"I'm
walking around in a cloud of NO"
לא רק מייגן מתהלכת, כמו שהיא אומרת, בתוך "ענן של לא".
הפרק השלישי מתאר את המלחמה של דון, בטי, הארי וכמובן מייגן עצמה, לצאת מתוך המצב
הבלתי נסבל שהם נמצאים בו, שכולל בעיקר דחייה וחוסר הערכה, ולהחזיר לעצמם את מה
שאבד להם בדרך. האמצעים? נואשים מאוד.
הפרק נפתח במעין הקדמה קטנה שרומזת על המשכו. דון צופה בקולנוע בסרט
"Model Shop" של ז'אק דמי. העלילה, בקצרה, סובבת
סביב גבר שמנהל רומן עם צרפתייה החיה בלוס אנג'לס. נשמע מוכר? כדאי רק לשים לב שהצרפתייה
הנ"ל גרושה.
כשדון שומע שהסוכן של מייגן, אלן, התקשר אליו, הוא מתעקש שמזכירתו
לשעבר, שכבר אינה מזכירה פשוטה, תבצע את השיחה בחזרה, אך היא לא יכולה לעמוד בקצב
העבודה ולכן הוא מתייאש ומתקשר לבד. אפילו את השארית האחרונה של העמדת פנים –
מזכירה שתציג אותו כאילו הוא מתקשר מהמשרד, הוא כבר מאבד.
דון מגלה שמייגן עשתה צעד נואש ביותר בנסיון לקבל תפקיד, הכולל בין
היתר התרפסות בדמעות בפני הבמאי. זה כנראה לא ממש עזר לה, אבל זה מספיק כדי לגרום
לדון לנסוע ללוס אנג'לס. כשהוא מתעמת על כך עם מייגן, הוא מבקש ממנה "תפסיקי
להתנהג כמו משוגעת". לא פחות. וזה מה שמוציא את מייגן מדעתה. לא רק שמסתבר שדון
נכנס לתפקיד המבוגר האחראי (היא גם מכנה אותו "אבא") שצריך להשגיח עליה,
הוא עוד מעז לנזוף בה, כשהוא בכלל לא נמצא שם איתה, או לא נמצא שם בכלל. בסצינת
הזעם של מייגן, אנחנו מגלים שהיא לא תמימה בכלל, שהיא יודעת בדיוק מה היא עלולה
למצוא אם היא זו שתפתיע אותו בביקור לא מתוכנן.
ואז קורה דבר לא צפוי בכלל. שבוע אחרי שראינו את דון אומר את כל האמת
לסאלי, הוא עושה זאת שוב, ומספר למייגן הכל על מצבו, ויותר מזה, הוא מספר לה שאין
לו אף אחת אחרת, ושהוא אפילו לא שותה כל כך הרבה – משפט שיש לו הרבה משמעות, כי זו
בעצם הפעם הראשונה שדון בכלל מודה במילים שיש לו בעיה עם אלכוהול. הוא יכל לשקר,
הוא יכל להאשים אותה בחזרה, ראינו אותו עושה את זה לא מעט פעמים, אבל הוא בוחר
באמת הפעם. אמת שעולה לו בגירוש מהדירה, וב"ככה זה נגמר" מצד מייגן.
 |
| דון דרייפר אומר אמת. שוב. מי היה מאמין. דון ומייגן (צילום מהאתר הרשמי) |
והגירוש הזה הוא כנראה מה שמביא את דון, סופית, להבין שהמצב כבר לא
יכול להמשיך יותר. לא השעמום בבית, לא השמועות על גאון הקריאייטיב שנבעט מהחברה של
עצמו ואפילו לא הכבוד העצמי שלו גרמו לכך שהוא יחליט לעשות מעשה – מייגן היא הקש
ששובר את גבו של דון. וזו בחירה מעניינת ביותר. דון נפגש עם המתחרים ומקבל הצעה
לעבודה חדשה. בדרך, אנחנו מגלים (בהטעייה נהדרת ביותר) שדון אכן לא מתפתה לבחורות
זרות שמציעות לו את עצמן בבתי מלון, והולך לעשות, כמה מדהים, בדיוק את מה שאשתו
ה"משוגעת" עושה – מבקר את הבמאי שלו, את רוג'ר, ומטיח בו האשמות בנסיון
נואש לקבל את עבודתו בחזרה. הוויכוח ביניהם נגמר בצורה לא פחות מנפלאה, כאשר רוג'ר
נכנע ואומר "אני מתגעגע אליך" ומציע לדון להגיע ביום שני. מה זה אומר?
ההשערה שלי הייתה מיד שרוג'ר התכוון "בוא ביום שני ונדבר", דון כנראה
חשב אחרת.
ובינתיים, בטי נפגשת עם חברה מהעבר – פרנסין. כל כך מהעבר שהיא מכנה
אותה "בטי דרייפר". הילדים של פרנסין כבר גדולים מספיק כדי שהיא תשתעמם
בבית ותלך לחפש לה קריירה (חלקית, אמנם, אבל שלושה ימים בשבוע במשרד זה טירוף בפני
עצמו לאשה נשואה, מבחינתה של בטי). למה היא צריכה לעשות את זה? האם העובדה שהיא
מגדלת ילדים ומטפלת בבעלה היקר לא מספיקה? האם היא לא חשה שזכתה בפרס הגדול, כפי
שהיא כמובן צריכה להרגיש? קשה להאמין שבטי מאמינה למילים של עצמה באמת, אבל מכיוון
שזה העולם היחיד שהיא מכירה, היא יוצאת מיד להציל אותו, ומצטרפת לטיול הכיתתי של
בובי, כדי להוכיח לעצמה איזה אמא נפלאה היא, וכמה היא לא צריכה שום דבר בעולם מעבר
למשפחה המושלמת שלה. והיא עושה הכל כדי להצליח בכך, כולל דיון על דרקולה,
פרנקנשטיין וחבריהם במלוא הרצינות, ואפילו שתיית חלב טרי מהדלי. בטי, אין ספק,
נואשת להצליח במשימתה.
אבל בטי, שתמיד הייתה מרוכזת בעצמה, מפספסת את מה שברור לכל –
שיש לה בן שמעריץ אותה וגאה בה, ומעשה ילדותי אחד שלו (אגב, כל אמא נורמלית הייתה
מעריכה את העובדה שהבן שלה נתן אוכל לילדה שלא הביאה שום דבר חוץ מממתקים), והיא
כבר מיואשת, ומוציאה על הילד המסכן את כל הכעס. הם לא אוהבים אותי, היא בוכה
להנרי. כי זה הרבה יותר קל מלפקוח את העיניים ולראות את האמת. בטח בסיוטיה הגדולים
היא מדמיינת את עצמה במשרד.
 |
| הילד והילדה. בובי ובטי (צילום מהאתר הרשמי) |
הארי קריין, שמאז ומעולם מרגיש שאיש לא מעריך אותו או את המחלקה שלו
(טיפ: אולי תהיה קצת פחות מגעיל, באופן כללי), הולך על טקטיקה חדשה ודי נואשת
בעצמה, כדי לנסות ולקבל הכרה: הוא משקר ללקוחות, חד וחלק, לגבי קיומה של טכנולוגיה
שלא הייתה לו מעולם (האם זו הפעם הראשונה שמחשבים מוזכרים בסדרה?) וכנראה שגם לא
תהיה בקרוב. למה הוא עושה זאת? כי הוא מקווה שאולי בשביל הלקוחות, הוא סוף סוף
יקבל את מה שהוא רוצה. מה שהוא באמת מקבל, זה נזיפה מג'ים קאטלר שקורא לו
"האדם השקרן ביותר שעבדתי איתו", אבל בסופו של דבר, קאטלר דווקא מתחיל
להפנים את העובדה שאולי כדאי שמישהו יסתכל על מחלקת המדיה. האם הצעד הנואש של הארי
ישתלם לו, וכולנו נזכה לראות את המחשב הראשון בתולדות סטרלינג קופר לדורותיה? אולי
עוד נדע בקרוב.
דון, משוכנע שהוא חוזר לעבוד, מגיע למשרד. הרמז הראשון שלו לכך שמשהו
לא בסדר הוא, שהמשרד שלו עדיין שייך ללו. הרמז השני הוא, שכולם בוהים בו כאילו היה
רוח רפאים שחזרה מהמתים, כי לאף אחד אין באמת מושג מה הוא עושה שם. בזמן שדון מחכה
לרוג'ר שיואיל בטובו להגיע, ורגע לפני שהוא נבהל ועוזב, מייקל מצליח לשאוב את דון
פנימה לחדר הקריאייטיב והתגובות להמצאותו במשרד נעות בין הלם מוחלט להתלהבות ובקשות
לייעוץ בענייני פרסום (או נישואין). התגובה הגרועה מכל היא של פגי, אגב, שהמרמור
שלה מתחיל להפוך לרוע באופן כללי.
דון נשאר במשרד למשך זמן שנראה כמו שעות, ומרגע לרגע מבין שחזרתו
לעבודה בכלל לא מובטחת, ושהשותפים מעולם לא דנו בעניין. למרות זאת, הוא נשאר
בסביבה, ממשיך לתת פקודות למזכירתו לשעבר ומתנהג כאילו הכל רגיל. מרגע לרגע דון נראה
יותר מביך, עצוב ונואש, בעיקר אחרי שהעבודה ממשיכה כרגיל והוא נשאר לבד בחדר.
ואחרי שנראה שדון הולך להיזרק החוצה בבושת פנים (התגובה של ג'ואן
להמצאותו במשרד הייתה לא פחות מהיסטרית, כך גם זו של לו), גילינו שמבחינת ג'ים
וג'ואן, דון בכלל מפוטר, שלמחליף שלו יש חוזה של שנתיים(!!!) ושרוג'ר, כשהוא רוצה,
יודע להלחם ממש טוב. רוג'ר אומר את כל הדברים הנכונים, כולל העובדה שמאז עזיבתו של
דון, החברה היא מדבר קריאייטיבי, ושלזרוק אותו לא יהיה כל כך קל, כיוון שמדובר
בשותף. בסופו של דבר, מי היה מאמין, דון קיבל את עבודתו בחזרה.
אבל דון ממש לא חוזר למשרד כמנצח. הוא מקבל משרד אחר (לא סתם משרד, משרדו
של ליין, שהוא – מילולית - זירת התאבדות), הוא חייב לעקוב אחר רשימה של מגבלות די
משפילות, הוא לא יכול לשתות יותר אלכוהול במשרד, והגרוע מכל – יש לו בייביסיטר, לו
אייברי, מחליפו. זה הרגע שבו ציפיתי שדון יהיה דון, יתפרץ על כולם בכעס ויספר להם
לאן הם יכולים לדחוף את המגבלות שלהם. הרי יש לו הצעה ממקום אחר והוא יכול לברוח
ולהתחיל מחדש. אבל דון מפתיע, ומשאיר אותנו עם סיום של מילה אחת – "אוקיי".
בדיוק כמו באמירת האמת לסאלי ולמייגן, דון בוחר, לשם שינוי, לא לברוח אלא להתמודד,
לתקן את מה שהוא הרס, ומבין כל הדמויות שניסו לעשות זאת בפרק, הוא היחיד שצעדיו
הנואשים נתנו לו, כמעט לחלוטין, את מה שהוא רוצה. האם דון סוף סוף מצליח להשתנות
באמת? פרקים יגידו.
נקודות למחשבה:
- נושא הליווי של "מבוגר אחראי" חוזר על עצמו בפרק. דון אחראי
על מייגן, לו אחראי על דון ובטי היא ההורה המלווה בטיול. רק שהיא היחידה מבין
השלושה שקיבלה את "התפקיד" בנסיבות הנכונות, אך מוכיחה שהיא בעצם ילדה
קטנה בעצמה.
- פגי שוקעת עוד ועוד לתהומות המרמור והרחמים העצמיים, כשהיא מגלה
שאפילו לא שקלו את מועמדותה לפרס הקליאו, בעוד מייקל קיבל מועמדות על לקוח שהיא
העבירה אליו
אין עתידות, יש שאלות
- האם דון יצליח להציל את הקשר עם מייגן?
- איך בדיוק תיראה חזרתו של דון לעבודה, כשחצי מהמשרד שונא אותו?
- האם ומתי נראה פיצוץ מתבקש בין דון ללו אייברי?
- האם פגי תצא מביצת הדכאון שהיא שקעה לתוכה?
- האם מייגן תקבל אי פעם עבודה בהוליווד?
והפרומו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה