עונה 4, פרק 3: שבורים

"I started thinking of everything I was sure was true, and how flimsy it all might be"

החיפוש אחר תיקון מוביל את דון וג'ואן לנסיונות לשפר את חייהם, אך שניהם נתקלים בפער שבין הרצון לבין המציאות, כשהאנשים שאליהם הם פונים, לא יכולים לעזור להם. במרכז הפרק השלישי עומדת ההצהרה של אנה – הכל יכול להיות שביר. ואכן, כל הדמויות בפרק שבורות במידה כזו או אחרת, ומונעות מהתיקון המיוחל להגיע.

ג'ואן רוצה להכנס להיריון. ללא ספק, היא מרגישה שכך היא תוכל לתקן את יחסיה עם גרג, והם יהפכו למשפחה מושלמת ומאושרת. היא מודאגת שאולי היא "מקולקלת", מכיוון שעברה שתי הפלות – ומכיוון שהפלות הפכו חוקיות בניו יורק רק בשנת 1970, ואחת מהן גם בוצעה על ידי מישהי ש"טענה שהיא מיילדת", הדאגה של ג'ואן בהחלט מובנת, אך הרופא מרגיע אותה שלא נראה שנגרם לה שום נזק.

 דון נוסע לקליפורניה, לבקר את אנה. זה ביקור משמעותי, מכיוון שזו הפעם הראשונה שהם נפגשים מאז הגירושין של דון מבטי, וזו תהיה הפעם הראשונה שדון גם ידבר על כך באמת. דון בעצם פונה אל אנה כדי לדבר על כמה שהוא שבור ועל מה שעובר עליו. שיחה אמיתית במקום היחיד שבו הוא יכול להיות אמיתי. הוא מצפה מאנה, מהשהייה אצלה ומהיותו דיק ויטמן, פשוט, בלי מסיכות, לתקן אותו ולגרום לו להרגיש טוב.

אהבת אמת. דיק ואנה (צילום מהאתר הרשמי)

אבל מיד כשדון מגיע, אנחנו מגלים שאנה בעצמה היא – פיזית – שבורה. היא מקשיבה לדון ומספקת לו את כל האמפתיה והאהבה שהוא זקוק לה, אך כנראה שבפעם האחרונה. דון מגלה שאנה גוססת מסרטן, ועם מותה, ברור שכבר לא יהיה לו אל מי לפנות. בטי איננה, אנה איננה ודון יישאר לבד, בעולם בו כבר אין לו מפלט מהסוד שלו, ואין לו מקום בו הוא יכול להשתחרר באמת, להרשות לעצמו להיות פגיע ולהרגיש אהוב כמו שהוא. ואחרי כל הפעמים שבהן אנה הצילה אותו (החל מהרגע שאותו מעולם לא ראינו, שבו היא מחליטה לשתף פעולה עם הסוד שלו, ועד לרגע שהיא מנסה לספק לו הסחת דעת, בדמות אחייניתה הצעירה והיפה), דון לא יכול לעשו דבר כדי לעזור לה. כמו שאחותה מנסחת זאת היטב, הוא רק אדם עם פנקס צ'קים. וכל הכסף שלו כבר לא יוכל להציל אותה, ובכך להציל גם אותו כמובן.

דון משאיר אחריו דבר אחד שהוא כן יכול לתקן – הוא צובע את הקיר של אנה. היא מציירת על הקיר והוא חותם את השמות של שניהם על היצירה המשותפת, במחווה של אהבה וסיכום של משהו שנגמר.

למרות סירובו העיקש של ליין לתת לג'ואן חופשה שתאפשר לה לבלות זמן עם גרג, היא לא מתייאשת, וממשיכה לנסות ולחזר אחריו, לרצות לראות בו את הבעל המושלם ולשנות את הכל. היא מכינה לו ארוחת ערב מיוחדת, אבל ברגע שהוא נכנס, אנחנו כבר יודעים שהוא רחוק מלהיות הדמות שג'ואן מייחלת לה. הוא מודיע לה מיד שהוא אכל כבר, כלומר, הוא לא זקוק לשירותיה כרעיה המסורה מתמונת הבית המושלם, ואם הוא היה מושלם בעצמו, הוא כמובן היה מחכה להגיע ולאכול בבית, או לפחות משקר לה על כך.

אין שום דרך לתקן את שני אלה. גרג וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

בהמשך, כשג'ואן נחתכת, גרג מטפל בה ואומר "אני לא יכול לתקן הכל, אבל את זה אני יכול לתקן". גרג לא יכול לתקן את המצב ביניהם. לא רק כי הוא התגייס לצבא בלי לשאול את אשתו, וכנראה יישלח למלחמה ויפגום בחזון המשפחתי המאושר – אלא כי זה מי שהוא. איש שלעולם שום דבר לא יהיה מושלם איתו. מה שכן, הוא רופא נהדר וכנראה שכל מה שהוא יכול לתקן, זה באמת רק את מצבה הפיזי. היא יודעת את כל זה, ולכן היא בוכה.

דון נפרד בכאב מאנה, וחוזר לניו יורק במקום להמשיך לחופשה באקפולקו, וממש כמו ג'ואן, גם הוא מבין שלמאמציו אין שום טעם. כבר אין סיבה לנסות ולשפר את המצב, ולכן אפשר לצלול לתהום מחדש. במשרד, הוא נתקל בעוד אדם שבור – ליין, שלא יודע מה לעשות עם עצמו אחרי שאשתו עזבה אותו. דון "מאמץ" את ליין ולוקח אותו לבילוי לילי ארוך הכולל את מיטב חיי הרווקות – בידור, קולנוע, זונות, ארוחת שחיתות והרבה, הרבה אלכוהול כמובן. תוך זמן מאוד קצר, דון עובד מלהיות דיק ויטמן המשוחרר והמקסים, לדון דרייפר בשיאו – בודד, אומלל, משחק תפקיד של דמות הוללת בחליפה. לליין הוא אומר "זה המעט שיכולתי לעשות". ממש כמו גרג, וכמו צביעת הקיר, הוא לא יכול לתקן את מצבו של ליין, אבל הוא רק יכול לתת לו הסחת דעת שתגרום לו הרגשה טובה לרגע. ולעצמו, כמובן. רק לרגע.

נקודות למחשבה:

- מי שלא נוכחים בכלל בפרק, אך מוזכרים בו מספר פעמים – הם הילדים. דון רוצה להביא את הילדים שלו לבקר את אנה (עוד לפני שהוא יודע שהיא תמות), ובכך להכניס אותם לעולם "האמיתי" שלו, והוא גם לא מרשה לזונות להכנס לחדר שלהם, כנראה כדי להפריד בין העולמות. ג'ואן תולה את תקוותיה בתינוק שלא נולד ואנה מסכמת את כל מטרת כל האזכורים האלה במשפט " "Young people are gonna save us- הם אלה שעדיין לא שבורים ויש להם תקווה

- ההבדל בין העולמות תמיד מורגש בין קליפורניה וניו יורק, ועכשיו מורגש יותר מכל גם בהבדל בין בטי לאנה. דון מספר לאנה שברגע שהוא סיפר לבטי מי הוא באמת, הוא ידע שהיא לא תרצה להיות איתו, ולכן הוא שמר ממנה את הסוד. אנה אומרת לו "אני יודעת עליך הכל ואני עדיין אוהבת אותך"

- בכל פעם שמישהו מאחל "שנה טובה" למישהו אחר, האיחול מגיע בסצנה שבה מישהו אומלל/ כועס/ לא שמח בכלל

- הנימה הפתיינית של ג'ואן כשהיא שואלת את ליין איזה חלק בעוף הוא רוצה לאכול ("חזה? ירך?") משתלבת היטב עם ההערה של גרג ש"אני אוהב את העוף שלך"

- ג'ואן מתלוננת שליין גורם לה להרגיש כמו ילדה קטנה, אבל כשגרג מטפל בה, היא ממש מתנהגת כך. הוא אפילו משתמש איתה בטריקים שהוא "בדרך כלל שומר לילדים"

- בין הסרטים שליין מציע לראות, מופיע "מטריות שרבורג" עם קתרין דנב. אחד הסרטים המיוחדים בהיסטוריה של הקולנוע, ובאופן אישי, אחד האהובים עלי

- בשניה וחצי שבהן היא מופיעה, פגי מפגינה פתטיות ורצון מיותר למצוא חן בעיני ג'ואן

ובפינת ההיסטוריה: סטפני לומדת בברקלי. דון שואל "?Are you sitting in"





עתידות (ספוילרים, בלע"ז)
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4: 

- ג'ואן אכן תהיה בהיריון, אבל לא מגרג

- ליין אמנם חושב שהנישואין שלו נגמרו, אבל בניגוד לדון, הוא עוד ייאלץ לחזור לאשתו 

עונה 5: 

- בסצינה בקולנוע, דון אומר לליין, "you know what's going on here, don't you? Hand jobs". בפרק השישי, פגי תיתן דוגמה חיה לכך בביקור אחר  בקולנוע