עונה 5, פרק 5: האיש שהיה לו הכל

"I have nothing, Don".

אחרי הפרק הנשי בשבוע שעבר, מגיע תורם של הגברים לעמוד במרכז, כל אחד מהם נמצא במקום אחר בחיים שלו, ביחסיו עם העובדים האחרים בחברה ובעיקר במערכת היחסים עם בת זוגו והם עומדים על סקאלת אושר/ אומללות, שבקצה אחד שלה נמצא קן – המאושר ביותר, בקצה השני נמצא רוג'ר – האומלל ביותר, ובאמצע – דון, ליין ופיט, שבו מתמקד הפרק והוא האחראי הכמעט בלעדי לעובדה שאחוות גברים, אין בפרק הזה. פיט האומלל מתאמץ להרוס את כל מה, ובעיקר מי, שנקרה בדרכו, ומוצא את עצמו חסר כל.

מהרגע שאנחנו מכירים אותו, פיט קמפבל רוצה להיות דון דרייפר. הוא מנסה להתקרב אליו, רואה בו מודל לחיקוי ודעתו חשובה לו מאוד. בפרק הזה, פיט הוא בעצם כמעט דון של לפני כמה שנים – אדם שנראה מבחוץ שיש לו הכל - מצליח בעבודה, חי בפרברים, איש משפחה שלא מסתפק באשתו או מנהל איתה מערכת יחסים טובה, ובסופו של דבר מרגיש שאין לו כלום. אבל את מה שהופך את דון למי שהוא – הכריזמה, ההערצה, הכשרון והיכולת להשיג כל אשה שירצה – אין לו. והוא לומד את זה בדרך הקשה. כמו הסרט שפותח את הפרק וגם נקרא על שמו, סיגנל 30, אם הוא לא יעשה שינוי בקרוב, חייו של פיט עומדים בפני התרסקות. 

פיט לומד נהיגה. בכיתה הוא פוגש את ג'ני, תלמידת תיכון ונמשך אליה, ובכך מזכיר לנו למה בכלל הוא רוצה לנהוג - כדי להשתחרר מהתלות בטרודי וברכבת, ולהיות מסוגל להגיע הביתה מתי שמתחשק לו – כלומר, מאוחר מאוד, כפי שחברו ייעץ לו בפרק הראשון. בינתיים, הוא לא מצליח לישון ומקשיב לקול טפטוף הברז במטבח. טרודי לא שומעת כלום, אין מה שמפריע את מנוחתה (עדיין?). הוא קם, מתקן את הברז וחוזר לישון מרוצה.

זוג אחר שנמצא ביחסים לא כל כך טובים, הם ליין ואשתו, רבקה. אבל בניגוד לפיט, ליין עדיין מנסה לרצות את אשתו, שרק רוצה להרגיש כמו בלונדון, והולך איתה לצפות במשחק כדורגל בחברת אנגלים אחרים (ולא סתם משחק, אלא זה גמר גביע העולם, בו אנגליה מנצחת את מערב גרמניה). למרות שלא ממש רצה להיות שם, ליין דווקא מרוויח מכל העסק, לפחות מקצועית, כשהוא מצליח להשיג פגישה עם יגואר, כדי להביא אותם לחברה. כשהוא מספר על כך לשותפים האחרים בהתרגשות, כולם מתלהבים, מלבד פיט, שאפילו מחקה אותו ואת ההתנגדות הידועה שלו לבזבוז כספים על לקוחות גדולים. 

דון מנסה להתחמק מארוחת הערב אצל הזוג קמפבל, ומבקש ממייגן להתקשר ולבטל. מייגן, שדווקא רוצה ללכת, לא מוכנה לעזור ומודיעה לדון שהוא מוזמן לדבר עם טרודי בעצמו. הנה עוד משהו שבטי לא הייתה מעזה להגיד לעולם. כשדון מנסה לבטל את ההשתתפות בארוחה, טרודי אומרת, בלי להתבייש, שאין לה שום כוונה לוותר על כוכב הערב, היא לא מוכנה לשמוע תירוצים ולדון אין ברירה. "חבל שבעלך לא יודע לסגור עסקה ככה", דון צוחק(?) 

פגי פוגשת את קן במסעדה והוא לא מציג בפניה את האיש שהוא נפגש איתו. מאוחר יותר הוא מספר לה שמדובר במוציא לאור שאולי יפרסם את סיפורי המדע הבדיוני שלו. לקן יש שם עט וחיים שלמים מחוץ למשרד, אשתו מנסה לארגן לו את הוצאת ספר והוא, כמו שראינו עד עכשיו בסדרה, תמיד שמח בחלקו.

רוג'ר בא לתת לליין טיפים לקראת הפגישה הקרובה עם יגואר. הוא מתייחס לעצמו, מקצועית, בלשון עבר. הוא מעביר את הסודות שלו הלאה, מבין שהשיא מאחוריו אבל גם מוותר לעצמו על העתיד. 

פיט מנסה להתחיל עם ג'ני. ממש לא במקרה, הם עומדים ליד ארון הגביעים של בית הספר, כשפיט מנסה לרשום לעצמו הישג חדש. הוא מצליח להכניס לשיחה את המרמור האישי שלו – אולי יום אחד גם את תעברי לעיר, ואז תתחתני ותחזרי לכאן – כאילו מדובר בגזירה שמגיעה יחד עם חיי הנישואין, או לפחות זה ככה בשבילו, בתור מי שגדל בעיר ואוהב אותה. 

דון ומייגן מתכוננים לצאת לארוחת הערב אצל פיט וטרודי. מייגן שוב שולטת בעניינים – מצווה על דון לא לשתות וגם שולחת אותו להחליף לג'קט ספורט שהיא קנתה לו. בדבר אחד היא לא מצליחה לשכנע אותו – שיכול להיות להם כיף להתייחס לקולגות כאל חברים ולהעביר איתם ערב נעים. 

ערב מהנה עם, תזכירי לי מי אלה? דון ומייגן (צילום מתוך האתר הרשמי)

פיט משוויץ בסטריאו החדש והגדול שלו, שנשמע "כאילו יש תזמורת זעירה בפנים". זה מה שאמור לעניין אותו, לגרום לו אושר בחיים ולהיות מקור לגאווה - עוד חפצים שימלאו את חיי הבורגנות שלו. פיט נרגש כשדון מגיע – אחרי הכל, הוא רק חיכה להזדמנות להרגיש שהוא חבר, אפילו אם שניהם יודעים שדון ניסה להתחמק מהארוחה הזו. מייגן מביאה אל פיט את הגעגועים הביתה – בראוניז מהעיר, אבל טרודי לא נרגשת כמוהו. היא מרוצה מחיי הכפר החדשים שלה. קן ופיט מחזרים אחרי דון – פיט נותן לו את המשקה שלו, קן מדליק לו את הסיגריה. פיט אפילו לא מסתיר את התרגשותו ומתוודה בפני דון שהעובדה שהוא הגיע משמעותית מאוד עבורו. יותר ממי שכן הוזמן, בולטים דווקא שני זוגות שלא הוזמנו – רוג'ר וג'יין, ליין ורבקה. להלן, האומללים בנישואין.

בארוחה עצמה, דון ומייגן יושבים זה ליד זו וכך גם קן וסינתיה. פיט וטרודי, לעומתם, מרוחקים גם בסידורי הישיבה ונמצאים כל אחד בצד אחר של השולחן. השיחה בנושא המגורים בעיר לעומת הכפר (כולם גרים בעיר, כמו שפיט היה רוצה ולא יכול) מובילה לאזכור הרצח באוניברסיטת טקסס, שביצע צ'ארלס ויטמן (שלפני כן, רצח את אשתו. עוד אומלל?) ומשם, סינתיה ממשיכה ומספרת בהערצה על סיפור שכתב קן, שמזכיר את המקרה. גיבור הסיפור הוא רובוט, שלא יכול לשלוט במעשיו או בגורלו, ממש כמו חבורת הגברים שלנו, שהולכת ונשלטת על ידי הנשים. 

וכשהנשים הולכות למטבח לטפל בכלים ובקינוח, הכשלון של פיט נחשף לעיני כל – הברז שתיקן מתפוצץ ופרץ של מים שוטף את המטבח. זהו הרגע שבו אנחנו רואים עד כמה דון שוב מצליח במקום שפיט נכשל – בעוד פיט רץ להביא את ארגז הכלים שלו, דון כבר משתלט על העניינים, מוריד את החולצה ומתקן את הברז, "כמו סופרמן", אומרת סינתיה. כולם כבר מוחאים כפיים ופיט עוד לא סיים לחפש את הכלי המתאים בארגז. מסתבר שהמופע הזה מדליק את מייגן והיא נענית לנסיונותיו של דון לשכב איתה במכונית, באמצע הדרך הביתה. 

ליין נכשל בהשגת יגואר בארוחת הערב עם ידידו האנגלי, אדווין בייקר. רוג'ר ופיט משכנעים אותו להעביר אליהם את הטיפול בלקוח, מכיוון שהם יודעים את העבודה טוב יותר ממנו. ליין מסכים לוותר, אבל מאוכזב. רוג'ר מודה לפיט שהכליל אותו בתכנית, ובכך מוכיח סופית שוויתר על הנסיונות להוכיח את עצמו. הוא נכנע ומוותר על כבודו האבוד, לשמחת האגו של פיט.

אבל האגו הזה צונח, כשפיט מאבד את הסיכוי להצליח עם ג'ני בבית הספר, לטובת בחור בגילה – צעיר יותר ויפה הרבה יותר, שגם משפיל אותו עוד קצת כשהוא טועה לחשוב שהוא המורה לנהיגה.  

בנסיון להביא את תקציב יגואר לחברה, רוג'ר, דון ופיט נפגשים לארוחה עם אדווין בייקר. ארבעתם נראים מגוחכים מאוד בסינרי לובסטרים, כשהם מדברים על גבריות, כפי שהיא משתקפת בפרסומת אפשרית למכונית. מה שמעניין את בייקר זה לעשות קצת כיף. רוג'ר, המומחה לענייני הנאה מפוקפקת לוקח אותם ל"מסיבה", שבה הם מארגנים לו – ולעצמם – נערות ליווי. כנראה שבכל זאת יש לרוג'ר כישורים שאין להם תחליף. אחרי שבייקר, רוג'ר ופיט נעלמים עם הבחורות (לא לפני שנערת הליווי של פיט מעליבה את החוזק הפיזי שלו), דון נשאר לבד על הבר, והוא ממש לא מעוניין בהיצע הנשי שסביבו. מי היה מאמין.

הבחורה של פיט מנסה שלוש דמויות – את עקרת הבית הוא פוסל, כבר יש לו אחת כזו והוא ממש לא מעוניין בה. דמות הנערה התמימה מזכירה לו את הבחורה שדחתה אותו לטובת נער צעיר ולכן גם בה הוא לא מעוניין, אבל כשהיא עוברת לדמות מספר שלוש, האשה הכנועה שאומרת "אתה המלך שלי", הוא בעניין. כל מה שפיט רוצה להרגיש, זו חשיבות. 

בדרך הביתה, במונית, דון ופיט נשארים לבד אחרי שהלקוח המרוצה עוזב. פיט, שמבין שדון דרייפר שהוא רצה להיות כבר לא קיים, בז לו על כך שהפך ל"נזירה". אתה, מכל האנשים, הוא אומר. דון מייעץ לו לא להרוס את נישואיו ולשכוח ממה שקרה ופיט לא מבין למה הוא מקבל הטפת מוסר ורוג'ר לא. "רוג'ר אומלל". דון עונה "לא חשבתי שאתה אומלל" (זו הסיבה לבגידות, מפי המומחה). "יש לי הכל", פיט עונה בציניות. אבל למרות הכל, דבר אחד שפיט כן מקבל, זה כבוד וכנות נדירים מדון, שמבקש ממנו ללמוד מהטעויות שהוא עצמו עשה. 

רוג'ר מצווה על קן לעזוב את הכתיבה ולהתמסר לעבודתו בחברה. קן אומר שהוא כותב רק "כי אשתי אוהבת את זה", מה שמחזק את הרעיון שרוג'ר מקנא בו גם על ההצלחה (הרי גם רוג'ר כתב ספר, ועליו אף אחד לא דיבר) וגם על העובדה שיש לו אשה אוהבת. "כשהעבודה הזו טובה, היא מספקת את כל צרכיך", הוא אומר, וכנראה מתכוון גם לחוויה שעברה עליו בערב הקודם. רוג'ר מרגיש שאם נגזר עליו להחליף הצלחה ואהבה באומללות ומפגשים אקראיים עם זונות, לפחות הוא לא רוצה להיות היחיד שסובל. מאוחר יותר קן מגלה לפגי שפיט הוא זה שהלשין לרוג'ר על הכתיבה. כלומר, גם פיט לא ממש מעוניין להיות האומלל היחיד בחבורה. איכשהו, במקום להפוך לגבר מוצלח וכריזמטי כמו דון, פיט הצליח להפוך ללוזר כמו רוג'ר. 

פיט נכנס לישיבת השותפים ואומר "אני רואה שכולם כאן" למרות שליין עוד לא בחדר. כשליין נכנס, הוא מספר בזעם שאשתו של בייקר גילתה על החגיגה שגרמה להם לאבד את הלקוח. מכיוון שהשיחה לא נאה לגברת, הוא דואג להוציא מהחדר את ג'ואן, אבל כיאה לעוד אשה ששולטת במתרחש, היא מקשיבה להם מבחוץ. פיט מזלזל בליין הנסער, לועג לו ("אדווין לא הזמין אותך כי הוא חשב שאתה הומו") ומתנשא עליו עד כדי כך שליין מבקש לסגור את החשבון במכות. כיאה לחבורת גברים בחדר אחד, אף אחד לא מספיק אינטליגנט כדי לעצור את הרעיון וקופר, דון ורוג'ר דווקא מעוניינים לצפות בקרב. וכך פיט חוטף, פשוטו כמשמעו, את המכה האחרונה ומוצא את עצמו חבול ומדמם על הרצפה. 

יאללה מכות. פיט (צילום מתוך האתר הרשמי)

ולמרות שפיט נפגע הרבה יותר, ג'ואן בוחרת לטפל דווקא בליין, מביאה לו קרח ומעודדת אותו. אתה שונה, היא אומרת, בצורה חיובית. נראה שהיא מחזירה לו שיחת עידוד אחרי זו שהוא נתן לה כשהגיעה לביקור בפרק השני, אבל הפעם הוא הולך צעד נוסף קדימה, ומנשק אותה. אולי כי סוף סוף מישהי גורמת לו להרגיש טוב עם עצמו, ואולי בגלל דבריו של פיט. מיד לאחר מכן הוא מתנצל. "על מה?" היא שואלת. "כולם פה רוצים לעשות את זה לפיט קמפבל". היא משדרת שכלום לא קרה, אבל פותחת את הדלת כדי שכלום גם לא יקרה. וזה למרות שכולם פה רוצים לעשות את מה שהוא עשה. ולא רק לפיט קמפבל. 

דון ופיט נשארים שוב לבד, הפעם במעלית. "אנחנו אמורים להיות חברים", פיט מתלונן על המריבה, ושוכח שמי שמחריב את היחסים בין כולם, זה הוא. "אין לי כלום, דון", הוא אומר, ונאבק בדמעות. ואכן, אין לו כלום. לא אושר בנישואין ולא יכולת להשיג ילדת תיכון, לא אהדה בעבודה ולא בית בעיר, כפי שהוא אוהב, לא יכולת לנצח בקרב מכות ואפילו לא את היכולת לתקן ברז, בלי שמישהו אחר יעשה את כל אלה בצורה טובה ממנו. הבעיה היחידה של פיט היא, שהוא לא עושה דבר כדי להיות מאושר בחייו, ועדיין לא מבין למה הוא לא מצליח.

ולמרות ההצהרה שהוא "משאיר את הכתיבה לכותבים", קן כותב סיפור חדש, בשם עט חדש, שבהחלט לא שייך לז'אנר המדע הבדיוני, אלא מציאותי מאוד – איש שיש לו תזמורת זעירה, וחיי הכפר גורמים לו לעצב גדול. 

נקודות למחשבה:

- רגע חצי משעשע, כשדון הוא זה שמתקן את שם הרוצח ל"ויטמן" בארוחה, פלוס מבט מהיר ממייגן 

-  ג'ואן חזרה לעבודה. האם הם יודעים שהיא עזבה את גרג? 

- דון תמיד בגד בבטי עם בחורות דעתניות ומלאות בטחון. אולי זה כל מה שהוא חיפש באשה, כי עכשיו הוא נשוי לאחת כזאת, ולא בוגד בה.

- כל ההתרחשויות שסובבות סביב מכוניות, כביכול תחום גברי, מציגות דווקא שליטה נשית – פיט נגרר אחרי ילדת תיכון שמנפנפת אותו, דון מנסה לפתות את מייגן (שגם נוהגת) במשפט "בואי נעשה תינוק", במונית, פיט חוטף על הבגידות שלו באשתו וכל הנסיון להשיג את יגואר נכשל בגלל אשה עצבנית אחת.

- מישהו מצליח לדמיין את בטי דרייפר עומדת במטבח מול פרץ המים ומצחקקת עם הבנות?

אין עתידות, יש שאלות

 - האם לפיט יהיה מספיק שכל כדי לשנות את חייו, או שהוא צפוי להמשיך בחיי ריקבון?

- האם הנשיקה של ליין הייתה מעידה חד פעמית, או שהוא מתכוון לרדוף אחרי ג'ואן, עכשיו כשהיא לבד?

והפרומו

לפרק הבא 

 לדיון בפרק בפורום "לימודי תסריטאות וקולנוע" בתפוז