עונה 6, פרק 7: קדימה, אחורה

"He's a grown man"
- "So are you. Move forward"

הפרק השביעי בעונה השישית מתרחש כמעט כולו סביב מיזוג שתי החברות, עליו הוחלט בפרק הקודם. הדמויות מגיבות לשינוי כל אחת בדרכה, כשעניין השינויים מתחבר כמובן גם לנושא השליטה שדומיננטי מאוד בפרק, והתוצאה היא מאבקים של הדמויות אחת עם השנייה, או עם עצמן, בנסיונות להמשיך קדימה מול העבר. וברקע – גם אמריקה שמסרבת לנוע קדימה, עם רצח נוסף שמתרחש.

פגי חוזרת למשרדיSCDP  (או מה שלא יהיה השם החדש שלהם) ונראה שהיא נרגשת מאוד. הפעם היא מלווה בטד ובתפקיד בכיר יותר שגם מזכה אותה במשרד משלה. השלט "Coffee Chief" על הדלת שלה, מזכיר לה לאן היא חוזרת, ואולי גם, למה היא עזבה אותו מלכתחילה. פגי מוצאת את עצמה נאבקת בין הזהות הישנה לחדשה שלה – דבר מעניין שקורה בפרק הוא שדון המזכירה לא נראית בו בכלל, למרות שאנחנו יודעים שהיא הגיעה לעבודה (פגי מספרת שדיברה איתה). בכל פעם שדון מחפש אותה, היא איננה, ובכל פעם שהיא איננה, מי שכן נמצאת שם, זו פגי. כשהטלפון מצלצל, היא שואלת בצחוק "אתה רוצה שאני אענה לך?" וכשהוא מגיע בבוקר ושוב נתקל בשולחן הריק, פגי מחכה לו במשרד, כמו תזכורת שממשיכה להגיע. ולמרות זאת, היא מוכיחה שאין שום קשר בין הילדה ההיא לבין מי שהיא היום – דון מזלזל בה ("סיכנו את כל החברה כדי שתוכלי לעמוד פה שוב ולהתלונן") אבל היא עומדת על שלה ומגינה על טד, תוך שהיא נוזפת בדון ובהתנהגות שלו. היא בוחרת לומר לו "תתקדם" והיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. המשימה שעומדת בפני פגי היא להוכיח לכולם ובעיקר לדון ולצוות הקריאייטיב, שהיא התקדמה בעצמה, ולא להכנע לסביבה הישנה שלה.

התחלה חדשה. טד ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

ג'ואן מתחילה את הפרק כשהיא שולטת ביד רמה ובקור רוח בכל המעבר של CGC  למשרדים החדשים. הכל נשאר אותו דבר, היא אומרת לפגי. "אבל את שותפה", פגי מזכירה לה. זו כנראה הסצינה הראשונה בסדרה של שתי הנשים, בה הן מוצגות כשוות. שתיהן מצליחות, שתיהן התקדמו מאוד מאז הימים ההם ונראה שהן באמת שמחות לעבוד שוב יחד.

אבל ג'ואן סמכותית ובטוחה בעצמה עד גבול מסוים, והגבול הזה הוא הכאב. היא לא מרגישה טוב ומסרבת לצאת מהמשרד כדי שלא יראו אותה במצב של חולשה. מי שמושיע אותה הוא בוב, התקציבאי החדש שעד כה הופיע פה ושם בפרקים הקודמים. הוא זה שמצליח להוציא אותה מהמשרד בלי שאף אחד ישים לב, והוא זה שלוקח אליו את השליטה בכל מה שקשור אליה – מתקשר בשמה לבייביסיטר ולאמא שלה, ומספר לאחות בקבלה סיפור על עקרת הבית האומללה ששתתה בטעות חומר ניקוי – דבר שג'ואן לעולם לא הייתה עושה, כנראה. בניגוד לעבר, ג'ואן לא בטוחה שבוב עושה את כל מה שהוא עושה מתוך עניין אישי בה, אלא מתוך רצון לשמור על העבודה שלו בתקופת המיזוג, ואכן היא מצליחה להציל אותו מפיטורין ברגע האחרון כהוקרת תודה. ג'ואן נעה בין תפקיד העלמה במצוקה שנותנת לגבר להציל אותה לבין השותפה המקצוענית שמקבלת החלטות גורליות.

נראה שמבין כל עובדי SCDP, פיט הוא זה שלוקח את עניין המיזוג בצורה הרצינית ביותר. בניגוד לשאר השותפים, הוא בהחלט חושש למעמדו. כשהוא מגיע לישיבה ולא נמצא לו כיסא, הוא מרגיש, פשוטו כמשמעו, שהוא מאבד את המקום שלו, עד כדי היסטריה של ממש. מה שמונע מפיט למלא את תפקידו הוא אמא שלו, עם מה שנראה כמו אלצהיימר. היא מבולבלת ותקועה כמה שנים אחורה בראשה, ומצליחה לגרור אל העולם הזה את פיט. היא גורמת לו לצאת מישיבת שותפים, להפסיד פגישה חשובה ובאופן כללי להיעדר בתקופה הכי קריטית שבה הוא צריך להיות נוכח. היא מערערת את תחושת הבטחון שלו עם השמצות כלפיו, כלפי טרודי וכלפי המשפחה כולה ופיט מרגיש שהוא מאבד שליטה והופך שוב לילד קטן. פיט רוצה להתקדם אבל נעצר על ידי העבר שהופיע פתאום בחייו.  

ומי שהכי תקוע בעבר הוא כמובן דון. בניגוד לפיט, אין לו שום רצון לעבוד והעובדה שמתחולל שינוי קיצוני (שהוא עצמו יזם) במשרדים, לא גורמת לו לשנות את דרכיו. הוא מעדיף לבלות את הצהריים עם המאהבת שלו במקום להגיע לפגישה חשובה, אבל בניגוד לאחרים שמקבלים את ההתנהגות הזו כמובנת מאליה (רוג'ר לפיט: דון לקח את הכסא האחרון, מה שאומר שהגעת אחרי דון), טד מגיע ממקום אחר, מקום שבו כנראה נוהגים לעשות את העבודה, ולא רק שהוא מקיים את הפגישה בלעדיו, הוא גם נוזף בו על האיחור. מישהו עשה את זה פעם בתולדות הסדרה?

דון לא מתרגש מהנזיפה שקיבל, ושולף עוד טריק ישן מהכובע. הוא מעביר את העניינים לשליטתו, מכריז על פגישה חדשה בין שניהם בלבד, ומשקה את טד עד כדי עילפון (בזמן שלא נראה שהאלכוהול מזיז לו בכלל, כי כמו שפגי מציינת, אף אחד לא יכול לשתות כמוהו). בעוד טד בקושי מצליח לזוז, דון מביא את הרעיון לקמפיין החדש ונראה שהוא מנצח שוב באמצעות ההרגלים המגונים שלו. אבל גם לטד יש כמה טריקים משלו, כמו פגי שעומדת מול מי שגידל אותה ונוזפת בו על התנהגותו הילדותית, ויותר מכך, העובדה שהוא טייס שמטיס את שניהם לפגוש לקוח חשוב. ההגה, פיזית, בידיים שלו, מול דון האומלל והמפוחד כפי שלא ראינו אותו מעולם. "לא משנה מה אני אגיד", הוא אומר, "אתה עדיין תהיה הבחור שהטיס אותנו לפגישה במטוס משלו". המתח בין דון לטד, שברור ששניהם מתייחסים לעבודה בדרכים שונות לחלוטין, מבטיח להביא איתו עוד רגעים מעניינים בהמשך.

לא נופלת לרגליו בכל מחיר. סילביה ודון (צילום מהאתר הרשמי)

עוד מנהג ישן נושן של דון הוא לספק לעצמו הנאה ממאהבות שעושות ככל העולה על רוחו. מאז ומעולם נשים נפלו לרגליו והוא יודע את זה. בפרק הזה, הוא כנראה מושפע מהצרחות של סילביה כלפי ארנולד, ששמע מהמעלית, והחליט להפוך את החיה המשתוללת ליצור כנוע, סתם ככה, כדי להרגיש כל יכול. דון מחזיק את סילביה בחדר מלון ממנו היא לא יכולה לצאת, ועושה בה כרצונו, כמו שהוא אוהב. היא מתמסרת בהתחלה, אבל חלום שחלמה גורם לה להבין שצריך לשים סוף לרומן ביניהם, ואנחנו זוכים לראות רגע נדיר בחייו של דון – הוא כמעט בוכה ומתחנן אליה, "בבקשה". סילביה מצליחה להרגיש את מה שהוא לא מרגיש לעולם – אשמה, ולדון לא נשאר שום דבר ממה שהפך אותו למי שהוא – המאהבות, האלכוהול, ההרגשה שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו ועדיין להיות המוצלח והנערץ – הכל מתפוגג. דון נשאר מאחור עם אותם הרגלים שכבר לא מספיקים ואותה אישיות שלא התפתחה, לא התקדמה, בעוד האחרים מצליחים להשתנות.

האירוע שמסכם את הפרק כולו מגיע בסופו – שוב רצח, שוב קנדי. "זה קרה לפני שנים", פיט אומר לאמו מתוך שינה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אמריקה נמצאת בתקופה הכי סוערת שלה, אבל ממשיכה לסבול מאותם אירועים, אותן בעיות. לא מצליחה להתקדם. 

נקודות למחשבה

- עוד אירוע מהעבר שחוזר על עצמו: רוג'ר (שוב) מפטר את ברט פיטרסון

- דון לוקח מסילביה את הספר "הצגת הקולנוע האחרונה" - סיפור נוסטלגי שפורסם בשנות השישים, על שנות החמישים. אגב חיים בעבר. 

- במסגרת "כל מה שדון עושה, פיט עושה פחות טוב", הפעם לשתיהם יש נשים כלואות שממתינות להם שיבואו וילכו כרצונם. ויחי ההבדל בין זו של דון לזו של פיט.

אין עתידות, יש שאלות

- האם סיום הרומן בין דון וסילביה יחזיק מעמד?

- והאם דון ימשיך בדרכיו הישנות ויעבור למאהבת הבאה, או יפיק את הלקח וישתנה? (הימור שלי: לעולם לא ישתנה)

- האם פגי תצליח לבסס את מעמדה הבכיר או תיכנע למקום שזוכר אותה כזאת שמתלוננת במשרד של דון?

- והאם יחסיהם של ג'ואן ובוב יעלו שלב ויהפכו לרומנטיים?

והפרומו

לפרק הבא