עונה 3, פרק 4: דרוש מבוגר אחראי

"You can really do something. Don't let your mother tell you otherwise".

יחסי הורים וילדים הוא נושא שחוזר על עצמו בסדרה, ובפרק הרביעי בעונה השלישית הוא מגיע שוב, אבל הפעם הדמויות מחפשות דמות הורה אלטרנטיבי, במקום זה שלא ממלא את תפקידו כראוי בחייהם.

סבא ג'ין נוסע במכונית עם סאלי ובובי, אבל במפתיע, סאלי היא זו שנוהגת. ברור שמדובר בצעד חסר אחריות לחלוטין מצד ג'ין, אבל בו זמנית גם מעיד על האמון שהוא נותן בנכדה שלו. בנוסף, הוא מביע חיבה כלפיה ומתייחס אליה כאל ילדה גדולה. את היחס שסאלי מקבלת מסבא שלה היא לא קיבלה מעולם מבטי ודון, וכמו שזה נראה, גם לא תקבל בעתיד.

ואיך בכלל אפשר לצפות מבטי להיות אם למופת, כשהיא בעצמה מתנהגת עדיין כמו ילדה קטנה? כשג'ין מנסה לדבר איתה על סידורי ההלוויה שלו, בטי כועסת ולא רוצה להשלים בכלל עם העובדה שהוא חולה ועומד למות. למרות שהיא אמא לילדים בעצמה, היא מודה שהיא הילדה הקטנה של אבא והוא מודה שהגן עליה יותר מדי מפני החיים.

למה אתה מפחיד אותי? אני רק ילדה קטנה. שיש לה ילדה קטנה. בטי וג'ין (צילום מהאתר הרשמי)

פגי מחליטה שהגיע הזמן לעבור לגור במנהטן. היא כבר "אחת מהבנות האלה" – מושג שאחותה מעלה בחשש (ובצדק, בהתחשב בהיסטוריה של פגי), אבל היא רואה בו מקור לגאווה. אבל למרות שפגי חולמת להיות אישה עצמאית וחופשייה בעיר הגדולה, המודעה שהיא כותבת בחיפוש אחר שותפה מוכיחה שהיא עדיין רחוקה מאוד מהמקום אליו היא רוצה להשתייך. מי שכן מתמחה בנושא היא ג'ואן, שלוקחת אותה תחת חסותה ועוזרת לה ללמוד להיות ילדה שרוצה ליהנות מהחיים. פגי עושה מאמצים להראות שהיא בחורה כייפית, מול השותפה החדשה שהיא מוצאת. אבל האם היא יכולה בכלל להיות אחת מ"הבנות האלה"? אחרי הכל, כמו שהיא כתבה במודעה, היא באמת בחורה אחראית ומתחשבת. אבל פגי לומדת שלהיות מבוגר לא בהכרח אומר להיות אחראי.

המעבר של פגי מברוקלין למנהטן מתבטא גם בהחלפת דמות אם. את אמה הביולוגית היא מנסה לפתות באמצעות טלוויזיה חדשה, כדי לרכך את המכה, אך ללא הצלחה. את מה שהיא רואה כהרס החיים של בתה ("יאנסו אותך, את יודעת") ג'ואן מתארת לה כהרפתקה. כרגע, מבחינת פגי, אמא שלה אמנם דואגת לה וממלאת את התפקיד שלה כהורה, אבל מייצגת את העולם שממנו היא מנסה לברוח, וג'ואן, זו שלא באמת אכפת לה ממנה, היא המודל הרצוי לחיקוי בדרך לעתיד שאליו היא שואפת. 

דון לוקח שני מקרים תחת חסותו: הראשון הוא של הוראס, חברו הטוב של פיט מימי הקולג', שמגיע לסטרלינג קופר עם ענף ספורט חדש ותקציב פרסום ענקי. הוא רוצה הכל, בגדול ובצבע. פיט הילדותי (מכנה אותו "הו-הו") מוכן, כרגיל, לעשות הכל כדי לקבל את התקציב, אבל דון, שמבין שיש לו עסק עם עוד ילד מפונק שהולך לזרוק את הכסף של אבא שלו על כשלון מוחלט, מבקש גם מהאב וגם מהבן לשקול שנית. כשהוא נתקל בסירוב משניהם, הוא מבין שאין עם מי לדבר ומפסיק להיות היחיד שאכפת לו.

המקרה השני הוא של סאל, עליו דון מטיל את המשימה לביים את הפרסומת לפטיו, ומפגין בכך אמון בסאל ובכשרון שלו. כמובן שלצעד הזה יש משמעות נוספת, כיוון שדון יודע את סודו של סאל ולמרות זאת מתייחס אליו בצורה מקצועית ועוזר לו להתקדם ובעצם להציל את העבודה שלו, שחשב שדועכת בתקופה שבה כולם עוברים מציור לצילום. מי שלא יודעת את סודו של סאל היא אשתו, קיטי, וכשהוא מבצע בפניה את ריקוד הפרסומת, היא מזועזעת אבל לא יכולה להגיד דבר. סאל לא יכול לחלוק את האמת עם אשתו, כי בדיוק כמו בפרסומת שהוא מביים, טעות קטנה אחת יכולה להרוס הכל, אבל יש מישהו שכן יודע מה עובר עליו ובכל זאת תומך בו, וזה דון. ולמרות שבסופו של דבר, הלקוח לא אוהב את הפרסומת ("זו לא אן מרגרט", מסביר רוג'ר את הכשלון בפשטות), דון מודיע חגיגית לסאל שמעכשיו הוא במאי פרסומות.

תבהי בטלוויזיה החדשה ולא תשימי לב שעברתי לחיי הוללות במנהטן. פגי, אניטה ואמא (צילום מהאתר הרשמי)

למרות שהוא דמות האב המשרדית של הפרק, דווקא בבית דון מפגין כישורי הורות לקויים, בדיוק כמו אשתו. ג'ין חושף את החולשות של דון ושל בטי מול הילדים, ותופס את מקומם כהורים. את בובי הוא מלמד על המלחמה, ועל הדרך מראה שדון, שבעצמו חווה אחת כזו, מפחד ממנה ("מלחמה זה רע" הוא אומר, ומכריח את בובי להסיר את הקסדה מהראש) במקום להראות לבובי ש"מלחמה עושה אותך גבר", כמו שג'ין טוען. ולפחד ממלחמות זו לא תגובה טיפוסית לגבר בשנות השישים. כשאנחנו רואים אותו מוציא את תמונת הילדות שלו, ובה אביו ואמו החורגת, אפשר להבין למה דון לא מצליח להיות אב השנה.

 מאוחר יותר ג'ין מספר לסאלי שבטי הייתה ילדה שמנה, נותן לה גלידה בהיחבא ואומר לה "את חכמה ויכולה לעשות משהו עם עצמך. שלא תתני לאמא שלך להגיד אחרת". הוא חותר תחת החינוך של בתו כי הוא יודע שהיא לא עושה עבודה טובה, ובפרק זמן קצר מצליח להיות הורה הרבה יותר טוב מבטי ודון, כי בניגוד אליהם, הוא לא מזלזל בילדים אלא מתייחס אליהם בכבוד.

אחרי שג'ין לא מגיע לאסוף את סאלי ובובי, מגיע שוטר לבית ומבשר לבטי על מותו של אביה, בנוכחותה של סאלי. ההורות האיומה של בטי מתגלה כאן במלוא עוצמתה, כשהיא נכנסת לבית ופשוט משאירה את סאלי הבוכייה בחוץ להתמודד עם הבשורה שקיבלה. מאוחר יותר, כשדון ואחיה של בטי מגיעים, סאלי מעזה לצעוק עליהם מכיוון שצחקו. היא היחידה שמצליחה להתאבל באמת ולהגיד את המילים "הוא מת". היא חושבת שלא אכפת להם, אבל לא מבינה שהם פשוט לא מצליחים להביע שום רגש. בטי מאשימה אותה בדרמטיות ושולחת אותה לצפות בטלוויזיה. איש לא חושב להרגיע או לחבק אותה. סאלי איבדה את דמות ההורה שלה, האדם היחיד שיכלה לדבר איתו, ונשארה מוקפת במבוגרים מנוכרים שלא יודעים למלא את תפקידם. 



נקודות למחשבה:

- פגי חזתה מראש את עתיד הקמפיין לפטיו – היא ידעה שהוא לא יעבוד עוד לפני שהפרסומת צולמה. המבט שלה לדון אחרי הפרזנטציה מראה שהיא לא שכחה את זה.

- פגי לא מצליחה "למכור" את עצמה נכון, ולמרות שהיא הקופירייטרית, דווקא ג'ואן יודעת איך לכתוב מודעה לחיפוש שותפה.

- כשבובי חובש את הקסדה של ג'ין, דון אומר לו "זו קסדה של איש מת". בסוף הפרק, ג'ין מת.

- אחרי שבטי מגרשת אותה לצפות בטלוויזיה, סאלי רואה בחדשות כתבה על התאבדות בהצתה. אף אחד לא חושב למנוע ממנה את הצפייה בזוועות האלה בשעות הלילה.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 3:
האמון של דון בסאל נמשך רק עד שהוא מסכן את התקציב הכי חשוב, ואז דון מפטר את סאל האומלל, במפגן הומופוביה עצוב.


עונה 5:
פגי תמשיך לאכזב את אמא שלה כשתעבור לגור (ולא תתחתן) עם אייב