יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

עונה 1, פרק 2: מה נשים רוצות

"what do women want?"
  –" Who cares?"

 
הדבר הראשון שאנחנו מגלים עם פתיחת הפרק השני הוא שרוג'ר סטרלינג הוא אדם שאוהב להגיד בדיוק את מה שהוא חושב, בלי מעצורים. הוא לא סתם מדבר שטויות, אלא פשוט אומר את מה שכולם יודעים אבל אף אחד לא מעז להשמיע והכנות שלו חסרת גבולות. הפרט הזה חשוב לפתיחת הפרק, כיוון שבהמשך רוג'ר אומר בדיוק את מה שקורה לכל אורכו: לאף אחד לא אכפת מה נשים רוצות. אולי רק אם זה יועיל לקמפיין דאודורנטים.

שם הפרק הוא "Ladies Room"  והעלילה בו נעה בין שלוש הנשים בחייו של דון – בטי, פגי ומידג'.

אחרי שבפרק הראשון ראינו אותה במשך שניות בודדות, בפרק השני אנחנו זוכים להכיר את אשתו של דון. היא עקרת בית (כמובן), והדבר המשמעותי הראשון שאנחנו מגלים עליה הוא שאמא שלה נפטרה לא מזמן. כשהיא חולקת את העובדה הזו עם מונה, אשתו של רוג'ר סטרלינג,  היא נענית בשתיקה. לא אכפת לה. מה שכן מעניין אותה, אלו השפתיים המדהימות של בטי, שלדעתה עוזרות לה לא מעט לשמור על בעלה המושלם. אז זהו, שלא.


נכון, את יפה. אבל את משעממת אותי. דון ובטי (צילום מהאתר הרשמי)

כי בעלה המושלם הרי נמלט מהבית הבורגני והמשעמם שלו לזרועותיה של מידג', שמייצגת בעיניו את כל מה שהוא לא בטי – משוגעת, חופשייה וחיה את הרגע (כמו שהיא מעידה על עצמה). לכן הוא קצת מתחרפן כשהוא רואה שהיא מחזיקה בבית טלוויזיה וצופה בדיוק באותה תכנית כמו הילדים שלו. היא דווקא מרוצה מהעניין, אבל לדון לא אכפת מה היא רוצה והוא מתעקש, ובתגובה מידג' מעיפה את הטלוויזיה מהחלון. יצאה הבורגנית, חזרה המשוגעת, והכל בסדר.

וכמה ששתי הנשים שונות, שתיהן נשלטות על ידי הרצון של אותו גבר. בטי אומרת לו שהם יעשו מה שהוא חושב שנכון, מידג' עושה כרצונו של דון ומוותרת על שלה, ואפילו שולחת אותו להכנס לדירה ממדרגות החירום עם איזה "תהיה גבר" קטן.

"אני לא מצליח להבין אם יש לך הכל או אין לך כלום". הוא אומר לה. וכשמידג' עונה ש"הכל זה כלום" היא כנראה לא יודעת שאפילו היא מבינה את בטי יותר מבעלה. לבטי יש הכל, לכאורה – בית יפה וגדול, בעל מצליח וילדים יפים (ובסצנת ארוחת הערב הפריים שוב ממסגר את המשפחה המושלמת) ובכל זאת היא אומללה. דון לא מבין איך זה ייתכן שכל זה לא מספיק לה (כן, בדיוק אותו דון שמחפש ריגושים אצל נשים אחרות) אבל לא באמת אכפת לו מה מפריע לבירדי הקטנה שלו, ולכן הוא מחליט לפתור את הבעיות שלה באמצעות מתנה יקרה. זה כמובן מה שיעזור מול אבל, שעמום, תאונת דרכים והעובדה שאת מסתכלת על בעלך ישן ומבינה שאת לא יודעת מי הוא בכלל.

בטי ממלאה את ימיה בטיפול בבית ובילדים, ברכילויות עם החברה הטובה שלה על ימי הורים וריקודי עם ובשמירה שהכל יהיה מושלם מבחינה חיצונית (כשסאלי מגיעה עטופה בשקית של ניקוי יבש, מה שחשוב לבטי הוא שהבגדים לא יהיו על הרצפה). הדבר שהכי מזעזע את עולמה הוא המעבר של הלן בישופ, גרושה טרייה, לשכונה. כמה מזעזע, כמה נורא, כמה מוריד את ערך הבתים בסביבה. רק המראה המחריד של המעבר הזה גורם לה לרעידות ותאונת דרכים, שבו לא במקרה היא מתנגשת דווקא בבית גדול ומושלם.

כתוצאה מהתאונה, לסאלי יש פצע בפנים. בטי מפחדת שתשאר לילדה צלקת לכל החיים והיא תהיה בודדה ואומללה, אבל היא בעצם מדברת על עצמה ועל הצלקות האישיות שלה. דון כמובן בכלל לא שם לב שלסאלי קרה משהו. בדיוק כמו שהוא לא מבחין בבעיה האמיתית

ובזמן שדון עסוק בלהדחיק בעיות, המזכירה שלו מגלה שיש לה לא מעט כאלה. בהתחלה היא כל כך מאושרת מהמשכורת הראשונה שלה, שלא אכפת לה שג'ואן מגדירה אותה כ"תחתית שרשרת המזון" בחברה. כולם ממש נחמדים אליה, ופול הקופירייטר מזמין אותה לארוחת צהריים, כשהיא מצליחה לנפנף אותו, ג'ואן מודיעה "מזכירה – 1, קופירייטר – 0". אולי כדי לגרום לפול לקנא (אנחנו יודעים מהפרק הראשון שהיה ביניהם משהו).


מטרידים אותך מינית? תהני מזה! ג'ואן ופגי (צילום מהאתר הרשמי)

אחרי שקן מתחיל איתה בארוחה, פול לא אוכל איתה ביום למחרת, ועושה לה סיור במשרדי החברה. כדי להתחנף קצת הוא מציין שיש גם קופירייטריות נשים ושלפעמים הן "הגבר הנכון למשימה". פגי חושבת שהוא מאוד אדיב. כמובן שגם הוא מנסה לשלוח ידיים מאוחר יותר.

לאף אחד לא אכפת מה פגי רוצה – שיתייחסו אליה בכבוד, שיפסיקו להסתכל עליה כמו בשר טרי ולהטריד אותה מינית - וג'ואן השוביניסטית מתפקדת במקרה הזה כמו הגברים בחברה: את הבחורה החדשה, היא אומרת לה, ואת לא משהו, אז תיהני מזה בינתיים. בתחילת הפרק פגי רואה את אחת הבנות בוכה בשירותים ומרחמת עליה. בסוף הפרק פגי מגיעה בדיוק לאותו מקום, הבחורה לידה עדיין בוכה אבל היא מצליחה לעצור את עצמה, ומתחילה להבין שבעולם החדש הזה היא חייבת להשאר חזקה.

אחרי שהוא מואיל בטובו לשלוח את בטי לטיפול, המסקנה השנייה של דון היא שנשים רוצות "כל תירוץ אפשרי כדי להתקרב". כמובן שלדעתו אשה לא יכולה לרצות שום דבר שקשור רק בה, אלא האושר שלה לנצח תלוי בגבר, שתמיד יישאר השולט. אולי זו הסיבה שהוא מרשה לעצמו לבלוש אחריה ולנהל שיחות טלפון ליליות עם המטפל שלה (שמסתבר שדווקא יודע לדבר). הפרק שוב מסתיים בבית משפחת דרייפר, אבל הפעם בסגירת דלת, בסודות, בחושך ובריק. איך באמת אי אפשר להיות מאושרת עם כל זה.



עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד


עונה 3:
גם פול וגם דון דוחפים לאושר מדומה של הנשים (בטי, פגי) כל עוד זה לא בא על חשבונם - זה בסדר לדבר על נשים קופירייטריות כדי להתחיל עם בחורה, אבל כשזה קורה באמת, פול יורד מהפסים וזה מגיע לשיא כשדון בוחר בפגי על פניו, וכשבטי מחליטה לעזוב את דון.

עונה 4:
בתחילת הפרק השני בעונה הראשונה, בטי אומרת ש"גם אנחנו חושבים לקחת מטפלת". בסוף העונה הרביעית אנחנו מגלים שקרלה עבדה אצל בטי במשך עשר שנים - וזה לא הגיוני כי השנה היא עוד לא 1970. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה