יום שבת, 27 באפריל 2013

עונה 6, פרק 4: המזכירה ותקרת הזכוכית

"I've been working there for fifteen years and they still treat me like a secretary"

הפרק הרביעי מכניס אותנו (כמו בעונות קודמות) לעולם הדמויות הנשיות בסדרה. כל אחת מהן נמצאת במקום אחר מבחינה מקצועית, אבל כולן התחילו מאותו מקום – מזכירות. ג'ואן, מייגן, דון וסקרלט מנסות לנהל את חייהן בסביבה גברית שדואגת לדכא אותן ולשלוט בהן תמיד – ולא משנה עד כמה הן חושבות שהתקדמו בחיים וכמה מחסומים פרצו בדרך.

וכמו בפרקים הקודמים בעונה, מול המצב האומלל הזה של כל הנשים, עומדת אישה אחת שונה, שהצליחה לעשות את מה שהן לא יכולות – פגי. אם בתחילת הסדרה כבר היה ברור שפגי מביאה איתה את העתיד הפמיניסטי – הנה היא עושה את זה, ובענק.

ההבדל בין פגי לשאר הבנות הוא הגישה. בעוד פגי כבר הבינה שיש לה ברירה, ושהיא צריכה להפסיק להתנצל או להתנהג כמו שמצופה ממנה, הבנות עדיין שבויות בעולם הגברי, עדיין מקבלות על עצמן את חוקי המשחק שלא הן קבעו, וכל עוד הן ימשיכו לקבל את החוקים האלה, הן לעולם לא יצליחו כמוה.

ג'ואן
מבין כל הבנות, ג'ואן היא לכאורה סיפור ההצלחה הגדול ביותר. אם חד הורית שהעיפה לכל הרוחות את הגבר שמירר את חייה, והצליחה להשיג לבד מעמד מקצועי מרשים וכנראה גם די נדיר בשביל אישה – שותפה במשרד פרסום. אבל כל זה כמובן רק לכאורה. כי הדרך שבה ג'ואן השיגה את התפקיד הזה הייתה לא מקצועית בעליל ומאוד מיושנת בסופו של דבר – ללילה אחד היא עברה למקצוע העתיק בעולם כדי להתקדם ולהצליח לבדה. יכול מאוד להיות שהעובדה שג'ואן היא עובדת ותיקה ומסורה שגם מחזיקה את כל המקום על הרגליים הייתה צריך להספיק כדי להעניק לה את השותפות בכל מקרה, אבל לא בעולם ובתקופה של "מד מן". ולכן, למרות שהנשים סביבה – אמא שלה, חברתה קייט וגם דון המזכירה – רואות אותה כמודל להערצה, היא עדיין זוכה ליחס של מזכירה מצד הגברים במשרד, ובפרט מהארי, שלא מתבייש בכלל להזכיר את הדרך שבה הגיעה ג'ואן למקומה בין השותפים ולא מהסס לדרוש להפוך לשותף בעצמו. מבחינתו זה פשוט מגיע לו. הארי הוא גבר שלא מוכן לקבל את העובדה שיש אשה בכירה ממנו, ולכן הוא מבטל את החלטתה לפטר את סקרלט, המזכירה שלו, ובכך מצליח לפגוע בג'ואן פעמיים.

כדי להחזיר לעצמה את תחושת העליונות שלה כלפי גברים, במקום לעמוד על שלה, ג'ואן נופלת למקום שנפלה אליו תמיד – שימוש במיניות שלה. היא מוצאת את עצמה בבר עם קייט ושני גברים זרים לחלוטין, שאת שניהם היא מנשקת. לא נראה שהיא נהנית במיוחד מההרפתקה, אלא שהיא פשוט רגילה אליה, מבינה שזה המקום שבו היא תמיד תהיה נערצת על ידי גברים. למחרת, היא מוציאה את התסכול שלה במקום שבו היא יכולה לעשות את זה – מול דון, המזכירה הכי פחות חזקה מכולן. היא מעבירה אליה סמכויות של מזכירה, כאילו כדי לומר "אני לא מזכירה", אבל לא מספיק אמיצה כדי לעשות את זה מול מי שמדכא אותה.

בעולם אחד, מושא להערצה. בעולם אחר - סתם עוד מזכירה. קייט וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

מייגן
הבחורה שכנראה הצליחה להגשים את חלומה של כל מזכירה– למצוא את החתן המושלם במקום העבודה – עשיר, מצליח, נאה ונערץ. משם היא עברה להגשים חלום אחר והפכה לשחקנית. רק שגם את החלום הזה היא הצליחה להגשים בזכות דון, שנתן לה את התפקיד הראשון שלה. ולמרות שלמייגן כביכול יש הכל בחיים, ולמרות שהיא הפכה ממזכירה פשוטה לכוכבת טלוויזיה, היא עדיין לא יכולה לעשות כל מה שמתחשק לה, ההתקדמות שלה כשחקנית עדיין תעלה לה ביוקר כי הגבר המושלם שלה לא מקבל את המקצוע כמו שהוא. דון רואה את הסצינה בה מייגן מנשקת שחקן אחר בסדרה ונתקף קנאה.

מייגן עדיין חיה בעולם של דון, עולם שבו היא חייבת לבקש ממנו רשות כדי לעשות את העבודה שלה, ולהעריץ אותו על כך שהוא לא מסרב מיד. בעולם הזה הוא גם יכול לבגוד בה בחיים האמיתיים אבל לה אין זכות לעשות את תפקידה כמקצוענית. היא מנסה להתקדם, אבל מבחינתו אין הבדל בינה לבין זונה ("את מנשקת אנשים בשביל כסף, את יודעת מי עושה את זה?") ורמת המתירנות שלה שווה בעיניו לזו של התסריטאי הראשי ואשתו שמחפשים זוגות אחרים שייכנסו למיטתם. מייגן, שלא עשתה שום דבר רע, מסיימת את הפרק כפגועה מבין השניים, בעוד דון, שבוגד בה, לא רק שלא מבין את מצבה אלא לא מהסס לקרוא לה זונה וללכת ישר אל המאהבת שלו, להמשיך לפגוע באשתו החפה מפשע.

סקרלט
בניגוד לג'ואן ולמייגן, סקרלט היא עדיין מזכירה. היא מביאה לשולחן את הקפה והעוגה, היא מתחנפת לבוס ("להארי יש רעיונות מצוינים") והיא נתונה למרותם של הממונים עליה. ברגע שהשקר שלה מתגלה, היא מוצאת את עצמה כטריגר לקרב הכבוד והכח בין ג'ואן והארי. היא מתנדנדת בין שניהם כמו בובה והיא לא יכולה לקחת צד, להתבטא או להחליט בעצמה בנושא הפיטורין שלה. הארי הרי לא באמת כל כך קשור אליה כמו שהוא פשוט משתמש בה כדי להלחם בג'ואן – "את תעשי מה שאני חושב שנכון". בזאת מסתכם כל הקיום שלה במשרד הזה. עומדת באמצע, מחכה להוראות. בסך הכל מזכירה פשוטה.

דון
לא רק שדון היא עדיין מזכירה, היא מזכירה שחורה. ובהיותה אדם סוג ב', זה הישג רציני, אבל עדיין תחתית "שרשרת המזון" המקצועית. דון לא מודעת, כנראה, למה שפיט מספר לנו במהלך הפרק – שהמקום שלה בחברה כנראה די בטוח מכיוון שארגוני זכויות האדם עוקבים מקרוב אחרי העסקת שחורים בתחום – ולכן היא נסערת מאוד מכל דבר שעלול לסכן את המשרה שלה. לא נראה שהיא נהנית במיוחד מהעבודה, היא מתארת ברגישות את הפחד התמידי השורר במשרדים והיא יודעת שמכיוון שהיא לא בת מזל מספיק כדי להתחתן, כמו חברתה, ולא תמצא לעולם בן זוג במשרד, כמו מייגן, אין לה ברירה אלא להמשיך ולהיות חרדה לתפקידה כל הזמן. אבל דון, בהיותה נחותה משאר המזכירות, נשלטת על ידי החוליה החלשה ביותר מלבדה – סקרלט. דון רוצה להאמין ששאר הבנות חברות שלה אבל סקרלט מנצלת דווקא אותה כדי לרמות בדיווח השעות, ולמרות שחברתה של דון מעלה שאלה חשובה "למה את חושבת שהיא ביקשה את זה ממך?" כי במציאות שבה סקרלט היא בובה על חוט של הממונים עליה, היא מוצאת את האדם האחד שהיא יכולה להסתכל עליו מלמעלה. במקום לפרוץ את מעגל אי השוויון האכזרי - סקרלט משתפת איתו פעולה.

בובה על חוט במלחמת כח. ג'ואן, קן, סקרלט והארי (צילום מהאתר הרשמי)

פגי
כמו שזה נראה עכשיו, פגי היא סיפור ההצלחה האמיתי מבין כולן. היא כבר מזמן לא מזכירה והמעבר שלה לחברה אחרת היה סמלי מאוד ומדגיש את ההבדל בינה לבין הבנות במשרד שעזבה, בין המציאות שעזבה. פגי נותנת את החותם הסופי להפיכתה לדון החדש, כשהיא משתמשת בביטוי המזוהה איתו כל כך: "אם אתה לא אוהב את מה שהם אומרים, שנה את השיחה". דון שומע אותה מעבר לדלת ומבין. היא הצליחה, היא עשתה זאת. היא משתמשת בו כנשק נגדו (ובאופן סמלי מאוד, בעודה מדברת על מקור וחיקוי). והיא גם יודעת בדיוק מה הלקוח רוצה, ונותנת לו את הדבר האחד שהקריאייטיב (הנהדר) של דון וסטן לא נותן – בקבוק קטשופ במודעה. ולא סתם בקבוק, אלא בקבוק בגודל עצום בטיימס סקוור.

פגי עשתה זאת – היא הצליחה להתקדם בעולם הגברי, באמצעות שימוש בכלים "גבריים" – היא בגדה באמונו של סטן כדי להשיג פרזנצטיה ללקוח, היא משתמשת בגישה של דון כדי להרשים את הלקוח שגנבה ממנו והיא נותנת ללקוח את מה שהוא רוצה. בלי להסס ובלי להתנצל. גם לא כשהיא עומדת מול דון, המנטור שלה, במסדרון המלון שעליו הוא משלם כדי שהיא תקבל את הלקוח בסופו של דבר. פגי משחקת את המשחק, והיא מנצחת. 


נקודות למחשבה

- כל תפיסת העולם שמוצגת בפרק מגולמת בבעיה והפתרון שיש לקן והארי עם דאו כימיקלים: יש ביקורת כלפי החברה שמייצרת נשק למלחמה? בואו נשב יחד, חבורת גברים, ונמציא תכנית בידור שתמכור לנשים חומרי ניקוי מתוצרת החברה. זה כבר יעבוד עליהן. הן רק נשים.

- הפרק מקביל בשתי סצינות סמוכות בין דון לבין ג'ואן - שתיהן יושבות בדיינרים עם החברות שלהן, אבל דון יושבת במקום שבו כולם שחורים, וג'ואן יושבת במקום שבו כולם לבנים. אמנם שתיהן פרצו דרך כלשהי, אבל בשני עולמות שונים לחלוטין. הכל יחסי.

- דון מראה דו פרצופיות כלפי שתי הנשים בחייו – בנוסף להתקף הקנאה שלו כלפי האשה בה הוא בוגד, הוא מוכיח את גם סילביה על הכך שהיא חיה כמו נוצרייה טובה אבל בוגדת בבעלה.

- סילביה היא דוגמה נוספת לקבלת חוקי המשחק הגבריים – "אני מתפללת שתמצא שלווה". הוא לועג לה והיא מפגינה חמלה נשית ודאגה לגבר "שלה".


אין עתידות, יש שאלות

בפרק הזה אנחנו מבינים שהבילוי של ג'ואן והרב רנט אינו סוד. האם כולם יודעים והאם נראה אחרים משתמשים במידע הזה נגדה?

פגי מאבדת סופית את חברותו של סטן. האם הבדידות שווה את נצחונות הקריירה?

- הדמות של הארי הולכת והופכת לבלתי נסבלת מפרק לפרק. הסליזיות, התחושה שלו שמגיע לו הכל, ובסוף הוא  מקבל בונוס שמן ומעז לדרוש עוד. האם הוא עוד יבוא על עונשו?


והפרומו




יום שבת, 20 באפריל 2013

עונה 6, פרק 3: אמון, בגידה, אשמה

"You don’t mind, sitting across the table from your wife and my husband"
- "I don’t think about it"

בגידות הן לא עניין חדש במד מן, ואנחנו רואים אותן כדבר מובן מאליו עוד מתחילת הסדרה, אבל הפרק השלישי של העונה השישית מראה לנו צד קצת שונה, עמוק יותר, של הבגידה – זה הרבה יותר מסקס עם מישהו אחר. הבגידה בפרק הזה היא בעיקר הפרת אמון, לא בהכרח של בן הזוג, ואשמה, שלא תמיד מגיעה מהצד הבוגד.

פיט קמפבל מעולם לא היה נאמן לאשתו, טרודי (כבר בפרק הראשון בסדרה הוא בוגד בה עם פגי, עוד לפני שהתחתנו), ובשלב הזה של חייהם המשותפים הוא כבר לא חושש לפלרטט עם נשים אחרות (ונשואות) בזמן שהיא נמצאת איתם בבית. אחת מהן, ברנדה, מגיעה לביקור בדירה הניו יורקית שפיט אכן קנה בסופו של דבר. הביקור מתגלה כנראה לבעלה של ברנדה, והיא נמלטת לביתם של פיט וטרודי בלילה, כשהיא מוכה ומדממת. טרודי המבוהלת מטפלת בה ומסיעה אותה לבית מלון, בזמן שפיט בעיקר נלחץ מהאפשרות שאשתו תגלה מה קרה ביניהם.

אפילו לבגוד כמו שצריך הוא לא מצליח. פיט (צילום מהאתר הרשמי)


אבל פיט כנראה מזלזל באשתו ולמחרת בבוקר מתגלה האמת – היא תמיד ידעה שהוא בוגד בה. היא לא טיפשה והדבר היחיד שהיא רצתה להמנע ממנו הוא השפלה. בצעד אמיץ היא זורקת אותו מהבית ומודיעה לו שמעכשיו היא זו ששולטת ביחסים ביניהם. מה שמדהים הוא, שמבין שניהם, טרודי היא זו שחשה בושה, בעוד פיט ממשיך בהתנהגות השחצנית שלו ואפילו לא מנסה להתנצל.

מי שמבין את מחיר הבגידה, ועדיין נופל אליה שוב הוא דון, כמובן. הנאמנות יוצאת הדופן שלו כלפי מייגן בעונה שעברה נעלמה כלא הייתה, ובדיוק כמו פיט (ולא במקרה. פיט תמיד עושה את מה שדון עושה. אבל לא בהצלחה כמוהו), גם הוא בחר לו מאהבת שגרה בשכנות. במקרה שלהם הבגידה היא כפולה – דון בוגד גם בארנולד, חברו הטוב, וסילביה בוגדת גם במייגן, שמחבבת אותה מאוד ומרגישה שהיא יכולה לחלוק איתה סודות.

דון רואה במעלית את סילביה וארנולד מתווכחים. ארנולד אומר שהוא נותן לה כסף והיא כנראה שולחת אותו לבן שלה. כלומר, הוא חושב שהיא מפרה את האמון שהוא נותן בה. הוא צודק, אבל היא מפרה את האמון הזה כשהיא בוגדת בו עם דון – בדיוק האדם שהוא מרגיש בנוח לספר לו על ענייניו האישיים.

דון הולך לדירה שבה הוא יודע שסילביה נשארה לבד, וכשהיא פותחת לו את הדלת בחלוק פתוח, אנחנו רואים פלאשבק שלו אל דמותה של זונה. בזכרון, דיק הצעיר מגיע עם אמו החורגת אל הבית של אחותה ובן זוגה, מק. הבית הוא לא סתם בית אלא מקום עבודתן של זונות (בעונה החמישית, דון אכן מזכיר שהוא "גדל במקום כזה"). האם כך דון רואה את סילביה? אולי כן, אם זה מה שהיא מזכירה לו. שלא לדבר על כך שמיד אחרי שהוא קם ממיטתה, הוא נותן לה כמה דולרים כדי שתעמיד פנים שמצאה אותם, בעקבות הוויכוח עם בעלה.

כמו שארנולד בוטח בדון, גם מייגן בוטחת בסילביה, ואחרי שהיא מפטרת את המנקה שלה ומתחילה לבכות, סילביה היא זו שמנחמת אותה וגורמת לה להיפתח. מייגן מספרת לה שעברה הפלה ושלא סיפרה לדון. למרות שלא עשתה דבר, מייגן חשה אשמה על כך שבניגוד לחינוך הקתולי שקיבלה, היא לא רצתה ללדת תינוק, ושההפלה חסכה ממנה החלטה קשה, וסילביה, שבעצמה עברה הפלה בעבר, לא מקבלת את הרגשתה, מכיוון שגם היא קיבלה חינוך קתולי. חבל רק שהיא מעזה לשפוט את מייגן ולתת לה להתבייש, כשמה שהיא עושה לה מאחורי גבה לא בדיוק מאושר על ידי הכנסייה.

באופן לא מתוחכם ביותר, דון וסילביה נשארים לבד בארוחת ערב שתוכננה לשני הזוגות, אחרי שמייגן מחליטה להשאר בבית בדכאון וארנולד נקרא למקרה חירום רפואי. סילביה, שגילוי ההיריון של מייגן כנראה הזכיר לה שדון אמנם שוכב איתה, אבל לא רק איתה, מחליטה להפגין קנאה ונראה שהיא מתחילה להתאהב בדון בניגוד לרצונה (ולמרות שדון, כפי שגילינו קודם, רואה בה מקור לסיפוק מיני בלבד). העובדה שהיא יודעת את הסוד של מייגן לא גורמת לה לרחם עליה, אלא להפך, להרגיש שהיא זו שסובלת מהמצב. אין לה שום רחמים כלפי האשה חסרת האונים שחושבת שהיא חברה שלה.

כשדון מגיע הביתה, מייגן מספרת לו על ההיריון וההפלה. היא הרגישה רע על שלא גילתה לו. הוא אומר שהייתה צריכה לעשות זאת. דון מפריד לחלוטין בין הכנות שהיא צריכה לגלות כלפיו לבין הכנות שהוא צריך לגלות כלפיה. היא מרגישה רע ולא מצליחה לישון, בדיוק באותו זמן שהוא נמצא עם אשה אחרת.

בין שני חברים תפריד תמיד אישה. הזוג רוזן ודון (צילום מהאתר הרשמי)


במשרד, הרב רנט הידוע לשמצה מגיע לביקור. הוא מטריד את ג'ואן והיא נמלטת למשרדו של האדם היחיד שהיה לצדה בכל הפרשה איתו – דון. רנט רוצה לשקר לבוסים שלו ביגואר (עוד הפרת אמון), ולהציג רעיון שהוא הגה, כרעיון של החברה. דון, ששונא את רנט על מה שעשה לג'ואן, מחריב את הצגת הרעיון בכוונה כנקמה. בדיוק כמו סילביה, גם הוא מוכיח דו פרצופיות כשהוא רואה את הבושה של ג'ואן ומנסה להגן על כבודה ובאותה נשימה פוגע בכבודה של אשתו. מבחינתו אין קשר בין הדברים.

הבגידה השלישית בפרק שייכת לפגי. בניגוד לדון ופיט, היא לא מתכוונת לבגוד אבל התמימות שלה מפילה אותה בפח. סטן מספר לה בשיחה טלפונית ביניהם (שיחד עם זו מהפרק הקודם, אנחנו מבינים שמדובר בשגרה של השניים), על לקוח פוטנציאלי חדש – קטשופ היינץ. ריימונד, הלקוח הותיק שמייצג את שעועית היינץ, לא רוצה שהוא יצטרף לחברה והוא רואה בכך בגידה אישית אם סטרלינג קופר דרייפר פרייס יציעו לו את שירותיהם. פגי מספרת את הסיפור לבוס שלה, טד, והוא רואה בכך הזדמנות לחטוף את הלקוח לעצמם. בכך פגי בוגדת באמון של סטן ("האויב" לפי טד), האדם היחיד שמחבב אותה, המפלט שלה מצוות שמתנכל אליה ולועג לה, למרות שלא הייתה לה כוונה לפגוע בו. טד מסביר לה שככה הדברים עובדים בעסק, והטעות הגדולה של סטן הייתה להמעיט בערכה. האם זה הרגע שבו פגי תהפוך לחסרת רחמים כמו פיט ודון, או שתישאר שונה ותגלה חרטה על הבגידה שלה?

בסוף הפרק, דון בא אל סילביה, אבל ארנולד נמצא בבית. בפלאשבק נוסף, דיק מציץ בחור המנעול ורואה את אמו החורגת, אביגיל, שוכבת עם מק – שניהם יחד בוגדים באחותה של אביגיל, שפתחה את ביתה בפני האלמנה המסכנה. אולי כמו מה שקרה לפגי, זה הרגע שבו דון הבין איך דברים מתנהלים בעולם המבוגרים. הבגידה והשקר מושרשים כל כך עמוק בחיים שלו עוד מילדות, והוא לא מכיר שום דבר אחר.

בסצנת הסיום, דון עומד להכנס הביתה, אבל מתיישב על הרצפה מול דלת הכניסה בייאוש. אולי זו ההבנה שלא מחכה לו שום דבר טוב בבית, אולי זה חוסר רצון להמשיך ולשקר. ואולי זו אפילו תחושה קלה של אשמה. אולי.


נקודות למחשבה

- בפרק היו שלושה אזכורי זנות לפחות: ג'ואן והרב רנט, הפלאשבק של דון, המתיחה של הקופירייטרים כלפי פגי. לא ממש הצלחתי להבין את פשרם. רעיונות?

- לפני שארנולד עוזב את הארוחה, הוא ודון מדברים על נסיון המתקפה בשגרירות ארה"ב בסייגון, במסגרת מתקפת טט, שתמציתה הוא – כוחות הברית נתנו באויב אמון והפסקת אש לרגל חג, והוא בתגובה הפר את האמון ותקף אותם בעוצמה.

- בדיוק ברגע שבו מייגן אומרת לעוזרת שלה "אני עוזבת לעבודה בכל יום ותוהה מה תהרסי בבית שלי", סילביה, הורסת הבית שלה, נכנסת לחדר הכביסה.

- מייגן, שהייתה סרבנית עישון גדולה בעונה הקודמת, התחילה לעשן.

- לפיט באמת יש הכל מבחינה חומרית. שדרוגים מהעונה הקודמת: בריכה, ספה מודרנית, טלוויזיה צבעונית ודירה במנהטן.

- התינוק ברחמה של אביגייל בפלאשבק הוא כמובן אדם.

- משעשע לראות את התגובות הציניות של ג'ואן להרב. לידו היא לא מרשה לעצמה להיראות פגועה.


אין עתידות, יש שאלות:

- ההתפרצות של טרודי כלפי פיט היא כמובן רק הקדמה לתגובה של מייגן כשתגלה על הרומן, שמן הסתם צפויה להיות קשה יותר. מעניין יהיה לראות איך ומתי הגילוי הזה יגיע (והוא יגיע).

- סילביה מתחילה להתאהב בדון. אחרי התקף הקנאה, האם היא תמשיך לכיוונים קיצוניים יותר ביחסה כלפיו?

- והאם טרודי תחזיק מעמד בחיים ללא פיט, או שתיכנע, כמו שהוא חושב שיקרה? 


והפרומו



יום שישי, 12 באפריל 2013

עונה 6, פרק 1 - 2: שינויים

"Now I know that all I'm going to be doing from here on is losing everything"

בניגוד לאווירה הקלילה שבה נפתחה העונה החמישית, העונה השישית נפתחת בפרק כפול קודר למדי שבו המוות חוזר שוב ושוב. המוות הזה, הוא כמובן סמלי, לתקופה הישנה שנגמרת – (הפרק מתרחש בין חג המולד של 1967 ופתיחת שנת 1968), להבנה שהעולם משתנה, ולחוסר הרלוונטיות של הדמויות המבוגרות, שמאבדות את מקומן לטובת הדור הצעיר שמביא איתו ערכים חדשים ודעות חדשות ושונות.

כבר בסצנה הראשונה של הפרק יש רמז למוות קרוב, כשדמות כלשהי עוברת החייאה. הצעקה של מייגן ברקע רומזת שאולי זהו דון, אבל לא רואים את פניו. הקטע הזה הוא מעין הקדמה למה שעוד צפוי בהמשך, אבל מיד אחריו יש מעבר חד מאוד לחופשה של מייגן ודון בהוואי (שם, אגב, מופיע רמז המוות השני – דון קורא את Inferno של דאנטה). למרות השאלה שתלויה מאז סוף העונה החמישית – האם דון עדיין נאמן למייגן למרות המשבר שחווה – נראה שהם נהנים ומאוהבים כמו תמיד. במהלך החופשה הזו מתגלה שמייגן משחקת באופרת סבון ולראשונה נראה שדון הוא דמות פחות חשובה מבת זוגו.

בבית המלון, דון פוגש חייל צעיר בשם דינקינס, ומהשיחה ביניהם נראה כאילו הוא גרסה צעירה של דון – חוזר מהמלחמה ועומד להתחתן למחרת. דינקינס גם רומז שבעתיד הוא יהיה כמו דון, "האיש שלא יכול להירדם ומדבר עם זרים" ומשכנע אותו למסור את כלתו בחתונה למחרת, בתפקיד האב. יש פה סוג של העברת שרביט מדור לדור – דון נכנס לתפקיד האבהי, המבוגר, החונך של שני "הילדים" שרק מתחילים את החיים שלהם.

דור ישן, דור חדש, שני חיילים. דון ודינקינס (צילום מהאתר הרשמי)
כשמייגן ודון חוזרים הביתה, אנחנו רואים בפלאשבק, שהגבר שעבר החייאה הוא ג'ונסי, שוער הבניין. כך אנחנו גם מכירים את ד"ר ארנולד רוזן, השכן היהודי שהוא גם רופא ושהפך לחבר של הזוג. דון תמיד היה אדם בלי חברים ולכן מוזר לראות את הקשר ביניהם במהלך הפרק. דון אפילו מזמין את ארנולד למשרדים ונותן לו מצלמה במתנה. שאלת החברות ביניהם מסקרנת מאוד.

בטי, פולין, סאלי וסנדי – חברתה של סאלי – יוצאות לראות את "מפצח האגוזים" בעיר. בדרך חזרה, בטי מקבלת דוח, שללא ספק בצעירותה הייתה יכולה להתחמק ממנו רק באמצעות חיוכים לשוטר. היום זה כבר לא עוזר לה ואפילו העובדה שהיא נשואה להנרי פרנסיס ממשרד ראש העיר, לא עושה רושם על אף אחד. סאלי מגלה סימני התמרדות ראשונים כשהיא אומרת "אני שונאת שוטרים" ואנחנו מגלים שאמה של סנדי מתה והיא ישנה בבית פרנסיס. התכנית שלה היא לעבור לניו יורק לבד, ובטי נחרדת מהמחשבה, בעיקר בגלל המציאות החדשה – הפגנות ופשע בכל מקום. אבל לסנדי יש תפיסת עולם שונה לחלוטין ובעיניה מסלול חיים כמו של בטי זה אסון שהיא חייבת לברוח ממנו. בטי נעלבת אבל בתוך תוכה יודעת את האמת.

אחרי שבטי מגלה שסנדי עזבה בניגוד לעצתה, היא נוסעת לעיר לחפש אותה. בשיחה בינה לבין סנדי במטבח, נזכר עברה של בטי כדוגמנית בעיר, וכרגע נראה שאין יותר רחוק מזה במציאות חייה. בטי היא הגברת באמצע הרחוב שאף אחד מהצעירים לא עוזר לה. הילדים שפלשו לבניין הנטוש והמזוהם משתמשים בה כדי ללמוד לבשל ואין לה שום הבנה של צורת החיים שלהם. הם אפילו לועגים לה ובסופו של דבר היא מבינה שלא תצליח למצוא את סנדי. אולי בעקבות לעג הילדים למראה שלה, אולי בעקבות הרצון של הנרי לעורר קצת את הקשר ביניהם ואולי פשוט כדי להרגיש שעל דבר אחד בחייה יש לה שליטה, בטי צובעת את שיערה לחום. זה השינוי הכי גדול שהיא כנראה מסוגלת לבצע בעצמה.

פגי חוזרת הביתה מהחופשה ומיד מקבלת טלפון בהול, שבגלל בדיחות על חיילים כורתי אוזניים בויאטנם, הקמפיין שלה לאוזניות עומד בסכנה. פגי השתנתה מאוד והיא מלאת בטחון ואפילו כועסת על הבוס שלה כשהוא מתקשר בשעת לילה. גם כשהיא מנסה למצוא פתרון עם הלקוחות, היא לא מראה שום חולשה והיא מתעקשת על כך שהיא יכולה לכתוב מודעה מצוינת ושהיא יודעת מה היא עושה. בסופו של דבר, אחרי שהיא גם נוזפת בעובדים האחרים על עבודה מרושלת, היא מצליחה למצוא הברקה שהופכת את הקמפיין לטוב יותר ממה שהיה קודם. בטחון, כשרון, מנהיגות - כל הסימנים מראים שפגי היא סוג של דון דרייפר חדש. היא עצמה רומזת לכך כשהיא משתמשת בשיטות שלו כדי לנסות ולמצוא רעיונות.

היורשת של דרייפר. פגי (צילום מהאתר הרשמי)
את דמותו של רוג'ר אנחנו מוצאים לראשונה בפרק כשהוא בטיפול פסיכולוגי. כנראה החוויה האחרונה בחיים שמתאימה לו. בהתחלה נראה שהוא לועג לכל התהליך ("דוקטור, מה פירוש כל זה?!" הוא מנסה לצחוק עם המטפל) אבל למרות שרוג'ר מתנהג בילדותיות האופיינית לו, הסיבה לכך שהוא פונה לעזרה היא רצינית - הוא כבר לא מרגיש יותר כלום בחיים. בעיניו הכל הליכה ישירה אל המוות.

ואם לא היה די ברמזים עד עכשיו, מגיע מוות אמיתי. אמו של רוג'ר, שהייתה זקנה מאוד, מתה. הוא לא מופתע ולא נראה שהוא מתרגש מכך, עד ללוויה שלה. בטקס, מיד אחרי שדון השיכור מקיא מול כולם, רוג'ר חוטף מעין התמוטטות עצבים ובכעס דורש מכולם לעזוב ונמלט לאחד החדרים. ""This is my funeral! הוא צועק, ובמובן מסוים הוא צודק. בלי שום התרגשות מהחיים, בלי האשה היחידה שאהבה אותו ללא אינטרסים (אפילו בתו מתייחסת אליו רק כמקור לכסף) ובלי שום עתיד לצפות לו, רוג'ר באמת הגיע לסוף כלשהו.

דון מתגלה כמיושן, כשהוא שואל למה צריך להכניס לפרסומת את המילה "אהבה" בלי קשר למוצר. הוא לא מתחבר לרעיון של אהבה בכל מקום ובכל הקשר (בניגוד, כמובן, להפכה שמתחוללת "בחוץ" ושדוגלת בעיקר באהבה) לאחר מכן, הוא נפגש עם הלקוחות משרתון, ומציע להם קמפיין בהשראת החופשה שלו עם מייגן בהוואי, אליה הם שלחו אותו למטרה הזו בדיוק. הרעיון של דון מזכיר לכולם התאבדות, למרות שהוא לא חושב כך. כאן מתחברים כמה רמזים שקשורים לדון ולמוות: בנוסף לספר שקרא על החוף, האיש במודעה מוריד מעליו חליפה ורומז אליו, וכשדון עומד במשרד שלו, נשמע רחש הגלים מהחוף. אחרי שהוא מקיא בבית אמו של רוג'ר, הוא שואל את ג'ונסי מה הוא ראה כש"מת" באותו היום – "זה היה אור שמש חם וטרופי? שמעת את הים?" לאחר מכן, כשהוא הולך לישון בבית, הוא נראה כמו מת בארון – שוכב על הגב עם הידיים לצדדים. הטיול של דון להוואי והחוויה שלו עם הבחור הצעיר מסמלים את "מותו" של דון – הוא הדור הישן, דינקינס הוא הדור החדש. לא במקרה דון לוקח את המצית של דינקינס בטעות, ולא במקרה היא חוזרת אליו למרות שהוא מנסה להפטר ממנה. היא התזכורת שלו לקיומו של עולם צעיר שהוא כבר לא חלק ממנו.

רוג'ר מקבל עוד בשורת מוות – הפעם זה מצחצח הנעליים שלו, ג'ורג'יו. למרות שהוא לא בכה בכלל כשאמו מתה, עכשיו רוג'ר מתפרק ובוכה, לראשונה אי פעם בסדרה. הבכי הוא כמובן לא על ג'ורג'יו, אלא על עוד חלק מעולמו של שנעלם ולא יחזור יותר. כמו שרוג'ר אומר למטפל שלו, כל מה שמחכה לו מעכשיו בחיים זה רק עוד ועוד אובדן.

בוכה לראשונה. רוג'ר (צילום מהאתר הרשמי)
מייגן ודון חוגגים את השנה החדשה עם הזוג רוזן וזוג שכנים נוסף. הם רואים ביחד שקופיות מהוואי, והתמונה היחידה שהפוכה היא זו של שניהם יחד. בהמשך, הרופא צריך ללכת ודון עוזר לו למצוא ציוד סקי כדי לצאת בשלג. נראה שהיחסים ביניהם טובים ושהם באמת חברים, ואז מתגלה האמת על החברות הזו, יחד עם התשובה לשאלת הנאמנות של דון ומייגן. דון שוב מגלה חולשה, והפעם המאהבת שלו היא לא אחרת מסילביה, אשתו של ארנולד. בניגוד לבגידות שלו בבטי, הפעם דון סובל מרגשות אשמה. כנראה שזו הסיבה שהוא מנסה לפצות את ארנולד בעזרה ובמתנות.

כשהוא חוזר הביתה, מייגן מאחלת לו "שנה טובה". הוא לא עונה לה. קל לדעת למי משניהם תהיה שנה טובה יותר. 


נקודות למחשבה

- מעניין לראות את הנשים הצעירות מול בטי והגברים בפרק הזה: פגי, מייגן ואפילו סאלי מלאות בטחון ופורחות במציאות החדשה, בעוד דון ורוג'ר הולכים והופכים לעלובים וחסרי ישע. נראה כמו מהפכה פמיניסטית בהתהוות.

- ישן מול חדש: את השותפים (להלן: המבוגרים) מצלמים בשחור לבן. מייגן מצלמת בצבע, פגי מקרינה פילם בצבע. 

אין עתידות, יש שאלות:
- דון מסתכן במאהבת קרובה מדי, וחש אשמה על הבגידה שלו. האם הוא ייתפס? האם הוא רוצה להיתפס?

סאלי מתנהגת כמו מתבגרת טיפוסית: לא אוהבת שוטרים ומתייחסת לכולם בלגלוג, טורקת בפניה של בטי את הדלת כשהיא מדברת בטלפון. מעניין מה מצפה לדמות שלה בעונה הקרובה.

והפרומו
לפרק הבא