יום שבת, 26 באפריל 2014

עונה 7, פרק 2: על יריבות, אהבה ואמת


"Just tell the truth"

הפרק השני בעונה מתרחש ביום האהבה, אך כמובן שבסדרה כמו מד מן, שום דבר אינו מושלם ומלא לבבות ורודים בלבד, ולכן יום האהבה רק מדגיש את השנאה והתסבוכות, כשהדמויות בפרק נעות כל הזמן בין רגשי נאמנות, אהבה והערכה לבין יריבות, שנאה ותחרות, לשני הכיוונים. מה שמניע את הדמויות על הציר הזה הוא שקרים, הסתרת האמת וחשיפתה. יש מי שהאמת מקדמת אותו (דון דרייפר, דון המזכירה, ג'ואן) ויש מי שלא יכול לשאת אותה (פגי, לו אייברי וכמובן טד, שנרדף על ידי הרגשות האמיתיים שלו כבר חודשים).

השעון המעורר של דון מצלצל כבר בשבע בבוקר, אך הוא נמצא לבד, ואין טעם שישקר לעצמו ולכן הוא ישן עד הצהריים. אנחנו מתחילים לראות סימנים נוספים של כנות שלו כלפי עצמו, כשהוא מסמן על הבקבוק את הכמות ששתה, ובהמשך, כשהוא נפגש עם חבר/ יריב ממשרד פרסום אחר, כדי לנסות ולגשש אחר עבודה. כדאי לשים לב, שבפגישה הזו דון לא משקר לרגע, גם לא מול השמועות אודותיו. הוא בוחר להתעלם מהן אבל לא אומר שהן לא נכונות. נראה שדון מבין שיש לו בעיה, ולמרות שהוא עדיין לא מטפל בה באופן אקטיבי – גם בתחום השתייה וגם בתחום התעסוקה - הוא מכיר בה. בינתיים, את האשליה הוא שומר למזכירתו, שבשבילה הוא לובש חליפה, מסתרק ונראה ייצוגי כתמיד. אנחנו מגלים שדון המזכירה היא בעצם "סוכנת כפולה" שאמנם עושה את עבודתה באופן רשמי עבור לו אייברי, אבל גם מדווחת לדון על המתרחש במשרד, מנהלת את חייו (קפה, לו"ז המנקה) ובעיקר שומרת שמייגן לא תדע שום דבר. היא עושה את זה, אנחנו רואים, מתוך רצון לעזור ומתוך נאמנות לדון שחורגת בהרבה מהגדרת תפקידה, ולא כדי להרוויח תוספת תשלום.

פגי מגיעה למשרד, ולאחר שסטן וגינזבורג מתעללים בה קלות על היותה רווקה ממורמרת, היא מגלה זר פרחים על השולחן, ומניחה מיד שהם עבורה, ושהם מטד. למרות שפגי עושה עניין שלם מהאפשרות ודואגת להעביר מסר כועס לטד, בסתר לבה היא רוצה שהוא ישלח לה פרחים, כי למרות שהיא מתעקשת ליצור את הרושם שהם יריבים, היא עדיין מאוהבת בו. ויותר מכך, היא מאוד רוצה להרגיש שהיא בסדר, שהיא לא הרווקה הבודדה שכולם יודעים שהיא.

אבל הפרחים כמובן לא שייכים לפגי, אלא לשירלי. פגי כל כך רוצה שהפרחים יהיו שלה, וכל כך שבויה בתחושת החשיבות העצמית שלה (שהיא כל מה שנותר לה, ללא אהבה), שהיא לא עצרה לרגע לחשוב שאולי האישה *המאורסת* שיושבת בשולחן היא זו שקיבלה אותם. ושירלי הולכת להתמרמר עם הבחורה היחידה שמבינה אותה במשרד – דון. שתי הבנות מרגישות בנוח לרכל ולהגיד את האמת על הבוסים שלהן זו לזו, אבל לא בוטחות במזכירה הלבנה שנכנסת לרגע – ושותקות. דון מייעצת לשירלי שלא להגיד לפגי את האמת על הפרחים, כדי לא לסכן את עבודתה.

במקום להשלים עם האמת, פגי בוחרת לפתוח במלחמה עם יריבה מדומינת. פגי ושירלי (צילום מהאתר הרשמי)

אבל כל זה קורה, לפני שדון מגלה שבעצם, אי אפשר לפטר אותה. כזכור לנו מהעבר, ארגוני זכויות האדם לא רואים בעין יפה את פיטוריהן של השחורות הבודדות במשרד ולכן מעמדן בעצם מובטח. המעמד הזה הוא שמאפשר לדון להגיד ללו אייברי בדיוק את מה שהיא חושבת עליו. לו מבקש לפטר את דון אחרי שסאלי הגיעה למשרד והוא לא ידע מה לומר לה. התפקיד של דון היה להסתיר את האמת והיא לא הייתה שם, וכשהיא שומעת על הביקור של סאלי, הדבר הראשון שהיא עושה הוא להתקשר לבוס ה"אמיתי" שלה ולהזהיר אותו. הנאמנות הזו של דון המזכירה לדון הבוס לשעבר, מביאה את לו להתקף קנאה, והוא מכריז יריבות על המשרתת הנאמנה שלו, שמתפרצת ומספרת לו שהיא לא יכולה לעשות את העבודה שלה, כשהיא צריכה לקנות בשבילו בושם לאשתו ביום האהבה, כי הוא לא הואיל בטובו לעשות את זה בעצמו.

כשלפגי נמאס מהפרחים ומנסיונותיו של טד ליצור קשר (כדי לברר מהו התקציב המסתורי שהיא טענה שאיבדה, בתוך סבך אי ההבנות שיצרה בהודעתה המקורית אליו), היא מבקשת משירלי לזרוק את הפרחים ואומרת "אני הייתי צריכה לקנות לך פרחים, לאות הערכה". אך ברגע ששירלי מספרת את האמת – ההערכה הולכת לפח ופגי מסמנת את שירלי כיריבה אישית שלה. אבל לא בגלל השקר, כפי שהיא טוענת, אלא כי שירלי מאורסת, ומזכירה לפגי שאין לה לאן לברוח מהאמת על עצמה – היא לבד. והדבר האחרון שפגי רוצה לראות בכל יום זה את האושר של מזכירתה, הנחותה ממנה, העומדת להתחתן, ולכן היא מבקשת להחליף אותה. מה שפגי כנראה עוד לא מבינה הוא, שהמרמור והכעס שבתוכה הם היריב האמיתי שלה ושאין לה את מי להאשים מלבד את עצמה.

פיט מצליח להשיג תקציב ענק למדי – התאחדות סוחרי שברולט בדרום קליפורניה. מכיוון שהמשרד כבר ביחסים עם שברולט, עולה האפשרות שחתימת החוזה תגיע לאחר אישור ה"מפקדים" בדטרויט, מה שאומר שעל פיט לעבוד עם בוב בנסון, ושבניו יורק מתעקשים לקחת ממנו את התהילה ולייחס אותה למאמץ משותף של כולם. פיט מרגיש שהשותפים בניו יורק הם היריבים שלו, למעט רוג'ר, שמבין אותו ונאבק על זכותו לקבל קרדיט על מה שהשיג, אבל רוג'ר עסוק במלחמה מול יריב משל עצמו – ג'ים קאטלר. בעונה החמישית, פגי מספרת למייגן שקאטלר הוא כמו רוג'ר, והיריבות ביניהם מתחילה להיראות כאילו מישהו מבין השניים יצטרך ללכת בסופו של דבר. קאטלר ורוג'ר חולקים את אותו שטח בפריים – גם בסצינת הוויכוח וגם במעלית, בסוף הפרק, ונראים כמו שני אנשים שהם אותו אדם, אך למרות האינטרס המשותף שלהם, ולמרות שקאטלר מעמיד פנים שזה לא כך עדיין, הם יריבים. היריבות הזו לא פועלת לטובתו של רוג'ר, כשקופר מתנגד אליו, דון איננו ופיט נמצא בצד השני של המדינה.

פיט מרגיש שכולם בניו יורק נגדו, ומתחיל לפקפק בנאמנות שלו כלפי החברה, או בכדאיות של הכל. לטד לא ממש אכפת, כמובן, והישועה מגיעה באופן בלתי צפוי דווקא מבוני. אנחנו מגלים שאכן בוני היא לא רק סוכנת הנדל"ן של פיט, אבל מצד שני, הם נמצאים במערכת יחסים של ממש והיא אוהבת אותו. אבל בוני, כפי שהיא מזכירה לפיט, אינה טרודי. היא בעצמה אשת מכירות והיא לא תתן לפיט לשקוע בדכאון, תנחם אותו לפי דרישה ותגיד לו כמה הוא נפלא. בוני מכירה את העסק והיא אומרת לו חד וחלק – אתה שולט בדברים, אין לך באמת יריבים כפי שאתה מדמיין. ואז אנחנו מגלים את הקסם של בוני, שאותו לטרודי לא היה מעולם – היא מצליחה להפוך את פיט הזועף שתמיד חושב שכל העולם נגדו, ליצור אוהב ונחמד. לא רע.

כתוצאה מיריבויות המזכירות והבוסים, ומגזענותו של קופר שלא מוכן שמזכירה שחורה תקבל את פני המבקרים בלובי (אפשר לראות אותה מהמעלית. הו לא, רק לא זה), ג'ואן מאבדת את העשתונות ומתפרצת על ג'ים קאטלר. הרגע האמיתי הזה מאפשר לה לקבל, סוף סוף, הצעה לעבור למשרד חדש ולתפקיד חדש. לא עוד אחראית כח אדם עם כמה תקציבים, אלא תקציבאית במשרה מלאה. ג'ואן מאושרת, אבל אי אפשר שלא לחשוד שהסיבה שקאטלר מציע את ההצעה, היא פחות מתוך הערכה לג'ואן ויותר כדי להרגיז את רוג'ר. אחרי הכל, נראה שהוא צריך היה להיות חלק בהחלטה הזו.

השקרים יצרו את היריבות, האמת השיבה את האהבה. דון וסאלי (צילום מהאתר הרשמי)

אבל בפרק הזה, כל הסיפורים עומדים בצל מול הסיפור של דון וסאלי. כשסאלי מוצאת את עצמה בניו יורק, בלי כסף ובלי ספר הטלפונים שלה (אבידה ששקולה לאובדן הטלפון הנייד בימינו, כנראה), היא פונה למי שנמצא בסביבה, או לפחות כך היא חושבת. היא מגלה שדון אינו במשרד ושעל הדלת יש שם חדש, ומבינה שכנראה דון איבד את עבודתו. כשהיא מגיעה אליו הביתה, הוא בוחר שוב בדרך הישנה שלו, ומשקר לה. אבל אז הוא מגלה, באמצעות דון המזכירה, שהיא ביקרה במשרדים.

דון וסאלי הם יריבים של ממש, כבר כמה חודשים. מאז שתפסה אותו עם סילביה, סאלי מסרבת לבקר את דון, או לדבר איתו. לכן, בנסיעה במכונית בחזרה לבית הספר, הוא מגלה שהיא יודעת שהוא שיקר לה, אבל מאשים אותה בכך שהיא בדיוק כמו בטי, נותנת לו לשקר לה ושותקת.


אבל סאלי היא לא בטי, ולכן, במקום לשתוק ולהדחיק כמוה, היא מספרת לו בדיוק כמה חששה להגיע לבניין ולהתקל בסילביה. בנקודה זו, דון מבין שהוא לא יכול לשקר יותר, ושהוא עלול לאבד את בתו בדיוק כמו שהוא איבד את אמה. כשהם יושבים יחד בדיינר, הוא מחליט לספר לה את האמת על  הסיבה שאין לו עבודה, על כך שאיש אינו יודע ושהוא מתבייש במה שעשה. כשדון סיפר את האמת על עצמו בעבודה, הוא גרם לכך שיהפוך ליריב של שותפיו, אך כשהוא מספר את האמת לסאלי, הוא מצליח דווקא לקרב אותה אליו. היא מצליחה להיות כנה איתו בשיחה על ההלוויה, ונראה שהם מנהלים שיחת אבא ובת נורמלית לחלוטין. בסיום הפרק, סאלי מפתיעה את דון ברגע אמיתי ויפה, שבו היא יוצאת מהמכונית ואומרת לו שהיא אוהבת אותו. וכך, האמת שחררה את דון מהכאב שגרם לסאלי, והיריבות הגדולה ביותר בחייו תמה.


נקודות למחשבה

- כל הכבוד לג'ואן ש"גומלת" לגזענותו של קופר בקידומה של דון
- מי שמנסה, כנראה לשווא, להפוך מיריב לחבר של דון, הוא ג'ים הוברט ממקאן, ממנו נמלט דון כבר פעמיים בעבר בשל שנאתו לחברה
- במסע שלהם, דון וסאלי שומעים שלושה שירי אהבה קיטשיים לוולנטיין, בראשון, הבחור מבקש מאלינור, הבחורה, להגיד לו את שעל ליבה, וזה בדיוק מה שסאלי עושה. בשיר השני בדיינר, מדובר על זוג אוהבים שמתרפקים על אהבתם, ושם סאלי מצליחה להכיר באהבתה לדון, ובסיום הפרק, כשסאלי אומרת לדון שהיא אוהבת אותו, נשמע המשפט "This will be our year", כמעין הבטחה לעתיד הטוב שלהם.
- סאלי אומרת לדון "I'm so many people". היא כנראה מדברת על ההתבגרות, שדורשת ממנה למלא תפקידים שונים אצל אנשים שונים, ולעשות דברים שהיא לא רוצה, רק בשם הלחץ החברתי, אבל קשה להתעלם מכך שזה רמז לדון, שגם הוא, בפירוש, יותר מאדם אחד.
- דון לא עונה על שאלתה של סאלי, למה הוא לא אומר למייגן שהוא לא רוצה לעבור לקליפורניה. בהתחשב בכך שדון החליט לומר אמת, כנראה שלא הייתה לו תשובה אמיתית שנעים לשמוע.
- השנה היא אולי 1969, אבל לא רק שאף אחד לא באמת מאמין בשוויון לשחורים, אלא מישהי גם מכנה את רוג'ר "יהודון".


אין עתידות, יש שאלות

- האם הרגע שבו קאטלר מתייחס לדון כאל נטל, גרושה שעדיין משלמים לה מזונות, מעיד על כך שהוא ירצה להעיף את דון מהחברה באופן סופי?
- האם קאטלר מנסה להשתלט על המשרד בכלל, כשהוא יוצא נגד דון, רוג'ר ופיט, והופך את ג'ואן לבת חסותו בפרק אחד?
- לו אייברי נמצא בסדרה רק שני פרקים וכבר מעצבן בצורה בלתי נסבלת. מתי ניפטר ממנו, אם בכלל?
- האם אמירת האמת של דון ותחושת השינוי שמגיעה בפרק הזה, תמשיך ותגאל אותו מייסוריו?
- האם חלק מהסיבה שפגי כל כך מזלזלת בשירלי היא בשל העובדה שהיא שחורה? 
- האם נראה את בטי מתישהו בחצי העונה הזו?

והפרומו

יום שבת, 19 באפריל 2014

עונה 7, פרק 1: עיר הייאוש ועיר התקווה


"Nobody cares about anything!"

בדומה לפרקי פתיחת העונות הקודמות, גם הפרק הראשון בעונה השביעית הוא סוג של תמונת מצב של כל מה שהשתנה, והמקום בו עומדת כל אחת מהדמויות. בניגוד לקפיצות הקודמות בזמן בין עונה לעונה, אנחנו נכנסים לעונה השביעית והאחרונה בסך הכל חודשיים לאחר סיום העונה הקודמת – מחג ההודיה של נובמבר 1968, לינואר 1969. אבל השינוי שהתחולל בזמן הקצר הזה, כך מסתבר, קיצוני ביותר.

שני שינויים גדולים התרחשו בסיומה של העונה הקודמת – עזיבתם של טד ופיט ללוס אנג'לס, ופיטוריו של דון מתפקידו, שהולכים ונראים יותר ויותר כפיטורין של ממש ופחות כ"חופשה זמנית" כפי שהיא הצטיירה אז.

"In these days of wars and rumors of wars – haven’t you ever dreamed of a place where there was peace security, where living was not a struggle, but a lasting delight?"

זהו המשפט שמופיע על מסך הטלוויזיה בו דון צופה לצד מייגן הישנה, בדירה החדשה שלה. האם יש מקום כזה, שבו המאבקים הפנימיים יפסיקו והכל יהיה שקט ושלו? אכן יש, לפחות בפרק הזה.

עלילת הפרק מתרחשת חלקית בניו יורק וחלקית בלוס אנג'לס, וההבדל הגדול בין שתי הערים זועק מכל הסצנות – לא רק שבקליפורניה שטופת השמש אין זכר לשלג שיורד בניו יורק, אלא מזג האוויר האנושי מתנהג בהתאם. ניו יורק הפכה למעוז של ייאוש, בדידות ואדישות, שמלווה את הדמויות לאורך כל הפרק, בעוד בלוס אנג'לס האופטימיות שולטת, ומוצגת בעיקר בצורה שתבליט עוד יותר עד כמה ניו יורק שקעה באפלה. ההבדל הזה מודגש על ידי חזרתו של טד לביקור בניו יורק – הוא אומלל, ולכן מקומו בפרק הזה במקום בו שורה האומללות ולא בעיר השמחה.

במשרדי סטרלינג קופר ושות', במקום האווירה הרגילה של פתיחת עונה, ובה מסדרונות מוארים היטב, קשקוש מכונות כתיבה והמולת עשייה המונה צוות של עשרות אנשים, עם מוזיקה חביבה ברקע – אנחנו מקבלים שקט, אווירה קודרת, מריבות ושיחות מלאות מרירות וכעס בין העובדים.

ובלוס אנג'לס אנחנו פוגשים את מייגן, שאמנם נשארה עם דון למרות הכל, אך גרה בנפרד ממנו. מייגן פורחת מכל בחינה – היא נראית נפלא, היא עצמאית ומחויכת ולפי העדכון שאנחנו מקבלים בפרק, גם הקריירה שלה מתחילה להמריא. הדבר היחיד שמעיב על השלמות הזאת, מגיע מניו יורק, וזה דון.

הזוג המושלם, לפחות למראית עין. דון ומייגן (צילום מהאתר הרשמי)
את דון אנחנו רואים לראשונה במטוס, כשהוא בוחר להיפטר מזקן האבטלה שלו רק ברגע האחרון. בניגוד לביקורים הקודמים שלו בקליפורניה, בהם הוא נראה חופשי ומאושר, דון מביא איתו, פיזית, את ניו יורק ללוס אנג'לס – הוא חנוט בחליפה, מסורק היטב ונראה בדיוק כמו איש הפרסום המוקפד שהיה תמיד, ולפחות ככל הידוע לאשתו הרחוקה, הוא עדיין כזה. אבל דון, כאמור, מביא איתו את השליליות, והיא מתחילה בכך שמייגן כבר לא רגועה בחברתו. מבין שניהם, דווקא היא זו שחוזרת הביתה שיכורה לחלוטין, ולמרות הצגת הזוג המושלם שהם נותנים בארוחה, ולמרות שהם נפגשים אחרי תקופה ארוכה, כנראה, של ריחוק, היא הולכת לישון לבד.

הבעיה האמיתית והגדולה ביותר ביחסים בין דון למייגן מתגלה, כאשר לאחר שהיא שואלת אותו בבוקר אם הוא צריך הסעה למשרד, דון נפגש עם פיט ואנחנו מבינים שהוא מעולם לא חזר לעבוד בסטרלינג קופר ושות'. כלומר, לא רק שהוא משקר לאשתו, אלא שאין שום סיבה שימשיך לגור בניו יורק, הרחק ממנה, אבל הוא עדיין עושה את זה. בערב הבא קורים כמה דברים שלא ייאמנו: דון דרייפר, בכבודו ובעצמו, צריך כמעט להתחנן לאשתו שתסכים לשכב איתו. הספונטניות והתשוקה שנולדו שם, בלוס אנג'לס, בסיומה של העונה הרביעית, התחלפו בתחושת חובה, חששות ושלל פעולות טכניות. עצוב? עצוב.

ואם זה לא מספיק, עדות נוספת למפלתו הבלתי נסבלת של דון מופיעה בדמותו של פיט, שהיה ידוע עד עכשיו כ"עושה את כל מה שדון עושה, ולא בהצלחה רבה", הצליח להשלים את משימתו, סוף סוף. הוא זה שנינוח בלבוש ובהרגשה, הוא זה שממליץ לדון על מנות מוצלחות בדיינר, הוא זה שעדיין שותף בחברה ונמצא בעמדה הרבה יותר בכירה ממנו כרגע, והוא גם גר בדירה נהדרת ומארח בלונדינית מהממת (שמן הסתם עושה בשבילו הרבה יותר מחיפוש דירות). פיט השאיר מאחוריו את כל הייאוש הניו יורקי שכבל אותו – המשפחה שלו, הזוגיות שלא הצליחה, המשרד שבו הוא הרגיש לא מוערך ואפילו בוב בנסון הנודניק – עקף את דון דרייפר בסיבוב, ומצא לו חיים חדשים בלוס אנג'לס, שבהם אין שום זכר לאדם הזועף והעצבני שהוא היה בעבר.

אחרי שנים של נסיונות וכשלונות, פיט מצליח לעקוף את דון בסיבוב (צילום מהאתר הרשמי)
מי שקיבל את הזעף הזה בירושה, הוא קן. כשאנחנו שומעים את הצעקות שמגיעות ממשרדו של פיט, ורואים את מזכירתו של פיט ועדיין לא ראינו את מה שמתרחש בלוס אנג'לס, אנחנו חושבים שמדובר, ובכן, בפיט. אבל פיט הרי נמצא בארץ השמש והשמחה, ובמשרד הניו יורקי מלא הייאוש, פיט החדש הוא קן. עצבני, זועף וחסר עין באופן סופי. בעקבות עזיבתם של השותפים שאכפת להם, קן נשאר לבד במחלקה ומנהל את כל התקציבים כמעט לבדו, והפך מהיצור החביב והחייכן שהיה בעבר, לעצבני וחסר מנוחה. קן מיואש עד כדי כך, שהוא מוכן לתת לג'ואן הזדמנות לבצע את עבודת התקציבאי ולהפגש עם לקוח – והיא עטה על השלל ונרתמת למשימה בלי להסס, ובלי לשאול אף אחד – אם להם לא אכפת, לה בטח לא אכפת. ואיפה כל האנשים שהתנגדו למעורבות שלה בתקציבאות בעונה הקודמת? ובכן, אף אחד מהם לא נמצא שם יותר. ולמי שכן נמצא – כבר לא אכפת. 

רוג'ר סטרלינג, אחד משני מנהלי הלקוחות הבכירים שעוד אמורים להסתובב במסדרונות, זרוק בבית מלון עם חבורת היפים ומוותר לחלוטין על משמעות לחיים, או על מחילתה של בתו, בה הוא בעיקר בוהה ומנסה להבין מה היא רוצה ממנו. אם רוג'ר תמיד היה מעין תמרור אזהרה למה שיקרה עם דון בעתיד, דון בהחלט צריך לחשוש - בעיקר עכשיו, כשהוא מצוי במשבר הכי גדול שלו עם סאלי. אפילו בחדר מלא אנשים, הבחורה לצדו של רוג'ר בוחרת להצמד לגבר אחר, והוא הולך לישון לבד. הלבד של רוג'ר כבר עבר מזמן את גבולות הפיזי ונראה שכרגע הוא הדמות היחידה שנמצאת בשפל גדול יותר מזה של דון. כאומר לנו – תמיד יש עוד לאן ליפול, דרייפר - הזהר.

האחרונה שעוד אכפת לה ממשהו במשרדים, ובעלת הציטוט בפתיחה, היא כמובן פגי. בסוף העונה הקודמת, נראה כאילו מעכשיו היא זו שתנהל את ענייני הקריאייטיב, אך למרות מה שהובטח לדון, יש לו מחליף, לו אייברי, שאמנם יושב במשרדו ונהנה משירותי המזכירה שלו, אבל שונה ממנו בכל תחום אפשרי – החל מהמראה, דרך צורת ההתבטאות וכלה בחוסר האכפתיות שלו וחוסר הרצון שלו לספק תוצרים ראויים. דון אולי עשה לא מעט טעויות עם פגי ובקריירה בכלל, אבל הוא לעולם לא היה מסכים ללכת על סלוגן עלוב ומשעמם כמו "Accutron is accurate". נראה שיחד עם לו, גם שאר מחלקת הקריאייטיב מרימה ידיים ולא מעוניינת לעבוד קשה, או להגיע להישגים.

פגי היא חלק משמעותי בתחושת הייאוש והבדידות. טד מגיע לבקר ומזכיר לה עד כמה היא עדיין שבורת לב, הדירה האיומה שבבעלותה, שמעולם לא רצתה בה, ממשיכה להסב לה צרות עם הדיירים (למה היא לא עוזבת?!), אין לה יותר חיי זוגיות ואיש אינו שותף למצוקה שלה, האישית או המקצועית. נראה שכל מי שיכל להיות אוזן קשבת כלפיה בעבר – טד, סטן וכמובן דון – נעלם לתוך עולם עצוב משל עצמו ולא נמצא שם יותר בשבילה.

זה לא אמיתי, מבפנים היא בוכה. פגי (צילום מהאתר הרשמי)
ובחזרה לדון. למרות שנראה כי כביכול הוא לא מוכן להכנע לאובדן העבודה ולהשאב לעולם הייאוש – הוא מקפיד להמשיך ו"לעבוד" כשהוא מעביר את הרעיונות שלו דרך פרדי ראמסון – דון בעצם מתחיל להבין, גם דרך התוכחה של פרדי שהגיע הזמן לעשות משהו, וגם דרך המפגש בטיסה עם אישה בשם לי, שהוא יכול להפסיק להשלות את עצמו. המפגש עם לי מתחיל בעלייה למטוס בלוס אנג'לס, ובהתאם, שניהם נראים טוב ונמצאים במצב רוח מרומם למדי. ככל שהטיסה מתקדמת לכיוון ניו יורק, כך גם האווירה הופכת קודרת, השיחה ביניהם מתחילה להיות רצינית והם משילים מעליהם את הזרות ואת מצב הרוח המזויף. בסוף הטיסה, בחזרה לאפלה הניו יורקית, דון ולי הם שני אנשים מותשים, עצובים ובודדים – היא אלמנה, והוא נשוי לאשה ש"יודעת שאני לא בעל טוב". הלא ייאמן קורה כשלי מציעה "לשפר את מצב רוחו" של דון, והוא מסרב לה. לדעתי, לא מדובר בנסיון להשאר נאמן למייגן, אלא הבנה בסיסית ופשוטה, שדון דרייפר המוצלח, ששום אשה לא עמדה בפניו, כבר לא קיים יותר, ודון יודע ומרגיש את זה בעצמו. בסיום הפרק, הוא מרים ידיים, ופיזית מוותר על מאבק, יוצא למרפסת והופך בעצמו לחלק מהקפאון הניו יורקי. הייאוש עשה את שלו.

נקודות למחשבה:

- גם בשנת 1969, מפלטו של המובטל היא צפייה מוגזמת בטלוויזיה
- למרות העליצות וההצלחות, לא מן הנמנע, שכמו התעשייה המשגשגת בלוס אנג'לס, כך גם האופטימיות והשמחה הן סוג של זיוף שיתגלה בהמשך.
- סימנים מקדימים לסבנטיז שמעבר לפינה: האפרו והגורמט כבר איתנו
- הנהיגה של מייגן ברכב סמלית למעמד שלה מול זה שלו, גם אם היא לא יודעת את זה

אין עתידות, יש שאלות:

האם הייאוש המקצועי של פגי יוביל לנסיון להחזרתו של דון? הרי היא יודעת שאם יש מישהו ששותף לרצון שלה להיות טובה יותר, זה רק הוא.
- האם נראה את לי שוב בהמשך? (הימור שלי: לא הביאו את נב קמפבל לפרק אחד)
- האם הריחוק בין מייגן ודון יוביל לפרידה?
- והאם האמירה של דון על מייגן מראה שהוא סיפר לה על הרומן? או שאולי היא עדיין לא יודעת?
- האם נראה בקרוב את בטי? וחשוב מכך, את סאלי?
- ומה, לכל הרוחות, יקרה עם רוג'ר?!

והפרומו

יום שבת, 12 באפריל 2014

10 הרגעים שעשו את העונה השישית של "מד מן"

מד מן, עונה 6 (צילום מהאתר הרשמי)

10. בוב בנסון הבלתי נסבל, מתגלה כנוכל, בדיוק כמו דון / פרק 12
בוב בנסון הוא התעלומה של עונה 6. בחור שמגיע משום מקום, מתחנף לכל הסובבים אותו, נלהב לרצות ולשרת את הבכירים ממנו, משקר על חייו האישיים, מתחיל עם פיט ועם ג'ואן בו זמנית ופשוט נמצא בכל מקום, עם חיוך מעצבן ומטרות לא ברורות – לפחות עד שאנחנו מבינים שיחד עם חברו מנולו, הוא היה חלק מנסיון כושל להתעשרות מהירה. אחרי בירור קצר אודותיו, דאק פיליפס מגלה שבנסון הוא ממש לא מי שהוא , שמדובר בנוכל שאין לו שום קשר לדמות שהוא מציג, וש"מעולם לא ראיתי כזה דבר". פיט כבר ראה – אחד, דון דרייפר. 

9. פגי משתמשת בשיטות של דון כדי לגנוב ממנו לקוח / פרק 4
פגי אולסן, שעברה ל  - CGC, ניצלה שיחה ידידותית עם סטן כדי להשיג במרמה פגישה עם לקוח פוטנציאלי (קטשופ היינץ), ואז עוד הצליחה להשיג את הלקוח לחברה שלה, על ידי שימוש במוטו של המנטור שלה, דון, "אם אתה לא אוהב את מה שנאמר – שנה את השיחה". כדי להשלים את המכה, דון עומד מעבר לדלת ושומע שזה "כמו שאני תמיד אומרת". 

8. טרודי קמפבל עושה את מה שהיא הייתה צריכה לעשות כבר מזמן, וזורקת את פיט מהבית / פרק 3
טרודי המסכנה הייתה תמיד אישה נבגדת. רגע לפני החתונה שלה עם פיט – וגם רגע אחרי – הוא בגד בה עם פגי, ומאז לא הפסיק לשלוח ידיים לכל מה שזז, העז לקנות דירה בעיר בתירוץ שקשה לו לנסוע לעבודה, וכל הזמן הזה חשב שאשתו מספיק טיפשה כדי לא לדעת כלום. בסופו של דבר, הוא שבר את השיאים של עצמו ובגד בה עם השכנה (ממש כמו דון, אגב), וזה כבר היה בלתי נסלח. בנחישות ובטחון היא מעיפה אותו החוצה, ואפילו ברגעים קשים לא מסכימה לקבל אותו בחזרה. וטוב שכך.



7. פגי דוקרת בטעות את אייב, והוא נפרד ממנה באמבולנס / פרק 9
הקופירייטרית והעיתונאי המחתרתי, הבחורה המיושבת וההיפי הנודניק – סוף סוף זה נגמר. תכלס, אף פעם לא היה ברור מה הקשר בין שני אלה, ולמה לכל הרוחות הוא נמשך כל כך הרבה זמן. אחרי שגרם לה לעבור לשכונת פשע, אייב מגיע באמצע הלילה לדירה, ופגי המפוחדת דוקרת אותו בטעות, או אולי, מתוך רצון של התת מודע שלה להשלים עם כך שהיא לא מהפכנית כמו שהיא רצתה להיות, ולהיפטר ממנו לטובת חיים בורגניים שקטים עם הבוס. למרבה פליאתה של פגי, ולשמחתי הרבה, אייב מנצל את ההזדמנות, ומודיע לה באמבולנס שהיא "תמיד תהיה האויב" ושהיא מעליבה את הקיום שלו, וכך מגיע סיפור האהבה האומלל הזה אל קיצו. 

6. פגי והבוס שלה, טד, מתאהבים (ולא ממש מסתירים את זה) / פרק 6
אולי מתוך הערצה הדדית, שמתחילה על רקע מקצועי וגולשת החוצה, אולי מתוך ההבנה שהוא הרבה יותר מתאים לה מאייב, פגי מוצאת את עצמה, שוב, נקלעת לתסבוכת רומנטית עם גבר נשוי. זה מתחיל בנשיקה, שדווקא הוא יוזם, ונגרר למערכת יחסים של צחקוקים ופלירטוטים במשרד  לעיני כל, ומגיע לשיא בלילה אחד סוער שבו טד מבטיח לעזוב את אשתו ולהתחיל מחדש. בבוקר שאחרי, הוא כבר משנה את דעתו ומודיע לפגי שלמרות שהוא אוהב אותה, זה לא יקרה ביניהם. לנו נשאר רק לקוות שאולי סוף סוף היא תמצא בן זוג שהוא גם נורמלי וגם רווק, לשם שינוי. 

ככה זה התחיל. פגי וטד (צילום מסך)

5. בטי מזכירה לדון מה הוא מפסיד, בלילה אחד של סקס עם האקס / פרק 9
בעיני מדובר באחד האירועים הכי לא צפויים בעונה השישית. אחרי שנים שבהן בטי עבדה קשה כדי לשנוא את דון, היא זו שמזמינה אותו למיטתה בצורה גלויה במיוחד, אחרי שיחת נוסטלגיה שמזכירה להם שלא תמיד היו רק מלחמות ביניהם. בטי, שעד עכשיו נלחמה בשומן, הצליחה לחזור לגזרתה הקודמת ונראית מדהימה מתמיד. המראה החדש – ישן גורם לה לעוף על עצמה ("תסתכל עלי, היית מאמין שיש לי 3 ילדים?") ואחרי שהיא מוודאת שגם דון מוקסם מכל היופי הזה, היא נותנת לו טעימה ממה שכבר לא יוכל לקבל יותר, אך מבהירה שאין לה שום רצון להיות איתו יותר לעולם. מלכה.

4. דון וטד מחליטים למזג את שתי החברות למשרד פרסום אחד גדול, ופגי מבינה שאין לאן לברוח מדון דרייפר / פרק 6
אחרי שבתחילת העונה דאגו להזכיר לנו את היריבות בין השניים, אחרי שפגי עזבה לעבוד בשירותיו של טד צ'ו ואחרי שגם הוא וגם דון הבינו שמשרד פרסום בינוני זה אחלה, אבל הכסף נמצא בחברות הגדולות – מגיעה ההחלטה להפוך מאויבים לשותפים ולהקים את המשרד, שייקרא בהמשך Sterling Cooper & Partners. כששני המנטורים של פגי מודיעים לה יחד על המיזוג, היא מבינה שכל הדרך שעשתה כדי להימלט מחסותו של דרייפר, הייתה לחינם. עכשיו נראה אותה גונבת לו משפטים!

רצתה לברוח, הוחזרה בכח. פגי, דון וטד מתמזגים (צילום מסך)

3. דון חוזר למנהגיו הישנים, ובוגד גם במייגן / פרק 2
אחרי שחשבנו שאולי הפעם הוא יצליח להשתנות באמת, ואחרי עונה שלמה שבה הוא נשאר נאמן לחלוטין לאשתו החדשה, דון דרייפר מזכיר לנו מי הוא באמת, נכנע לאופי שלו ומנהל רומן. והפעם – עם סילביה, שהיא במקרה גם שכנה, גם חברה של מייגן וגם אשתו של ארנולד, שהוא כנראה החבר היחיד שהיה לדון אי פעם. השאלה "האם דון בוגד במייגן" נשארת תלויה באוויר במשך כל הפרק הכפול של תחילת העונה, ובהמשכה אנחנו מגלים שהפעם מדובר בקשר מיוחד במינו, שנמצא על סף ההתאהבות. בסופו של דבר, סילביה מסיימת את הקשר, והפרידה ביניהם מחזיקה בדיוק חמש דקות, ואז הופך לאסון קטן. 


2. סאלי תופסת את דון במיטה עם סילביה ומאבדת בו אמון / פרק 11
וזה בדיוק האסון הקטן שעליו כתבתי בנקודה הקודמת, ובעיני הרגע המפתיע ביותר בסדרה. אחרי שכבר נפרדה ממנו, סילביה מרגישה חובה, או צורך, לגמול לדון על כך שהציל את בנה מאימת הגיוס למלחמה, והם חוזרים למיטתה של עוזרת הבית. ברגע שהתגלה שדון מנהל רומן עם השכנה, היה די צפוי שהם ייתפסו על ידי מייגן או ארנולד. אבל הגילוי הזה אכזרי במיוחד, של ילדה שרואה את אבא שלה כפי שאף ילדה לא צריכה להיות, ועל הדרך גם מבינה שהוא שקרן בוגדני, ובדיוק בפרק שבו היא מגינה עליו בפני אמה ובפירוש בוחרת בו על פניה. אם כל זה לא מספיק, דון לא יודע איך להתמודד ומנסה למרוח את סאלי בתירוצים שונים. מאותו רגע ואילך, היא לא מעוניינת לראות אותו או לדבר איתו. השאלה שנותרה היא – האם היא תספר למישהו על מה שראתה?

טראומה לכל החיים. סאלי מגלה את דון וסילביה (צילום מסך)

1. דון מתוודה על עברו בפני לקוחות, מפוטר ולוקח את ילדיו לראות את בית ילדותו / פרק 13
השתלשלות אירועים שאולי תהיה תחילת הגאולה של דון. אחרי לילה של שכרות בכלא, ההבנה שבתו הולכת בדרכיו ונתפסת שיכורה בבית הספר והעזיבה של מייגן שכבר לא מבינה על מה יש להלחם בקשר ביניהם – דון עושה את הלא ייאמן ומתוודה על ילדותו כיתום בבית זונות, ובפני הלקוחות הפוטנציאליים מהרשי'ז, לא פחות. אחרי הסיפור קורע הלב הזה, הוא מאבד את עבודתו, במה שמוצג בפניו כחופשה זמנית בכפייה, ומגיע באופן סופי לתחתית שאין לאן לרדת ממנה. בצעד ראשון לתיקון, הוא לוקח את ילדיו לראות את הבית בו גדל, בסיום עונה שמרגיש כאילו כדי להמשיך הלאה, חייבים להשלים עם העבר. האם זהו תחילתו של נסיון לתקן? אצל דון, לעולם אין לדעת.



נפלו בדרך: כל עובדי החברה מקבלים זריקה מסתורית ומתרוצצים מסוממים ברחבי המשרדים בפרק הזוי במיוחד, סאלי הופכת לגרסה צעירה של בטי - בלונדינית עם סיגריה שמתלוננת על דון, ג'ואן מנסה להביא לקוח חדש (אבון) לחברה ומגלה שוב שאף אחד לא מאמין בה, דון הוזה את מייגן תחת השפעת חשיש וכמעט טובע למוות בבריכה, בטי צובעת את השיער לחום, הילדות של דיק ויטמן נפרשת בפנינו ודון מתוודה בפני מייגן על הקושי שלו לאהוב את ילדיו.