יום שבת, 31 במרץ 2012

עונה 5, פרק 2: למרות הכל



"You're all so cynical. You don’t smile, you smirk"

החלק השני של פרק "נשיקה קטנה", מגיע מיד אחרי החלק הראשון ומזכיר לנו, שלמרות כל ההצגה היפה, מהפכות לא מתרחשות ברגע אחד. יוצא מהכלל הוא רוג'ר, שמתנהג הפוך – החיים שלו השתנו מאוד, ולרעה, אבל הוא עדיין מנסה לשדר עסקים כרגיל.

שבוע חדש מתחיל, וליין מוצא במונית ארנק של נוסע קודם. הוא לא בוטח בנהג, כנראה בגלל העובדה שהוא שחור, ומבטיח לדאוג להחזרת הארנק לבעליו בעצמו, משאיר לנהג כרטיס ביקור ואת העודף. חוץ מלהגיד "אני יותר טוב ממך" הוא ממש עשה הכל.

לאחר מכן, כשהוא כבר במשרד (ולאחר ריכול קצר על המסיבה, עם פיט) ליין מדבר עם אשתו בטלפון, ותוך כדי שיחה מחטט בארנק שמצא, ומוצא בו תמונה של בחורה יפה בשם דלורס. ברגע זה הוא מאבד את הריכוז, שניתן אך ורק לבחורה הצעירה בתמונה. הוא אמנם עשה מאמץ כדי להחזיר אותה אליו, אבל כנראה שהזקנה מעבר לקו לא באמת מעניינת אותו.

ג'ואן מגיעה הביתה ומוצאת את בנה בזרועותיו של אפולו, השרברב הלא מצוחצח, בלשון המעטה. היא חושדת שאמה רוצה להתחיל עם אפולו, למרות שהוא נשוי ואב לילדים. "אני רק דואגת שהדירה תקבל את תשומת הלב שלו", גייל מתגוננת. אבל ג'ואן מבהירה לה שהיא האחרונה שסובלת מחוסר יכולת למשוך תשומת לב. גייל לא מתרגשת ועוקצת אותה על כך שהיא כבר לא אטרקטיבית כמו שהייתה, וכדי לנפץ סופית את הבטחון העצמי שלה, היא מראה לה את המודעה שפרסמו מעסיקיה בעיתון. הם רוצים להחליף אותך, היא טוענת. ג'ואן נסערת וטורקת אחריה את דלת חדר השינה.

דון ומייגן מגיעים למשרד יחד, נראה שהיא כועסת עליו והוא לא ממש יודע איך להגיב לזה. נכון, עד עכשיו הוא היה שמח בצורה לא אופיינית, אבל מהר מאוד חזר להיות דון הזועף שאנחנו מכירים, ברגע שמשהו לא התרחש לשביעות רצונו. מי שמאוד שמח לראות אותו, זה רוג'ר, במחווה משעשעת למייגן. דון, עצבני גם ככה, לא מתלהב מהרעיון ונוזף בו, "אנחנו לא צוחקים פה על הנשים אחד של השני". זה לא מפריע לרוג'ר לצחוק על אשתו בעצמו, "ג'יין שאלה אותי מי זה מוסוליני". 


אם היית שומעת את החיקוי של רוג'ר, לא היית צוחקת ככה. מייגן (צילום מתוך האתר הרשמי)

בפגישת השותפים שפיט מכנס, כולם נדחקים למשרד הפצפון שלו, שמסתבר שהוא גם נושא הדיון. פיט טוען שהוא לא יכול להביא לקוחות חשובים למקום כל כך עלוב ומבקש להתחלף עם רוג'ר. כמובן שרוג'ר לא מוכן בכלל לשמוע על הרעיון, וממהר למצוא פתרון לפני שמישהו יעלה את הנושא שוב. אחרי הכל, זה רק הגיוני שזה שבאמת עובד ומביא לקוחות, גם יקבל משרד שראוי לארח בו אנשים. לישון אפשר גם במשרד קטן. רוג'ר עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ומשחד את הארי כדי שיעבור למשרד של פיט, ומבחינתו בזה נגמר העניין. הוא מסרב להכיר בעובדה שהמשרד הוא רק סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה שיש לו.

הארי מרכל במטבח על מייגן והופעתה הסקסית במסיבה, כולל חיקוי מפורט. לצערו, מייגן נמצאת מאחוריו ושומעת הכל. מה שגורם לו כמובן להכנס להיסטריה מיידית ולפחד מדון, עד שהוא חושש שרוג'ר עומד לפטר אותו, כשהוא בא לבקש ממנו להתחלף במשרדים עם פיט.

ליין מדבר עם דלורס בטלפון, כביכול כדי לתאם את החזרת הארנק שמצא, אבל בעצם מפלרטט איתה בלי בושה והיא משתפת פעולה. מאוחר יותר, הוא מאוכזב כשבעל הארנק מגיע בעצמו לקחת את האבדה, אבל שומר את התמונה אצלו במשרד.

ג'ואן מחליטה שלא לקחת סיכונים ולבוא לראות בעצמה מה קורה במשרד. היא זונחת את בגדי הבית הנוחים, חוזרת להופעה המוכרת שלה ולוקחת את קווין התינוק לטיול. כבר בכניסה היא מודאגת מכך שהמזכירה החדשה לא מכירה אותה, ויותר מזה, היא מגלה שהעבודה שלה מתחלקת עכשיו בין שתי בנות. כשהיא נכנסת פנימה, כולם שמחים לראות אותה וכמובן שגם התינוק הוא אטרקציה. רוג'ר כמעט גורם לה להתקף לב כשהוא מכריז "There's my baby" אבל כמובן שהוא מתכוון אליה ולא אל קווין הקטן, שכל המזכירות מבקשות להחזיק, מלבד פגי. אבל איכשהו, אחרי שג'ואן נכנסת לדבר עם ליין וכולן מתפזרות, דווקא היא נשארת איתו בידיה. מבועתת לחלוטין. כשפיט רואה אותה עם התינוק בעגלה, מיד נוצרת אווירה מתוחה, ובלי להגיד מילה, המחשבה הראשונה שעולה היא התינוק המשותף שלהם. פגי לא מסוגלת בכלל לשאת את הסיטואציה ומבקשת מפיט להחזיר את העגלה והתינוק לג'ואן. 




משפחה מאושרת. רוג'ר, ג'ואן וקווין (צילום מתוך האתר הרשמי)


מייגן מתעמתת עם פגי לגבי מה שאמרה במסיבה על כך שהיא היחידה שעובדת – כמובן שהכעס שלה על פגי הוא רק חלק קטן מהרגשות שמציפים אותה, אחרי התגובה של דון והחיקוי המעליב של הארי, והיא מוציאה את הכל על האדם היחיד שהיא כנראה לא מפחדת ממנו. מה הבעיה שלכם? היא שואלת, כשפגי לא ממהרת להתנצל על דבריה, אתם כל כך ציניים, ומי בכלל לא רוצה שיעשו לו מסיבת הפתעה? מייגן אומרת את מה שהסדרה מראה כל הזמן – עד כמה שכולם יכולים להעמיד פנים שהם שמחים, בסופו של דבר מדובר בחבורת אנשים שמנסים כל הזמן לחבל באושר של עצמם. פגי נבהלת קלות מהגילוי שדון לא אהב את המסיבה שלו, וממהרת להתנצל בפניה, אבל מייגן הולכת הביתה בטענה שהיא לא מרגישה טוב. פגי מאבדת באחת את הבטחון העצמי שחשבנו שיש לה, והולכת – כרגיל – אל דון, לבקש סליחה ולדווח על מה שקרה עם אשתו. היא לא באמת עצמאית כמו שהיה נראה ועדיין צריכה את האישור וההתערבות של דון.

ליין מעדכן את ג'ואן בכל מה שמתרחש בחברה בהיעדרה. היא נשברת ושואלת אותו אם הם מתכוונים לפטר אותה, והוא מספר לה שהחברה בקושי מתנהלת בלעדיה. היא בוכה (ככה זה מאז הלידה, בכל זאת, הורמונים) ומרגישה הקלה עצומה על כך שבכל זאת, אין לה תחליף. היא מתוודה בפניו על כך שלמרות התינוק ואמה שעוזרת לה, היא רק רוצה לחזור למשרד, שהיא לא מרגישה בבית בשום מקום אחר, וכנראה מרגישה אשמה על כך. אבל ליין מבין אותה. לא מפתיע לגלות, שלמרות שג'ואן חלמה על בית ומשפחה זמן רב, ושנראה היה בחלק הראשון שהיא מתמסרת לתפקיד החדש, בסופו של דבר היא לא ממש הטיפוס האמהי, ומעדיפה להגשים את עצמה דווקא בעבודה. ליין מנסה להרגיע אותה ומספר לה על המופע הקטן של מייגן במסיבה. ומה עם דון, היא שואלת? "ראיתי את נשמתו עוזבת את הגוף שלו", ליין מתפייט. כולם ידעו מה תהיה התגובה שלו, מלבד אשתו, מסתבר.

גם מייגן כנראה מבינה שלא תצליח להוציא מדון התנצלות, ולכן נוקטת בשיטה היחידה שברור שתעבוד, ומפתה אותו, כשהיא "מנקה" את הבית בתחתונים ואוסרת עליו להתקרב אליה. כמובן שהוא לא מציית וכמעט כופה את עצמו עליה. אבל למרות שנראה כאילו היא נכנעה לו, דווקא דון הוא זה שנכנע לתרגיל הקטן שלה, ואחרי שהם שוכבים על השטיח בסלון, הוא סוף סוף נרגע והיא מצליחה להוציא ממנו את האמת. לא רציתי את המסיבה כי לא רציתי שכולם יהיו אצלנו בבית, הוא מסביר. היא אומרת שנראה לה שהאנשים בעבודה לא אוהבים אותה (ולמה שיאהבו, אחרי שהיא קיבלה קידום רק בגלל שהתחתנה עם הבוס, ופרצה את גבולות המוסריות המתחסדים שלהם, למרות שכולם נהנו מאוד מהשיר שלה, והכי גרוע - היא "העזה" להיות שמחה במקום שמוצף ציניות ומרמור תמידיים). דון מסביר לה שלא אכפת לו מהעבודה ולא מאף אחד, אלא רק ממנה. למחרת בבוקר, הם מגיעים יחד לעבודה ונראה שהכל חזר למקומו בשלום. הכל, חוץ מהעובדה שמייגן התפכחה והבינה באיזו סביבה היא עובדת עכשיו. אף אחד לא באמת נחמד או אכפת לו ממנה. לכולם יש אינטרסים. ההצגה תמה.

פיט "מעניש" את רוג'ר על שלא נתן לו את המשרד והעז להגיע לפגישה שלו עם מוהוק, וקבע פגישה פיקטיבית עם קוקה קולה בשש בבוקר. רוג'ר נפל ברשת והתעורר מוקדם במיוחד רק כדי לגלות שפיט חכם ממנו. הוא מספיק להגיע למשרד כדי לראות, יחד עם שאר השותפים, את הלובי מלא באנשים שחורים, שראו את המודעה ומבקשים עבודה במשרד ה"שוויוני" שלהם. ליין, דווקא הוא, שהתנשא בתחילת הפרק על הנהג השחור, נאלץ לצאת החוצה ולסנן מועמדים. כנראה שבכל זאת יש שינויים שכבר אי אפשר להתנגד אליהם.



נקודות למחשבה:

- אחרי שבגדו בו בסוף העונה שעברה, רוג'ר נטש את לאקי סטרייק ועבר לעשן קאמל.

- סקרלט אומרת לג'ואן על קווין "הוא כל כך דומה לך". היא מזכירה לה בעצם שיש לה מזל שהוא לא דומה לאבא שלו. 

- בשני החלקים, יש דמות מרכזית שנעדרת לחלוטין: בטי. כנראה ששום דבר אצלה לא השתנה, וזה לא מפתיע.



אין עתידות, יש שאלות:

- דון סוף סוף נמצא במערכת יחסים שבה הוא גילה לבת זוגו מי הוא באמת, ואפילו נראה שטוב לו. יכול להיות שהוא סוף סוף ייפטר מהצורך הכפייתי שלו לבגוד?

- עד מתי רוג'ר יוכל להמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר, כשאין לו שום עבודה והוא די שונא את אשתו? 


והפרומו

עונה 5, פרק 1: מה נשתנה.

"I don't recognize that man"

העונה החמישית בסדרה נפתחת, לא בפרק אחד ארוך אלא בשני פרקים רצופים, שנראה כביכול שממשיכים אחד את השני, אבל כל אחד מהם מציג מצב אחר. הפרק הראשון מתאר את חיי הדמויות כפי שהן עכשיו – כולם מאוד השתנו, והפרק השני מראה לנו שלמרות כל השינויים החיצוניים שראינו עד עכשיו – אנשי מד מן לא באמת משתנים כל כך מהר.

הדבר הראשון שאנחנו רואים בפרק הוא דווקא משרד אחר, Y&R, שהפגנת השחורים שדורשים שוויון הזדמנויות בעבודה, מפריעה להם מאוד לא לעבוד, ולכן הם מחליטים לזרוק שקיות מים על המפגינים. "זה מה ששדרות מדיסון מייצגות?" שואלת אחת המפגינות בזעם. והאמת היא, שמכל מה שראינו עד כה בסדרה, התשובה היא כן.

סאלי דרייפר מתעוררת בחדרה החדש. היא הולכת לאיבוד בבית ומנסה לפתוח דלת. כשדון פותח אותה, אנחנו מבינים שמדובר בבית החדש שלו, ולא של בטי. דון מכין ארוחת בוקר לשלושת הילדים וסאלי מביאה לו מתנת יום הולדת מוקדמת. מייגן מצטרפת וכל המשפחה מחויכת ושמחה. מאוחר יותר, דון מחזיר את הילדים לביתה של בטי, אותו אנחנו נראים רק מבחוץ, ואם נדמה לנו שהוא נראה כמו טירה, דון מחזק את ההרגשה הזו כשהוא מבקש למסור ד"ש ל"גומז ומורטישה". הוא לא נכנס פנימה, וברור שאם היה עושה את זה, כל אווירת המשפחה המאושרת הייתה מתנפצת ברגע. מבטי, אף אחד לא מצפה לשינוי.

הופ הופ טרללה. הדרייפרים (צילום מתוך האתר הרשמי)
 

פיט נוסע ברכבת לעבודה – משמע, הוא כבר לא גר בעיר. בדרך הוא מתלונן בפני הווארד, חבר לנסיעה, שאשתו לא ממש "חזרה לעצמה" מאז הלידה ועושה דברים שלא הייתה חולמת לעשות בעבר, כמו לצאת מהבית בחלוק. אין ספק שחיי הבורגנות שלתוכם שקע פיט, הם לא בדיוק פסגת שאיפותיו. הווארד מסביר לו שככה זה עובד, ושבסופו של דבר אתה מוצא את עצמך מגיע ברכבת הכי מאוחרת הביתה, או לא מגיע בכלל. פיט נרתע מהרעיון.

השינוי החיצוני הגדול ביותר עובר על ג'ואן, שהפכה ממזכירה לוהטת לאמא בחופשת לידה. היא לא ישנה, לא מתפקדת ונעזרת באמה בזמן שגרג עדיין לא חזר הביתה. את השמלות ההדוקות והתסרוקת המוקפדת היא החליפה בפיג'מה ושיער מבולגן, והגבר היחיד שבו היא מטפלת כרגע הוא קווין, בנה. נראה שהיא ואמה, גייל, לא מסתדרות במיוחד, אבל ג'ואן עדיין אסירת תודה על העזרה.

במשרד, אנחנו מגלים שלמרות הכל, חברת סטרלינג קופר דרייפר פרייס עדיין עומדת על תילה. דון ורוג'ר חולקים מזכירה, או יותר נכון, היא יושבת בשולחן של דון רוב הזמן, כי לרוג'ר אין עבודה, אחרי שאיבד את הלקוח היחיד שהיה לו – לאקי סטרייק. בעוד הוא מסתובב בחוסר מעש, פיט דואג שהפרזנטציה של היינץ מוכנה (מסתבר שבכל זאת הם הצטרפו כלקוחות, למרות הנסיון הכושל של דון להביא אותם בסוף העונה הקודמת). מהשיחה בנושא אנחנו מגלים שגברת דרייפר היא חלק מהצוות הקריאייטיבי בחברה עכשיו, וגם די ברור למה. הגברים צוחקים על כך שקופונים הם לא הדבר היחיד שהיא נותנת לדון לבדוק. בינתיים רוג'ר המשועמם עבר לפלרטט עם קלרה, המזכירה של פיט.

כשהדרייפרים סוף סוף מגיעים למשרד, רוג'ר ודון צוחקים על תעלולי המים של Y&R ומחליטים ללגלג להם על גבי העיתון במודעה שבה הם מתפארים בהיותם מעסיקים שוויוניים, שאצלם "החלונות לא נפתחים". בתוך כל העליצות הזאת, מייגן נכנסת למשרד של דון בענייני עבודה, אבל הוא דווקא פחות מתרשם מהקופונים ויותר מיכולות פתיחת החולצה שלה, לדרישתו. אין ספק שזה הדבר היחיד שהיה חסר לדון כדי להפוך את העבודה שלו למושלמת. פלא שהוא שמח?

בחדר הקריאייטיב, פגי היא זו שמנהלת את העניינים, נותנת ביקורת למייגן והוראות לסטן, מתלוננת על עבודה שלא נעשית כמו שצריך ובעיקר עמוסה עד כדי כך ששכחה את יום הולדתו של דון. מייגן, מסתבר, מארגנת מסיבת הפתעה, ולא סתם מסיבת הפתעה, אלא כזו שכולם "ילכו הביתה לעשות סקס" אחריה. פגי לא ממש חושבת שדון יאהב את הרעיון אבל מסכימה לעבור על רשימת המוזמנים. את דאק פיליפס, היא מוחקת בלי למצמץ. אחר כך היא מובילה את הפרזנטציה בבטחון עצמי מוחלט ומפתיע (בכל זאת, פגי), כשדון בכלל לא נוכח בחדר. הוא כנראה בוטח בה לחלוטין. בסופו של דבר, הלקוח לא מתחבר לרעיון, ודון, שנכנס לחדר בינתיים, לא מנסה אפילו להתווכח. מה יש לו? שואלת פגי. הוא נחמד וסבלני. ובאמת, אין זכר לאיש הזועף שהיה מתעצבן על לקוחות שמנסים להמציא רעיונות משלהם, או על כל דבר אחר בעולם, בעצם. מצד שני, גם אותה כבר קשה לזהות עכשיו.

אמה של ג'ואן מנסה להניא אותה מחזרה לעבודה. אשה שבעלה רופא לא אמורה לעבוד (ויותר מזה, למה שהוא ירשה לה?), אלא להשאר בבית וליהנות מהתינוק שלה. וזה לא משנה אם היא היחידה שעובדת במשרד מלא ליצנים, או, חס ושלום, רוצה לעבוד.

פיט נפגש עם מוהוק איירליינס, הלקוחות שהם נטשו לפני כמה שנים למען נסיון כושל להשיג את תקציב אמריקן איירליינס (שעלה לפיט בשימוש ציני בתאונת הטיסה שהרגה את אביו). כשהוא מגיע למסעדה, הוא מגלה שרוג'ר כבר הקדים אותו ויושב עם הלקוחות למשקה. או חמישה. פיט מתעצבן ושולח את רוג'ר בחזרה לעבודה בטענה שמחפשים אותו בדחיפות (למה שמישהו יחפש אותו בכלל? הוא לא עושה כלום). כשהוא חוזר, הוא נתקל בעמוד שבמשרד שלו מרוב כעס, ומדמם מהאף. תוך כדי שהוא כועס, עצבני ומנסה לעצור את הדם, הוא מתעצבן על קלרה, שמסתבר שהיא לא מה שמעניין את רוג'ר, אלא לוח הפגישות של פיט שמונח על שולחנה. כי למה לעבוד קשה כשאפשר לגנוב לקוחות. כשהוא חוזר לבית הפרברי והמאובזר שלו (מאוחר מאוד, ממש כמו שהווארד ייעץ לו ברכבת), טרודי – שבאמת נראית מוזנחת מתמיד בחלוק ענקי שמחליף את כותנות הלילה הסקסיות הידועות שלה – מרגיעה אותו בטענה שהוא בסך הכל שאפתן נורא, מה שכמובן הוביל אותו לחיים מושלמים עם בית, אשה וילדה. אבל לא נראה שהוא נלהב כל כך משום דבר מאלה.




בערב המסיבה, כולם מתכנסים בבית דרייפר וכל הזוגות מציגים תמונה אידיאלית. אין זכר לחלוק הענקי של טרודי מהערב הקודם, ליין מגיע עם אשתו, שחזרה לחיות איתו בניו יורק, פגי עדיין בזוגיות עם אייב. בהמשך לסצנה הקודמת, כשטרודי מציינת עד כמה הדירה, נפלאה ככל שתהיה, נמצאת בלב הרעש של מנהטן, פיט מתקשה להסתיר את קנאתו. רוג'ר וג'יין רבים בכניסה לדירה והורסים את ההפתעה בדיוק כשדון ומייגן מגיעים, ודון מבועת לגלות מה מתרחש בדירה. חברים לעבודה, חברים של חברים, חברים של מייגן (בעיקר משוחררים מינית/ מעשנים כל מה שזז/ צעירים מאוד/ כל מה שבטי לא) ובעיקר ברור שאין בדירה אף אחד שהוא באמת חבר של דון. סביר להניח שזו גם הסיבה לכך שהוא לא ממש אוהב ימי הולדת.

חכי חכי שכולם ילכו. דון ומייגן (צילום מתוך האתר הרשמי)
 בין שיחות חולין לוויכוחים על המלחמה ופליטת פה נוראית של פגי, לפיה אף אחד חוץ ממנה לא באמת עובד (כנראה בתגובה לכך שדון הוציא את מייגן מוקדם מהמשרד רק כי הוא החליט שהגיע הזמן ללכת) – הגיע שיא הערב, ובו מייגן מעניקה את המתנה שלה לבעל השמחה. ובהמשך לכל גישת "דברים שבטי דרייפר לא הייתה עושה גם אם חייה היו תלויים בכך" המובילה את הערב, המתנה היא שיר. בצרפתית. בצירוף ריקוד פרובוקטיבי משהו. לעיני, ובעיקר לתשואות, כולם. כנראה שלזה מייגן התכוונה כשאמרה שכולם ירוצו למיטה אחרי המסיבה שלה. אולי חוץ מרוג'ר וג'יין, שהמרמור ביניהם רק עולה מסצנה משותפת אחת לשנייה (הוא: "למה את לא שרה לי ככה?" היא: "למה אתה לא נראה כמוהו?"). גם הברכה שרוג'ר נותן מיד אחרי המופע מלאה במרירות על כך שאין לו באמת הכל, כפי שהיה בעבר, וכעת תואר "האיש שיש לו הכל" עבר אל דון.

ובסוף הערב, כשכולם הולכים, מייגן שואלת את דון אם אהב את המסיבה. הוא לא רוצה לענות, אלא לישון. כשהיא מתעקשת, הוא מודה שלא רצה מסיבה ולא מעוניין בציון ימי ההולדת שלו. היא חושבת שהוא כועס כי הוא כבר בן 40. "אני בן ארבעים כבר חצי שנה", הוא אומר לה. ואז אנחנו מגלים שדון בכל זאת עשה דבר אחד נכון בחייו, וסיפר למייגן על זהותו האמיתית. "אף אחד לא אוהב את דיק וויטמן", היא אומרת לו. "אני אוהבת אותך, ולכן ערכתי לך מסיבה". הוא לא מתרצה והולך לישון. היא נעלבת ויוצאת אל המרפסת, לבד. האושר נסדק.


נקודות למחשבה:

-       בהמשך לעונה הקודמת, סאלי עדיין מוקסמת מכל גילוי מיני שנקרה בדרכה, היא בוהה באביה החצי עירום שפותח את הדלת, ובאשתו שבמיטה, ולאחר מכן בשניהם מתנשקים במטבח, במבט סקרן (ודי ברור שזה המקום היחיד שבו היא רואה התנהגות כזו. בטי והנרי? לעולם לא).

-        נראה שפיט, דון ורוג'ר עברו שינוי, שבו כל אחד "זז קדימה" למשבצת חדשה בחיים. פיט עבר למקום הישן של דון – כבול בנישואין לא מאושרים, בבית פרברי, אליו הוא מנסה להגיע מאוחר עד כמה שניתן, דון עבר למקום של רוג'ר – נשוי באושר למזכירה שצעירה ממנו בכמה שנים טובות, יש לו כל מה שגבר רוצה, ורוג'ר עבר את השלב הזה ונכנס לתפקיד של זה שהיה לו הכל ואיבד, גם בבית וגם בעבודה. האם הגורל שלהם בלתי נמנע?

-          דון אומר למייגן שהוא "בן 40 כבר חצי שנה". כלומר, אם דון דרייפר נולד ב - 1 ביוני, יום ההולדת של דיק וויטמן היה אמור להיות בסביבות דצמבר. זה קצת לא מסתדר עם העובדה, שבפרק הראשון של עונה 3 יש לו יום הולדת, למרות שהפרק מתרחש, כנראה, באפריל








עונה 4, פרק 13:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 12:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 11:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 10:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 9:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 8:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 7:


בקרוב.
(שווה לחכות, זה הפרק הטוב ביותר בסדרה)


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 6:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 5:


בקרוב.


בינתיים, אפשר לחזור להתחלה, או לקפוץ לעונה 5.

עונה 4, פרק 4: בין נשים לנשים

"Your problem is not my problem"

היחס בין גברים לנשים הוא אחד הנושאים הבולטים בסדרה, והוא מופיע לא מעט פעמים בפרקים השונים. אבל בפרק הרביעי של העונה הרביעית, אנחנו מגלים שיש מעין היררכיה חדשה גם בתוך חבורת הנשים.

הנשים בפרק מתחלקות לשני סוגים: אלו שהן אמצעי, שגברים משתמשים בהן להשגת המטרות ואין להן שום חשיבות או ערך משל עצמן, ואלו שכביכול עברו לצד "הגברי", נשים עצמאיות ופועלות בעולם כדי להגיע להישגים בעצמן ולא לספק שירות למישהו אחר. מה שמעניין הוא, שהיחס בין קבוצות הנשים מגיע לידי קנאה, התנשאות וחוסר הזדהות מוחלט.

בצד אחד נמצאות אליסון, טרודי, מייגן וג'ואן, בעוד פיי, ג'ויס ופגי נמצאות בצד השני.

אליסון
הפרק מתחיל בדיון על המגבלות בפרסום סיגריות. דיון שכנראה נמשך זמן רב מדי (ושנקטע על ידי המצאת שריפה שלא באמת התרחשה כדי לסיים את השיחה). דון ורוג'ר מנסים לפייס את לי גרנר, הלקוח מלאקי סטרייק, שכנראה נסער מהאפשרויות שנסגרו בפניו. בשיחה משתתפת גם אליסון, מזכירתו של דון, אך היא יכולה רק להקשיב לה ולתעד אותה. המכשיר שלה מאפשר רק הקשבה ולא דיבור, ולכן, כמה סמלי, היא מושתקת לחלוטין. גם אם היא תדבר, בצד השני לא ישמעו אותה (כפי שרוג'ר טורח לציין). מדי פעם אנחנו רואים שוט משותף של אליסון ודון, כדי להזכיר לנו את ההיסטוריה שעומדת ביניהם, ושתקבל התייחסות משמעותית יותר בהמשך הפרק.
באמצע השיחה, פגי ופיי נכנסות כדי לתאם עם דון את קבוצת המיקוד לקמפיין פונד. הן חולקות את הפריים עם אליסון, שיושבת, כבולה למכשיר הטלפון, בזמן שהן עומדות, וכבר נראה שיש ביניהן הבדל משמעותי. הקמפיין של פגי מדבר על סיפוק עצמי, מושג שכנראה היא יכולה להרשות לעצמה לדבר עליו, אך רוב הנשים בסביבתה לא קשורות אליו בכלל.

בסיום השיחה, אליסון רואה את התמונה של דון ואנה ומביעה התעניינות. היא מנסה להיות ידידותית וליצור אווירה טובה למרות המבוכה ששוררת ביניהם, אך דון עונה לה בחוסר סבלנות. היא מבחינתו כלי ולא בן אדם (לעומת זאת, אנה היא כנראה האישה היחידה שהוא אוהב בזכות עצמה).

בקבוצת המיקוד, אליסון נשברת ובוכה, כשדוטי המזכירה מתחילה דיון על גברים ויחסם לנשים, ואומרת את המשפט " נתתי לו הכל והוא לא נתן לי כלום". היא בורחת החוצה בהיסטריה, בעוד דון מתנועע בחוסר נוחות בכסא שלו שמעבר לזכוכית. אליסון בטוחה שפגי חוותה חוויה דומה בעבר, ובשלב הזה פגי שוכחת את האמפתיה, ועוברת לכעס: "הבעיה שלך היא לא הבעיה שלי", היא אומרת לה, ומוסיפה מיד "תתגברי על זה" קר ומרוחק. פגי שכחה את הנסיון האומלל שלה לפתות את דון ומתחושת חוסר האונים שליוותה אותה בימיה הראשונים בחברה, והיום היא כבר מתנהגת ומגיבה כמו שהיינו מצפים מהגברים בחברה.

נשים משני סוגים, משני צדדים, בשיחה שעוד תגרום לבלגן (צילום מהאתר הרשמי)


בסופו של דבר, אליסון מחליטה לעזוב. דון לוקח את שארית הכבוד שנשאר לה, כשהוא חושב שעדיף שהיא תכתוב את מכתב ההמלצה של עצמה. והגרוע מכל הוא, שהוא אפילו לא מבין למה זה רעיון כל כך נורא (שבגללו היא תוקפת אותו במשקולת נייר). אין לו שום הערכה לאליסון, הוא לא באמת יכול להתייחס אליה כמו לבן אדם והזלזול שלו כל כך טבוע בו, שבניגוד לפגי, כבר אין על מה להתפלא. דון מחליף אותה במזכירה זקנה בשם מיס בלנקנשיפ, ומונע מעצמו הסתבכות נוספת.

טרודי
טרודי היא הכלי לשימושו של פיט, כמובן. בפרק הזה היא מביאה לו תועלת בחיי המשפחה, בכך שהיא נכנסת להיריון ו"תהפוך אותו לאבא", כפי שהוא אומר מספר פעמים, ובנוסף, היא זו שאחראית להצלחתו העסקית – אביה הוא לקוח חשוב בחברה, ובזכותה פיט יכול לסחוט אותו כדי לקבל את כל התאגיד לידיו ולהגדיל משמעותית את התקציב. ללא ספק, פיט יוצא "גבר גבר" במשרד מכל הבחינות, אבל הכל מגיע אך ורק בזכות טרודי. פיט כמובן לא ממש מכיר בה או מעריך אותה על שום דבר שהיא עושה, ומעז להאשים את קן בכך שהוא מתחתן עם אשה ש"תסדר" אותו בחיים. עד כדי כך הוא לא מודע לעובדה שזה בדיוק מה שהוא עשה בעצמו.

ג'ואן ומייגן
במקומות שונים כבר נכתב שמייגן היא הגרסה החדשה של ג'ואן. מייגן היא המזכירה האטרקטיבית, הצעירה והרווקה, שנראית טוב יותר בכמה רמות מחברותיה המזכירות, בעוד ג'ואן, שהייתה הדמות הזו בעבר, היא כבר "נשואה וזקנה", כפי שקרוליין מנסחת זאת. ג'ואן הייתה רוצה מאוד להיות בצד של הנשים החזקות, אך היא נשארת לנצח בצד של המזכירה לשימוש גברי. הצפייה בקבוצת המיקוד מתרחשת במשרד שלה, אך היא לא "זוכה" לשבת מעבר לזכוכית כמו פיי ופגי, למרות שנראה שהיא מאוד רוצה. מייגן, לעומתה, נראית מרוצה מהמעמד שלה, עד שהיא הופכת להיות "המופע" שבו חבריה החדשים של פגי צופים בהשתאות. בובת ראווה מעבר לחלון שאין בה כלום מלבד מראה. "רוצה להצטרף אלינו?" פגי שואלת. "אני לא יכולה", עונה מייגן. אחת חופשייה לדרכה, השנייה כבולה לשולחן.

פיי
פיי היא דמות שונה מאוד מהנשים שבסביבה. היא דוקטור, היא עובדת בכירה והיא המומחית מבחוץ שכולם מחכים למוצא פיה. עם זאת, היא רוצה שהנשים האחרות ירגישו איתה בנוח, ולכן היא מנמיכה את עצמה בשבילן. היא מתנהגת כאילו שכחו ממנה ברשימת השמות, ממציאה סיפורים ומדגישה שוב ושוב עד כמה האירוע הזה אמור להיות נוח ואינטימי (אם כי כולן יודעות, מסתבר, שצופים בהן מאחורי זכוכית). פיי מחליפה בגדים ומסירה את טבעת האירוסין שלה, כדי לדמות לנשים האחרות ולא לאיים עליהן, אך בסופו של דבר, ברור שהיא לא מרגישה חלק מהן. למרות שהיא מנסה לקחת את השיחה לכיוון אסטרטגיית הפרסום של פגי, היא מצהירה ש"כל מה שהן רוצות זה להתחתן". היא, כמובן, לא חולקת איתן את הרצון הזה והיא מדברת על המזכירות כעל חבורת ילדות בכייניות וחסרות ישע.

יוצאות יחד למסע אל העולם שמחוץ למשרד. פגי וג'ויס (צילום מהאתר הרשמי)


פגי וג'ויס
פגי כבר מזמן עברה מלהיות המזכירה המפוחדת לקופירייטרית בטוחה בעצמה. היא חלק מהצוות הבכיר ואין לה שום קשר מקצועי עם המזכירות, מלבד העובדה שיש לה אחת בעצמה. היא יושבת בצד ה"נכון" של הזכוכית, שמעבר לה נמצאות המזכירות הפשוטות, והיא אחראית לקריאייטיב של פונד, כיוון שדון סומך עליה לחלוטין.

פגי פוגשת את ג'ויס, שעובדת בבניין, ושמביאה איתה רוח חדשה וחופשייה לחייה של פגי, והופכת למודל לחיקוי עבורה. השיחה הראשונה שלהן כוללת הצגה של תמונות עירום נשיות שהעורך של ג'ויס דחה, וכך פגי מתחילה לגלות עולם חדש. בעולם הזה גוף נשי יכול להיות אמנותי ולא פורנוגרפי (כלומר, כזה שעומד בפני עצמו ולא ככלי לשימוש גברי).למרות שפגי יודעת שהיא לא רכוש של אף אחד (אם כי החבר שלה "שוכר" את הואגינה שלה מדי פעם, כפי שהיא מציינת בצורה משעשעת ביותר), היא מוקסמת מהעולם החדש הזה, שהיא מגלה בזכות ג'ויס, זה שכולל את תרבות הנגד, את האמנות שלא מיוצרת בשביל כסף ואת החופשיות שבה בחורה יכולה להתחיל עם בחורה אחרת. העצמאות של פגי עולה שלב בפרק הזה. היא מנשקת את אייב מרצונה החופשי, למרות שיש לה חבר, היא רוכשת חברים חדשים ושונים והיא יוצאת לחוות את החיים שמעבר למשרד הפרסום. והיא עושה את כל זה, כי היא יכולה.

לקראת סיומו של הפרק, פגי מחכה למעלית עם חבריה החדשים. מעבר לדלת הזכוכית עומד פיט, עם גברים נוספים בחליפות. השניים מחליפים ביניהם מבטים, ולמרות המבוכה ששררה בין שניהם כשהתגלה שטרודי בהיריון, יש ביניהם מבט של הבנה. היא עומדת בעולם שלה, הוא עומד בעולם שלו ושניהם יודעים שהיא לא האשה מהסוג שהוא רוצה, והוא לא הגבר שיתן לה את החופש שהיא צריכה. 


נקודות למחשבה

- במכתב שאנה שולחת, היא משתמשת בשם "דון" ולא "דיק", כנראה כדי לא לגרום לסיבוכים במשרד

- כשדון מדבר על מגבלות בפרסום סיגריות, הוא מציין שאסור לצלם את המעשנים מלמטה, כדי שלא להאדיר את דמותם. בקטע הזה בדיוק, הוא מעשן ומצולם מלמטה.

- פיט על ההיריון: "זה מרגיש אחרת ממה שציפיתי". טרודי: "איך תדע איך זה אמור להרגיש?"

- למרות שפגי היא כביכול אשה עצמאית ומשוחררת, היא עדיין משתעשעת במדידת טבעת אירוסין. ומרגישה מבוכה כשדון שם לב לכך

- הרגע שבו פגי מציצה מהחלון מאחורי דון העצבני, הוא אחד המשעשעים בסדרה

- מי שמנקה את הרצפה במשרד הוא גבר שחור - להזכיר לנו שיש נחות יותר גם מאישה

- למרות שהוא ממש לא חף מהתנהגות שוביניסטית, דון הוא היחיד שנראה שמנסה לשנות את התפיסה הרווחת בפרק - נשים שרוצות רק להתחתן, זה מסר ששייך לשנת 1925 בעיניו. 

- בסיום הפרק אנחנו רואים את דמות האישה הדומיננטית בייצוג שונה לחלוטין: גבר זקן שתלוי לחלוטין באשתו שמביאה הביתה אוכל, ולשאלה שלו ("הבאת אגסים?") היא עונה בסמכותיות "נדבר על זה בבית!"



עתידות (ספוילרים, בלע"ז)
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

- מייגן מעשנת בפגישת קבוצת המיקוד. בעונה הבאה היא תהפוך למתנגדת עישון, ובעונה השישית תחזור להרגל. 

- אחרי המפגש המביך בין פיט לפגי לאור גילוי ההיריון, מצפה לנו מפגש כזה בין פגי לטרודי, בעוד שלושה פרקים. 

עונה 4, פרק 3: שבורים

"I started thinking of everything I was sure was true, and how flimsy it all might be"

החיפוש אחר תיקון מוביל את דון וג'ואן לנסיונות לשפר את חייהם, אך שניהם נתקלים בפער שבין הרצון לבין המציאות, כשהאנשים שאליהם הם פונים, לא יכולים לעזור להם. במרכז הפרק השלישי עומדת ההצהרה של אנה – הכל יכול להיות שביר. ואכן, כל הדמויות בפרק שבורות במידה כזו או אחרת, ומונעות מהתיקון המיוחל להגיע.

ג'ואן רוצה להכנס להיריון. ללא ספק, היא מרגישה שכך היא תוכל לתקן את יחסיה עם גרג, והם יהפכו למשפחה מושלמת ומאושרת. היא מודאגת שאולי היא "מקולקלת", מכיוון שעברה שתי הפלות – ומכיוון שהפלות הפכו חוקיות בניו יורק רק בשנת 1970, ואחת מהן גם בוצעה על ידי מישהי ש"טענה שהיא מיילדת", הדאגה של ג'ואן בהחלט מובנת, אך הרופא מרגיע אותה שלא נראה שנגרם לה שום נזק.

 דון נוסע לקליפורניה, לבקר את אנה. זה ביקור משמעותי, מכיוון שזו הפעם הראשונה שהם נפגשים מאז הגירושין של דון מבטי, וזו תהיה הפעם הראשונה שדון גם ידבר על כך באמת. דון בעצם פונה אל אנה כדי לדבר על כמה שהוא שבור ועל מה שעובר עליו. שיחה אמיתית במקום היחיד שבו הוא יכול להיות אמיתי. הוא מצפה מאנה, מהשהייה אצלה ומהיותו דיק ויטמן, פשוט, בלי מסיכות, לתקן אותו ולגרום לו להרגיש טוב.


אהבת אמת. דיק ואנה (צילום מהאתר הרשמי)

אבל מיד כשדון מגיע, אנחנו מגלים שאנה בעצמה היא – פיזית – שבורה. היא מקשיבה לדון ומספקת לו את כל האמפתיה והאהבה שהוא זקוק לה, אך כנראה שבפעם האחרונה. דון מגלה שאנה גוססת מסרטן, ועם מותה, ברור שכבר לא יהיה לו אל מי לפנות. בטי איננה, אנה איננה ודון יישאר לבד, בעולם בו כבר אין לו מפלט מהסוד שלו, ואין לו מקום בו הוא יכול להשתחרר באמת, להרשות לעצמו להיות פגיע ולהרגיש אהוב כמו שהוא. ואחרי כל הפעמים שבהן אנה הצילה אותו (החל מהרגע שאותו מעולם לא ראינו, שבו היא מחליטה לשתף פעולה עם הסוד שלו, ועד לרגע שהיא מנסה לספק לו הסחת דעת, בדמות אחייניתה הצעירה והיפה), דון לא יכול לעשו דבר כדי לעזור לה. כמו שאחותה מנסחת זאת היטב, הוא רק אדם עם פנקס צ'קים. וכל הכסף שלו כבר לא יוכל להציל אותה, ובכך להציל גם אותו כמובן.

דון משאיר אחריו דבר אחד שהוא כן יכול לתקן – הוא צובע את הקיר של אנה. היא מציירת על הקיר והוא חותם את השמות של שניהם על היצירה המשותפת, במחווה של אהבה וסיכום של משהו שנגמר.

למרות סירובו העיקש של ליין לתת לג'ואן חופשה שתאפשר לה לבלות זמן עם גרג, היא לא מתייאשת, וממשיכה לנסות ולחזר אחריו, לרצות לראות בו את הבעל המושלם ולשנות את הכל. היא מכינה לו ארוחת ערב מיוחדת, אבל ברגע שהוא נכנס, אנחנו כבר יודעים שהוא רחוק מלהיות הדמות שג'ואן מייחלת לה. הוא מודיע לה מיד שהוא אכל כבר, כלומר, הוא לא זקוק לשירותיה כרעיה המסורה מתמונת הבית המושלם, ואם הוא היה מושלם בעצמו, הוא כמובן היה מחכה להגיע ולאכול בבית, או לפחות משקר לה על כך.

אין שום דרך לתקן את שני אלה. גרג וג'ואן (צילום מהאתר הרשמי)

בהמשך, כשג'ואן נחתכת, גרג מטפל בה ואומר "אני לא יכול לתקן הכל, אבל את זה אני יכול לתקן". גרג לא יכול לתקן את המצב ביניהם. לא רק כי הוא התגייס לצבא בלי לשאול את אשתו, וכנראה יישלח למלחמה ויפגום בחזון המשפחתי המאושר – אלא כי זה מי שהוא. איש שלעולם שום דבר לא יהיה מושלם איתו. מה שכן, הוא רופא נהדר וכנראה שכל מה שהוא יכול לתקן, זה באמת רק את מצבה הפיזי. היא יודעת את כל זה, ולכן היא בוכה.

דון נפרד בכאב מאנה, וחוזר לניו יורק במקום להמשיך לחופשה באקפולקו, וממש כמו ג'ואן, גם הוא מבין שלמאמציו אין שום טעם. כבר אין סיבה לנסות ולשפר את המצב, ולכן אפשר לצלול לתהום מחדש. במשרד, הוא נתקל בעוד אדם שבור – ליין, שלא יודע מה לעשות עם עצמו אחרי שאשתו עזבה אותו. דון "מאמץ" את ליין ולוקח אותו לבילוי לילי ארוך הכולל את מיטב חיי הרווקות – בידור, קולנוע, זונות, ארוחת שחיתות והרבה, הרבה אלכוהול כמובן. תוך זמן מאוד קצר, דון עובד מלהיות דיק ויטמן המשוחרר והמקסים, לדון דרייפר בשיאו – בודד, אומלל, משחק תפקיד של דמות הוללת בחליפה. לליין הוא אומר "זה המעט שיכולתי לעשות". ממש כמו גרג, וכמו צביעת הקיר, הוא לא יכול לתקן את מצבו של ליין, אבל הוא רק יכול לתת לו הסחת דעת שתגרום לו הרגשה טובה לרגע. ולעצמו, כמובן. רק לרגע.


נקודות למחשבה:


- מי שלא נוכחים בכלל בפרק, אך מוזכרים בו מספר פעמים – הם הילדים. דון רוצה להביא את הילדים שלו לבקר את אנה (עוד לפני שהוא יודע שהיא תמות), ובכך להכניס אותם לעולם "האמיתי" שלו, והוא גם לא מרשה לזונות להכנס לחדר שלהם, כנראה כדי להפריד בין העולמות. ג'ואן תולה את תקוותיה בתינוק שלא נולד ואנה מסכמת את כל מטרת כל האזכורים האלה במשפט " "Young people are gonna save us- הם אלה שעדיין לא שבורים ויש להם תקווה

- ההבדל בין העולמות תמיד מורגש בין קליפורניה וניו יורק, ועכשיו מורגש יותר מכל גם בהבדל בין בטי לאנה. דון מספר לאנה שברגע שהוא סיפר לבטי מי הוא באמת, הוא ידע שהיא לא תרצה להיות איתו, ולכן הוא שמר ממנה את הסוד. אנה אומרת לו "אני יודעת עליך הכל ואני עדיין אוהבת אותך"

- בכל פעם שמישהו מאחל "שנה טובה" למישהו אחר, האיחול מגיע בסצנה שבה מישהו אומלל/ כועס/ לא שמח בכלל

- הנימה הפתיינית של ג'ואן כשהיא שואלת את ליין איזה חלק בעוף הוא רוצה לאכול ("חזה? ירך?") משתלבת היטב עם ההערה של גרג ש"אני אוהב את העוף שלך"

- ג'ואן מתלוננת שליין גורם לה להרגיש כמו ילדה קטנה, אבל כשגרג מטפל בה, היא ממש מתנהגת כך. הוא אפילו משתמש איתה בטריקים שהוא "בדרך כלל שומר לילדים"

- בין הסרטים שליין מציע לראות, מופיע "מטריות שרבורג" עם קתרין דנב. אחד הסרטים המיוחדים בהיסטוריה של הקולנוע, ובאופן אישי, אחד האהובים עלי

- בשניה וחצי שבהן היא מופיעה, פגי מפגינה פתטיות ורצון מיותר למצוא חן בעיני ג'ואן
ובפינת ההיסטוריה: סטפני לומדת בברקלי. דון שואל "?Are you sitting in"





עתידות (ספוילרים, בלע"ז)
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד


סוף עונה 4: 


- ג'ואן אכן תהיה בהיריון, אבל לא מגרג


- ליין אמנם חושב שהנישואין שלו נגמרו, אבל בניגוד לדון, הוא עוד ייאלץ לחזור לאשתו 


עונה 5: 


- בסצינה בקולנוע, דון אומר לליין, "you know what's going on here, don't you? Hand jobs". בפרק השישי, פגי תיתן דוגמה חיה לכך בביקור אחר  בקולנוע

עונה 4, פרק 2: משאלות וציפיות



"It all comes down to 'what I want' versus 'what's expected of me'"

השאלה "מה אנשים באמת רוצים" עולה לדיון בפרק, באמצעות חברה שחוקרת צרכנים ומגיעה לסטרלינג קופר דרייפר פרייס. אבל כמובן שהעיסוק האמיתי הוא לא בקהל יעד למוצרים, אלא בדמויות עצמן – דון, סאלי, פגי ורוג'ר – כולם רוצים משהו בסתר לבם, אבל נאלצים להתמודד עם העובדה שהם לא משיגים אותו. אבל בעוד כולם מתנהגים כפי שמצופה מהם כשהם מחניקים את הרצון האמיתי, דון, שממשיך בהידרדרות שלו, פונה להתמודדות שהיא חוסר התמודדות ובועט בציפיות.

סאלי דרייפר יוצאת עם משפחתה לקנות עץ לחג המולד. היא פוגשת שם את גלן בישופ, שלראשונה מגלה עניין בה ולא בבטי. גלן מכנה את הנרי "האבא החדש שלך" ומספר שגם אמו התחתנה שוב. הוא מתקשר אליה בסתר והם מנהלים שיחה "פרטית", כמו שהוא קורא לה. כרגע, הוא כנראה האדם היחיד שמבין מה עובר על סאלי ומתעניין במצבה, והיא מרגישה בנוח לספר לו שהיא שונאת להמשיך לגור בבית שבו היא מצפה בכל רגע לראות את אביה. גלן מקשיב, וכנראה בנסיון ילדותי לגרום להם לברוח, הוא פורץ לבית דרייפר/ פרנסיס עם חבר והם משחיתים את הבית, אבל משאירים את חדרה של סאלי נקי. גלן משאיר לה שרוך שהכין בעצמו. היא מזהה את המתנה ולכן יודעת שגלן הוא זה שפרץ לבית אבל לא מגלה כלום לאף אחד. היא שומרת על סוד הקשר ביניהם למרות שהיא אמורה לספר עליו לבטי, כדי לא לאבד אותו.  

הרצון של סאלי, שדון יהיה איתם בבוקר החג ויתן להם את המתנות, הוא גם הרצון של דון. כשאליסון, המזכירה שלו, מקריאה את המכתב שלה ל"סנטה", היא משועשעת מהבקשות השונות אבל ברגע שהיא מגיעה למשאלה של סאלי, יש ביניהם רגע מביך והיא מתנצלת. דון לא נותן לעצמו להסגיר את העצב ליותר משלוש שניות ודואג שהילדים יקבלו שתי מתנות – כנראה כסוג של פיצוי על כך שלא יוכל להגשים את המשאלה המשותפת שלו ושל בתו.

פרדי ראמסון, שפוטר בעונה השנייה בגלל אלכוהוליזם שיצא משליטה, מגיע לפגישה עם רוג'ר. הוא נקי ופיכח כבר יותר משנה והוא מביא איתו תקציב של 2 מיליון דולר שגורם לרוג'ר לקבל אותו במקום. התנאי היחיד של פרדי הוא שפיט לא יטפל בלקוחות שלו. פגי מקבלת אותו באהבה ופיט מנסה להעלות את עניין האלכוהוליזם אבל רוג'ר מגלה טקט נדיר ומשתיק אותו בזמן.

פרדי הוא הדוגמה הטובה ביותר לאדם שמצליח להתגבר על הרצון הפנימי החזק שלו – שתייה, או בעצם הרס עצמי, ולא סתם הוא חוזר בפרק הזה – פרדי הוא תמרור האזהרה שמזכיר לנו מה יכול לקרות לדון אם ימשיך לאבד שליטה, והמפגש הראשון ביניהם מבהיר את זה – כדי לחגוג את חזרתו של פרדי, דון מיד מוזג משקאות לכולם ונדהם מסירובו לשתות. בהמשך, פיבי השכנה מטפלת בדון במיומנות כי "גם אבא שלי היה שתיין". דון בהחלט מצדיק את התואר הזה במהלך כל הפרק.

ממשיך לצלול בדרך לתחתית. דון (צילום מסך).

ד"ר פיי מילר היא חוקרת שמטרתה היא לגלות מה קהל הצרכנים רוצה באמת, ולא מה הוא אומר שהוא רוצה, כדי למכור טוב יותר. השאלון שהיא מחלקת לעובדים כדי שיכירו את התהליך מבריח את דון מיד בזכות שתי שאלות לדוגמה – איך תתאר את אביך, ומי מחליט את ההחלטות בבית שלך. מאוחר יותר, היא מתעמתת איתו על עזיבת הישיבה והוא בתגובה מפלרטט איתה, כי הוא כמובן שיכור.

לי גרנר ג'וניור מזמין את עצמו למסיבת החג במשרד, מה שאומר שצריכים להפוך אותה למסיבה אמיתית, על חשבון תקציב שלא קיים. ליין מתמרמר אבל יודע שאין לו ברירה – זה הלקוח הכי גדול שמחזיק את החברה כולה בחיים. כדי לארח את הוד מעלתו, ג'ואן מארגנת מסיבה המונית, עם מתנות, הרבה אלכוהול וריקודים, ולובשת את השמלה שגורמת לו לרייר במיוחד. אבל גרנר לא מסתפק בכך ומתעקש להשפיל את רוג'ר – מכריח אותו להתלבש בתחפושת סנטה קלאוס ולחלק את המתנות, ואת המתנה שהוא מקבל – מצלמת פולארויד – הוא מנצל כדי לצלם את כולם יושבים בחיקו, אחד אחד. רוג'ר כמובן היה שמח להפטר מהלקוח המפונק והמעצבן, שבנוסף לכל גם שולח ידיים לג'יין, אבל נאלץ להתנהג כפי שמצפים ממנו ולשתוק. לי גרנר מקבל את מה שהוא רוצה. תמיד.

אחרי המסיבה, דון השיכור (אין כבר צורך לומר) מגלה ששכח את המפתחות לביתו ואליסון באה להחזיר לו אותם בניגוד לפיבי ולפיי, את אליסון המצב של דון לא דוחה. היא כן מנסה להתנגד כשהוא מנשק אותה, אבל שלוש שניות אחר כך היא שוכחת מזה לחלוטין. למרות שדון שתוי מאוד ולמרות שמדובר בסקס שבפירוש חסר קשר לרומנטיקה (על הספה, בבגדים) או אפילו למטרה כלשהי מעבר לסיפוק רגעי של אדם בודד, אליסון מגיעה למשרד למחרת כשהיא מלאה חיוכים ותקוות לגבי דון. אבל הוא אפילו לא מסוגל לעשות את הדבר ההגון ולהגיד לה שזו הייתה טעות. יותר מזה, הוא מודה שניצל אותה ובחוסר טעם משווע נותן לה את הבונוס שלה לחג, ובכך בעצם גורם לאליסון ההמומה להרגיש כמו זונה.

והיא רק רוצה להתחתן. פגי (צילום מהאתר הרשמי)

המשאלה של פגי היא גם מה שמצפים ממנה לעשות, ומה שבעיני פרדי הוא מטרת חייה של כל אישה – להתחתן. אבל למרות שהחבר שלה הוא הפוך מהטיפוסים איתם ראינו אותה עד עכשיו, כלומר, הבחור הנחמד, הצעיר וה"נכון", שאפילו חי באשליה שהיא שומרת את עצמה בשבילו. היא מתרגזת כשהוא קורא לה "מיושנת", אבל מכנה בעצמה  את פרדי "מיושן" בגלל הרעיונות שלו. אחרי שהיא מתנצלת, היא מבינה שדווקא עם פרדי היא יכולה לדבר על הקשר שלהם. בסופו של דבר היא נכנעת לציפיות וללחצים של מארק ושוכבת איתו למרות שברור שהיא לא מעוניינת בכך, רק כי היא לא רוצה להיות לבד.

מה אנשים רוצים ומה מצופה מהם – לפי מה אנשים בוחרים להתנהג. זאת השאלה של פיי מילר. כנראה שלזרוק את כל הציפיות ולהתנהג רק לפי הרצון הפרטי שלך זה משהו שיכול להתקיים רק כשאתה מאבד שליטה. 


נקודות למחשבה:

- נראה שמערכת היחסים הנורמלית היחידה שיש לדון כרגע היא עם פגי. הוא מאחל לה "Merry Christmas, sweetheart" ונראה שהוא אוהב אותה באמת.

- כשאליסון הולכת להחזיר לדון את המפתחות, ג'ואי מכנה אותו "פתטי". הוא לא מכיר את דון המפורסם והמוצלח שכולם חפצים ביקרו והכינוי הזה, ובעיקר הקלות שבה הוא נותן אותו, מראים עד כמה מצבו של דון לא טוב.



עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

סוף עונה 4:
- פיי אומרת לדון שלא ידאג, הוא יהיה נשוי שוב תוך שנה. והיא צודקת.

- בפרק הזה אנחנו גם רואים לראשונה מזכירה חביבה ואלמונית בשם מייגן.