדי", הוא אומר לה, מעמיד פני שבור ובכך גם מעביר אליה את האחריות – אם עשיתי משהו, זה כי את לא היית פה כדי לעצור אותי, הוא בעצם אומר. הוא מצליח לצאת מהצרה שכמעט ונכנס אליה באמצעות העמדת פנים שהוא חסר אונים, אבל בסופו של דבר משיג את מה שהוא רוצה וטרודי שוב מפויסת. אחרי הכל, הגבר תמיד נמצא בעמדת כוח. 

נקודות למחשבה:

- בתחילת הפרק, הארי אומר "אני לא מרחם על הבנות האלה, הן עושות מה שהן רוצות". בהמשך הפרק אנחנו רואים כמה זה לא נכון.

- דון ובטי ישנים בצדדים הפוכים מאלה שבמיטה שלהם בבית, ודון אוהב את זה. ההיפוך הוא גם בתפקידים – ברומא, היא הדומיננטית מבין השניים.  

- פיט וג'ואן מוצאים את עצמם משקיעים הרבה אנרגיה בשקרים שהם מספרים זה לזו, ולשניהם לא באמת אכפת אחד מהשני, העיקר שהמפגש ייגמר כבר ויישכח. 

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

עונות 4-5
בטי אומרת לסאלי שנשיקה היא הרגע שבו מתחילים באמת להכיר מישהו. אבל האם היא אי פעם למדה להכיר באמת את דון, או את הנרי? כנראה שהיא בעיקר מקווה או חולמת.