"People should not bring their personal problems into the office, is it so hard to just leave everything at the door and just do your job?"
אחרי שבפרק הקודם מצאנו את הדמויות בשנת 1962, עם הרבה שאלות ושינויים שקרו בזמן החולף, ובעיקר עם תחושה שנראה שהכל הסתדר, מגיע פרק 2 שמראה שלא זה המצב. העלילה מורכבת ממצבי התנגשות בין אישי למקצועי ובין חיים פרטיים לעבודה ואנחנו מגלים שהבעיות לא נפתרו, הן רק – כמובן - הודחקו.
רגע לפני שטיסה מס' 1 של אמריקן איירליינס מתרסקת, מתאספים עובדי סטרלינג קופר למסיבה בדירתו של פול קינזי. מדובר, כמובן, ב"פשוטי העם" בלבד, ולא בצמרת החברה, ואולי זו הסיבה שפיט נראה קצת זועף כשהוא נכנס לדירה. טרודי דווקא נרגשת להגיע לאירוע חברתי, למרות שהיא חוששת מ"כושים" החיים בסביבה ("אין לי בעיה איתם, אני פשוט דואגת למכונית").
בין החוגגים נמצאת פגי, שעוברת במהלך הפרק מקצה אחד לשני על הסקאלה שבין נערה הוללת וחסרת דאגות לבחורה חסודה ואכולת רגשות אשמה. כרגע היא נהנית מחיזוריו הנמרצים של בחור בשם יוג'ין. כשהוא שואל אותה אם היא עובדת בשביל הגברים במסיבה, היא עונה בגאווה "אני עובדת איתם". היא משחקת בו ונפטרת ממנו ברגע שאיבדה עניין. כרגע היא רחוקה שנות אור מפגי של העונה הקודמת, חסרת הבטחון שהייתה מוכנה לעשות הכל בשביל קצת תשומת לב.
פול, שמסתבר שמתגורר (הו, לא) בניו ג'רזי, מסתובב בדירתו ומנסה להרשים את כולם בידיעותיו ובהיותו אדם נאור ושוחר תרבות. הוא מציג בפני ג'ואן את חברתו, שילה ווייט, שלמרות שמה היא דווקא שחורה. כשהבנות נשארות לבד, ג'ואן אומרת לשילה ש"כשפול ואני היינו יחד, הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו זה שיש לו ראש פתוח". שילה ההמומה לא יודעת מה להגיד, אז היא מחמיאה לתיק של ג'ואן.
 |
| אני כל כך סובלני ומגניב, תראו, יש לי חברה שחורה! ג'ואן, שילה ופול (צילום מהאתר הרשמי) |
קן מגלה שפול גנב מכונת כתיבה מהמשרד, ומציב אותה בבית בלי בושה, אבל לפול יש הסבר מאוד הגיוני לזה: "אני סופר. אני זקוק למכונת כתיבה". דבר מעניין בקשר לפול הוא, שבמשך עונה ושני פרקים הוא מתייחס לעצמו כסופר, הוא עובד כקופירייטר, אבל מעולם לא ראינו יצירה שלו, מלבד המחזה ההוא מערב הבחירות, שאותו סירב בכלל לחשוף בפני אנשים.
ב – 1 במרץ, 1962, מגיעים דון ורוג'ר לעבודה ומתלוננים על הרחובות החסומים בשל המצעד לכבוד האסטרונאוט ג'ון גלן. במשרד הם מגלים שאיש אינו עובד. כולם צמודים לרדיו המדווח על התרסקות מטוס. דון מבין מיד שזה לא הזמן לקמפיין של מוהוק איירליינס ומצווה לעצור אותו (אגב, פול לא מבין את הקשר). בתוך כל ההמולה, פגי נכנסת למשרד עם שואב אבק.
ויש גם מי שמנצל את האסון. דאק פיליפס מבשר לרוג'ר וקופר שיש מצב לנצל את קשריו באמריקן איירליינס כדי להשיג את התקציב שלהם. כן, בדיוק אותה חברה שלפני כמה שעות התרסק לה מטוס. אף אחד לא מתרגש מהסיטואציה עד שדון מגיע לפגישה. הוא דווקא לוקח את כל העניין קשה משתי סיבות: קודם כל, לא ברור לו איך בדיוק זה הזמן לחשוב על תקציב הפרסום ושנית, כבר יש לסטרלינג קופר חברת תעופה והיא אפילו משלמת בזמן. דון מפתיע ומראה שהוא מעדיף נאמנות על פני יותר כסף.
רגע לפני שדון בכלל מצטרף לפגישה הזו, פיט מקבל שיחת טלפון שמבשרת לו שאביו היה על הטיסה המדוברת, זו שאין ממנה ניצולים. הוא מנתק, יוצא מהחדר ומסתכל סביבו. בסופו של דבר הוא הולך אל דמות האב שכן נותרה לו – דון, ששולח אותו הביתה למשפחה. פיט מסכים ללכת רק אחרי שהוא מוודא שזה מה שדון בעצמו היה עושה (וממתי דון הוא סמכות לעניינים אישיים?).
"יש חיים ויש עבודה" – דון אומר לפיט, כשהוא מנסה לחשוב על התחייבויות שיש לו במשרד. וזה בעצם המשפט שמסכם את הפרק כולו. כשפיט יוצא החוצה, הוא חולף על פני הגברים שמספרים בדיחות שחורות על ההתרסקות, בדיוק כמו שהוא עצמו עשה לפני שידע שהאסון נוגע לו אישית.
במשפחה של פיט, אף אחד לא בוכה. הוא ואחיו עסוקים בדיבורים על כמה כסף נשאר (כלום) ואמא שלו מוטרדת בעיקר מכמות הסידורים שיש לעשות. שתי הכלות, לעומת זאת, הן היחידות שמנסות לדבר על האובדן באופן ישיר.
בטי מזמינה את פרנסין וקרלטון לערב קלפים, ואנחנו זוכים לתצוגת הורות מושלמת בבית משפחת דרייפר. דון מלמד את סאלי להכין קוקטייל "טום קולינס" וקרלטון מתוודה על משיכתו לבייביסיטר הצעירה של הילדים. הוא מנסה להוציא מדון אישור להתנהגות הבוגדנית שלו, כביכול משימה קלה, אבל הוא לא מצליח. מאוחר יותר, כשבובי נכנס לחדר בפיג'מה ומנסה לקחת סוכריות, בטי שולחת בדון מבט מאשים והוא מטפל במחדל ומשיב את הילד למיטתו. דון מגן עליו ומספר שפחד מרוח רפאים, אבל בטי לא מתרשמת ואף מסבירה לאורחים ש"הוא שקרן קטן" ומוסיפה סיפור על כך שבובי העתיק תמונה בבית הספר וטען שצייר אותה בעצמו (למרות שהתמונה הייתה בכלל בבית). פרנסין מנסה לפייס אותה באמצעות תובנות מספר חינוך, אבל היא עונה ש"אני לא צריכה ספר שיגיד לי מה בנים קטנים עושים". אין ספק, לבטי יש בעיה עם המין הגברי. בתור אשה נבגדת, זה הגיוני, אבל באופן מוזר, היא מוציאה את התסכול שלה על בנה הקטן, ועוד חושפת את הנושא ב"עבודתה" כאם ומארחת שאמורה להציג משפחה למופת.
פגי מגיעה לביקור בבית אמה כדי להחזיר את שואב האבק ובעיקר להתעדכן. מסתבר ששיחת היום באזור היא פגי והיעדרויותיה מהכנסייה. פגי, שמנסה להתפס כבחורה עצמאית ומשוחררת, מודיעה שאין לה עניין בביקורים שם. אני יכולה להחליט בשביל עצמי, היא מצהירה. ואז אנחנו מגלים משהו מעניין: "באמת?" שואלת אחותה, "מדינת ניו יורק לא חשבה ככה, הרופאים לא חשבו ככה". כשחושבים על סצנת הלידה ועל הקריאה לפסיכיאטר, דברים מתחילים להתחבר. כשפגי רוצה ללכת הביתה, אחותה מצפה שתלך להגיד שלום מהילדים בחדר, ביניהם גם תינוק קטן. היא לא מאושרת לראות אותו.
 |
| נטשה ילד וגם את אלוהים. פגי והמשפחה (צילום מהאתר הרשמי) |
דבר מעניין בכל הביקור הזה הוא שחפץ שיצא מהבית אל העבודה הוא הטריגר לשיחה אודות פגי, שהסתבכה בהריון שלה בדיוק מפני שערבבה בין חיים אישיים לעבודה.
לאחר שפרנסין וקרלטון הולכים, דון מספר לבטי שקרלטון לא נראה מאושר במיוחד. בטי מתעצבנת וטוענת שהוא צריך להיות אסיר תודה ולהרעיף עליה אהבה אחרי "מה שהוא גרם לה לעבור". כמובן שהשיחה לא מתייחסת רק לפרנסין ולקרלטון, והמסר הסמוי שלה ברור. מה היה שם, אחרי שבטי גילתה שהיא נבגדת? לשאלה הזו לא קיבלנו תשובה, אבל עכשיו אנחנו יודעים שדון יעשה הכל כדי להמנע מוויכוח.
יחסיהם של פול וג'ואן מתערערים אחרי המסיבה. הוא מאשים אותה בגזענות, היא מאשימה אותו בצביעות וחושפת אותו לחלוטין ובמדויק – אתה גר בדירת העניים שלך בניוארק, או איפה שזה לא יהיה (והיא יודעת בדיוק איפה הוא גר), מסתובב לך עם מקטרת וזקן ויוצא עם בחורה שחורה רק כדי שיחשבו שאתה מעניין. קצת אחר כך, יד עלומה מוציאה את התיק של ג'ואן מהתא שלה (ואנחנו יודעים שזה התיק של ג'ואן, כי ראינו אותו כששילה החמיאה עליו).
דאק מעדכן את פיט בנוגע לאמריקן איירליינס. פיט מרגיש שזה עוד מוקדם מבחינתו, "אפילו עוד לא בכיתי". הוא מספר שהדבר היחיד שידע על אביו הוא שלא אהב פרסום, ודאק דואג להתחנף קצת ולומר לו שאביו בטוח היה גאה בו, למרות הכל. במשך כל הסצנה, פניו של דאק מוארות היטב בעוד פיט יושב בחושך – גם הוא מועמד לשמש לפיט דמות אב, ומעניק לו נקודת אור (איומה ביותר, כמובן) שתהפוך את האבל שלו לרווח.
רוג'ר מבקש מדון להפטר ממוהוק איירליינס, ודון נסער ("איזו מין חברה אנחנו רוצים להיות?" רוג'ר: "כזו שבה לכולם יש בתי קיץ?"). כשפיט האומלל מנסה להכנס שוב למשרדו ולקבל קצת אמפתיה, דון מסלק אותו משם. פיט כנראה מבין שהרחמים נגמרו.
בסוף היום, כשג'ואן הולכת הביתה, היא מגלה שמעל מכונת הצילום תלוי העתק של רשיון הנהיגה שלה, כשתאריך הלידה מסומן ומסגיר את גילה - 31. הנקמה של פול הגיעה. ג'ואן מגיבה בתלונות על כך שאנשים מביאים את הבעיות האישיות שלהם למשרד. פגי עונה שהיא מצפה ליום בו זה יקרה, אבל ברור שגם היא חטאה בכך בעבר.
דון מסיים את הקשר העסקי בין מוהוק וסטרלינג קופר. הלקוח, הנרי, טוען שדון שיטה בו, למרות שהוא מנסה להסביר שההחלטה הגיעה מלמעלה. דון כל כך מדוכא שהוא מסרב לרמיזותיה של המלצרית לשירות קצת יותר אישי. האם הוא סתם מדוכא או מנסה להמנע מעימות נוסף עם בטי?
פיט מתגלה ברגע השפל ביותר שלו ובשימוש הבוטה ביותר בחייו האישיים לטובת העבודה, כשהוא מגיע לארוחת הערב של דאק וידידו של, ומסביר לו שאמריקן איירליינס תטופל על ידי מישהו שיודע מה עבר על החברה באסון – "אבא שלי היה על הטיסה הזו". תגובת הלקוח נעה בין זעזוע להתרגשות, ובכל מקרה כולם מסכימים שיש סיבה לחגיגה.
פגי, כנראה בעקבות ההערה של אחותה, מסיימת את הפרק כבת כנועה וצייתנית והולכת לכנסייה. בזמן שבני משפחתה קמים לטקס, היא נאלצת להחזיק את התינוק. הוא בוכה בזרועותיה, והיא, במבט חלול ובלי שום אהבה, מנענעת אותו, אבל לשווא. כמו בכל נסיון התקדמות של פגי, גם עכשיו היא מקבלת תזכורת לעובדה שיש לה עוד דרך ארוכה לעבור.
עתידות (ספוילרים, בלע"ז):
שזה בעצם, דברים שקרו בפרק ויש להם קשר לעתיד
עונה 3:
יוצר הסדרה, מתיו ווינר, מבצע תעלול קטן בפרק הזה וגורם לנו לחשוב שהתינוק של פגי גדל אצל אחותה. האמת היא שהתינוק אינו בנה. כשהיא נזכרת בביקור של דון אצלה בבית החולים, רואים שאחותה בהריון מתקדם, ובהמשך יש התייחסויות אחרות לעובדה שהתינוק הוא אחיינה של פגי בלבד.
