יום חמישי, 12 בינואר 2012

עונה 2, פרק 9: עומד במקום

"It's your life. You don't know how long it's gonna last, but you know it doesn't end well. You've gotta move forward."

למרות שהוא זה שטוען שצריך להמשיך הלאה בחיים, בפרק התשיעי, דון הוא היחיד שעומד במקום ונשאר באותו מצב, בעוד שאר הדמויות עוברות שינויים גדולים.

הפרק מתחיל בשגרה החדשה של דון, אחרי שבטי ביקשה ממנו שלא לבוא הביתה. הוא מתעורר בבית מלון, נראה גרוע למדי ומשתעל. בטי נראית רע מאוד גם היא, כשהיא מתעוררת בבית, מולה נמצא הבקבוק שמזכיר לנו שהתסכול מוביל אותה בעיקר לשתייה.

עד שאשתי זרקה אותי מהבית, אני לא יכול לבגוד בה עם מרילין. דון והידיעה (צילום מסך)
מהעיתון שדון מקבל אנחנו מתמקמים באוגוסט 1962 – מרילין מונרו מתה. אפילו דון לוקח לו כמה שניות להזדעזע מהידיעה. אולי כמחווה למרילין, שגופתה נמצאה על ידי הפסיכיאטר שלה, לכל אורך הפרק דמויות מוצאות את עצמן מרוסקות על איזה ספה. בצורה מאוד בולטת שמזכירה לנו שכולם פה צריכים טיפול. ודחוף. 



במעלית בדרך למשרד, מעניין לראות שבניגוד לפעם הקודמת שבה גבר לבן, גבר שחור ואשה עלו יחד, ההיררכיה השתנתה – וכעת דון עומד בין הוליס, נער המעלית, לפגי. יכול להיות שמצבו כל כך גרוע שהוא שווה לאשה וגבר שחור? אבוי.

פגי מוטרדת ממותה של מרילין מונרו, אך לא מגיבה ברגשנות. היא כן אומרת שני דברים חשובים: הראשון הוא, שמסתבר שגם כשאתה כל כך מפורסם אתה יכול להיות לבד – ובכך היא מעידה גם על מצבו של דון, שכולם סביבו מתייחסים אליו כאל כוכב, אבל הוא בעצם מאוד בודד, ובמיוחד עכשיו כשגם בבית הוא לא רצוי. הדבר השני שפגי אומרת הוא, שטוב שפלייטקס לא לקחו את הקמפיין של ג'קי/ מרילין, אחרת היו צריכים לעצור הכל עכשיו. דון מסכים איתה ומביט בה בהערכה. כדי להדגיש את ההבדל בינה לבין הבנות האחרות במשרד, מיד רואים את המזכירות בוכות ומתאבלות על מרילין. עד כדי כך שדון שואל את ג'יין אם היא צריכה ללכת הביתה. 

ובעוד הנשים עסוקות בענייני נשים, הגברים עסוקים בעניין גברי – תרומת דם שעתידה להתקיים במשרדים. דון מתכוון להשתתף ומעוניין לגייס את מי שרק אפשר. למה? לעזור לאנושות, הוא טוען. ומגלה רגישות שאינה אופיינית לו. האם זו הבדידות?
 
בטי מנסה להפיג את השעמום בבית, ומבצעת מטלות מעצבנות כמו הפשרת המקרר וסידור המגירות. מהר מאוד אנחנו רואים שהיא חוזרת לכוס היין. 

ג'יין מתוודה בפני דון שסאלי התקשרה ושאלה מתי ישוב מנסיעת העסקים שלו, וכך היא מגלה שהוא לא ישן בבית. "שמת לב שאני אדם דיסקרטי", ג'יין אומרת. "אני לא יודע כלום עלייך", דון עונה לה בחוסר סבלנות. הוא כמובן לא מעוניין לדבר על העניין עם אף אחד, ובטח לא להיות מושא לרחמים. 

פרדי ראמסון מתכונן לפרזנטציה עם פגי, פיט וסאל. בשלב מסוים הוא משתין במכנסיים ואפילו לא שם לב לכך, עד שפגי מסבה את תשומת לבו לעניין, בזמן שפיט נגעל וסאל לא יכול להפסיק לצחוק. מיד אחר כך פרדי מתעלף על הכורסה שלו. כדי לחפות על היעדרו פגי מבקשת לדבר עם דון, אבל פיט מיד קופץ – אני אתמודד עם זה, הוא אומר. פיט תמיד ינסה להראות שהוא לא פחות טוב מדון ולא זקוק לו. בזמן שדואגים שהשיכור לא יצא מהמשרד שלו, פגי מובילה את הפרזנטציה בהצלחה. היא היחידה שמתייחסת לכל הנושא בצורה תומכת ולא מנסה לצחוק על פרדי או ללעוג לו. 

לא רק פרדי מעולף, אלא גם בטי, שנרדמת על הספה הגדולה עם הראש למטה. זה הרמז החזק ביותר להשוואה בין מרילין מונרו ובטי – שתי בלונדיניות חסרות הכרה עם בעיות נפשיות. לשתיהן היה נראה שיש הכל ושתיהן מצאו את עצמן אבודות, למרות שקיבלו עזרה מקצועית. בטי מתעוררת כשחברתה, שרה בת', מגיעה לשאול שמלה. היא מספרת לה שהיא חולמת על ארתור מהרכיבה. כשבטי גוערת בה על כך, שרה בת' מבינה שלבטי אין בעיה כזו, כי יש לה בעל מושלם. וזה בדיוק השלב שבטי מבקשת ממנה ללכת, כי היא "לא מרגישה טוב".  

הבאה בתור ששרועה על ספה היא ג'ואן. עוד דמות שמרגישה הזדהות עם מרילין מונרו (גם הגברים חשבו ככה, כשסיווגו את המזכירות לפני קמפיין פלייטקס). רוג'ר טוען שהיא לא כמוה ומנסה להרגיע אותה. אבל ג'ואן נסערת ומרגישה קשר אישי למקרה. ולא סתם. גם לה יש קווי דמיון למרילין, בתור זו שאנשים לא רואים בה הרבה מעבר לבחורה יפה. אפילו אנשים כמו גרג או רוג'ר, ובמיוחד אחרי שבפרק הקודם היא איבדה גם את הסיכוי לתפקיד מאתגר יותר. 

דון מחזיר הביתה את ילדיו אבל עוזב שוב מיד. הוא מבקש מבטי למצוא פתרון לנושא כדי לדעת מה להגיד לילדים, ומיד שולף סיפור על מעבר לפילדלפיה. בטי מופתעת מהמהירות והקלות שבה הוא מצליח להמציא שקר, מה שכנראה מחזק אצלה את ההבנה שמדובר במקצוען.

פרדי מגיע להתנצל בפני פגי. בשיחה ביניהם היא יושבת ומקלידה מסמך, ממש כמו בימיה כמזכירה, והוא עומד ומצולם בזווית נמוכה – למרות שפגי הייתה עדה לרגע שפל שלו, היא עדיין נחותה ממנו. באותו זמן, פחות או יותר, רוג'ר מחליט שצריך לפטר את פרדי, אחרי שפיט בא להלשין על עלילות השתיין. היחיד שמתנגד לצעד הזה הוא דון, ששוב מפגין אנושיות ודאגה לזולת. בהמשך הוא גם נוזף בגברים שצוחקים על המקרה - ושוב לא ברור האם מדובר בבדידות שמשפיעה עליו, או שהוא פשוט בן אדם שמתחשב בכולם, מלבד באשתו. 

קרלה מבינה מה קורה בין בני הזוג דרייפר ומציעה עזרה מנסיונה כנשואה ותיקה. היא מייעצת לבטי פשוט לצאת החוצה ולראות שהעולם עדיין קיים בחוץ. בטי אכן עושה את הצעד ויוצאת החוצה לרכיבה, שם היא פוגשת את ארתור ומזמינה אותו לארוחת צהריים עם שרה בת' אותה היא מציגה כאומללה שזקוקה לעידוד (למרות שבעצם היא זו שצריכה אותו). 

בארוחת הערב בה רוג'ר מודיע לפרדי על החופשה הכפוייה שלו, אנחנו מגלים עד כמה פרדי ותיק בחברה - עבד בה עוד כשאבא של רוג'ר היה הבוס. הוא מנסה להבין מה הוא אמור לעשות עכשיו, ודון מנסה לשכנע אותו שמדובר בהזדמנות להתחלה חדשה בחיים ולעודד אותו. כשהשלושה מגיעים לבר, רוג'ר ודון שותים ומנהלים שיחה רצינית. רוג'ר מבין מה קורה אצל דון בבית, כי גם הוא עבר את זה בעצמו. נישואין זה לא מצב טבעי, רוג'ר אומר, אבל אנחנו עדיין עושים את זה. למה? מקשה דון. לא יודע, עונה רוג'ר. אולי הילדים. אחר כך דון פוגש את ג'ימי בארט ומכה אותו. עד כדי כך הוא לא מוטרד ממה שעשה ומרגיש שהוא זה שפגוע. הוא לא מעוניין ליישם את ההצעה שלו לפרדי ולראות במשבר שלו הזדמנות להתחלה חדשה, הוא מעוניין להחמיר את הבעיה של עצמו. 

שומע? אנחנו הולכים לפטר אותך. רוג'ר, פרדי ודון (צילום מהאתר הרשמי)


אחרי שפרדי הולך, השיחה בין רוג'ר ודון ממשיכה. אני לא מרגיש רע בכלל, דון אומר. רק הוקל לי. מתוך שכרות הוא טוען שצריך להמשיך הלאה ולחיות, כי מי יודע כמה זה יימשך. כנראה שהוא לא הולך ליישם את העצות של עצמו, אבל רוג'ר מבין בדיוק על מה הוא מדבר, בתור אחד שעבר שני התקפי לב, ועובד מאוד קשה על השלישי.

כתוצאה ישירה מהפיטורין של פרדי, פגי מקודמת ומקבלת את כל העבודה שלו. כנראה שההערה על מרילין מונרו בתחילת הפרק עזרה, ודון מתרשם שהיא רצינית וסומך עליה. פגי לא מקבלת את הבשורה כל כך טוב, גם כי היא כועסת על פיטוריו של פרדי ובעיקר כי היא חסרת בטחון. דון נותן לה עצה – אל תרגישי רע עם זה שאת טובה בעבודה שלך. גם אותה הוא משחרר לשלב חדש בחייה, וביחד עם בובי בארט, ג'ואן והאב גיל, הוא מצטרף לשלל העצות שפגי מקבלת בפרקים האחרונים ושיעזרו לה להתקדם בעבודה ובחיים.

פגי יוצאת בסערה למשרדו של פיט, שם הוא – איך לא – שרוע על הספה שלו. אם לא פרדי, היא אומרת, עדיין הייתי מזכירה. ואם לא אני, עונה לה פיט, עדיין היית קופירייטרית זוטרה. תקבלי העלאה ואולי את המשרד שלו. פיט תמיד חושב על התועלת האישית ולא על דאגה לזולת. 

שרה בת' וארתור נפגשים לארוחת הצהריים. היא בכלל לא ידעה שהוא מגיע, ואין סימן לבטי בסביבה. אנחנו מגלים שהיא בכלל בבית עם הילדים, מנתקת את הטלפון ומשאירה את שניהם לבד בארוחה. בטי אמנם עברה שינוי והיא עומדת על שלה מול דון, אבל עדיין אין לה אומץ ולנהל רומן, אז היא מסדרת אחד לחברה שלה.

האחרון בסדרת הספה הוא דון, שמנמנם בשעת העבודה. מונה מתפרצת למשרד שלו וכועסת על מה שאמר לרוג'ר על להמשיך בחיים – הוא עוזב אותה לטובת מזכירה. וכשהיא יוצאת החוצה אנחנו גם מגלים איזו מזכירה – ג'יין. אכן, בחורה כל כך דיסקרטית שאף אחד לא ידע שיש לה רומן עם הבוס. דון כועס ונסער, ומודיע שהוא לא רוצה שג'יין תעבוד אצלו יותר. בכל מקרה, עכשיו כשברור שהיא האשה החדשה בחייו של רוג'ר, אין באמת סיבה שהיא תמשיך לעבוד, היא קיבלה את מה שרצתה, וכסף הוא הרי לא בעיה ממילא. אפילו ג'יין מקבלת התחלה חדשה. ודון? רק הוא נשאר אותו דבר.




נקודות למחשבה:

-          פיט מספר בישיבה שלאחד הלקוחות נולד תינוק. סאל שואל: בן או בת? פיט רואה בכך משפט מעולה להתחנף ללקוח ורושם לו לשאול. אצל פיט אין אנושיות, רק אינטרסים, ואת זה אנחנו גם רואים בשיחה שלו עם פגי. אולי זה ההבדל בינו לבין דון.

-          רייצ'ל צצה פעמיים בפרק הזה: בפעם הראשונה, כשג'יין קונה לדון חולצות, אנחנו רואים את לוגו החנות על השקית, ובפעם השנייה, כשדון נכנס לבר הוא מכנה את עצמו בלי היסוס טילדן כץ – בעלה של רייצ'ל. האם זה מי שהוא רוצה להיות? אולי אם רייצ'ל הייתה רוצה אותו, הוא היה עוזב בשבילה את בטי? הוא עצמו אמר שהעניין היה שונה לחלוטין אם הוא היה מאוהב.

-          כשג'ימי רואה את דון הוא מכריז, "הנה האיש בחליפת הפלנל האפורה". ואכן, יש הרבה דמיון בין השניים. ג'ימי יודע על מה הוא מדבר.

-          מונה ורוג'ר היו נשואים 25 שנה. סביר להניח שהיא לא טיפשה ויודעת שהוא בגד בה במשך השנים האלה (רוג'ר בעצמו מספר שהוא נזרק מהבית בעבר) – האם היא מעדיפה להמשיך ולהדחיק במקום לסיים את הנישואין? האם זה העתיד שבטי אמורה לצפות לו? ולמה דון רוצה לפטר את ג'יין? הוא מרגיש אשם על שפירק נישואין אחרים, אבל לא מתייסר על שלו?
 


 



עתידות (ספויילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:

למרות שההבדלים בין פגי לפרדי מודגשים בשיחה שלהם, הכל מתהפך כשהיא מקבלת את העבודה שלו, וכמו שפיט חזה – בהמשך גם את המשרד שלו. 



יום רביעי, 11 בינואר 2012

עונה 2 פרק 8: מאחורי כל גבר מצליח



"You need someone to lay down on the barbed wire so you can run over them"

שלוש נשים מרכזיות עומדות על הסקאלה הנשית בסדרה: בקצה אחד בטי, עקרת הבית המושלמת. בקצה השני פגי, אשה שעובדת במקצוע גברי, לא נשואה ולא בזוגיות ובאמצע – ג'ואן, שאמנם עובדת, אבל במקצוע נשי, ואמנם עומדת להתחתן ולהקים משפחה, אבל ספק אם היא רוצה או יכולה להפוך לעקרת בית. כל אחת מהן מגלה שעם כל הכבוד לכישורים ולשכל שלה, שבאים לידי ביטוי בעלילת הפרק הזה, הן עדיין נתונות לשליטת הגברים, שמשתמשים בהן, מקבלים את הקרדיט וההכרה על מה שהן עשו, וגורמים להן לאכזבות.

אחרי בוקר של רכיבת – עצבים, בטי מתנהגת בקרירות אל דון ופוקדת עליו לתקן דברים בבית לקראת המסיבה בשבוע הבא. דון מניח שהיא לחוצה מארגון האירוע. היא אמנם לא מגלה לו מה הבעיה האמיתית, אבל גם לא נראה שהיא הולכת להניח לעניין, עכשיו כשהיא יודעת בוודאות שדון אכן בוגד בה.

פגי והאב גיל נפגשים שוב במקרה, אצל אחותה של פגי. הוא אומר לה שהיא נראית מרוחקת, ובאמת המרחק הפיזי בין שניהם נראה עצום. הוא מנסה להתקרב אליה ומבקש להשתמש בשירותיה כקופירייטרית כדי לפרסם את הנשף השנתי של הכנסייה. כל השיחה ביניהם מעלה את השאלה – למה פגי בכלל הולכת לכנסייה, אחרי שבעבר לא הלכה וגם הצהירה שאין לה עניין בכך? האם היא מנסה לכפר על ה"חטא" שלה?

עוד פעם באת לעשות לי רגשי? האב גיל ופגי (צילום מהאתר הרשמי)


דון מציע לשווק את בירה הייניקן בתצוגות קטנות בסופרמרקטים, כדי לפנות לעקרות בית מתוחכמות, שמרגישות שהולנד היא פריז בשבילן, כשהן מארחות ומשעשעות את חבריהן בבית. בינתיים, עקרת הבית הפרטית שלו מוציאה אגרסיות כשהיא מנסה להכין את הבית לאירוח, ושוברת כסא לעיני הילדים ההמומים. 

רוג'ר והארי נפגשים כדי לדון במחלקת המדיה. האווירה מקצועית לחלוטין (שלא כמו במפגשי רוג'ר – דון, אבל מה לעשות, הארי אפילו לא מעשן) ובסופו של דבר מוחלט שהמחלקה לא תורחב והארי צריך לדאוג לעבודה מושלמת בעצמו. טוב, לא ממש בעצמו כי בסופו של דבר ג'ואן נשלחת לעזרה ונדלקת על התפקיד – לקרוא תסריטים ולוודא שהתוכן מתאים לפרסומות ולא פוגע בתדמית המוצר. סוף סוף, מסתבר, היא מקבלת אתגר שכלי כלשהו, והיא מאמצת אותו בהתלהבות. בבית היא מספרת לגרג בטבעיות ש"זו העבודה שלי", כאילו היא כבר עשר שנים בתפקיד. הוא דווקא מעוניין שהיא תחשוב פחות ותשרת אותו יותר, ובעיקר חולם על היום שבו ג'ואן תוכל להתפטר ולהיות עקרת בית במשרה מלאה. מה שמעניין בכל השיחה של שניהם בארוחת הערב, זה שהפריים עקום, ולא במקרה. שום דבר לא בסדר בין שני אלה ובטח לא עם הדרך שבה כל אחד מהם רואה את העתיד.

פגי מעמידה פנים שיש לה מזכירה, כשהאב גיל מתקשר אליה. היא גם מפגינה גישה מתנשאת כשהיא מסבירה לו שהיא מבינה בפרסום ומבטלת את הביקורת שהוא משמיע בפניה על העבודה שלה. בפרוייקט הקטן הזה שלקחה על עצמה, פגי סוף סוף מרשה לעצמה להפגין בטחון, אבל רק כי היא חכמה על חלשים. נשות הכנסייה חושבות ש"לילה בלתי נשכח" יהיה סלוגן מדאיג מדי ויתן את הרושם הלא נכון לנערות. פגי נכנעת ומנסה לחשוב על רעיון אחר. אולי כי היא יודעת בדיוק איך לילה בלתי נשכח יכול להפוך למשהו שלילי.

ערב המסיבה אצל בטי ודון מגיע. בטי נראית זוהרת ומאושרת, מוזיקה מתנגנת וסאלי מפגינה את כישורי הבלט שלה בפני האורחים, בעוד בובי יושב על ברכי אביו. כולם מנהלים שיחות של עשירים על קניית סירה. הכל אידיאלי וזורם ונפלא, עד שמגיעים לשולחן.

בטי המסכנה מציגה את נושא הערב – טיול קולינרי מסביב לעולם, שכולל מאכלים ומשקאות ממדינות שונות, וביניהם גם בירה הולנדית. הייניקן, ישר מהתצוגות שבעלה ארגן בסופרמרקטים ללא ידיעתה. הגברים צוחקים על המזימה שהצליחה – בטי, ללא ספק קהל היעד המבוקש, נפלה בפח ושימשה הוכחה להצלחת הרעיון של דון. אבל היא מבינה שהבדיחה על חשבונה.

אחרי הארוחה, למרות שבטי וקרלה הן אלה שעובדות במטבח, דווקא דון נראה מותש, אבל זה כנראה האלכוהול. אחרי שקרלה הולכת, בטי – סוף סוף – מחליטה להתעמת איתו. בהתחלה היא מדברת רק על עניין הבירה שהביך אותה אבל מהר מאוד היא חושפת את הכעס האמיתי שלה – היא יודעת שהוא בגד בה עם בובי. ואפילו כשהיא פגועה וכועסת, בטי עדיין מצליחה להגיד משפט כמו "איך יכולת? היא כל כך זקנה". כי זה מה שחשוב בעולם של בטי. עדיין בשמלה, היא הולכת לישון במיטה של סאלי. 

בבוקר, בטי נראית כאילו מישהו דרס אותה, עצובה וממורמרת היא מתחילה לסרוק את הבית בחיפוש אחרי ראיות לחוסר הנאמנות של דון, שבינתיים מקבל מחמאות במשרד על תעלול הייניקן הקטן שלו. "אתה בטח מכיר את אשתך", מחמיאים לו. אבל דון מוטרד מכך שגם היא מתחילה להבין עם מי יש לה עסק.

הרס לי את החיים, הדרייפר הזה. בטי (צילום מהאתר הרשמי)


הארי וג'ואן נפגשים עם הלקוחות ממייטאג כדי לדבר על הפרסומות שלהם בטלוויזיה. אחרי שהארי אומר את המשפט שמסכם את כל הפרק ("אני עשיתי את שלי, השאר תלוי בה" – על ההיריון של אשתו), מתחילה הישיבה וג'ואן מפגינה שליטה בחומר, היא יודעת על מה היא מדברת ורואים שהיא נהנית מהעבודה. הלקוחות מתלהבים ממנה בהתאם, ומסתבר שזה מספיק כדי להרחיב את המחלקה כמו שהארי רצה מראש, אבל בג'ואן כבר אין שימוש – עכשיו יש גבר שיעשה את העבודה. היא עצובה ופגועה אבל מסתירה את האכזבה שלה. הארי לא שם לב לכך ולמרות שהוא מודה לה מאוד, הוא לא מעלה בדעתו להציע לה את התפקיד או לחשוב שהיא הייתה רוצה בו.

דון חוזר הביתה ומגלה את בטי, עדיין בשמלה, נראית נורא, שתויה ומדוכאת אחרי שלא הצליחה למצוא שום ראייה לבגידה. למרות זאת, השיחה שלהם מתנהלת כשהוא עומד בחושך והיא יושבת באור, רמז לכך שבטי כבר לא נמצאת בחושך והיא רואה היטב.

האב גיל מגיע למשרדים כדי להשתמש במכונת הצילום (ממנה הוא מתרגש מאוד) וכשהוא מתרשם מהמקום, בטי אומרת בגאווה "זו שדרת מדיסון". היא אמנם מנסה להיות הבחורה המגניבה ממנהטן, אבל אז הכומר מרצה לה על כך שהיא צריכה לחלוק את מה שעל לבה (או במילים אחרות: מנסה לדבר איתה על עניין התינוק, הרי הוא יודע מה קרה) ומשתמש במעמדו כשליח אלוהים כדי לנסות להגיד לה מה לא בסדר איתה. השיא מגיע כשהוא שואל אותה אם היא חוששת שהיא לא ראויה לאהבת האל. שאלה טובה, אגב. וכך גם פגי נופלת קרבן לגבר שמשתמש בה ובסופו של דבר מתנשא עליה. 

אחרי שבטי רואה בבית פרסומת, שבה מככב ג'ימי בארט עם המשפט "אני משוגע? אני לא חושב כך", היא מחליטה שהוא באמת לא משוגע, היא מאמינה לו והיא מבקשת מדון שלא להגיע הביתה. אמנם הנשים בפרק מרגישות מנוצלות על ידי הגברים, אבל לפחות בטי כבר מצליחה לעשות משהו כדי לשנות את המצב. מבין שלושתן, היא המקרה הקשה ביותר של "אשה קטנה" וכנראה זו הסיבה שהיא נשברת ראשונה. ג'ואן ופגי עדיין סובלות בשקט – הראשונה סובלת מסימן אדום על הכתף מהחזייה שלה (כואב לה להיות אישה, בהחלט) והשנייה נראית כמו רוח רפאים באמבטיה, כולה חוסר אונים ותסכול. אולי גם הן יצליחו להתמרד בקרוב.





נקודות למחשבה:
- הארי אומר במהלך הפגישה "נשים אוהבות לדמיין שיש להן סגנון חיים פעיל". לדמיין. זה כי במציאות, מסתבר, הן כלי ביד הגבר ובשאר הזמן הן מתבטלות מול הטלוויזיה. כמו שגם גרג רוצה שג'ואן תהיה וכמו שבטי הייתה עד עכשיו. 

- בסצנה בה דון ובטי מדברים באמצע הלילה, דון מנסה לשכנע את בטי שהוא אכן אוהב אותה. אולי הוא באמת אוהב אותה, אבל זו הפעם הראשונה שהוא אומר לה את זה. ותחת לחץ.






עתידות (ספויילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד

המשך עונה 2:
בתחילת העונה פגי מקבלת עצות: בובי מייעצת לה לא לפחד להיות אשה ולהשתמש בזה בעולם הגברי, ג'ואן מייעצת לה להפסיק להתלבש כמו ילדה קטנה ועכשיו הכומר גיל מנסה לגרום לה לסלוח לעצמה על מה שעשתה. לאט לאט כולם מנסים לבנות את פגי מחדש, ובפרק הבא דון ייתן לה את העצה הטובה היחידה שעוד חסרה – תפסיקי לפחד להודות שאת טובה בעבודה שלך.

עונה 4:
הסצנה העקומה בין ג'ואן וגרג לא מראה רק עד כמה היחסים ביניהם לא טובים עכשיו, אלא בעיקר מנבאת את ההמשך – טוב לא יהיה להם ושום דבר מהתכניות שהם מדברים עליהן בשולחן לא יתגשמו.