עונה 1, פרק 9: נערה עובדת

"She wanted me to be beautiful so I could find a man, there's nothing wrong with that. But then what?"

פרק 9 בעונה נקרא "Shoot", גם ירייה וגם צילום. הפרק מקשר בין שתי המילים, דרך הסיפור של בטי.

העלילה סובבת סביב עבודה וקריירה, במסגרת ההיררכיה אליה הורגלנו. הגברים משחקים במגרש של הגדולים – חברה גדולה יותר רודפת אחריך (דון), החובה למצוא פתרון יצירתי לבעיה רצינית (פיט והארי), בעוד הנשים הן, כרגיל, כלי משחק בידי הגברים. הבעיות שלהן נעות בין השמנה שגורמת לעובדים לצחוק עלייך (פגי) לבין הצעת עבודה שכל מטרתה היא להשיג את בעלך (בטי). 

הפרק מוקף בסיפור קטן וסמלי הפרוש על פני שלוש סצנות – בהתחלה, באמצע ובסוף, ובו השכן של משפחת דרייפר משחרר את היונים שלו לעוף, ומחזיר אותן אליו.

בפתיחה הציורית והמושלמת למראה, בטי מטפלת בגינה, בעוד ילדיה משחקים עם הכלבה. השכן משחרר את היונים לעוף וסאלי מתרגשת. הוא מנפנף לשלום. חיוכים ואידיליה. הציפורים עפות לחופשי אבל חוזרות הביתה אל בעליהן.

אחרי ההקדמה הזו, מתקיים מפגש בין דון לבין ג'ים הובארט ממקאן אריקסון, בהפסקה בתאטרון. הובארט מספר לדון שמקאן קיבלו את התקציב הישראלי (ככה פותחים שיחת שכנוע: אנחנו מקבלים את מה שאתה רוצה) ומצהיר שהוא מעוניין בו כעובד,מה שאמור להיות התקדמות בשביל דון, להגיע לחברה גדולה ומלאה יתרונות.

כשהוא נשאר איתה לבד, ג'ים עובר להתחנף גם אל בטי. בחורה יפה כמותה, שנראית כמו גרייס קלי, עם נסיון בתחום, ודאי הייתה רוצה לדגמן לקמפיין של קוקה קולה (על הדרך, הוא שולף "במקרה" לקוח ענק). כשהם חוזרים הביתה, בטי מספרת על כך לדון בתמימות ("הוא אמר משהו על גרייס קלי וקוקה קולה") ואז פוצחת במסע שכנוע, בעיקר עצמי, כדי להסביר למה היא ראויה לתפקיד, ולצאת מהשעמום הביתי שהיא חיה בו. 

היא מספרת לכולם שהיא דגמנה בעבר, ממשיכה בסיפורי העבר ומגיעה לאמא שלה, שדוגמנות הייתה בעיניה כמו זנות. כשהדוקטור סוף סוף פותח את פיו, הוא קובע שהיא כועסת על אמה. בטי מתעצבנת – אתה לא מקשיב לי. האמת היא שבטי היא זו שלא מקשיבה לעצמה. אמא שלה מתה, אבל עדיין רודפת אותה. היא רצתה שאני אשיג גבר, אין בכך שום דבר רע. אבל בסופו של דבר, בטי מודה שהיא רוצה יותר מהחיים.

ובינתיים, שגרת העבודה נמשכת. בחדר הישיבות הגברים צופים בתשדיר בחירות בכיכובה של ג'קי קנדי, הפונה אל קהל הבוחרים בספרדית. מתחיל וויכוח לגבי השאלה האם לניקסון יש נצחון בטוח מול קנדי, ואיך סטרלינג קופר אמורים לקדם את הקמפיין שלו. סאל, כרגיל, מספק את הזווית הנשית: כולן הרי ישנאו את הגברת קנדי עכשיו, היא כמו האחות היפה יותר שתפסה גבר מוצלח, ועוד הולכת לגור בבית הלבן. אפילו אני מקנא.

שמלה של ג'ואן לא הופכת אותך לג'ואן. פגי והגברים (צילום מהאתר הרשמי)

כשדון מגיע הביתה, כדרך אגב משתחררת עוד הצהרה על נשים בעבודה. הסיבה שהוא לא קיבל את ההודעה מבטי היא, שה"בחורה" (פגי) קיבלה קצת יותר עבודה ועכשיו דעתה מוסחת. בטי מספרת לדון על הרצון שלה לחזור לדגמן. רק לכמה ימים, היא אומרת, ועדיין יהיה אוכל בבית. דון לא מפרגן, חלילה, אבל מבין שאי אפשר להלחם בה. 

לא בטוח שבטי הייתה ממהרת לרצות לעבוד, אם היא הייתה נראית כמו פגי. הבחורה האומללה קורעת את החצאית כשהיא מתכופפת, ומקבלת נזיפה מג'ואן על הגזרה שלה. וזו רק ההתחלה. בעוד פיט, קן, פול והארי דנים בעזיבה האפשרית של דון (פיט כמובן בעד), פגי עוברת במשרד, לבושה בשמלה שהשאילה לה ג'ואן, שלא ממש מתאימה לה. הרכילויות עוברות מדון לפגי, וכשפול אומר שחבל שהיא נהרסה לפני שמישהו הספיק "ליהנות מפירותיה", פיט, שדווקא נהנה מהפירות, מחליט שנמאס לו וקם.

אחרי שנים שלא הייתה בעניינים, בטי מגיעה לאודישן בשמלה ענקית, מפוארת ולא מעודכנת. בבית, היא מתבשרת בשיחת טלפון שקיבלה את העבודה, בזמן שדון צופה בפרסומת בטלוויזיה, שמיועדת לעקרות בית. לרגע נראה שיש חילופי תפקידים בין בני הזוג, אבל בטי ממהרת לפצות את דון על הפשע הנורא שהיא עומדת לבצע, באמצעות כוח השכנוע הכי טוב שלה – מין.

אל תראי אותי ככה, לא נולדתי עקרת בית. בטי ופרנסין (צילום מהאתר הרשמי)

בטי מעמידה פני אמא מאושרת בפרסומת לקוקה קולה, ובינתיים הילדים האמיתיים שלה מנצלים את העובדה שהמטפלת ישנה כדי להשתולל בבית, וכאן מגיע חלק ב' בסיפור היונים:

הילדים יוצאים החוצה, בלי המטפלת הרדומה, וכשהשכן שוב משחרר את היונים שלו לחופשי, פולי הכלבה תוקפת אחת מהם. סאלי צורחת והשכן מאיים להרוג את הכלבה. בחלק הראשון ראינו שמי שפורש כנפיים ועף חוזר בסוף, עכשיו אנחנו יודעים שיש גם קשיים שיפגעו בו בדרך.

פגי מחזירה לג'ואן את השמלה, ג'ואן מציעה לה לשמור אותה. השמלה היא סמל למה שג'ואן מייצגת – הבחורה הסקסית שכולם רודפים אחריה. את לא רוצה להצליח כאן? היא שואלת. הכתיבה זה מה שמעניין אותך? חשבתי שאת רוצה להתקרב לפול – כלומר, למה שפגי תרצה לפתח קריירה ולא להשיג גבר, כמו אשה נורמלית? פגי דוחה את השמלה, ואת הרעיון שג'ואן מציעה באמצעותה. ואם הנזיפות של ג'ואן לא מספיקות, הגברים ממשיכים לרכל על משקלה של פגי, וקן מכנה אותה "לובסטר" (כל הבשר נמצא בזנב...) – כינוי שגורם לפיט להתעצבן ולהכות אותו. לא הייתי ממהרת לחשוב שפיט מגלה רגישות, כמו שהוא כנראה לא רוצה לחשוב על עצמו כאחד שנוהג לשכב עם שמנות.

בטי מתבשרת על "שינוי סגנון", שמאלץ את החברה לשחרר אותה, אבל בבית מציגה את העניין כאילו היא זו שבחרה שלא לעבוד יותר. היא כל כך תמימה ולא מבינה שהייתה רק כלי משחק כדי להביא את דון למקאן. דון, שדווקא מבין את העניין, משכנע אותה שהעבודה שבה היא הכי טובה, היא האמהות (למרות שראינו בפרקים הקודמים, שהבחורה לא מצטיינת בכך). בבוקר היא מכינה אוכל לילדים שלה, מטפלת בכביסה ונראית כמו עקרת בית מאושרת. 

בחלק ג' של סיפור היונים, היא יוצאת החוצה ויורה בהן. גם כי היא מנסה להכנס לתפקיד האמא הטובה, שלא מתעסקים עם הילדים שלה, ובעיקר כדי להרוג גם אצלה את רעיון היציאה לחופשי. אין סיבה לעוף אם ממילא תיפגע ותחזור הביתה.

עתידות (ספוילרים, בלע"ז):

שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 1:

כשג'ואן רואה את פגי עם סוודר קשור סביב המותניים, להסתיר את הקרע, היא שואלת אותה:

"are you having one of those days?"

פגי לא נראית מוטרדת לשנייה מהעובדה ש"אחד הימים האלה" לא הגיע כבר די הרבה זמן, וגם לא מהעובדה שהיא הולכת ומשמינה. הו, ההדחקה.