יום ראשון, 11 במרץ 2012

עונה 2 פרק 13: סוף העולם


"Don't you understand that this could be the end of the world, and you could go to hell?"

עלילת הפרק האחרון בעונה מתרחשת בצל משבר הטילים בקובה. כולם חוששים ממלחמה גרעינית, ומתוך מצוקה והיסטריה, כל אחד מנסה להתכונן לסוף העולם הקרב, בדרכו. במקביל, גם ה"עולם" המצומצם שהוא סטרלינג קופר מגיע לסוג של סוף, עם המכירה ל – PPL.

בטי מקבלת מהרופא שלה את הבשורה שהיא בהיריון. למרות שהיא לא רוצה ללדת את התינוק, הוא מתייחס להיריון שלה כ"ברכה" (וכמובן שהפלה היא לא אופציה חוקית עדיין) ובטוח שהכל יסתדר. לא שהוא באמת מקשיב לה. משם היא יוצאת לרכוב, בניגוד מוחלט להוראות הרופא וכנראה במטרה לסכן את העובר. הנסיון שלה לא מצליח, אבל דון נמצא שם. הוא מודה במעשיו ומבקש לחזור הביתה. בטי עונה לו בקרירות ולא ממהרת לחזור אליו. 
מזל טוב! את בהיריון מהבוגד הסדרתי שהעפת מהבית. בטי (צילום מהאתר הרשמי)



פיט לא מספר לאף אחד שאיבד את התקציב של קלירסל. פגי מציעה לו להגיד את האמת. "אנשים מעריכים את זה". כשהוא הולך להתוודות בפניו, דאק מספר לו על הרכישה הקרובה של סטרלינג קופר ומבטיח לו שבתור נשיא החברה, הוא ימנה אותו לעמוד בראש המחלקה. 

דון חוזר למשרד – הוא היחיד ששם לב לתסרוקת החדשה של פגי, כי הוא היחיד שאכפת לו ממנה. פיט מגיע ונוזף בו על שעזב אותו לבד בקליפורניה, אבל דון מצליח לצאת מזה בחנופה – סמכתי עליך שאתה יודע מה לעשות. זה עובד ופיט מרוצה. אין ספק, דון דרייפר חזר לעצמו. לפחות במשרד. 

ואם כל זה לא הספיק, דון מגלה מרוג'ר שהוא הרוויח ממכירת החברה חצי מיליון שקלים בזמן שנעדר. השאלה היא איך כל זה עוזר לו, כשהוא עדיין בודד בבית מלון וכשקנדי נושא נאום שמפחיד את כל האומה האמריקאית. 

גם בכנסייה של פגי מוטרדים מהמשבר, והאב גיל מפציר בקהל להגיע ליום הדין נקי מחטאים, להתוודות עליהם ולתקן אותם. אחר כך, כשהם לבד, הוא מתייחס לחטא הספציפי שלה – את יכולה ללכת לגיהינום. למרות שהאמונה שלה לא הייתה בדיוק חזקה במיוחד עד עכשיו, פגי נלחצת. 

בטי ונשות השכונה נפגשות במספרה, כולן מבוהלות מאוד. לבטי יש סיבה נוספת – היא מספרת לפרנסין על ההיריון שלה, ושהיא לא מרגישה שהיא יכולה ללדת את התינוק. פרנסין מספרת לה שגם היא נכנסה להיריון בטעות אבל עכשיו היא "מאושרת". היא אמנם ממליצה לה על רופא שמוכן לעבור על החוק ולעזור לה, אבל מסכמת את העניין ב"לפעמים הדבר הכי טוב לעשות הוא לא לעשות כלום ולחכות". קצת בעייתי, כשמדובר בתינוק שילך ויגדל ככל שהיא תחכה.

בינתיים, לגברים במשרד יש בעיות חשובות הרבה יותר מאיום קיומי להיות מוטרדים מהן – משהו מתרחש בחברה ולא ברור מה. אולי פותחים סניף בחוף המערבי? הם תופסים את לויס מהמרכזייה ולוחצים עליה לספר מה קורה. אמנם הם מתייחסים אליה כמו מטומטמת, אבל היא מוכיחה שהיא לא כזאת ויודעת לענות להם על המיזוג בצורה מקצועית. 

בטי לוקחת את הילדים לישון אצל דון בחדר המלון שלו (סאלי מיד רוצה להזמין שירות חדרים). בחלון ראווה בחוץ היא מסתכלת על עצמה מול הבובות הרזות ומבליטה את הבטן, מדמיינת איך תיראה בהיריון מתקדם. היא הולכת לבר ושם מתחיל איתה בחור אלמוני שקונה לה משקה. היא נראית לו היחידה שלא מודאגת מהחדשות (שנשמעות ברקע גם עכשיו, כמו בלא מעט רגעים בפרק). "אני פשוט לא חושבת על זה", היא אומרת והם מרימים כוסית לחיי "לא לחשוב על דברים". 

וכאן מתהפך הסדר הקבוע במשפחת דרייפר – לשם שינוי, דון הוא זה שנשאר עם הילדים בתפקיד האבא, ובטי היא זו שנמצאת בחוץ ובוגדת בו. לא לפני שהיא דואגת שהבחור ידע שהיא נשואה, משום מה. אולי המצפון שלה לא משחרר אותה עד כדי כך. אולי היא רוצה להבהיר שזה לא יקרה שוב.
אז... ככה מרגיש בייביסיטר? לא להיט. סאלי, דון ובובי (צילום מהאתר הרשמי)



טרודי עוזבת את ניו יורק עם ההורים שלה, כהכנה ל"מלחמה הגרעינית" שממנה כולם פוחדים. פיט מודיע ש"אם אני הולך למות, אני רוצה למות במנהטן". בחירה טובה. במקום לברוח, פיט הולך אל דון ומספר לו על השינוי הקרוב בחברה – דאק הולך להיות הנשיא ולנהל את העניינים. המידע הזה גורם לדאק להיראות מגוחך לגמרי כשהוא מעמיד פנים שהוא מופתע מהמינוי, בישיבה עם PPL. הוא נושא נאום מרגש, וכביכול ספונטני, שבו הוא מחליט שהקריאייטיב יזוז הצידה לטובת מכירת שטחי פרסום. דון מודיע שבחברה כזו, אין לו מקום. אה כן, וגם אין לו שום חוזה שמחייב אותו להשאר. דאק עוד לא התחיל לעבוד בתפקיד החדש, וכבר הוא מאבד את האיש הכי חשוב בחברה. וגם את העשתונות. 

לא נראה שלדון כל העניין הזה מזיז במיוחד, מה שמשנה לו כרגע זה לקבל את בטי בחזרה (למרות שהשאלה המתבקשת היא "למה?") הוא כותב לה מכתב, ולמרות שבמבט ראשון נראה שהמילים שלו כנות ואמיתיות, כדאי לזכור שמדובר פה באדם שעובד למחייתו בשכנוע באמצעות מילים, ומצטיין בכך. לא רק שבמכתב הוא נותן לבטי את מה שהיא רוצה – חרטה, הוא גם פונה לנקודת חולשה – הילדים, ואיך שהוא מפחד שהם יראו את החדשות המאיימות בטלוויזיה, וכדי לסגור את העסקה הוא מתחנף אליה – אין לי ספק שאת לא תהיי לבד הרבה זמן אם ניפרד, אבל אני אהיה לבד לנצח בלעדייך. איך אפשר להגיד "לא" למילים כאלה, כששואה גרעינית לפנייך, ועוד בהיריון?

המשרד מתרוקן מאנשים שהולכים להיות עם יקיריהם בציפייה למה שזה לא יהיה. פיט, שתוי מעט, תופס את פגי לשיחה על הספה במשרד שלו – ומה יותר טוב מהספה הזו כדי לסגור מעגל. הפעם בישיבה, ועם בגדים. באווירת סוף העולם, פיט מבין שאין לו מה להפסיד ומתוודה על אהבתו לפגי. באותה אווירה ממש, פגי מחליטה לא רק לומר לו שהיא לא רוצה אותו, אלא לשים קץ לאשמה ולחטא שממנו הפחיד אותה האב גיל, ולספר את האמת על התינוק. מדהים לראות עד כמה היא קרה ומנותקת רגשית, למרות שפיט נסער לשמוע את דבריה. זהו, היא אמרה את האמת. אנשים מעריכים את זה, לא?

דון חוזר הביתה ומתיישב ליד בטי. יחד עם הילדים, כולם צופים בטלוויזיה וממוסגרים על ידי משקוף הדלת, ושוב הכל נראה מושלם במשפחה. השאלה היא אם גם הפעם, זה רק נראה ככה.  

אחרי שהילדים הולכים לישון, בטי מספרת לדון שהם מצפים לתינוק חדש. הסיטואציה בהחלט לא אידיאלית – הם יושבים בריחוק זה מזו, המבט שלה חושש והוא מושיט לה יד ולא אומר כלום. האם הוא חושב שזו הסיבה היחידה שבגללה הוא שוב בבית? האם היא עדיין לא רוצה ללדת את התינוק? העונה נגמרת כשדון ובטי יושבים ומחזיקים ידיים, ומחכים. סוף העולם לא הגיע ב – 1962, אבל שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. לאף אחד.


נקודות למחשבה:

- זו הפעם הראשונה בסדרה שאנחנו שומעים מפגי הודאה בכל מה שקרה בעניין התינוק, ובעיקר את  המשפט "רציתי דברים אחרים".

- למרות שבבירור, פיט רוצה להיות דומה לדון, בפרק הזה אנחנו רואים עד כמה הם הפוכים, אפילו בצורה די סימטרית: אחד צפוי לקבל קידום, השני מתפטר. אחד מגלה שיהיה לו עוד ילד. השני בדיוק מאבד אחד. אחד מקבל את אשתו בחזרה, השני נדחה על ידי האשה שהוא אוהב וננטש על ידי האשה שהוא חי איתה. 








עתידות (ספויילרים, בלע"ז): 
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד


תחילת עונה 3:
- כל המאמץ של דאק לארגן את המיזוג ולקבל את תפקיד נשיאות החברה, עובד נגדו אחרי שהוא מתפרץ על דון: כבר בפרק הראשון בעונה השלישית אנחנו יודעים שהוא בכלל לא עובד יותר בחברה.  



סוף עונה 4:
-  כנראה כשדון אמר שאם הוא ובטי ייפרדו הוא יהיה לבד לנצח, הוא התכוון "אני אציע למזכירה שלי נישואין". 

תגובה 1:

  1. "אינך יודע איך נבנית נאמנות" אומר ברט קופר לדון אחרי שפיט מציק לו, ובפרק הזה פיט אכן משלם לדון עם המידע המוקדם (מה שאיפשר ככל הנראה לדון להתכונן להצהרה שלו ולא לשלוף מהבטן - מה שמעמיד אותו בניגוד גמור לדאק. בעונה 4 נראה את זה שוב כשהוא מצליח להשתלט עת השתיה שלו בשונה מדאק שיהרס ויילך ככל שנתקדם).
    ועוד משהו, דון חוזר כעת הביתה בצילו של קנדי ומשבר הטילים - ויעוף מהבית סופית ברגע שקנדי יהרג.
    ואין ספק שאת צודקת בדבר אחד - דון לא מאמין למילה ממה שהוא כותב, הוא פשוט טוב בזה (זו גם הדרך שלו לשלוט במשברים. הפעם הבאה שהוא יכתוב תהיה אחרי משבר לאקי סטרייק בעונה הרביעית). וכעת אחרי שהחליט שאינו רוצה לאבד את בטי (ונכון יותר את המושלמות הנראית הזו של המשפחה המושלמת) הוא בוחר במילים שיעזרו לו למכור את המוצר שהוא - הוא עצמו, דון דרייפר. אבל בכל הנוגע לנאמנות, אנחנו עומדים לראות אותו ב'תפארתו' בעונה הבאה.
    בכל הנוגע לבטי אין ספק שהיא החזירה הביתה את דון רק בשל הבלבול. היא לא מסוגלת להפיל, המצב הבטחוני לא מרנין, אז כדאי שדון יהיה לצידה. וכמו שכבר כתבתי כאן באחת התגובות הקודמות, ברגע שהיא תהיה מאורגנת עם גבר מחליף, היא תעיף את דון - ודואאק מתוך הבלבול וההלם של ההתנקשות בקנדי.
    והיה עוד פריים חביב - פיט מחזיק ברובה אותו קנה בעונה הראשונה והכעיס כל כך את אשתו. אולי כפראפראזה על הרובה שתלוי במערכה הראשונה ויורה בשלישית, כשאנחנו מדברים כמובן על התינוק שלו - תוצאה של הלילה הנמהר שבילה עם פגי, וכעת התגלה לו.

    השבמחק