יום שני, 5 במרץ 2012

עונה 2, פרק 11: מהפך

"Hello. It's Dick Whitman."

אחרי כמעט שתי עונות, כל מה שידענו על הדמויות מתחיל להשתנות כשבפרק הזה כולם מתנהגים בצורה לא אופיינית להם ועוברים שינוי כלשהו. השיא כמובן שייך לדון דרייפר, שמתחיל את הפרק כמו שאנחנו מכירים אותו ולאט לאט מתקלף מכל המסכות והעמדות הפנים בחייו עד שהוא אפילו קורא לעצמו בשמו האמיתי.

ג'יין סיגל, הידועה גם כמזכירה הלא אינטליגנטית במיוחד, מפתיעה וכותבת שירה. כנראה שהיא מנסה להרשים את רוג'ר, כי מיד היא מתחילה לתמרן אותו עם הצהרות בסגנון "הנשמות שלנו באותו גיל", כדי שיציע לה נישואין. ורוג'ר מיד נופל בפח ועושה את זה. אחר כך הוא כבר מתחיל במלחמת הגירושין, שבה הוא לא רוצה לתת שום דבר למונה. באופן לא מפתיע, דאק פיליפס מכיר את עורך הדין שלו, כיוון שגם הוא גרוש. דאק מבקש להיות שותף בחברה, ורוג'ר כבר לא משועשע וטוב לב כהרגלו אלא מתעצבן על הבקשה מצד מי שלא מביא לקוחות לחברה כמו שהבטיח ועוד מעז לבקש שותפות. במשך כל השיחה ביניהם, אגב, מאחורי דאק יש חלון אטום ולא רואים את הדלת, בעוד שמאחורי רוג'ר רואים את האופק והשמיים של ניו יורק. אולי כדי לרמוז לנו עד כמה מצבם שונה, מכל הבחינות, למרות ששניהם עברו את אותו שלב אצל אותו עורך דין בדיוק.

אל תראו אותי ככה, אני בעצם אינטליגנטית ועמוקה. ג'יין (צילום מהאתר הרשמי)



על שפת בריכה בלוס אנג'לס, עומד דון דרייפר בחליפה מלאה, ואנחנו מבינים שהוא איבד את המזוודה שלו. גם פיט לובש חליפה אבל לפחות נראה סובל מהעניין ורוצה לשחות. דון לא מוכן לשמוע על זה אפילו. הוא בא לעבוד. על הבר הוא מדמיין שהוא רואה את בטי. אז כן, את המטען שלו הוא כבר איבד אבל את מה שהביא מהבית בראש, עדיין לא.

ואז מתחיל השינוי, לאט לאט. אנשים זרים פונים אל דון ומציגים את עצמם. ביניהם גם בחורה יפה וצעירה מאוד בשם ג'וי. וכנראה שבחירת השם שלה לא אקראית במיוחד.

בהמשך, דון ופיט מגיעים להרצאה על טילים גרעיניים ובוהים בתמונות מלחמה. אצל דון כנראה מחלחל הרעיון שהכל שביר ונפיץ, וכשג'וי שואלת אותו למה הוא מונע מעצמו משהו שהוא רוצה, זה מספיק כדי שברגע זה ממש הוא ייקח תפנית חדה, ינטוש את פיט בלי לומר מילה אחת ופשוט יבוא איתה, לא ברור לו אפילו לאן.

שניהם מגיעים לבית גדול ומלא אנשים שלא ברור מי הם. דון ממשיך את השינוי שלו בכך שהוא מתעלף. מכאן, איש העסקים נעלם והבחור הנינוח וההרפתקן מגיע. הוא לובש בגדים נוחים, משחק עם זרים בארוחה (גם סגנון האוכל חדש לו) וממש לא מוטרד מכך שג'וי מנשקת אותו לעיני כולם. אף אחד לא מוטרד מכך. למחרת בבוקר, ג'וי קוראת שירה במיטה, ומזכירה מאוד את ג'יין בתחילת הפרק. 

מי אתם, אנשים זרים? ולמה אני לא בחליפה? דון וג'וי (צילום מהאתר הרשמי)

קורט ופגי קובעים ללכת להופעה של בוב דילן ביחד, מה שגורם לכולם לחשוב שהם זוג. אבל קורט מספר בלי להסס שהוא הומו. "אני עושה אהבה עם הגברים, לא עם הנשים". כולם בהלם וסאל במיוחד. כמובן שהוא מעמיד פנים שגם הוא חושב שמדובר בסטייה, אבל כנראה מקנא בכנות ובאומץ.

דאק נפגש עם קולגות ממשרד אנגלי, Puttnam, Powell and Lowe, ומנסה לשכנע אותם לרכוש את סטרלינג קופר. כמובן שלא מדובר פה בהצעה ידידותית נטו, אלא בנסיון לארגן לעצמו תפקיד בכיר - הוא מחפש נקמה ברוג'ר. מה שעוזר לו לקבל אומץ הוא האלכוהול, שהוא בכלל לא אמור לשתות.

פגי מתוודה בפני קורט על בחירת הגברים האומללה שלה. "מה לא בסדר איתי?" היא שואלת. הוא חושב שהבעיה היא בסגנון המיושן שלה ומבטיח "לתקן" אותה, עם תסרוקת חדשה שלמחרת אף אחד מהגברים לא ממש שם לב אליה. פגי סוף סוף נפטרת מהתסרוקת הילדותית שלה. אולי פה מתחיל באמת השינוי?

הפרק מסתיים בצעד מפתיע נוסף של דון – הוא יושב בבית הזר ובוהה בילדים המשחקים, מרים את הטלפון ומזדהה - "זה דיק וויטמן". מי יודע את הסוד שלו, לא ברור עדיין. אבל הטרנספורמציה הושלמה. בדיוק באותו זמן, מגיעה מזוודה לבית משפחת דרייפר, זו שהלכה לאיבוד ומן הסתם מכילה את כל מה שהופך את דיק וויטמן לדון דרייפר. באופן סמלי ביותר, אין אף אחד בבית כדי לקבל אותה, וגם לא את הזהות שבתוכה. היא לא רלוונטית יותר. 


נקודות למחשבה:

-          - רק דון דרייפר יכול לברוח מהכל כדי להתמודד עם תוצאות הבגידה באשתו, על ידי בגידה באשתו.

-          - קורט הוא היחיד שמרשה לעצמו להיות בדיוק מי שהוא, בעוד השאר משקרים לעצמם ולסביבה או מנסים להבין מי הם

-          - גם אחרי שסמיתי אומר שקורט הוא בטח לא ההומו היחיד בעולם הפרסום, ההדחקה כל כך חזקה שאין לאף אחד סיכוי לדעת במי עוד מדובר.






עתידות (ספויילרים, בלע"ז): 
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

-         -  השפעת איום הטילים שראינו אצל דון עכשיו תתגבר בפרק האחרון בעונה, כשכולם יחשבו שסוף העולם מגיע בעקבות משבר הטילים בקובה.

-          - עם שינוי התסרוקת של פגי אכן מגיע השינוי הגדול בגישה, והיא מצליחה להשיג בטחון עצמי ומשרד משלה.


2 תגובות:

  1. בכל הנוגע לפרק הזה אני מסכים עם הניתוח הזה http://www.agenda.co.il/149/forum/667380/, זהו אחד הפרקים החלשים בסדרה, כשכל הסצינה ההזויה בפאלאם ספרינגס לא מתאימה לאמינות הכה חזקה של הסידרה.
    ורק עוד משהו קטן? בסוף הפרק דון מדבר עם אנה? מה נושא השיחה שלהם? את מה הוא אמור להביא? ומה הוא בדיוק כותב על הפתק? את הכתובת שלה - זה לא הבית שהוא קנה לה - בו היא גרה? אני כבר לא זוכר אם בפרק הבא יש תשובות לכל השאלות...

    השבמחק
  2. אני מסכימה שיש משהו מאוד הזוי בכל הסיטואציה הזו, וגם די תלוש. אבל במידה מסוימת אני חושבת שדון קפץ על ההזדמנות הראשונה להתנתק מהעולם, מהעבודה, מבטי, מכל מה שמציק לו. והוא מצא את זה במקום הכי שונה מהמציאות שלו - הוא ממש עובר טרנספורמציה, גם בלבוש וגם בזה שהוא מתעלף בחליפה ואז מתעורר למציאות שונה שבה הוא בחור קליל בלבוש קז'ואלי. אני חושבת שעשו את זה בעיקר בשביל הניגוד המטורף מהחיים הרגילים של דון.

    לגבי השיחה עם אנה, הוא לוקח את הכתובת שלה כנראה, יכול להיות שהוא לא היה בבית הזה מעולם, כי בפרק שאח"כ הם יושבים במרפסת והיא אומרת לו "אתה אוהב את המרפסת? אתה קנית אותה". יכול להיות שעד אז היא גרה בבית אחר, יכול להיות שבפעם האחרונה שבה הם נפגשו היא עוד לא עברה לקליפורניה. אני לא זוכרת בדיוק מה דובר אבל כנראה שהוא לא ידע איפה היא גרה. יותר מזה, יכול להיות שגם אם הוא היה אצלה פעם עבר המון זמן והוא לא זוכר איפה הבית, בכל זאת, הוא גר בצד השני של ארה"ב...

    השבמחק